הרבה זמן עבר מאז הכתבה הראשונה שלי אי שם לפני 364 יום. אפשר להגיד שנתתי אחלה סאמר ליג בקיץ הקודם כרוקי, אבל נפצעתי לרוב העונה . אני בן 14 עכשיו, עולה לכיתה י' ושחקן נערים א' מחוזית בבני הרצליה (הקבוצה האהודה עליי). אבל לא באנו לדבר עליי, באנו להכיר איש משוגע אך שפוי ושמו בישראל ארוך מידי אז אנחנו קוראים לו שאראס.

למה בחרתי בו?

מבחינתי שאראס הוא השחקן האירופי שהכי מסמל את התפתחות הכדורסל האירופי בשנים האחרונות. הוא נע ללא הכדור, מתמצא בפיק אנד רול וגם יודע להפתיע לפעמים עם ידית לא פראיירית. אמנם לא גדלתי עליו, אבל ממה שראיתי ממנו הוא היה סוג של חייזר בתקופה ההיא, שהכל היה יותר לפי הספר ולא היה מותר לפעמים לאלתר, אבל רק ככה באמת נהנים מהמשחק.

חיים אישיים – קריירה

שארונס נולד בקובנה של ליטא הסובייטית דאז למשפחה נוצרית. במטרה לפתח את קריירת הכדורסל שלו, עבר ללמוד ולשחק בקבוצת התיכון מקווארוויל שבפנסילבניה. שנים טובות בקווארוויל הניבו לו מלגה באוניברסיטת מרילנד שם שיחק בין השנים 1994 ל-1998 והעמיד ממוצעים של 14.5 נקודות עם 2.3 אסיסטים פר משחק. יאסקיביצ'יוס נרשם לדראפט 98' אך לבסוף לא נבחר וחזר הבית.

לקראת עונת 1998/1999 חזר לשחק במולדתו ליטא, בריטאס וילנה, בה רשם ממוצעים מרשימים של 17.5 נקודות ו-5 אסיסטים פר משחק.
בעונת 1999/2000 עבר לשחק תחת הדרכתו של המאמן הידוע זמאגו סגאדין, בקבוצה הסלובנית אולימפיה ליובליאנה, בה העמיד ממוצעים של 19.3 נקודות ו-3.4 אסיסטים. אחרי עונת פריצה שכזו ענקיות אירופה התעניינו בו באופן טבעי. הקבוצה הספרדית ברצלונה, אותה אהד מאז שצפה בה מנצחת את ז'לגיריס קובנה בגמר המחזיקות של 85', הצליחה לשים עליו את היד. בבארסה שיחק 3 עונות בהן זכה פעמיים באליפות ספרד ופעמיים בגביע המלך. בעונת 2002/2003 זכה עימה בכל התארים האפשריים ורשם ממוצעים של 13.3 נקודות למשחק ו-3.1 אסיסטים ביורוליג. עונה זו נחשבת עד היום כמוצלחת ביותר של בארסה בשנים האחרונות. לאחר עונה זו, שאראס היה בטוח שישאר בברצלונה. הוא דיבר ספרדית שוטפת, החזיק בבעלותו בר בעיר והאמין שישאר אצל הקטלונים לנצח. אלא שביום בהיר אחד החליט המאמן סווטיסלב פשיץ' להחליפו. הם היו הפכים של ממש – הראשון היה מאמן סרבי עתיק ומשמעתי והשני גאון כדורסל אשר אוהב לאלתר ולא חייב לעבוד לפי הספר. באוטוביוגרפיה שפרסם יאסקיביצ'יוס בשנת 2015 רשם שמכיוון שכל כך אהב את ברצלונה הוצע לו לקצץ את שכרו בחצי מיליון דולר! שאראס היה כל כך נואש שכבר כמעט הסכים להצעה, אך סוכנו האיטלקי אימת לו את המציאות – זו לא הצעה להישאר, זו הזמנה לעזוב – הם לא רוצים אותך. שאראס נכנס לדיכאון וחלה. כשהתאושש נסע הכי רחוק – לארצות הברית. שאראס אפילו לא מצא חוזה מינימום בליגה הטובה בעולם. באותו אוטוביוגרפיה סיפר יאסקיביצ'יוס שחתם בלית בררה במכבי תל אביב לאחר שסוכנו איים עליו בעזיבה אם לא יחתום במכבי. במועדון הצהוב שאראס השתכר בסכום של 650,000 דינרוס לעונה הראשונה, עם שדרוג קל בעונה השנייה.

בדומה ללורנזו בראון בעונה האחרונה, גם שאראס נבחר ל-MVP של היורובאסקט וזכה במדליית הזהב על חשבונה של הפייבוריטית ספרד בקיץ בו חתם במכבי. בן רגע הוא הפך גיבור לאומי וכך גם מנייתו והציפיות ממכבי עצמה.

כמו (אבא) לורנזו בעונתו הראשונה גם שאראס לא אכזב את שער 11 כאשר העמיד ממוצעים של 15.9 נקודות למשחק, שלהם הוסיף כמעט 5 אסיסטים למשחק. ואוהו, אילו מטעמים הוא חילק. מסופר שמי שהביא את ה no-look-pass לארץ הקודש הוא גיבור הסיפור. לא זאת בלבד, אלא שקדחת שאראס הביאה גל של חקיינים שניסו להעתיק את מסירת העין העקומה, מה שהוביל לכך ששחקנים אחרים קיבלו את אותם מסירה בבומבה לפרצוף. אבל בסוף, כולנו יודעים איך העונה הזו נגמרה – טרבל של המכבים, ודאבל טרבל של שאראס לאחר העונה הקודמת.

גם בעונת 2004/2005 מכבי ושאראס לא אכזבו את האוהדים שרשמו טרבל שני ברציפות – שאראס כבר עם טריפל טרבל – 9 גביעים ב3 שנים! באותה עונה העמיד שאראס מממוצעים של 15.6 נקודות למשחק וחילק 5.3 סוכריות פר התמודדות. לאור הישגיו (פעמיים בחמישיית העונה של היורוליג וה-MVP של פיינל פור 2005) בשנים האחרונות שאראס הצליח לעשות את קפיצת המדרגה ובעונת 2005/06 חתם באינדיאנה פייסרס בחוזה לשלוש שנים.

דווקא לאחר הישיגו המזהירים באירופה שאראס היה הבטחה גדולה ובגיל 29 סוף סוף הגיע לליגה הטובה בעולם. אלא שדברים לא הלכו כמתוכנן ולאחר עונה די מאכזבת בפייסרס, שם העמיד ממוצעים של 7.3 נק' פר משחק ו-3 אסיסטים, נשלח שאראס בטרייד לווריורס, שם הספיקו לו 26 משחקים לריב עם המאמן ולחזור חזרה לאינדיאנה.

בעונתו השנייה בפייסרס, על פניו שאראס קיבל דקות משמעותיות באינדיאנה, כ- 20 דקות למשחק, אבל על הנייר כרכז מחליף כבר נגמר לו הסוס עוד לפני שהתחיל לרכב עליו. שאראס העמיד ממוצעים סבירים ( 7.3 נקודות, 2.3 אסיסטים) אבל זה לא היה מה שציפו ממנו.

בקיץ 2007 השתחרר מחוזהו וחתם לפנאתינייקוס, תמורת 7 מיליון יורו. מאז יאסקיביצ'יוס הספיק לזכות ביורוליג פעם נוספת בעונת 2008/09 ובכך הפך לשחקן הראשון שזוכה ביורוליג עם 3 מועודונים שונים. בגיל 34 עזב את פאו ועבר לריטאס וילנה בחזרה (10/11), שיחק 6 משחקים ביורוליג, חתם בפנר (11/12) שגם שם הספיקה לו שנה, חזר לפאו, עזב את פאו, חזר לברצלונה, העמיד ממוצעים יחסית טובים בגיל 37 עם 5 נקודות ו 2 אסיסטים למשחק ולאחר אותה עונה, חזר לעונת פרישה בז'לגיריס קובנה מולדתו ותלה את הנעליים רשמית.

תקופת הפריים של שאראס אמנם לא התמשכה תקופה ארוכה, אבל שחקן כה עוצמתי שבאותו זמן גם מבין את השיטה ושצריך לפעמים להיצמד אליה ובו זמנית מרשה לעצמו לעשות שטויות על המגרש, הוא שילוב בלתי עציר, לפחות באירופה.

למה בNBA זה לא עבד?

לדעתי האישית, שאראס פשוט הגיע בגיל הלא מתאים לNBA. נגיד והוא היה מצליח להשיג חוזה לאחר עונת 03/04 אני חושב שגם אם לא היו נותנים לו את הכי הרבה דקות, הוא עדיין היה עוזר לקבוצה שלו, לא היו בונים עליו כל כך ואז הפריצה שלו תיראה כמו שראינו באירופה באותה התקופה.

קריירה כמאמן:

גם הקיץ, היו שמועות על חזרה של שאראס ל-NBA הפעם כמאמן, וגם הפעם לבסוף לא חתם על חוזה. אחרי פרידה כואבת מברצלונה שכל כך אהב , שבואו, די עשו לו את אותו קטע, נשאר שאראס מיותם מקבוצה. אמן כזה היה חייב להיחטף על ידי קבוצה כלשהי במהלך הקיץ, אבל, כלום. במהלך העונה כנראה הוא יחליף מאמן כלשהו, אני לא אתפלא אם הוא יחזור לז'לגיריס שאותה אימן בין השנים 2016-2020 אבל ימים יגידו.