ואלה הדברים הכתובים עליו ברשימותיי:
(כלומר, חרוטים בזכרוני…)

גארד, קירח, מבנה גוף מוצק.
סקורר עליון. בכל צורה ומול כל שמירה.
אתלט עליון.
בלתי ניתן לעצירה.
walking bucket.
עלייה אדירה מהמקום בשתי רגליים לג'אמפ – בסגנון ניקי גאליס (או עדי גורדון שלנו).
משלשל בצרורות מעבר לקשת.
ווינר.

ג'ורדן של הכדורסל האירופי.

אני לא זוכר מתי בדיוק התוודעתי לקרלטון מאיירס.

זה היה בוודאות באחת הפעמים שהכה במכבי ת"א בזירה האירופית, אם במדי סקבוליני פזארו (עונת 92/3) או במדי בולוניה, בשתי הסדרות האגדתיות מולה: עונת 97/8 – שמינית גמר – הפסד 2-1 למכבי בסדרה, ועונת 99/00 – רבע גמר – ניצחון 2-1 בסדרה עם ניצחון החוץ האדיר עם הגב לקיר, בהתעלות של נייט האפמן.

למדתי לפחד מקרלטון מאיירס.
מכל משחק מולו, ומכל זריקה.
הוא היה שובר הלבבות, מחריב התקוות, נועץ הפיגיונות.

זה כנראה היה המשחק הטוב ביותר שנתן מולנו:

וככה זה נשמע בשידור האיטלקי:

קרלטון מאיירס נולד בלונדון לאב מהקריביים ולאם איטלקייה, והחזיק בשתי אזרחויות – בריטית ואיטלקית.

המשפחה עברה לרימיני באיטליה בצעירותו ושם גדל, שיחק כדורסל באופן חובבני בלבד עד גיל 17 ובעיקר למד חליל מתוך כוונה להמשיך את דרכו של אביו המוזיקאי.

מגיל 17 החל לשחק בקבוצות הנערים של רימיני והשיפור במשחקו היה דראסטי.
בעונה הראשונה (1988) קלע 2.5 נק' למשחק, בעונה השנייה 5.9, ובשלישית כבר עמד על 26.8 למשחק!

בשלב הזה קרלטון אמר לאביו שהוא יודע לאן הוא יכול לדחוף את החליל, ועבר להתרכז בכדור הכתום.
הוא חתם בסקבוליני פזארו מהליגה הראשונה והחל את דרכו כמקצוען, וכהבטחה גדולה.
בעונה השנייה שם (1992), התראיין חברו לקבוצה, הייווד וורקמן (עם עבר ב-NBA, בעיקר באינדיאנה, וגם שופט בליגה) לעיתון ספרדי ותיאר את סגנון המשחק של קבוצתו:

"זה די פשוט למעשה. תנו את הכדור לקרלטון והוא יחליט מה לעשות איתו בזמן הנכון."

קרלטון אכן התפתח להיות קלע טבעי משובח, ובעל יד יוצאת-מן-הכלל-טוב (קרדיט לאברם גרנט) משלוש, אך היה גם אתלטי מאוד וחודר מצוין, וגם מוסר משובח שאהב לשחרר כדור ולפנק את חבריו לקבוצה.
הוא לא היה סקורר בול הוג אלא שיחק בתוך ההתקפה ושילב פעולות אישיות ברמה גבוהה ביותר עם קאץ' אנד שוט, ויצירה לאחרים.

בעונתו השנייה בפזארו הוא כבר קלע 25.1 נק' למשחק ו-40.7% לשלוש.

לאחר שתי עונות מוצלחות מאוד בפזארו מאיירס חוזר לרימיני לעונה אחת, בליגה השנייה.
מה הוא עושה שם אתם שואלים?
שיא נקודות איטלקי למשחק אחד שכנראה לעולם לא יישבר – 87 נק'!
14-22 לשתיים, 9-19 לשלוש, 32-35 מהקו!
וממוצע של כמעט 30 נק' למשחק לעונה.

מ-95 עד 2001 משחק מאיירס בבולוניה החזקה איתה פתחנו, זוכה בתארים אישיים וקבוצתיים שונים בליגה האיטלקית, ומפתח את היריבות המופלאה נגד דנילוביץ' בדרבי של בולוניה.

אח"כ הוא עובר לרומא לשלוש שנים, ומתחיל לנדוד בין קבוצות שונות באיטליה וספרד.
מאיירס חוזר לבסוף למספר עונות בפזארו (מעלה אותה מהליגה השנייה) ואף מקנח בעונת סיום בקבוצה בה התחיל – רימיני.

ממוצע הקריירה שלו באיטליה (637 משחקים): 19.5 נק' למשחק, 39.4% לשלוש, 51.4% לשתיים, ו-85.2% מהעונשין.

ברמת היורוליג, הוא זוכה במלכות הסלים של המפעל ב-97' במדי בולוניה, אבל לא מצליח לעבור מעולם את שלב חצי הגמר, ולכן שמו נשכח מעט בין השחקנים האירופים הגדולים של המפעל.

מאיירס בנבחרת

מאיירס כן הצליח להגיע עד הסוף ברמה הבינ"ל במדי נבחרת איטליה.

ביורובאסקט 97' הוא מוביל את איטליה למדליית כסף, לאחר הפסד כואב בגמר נגד יוגוסלביה.
מאיירס ניצח בקרב הנקודות האישי מול יריבו המיתולוגי דנילוביץ', אבל האחרון זכה להניף את הגביע.

בטורניר הבא, ב-99', הוא כבר מצליח לשים את ידו על התואר הנכסף.
איטליה זוכה בזהב בגמר נגד ספרד (64-56), מאיירס מוביל עם 18 נק'.
הוא מעמיד ממוצע של 16.3 נק' למשחק בטורניר ומקנח ב-3 אסיסטים למשחק.

באולימפיאדת סידני 2000 הוא מקבל את הכבוד להיות נושא הדגל של המשלחת האיטלקית בטקס הפתיחה.

רשימת שיאים והישגים:

– מאיירס הוא הקלע השלישי בטיבו בהיסטוריה של הליגה האיטלקית אחרי אנטונלו ריבה ואוסקר שמידט.

– הוא אוחז במספר שיאים סטטיסטיים בליגה האיטלקית, הבולט בהם – משחק 87 הנקודות שהוזכר.

שיאים אישיים נוספים:
2× Italian League MVP: 1994, 1997
3× FIBA EuroStar: 1996, 1998, 1999
FIBA EuroLeague Top Scorer: 1997
Italian Cup winner: 1998
Italian Cup MVP: 1998
2× Italian Supercup winner: 1998, 2004
FIBA EuroStars MVP: 1998
FIBA EuroStars Top Scorer: 1998
FIBA EuroStars 3-point Contest winner: 1998
Italian League champion: 2000

שיאים קבוצתיים:
 Silver: EuroBasket 1997
 Gold: EuroBasket 1999
EuroBasket 1999: All-Tournament Team

ונסיים בממתק מיוחד עבור המין היפה, וגולשות הופס באתר: