הדרך לשאנז אליזה 2023 (2) – הסיפורים שמאחורי הטור / דוד "פאקו" סעדה

מה כבר אפשר לומר על הטור הזה, טור שבשבועיים הראשונים הביא לנו דיונים על איך ייקבע המנצח אם שני רוכבים מגיעים בשוויון זמנים, ושני קטעים אחר כך מתחרה על הטור בעל ההפרש הגבוה ביותר למנצח בעת המודרנית. הנה כמה מהסיפורים שעשו לנו את הטור.

תודה על הדגים: קצת כמו בטור הקודם, הטור הנוכחי נדמה לתחרות איגרוף או למשחק שחמט, שבו יונאס וינגגור וטאדיי פוגאצ'אר הנחיתו זה על זה מכות טקטיות, עד שהגיע קטע אחד בו וינגו הנחית את המכה הקטלנית. פרט אחד, אולי די ידוע, מעברו של וינגו כנער במולדתו, מספר על כך שהוא עבד כשנה בשוק דגים ואח"כ בבית חרושת לדגים. מבלי להיכנס לתיאורים גרפיים, נראה שוינגו למד שם היטב את העבודה על מנת להפוך לרוצח השקט שהוא כעת. אם בטור הקודם קטע המפתח הגיע לאחר עבודה קבוצתית מושלמת של יומבו ויסמה, כאן היה מדובר ביכולת אינדיבידואלית לחלוטין בקטע הנג"ש בעלייה בטיפוס של קומבלו. עוד לפני הקטע, וינגו ציין בטון הענייני האופייני לו כי הקטע יהיה "מכריע" (Decisive), וכנראה ידע בדיוק על מה הוא מדבר. זאת כי ב-22 הקילומטרים של הקטע הוא פתח על פוג (שהגיע שני, כן?) פער פסיכי של 4.5 שניות לקילומטר. ההופעה הזאת הוגדרה לאחר הקטע כאחת ההופעות האינדיבידואליות הטובות ביותר של כל הזמנים, שזכתה להשוואות מול הופעות אחרות השייכות אולי לתקופות אפלות יותר של הענף. וינגו עצמו תידלק את החשדות כאשר ציין שבמהלך הקטע הוא חשב שמד הוואטים שלו התקלקל לנוכח הביצועים של עצמו. עם או בלי קשר, העניין הביא לכך שה-UCI תיגבר את בדיקות החומרים האסורים ספציפית עבור כל רוכבי קבוצות יומבו ויסמה והאמירויות. אבל התשובה ליכולת של וינגו כנראה לא טמונה בכך, אלא בזה שכרוצח ממוקד מטרה הוא שוב ושוב מצליח להביא את עצמו לשיא בדיוק ברגע הנכון, אומנות בפני עצמה. הפעם הוא גם הסיר כל ספק לגבי התחרות מול פוג, כשהצליח להגיע להישג זה גם בלי להשתמש בטכניקות מארב מתקדמות, שאותן ראינו בטור הקודם. לוינגו נכונו עוד אתגרים בעתיד, אם מול פוג או מול מתחרים אחרים, או אף בהקשר הקבוצתי (משהו שנזכיר בהמשך). אלא שכפי שאולי כמה דגים שכבר עברו תחת ידיו כבר חשו, לא בטוח שזה יעזור למי שיתייצב מולו.

וינגו. דגים עפים.

אבל צריך עוד פוג, והרבה: למרות המאבק הצמוד בינו לבין וינגו, והתכונות האולי דומות של השניים בכל הקשור לרכיבה גרידא, הרי שבכל הקשור לתכונות אופי, השניים רחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב. מול וינגו היכול להיחשב ליבשושי למדי לפחות בפן התקשורתי, פוג מביא לענף, מלבד היכולות הפנומנליות, את הפן המוחצן והמשועשע, המוכר לנו אולי מתקופת פטר סאגאן. מקבץ מייצג ממעלליו של פוג במירוץ כולל את ההצצה מעבר לכתפו של יאספר פיליפסן בבחינת הוידאו של ניצחונו הראשון, חיוכים משועשעים למצלמות בכל הזדמנות, רכיבה עם באגט בכיס ביום המנוחה של המירוץ, תקיפה בשאנז אליזה בקטע שבו אין לו שום סיכוי לנצח וראיונות בסיומי הקטעים שבהם הוא אומר את כל שעל ליבו, ללא פילטרים. כך למשל לאחר הניצחון הראשון שלו בקטע בטור הנוכחי, הוא אמר "מארק קבנדיש – אני בא בעקבותיך!" (רמז לשבירת שיא הקטעים שלו). אלא שבטור הזה הוא גם נחשף במלוא אנושיותו. כך למשל בקטע הפירנאים הראשון, בו הפסיד זמן לוינגו, התברר לו בסיום הקטע שבת זוגו אורשקה ז'יגארט, שהשתתפה במירוץ הג'ירו דונה, התרסקה וסבלה מזעזוע מח. בת הזוג סיפרה בהמשך שפוג באותו הרגע רצה לפרוש מהמירוץ, אך שוכנע על ידיה להמשיך בו. או ההתפרקות שלו על העלייה לקול דה לה לוזה, כשבקשר של הקבוצה הוא נשמע אומר "אני גמור, אני מת", במה שהפך כנראה להיות ה-רגע הטלויזיוני של המירוץ. הצירוף של כל אלה, יחד עם היכולות הפנומנליות שלו, הופכים אותו בוודאות לדמות הנערצת ביותר בענף כרגע. בהחלט ייתכן שנדרש כוונון מסלול שלו מצידו ומצד קבוצתו, היות והפציעה שמנעה את הגעתו לכושר מיטבי למירוץ אולי נבעה מעומס מופרז בחלק המוקדם של העונה. הוא עוד צעיר (נזכיר שבמירוץ זה הוא זכה בחולצה הלבנה בפעם הרביעית והאחרונה), ועולם הרכיבה זקוק לעוד הרבה, הרבה ממנו.

פוג עם סולר. הפסיד מירוץ, הרוויח הרבה יותר אוהדים.

כבר לא אסון: יאספר פיליפסן הגיע למירוץ הנוכחי כאחד המאיצים הטובים ביותר בעולם, אך עדיין נאלץ לסחוב כינוי לא מחמיא וגם בלתי מוצדק – Jasper the Disaster. הכינוי הודבק לו ע"י נטפליקס בסדרה שהפיקה על הטור הקודם, זאת כתוצאה מחגיגה מוקדמת שלו על ניצחון בקטע שאותו לבסוף לא השיג. אז הבלגי המוכשר ענה בדרך הטובה ביותר אותה מצא – עם נצחונות בארבעה קטעים, תוך הפגנת דומיננטיות שחובבי הענף זוכרים אולי רק מימיו של מארק קבנדיש בשיאו. אמנם לא מזיק שיש קבוצה מצויינת שתכין לו את הקרקע לניצחון, בראשות מתיו ואן דר פול הגדול, אך גם לקאב הייתה כזו בדמות HTC. פיליפסן גם הצליח להוכיח שהוא מסוגל לעשות זאת בלי ההולכה של ואן דר פול, כשידע להתייצב על הגלגל של דילן גרונווייגן לפני הפריצה לקו, בערך כמו אותם החלוצים בכדורגל "המתמצאים ברחבה". בכך שם הבלגי חותמת על היותו כעת במדרגה אחת לפחות מעל כל המאיצים בענף, והחולצה הירוקה, שאותה השיג בקלות, היא רק עוד חותמת לעליונות שלו בטור זה. אחרי כמה נצחונות כאלה, המראיינים כבר החלו לשאול אותו אם עכשיו כבר אפשר לקרוא לו "יאספר המאסטר". אולי מלכתחילה היה עדיף להשאיר את החריזות לתחומים אחרים.

אבל היו גם דברים פחות נחמדים: הדומיננטיות של פיליפסן הותירה לא מעט פרצופים כועסים בדבוקה, ולא רק בגלל ההפסדים מולו. זכורה המכה על הכידון של וואוט ואן ארט המתוסכל בקטע 3, לאחר שחשב שפיליפסן חתך אותו בפנייה שלפני הישורת. המהלך נבחן זמן רב בוידאו, ונמצא כי פיליפסן נהג כשורה, מה שכנראה היה נכון במקרה זה (ובעיקר מדובר על אשמת המארגנים ששתלו פנייה ממש לפני הישורת). אלא שבמקרים אחרים הבלגי וקבוצתו היו מעט פחות נחמדים לסביבתם. במספר מקרים, הרכבת בראשות ואן דר פול פשוט דרסה את המתחרים, כשבמקרה אחד ואן דר פול אף נקנס על דחיפה של ביניאם גירמאי בדרך אל הקו. גירמאי האומלל אף טעם את נחת זרועו של פיליפסן עצמו, כשהאחרון סטה מהמסלול שלו לפני הקו ודחק אותו אל השוליים. כל אלה הציתו ויכוחים סוערים בענף, הנוגעים בעיקר לצורת ההתייחסות של UCI (איגוד האופניים הבינלאומי) לחוקים שהם עצמם קובעים. כך, שאלה אחת נוגעת לעונש שהושת על ואן דר פול בעקבות הדחיפה שלו, בעוד שההישג של פיליפסן, המרוויח העיקרי מכך, לא זכה להתייחסות מצד הגוף השולט. שאלה אחרת, שנבעה מהדחיפה של פיליפסן עצמו, הציבה שוב את האיפה ואיפה שה-UCI נוקט במקרים כאלה, שבהם הוא נוקט סנקציות על הרוכבים רק במקרה שמישהו ממש נופל, כמו במקרה הזכור שבו פטר סאגאן הפיל את מארק קבנדיש.

פיליפסן עם ואן דר פול. המאסטר והטנק.

פרידה מנסיך החלומות: ואם כבר סאגאן וקבנדיש, הרי שאלה שניים מגדולי הדור שהוזכרו כאן ככאלו שירכבו את הטור האחרון שלהם בקריירה. במקרה של סאגאן, הוא כנראה היה מעדיף למחוק את הטור בפרט ואת כל התקופה האחרונה בכלל מהפרוטוקול, זאת לאחר שמייד לאחר הטור הוא עומד לרצות מאסר מושהה על נהיגה בשכרות במולדתו. במקרה של קאב לעומת זאת, הוא היה קרוב מאד לשבור את הזכיות בקטעים בטור, ניצחון שנמנע ממנו בגלל בעייה בהילוכים, רק כדי שקטע אחד אח"כ הוא ייאלץ לפרוש בגלל פציעה בלתי מחייבת. אלא שהדיבור הוא על כך שהוא ינסה להמשיך בכל זאת לעשות זאת בעונה הבאה, וקבוצת אסטנה שלו הודיעה שהיא עשוייה לסייע לו בכך. יפה מאד. אחד אחר שרכב כאן את הטור האחרון בהחלט הוא תיבו פינו. הנסיך הוא ודאי אחד הרוכבים המרגשים ביותר שראינו בדבוקה בשנים האחרונות. לא תמיד זה היתרגם להישגים שאליהם הוא יכול היה להגיע, אם כי נצחונות בקטעים בכל שלושת הגראנד טורים יחד עם זכייה במונומנט של לומברדיה הם הישגים שרוב הרוכבים יכולים רק לחלום עליהם. אבל הריגוש שבצפייה בו נבע בעיקר מהמקרים בהם ניסה וניסה לזכות, וזה לא הסתדר. ראינו את זה בג'ירו האחרון בעיקר, אך גם בטור הנוכחי. כשמארק מאדיו, ה-DS של קבוצת FDJ של פינו נשאל על הפרישה, הוא לא יכול היה לעצור את הדמעות. מאדיו הוא לא היחיד. לא בכדי מדובר בפער ברוכב עם מספר המעריצים הרב ביותר על השוליים, תופעה אותה אנו רואים בכמה שנים האחרונות. בקטע הטיפוס האחרון, בו הוא כמובן השתתף בעוד בריחת סולו, מספר המעריצים שחיכו עם שלטים שהיו מיועדים במיוחד לו היה יכול למלא מספר איצטדיונים, עדות לכמה הרוכב הזה נגע בלבבות של כולם. עכשיו הם יזדקקו לתחליף, אולי זה יהיה ההוא מהפיסקה השנייה.

הנסיך רוכב אל השקיעה.

עולה עולה: כבר גראנד טור שני ברציפות המוכרע על נג"ש בעלייה, וזה כשכולם זוכרים את הניצחון המיתי של פוג ב"מקפצת הבנות היפות" לפני שלוש שנים. מישהו פה מוכן להמר על כך שהסוס המנצח יוחלף בקרוב?

שאגו בחורים כי נגמר? זהו גם גראנד טור שני ברציפות שהולך לרוכב של יומבו ויסמה, זאת לאחר הניצחון הדרמטי של פרימוז' רוגליץ' בג'ירו. רוג, יחד עם וינגו, ינסו להחזיר לקבוצה גם את התואר בוואלטה הקרובה, על מנת לקבוע הישג חסר תקדים של "גראנד טור גראנד סלאם" לקבוצה אחת באותה השנה. למרות שהטור השנה הוכרע בקטע אינדיבידואלי, קשה להפריז בחשיבות של העבודה של יומבו ויסמה לטובת וינגו. כמו בטור הקודם, הקבוצה נטלה את המושכות לידיה מהרגע הראשון, והפעילה לחץ ששבר את רוב המתחרים. פוג, בלשונו הציורית, אמר בראיון שלאחר הקטע השני בפירנאים, שאחרי מה שהוא ראה שהם עשו שם, התחושה שלו הייתה שהוא וכל הקבוצה שלו צריכים לארוז את המזוודות ולחזור הבייתה. גם פיזור החברים לקבוצה שחיכו לוינגו במעלה הטיפוס לקול דה לה לוזה היה מופת של תכנון וביצוע קבוצתי. צרעות הטרף ממשיכות לעורר השראה בקרב חובבי הענף, כשספציפית כבר נגמרו המילים על חברים כמו וואוט ואן ארט וספ קוס. ועם זאת, ענן שחור במיוחד מאיים לרדת על הקבוצה הצהובה. זאת כאשר פריץ ואן אירד, מנהל רשת הסופרמרקטים יומבו, שהיא הספונסרית הראשית של הקבוצה, מואשם בכך שהמימון של הקבוצה (כמו גם של ספורטאים אחרים כמקס ורסטאפן) הוא למעשה כיסוי עבור פעולת הלבנת כספים נרחבת. בתגובה הודיע ואן אירד שהמימון של הקבוצה יימשך עד לשנת 2024 לכל היותר, כשמכירה של הקבוצה עומדת על הפרק גם לפני כן. האם זהו אות לירידת המסך על אחת הקבוצות המהנות והמסעירות שהענף ראה מימיו? זאת נצטרך להמשיך ולראות.

המפלצת יורדת מנכסיה: עוד קבוצה שהעתיד שלה לא ממש ברור היא אינאוס. כאן לא מדובר בעתיד הכלכלי, היות ועדיין מדובר באחת הקבוצות העשירות ביותר בענף, אם לא העשירה ביותר, אלא בעתיד המקצועי. לקבוצה היה דווקא טור סביר בהחלט – עם שני נצחונות ברצף, של מיכל קביאטקובסקי וקרלוס רודריגז, כשרודריגז הצעיר, שנכנס לחמישייה הראשונה של המירוץ, נראה כמו תגלית לשנים. אלא שרודריגז לא צפוי להישאר בקבוצה, אלא לעבור למוביסטאר (לא רשמית – צפוי להפוך לרשמי ב-1 באוגוסט, תאריך תחילת תקופת ההעברות). יחד איתו צפויים לעזוב את הקבוצה רוכבים כטאו גגן הארט, דני מרטינז ופאבל סיבאקוב. יחד עם גראן תומאס שפורש, ואיגן ברנאל שממש לא חזר לעצמו מאז התאונה, הרי שהמפלצת יורדת מרוב נכסי ה-GC שלה. התחליפים שמוזכרים בהקשר של הקבוצה לא נראים כרגע כאלה שיחזירו את הקבוצה לחזית. מדובר בתסריט שלפני שלוש-ארבע שנים היה נראה בדיוני לגמרי, אבל הוא מתממש לנגד עינינו. נותר גם כאן לראות אם הכסף הגדול יחזיר את הקבוצה לעניינים, או שנדרש יותר מכך על מנת להעיר מפלצת.

רודריגז. נראה מייצג למדי.

ייטס בול: האחים ייטס במירוץ הזה. באמת שאי אפשר להמציא כזה דבר.

יורים בנגמ"ש: אותו מארק מאדיו שהוזכר כאן קודם הוא דוגמא למנהל שקשר מיוחד נרקם בינו לבין רוכב מקבוצתו. אלא שלצערנו המצב לא תמיד נכון בכל המקרים, והטור הנוכחי הראה לנו מספר מקרים בהם בגדי הרכיבה המלוכלכים מכובסים לעיני כל. כך אלוף אירופה, פאביו יאקובסן, הודיע שהוא יחפש בעונה הבאה יעד אחר שהוא לא קבוצת קוויק סטפ שלו, לדבריו כיוון שהסיוע שאותו הוא אמור לקבל מהקבוצה הוא פחות לעומת הציפיות שלו. קרב חריף יותר ניטש בגזרה של מאיץ אחר, קיילב יואן. מייד לאחר שהמאיץ נטש את הטור, מנהל הקבוצה, סטפן הולו, ביקר את האוסטרלי על חוסר המוטיבציה שלו להמשיך בטור, לדבריו. סוכנו של יואן ירה בחזרה על "ההתנהגות הגועלית של מנהל הקבוצה", שבחר כדבריו לבעוט במאיץ כאשר הוא למטה. נראה שגם כאן הצדדים ייפרדו, ארבע שנים לאחר ירח הדבש של המאיץ בתחילת דרכו בקבוצה, עת זכה בשלושה קטעים בטור. את החבטות הכואבות ביותר, שמן הסתם גם עניינו במיוחד את החברים במחוזותינו, שיגר הבוס של קבוצת IPT, סילבן אדמס, כלפי כריס פרום. אדמס, אחד שאף פעם לא בוחל במילים, שיגר שורה של חיצים מעליבים במיוחד כלפי פרומי, באומרו שהוא לא שווה את הכסף שמושקע בו, וכי לא ברור לו אם פרומי מצפה להיות "דומסטיק שהוא בעצם הולך רגל". אאוץ'. לאדמס יש זכויות רבות בקידום הרכיבה במחוזותינו, אך אולי מוטב אם יידע לעיתים להותיר את חרצובות לשונו תחת שליטה.

ואיך היה לנו? אם כבר IPT, אז איך היה לנו? התשובה היא טוב, תודה. הקבוצה סימנה וי על מטרתה העיקרית, שהייתה זכייה בקטע. זה קרה עם הרוכב שאולי היה ראוי לכך יותר מכולם – מייקל וודס. וודסי זכה בקטע זכור במיוחד בטור, בו הצליח לסגור פיגור של שתי דקות ממתיאו יורגנסון בשלבים מאוחרים של הטיפוס האיקוני לפוי דה דום, מה שהביא לו זכייה ראשונה בקטע טור, וזאת בגיל 36. עוד ראינו תצוגת בריחה זכורה במיוחד של קריסטס ניילנדס, שהיה לא רחוק מזכייה בעוד קטע. בריחה זו, כמו גם אחרות של הלטבי, סייעו לקבוצה להחליט על החתמתו לעוד שלוש שנים בקבוצה, מה שאומר שהוא יסגור בה עשור שלם. בכלל, נראה שהקבוצה מגבשת זהות תוקפנית (לחיוב), המבוססת על ניסיונות בריחה לרוב כפי שראינו גם בג'ירו האחרון. בהחלט מהנה למדי לצפייה, ולא רק לפטריוטים שבינינו. קברניטי הענף ודאי לא מצטערים על ההחלטה לכלול את הקבוצה בכמעט כל המירוצים העונה (פחות או יותר כולם מלבד הוואלטה), בעוד שבעונה הבאה, אם הכל יילך בהמשך העונה כפי שהלך עד כה (טפו טפו), הקבוצה תגיע בזכות ולא בחסד למירוצים אלה, כאחת מהשתיים התופסות את מקומות הוויילד קארד בדירוג העולמי. נותר רק לקוות שוב שגם הרוכבים הישראלים יחזרו להיות חלק מהחגיגה.

וודסי. כבוד.

שעת השועלים: בשנים האחרונות זכינו לראות סוג של חילופי גברי בצמרת הענף, עת הרוכבים הצעירים תפסו את מקומם של הוותיקים יותר. בטור הזה ראינו דווקא כמה ניצחונות של השועלים הוותיקים יותר, וזה של וודסי בקטע 9 היה רק אחד מהם. כך עוד ראינו ניצחונות מהבריחה של יון איזאגיר, מיכל קביאטקובסקי ו-וואוט פולס. המשותף? כולם ניצלו את הניסיון הרב שלהם על מנת להכות בברזל בדיוק בנקודה הנכונה, מה שהותיר את הסוסים הצעירים שמולם חסרי תשובות. אז אולי יש עתיד גם לזקנים מבינינו.

זיכרון שהפך לקסם: אותו ניצחון של וואוט פולס היה אחד משלושה של קבוצת בחריין ויקטוריוס. הקבוצה, כמו גם הענף כולו, הוכו בהלם בעקבות טרגדיה נוראית במהלך הטור של שווייץ האחרון, פחות מחודש לפני הטור, עת הרוכב השווייצרי ג'ינו מאדר נהרג לאחר התרסקות אל תוך תעלה במירוץ. מאדר נחשב לרוכב אהוד במיוחד על חברי קבוצתו, בעיקר בזכות אופיו החביב, וגם בזכות הקדשת מאמצים רבים לטובת מטרות סביבתיות, שכללו שתילת יערות באיזורים צחיחים. מטבע הדברים, כל שלושת הניצחונות של הקבוצה במירוץ הוקדשו לזיכרו של מאדר, אך כל אחד מהם הצליח לרגש בערוצים שונים לחלוטין. הניצחון של פולס, שהושג לאחר שההולנדי תקף על שיפועים בלתי אפשריים של 17% בטיפוס האלפי בסיום הקטע (בהשאירו את וואוט ואן ארט מאחור), היה למעשה הראשון שלו בטור, ולמעשה בכל גראנד טור שהוא. ניצחון זה היה למעשה פרס מאוחר שהוענק לאחד הדומסטיקים היותר נאמנים ויותר יעילים שראינו בהרים בשנים האחרונות, תפקיד שיכול להיחשב בעיניהם של מי שלא בדיוק מבינים את הענף לכפוי טובה במיוחד. מרגש יותר היה הניצחון של פיו בילבאו בתום בריחה בקטע 10. הבאסקי, אחד שידוע בענף במיוחד בזכות כישורי הירידה האימתניים שלו, היה הרוכב הקרוב ביותר למאדר בקבוצה, והשניים חלקו אהדות למטרות משותפות. לאחר מותו של מאדר, בילבאו פצח במסע תרומות משלו לטובת שתילת יער לזיכרו של מאדר בחבל הבאסקים שבו בילבאו גר. עבור מטרה זו, הבאסקי התחייב לתרום בכל קטע בטור יורו אחד על כל רוכב שהוא מקדים. באותו קטע 10, זה הצטבר לכדי 168 יורו.

בילבאו מקדיש את הניצחון למאדר

אבל הניצחון הכנראה מרגש ביותר מבין השלושה הגיע מכיוון מאטיי מוהוריץ'. הסלובני הוא קלאסיקן מעוטר במיוחד, עם זכיות בכל שלושת הגראנד טורים, שהניצחון שלו במונומנט של מילאנו-סן רמו בשנה שעברה, אותו השיג בירידה מטורפת מהפוג'ו עם מושב אופניים מתכוונן, הוא מהזכורים בשנים האחרונות. בקטע 19 הוא השתתף בבריחה עם קספר אסגרן הדני, זוכה הקטע הקודם, והצליח להקדימו כחוט השערה, בניצחון שדרש פוטו פיניש.

ללא מילים

אבל הניצחון הזה היה למעשה קדימון לראיון מרגש במיוחד של מוהוריץ', בו הוא חלק תובנות של רוכב אופניים תחרותי, המוכרות לרבים מחובבי הענף, אך הוא הצליח לזקק אותן בצורה מדוייקת ומרגשת. כל ניסיון לתמצת את הראיון יחטא לרוחו, ולכן עדיף לקחת ארבע דקות ולראות אותו עד תומו.

ועכשיו, מה עכשיו: עוד חודש, וואלטה עם רוג, וינגו, רמקו, איוסו ותומאס. שבועיים לפני כן, אליפות העולם. באמת שלא כדאי ללכת לשום מקום.

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 61 תגובות

  1. מאטיי מוהוריץ ענק :
    אחד הרוכבים החכמים והנועזים בדבוקה .
    הוא ופוג שני סלובנים חכמים וישירים , לא מספרים סיפורים לא פוקר פייס ,אומרים את האמת ישירות בפנים .
    לא מכיר ספורט קשה ומסוכן יותר בקיץ ,להוציא סקי דאון היל ,אך זהו
    ספורט חורף.
    וגם בזה הסלובנים אלופים : פרימוז לדוגמא .
    מנחם העלה כאן פעם את סיפוורו של אדי הנשר :
    קוריוז על אנגלי מה לו ולסקי שרצה
    להשתתף באולימפידה :
    הגיע אחרון למי באמת איכפת העיקר הגשים את החלום.
    מוהוריץ , פוג, פרימןז ,שלושתם כאלו .
    תאחר ההתמוטטות של פוג היה לי ברור שילך על ניצחון בקטע ואכן
    כך היה זו התכונה שך ספורטאי
    כדול .
    בחזרה למאטיי :
    האיש שהמציא את הגלישה על
    הרמה סגנון שבסופו של דבר נאסר
    לא לפני שחיסל את הקריירה של פרום , בקשר לפרום תמיד נתן לנו דוגמא מהו ספורטאי גדול אותה בריחה בלתי נשכחת בגירו ירושלים
    למיט זכרוני 2018 כשכולם כבר הספידו אותו .
    בקשר לסילבן .אין תגובה עדיף לא להתיחס .
    רק אומר שעדיף היה לאקדמי בלעדיו , ספורט ישראלי נטו שמתחיל מקטן בלי לגיון זרים ובלי
    יומרות.
    חוזר למוהוריץ שהמציא בהמשץ את גלעשת הכביש עם הדרופר :
    מוט כסא יורד המאפשר החרדת מרכז הכובד לצורך שליטה על האופניים בירידות ,הודות לו רכשתי אחד כזה לאופני הסייקלו שלי פרטים במערכת….
    אם תירצו אכין כתבה על בנית אופניים כאלו ,ואתבל אם תהיה היענות ועזרה בצילום בקצת טכניקה שכדאי להכיר.
    מוהוריץ מספר בבירור על התיסכול
    שהוא מנת חלקו של כל רוכב אופניים :
    מה שלוקח אותי לאותו יום 18 במאי למיטב זכרוני בו השתוללה
    סופת שלגים בסיירה נבאדה אלא שאני החלטתי באותו יום עם האופניים השכורים מגרנדה לטפס לפראדו יאנו .
    בדרך חלפו על פני קבוצות מתחרים
    קבוצות רוכבי סוף שבוע ועוד עד לגובה מסוים , בגובה השלג ברגע הסופה לאחר חמש דקות ברחתי לכניסה למלון המקומי לא התפלא ולא גירש אותי כנראה שרגיל שם
    אז הזמנתי לי תה ודיברנו
    בשלב הזה כבר לא היו רוכבים יותר בחוץ חוץ מאחד שטיפס לאיטו לבד עם רכב הקבוצה מאחוריו :
    אין הילה באימונים הקשוחים הללו אך יש חברות עשה לי שלום בחביבות כשחלף על פני כמו גם כל
    רכבי הקבוצות להוציא יוהאן ברוניל
    שנהג ברכב הדואר , בן זונה !
    בסופו של יום הזמן התארך והתארך
    לאחר ארבע שעות 32 קמ בסך הכל
    אך האופניים החליקו שם עברתי להליכה,כי אני לא רטכב תחרותי
    אלא הישגי סימנתי מטרה .
    קצץ לפני סיום הטיפוס חיכה לי שור באמצע הכביש ולי היה מעיל אדום….
    כשהגעתי .מעלה לאתר הסקי חיכה לי שלג חדש 10 סמ עומקו ,
    וכבר לא יכלתי לרכב יותר הידיים קפאו הרגליים נתפסו ,לי זו היתה חוויה חד פעמית , אחרי שלא רכבתי
    תקופה ברצינות כמה שנים .
    להם זו המציאות היומ יומית .
    לא קל להתחרות בספורט הזה ועוד לא הזכרתי תאונות ופציעות .
    ספורט שלא דומה לשום דבר אחר .
    אך חלק מהרוכבים כגון מאטיי סאגאן פוג רוגליץ ועוד מן הראוי שיזכו להערכה ענקית בצדק .
    בקשר לווינוגראד :
    אכן בחור קשוח בצחרה לא רגילה
    מזכיר בקשיחות סקנדינבים אחרים
    בתחום הריצות הארוכות :
    הבחור.מן הסתם התאמן עשרות פעמים על נגד השעון הזה ממש כמו
    לאנסא אמסטרטנג , סימום כזה או אחר הוא לא העניין כולם משתמשים שם במשהו שלא יהיו ספיקות , אךלא כולם מסוגלים כמו ארמסטרונג להתחמק מרוכב שנפל
    לפניהם בירידה במהירות מסחררת
    ולמשוך לכיוון השטח.
    כדי להגיע לרמה הזו צריך להתאמן שוב ושוב להכיר כל מטר כל סיכון
    כל אפשרות התחמקות מסכנה .
    ארמסטרונג התאמן ללא פשרות ,גם ווינוגראד .
    כבוד .

    1. המושב המתכוונן ההוא היה פרי תכנון ארוך טווח שלו ושל קבוצתו. הפתיע אפילו את ה-uci שהיו צריכים לבדוק אם הסיפור הזה היה חוקי (כמובן היה).

    1. שאלו אותו גם בראיון אחר כך מה היה הדבר שהיה הכי קשה לו בקטע הזה, אז הוא אמר שזה היה המבט המפחיד של מארק סולר בכל פעם שהוא הסתובב אחורה והסתכל עליו.

    1. כן. מעבר ללוקאל פטריוטיות, אני באמת אוהב את הגישה שלהם למירוצים, במיוחד בשנה האחרונה. הם עשו הרבה טעויות ניהוליות, בעיקר בכל מה שהיה קשור לפיתוח צעירים, אבל חושב שזה השתפר. מאד מפריע מה שקורה עם הישראלים, אבל אני חושב שהם די עובדים עם מה שיש. כל הסיפור של הניקוד של ה-UCI גם קצת לוחץ אותם להביא תוצאות על חשבון פיתוח לטווח רחוק.

    2. כל כתבה רצינית בנושא אדאמס
      צריכה לבחון את התנהלות המיסוי
      בקנדה ובארץ ולראות אלו הטבות הוא מקבל על ההוצאות.
      לעניין עצמו :
      אדטמס השתלט.עלצקבוצה מקומית אותה הקים רן מרגליות
      תותח מקומי :
      העיף אותו מהקבוצה בתמורה …
      קנה רשיון הפעלה מקטיושה בהון תועפות :
      החתים רוכב גמור פרום בהון תועפות לטובת יחסי ציבור :
      קיבל החלטות מקצועיות על סמך שיקולי יחסי ציבור:
      ולמרות הכל הרוכבים והצוות הניהולי
      עושים את הכל כדי להתחרות
      למרות.אדאמס ולא בגללו !

  2. תודה פאקו.
    לפני הטור פוגאצר היה נראה לא ניתן לעצירה אבל מי שמכיר את הפרטים הקטנים כמוך ידע שהוא כנראה לא בשיא הכושר.
    כל זה לא מוריד כלום מהיכולת המדהימה של וינגו שהיה כל הטור כמה רמות מעל כמעט כל הרוכבים בעולם למעט פוגאצר.
    היסטורית הם ב2-2 עכשיו, שנה הבאה יהיה שובר שוויון אדיר

    1. אני חושב שזה תלוי בעיקר באיך פוג והקבוצה שלו יתנהלו בחודשים שלפני הטור. וינגו היה לגמרי מוכוון מטרה, בעוד שפוג ירה להרבה יותר כיוונים. הוא אמנם נפגע בגלל פציעה, אבל היא קרתה במירוץ שוינגו כלל לא השתתף בו.

  3. תודה ענקית פאקו!
    .
    אני בטוח שלא אצליח לגעת בכל מה שאני רוצה, אז אתייחס לזה כתגובה מתגלגלת.
    .
    פוג, יונאס ו-GC:
    כבר הבנתם שפוג הוא הרוכב האהוב עלי, ובדיוק בגלל הדברים שהזכרת בעצמך.
    אין כמו החיוך והרוח החיובית שהוא מכניס, ומבחינתי (ומבחינת כולם נראה לי) בכל קו זינוק שהוא עומד עליו הוא מועמד על לזכיה.
    יש הרבה דיונים האם הוא צריך להיות יותר ממוקד טור כדי להתמודד עם יונאס. אולי, אפילו הגיוני, אבל אני מעדיף שימשיך להיות גם במירוצי האביב (אפשר לוותר על טור האמירויות, אבל הם חותמים על הצ'ק..).
    יונאס רוכב ענק בכל פרמטר. כבר פירטתי מספיק את החשדות שלי לגבי הנג"ש, והקטע שלמחרת רק העצים אותם בשבילי. אבל כל זה לא משנה שהוא בוודאי ספורטאי קצה.
    כרגע לא נראה באופק מישהו שיכול לאיים על שניהם ב-GC, ולנו כאוהדים זה טוב כך או כך – או שהם ימשיכו להתגושש או שיבוא הדבר הגדול הבא. השאלה רק מתי זה יקרה.
    .
    רוכבים נוספים:
    כמובן כמובן כמובן שהפורשים השנה הם בפרופיל הגבוה ביותר. סאגאן ששנים היה הכוכב הגדול ביותר של הענף, פינו הנסיך שהיטבת לתאר למה הוא אהוב כל כך, וקאב שהיה מרחק חולית שרשרת מניפוץ השיא (אני גם תמיד אוהב שהוא מתראיין. קצת מבולבל כזה, מלא התלהבות ומבטא בריטי חמוד).
    אני תמיד אוהב לראות רוכבים tier 2, 3 and lower שזוכים ל-15 ד' התהילה להם. תראו כמה צ'יקונה שמח על ה-KOM, את ויקטור לאפאי שעד עכשיו לא מאמין שהצליח להחזיק את הפלוטון בקילומטר הזה (הוא אגב DNF בסטייג' 20!), קאמפנארטס שהגיע לתהילה בזכות המוטיבציה וההתקפות הבלתי פוסקות, ועוד ועוד ועוד.
    פיליפסן עשה מטמורפוזה מבחור חמוד ומבויש עם DS שמתנהג אליו בבריונות לדמות של כמעט-נבל.
    (אגב איפה בנט הספרינטר נעלם?)
    .
    קבוצות שקצת מחפשות את עצמן, וכאלו שמצאו:
    ובראש הרשימה – קוויקסטפ. מאז תחילת עידן רמקו הם חושבים GC אבל לא יודעים בדיוק איך עושים את זה. לא כל מירוץ אפשר לתקוף 50 ק"מ לסיום ולנצח.
    ג'ייקו-אלולה: לא משנה איך הקבוצה הזו נקראת ובאיזה גלגול היא, תמיד כיף לראות אותם. איך אהבתי את ה-TTT שלהם בתקופת orica greenedge (ממש מקווה שאני צודק וזו אותה הקבוצה).
    לוטו-דסטני: מה קורה איתכם? אף פעם לא היית מאוהדיו הגדולים של יואן, אבל WTF? ממש לא עבדו בשבילו השנה.
    יונו-X: תענוג של קבוצה, עם אחלה גישה.
    יומבו-ויסמה: מעבר לענין נותן החסות, הם צריכים להתחיל להתכונן לזמן שבו ואן-ארט לא יהיה כל יכול. חוץ מזה, בעיניי לאפורט נתן טור מהאגדות.
    יש עוד, אבל אין לי עוד דברים חכמים להגיד.
    .
    רגעים שנחרטו:
    "אני גמור, אני מת".
    הראיון של מוהוריץ', בו הוא מתאר נצחון מהבריחה בתור בגידה ברוכבים האחרים שנחלמו איתך כל היום.
    ההתרסקות של רודריגז וקוס, שאחריה שניהם היו עם דם על חצי פרצוף. וכמובן סיימו את הסטייג', כי הם רוכבי אופניים מקצוענים.
    ההתרגשות של לאפאי.
    ההתרגשות של הינדלי וכל יבשת אוסטרליה.
    החיקוי שפוג עשה לדפיקה על הכידון של ואן ארט (שהיה מתוסכל מפספוס הנצחון באחד הקטעים הראשונים).
    .
    יש עוד אבל הרכבת הגיעה לתחנה.
    נמשיך בהמשך.

    1. תודה טום. כמה התייחסויות רנדומליות לדבריך:
      – פוג לא השתתף בטור האמירויות השנה (הוא זכה בו בשנה שעברה). עדיין התחיל את העונה מאד מוקדם.
      – סם בנט פרח עם קוויק סטפ וקמל אחרי שעזב אותם. הוא עכשיו בבורה, אבל נראה שאחרי שאנז אליזה של אתמול, הם מרוצים שלקחו את מיוס במקומו, מה שמן הסתם עוד יוריד את מעמדו של בנט בקבוצה.
      – ג'ייקו אלולה היא אכן אוריקה גרינאדג' (כשבדרך היא גם הייתה סתם גרינאדג' וגם בייק אקסצ'יינג'). בתקופת אוריקה היא הייתה קבוצת קלאסיקות מלהיבה עם רוכבים כמו גראנס, אימפי וטורבו דורבו בשיאם. היה איזה טור שבו הם ממש עשו החלפות של החולצה הצהובה בקטעים הראשונים בין הרוכבים, נראה לי שזה באמת היה עם TTT. מאז האחים ייטס וצ'אבז הם עשו מעבר לכיוון ה-GC.
      – לוטו דסטיני מנוהלת בצורה די מזעזעת בשנים האחרונות. לא סתם הם ירדו לאיזור הוויילד קארד.

      1. לא השתתף באמירויות השנה? נפלתי חזק בדבריי.
        וספרינטר שהצליח מאוד בקוויקסטפ ולא כל כך הצליח אחרי שעזב אותם? נשמע מוכר מאוד

  4. הפוסט מס' 1 שלך בכל הזמנים.
    "ההופעה הזאת הוגדרה לאחר הקטע כאחת ההופעות האינדיבידואליות הטובות ביותר של כל הזמנים,\". וואללה.
    בלי להבין הרבה בענף נהניתי ביותר לקרוא אותך. נפלא ממש

  5. שאלה של מי שלא מכיר:
    האם יש קטעים קבועים שרוכבים אותם משנה לשנה? אם כן – האם יש "שיא עולם" או "שיא תחרות" למקטעים אלו? ואם כן – איך זה התפתח לאורך השנים?
    האם גרג למונד מ-1988 רכב את אותו קטע מהר יותר/לאט יותר/אותו דבר כמו הרוכבים של ימינו?

    1. יש אזורים ו/או פסגות/מעברי הרים שחוזרים אליהם אחת לכמה שנים או אפילו בשנים סמוכות, אבל לרוב זה לא בדיוק אחד לאחד אותו הקטע.
      הקטע היחיד שמשוחזר, אאל"ט, זה קטע הסיום, אבל הוא טקסי.

      1. תודה מתן.
        אם ככה אז קשה להשוות היסטורית בין רוכבים, ואין פרמטר מדיד לעניין הזה.
        אולי מהירות ממוצעת? מהירות ביחס לשיפוע? האם יש פרמטרים כלשהם שניתן להשוות אותם בין שנים שונות?
        ולגבי קטע הסיום – היו הרבה שני שהוא לא היה טקסי, אם אני זוכר נכון. האם שם רואים הבדלים לאורך השנים בביצועי הרוכבים?

        1. הטורים יותר מהירים בשנים האחרונות אבל זה לא אומר כלום. כל המירוץ הרבה יותר מהונדס וקבוצתי ממה שהיה בעבר. מספיק זה שלכל רוכב יש מחשב שמאפשר לו לתכנן את הכוחות עכדי לשנות את כל התמונה (משאיר פחות מרקום לרכיבה אינסטנקטיבית כמו של פוג, או אלאפיליפ, וגם ון ארט, ון דר פול און רמקו אם היה כאן.)

          1. שאלתי לגבי הקטע האחרון. אני זוכר שפעם הוא היה חלק תחרותי מהמרוץ. לכן (בהנחה שהוא נשאר קבוע לאורך השנים) תהיתי לגבי התוצאות שבו והשיפור שלהן, אם יש כזה

  6. תודה פאקו ותודה לכל החברים שהתווספו (וגם חזרו) לקהילה כאן השנה כדי להפוך את החוויה להרבה יותר כיפית.
    תודה גם לפוג על זה שהוא…
    מקווה לראות בשנה הבאה שוב את רוגליץ' מתמודד על התואר (אם זה יקרה זה יהיה חייב להיות במדי קבוצה אחרת. מישהו אמר משהו על דעיכת האימפריה הבריטית…?)

    1. Great minds think a like
      נשבע שאחרי הטור הקודם אמרתי, ממש כאן, שאם הוא רוצה שוב להתחרות על החולצה הצהובה זה צריך להיות בקבוצה אחרת.
      הצעתי את אינאוס או בורה בתור קבוצות מוכוונות GC שחסר להן הגרוש ללירה.
      [אם לא הייתי עצלן הייתי מחפש את הפוסט הרלוונטי]

  7. פוסט נהדר
    גם לחסר ידע כלל כמוני.
    אמנם לקח לי זמן להבין מי אלו יומבו ו יסמה שהראו קבוצתיות אבל בסוף, בעזרת הכיתוב על המכנסיים, הבנתי
    🤣

  8. פאקו היקר, תודה רבה!
    לאחר טור נהדר, חשוב להגיד כמה נהנתי מלקרוא את הטורים שלך כל יום, וכמה היה כיף לקרוא ולהגיב בדיונים לאחר מכן.
    אהבתי אופנים עוד לפני שהגעתי להופס, אבל מאז שהגעתי התחלתי לעקוב אחרי יותר מרוצים ולהבין יותר.
    כיף פה! תודה לכולם

  9. פאקו, ממש תודה על ליווי הטור וממש תודה על הטור המסכם הזה!!!
    לא יצא לי לראות את הראיון עם מוהריץ עד עכשיו, אני ממש על סף דמעות, לא בצחוק. ספורט מקצועני זה מדהים כי זה אנשים חזקים על הקצה – הרגשות על המתחרים שלו זה לא פחות ממדהים. הלוואי על העולם שכולם היו כמוהו.

  10. ובקשר ליואנס ופוג – בלי פציעות או דברים מפתיעים אחרים, הם אמורים להשתלט על הענף כמו ההשתלטות של שלושת הגדולים בטניס רק שהם גם יסיימו בתור שני האנשים (אולי עץאם מורידים זוגות) שמכירים את התחת אחד של השני הכי טוב בהיסטוריה.
    יונאס פשוט רכב הרבה יותר אסטרטגי בעיניי, דווקא יהיה מעניין לראות את פוג מכניס יותר אסטרטגיה לרכיבה שלו.

    1. זהו שאתה אף פעם לא יכול לדעת. אחרי הזכייה של ברנאל בטור, הייתי בטוח שהוא ישלוט בענף למשך שנים, וזה לא קרה גם לפני התאונה שלו. על פוג בכלל חשבתי שהוא בדרך להיות ה-goat – עדיין יכול לקרות, אבל הרבה פחות ברור. זה באמת אחד הענפים הכי פחות צפויים שיש.

  11. יום ארוך והצטברו פה כבר הרבה תגובות (לא מפתיע).

    תודה פאקו על הליווי היומי, ולכל המגיבים- מוסיף הרבה לחוויה.
    הטור היה מרתק, תיכנון מסלול שונה מהשנים האחרונות ששמר על מתח גבוה.
    הטור סיכום כרגיל מעולה ומוסיף עוד מידע למי שלט בקיא בתחום הרכיבה.

    שמחתי שפילפסן לא ניצח בשאנז אליזה-אני לא אוהבת את הסגנון המלוכלך שלו.

    1. תכלס גם אני שמחתי על השאנז אליזה, לא רק בגלל הסגנון של פיליפסן, אלא גם כי למרות הדומיננטיות שלו בטור הזה, הוא עדיין לא ראוי להיזכר כאחד שנמצא על המדרגה של קבנדיש בשיאו.

  12. תודות לכל הכותבים והמגיבים כאן
    הטור הזה הרג אותי מעייפות נתפסו לי השרירים.אחרי כל קטע
    רץ.לנוח…
    ניפגש שוב בוולטה אספניה ..
    האסטה לואיגו
    אדיוס מוצ'אצ'וס.
    סוורתה

  13. תודה פאקו על סקירה מהאגדות שעזרה לי לסכם את כל הקטעים והטורים שקראתי.
    נשמע שבאמת היה מרוץ מצוין (לא מהבנתי איך פוג הפסיד 1.5 דקות כבר בתחילת המרוץ וציפיתי שהוא יצליח לצמצם את הפער, ואז קרה מה שקרה בנג"ש).
    תודה גם לכל המגיבים שמה שהם כותבים בלייב שווה ערך לטור עצמו.

      1. זכרתי יותר. שכרתי שפוג צמצם כל יום 5-10 שניות בצורה סיזיפית; ברוב הימים הוא לא הצליח לצמצם בכלל.
        ואז – בום, מפולת שסגרה את כל העניין. כנראה שגם לסופרמנים יש עייפות מצטברת.

  14. הספרינטרים הישראלים ממשיכים לתת עבודה עם ניצחונות לאיינהורן וקוגוט בהפרש של דקות ספורות.
    קוגוט כצפוי – עולה לבוגרים ומשלים ניצחון שני תוך יומיים במירוץ דרג 2 בפולין (בדיוק כמו בשנה שעברה)
    איינהורן עבר מפולין לצ'כיה ולוקח את הקטע הראשון בטור של המדינה (מירוץ דרג 1).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט