בשבת הקרובה תצא לדרך המהדורה ה-110 של הטור דה פראנס. הנה כמה מילים על מה שהולך להתרחש בשלושת השבועות הקרובים.

המסלול: לא שגרתי. זה התיאור הכנראה מדוייק ביותר שניתן לומר על המסלול שהמהדורה הקרבה תביא לנו. מארגני המירוץ בחרו כאן בשורה של החלטות שהולכות הצידה מהמרכז המוכר מהטורים הקודמים. שלושת הימים הפותחים יתנהלו בחבל הבאסקים בספרד, משהו שדווקא מתאים למגמה של השנים האחרונות, בהן הטור נפתח שלא על אדמת צרפת. מה שאולי פחות שגרתי בפתיחה הוא העובדה ששני הקטעים הפותחים הם גבעיים ופחות מתאימים למאיצים, כשגם הקטע השלישי בעל הסיום השטוח ידרוש מאמץ מהמאיצים עד ההגעה לשם. בכלל, המאיצים יצטרכו לעבוד מעט יותר קשה עד ההגעה לסיום: הם יקבלו את המנה הקבועה של 6-7 קטעים המיועדים עבורם, אך כמחציתם פחות שטוחים מכפי שהיו רוצים לראות. את העניין האמיתי נקבל כמובן בקטעי הטיפוס, וגם כאן אנו לא מקבלים את המתכון המוכר: יש לנו שמונה קטעי טיפוס מהדרגה הקשה ביותר, אך רק במחציתם הקטע מסתיים בפיסגה. מלבד זאת, הטור הנוכחי מקמץ בפסגות הקלאסיות של המירוץ לדורותיו. השם הידוע ביותר כאן הוא הטורמאלה (שגם הוא לא מסיים את הקטע), בחלק הפירנאי של המירוץ המגיע מייד לאחר החלק הפותח בחבל הבאסקים. עוד פסגה ידועה היא הגראן קולומבייה בעלת "השרוכים" המרהיבים, שהפעם תגיע בסיום קטע יום העצמאות הצרפתי, בקטע הצפוי להיות מלהיב במיוחד. החלטה לא שגרתית נוספת תגיע מכיוון הנג"ש – כאן נקבל קטע אחד ויחיד לקראת סיום המירוץ, אך גם הוא יהיה בעלייה. חידוש נוסף שהמירוץ הנוכחי יביא קשור לזמני הבונוס: מלבד זמני הבונוס של 4,6,10 שניות לשלושת המסיימים ראשונים בקטעים, זמני הבונוס בטיפוסים נבחרים לקראת סיומי קטעים יביאו לרוכבים 2,5,8 שניות (במקום 1,2,3 עד כה), מה שוודאי יביא לשינוי ניכר של הדינמיקה בקטעים אלה. זה היה אמור לקרות גם בקטע הפותח של המירוץ, אך המארגנים החליטו לבטל זאת על מנת למנוע מצב מוזר בו מנצח הקטע עשוי לא ללבוש את החולצה הצהובה בסיומו.

דו קרב בצהרי היום: כמו בכל טור, גם הפעם השדה משופע בשמות ענק, אלא שמעל כולם יזדקרו שניים המהווים את הפייבוריטים הגמורים לניצחון במירוץ – מנצח הטור הקודם, יונאס וינגגור, ומנצח השניים שלפניו, טאדיי פוגאצ'אר. שני כוכבי העל צפויים לתת לנו כאן מאבק שקול ופתוח לחלוטין, מה שיהפוך את המירוץ הקרוב למעניין במיוחד. מלבד השניים, השדה משופע בשמות ענק כמיקל לאנדה, אנריק מאס, סיימון ייטס, ריצ'רד קאראפאז, רומאן בארדה, דויד גודו, ג'אי הינדלי, בן אוקונור, פיו בילבאו, דני מרטינז, ג'וליו צ'יקונה, מתיאס סקלמוס ומתיאו יורגנסון. כל אלה ינסו להיות מעט יותר מאשר התפאורה לדו קרב בין שני הפייבוריטים.

אז למה זה יהיה של פוג:
כי עד להתרסקות במירוץ ליאז'-באסטון-ליאז' באפריל (בה שבר את ידו), פוג נראה לחלוטין בספירה אחרת מול כל מי שהתחרה נגדו, כולל מירוצים שלא מהווים את איזור הנוחות שלו, כמו הטור של פלנדריה. והתמונות מהשבועות האחרונים מראות שהוא התאושש יפה מהפציעה.
כי במאבק ראש בראש היחיד בין פוג לוינגו העונה, במירוץ פאריס-ניס, פוג היכה את וינגו (וגם את כל שאר היריבים) שוק על ירך.
כי קבוצת האמירויות שלו הביאה לו עזרה רצינית בהרים, עם חברים כאדם ייטס, ראפאל מייקה ומארק סולר. לפחות בהרים, הקבוצה הזאת נראית הפעם שקולה לזאת של יומבו ויסמה, הכוללת את ספ קוס, וואוט ואן ארט ו-וילקו קלדרמן. אלא שקוס, מטפס על אמנם, סוחב את הג'ירו האחרון ברגליו, קלדרמן החליף ממש לפני הטור את סטיבן קרוייזויק הפצוע, ו-ואן ארט הוא כוכב על, אך לא ברור אם יסיים את הטור (ועל כך בהמשך).
כי לוינגו אין הפעם את פרימוז' רוגליץ', שהתפקוד שלו כמוביל נוסף היה אחת הסיבות העיקריות לניצחון של הדני בטור הקודם. מהצד השני יש לפוג את אדם ייטס, מוביל GC לגיטימי לחלוטין, שיכול לתפקד כאן כמו הרוג של פוג.
כי לפוג יש יתרון בפאנץ' על וינגו, מה שיכול להקנות לו את שניות הבונוס הקריטיות במירוץ הצפוי להיות צמוד כמו הנוכחי, בפרט עם התוספות בזמני הבונוס במהלך הקטעים.
כי מדובר ביצור התחרותי ביותר בענף היום, שהחיוך הקבוע על פניו לא יכול להסתיר את האש הבוערת שבו, ודאי לאחר ההפסד בטור האלמותי של השנה שעברה.

אז למה זה יהיה של וינגו:
כי כמו בשנה שעברה, הוא יודע להביא את עצמו לשיא בדיוק בתקופה הנכונה, כפי שגם ראינו במופע היחיד שלו בקריטריום הדופינה לפני פחות מחודש. את פוג למשל ראינו זוהר בתקופה יותר מוקדמת של השנה, בדיוק כפי שהיה בשנה שעברה, וכולם זוכרים איך זה נגמר אז.
כי מאז ההתרסקות בליאז'-באסטון-ליאז' באפריל, לפוג היו יומיים בדיוק של ימי מירוץ תחרותיים עד לטור, משהו שיכול להיות מאד משמעותי אפילו עבור פנומן כמוהו.
כי הטור הנוכחי כולל הרבה מאד קטעים גבעיים, שיכולים להכריע באחת את גורל המירוץ כולו, בפרט אם הרוחות יעשו בהם את שלהן. כאן לקבוצת יומבו ויסמה של וינגו יש יתרון מכריע לעומת קבוצת האמירויות עם חבורה אדירה של רולרים הכוללת את ואן ארט, בנוט, ואן בארלה ולאפורט, כולם זוכי קלאסיקות מוכחים.
כי בהמשך לנקודה הקודמת, קבוצת יומבו ויסמה מראה באופן עקבי חשיבה מחוץ לקופסה, דבר שהתבטא בצורה המובהקת ביותר בטור הקודם. זה עוד דבר שיכול לעשות את ההבדל בטור צמוד.

אז למה זה יהיה של מישהו אחר:
כי מדובר עדיין באחד הענפים הבלתי צפויים ביותר בספורט.
כי המתחרים כאן הם לא קוטלי קנים. יש כאן זוכי גראנד טורים (קאראפאז, סיימון ייטס, הינדלי), פודיומיסטים של גראנד טורים (לאנדה, מאס, בארדה) וגם צעירים המצויים בתקופה פורצת דרך (סקלמוס, יורגנסון). אגב, גם איגן ברנאל אמנם שייך לקבוצה הראשונה, אך הוא לצערנו עדיין לא חזר לעצמו מאז התאונה עם האוטובוס.
כי יש במירוץ רק קטע נג"ש אחד, וגם הוא בעלייה. זה מעקר במידה מסויימת את אחד היתרונות הגדולים ביותר של וינגו ופוג, שני שעני על בפני עצמם, ונותן למתחרים הזדמנות בלתי חוזרת להתגבר על מחסום שבימים כתיקונם הוא די בלתי עביר מבחינתם.
כי הקורונה עדיין איתנו. לפרטים ניתן לפנות לאלוף העולם רמקו אוונפול.

אז מי יזכה: נו, לא ברור?

התחרות המוזרה על הירוקה: הטור הנוכחי יהווה, כמו תמיד, ועידת צמרת של מאיצי הענף. בגזרת המאיצים "הטהורים", נקבל כאן חברים כיאספר פיליפסן, פאביו יאקובסן, דילן גרונבייגן, קיילב יואן, מאדס פדרסן, בריאן קוקאר, פיל באוהאוס ומארק קבנדיש. בקטעים המעט יותר גבעיים, נקבל שוב את המאבק המסקרן עד מאד בין שני הארכי יריבים – וואוט ואן ארט ומתיו ואן דר פול. היות וכאמור שני הקטעים הפותחים תפורים על מידותיהם של השניים, אזי די ברור שהשניים הולכים לנהל מלחמת חורמה על החולצה הצהובה בשלבים המוקדמים של הטור (יחד עם חברים כמו ביניאם גירמאי וסיינט ז'וליאן אלאפיליפ). היה ניתן לצפות שזה יגלוש גם למאבק על החולצה הירוקה (בה זכה ואן ארט בצורה מוחצת בטור הקודם), אלא שכאן נכנס נושא בלתי צפוי נוסף, שלא קשור לטור עצמו – אליפות העולם. עד השנה, אליפות הכביש הייתה נערכת בחודשי הסתיו, לקראת סיום העונה. אלא שהשנה, האליפות תיערך בסקוטלנד בסגנון שונה, כשהיא תאגד את כל ענפי האופניים, כולל שטח, סייקלוקרוס, וולודרום ומה לא. אליפות הכביש תיערך ב-6.8, כשבועיים לאחר סיום הטור, עם מסלול התפור למידותיהם של השניים. אם לא די בכך, הרי שאשתו של ואן ארט צפוייה ללדת במהלך הטור, מה שאולי עוד יוריד את המוטיבציה שלו לסיים את הטור. כל אלו הן אולי ספקולציות, אך לא מדובר בדברים בעלמא, כך שהמאבק על חולצת המאיצים הירוקה עשוי להיות בלתי צפוי לחלוטין. עוד במוקד נקבל את השאלה המסקרנת אם קבנדיש קשישא יצליח לשבור את שיא הנצחונות בטור, וחסר לו ניצחון בקטע בודד על מנת לעשות זאת, מה שיהווה הישג מטורף כשלעצמו, ובפרט לנוכח התחרות המסתמנת.

ומה עם כוחותינו: קבוצת ישראל פרמייר טק (IPT) תגיע לטור הנוכחי לאחר הופעה בלתי נשכחת בג'ירו, שהושגה בידי ההרכב הצעיר של הקבוצה. לטור הקבוצה תשלח הרכב שונה לחלוטין, שאותו יובילו מייקל וודס ודילן טיונס. נראה שמדובר בהרכב מנוסה ומתבקש ביותר – וודס וטיונס נראים בכושר טוב בתקופה הנוכחית, ומסוגלים בהחלט לצוד קטעים (נראה שמקום בעשירייה הראשונה הוא מחוץ לטווח הציפיות). עוד נראה כאן את הוגו הול וסיימון קלארק, שניהם זוכי קטעים בטור הקודם. ואת התמונה ישלימו ניק שולץ, קורבין סטרונג, גיום בואבן וקריסטס ניילאנדס, כולם בעלי פוטנציאל להפתעה בבריחות. מה שתפס את תשומת הלב הוא דווקא מי שלא יהיו כאן. כריס פרום, למרות ההיסטוריה המפוארת והפודיום בקטע בטור הקודם, לא ירכב כאן, החלטה שנראית מתבקשת למדי לנוכח כושרו הנוכחי. עוד חברים שלא נראה כאן הם הרוכבים הישראלים. גם כאן זה נראה כהחלטה מתבקשת – עומר גולדשטיין חוזר מפציעה, ויתקשה להציג כושר כמו בגראנד טורים של השנים הקודמות. גם אלוף ישראל, איתמר איינהורן, הוא מאיץ שיתקשה להגיע להישגים לנוכח התחרות כאן. הכל נכון, אך עדיין מדובר במציאות שצובטת בלב, בעיקר לנוכח המטרה הראשונית של הקבוצה, שהיא קידום הרכיבה הישראלית במסגרות התחרותיות.