מה בין בניית קבוצת NBA לערכים/ יהונתן גזלה

בשנת 2019, ג'ימי באטלר סיים את דרכו בפילדלפיה, אחרי שחזה ממבט קרוב, באחת הזריקות הכי אייקוניות בכול הזמנים: זו של קוואי לנארד, בשנייה האחרונה, שקיפצצה לה על הטבעת וצללה פנימיה. הזריקה ההיא ששלחה את הראפטורס עד לזכייתה באליפות, הובילה את ג'ימי באטלר, המפסיד, לסיים את דרכו בפילידלפיה ולהגיע למיאמי.

ג'ימי תחת הסל צופה ברגע שסיים את דרכו בפילדלפיה

שנים אחר כך, יחשוף באטלר בתוכניתו של ג'יי ג'יי רדיק, שלא הבין כיצד לאורך העונה ההיא, הסיקסרס התעקשו לשחק דרך בן סימונס כעושה משחק והפכו את תפקידו של ג'ימי לייצרן נקודות כשההתקפה נתקעת. ברגעי המשבר בסדרה מול טורונטו, זו שהסתיימה במשבר ההוא, פתאום המאמן ברט בראון פנה אליו ודרש שייצר נקודות עבורו ועבור אחרים, אחרי שעונה שלמה התרגלה הקבוצה לשחק אחרת. "הקבוצה כלל לא הייתה מורגלת לשחק דרכי" נזכר ג'ימי. ג'ימי מעולם לא שם מחסום על פיו ובכול תחנה בקריירה שלו, לא פסח על אף הזדמנות לייצר קונפליקט או לדחוף את חבריו לקצה גבול יכולתם. הוא גם גיבה את זה על הפרקט, כאשר לא ויתר על אף כדור ולא פחד מאף פיגור. בסיום העונה ההיא, אחרי הסל האייקוני ששלח את קבוצתו המופסדת הביתה, קיבל באטלר שבדיוק סיים את חוזהו, מסר מסוכנו, שפילדליפיה תציע לו חוזה מקס, 5 שנים-190 מיליון דולר, רק במידה והמאמן יוכל לשלוט במזגו החם ובאופי הקונפליקטואלי שלו. "הם ישלטו בי!?" תהה ג'ימי. ג'ימי סירב לכסף ומצא את עצמו במיאמי היט כעבור כמה שבועות.

השידוך של ג'ימי להיט, לא יכול היה להיות טבעי ומתבקש יותר. הקבוצה של פט ריילי, שבאופן פתוח ומודע מנהלת משטר הדומה יותר לאקדמיה צבאית, מאשר לקבוצת כדורסל, דוחף יחד עם הצוות האימון את ערכי הקבוצה המוצהרים: משמעת ועבודה קשה, אחריות, נאמנות, מנהיגות ומקצועיות חסרת פשרות.

התרבות הקשוחה והדוחפת של ההיט היא יותר מסתם מותג. ריילי הנשיא בנה תדמית זו בעמל רב ולאורך שנים ארוכות. ריילי הראה ללברון ג'יימס, אז החלום הרטוב של כל קבוצה באשר היא, את הדלת, כאשר הגיע למשרדו להתלונן על מאמנו. הוא הכריח את שאקיל אוניל ללבוש חליפה עם עניבה בהגעה למשחקים כדי לשדר עוצמה. אלו שחקנים מהטופ של כל הזמנים, אז מה יגידו אזובי הקיר?

אבל ריילי הוא גם אותו האדם שממשיך לשלם שכר לשחקן בעל שיער מאפיר, בן 43, שנתן את גופו במשך שני עשורים למועדון וממשיך ללבוש את גופיית הקבוצה למרות שלא יכול לשחק יותר מכמה דקות. מה הפלא שזו קבוצה ששחקנים אלמוניים שכלל לא נבחרו בדראפט עולים לפני אולסטארים לשעבר המפארים את הספסל. אז מה יש בה בתרבות הזו בו כל אוהב יכול לצעוק:

"Heat Culture Baby"

וכולם יבינו על מה מדובר? על מה זה יושב? לפני זה אזריק לכם סם תדמיתי ומיד אחר כך את חיסון הנגד…

ניתן להתבונן בסיפור של מיאמי מזווית נוספת. הנה ניסיון קומי\סאטירי של הקומיקאי האנק אזריה (עשה קולות ב"משפחת סימפסונס", למי שמכיר). אזריה משווה את תרבות ההיט לכתות כמו של צ'ארלס מנסון. הוא מבצע את "שאלון הכתות" לבדוק זאת.

אחד הקורעים לדוברי האנגלית שבינכם

אז מה בין פתיח זה לבניית קבוצה?

בניית קבוצת ספורט היא מעבר לגיוס שחקנים בעלי כישורים יוצאי דופן בבחירות הדראפט. יותר מביצוע טריידים יצירתיים כדי לפנות מקום תחת תקרת השכר או הבאת שם לוהט מקבוצת יורוליג. זה דורש ניווט קפדני בין אישיות, ערכים ותכונות אינדיבידואליות שונות כדי לייצר יחידה מלוכדת. אחד מהיבטים משמעותיים, אך לעתים קרובות מתעלמים ממנו, של בניית סגל הוא השילוב של מערכות ערכים אחת עם השנייה.

פורץ הדרך בחקר ערכים אוניברסלים במדעי החברה בכלל ובפסיכולגיה בפרט היה החוקר שלום שוורץ, פסיכולוג חברתי, שקיבל את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה חברתית מאוניברסיטת מישיגן-אן ארבור בשנת 1967, לימד באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אוניברסיטת פרינסטון והאוניברסיטה העברית ובעל פרס ישראל בפסיכולוגיה. הוא מרכז פרויקט בינלאומי המיישם את התיאוריה והשיטות שלו למדידת ערכים בלמעלה מ-80 מדינות.

לפי שוורץ, ערכים הם העקרונות או האידיאלים המנחים שלנו. הוא קרא לזה "תיאוריית הערכים האנושיים הבסיסיים". התיאוריה הזו היא כמו מפה של הדברים שאנשים בדרך כלל חושבים שהם חשובים עבורם בחיים. לעיתים אנשים יאמרו לך שאלו הדברים החשובים עבורם ולעיתים נראה זאת בבחירות שלהם, אפילו במצבי קיצון. ישנם 10 ערכים שונים שוורץ מדבר עליהם. הנה הם:


מה שמעניין בתיאוריה של שוורץ הוא שהוא לא רק מפרט את הערכים האלה – הוא גם מדבר על איך הם קשורים זה לזה. לדוגמה, ערכים מסוימים עשויים להתנגש זה בזה, כמו חיפוש כוח עלול להתנגש עם נדיבות, כי אם אתה תמיד מנסה להיות בשליטה, קשה להיות גם אכפתי ומתחשב. מצד שני, ערכים מסוימים עשויים ללכת יד ביד, כמו האופן שבו הערכת מסורת עשויה להתאים היטב לקונפורמיות, מכיוון ששניהם כרוכים בכיבוד ושמירה על כללים ומנהגים שנקבעו.

כוח: להיות אחראי, לשאוף לשליטה על אחרים, לשאוף שיהיו לך את המשאבים שאתה צריך עבור זה

הישגיות: לשאוף להצליח במה שאתה עושה, בהתבסס על הסטנדרטים שהחברה או התרבות שלך מציבה.

נהנתנות: לרדוף אחרי הנאות וחוויות הגורמות להנאה או סיפוק

גירוי: חיפוש אחר ריגושים בחיים, כמו לצאת להרפתקה או לנסות משהו חדש או כל אתגר בחיים

הכוונה עצמית: מחשבה ופעולה עצמאיים, מקוריות

אוניברסליות: הבנה, תפיסה של סובלנות ושאיפה להגן על רווחת הטבע והאדם באשר הוא.

נדיבות\טוב לב: רצון לשפר ולהטיב עם אנשים הסובבים אותנו.

מסורת: כבוד וקבלה של מנהגים ורעיונות שהגיעו מהתרבות שלנו

קונפורמיות: השאיפה לשמור על הכללים ולא להרגיז אחרים. אנשים שמעריכים קונפורמיות עשויים להיות מאוד מכבדים וצייתנים.

ביטחון: ביטחון ובטיחות, הרמוניה ויציבות של החברה, המערכות היחסים עם עצמי ועם אחרים

אבל אלו לא ערכים המנותקים אחד מהשני. מה שמעניין בתיאוריה של שוורץ הוא שהוא לא רק מפרט את הערכים האלה – הוא גם מדבר על איך הם קשורים זה לזה. לדוגמה, ערכים מסוימים עשויים להתנגש זה בזה, כמו חיפוש כוח עלול להתנגש עם נדיבות, כי אם אתה תמיד מנסה להיות בשליטה, קשה להיות גם אכפתי ומתחשב. מצד שני, ערכים מסוימים עשויים ללכת יד ביד, כמו האופן שבו הערכת מסורת עשויה להתאים היטב לקונפורמיות, מכיוון ששניהם כרוכים בכיבוד ושמירה על כללים ומנהגים שנקבעו.שוורץ הכניס אותם למעגל שבו ישנם ערכים הקרובים אחד לשני וערכים אחרים היוצרים ניגוד. למשל אדם שפתוח לשינוי, יהיה בעל ערכים מסויים, או אדם עם שאיפה לקידום עצמי כפי שרואים בתוך המעגל.

אם לא סיבכתי אתכם עד לרגע זה, גם אוסיף שליחסי השכנות במעגל, יש משמעות גם כאשר הם שייכים לקבוצת ערכים אחרת. למשל כוח, שייך ל"שאיפה לקידום עצמי" וביטחון ל"רצון לשימור". אך לעיתים הם הולכים יחד, למשל כשאדם השואף לביטחון מבין כיצד הכוח יעזור לו בשאיפה לערך.

הקטגוריות והערכים האלו על פי מחקריו של שוורץ מופיעים במדינות רבות, למרות שכל חברה או מדינה יכולה לתת להם פרשנות אחרת.

ערכים בקבוצות ספורט

אם מקשיבים היטב, קבוצות מדברות "ערכים" בלי סוף ובקול רם. אך לפעמים זה נמצא בדוגמאות מעשיות ופשוטות.

קחו לדוגמא את הטורונטו ראפטורס. טורונטו היא עיר בעלת ערך מוצהר של אוניברסליות, שחרטה על דגלה את נושא הגיוון ורב תרבותיות. לא במקרה, קבוצת הכדורסל שלה הפכה ברבות השנים לזו שקולטת שחקנים, מנהלים ומאמנים מכול קצוות תבל. או זו שהאוהד מספר אחת שלה הוא סיקי החובש טורבן. הראפטורס קידמו שחקנים שאף אחד לא ספר מכול קצוות תבל ונתנו הזדמנויות שוות לשחקנים כמו פסקל סיאקום, פרד וואן פליט או כריס בושה.

נאב בטייה – סמל לא פחות מאף שחקן

מצד שני גם קשה לפספס כיצד שנת האליפות היחידה בתודלותיה קרתה כשנחת בקבוצה סופרסאר בעל ערכים גבוהים במיוחד של הישגיות וכוח. קוואי לנארד שהגיע וכבש את הפסגה בשורותיה והוביל סגל מגוון לאליפות, אפילו לא נשאר כדי לספוג את ריח השמפנייה והניצחון. הוא מיד חתך ל-LA

אותו הקוואי גם לא שרד את קבוצתו הראשונה, הסן אנטוניו ספרס, שהביאה אותו לקבוצה כשחקן משלים מהדראפט ודרך פיתוח אישי, הפכה אותו למכונת כדורסל בלתי עצירה. הספרס בדומה למועדון הכדורגל של ברצלונה, מתמקדת באוניברסליות ובטוב לב. הם די אמצו את המוטו של ברצלונה: "יותר ממועדון". הם נוטה לגייס שחקנים המעורבים במטרות הומניטריות או שחקנים המשגשגים בתחושה חזקה של עבודת צוות. הספרס תמיד הקפידו, מלמעלה עד למטה, להתייחס לאירועים הומניטרים או עוולות חברתיות. את קוואי לנארד כל זה מעולם לא עניין. כול עוד התקדם כשחקן צעיר, הוא חי בשלום ונתן את התוצרת שלו, אך ברגע שלא הצליח להתאושש מבפציעותיו, האשים (בצדק או שלא בצדק) את צוותי הרפואה של המועדון ופשוט ניתק מגע עם הארגון. אפילו את חבריו לא טרח לעדכן היכן נמצא ומה עובר עליו. סוג של התנגשות בין ערכים.

אבל האם בקבוצה צריכה סגל שלם בעלי ערכים דומים? לאו דווקא…. אותה הספרס ברמת הקבוצה היא סופר הישגית. מעל 20 שנה שלא פספסו אף פלייאוף. אך למרות שתמיד היה תלכיד קבוצתי בעל ערכים דומים. כמעט תמיד הספרס מצאו שחקנים השוברים את התדמית. קוואי היה דוגמא אחת, סטיבן ג'קסון, דניס רודמן מהעבר הרחוק, דז'ונטה מורי ואפילו ג'רמי סוהן הצעיר. מכיוון שלעיתים קבוצות אלו דווקא זקוקות לשחקנים בעלי ערכים של הישגיות, כוח, נהנתנות או גרייה. שחקנים הזקוקים למנת האדרנלין הבלתי פוסקת, לנשום את אוויר הפסגות, להינות מהפרסום ולבנות חזק את המותג האישי שלהם. אלו שחקנים שיודעים גם לקדם שיווקית את הקבוצה וליצור עניין וסיפור עבור האוהדים.

חשוב לציין שבניגוד לקולות אותם שומעים בפרשנות הספורט, שלום שוורץ מעולם לא דירג את הערכים שלו מבחינה אתית. הוא מעולם לא טען שערך הביטחון אינו חשוב או שגוי, או שאוניברסליזם תמיד מוביל לטוב. הוא פשוט נתן לנו משקפיים המחדדים עבורנו את מה שנמצא תחת מכסה המנוע שלנו או של הסובבים אותנו.

היסטורית, לא מעט קבוצות אלופות עשו זאת דרך כוכבים בעלי משיכה לכוח, דומיננטיות, נהנתנות גירויים. הם דחפו מילדותם להגיע לפסגה מתוך שאיפה למעמד חברתי, כסף, בתים, נשים, מכוניות יוקרה או אפילו הסם התחרותי, הריגוש של הכדור ביד שלך כאשר נוטרו כמה שניות על השעון, הריגוש של הקהל הקורא בשמם. הישגיות הוא ערך נצרך מפני שבכול צומת הם נדרשים לדרוס את התחרות על מנת להתקדם. לחלקם יש חשיבה מקורית והכוונה עצמית באופן מאוד מפותח גם על חשבון הישגי הקבוצה.

בניית תרבות דרך הדראפט:

תורת הערכים של שוורץ מציעה מסגרת חשובה להתחשבות באישיות ובערכים של שחקנים במהלך בניית הסגל. התיאוריה לא רק מאפשרת הבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה של צוות השחקנים, אלא גם מסייעת בקידום תחושה עמוקה יותר של מטרה משותפת, שעלולה להוביל לשיפור ביצועים והצלחה לטווח הארוך.

כי התנגשות או קונפליקטים בין ערכים היא לאו דווקא שלילית. דווקא ההבנה, התייחסות וניהול קונפליקטים ערכיים הם היבט מכריע בשמירה על הרמוניה ולכידות בתוך הקבוצה.

לפני כל ערך, גם אני זוכר שהתנאי הראשון לניצחון בליגת ה-NBA הוא כישרון, לכן לא תמיד ניתן להיות בררנים כאשר יש אפשרות לבחור בדראפט כישרון ענק. אך לאחר שסיימנו למדוד מוטות ידיים, גובה, ניתור, מהירות וקליעה וניתחנו את כל הסטטיסטיקות מאז שהפרוספקט סיים את גן רינה בגיל 5, כדאי לברר ולהבין איזה ערכים חשובים לאותו השחקן ואיך ישתלב בקבוצה.

זיהוי קונפליקטים

ניגודי ערכים עשויים להתגלות בדרכים שונות במסגרת הקבוצתית. לדוגמה, שחקנים שמתעדפים בעלי כיוון עצמי וגירוי עשויים שלא ליישר קו עם תרבות קבוצתית שמדגישה מאוד קונפורמיות ומסורת. שחקנים אלה עלולים להרגיש חנוקים או מוגבלים, מה שיוביל לאי שביעות רצון ולעימות אפשרי. ג'ונתן קומינגה נבחר בבחירה שביעית על ידי גולדן סטייט, קבוצה שדווקא מדגישה כיוון עצמי ומקוריות חשיבתית. אך ברגע שהקבוצה עלתה על מסלול ניצחונות ואליפויות עם סטף קרי, דריימונד, קליי וסטיב קר וקבוצות רבות החלו לחקות אותה, דווקא בראייתי, החלה לעבור תהליך הפוך של קונפורמיות ומסורת. חלק מהקונפורמיות היא להשתלב באווירה שעובדת עבור שלישיית הכוכבים והמאמן ולזנוח יכולות ושיטות משחק שהובילו כוכבים רבים לאורך הדרך. שחקן כמו קומינגה, שנבחר במקום השביעי בדראפט יודע שלא מובטחת לו הכוכבות בליגה. אבל עדיין מדובר על שחקן שקבוצות מצפות שיהפוך לחלק מרכזי של קבוצה.

ניווט קונפליקטים

אחרי שזיהינו קונפליקט ערכי, שעלול להוביל לפגיעה ביחסים ובהרמוניה הקבוצתית, ישנן מספר אסטרטגיות שבהן יכולה הנהלת הקבוצה או צוות האימון לנווט אותם:

תקשורת פתוחה: עידוד דיאלוג פתוח על מה חשוב עבור השחקן, מדוע ואיך ניתן לקיים ערכים אלו במסגרת הקבוצתית. כול מי שצפה ב"ריקוד האחרון" בנטפליקס זוכר את סיפור דניס רודמן. רודמן היה שילוב מעניין של הכוונה עצמית וצורך תמידי לגירויים ונהנתנות. אותה היצירתיות גרמה לו לזנוח את משחק ההתקפה ולהפוך לגאון הגנתי שלמד בעל פה את קשת הזריקה של כול שחקן בליגה וההסתברות של היכן יפול הכדור החוזר במקרה של החטאה.

רודמן התקשה במסעות הארוכים של הקבוצה בזמן הפלייאוף ללא דקה של יכולת להתפרק. כך נוצר קונפליקט בין הרצון לתת את כול מה שהוא יכול כל דקה על המגרש לבין זה שהיה צריך ללכת לאיבוד מדי פעם במסע נהנתנות כדי לייצר גירוי.

גם מייקל ג'ורדן, שהיה בעל ערכים מאוד כוחניים והישגיים, היה חייב גירויים תמידיים, כדי להזין את המוטבציה שלו. ההבדל הוא שמייקל יצר גירויים דרך הרגלי הימורים ובתחושת רדיפה תמידית, שהמציאה במוחו הקודח סכסוכים ואמירות שכביכול נאמרו נגדו שלא היו ולא נבראו. רודמן לעומתו, היה צריך לפרוק כול עול מחוץ למגרש. מאמנו פיל ג'קסון הבין זאת. כשרודמן נראה מפורק רגשית באמצע סדרת הגמר של 1998 וביקש לצאת לכמה ימים, ג'קסון רק שאל האם הוא מסוגל לחזור לקבוצה תוך 48 שעות. רודמן הבטיח שכן ומצא את עצמו בסופ"ש רבוי נשים מסיבות ושתייה בווגאס. רודמן כמובן גם לא עמד בהבטחתו ומסע התענוגות הצריך טיסה של מייקל ג'ורדן בכבודו ובעצמו לווגאס לגרור אותו מחדר המלון חזרה לקבוצה. באופן פלאי התפוקה של רודמן לא פחתה מיד לאחר מכן, ללא שעות שינה או אימונים, והבולס קטפו עוד אליפות.

גישור: במקרים בהם הסכסוך הוא חמור, הבאת מגשר צד שלישי, כמו פסיכולוג ספורט, יכולה להועיל. בסופו של דבר, ניהול קונפליקטים של ערכים דורש פעמים רבות נכונות להסתגל לשינוי, הן ברמת הפרט והן ברמת הצוות. ייתכן וקבוצות יצטרכו לשקול מחדש את ערכי הליבה שלהן ולשלב יותר גיוון, כדי להבטיח שכל השחקנים ירגישו מוערכים ונשמעים.

אם בא לכם להעמיק ניתן לקרוא את המאמר של שלום שוורץ כאן

John

כותב כשזה בוער בעצמותיי או כשעונת הדראפט בעיצומה

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. רעיון מצויין, רק נראה לי שהפילוספיה דה פקטו היא יותר:
    לוחמים. קבוצה של קצב מהיר חיתוכים ושלשות. מאשר ביטחון או רב תרבותיות.
    סאן אנטוניו תמיד הייתה בעניין של כדורסל קלאסי, הגנה חזקה, יסודות, ולהזיז את הכדור.
    בוסטון קבוצה לבנה של אנשים עובדים. או על פי הפרשנות של השנים האחרונה כדורסל קולג'ים משפחתי.
    מיאמי והניקס הגנה לפני הכל. כדורסל קשוח.
    לייקרס. פלאש כישרון כוכבים נוצצים.
    השנה ראינו את דנבר עם נאמנות לצוות לטווך ארוך וכדורסל קלאסי.

    אני חושב שהלכת פילוסופי מידי.

    1. אתה לא טועה. זה יותר משקפיים להסתכל דרכם. זה בסדר להסתכל על אותם נתונים ולהבין דברים אחרת.
      אבל אני תמיד אהבתי להסתכל על תבניות. למשל זה שהחל מהשנה הלוחמים יכולים להעמיד חמישייה שבה לכל שחקן היה אבא ב-NBA
      סטף – דל קרי
      קלי – מייקל
      GP2 – פייטון האב
      אנדרו וויגינס – מיצ'ל וויגינס
      טרייס ג'קסון דיוויס – דייל דיוויס
      זה אולי מקרי ואולי לא…

      1. אולי יש בזה משהו, אבל אני גם חושב שהלכת קצת רחוק מידי עם המחשבות שלך. לפעמים ברווז הוא פשוט ברווז, ולא פרשנות קונספצואלית פוסט-מודרניסטית של תרנגולת.

        האבות בנים – מקרי לחלוטין, ולא באמת מעיד על כלום. מה שזה לא היה אותו מנהל שבחר את קרי/קליי, והביא את השאר.

  2. מעולה ג׳ון, תודה רבה.
    הסרטון עם האנק עזריה קורע.
    מעניין לראות גם דוגמאות הפוכות לתרבות מועדון לדוגמא מינסוטה שלמרות שבעלי התפקידים חדשים ובעלי המועדון חדשים גם הם, הארגון עדיין לא מצליח להתרומם ונותן החלטות ניהוליות מוזרות (כמו התקרית עם טאורן פרינס עכשיו שהם יכלו להודיע לו כבר לפני חודש שהוא לא בתוכניות)

  3. תודה ג'ון על פוסט מאיר עיניים.
    משפט המחץ עבורי היא בשאלה 'האם בקבוצה צריכה סגל שלם בעלי ערכים דומים?'. אני מאמין שלא. מצד שני "נצחונות" מחפים על כל העוונות. למשל הסלטיקס של שנות ה-80 או הלייקרס של אותן שנים. כשמנצחים לכל אנשי הסגל ישנם – פתאום – ערכים דומים. כשמפסידים – הערכים לפתע הופכים לשונים. ישנם גם מצבים בהם סופר סטאר אמיתי משליט את ערכיו על שאר השחקנים. דוגמא בולטת היא הבולס של מייקל ג'ורדן. סטיב קאר אמר פעם שכששיחק בבולס הוא 'פחד להפסיד' בגלל שמייקל השליט את הטרוף שלו לנצחון על כולם.

    1. תודה רבה! אין ספק שניצחונות עוזרים לדחות קונפליקטים. כנראה שלרוב מי שבביזנס הזה כמה ערכים דומים. ההיי של הניצחון הוא גרייה משותפת. אבל את קוואי זה לא השאיר. גם לא את KD שרצה מעבר לתארים משהו אחר. הוא הופתע כשלא קיבל את הריגוש שציפה בניצחון. הוא ציפה להכרה בהישגים אבל בעיקר רצה את הכוח וההשפעה שיש לסטף קרי בקבוצה מעבר לסטטיסטיקות ותארים.

  4. כרגיל :
    עוד יצירת מופת שלך קראתי כאן כמה , כאלו אך מאחר ולא הגבתי כאן מאז תחילת הרישום עד עתה
    אז לא ציינתי עד כמה אהבתי את הכתבה,שלחתי למנחם מסר פרטי בענין אז ,כי גם לו מגיע קצת קרדיט
    גם על הכתיבה שלך .
    בגדול גם עידו צודק הרחבת מעט מעבר למה שצריך בספורט אך כולנו הרווחנו צכך כיוון חשיבנ נוסף.
    תודה .

  5. אחת הבעיות בתאוריה הזו שהיא נמצאת בעיקר באקדמיה וקשה לחצוב ממנה סט של כלי עבודה לצוותי ניהול. גם כשעושים מבחנים לזיהוי ערכים לאנשים התוצאות הן סטאטיסטיות בעיקרן וכמו הרבה כלים של תאימות סטאטיסטית גם כשממצא הוא מובהק עדין יש שוליים רחבים של טעות.

    1. נכון שזה מאוד אקדמי אבל זה דווקא ישר הזכיר לי את הכתבה הנהדרת של דן נראלי על באטלר ויוקיץ וניתוח המשחק שלהם וגם האופי שלהם שם הוא הסביר את "סוגי האנשים" האפשריים
      נראה דווקא שמייחסים לכך הרבה חשיבות כשתרים אחרי שחקנים לליגה
      כשמדובר הרבה פעמים בשחקנים ככ צעירים, יכול להיות שנתונים כאלה יכולים להכריע אם הפוטנציאל יכול להתממש בעתיד או להפך
      .
      גם יכול להיות שאנחנו ישר חושבים על כוכבים ואולסטארים ואז יותר קשה לדמיין יחס לניתוח אופי כשנותנים לך מספרי נק' אס' גבוהים וכו
      אבל אולי כשיורדים בסולם ההירכייה של הקבוצה אז נותנים יחס לנושא הזה על מנת לוודא חדר הלבשה שקט יותר או לחלופין שקט על המגרש וכד.

  6. אחלה פוסט, תודה
    רק הקטע עם ברצלונה קצת לא מקושר למציאות- אולי אולי הייתה פעם, אבל עכשיו בטח שלא רודפת טוב.
    מבחינת התמהיל שהזכרת, גרם לי לחשוב על קבוצת פוטבול.
    נראה לי מטורף לנווט שם, לפי דעתי זה פסיכי להצליח ולרתום כ"כ הרבה שחקנים שבהגדרה חייבים להיות שונים ליחידה אחת.

  7. אני לא מסכים עם באטלר וזה גם לא בדיוק מה שהוא אמר , במשך כל התקופה שג'ימי היה בפילי הוא היה זה עם הכדור בידיים ברבע האחרון ונתן כמה סלי נצחון במהלך אותה עונה.
    מה שהוא התכוון זה שזה צריך להיות כתכנית משחק קבועה ולא רק אם משהו לא עובד , וזה לא פייר לבן סימונס שבונים אותו בתור פוינט גארד ומוביל כדור ואז נותנים את הכדור לבאטלר וסימונס הולך לפינה(אני לא מעצים את היכולת של סימונס,אני רק מעביר את מה שנאמר באותה תקופה)אלטון ברנד וברט בראון בחרו בסימונס ונתנו לג'ימי ללכת , אני מניח שאם מייד בסיום העונה הם היו באים לבאטלר ואומרים שהם החליטו להעביר את סימונס בטרייד ולתת לבאטלר לנהל את ההתקפה באופן קבוע כמו במיאמי אז הוא היה נשאר, בדיעבד זה מה שהיה צריך לעשות אבל זה לא קרה.

  8. כתבה נפלאה, מחכנת ומעמיקה בדינמיות של הצלחה ספורטיבית קבוצתית אל מול הרכיבים האנושיים שלה.

    כאדם הומני, באופן אישי אכן הייתי מרכיב את הסגל של "קבוצתי" או "מועדוני" ע"פ הרכיבים האנושיים.
    מיאמי היא דוגמא נפלאה למועדון שמצליח למרות היעדר כשרון בולט ויוצא דופן בשל אותם הרכיבים ההומניים המלכדים את השותפים במסע.

    הכתבה גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי, כי למרות שאני מצוי קצת בפאתיי החברה ולא במרכזו…אני מזהה שהערכים שלי איתנים, מסונכרנים ונכונים ומאמין שגם אם במאוחר, אזכה להניף את הטבעת, הגביע או את ההישג שאני כה שואף אליו.

    כל הכבוד ג'ון על מאמר שהוא מעל הרמה ותודה רבה על השיתוף.

  9. תודה ג׳ונתן
    כן, זה ברור שלמיאמי ולסן אנטוניו וכנראה שגם לווריורס יש קאלצ׳ר מובחן. העובדה שיוסטון מביאה את ון וליט למשל, ולא מנסה לדשדש בלוטרי עוד שנה, אומרת שגם בלי מורי כנראה שיש שם סוג של קלצ׳ר. אני גם חושב שלקבוצה כמו הת׳אנדר יש את זה. אני דווקא לא משוכנע אם לדנבר יש, או שפשוט יש להם המון מזל עם בחירת דראפט מהסיבוב השני.
    מה שהיה מעניין היה לפתח את הרעיון הזה, ולמפות את 30 הקבוצות על 10 הערכים עליהם דיברת – אבל האמת היא שנדמה לי כאמור שפחות משליש מהקבוצות באמת שייכות למעגל.

    1. זה מאוד מורכב מכיוון שמדובר המון פעמים על ערכים פרסונלים, כאשר לעיתים יש 100-150 עובדים בקבוצה. לכוכבים, בעלים, מאמנים יש פרופיל ציבורי בולט, אך לעיתים ישנה השפעה של גורמים הרחוקים מהעין. אבל זה בהחלט כלי שאפשר להשתמש בו במקום עבודה. כלי מני רבים. הכוח שלו הוא בכמות הסקרים שצברו עד כה. אם אני זוכר נכון זה כבר בעשרות אלפים רבות בו ממש ניתן לראות הבדלים בין בולטות ערכים שונים בחברות שונות והפרשנות המקומית שלהם

  10. תודה על ההשקעה יונתן.
    הפנינים שהאתר הזה מוציא זה שיחוק כל פעם מחדש.
    מעניין ומעורר מחשבה (במקרה שלי אחרי יותר מכמה קריאות..)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט