"הוא תמיד יישאר בליבי. הוא לא הולך לשום מקום". כך נפרד יוגי ברה, אחד הקאצ'רים הגדולים בהיסטוריה של הניו יורק יאנקיז, אם לא הגדול מכולם, מה-יאנקי סטדיום, רגע לפני שזה נסגר לפני כ-15 שנה, בספטמבר 2008. השבוע לפני 100 שנה בדיוק נפתחו לראשונה דלתות האצטדיון, ואיתם נפתח צוהר לפיסת היסטוריה בתולדות הספורט האמריקני. אז איך הכל החל, ומה זכינו לראות בזכות ה-אולד יאנקי סטדיום?

סיפורינו מתחיל ב-18 באפריל 1923, אז אירחו היאנקיז, קבוצה די קטנה וללא תואר בודד, לרופאה, את בוסטון רד סוקס למשחק הפתיחה, מספר שנים אחרי שהניו יורקרים קנו מהיריבה את ג'ורג' "בייב רות'" הרמן בסכום זעום. בשל יכולתו לחבוט הום ראנס לצד ימין, האיצטדיון נבנה לפי מידותיו, כשהגדר הימנית קרובה משאר חלקי המגרש (מה שמכונה ה-Right Field Porch).

בשל סיבה זאת כונה האיצטדיון "הבית שרות' בנה". ואכן, כמה סימלי, דווקא הבייב היה הראשון שחבט הום ראן בסטדיום ב-1:4 על בוסטון. "אני מוכן לתת שנה מחיי כדי לחבוט את ההום ראן הראשון באיצטדיון", אמר לפני המשחק רות', שהלך לעולמו ב-1948. כנראה שהוא היה אמור למות ב-1949…

מספרים רבותיי, מספרים

יאנקי סטדיום, שרק פנוויי פארק בבוסטון וריגלי פילד בשיקגו ותיקים ממנו, זכה לארח 37 סדרות אליפות, ש-26 מהן הסתיימו בניצחון היאנקיז (הרבה יותר משני מתחריו הוותיקים). כמו כן נערכו בו שלושה משחקי סופרבול ו-30 קרבות איגרוף. 16 מספרים של גדולי היאנקיז "הופרשו" ולא יילבשו יותר על ידי שחקני הקבוצה, כשפסל של כל אחד מהם מעטר את ה"מוניומנט פארק" מאחורי הסנטר פילד (המספר הזה גדל באצטדיון החדש). 45 שחקנים שהגיעו להיכל התהילה ראו בו את ביתם, כששיחקו במדי היאנקיז.

היסטוריית הבייסבול – מגריג ועד בון

כניסתו הראשונה להיסטוריה נרשמה ב-30 בספטמבר 1927, אז חבט רות' את ההום ראן ה-60 שלו באותה עונה ושבר את שיא כל הזמנים, שהחזיק עד 1961. 11 שנים מאוחר יותר, ב-4 ביולי 1939, נפרד מהמשחק ומאוהדיו לו גריג, מגדולי השחקנים אי פעם, תוך שהוא מספר להם על מחלתו – ALS, שמאוחר יותר נקראה על שמו.

"בשבועות האחרונים התרוצצו שמועות על מחלתי, ועל כמה שאני מסכן. היום, אני מחשיב את עצמי כאדם בעל הכי הרבה מזל על פני האדמה", סיפר גריג כשהוא עומד במרכז המגרש, בנאום שנכנס לפנתיאון הספורט האמריקני. גריג מת כעבור פחות משנתיים, כשמספר לא קטן של שיאים רשומים על שמו עד היום.

ב-16 ביולי 1941 קבע ג'ו דימאג'יו, ה"יאנקי קליפר", שיא שלא נישבר עד היום – 56 משחקים ברציפות בהם הוא חובט לפחות מכה מוצלחת אחת. השיא אמנם נשבר בקליבלנד, אך חלק נכבד מה-56 כן היו ביאנקי סטדיום. ב-13 ביוני 1948 נפרדה הקבוצה מהבייב, באירוע שזכה לפרס פוליצר, הרבה בזכות התמונה הבלתי נשכחת של רות' הגוסס נשען על מחבט בייסבול כשהוא מביט לרייט פילד.

האירוע הבא שנכנס להיסטוריה היה ב-8 באוקטובר 1956, אז, במהלך משחק 5 של הוורלד סירייס נגד הברוקלין דוד'גרס, זרק דון לארסון פרפקט גיים (פסילתם של כל 9 שחקני ברוקלין בכל 3 הפעמים בהן עלו לחבוט). התמונה של הקאצ'ר יוגי ברה קופץ על לארסון מיד בתום המשחק זכורה לכל אוהד יאנקיז. היה זה הפרפקט גיים הראשון בפלייאוף אי פעם, והיחיד עד היום בוורלד סירייס.

עונת 1961 היתה בלתי נשכחת. הצמד שכונה M&M, מיקי מנטל ורוג'ר מאריס, ניהלו דו קרב בניסיון לשבור את שיא ההום ראנס של רות'. מאריס נותר לבדו לאחר שמנטל נפצע במהלך חודש אוגוסט, וב-1 באוקטובר, היום האחרון של העונה, חבט את ההום ראן ה-61 שלו ונכנס לדפי ההיסטוריה עם שיא שיחזיק עד 1998.

מנטל נאלץ להתנחם בכך שהיה הכי קרוב להוצאת כדור הום ראן מחוץ לגבולות המגרש עם 'בלאסט' לגג של הרייט פילד במאי 1963. ב-8 ביוני 1969 נערך טקס הפרידה ממנטל, במהלכו הוא נכנס ל"מוניומנט פארק" והסיפרה 7 'הוצאה לגמלאות'. "לשחק 18 שנים בשביל היאנקיז זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי. עכשיו אני מבין מה לו גריג הרגיש", נפרד מנטל.

ה-14 באוקטובר 1976 ייזכר כיומו של כריס צ'יימבלס, שחבט "ווק אוף הום ראן" (הום ראן מנצח משחק, שאחריו לא מחודשת ההתמודדות), שהעלה את ה"פינסטרייפס" (מכונים כך בגלל תלבושת הפסים במשחקי הבית) לוורלד סירייס. האוהדים פרצו למגרש בהתרגשות וצ'יימבלס נאלץ לבצע את ההקפה תוך שהוא דוחף את ההמון מדרכו.

באותה העונה הפסידו היאנקיז בגמר לסינסינטי, אך עונה לאחר מכן, בוורלד סירייס נגד הדודג'רס, חבט רג'י ג'קסון שלושה (!) הום ראנס במשחק אחד וזיכה את הקבוצה באליפות. ג'קסון, שעשה זאת בשלושה פיצ'ים רצופים, הצדיק את כינויו "מיסטר אוקטובר", בשל הצטיינותו במשחקי פלייאוף הנערכים באותו חודש.

שמחה מהולה בעצב

מלבד שיאים ראה האיצטדיון גם לא מעט דמעות, חלק מהן נשפכו ב-6 באוגוסט 1979, ארבע ימים לאחר שנהרג קפטן הקבוצה, ת'רמן מאנסון בתאונת מטוס. מיד לאחר הלוויתו ערכו היאנקיז משחק ש-לווה כולו בדמעות, כשהשחקנים מתקשים לחזור ולתפקד. למרות זאת הצליחו ה'בומברס' לנצח את המשחק, כשחברו הטוב ביותר של מאנסון, בובי מרסר, מנצח את המשחק.

אחרי עשור חשוך בשנות ה-80', הגיע התקופה היפה בשלהי ה-90'. סימן ראשון הגיע עם ה"נו היטר" (כמו פרפקט גיים, רק ששחקנים יכולים לעלות על בסיס, בדרכים אחרות, בלי לחבוט) של ג'ים אבוט, פיצ'ר קטוע יד, ב-4 בספטמבר 1993 מול קליבלנד.

השושלת של ג'ו טורה

אחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון יצאה לדרך ב-9 באוקטובר 1996, באחד מהאירועים השנויים במחלוקת בתולדות הבייסבול. הילד ג'פרי מאייר, אחד מאוהדי הקבוצה, שלח את היאנקיז לוורלד סירייס לאחר שנשען על גדר הרייט פילד ולקח כדור של דרק ג'יטר מהידיים של טוני טראסקו מבולטימור. השופטים אישרו את ההום ראן והיאנקיז המשיכו עד לאליפות, למרות פיגור 2:0 מול אטלנטה בסדרת הגמר. המזל המשיך ללכת איתם והתבטא בארבע אליפויות בחמש השנים הבאות תחת שרביטו של ג'ו טורה.

השנים הטובות הולידו רצף נוסף, צנוע יותר, של 'פרפט גיימים'. ב-17 במאי 1998 עשה זאת דייויד 'בומר' וויילס נגד מינסוטה טווינס והפך לשני שעושה זאת באיצטדיון. שנה מאוחר יותר, ב"יום יוגי ברה" (ה-18 ביולי, בו חוגגת הקבוצה את הפרפקט גיים של לארסון), זרק דייויד קון משחק מושלם נוסף, האחרון שראה האיצטדיון, בניצחון על מונטריאול אקספוז.

בין שני המשחקים האלו, באפריל 1999, עלה אוהד הקבוצה פול סיימון על הסנטר פילד, כשכובע יאנקי על ראשו, ושר, כהוקרה ל-"ג'ולטין" ג'ו דימאג'יו, את "מיסיס רובינסון", שם כזכור ישנה השורה: "לאן נעלמת, ג'ו דימאג'יו, האומה שלנו שולחת את עינה הבודדה אליך".

שנת 2001 זכורה בניו יורק בעיקר בשל אירועי 11.9. ה"אסקפיזם" של אזרחי העיר היה משחקי היאנקיז והמטס. ב-31 באוקטובר יצאו לדרך יומיים בלתי נשכחים. וורלד סירייס, היאנקיז נגד אריזונה, כשהדי-באקס מובילים בסדרה 1:2. המשחק נכנס לאינינג התשיעי כשהאורחים מובילים 0:2 עם אאוט אחד לסיום המשחק. טינו מרטינז חבט 2 ראן הום ראן והשווה את המשחק, שנכנס לראשונה בהיסטוריה לתוך נובמבר (בשל דחיית המשחקים לאחר הפיגועים). בהארכה חבט דרק ג'יטר את ההום ראן המנצח ובכך זכה לכינוי "מיסטר נובמבר".

24 שעות מאוחר יותר, אותה סיטואציה – אריזונה מובילה בשני ראנס, אינינג תשיעי, שני אאוטס – סקוט ברושס עשה את הלא ייאמן – 2 ראן הום ראן – שוב שוויון. היאנקיז המשיכו לניצחון, אך הפסידו את משחק השביעי באריזונה בדרמה לא פחות גדולה.

2003 ו-2004 זכורות בעיקר הודות ליריבה השנואה מבוסטון, הרד סוקס. ב-25 באוקטובר 2003 נפגשו השתיים למשחק שביעי בקרב על הכרטיס לסדרת האליפות. הסוקס הובילו 2:5 באינינג השמיני, אך התרסקו ואיפשרו ליאנקיז להשוות ל-5:5. באינינג ה-11, בניסיון החבטה הראשון שלו במשחק, העיף ארון בון כדור ללפט פילד וסיים את אחת הסדרות המותחות שראה העולם.

שנה לאחר מכן, אותו המעמד, אותן היריבות, אך סיום כל כך שונה. היאנקיז כבר הובילו 0:3 בסדרה ואף הובילו באינינג התשיעי של המשחק הרביעי, אך כאן החלה ההתרסקות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הבייסבול בפרט והספורט האמריקני בכלל. היאנקיז הפסידו את כל ארבעת המשחקים הבאים, שניים מהם ב-יאנקי סטדיום, כדי להכתיר את בוסטון כקבוצה היחידה שחזרה מפיגור 3:0 בסדרה של הטוב מ-7.

לא רק בייסבול – מהאפיפיור ועד מוחמד עלי

מלבד בייסבול זכה היאנקי סטדיום לארח שלושה סופרבולים שונים, כשהזכור מהם הוא זה של 1958, אז חזרו הניו יורק ג'איינטס מפיגור 14:3 במחצית כדי לנצח את בולטימור קולטס. יש שהכתירו את המשחק הזה כ"משחק הפוטבול הגדול ביותר ששוחק אי פעם".

30 קרבות אגרוף נערכו בלב הברונקס, אך שניים מהם בולטים מעל כולם. ב-22 ביוני 1938 ניצח "נציג העולם הדמוקרטי", ג'ו לואיס, את מקס שמלינג הגרמני, שניה לפני שהנאצים משתלטים על אירופה. הגרמני, שגבר על לואיס שנתיים קודם לכן, נוצח בנוק אאוט לאחר שתי דקות וארבע שניות. "בעוד 100 שנים היסטוריונים יגידו שהשלטון הנאצי החל להתפורר בזכות מכת ההוק השמאלית של אדם פשוט, שלא למד את הפוליטיקה של צ'מברליין מעולם, ולא ממש אכפת לו מה קורה בצ'כוסלובקיה", נכתב למחרת בניו יורק וורלד טלגרם.

בספטמבר 1976 ניצח מוחמד עלי את קן נורטון בקרב צמוד לאחר 15 סיבובים. בשל שביתת המשטרה באותו היום, לא פסקו המהומות ביציעי היאנקי סטדיום במהלך כל הקרב.

אך לא רק בספורט עסקינן. שלוש פעמים נערכה "מסה" בסטדיום, הראשונה שבהן באוקטובר 1965, אז ביקר בו האפיפיור פול השישי. באוקטובר 1979 היה זה ג'ון פול השני, ובאפריל 2008 היה זה בנדיקט ה-16. ב-21 ביוני 1990 ביקר נלסון מנדלה ביאנקי סטדיום, מיד לאחר ששוחרר מהכלא, ואמר: "עכשיו אתם יודעים מה אני. אני יאנקי". ב-23 באוקטובר 2001 נערכה בברונקס תפילה המונית להרוגי ספטמבר 11.

כמו כן מספר הופעות רוק זכו לבוא בין כתליו של האיצטדיון המרהיב, כשהזכורות שבהן היו של בילי ג'ואל (יוני 1990) U2 ,(1992) והפינק פלויד (פעמיים במהלך 1994).

הסמלים של האיצטדיון

יש כמה דברים, שלמרות שחלקם עבר למגרש החדש, תמיד יישארו שייכים לישן. "הקול של יאנקי סטדיום" – בוב שפרד, הכרוז של הקבוצה כבר 57 שנים. ה"בליצ'רס קריצ'רס – האוהדים שמאחורי הגדר, ה"שרופים", שנוהגים בפתיחת כל משחק לקרוא לכל שחקן עד שהוא עונה. או השמעת השיר של סינטרה "ניו יורק ניו יורק" בתום כל משחק. אך מעל לכל אלו האוהדים והקסם שהם מביאים איתם לכל משחק מחדש. אלו כבר הוכיחו לא פעם שהכל אפשרי בבייסבול, במיוחד בחודש אוקטובר.