שבת בבסיס: פרננדו סוף סוף יטיס? / יוני לב ארי

ה-3 באוקטובר 2021. לפני יותר משנה וחצי. פרננדו טטיס ג'וניור רושם את הופעתו האחרונה במייג'ור ליג בייסבול, במשחק ההפסד של הסן דייגו פאדרס 11:4 לסן פרנסיסקו ג'איינטס. מאז הסגל של הקבוצה שלו השתנה ללא הכר, וכעת, רגע לפני שעונת 2023 יוצאת לדרך, אפשר סוף סוף לקוות שנראה את הפאדרס הולכים עד הסוף. ניתוח הבית המערבי של הנשיונל ליג – מובא פה לפניכם.

פרננדו טטיס ג'וניור (צילום: bonaocity.com.do)

דומיני-קאן ועכשיו

לרגל יום העצמאות של הרפובליקה הדומיניקנית ה-179, שנחגג ביום שני האחרון, החלטתי לתת כבוד לרפובליקנים, ולצרף את רשימת ששת הגדולים מהאי החביב בכל הזמנים. מדוע שישה? כי חמישה היה לי קשה מדי. אני לא מדרג, זה תפקידכם:

  • דייויד אורטיז. מסיטר קלאץ' בשבילכם, עם לא מעט חבטות שהכריעו גורלות. אך בסך הכל הכללי, אחד ממנהיגי הרד סוקס רשם קריירה של 541 הום ראנס, ממוצע חבטות 286., שלוש אליפויות, כולן עם בוסטון, אחת היסטורית, וה-MVP של הוורלד סירייס.
זה הסיניור, כן? (צילום: Minor League Ball)
  • פדרו מרטינז. עוד בוסטונאי גדול, ועוד אחד משורשי האליפות הנכספת ב-2004. שלוש זכיות בסיי יאנג, 219 ניצחונות, ERA קריירה של 2.93 עם 3,154 סטרייק אאוטס. מאגדות הרד סוקס הגדולות ביותר שידע המשחק.
  • ולדימיר גררו. בשלב זה אנחנו מדברים על הסיניור, אולי בהמשך יגיע גם הג'וניור לרשימה. לוולאד חסרה אמנם אליפות (פספס את זו של האיינג'לס בשנתיים), אך ממוצע חבטות 318., עם 449 הום ראנס, MVP אחד של האמריקן ליג, ועוד ערימה של הישגים אדירים.
  • חואן מריצ'אל. חואן אנטוניו מריצ'אל סאנצ'ס בזבילכם. זקן הרשימה (בן 85), שיחק בין 1960 ל-1975 במייג'ורס, מחלוצי הדומיניקנס בליגה. 243 ניצחונות, ERA של 2.89 ו-2,303 סטרייק אאוטס, זרק No Hitter אחד והוביל את הליגה ב-ERA ב-1969. אגדת ג'איינטס.
פיצ'ר במאונך. מריצ'אל (צילום: neilleifer.com)
  • מאני רמירז. אין הרבה שחקנים, שאני, כאוהד, פחדתי כשהוא עמד לחבוט נגדי. מאני היה אחד מהם. 555 הום ראנס, שתי אליפויות (שוב, אחת היסטורית), ה-MVP של הוורלד סירייס, ממוצע חבטות 312. ומה לא? מאני היה אחד החובטים המפחידים שהמשחק ידע בין 1993 ל-2011.
  • אלברט פוהולס. רבים ישימו ליד השם שלו את הספרה 1. הפורש הטרי ביותר ברשימה, עם 703 הום ראנס וממוצע חבטות 296., שתי אליפויות עם הקארדינלס מסיינט לואיס, ועוד לא מעט שנים קצת אבודות עם האיינג'לס מלוס אנג'לס. שלוש פעמים ה-MVP של הנשיונל ליג, רוקי השנה ומה לא?
מי מספר 1? (צילום: dimensionturistica.com)

נשיונל ליג מערב

סן דייגו פאדרס

מאזן ב-2022: 73:89.

פלייאוף? כן, הפסידו לפיליס ב-NLCS.

עזבו: ג'וש בל, שון מנאייה, מייק קלבינג'ר, ברנדון דרורי, וויל מאיירס, ג'וריקסון פרופאר.

הצטרפו: קסנדר בוגארטס, מייקל וואקה, נלסון קרוז, אדם אנגל, מאט קרפנטר, סת' לוגו.

בכמה מילים: אחרי שממש רצו להנחית את ארון ג'אג' או טרה טרנר ונכשלו, הגיע השם הגדול בדמותו של בוגארטס. זה לא אחד משני הראשונים, אבל בהחלט מדובר בשחקן שאפשר לבנות סביבו. תוסיפו לזה את כל הכישרון שכבר יש בסן דייגו, בעיקר התקפית, ותקבלו קבוצה שבהחלט מאיימת על ההגמוניה של הדודג'רס. הרבה מאוד נמצא בידיים של המנג'ר בוב מלווין, מקום טוב להיות בו.

מהימים שטטיס וסוטו לא היו ביחד (צילום: albat.com)

שחקן מפתח: פרננדו טטיס ג'וניור. הטאלנט האדיר הזה אמור לחזור סוף סוף לליינאפ של הפאדרס (חוזר מהשעיה ב-20 באפריל), ולצד חואן סוטו, קסנדר בוגארטס ומאני מצ'אדו לייצר את הרביעייה ה(אולי) מפחידה בליגה. השאלה איזה טטיס נקבל, אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראינו אותו חובט במייג'ורס. לאור העובדה שהרוטיישן של הפאדרס גם הוא לא הדבר הכי בטוח בקבוצה, היכולת של מאסגרוב גם היא קריטית להצלחה.

הימור: 62:100.

לוס אנג'לס דודג'רס

מאזן ב-2022: 51:111.

פלייאוף? כן, הפסידו לפאדרס ב-NLDS.

עזבו: טרה טרנר, קודי בלינג'ר, ג'אסטין טרנר, ג'ואי גאלו, טיילר אנדרסון, אנדרו היני, קרייג קימברל, דייויד פרייס, טומי קנלי, כריס מרטין.

הצטרפו: נח סינדרגארד, ג'יי.די מרטינז, ג'יי.פי פיירייסן, דייויד פראלטה, מיגל רוחאס.

בכמה מילים: הרוטיישן יהיה בסדר, בזה אין ספק. צמד ותיקים כמו סינדרגארד וקלייטון קרשואו, לצד טוני גונסולין, חוליו אוריאס ודאסטין מיי יעשו את העבודה. אבל רשימת הנוטשים התקפית לא הוחלפה בחוזרים משמעותיים, והליינאפ של הכחולים יהיה בבירור פחות מרשים מזה אליו הורגלנו. ועדיין, מדובר בדודג'רס, כך שזה אמור להספיק לפלייאוף. ועם חיזוק נכון בדד ליין (אוטאני?) אולי דברים ייראו אחרת.

עלילות מוקי מהו (צילום: daddyshangout.com)

שחקן מפתח: מוקי בטס. לאור בריחתם של שני הטרנרים, הרייט פילדר בכחול חייב לתת עונה סטייל 2018 כדי לשמור את התקפה של הדודג'רס חזקה כמו שהאוהדים רגילים לראות. 30 הום ראנס ומעלה, OPS של 900. פלוס זה המינימום הנדרש מבטס בן ה-30. הפציעה של גאבין לאקס, שגמר את העונה עוד לפני שהחלה, רק מעצימה את החשיבות של בטס, כמו גם את זו של פרדי פרימן.

הימור: 64:98.

סן פרנסיסקו ג'איינטס

מאזן ב-2022: 81:81.

פלייאוף? לא.

עזבו: קרלוס רודון, ברנדון בלט, אוואן לונגוריה, ג'ארלין גארסיה.

הצטרפו: מיץ' האניגר, רוס סטריפלינג, שון מנאייה, מייקל קונפורטו, לוק ג'קסון, טיילור רוג'רס.

בכמה מילים: איזו פגרה מאכזבת…. רצו את ארון ג'אג'? לא הצליח. לא נורא, נחתים את קרלוס קוריאה. אופס, הוא פצוע. ומפה לשם הג'איינטס נשארו עם קונפורטו והאניגר, שני שחקנים סימפטיים, שום דבר שקשור למילה פרנצ'ייז. הפרידה מרודון תשפיע מיידית על הרוטיישן, הג'איינטס ידשדשו העונה באמצע הטבלה במקרה הטוב.

כמה שאגות לוגן נקבל מהווב הזה? (צילום: money.yahoo.com)

שחקן מפתח: לוגן ווב. בהיעדרו של רודון, ווב נותר ה-נאמבר וואן של סן פרנסיסקו. הסטארטר הצעיר (26) במגמת שיפור כבר שלוש עונות, עוד צעד אחד קדימה ואפשר יהיה לקרוא לו "אייס". ואם לא הוא – באמת שלג'איינטס לא יהיה על מי לסמוך ברוטיישן שלהם.

הימור: 80:82.

אריזונה דיימונדבאקס

מאזן ב-2022: 88:74.

פלייאוף? לא.

עזבו: איאן קנדי, דאלטון וארשו.

הצטרפו: מיגל קסטרו, קייל לואיס, אנדרו צ'אפין, אוואן לונגוריה, לורדס גוריאל ג'וניור.

בכמה מילים: הפרידה מווארשו תהייה מבאסת, מדובר באחד האאוטפילדרים היותר טובים שרצו על הדשא באריזונה בשנים האחרונות. התחליף – גוריאל, הוא חביב, אם הוא יצליח למחוק את 2022 החלשה ולשחזר את 21 ההום ראנס ב-2021. אוואן לונגוריה יביא מהניסיון שלו, כשלצד מדיסון באמגארנר ומארק מלנסון, ינסו ללמד את הצעירים כמה דברים.

לא הייתי קוטל כל כך מהר את מרטה (צילום: virales.mobi)

שחקן מפתח: קטל מארטה. בינתיים נראה שהניסיון עם המעבר של מארטה לבסיס שני לא ממש צולח, וכולם באריזונה עדיין מחכים ל-32 הום ראנס שהוא העיף ב-2019 (מאז הוא העיף בשלוש עונות 28 הום ראנס ביחד), או ל-WAR של 3.3 מ-2019 (מאז? לא עבר את ה-1.8). אולי העונה? שם נוסף שממש כדאי לזכור הוא זאק גייאן, שכבר הוכיח שהוא סטארטר לגיטימי בליגה. צעד נוסף והוא גם יוגדר אייס.

הימור: 90:72.

קולורדו רוקיז

מאזן ב-2022: 94:68.

פלייאוף? לא.

עזבו: חוסה איגלסיאס, אלכס קולומה, סם היליארד, חואן בוריטו.

הצטרפו: פירס ג'ונסון, דילן ספיין, קונור סיבולד, נולן ג'ונס.

בכמה מילים: ממשיכים בתהליך הבניה. הרוקיז לא איבדו אף כלי משמעותי, אבל גם לא ממש הוסיפו כזה. נולאן ג'ונס הצעיר, שהגיע מקליבלנד יכול להפוך לכזה. נראה שגם השנה כל זה יספיק כדי לגרד את תחתית הבית.

זה ברנדון רוג'רס. המנג'ר הבריטי (צילום: transfery.info)

שחקן מפתח: ברנדן רוג'רס. הסקנד בייסמן עם השם של מנג'ר בפרמייר ליג, הוא הדבר הכי דומה לכוכב בייסבול שיש לרוקיז להציע. אחרי שלוש עונות של דשדוש רוג'רס הגיע ל-WAR של 4.4, כמעט פי שלוש מהשיא הקודם שלו. 30 דאבלס (הוביל את הקבוצה) בהחלט עזרו, ואם הוא יצליח לשחזר את זה – אולי יהיה פה מישהו לבנות סביבו משהו.

הימור: 92:70.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. ענק יונתן, חשבתי שעלי כבר לא יעבדו והנה הרצת אותי לבדוק מה פתאום הרוקיז החתימו מנג׳ר בריטי.
    כמה נקודות חשובות, פרננדו טאטיס אמנם נחשב פנומן, וגם המספרים שלו מלמדים על היכולת שלו, אבל עם כל זה, המדגם הוא יחסית לא משהו. מאז שעלה ב2019 (לפני 4 שנים) הוא השתתף ב273 משחקים. זה 68 משחקים לעונה, יש רליברים שהשתתפו ביותר. נכון שהוא הועלה באמצע 2019 ו2020 היתה קורונה ו2022 לא שיחק בכלל ועדיין, בואו נראה איפה היה קודי בלינג׳ר אחרי שלוש עונות, או אי אילו מהשחקנים שאחרי 300 משחקים היית בטוח שיפתחו אגף על שמם בהול אוף פיים ו300 משחקים אחרי תהית למה בכלל עוד משלמים לו. יש לקוות בשביל הפאדרס וטאטיס שמה שראינו זה הדבר האמיתי, אחרת זו תהיה פאשלה יקרה מאוד.
    בכלל משהו מעניין קורה בווסט סייד, אם פעם שחקנים היו בורחים לקליפורניה, הרי שפתאום קרה מיני מהפך, וכולם רוצים עכשיו דווקא לחוף המזרחי, ושחקנים בשיא כוחם, לא פנסיונרים. חמש שנים אחורה והגאיינטס היו ממלאים סגל רק מהשחקנים שהם ויתרו עליהם, פה הג׳איינטס הם אלה שהשחקנים מוותרים על לשחק שם. הזוי ולך תדע איפה נהיה עוד חמש שנים, אולי פתאום כולם יחליטו שדטרויט היא המקום בו חלמו לשחק כל חייהם.
    הדיימונדבקס היא קבוצה מעצבנת. יש כסף בפיניקס, לא לוס אנג׳לס מאני, אבל יש כסף. יש קהל, בלי עין הרע הרבה מקסיקנים ואמריקנים שהגרו מכל מני מדינות, אין סיבה שהקבוצה הזו תראה כל כך פרווה. אני לא אומר שכולם חייבים לנצח 100 משחקים, אבל לפחות לנסות. יש קבוצות כמו וושינגטון בלי קהל, בלי כסף, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. אריזונה הם לא כאלה, אבל זה מרגיש ככה.
    והרוקיז? אני מודה שאין לי מושג למה אנשים באים לקולורדו, יקר שם וקר שם. נכון שהסטייט אחת היפות בארה״ב, אתה פותח חלון ומרגיש בסרט, אבל מה חוץ מזה? אז כולם שם עושים ספורט ותרבות הספורט סבבה, ואין מסים אבל יוקר המחיה מחפה על זה, לא מבין. ואותו דבר הרוקיז, שיפסיקו להתנהג כמו הלונה פארק של הליגה ויבנו קבוצה שמסוגלת לנצח בבית ובחוץ ויאללה, מספיק להתנהג כאילו אתם בליגה בשביל החוויה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט