כמה אפשר לעסוק בסלטיקס הדוהרים? עד מתי נצטרך להתפעל ממילוואקי האדירה? ואת הביקורת על הנטס מזמן כבר מיציתם, נכון? אז הנה, סוף סוף הגיע הערב שכולכם חיכיתם לו – מחזור שלם שכולו שחור אפור, פריוויו שמתמקד במועדון שהפסקתם לחשוב עליו ב-2018, גבירותי ורבותי, קבלו אותן במחיאות כפיים סוערות – סאן אנטוניו ועוד 13 קבוצות.

02:00 אינדיאנה פייסרס (14-13) – מיאמי היט (12-15)

הסופרטים של ההיט הוכרעה על ידי הספרס ב-2014 בסדרה בלתי נשכחת שהפגינה כדורסל קבוצתי מופלא שהתבסס על תנועה בלתי פוסקת של שחקנים חכמים ומסירות תכופות שבסופן נוצר מצב קליעה שממנו אפילו טיאגו ספליטר לא מסוגל להחמיץ. הסדרה הזו השפיעה עמוקות על הליגה במגוון היבטים, כפי שרועי היטיב לנתח, ואחד מהם היה שלברון ג'יימס הגיע, ככל הנראה, למסקנה שסיכוייו לאליפות נוספת במיאמי נמוכים, ולקח את הכישרון שלו חזרה לקליבלנד. מיאמי החמיצה פנים (מיקי אריסון וכריס בוש, לכל הפחות), ובילתה מספר שנים בינוניות, תוך כדי מריבות עם וייד ובדיקות רפואיות לבוש, עד שהצליחה לפתות את ג'ימי באטלר להצטרף למספר צעירים מוכשרים והגיעה לגמר בבועה.

הספרס, לעומת זאת, הצליחו לשמור על השלד שלהם שנתיים נוספות עד פרישתו של דאנקן ב-2016, ולהציג קבוצה מצוינת גם ב-2017 סביב קוואי. לאחר שפציעתו של קוואי טרפה את הקלפים, נקלעו גם הספרס לשנים בינוניות, והחלו בתהליך פרוק רק באמצע השנה שעברה.

מה לדעתי אפשר ללמוד מזה? מה שאני תמיד חושב שאפשר ללמוד מזה – שחשוב לשמור על הסופרסטאר שלך אצלך, שאם לא הצלחת כדאי לנסות לגייס סופרסטאר אחר מבחוץ, ושקל יותר לעשות זאת כשאתה בשוק אטרקטיבי.

אינדיאנה, מצידה, מספרת סיפור די דומה לספרס – הסתכלה ללברון בלבן של העיניים, אבל איבדה את הסופרסטאר שלה, תחילה לפציעה, ולאחר מכן לדרישת טרייד, נקלעה גם היא לבינוניות, וכעת נבנית מחדש סביב צעירים מוכשרים. האם זה יספיק? מוקדם להעריך – הליברטון, מאתורין ואפילו דוארטה ונאמבהד צעירים מאד ולך תדע איפה תהיה התקרה שלהם, אבל גם כאן אפשר להעריך שיצטרכו לבנות את הקונטנדרית שלהם בכוחות עצמם וללא סיוע של ממש מבחוץ.

מיאמי, הקבוצה עם הסופרסטאר, תנצח בהפרש של 5 נקודות.

02:00 וושינגטון וויזארדז (11-16) – ברוקלין נטס (16-12)

הנטס, גבירותי ורבותי, היא אולי הסופרטים הכי אינסטנט-ית בהיסטוריה של הליגה – קבוצה שלא היה בה ולו אולסטאר אחד לרפואה הצליחה להנחית שני סופרסטארים בעסקת חבילה, ונקנסה רק בדיאנדרה ג'ורדן אחד. נכון, דאנג'לו ראסל נבחר לאולסטאר ב-2019, בדיוק לפני ששמשון ויובב הצטרפו, אבל הוא עזב כחלק מהעסקה להחתמת דוראנט, אז בפועל לא היה בקבוצה הזו אולסטאר כשהנזל וגרטל הגיעו.

אפשר לציין שבקיץ 2016 גם הספרס חיכו בתור במסדרון באחוזה ההיא בהמפטונס כדי לנסות להחתים את דוראנט, אבל הבחור העדיף לחתום בגולדן סטייט (שכדאי להיות בשוק אטרקטיבי כבר אמרנו?) ולחטוף ביקורת על שהצטרף לקבוצה שניצחה אותו, במקום להצטרף לקבוצה שהפסידה לו. מה היה קורה אם דוראנט היה חותם בספרס בקיץ 2016? שאלה מצוינת. אני נוטה להאמין שהיה טוב מאד, שיתכן שקוואי היה מחליט להישאר בספרס למרות פרשת הטיפול הרפואי, ושגם בלי קוואי פופ היה מצליח לייצר קונטנדרית סביב דוראנט.

זה גם המקום לציין שכאשר קיירי ביקש לעזוב את קליבלנד, ב-2017, הוא ציין את הספרס בוויש-ליסט שלו. מפתיע? לא נכחיש זאת. אפשר לתהות מה היה קורה אם קיירי ודוראנט היו מתאחדים תחת פופ, עם קוואי או בלעדיו. האם הספרס היו מצליחים לקלוט את האיברים המושתלים הללו? האם עמי ותמי היו מושפעים מהד.נ.א הארגוני ונטמעים בו, או שמא ההפך הוא הנכון, והם היו מחריבים אותו לחלוטין במקרה הרע או, במקרה הפחות רע, נפלטים ממנו בפיצוץ אדיר?

שאלות מצוינות כולן, ותשובות ברורות אין. אני מודה שעד אז לא חשבתי שקיירי הוא פגע רע, כפי שלדעתי התברר מאוחר יותר, אבל גם עכשיו יש לי איזו תחושה עמומה, ואולי נאיבית, שתחת פופ, ובמערכת של הספרס, אמנון ותמר היו מתנהגים אחרת, ואם אכן כך היה, אזי השושלת של הספרס יכלה להימשך, וגם כפתור ופרח יכלו אולי להציג עוד מספר טבעות אליפות לראווה.

שאלה דומה אפשר לשאול גם בנוגע לידידנו ק. פורזינגיס – בעודו מתבחבש בניו יורק היו שמועות שהספרס חיזרו אחריו באינטנסיביות שהעלתה את חמתם של הניקס, גם אם לבסוף הוטרד לדאלאס במהלך שכלל הארכת חוזה מקסימאלית. וגם כאן חשבתי בזמנו שזה רעיון לא רע עבור הספרס, וגם כאן היום אני ממש לא בטוח, וגם כאן אפשר לתהות האם השהות אצלנו לא הייתה מביאה לתוצאות אחרות.

אם יש צדק חברתי בליגה (אין), אז הנטס לא יזכו באליפות בתקופתם של מקס ומוריץ, אבל אליפות לחוד ומשחק מול וושינגטון לחוד, והלילה קאריוס ובאקטוס יגברו על דני וחבר מרעיו בהפרש של 8 נקודות בדיוק.

03:00 ממפיס גריזליז (17-9) – אטלנטה הוקס (13-13)

ההוקס, בניגוד לספרס, השכילו לטנקק יפה וניצלו את הבחירה ה-3 ב-2018 כדי לבחור את דונצ'יץ' עבור דאלאס, קיבלו בתמורה את הבחירה ה-5 (טרה יאנג), ובחירת סיבוב ראשון של דאלאס ב-2019, שהתבררה כבחירה 10, בה בחרו בקאם ראדיש. עוד באותה שנה אטלנטה הטרידה את הבחירה ה-8 ונכסים נוספים עבור בחירה 4 (דיאנדרה האנטר), וב-2020 בחרה בבחירה ה-6 את אוקונגו. מה יצא מכל זה, מבחירות 4,5,6,10? גם אם, לפי שעה, לא כל העסקאות הללו הוכיחו את עצמן, לדעתי יצא מזה לא מעט – טרה יאנג הוא כוכב בליגה, ואטלנטה הצליחה להגיע לגמר האזורי ב-2021 שם נכנעה רק ליאניס. הספרס, לעומת זאת, לא התקרבו לרמה הזו מאז הטרייד על קוואי, וגם העתיד שלהם, נכון לעכשיו, אפור יותר.

יתרה מזו, כשיש לך שחקן שיכול להוביל קונטנדרית (האם יאנג הוא כזה? לדעתי לא בטוח, אבל גם לא בטוח שלא), אז יש הגיון בלהוסיף מספרי 2 ו-3, בעוד שכשאין לך מספר 1, גם הערך שאתה יכול להפיק ממספרי 2 ו-3 מוגבל. לכן, או גם לכן, דז'ונטה מורי עשה את הדרך לאטלנטה ולא ההפך. האם זה היה הטרייד הטוב ביותר שאטלנטה יכלו לעשות? לא בטוח בכלל, אבל מה שכן בטוח זה שההפך – טרה יאנג, או כל כוכב אחר, לספרס – לא היה קורה. ולכן, לדעתי, טוב עשו הספרס שהטרידו את דז'ונטה, שהתקרה שלו, ובעיקר התקרה של הקבוצה איתו, הייתה נמוכה באופן מתסכל עבור שני הצדדים.

ממפיס, לטעמי, החליטו נכון בדיוק בנקודה שבה הספרס כשלו, ועכשיו קוטפים את הפירות – לאחר שהפסידו לספרס בסיבוב הראשון ב-2017, סבלו גם הם מפציעות ב-2018, אך ניצלו זאת על מנת לטנקק בעוז. מאזן של 22 ניצחונות ו-60 הפסדים הביא אותם לבחירה ה-4, ובסנדביץ' שבין דונצ'יץ' ליאנג בחרו את JJJ. בחורף 2019 החלו לממש נכסים והטרידו את פאו גאסול לטורונטו. בדראפט בחרו, בבחירה ה-2, את מוראנט, ומיד לאחר מכן הטרידו את מייק קונלי ליוטה. גם בלי להיכנס לכל פרטי הפרטים אפשר לציין שברנדון קלארק, סטיבן אדאמס, וג'ייק לרביה, בין השאר, הגיעו לממפיס כתוצאה מהטריידים הללו. ממפיס פשוט מכרו בזמן, טינקקו בזמן, וכן, גם בחרו מצוין, ולכן היום הם קבוצה מצוינת עם עתיד מבטיח. הספרס, לעומת זאת, לא קיבלו שום דבר על למרקוס, שחקן לא פחות מוצלח מפאו גאסול, והטרידו את דרוזן (סיין אנד טרייד) רק ברגע האחרון, מה שפגע, בין השאר, באיכות הבחירות שלהם בתקופת הביניים, ולכן הם מתחילים את התהליך רק עכשיו. מסקנה? הלוואי שתוך כמה שנים נהיה במצב של ממפיס.

אאל"ט מורי לא משחק – ממפיס תביס את הניצים ב-17 נק'.

03:30 דאלאס מאבריקס (13-13) – אוקלהומה ת'אנדר (11-15)

על מהלכי אוקלהומה כתבנו לא מעט, וגם אם תקצר היריעה כאן לפרט את כל מה שהשתנה מאז, אפשר לומר שהקבוצה סבלה מחוסר מזל, הן בהגרלות הלוטרי, והן בשל פציעות של הנבחרים, באופן שכנראה דוחה מעט את הטיימליין של הקבוצה, אבל עדיין יש הרבה מקום לאופטימיות בגלל כמות הכישרון (שרגא, גידי) ושפע הנכסים העתידיים. גם פרסטי, כמו פופ, השתהה מדי, לדעתי, בהחלטה על פירוק הקבוצה, אבל פרסטי, עוד יותר מהספרס, הלך "אול-אין" ומימש כל נכס, רבע נכס, וצריף רעוע שניתן היה להציג כנכס, במטרה לאסוף פוטנציאל עתידי. כולי תקווה, גם אם לא אמונה, שברנדן רייט, או איך שלא קוראים למנג'ר של הספרס, ישכיל להפיק מהווטרנים שלנו ולו קמצוץ ממה שפרסטי הצליח להשיג עבור כל בר-בי-רב שעבר באוקלהומה בשנים האחרונות.

דאלאס, לעומת זאת, מהווה דוגמא כמעט הפוכה – קיובאן, נלסון וקרלייל השלימו עם קבוצה בינונית סביב דירק לאורך שנים ארוכות, ורק בערוב ימיו הורידו הילוך. לא כל הבחירות שלהם היו מוצלחות (דניס סמית' ג'וניור, 9 ב-2017), ולא על כל הבחירות המוצלחות השכילו לשמור (ג'יילן ברונסון, 33 ב-2018, עזב הקיץ ללא תמורה), אבל מספיקה בחירה אחת – אמיצה, לא זולה, אבל מאד מוצלחת – כדי להעלות מועדון על המסלול הנכון.

האם יש כאן אלמנט של מזל? בהחלט כן. האם אפשר לבנות על כך שהספרס יצליחו לבחור כשרון דורי כמו לוקה בשנים הקרובות? בהחלט לא, אבל כמו שגיא כתב פעם – גם אם יש כאן עניין של מזל, צריך לעבוד נכון כדי בכלל לקבל כרטיס להשתתף בהגרלה, ואני שמח שהתחלנו לעבוד כדי לקבל את הכרטיס הזה.

לוקה לא שיחק במשחק הקודם, דאלאס הובסו, ונכון לאתמול הוא מוגדר כday to day, אז נלך על אוקלהומה ב-7.

03:30 סאן אנטוניו ספרס (8-18) – קליבלנד קאבלירס (17-10)

בחיים לא תמיד עושים מה שרוצים. לפעמים עושים מה שצריך. הספרס, סוף סוף, עושים מה שצריך. זה לא נעים, גם לא יפה, אבל זה מה שצריך לעשות. אז נמשיך עם זה, נחרוק שיניים, נעשה מה שצריך, ואינשאללה – אולי עוד מספר שנים נשמח מאד שכך עשינו. את קרתגו יש להשמיד, ואת פולטל, מקדרמוט וריצ'רדסון יש להטריד.

קליבלנד, האמת, היא אלופת טנקינג, והשכילה כתוצאה מכך לא רק לבחור את לברון, אלא גם לנצל את עזיבתו, פעמיים!!, על מנת לאגור בחירות גבוהות ולבחור בהן שחקנים מוצלחים. פעם אחת, ב-2016, כל הכוכבים הסתדרו בשמיים, וגם על הפרקט, והקבוצה זכתה באליפות היסטורית, ועכשיו, אולי אולי, יש סיכוי לאליפות שניה בשנים הקרובות. אמן ואמן.

קליבלנד, ב-16.

05:00 פורטלנד טרייל בלייזרס (14-12) – מיניסוטה טימבוולבס (13-13)

הסיפור של פורטלנד מעניין, ולדעתי גם לא לגמרי ברור. הטרייד של מקולום לפליקנס, של נורמן פאוול לקליפרס, ועוד כמה צעדים שהם עשו בשנים האחרונות, גרמו לי לחשוב שהם נערכים ליום שאחרי לילארד, ושהאחרון יעבור בטרייד לקונטנדרית כלשהי עבור חבילה נאה של נכסים ובחירות. יתכן שזו הייתה הכוונה, יתכן שלא. יתכן שרצו לעשות זאת אך פציעתו של לילארד מנעה את השינוי הזה, יתכן שלא. כך או אחרת, לפחות נכון לעכשיו נראה שפורטלנד חזרה לשגרה המוכרת לה – סיבוב ראשון בפלייאוף – אבל האמת שהקבוצה הזו מסקרנת אותי, ויהיה מעניין לראות לאן תגיע העונה, ומה יקרה שם, סביב לילארד ובכלל, בשנים הבאות. האם הספרס היו נראים ככה אם קוואי היה נשאר? בהחלט יתכן.

הסיפור של מיניסוטה, כרגיל, נע בין טרגדיה לסרט אימה. כן, יכול להיות שבסוף יתברר שההפך הוא הנכון, ואצטרך לאכול איזה שביס או תורבן, אבל כרגע, אולי יותר מכל מועדון אחר בליגה, מיניסוטה היא בדיוק המועדון שנותן לך את ההרגשה השמעונית הזו שאתה היית יכול לקבל החלטות לא פחות מוצלחות עבור המועדון האומלל הזה. ואז, גם שתי בחירות ראשונות בסגל (קאט ואדוארדס), בחירה שניה (ראסל), ושחקן ההגנה פעמיים רצוף, גם כל אלה לא מבטיחים דבר. ככתוב, "ממני תראו, וההפך תעשו".

פורטלנד, ב-8.

05:00 לוס אנג'לס קליפרס (14-12) – בוסטון סלטיקס (13-13)

שתי קבוצות, אחת ש"הלכה על קוואי" ושניה שלא, ושתיהן, לדעתי, נכון לעכשיו, עדיין לא יכולות לומר האם צדקו או טעו בהחלטתן זו.

כשבחנו את ההחלטה של הקליפרס בקיץ 2019, העסק היה נראה מבטיח מאד – בתחרות עזה מול הלייקרס וטורונטו הקליפרס הצליחו להנחית אצלם את המלפפון הלוהט שזה עתה זכה באליפות, ובנוסף לקוואי הנחשק, השכילו להטריד עבור פול ג'ורג', לשמור על שלד מנוסה סביב השניים (בברלי, לו-ויל, איבקה ואחרים), ונחשבו כמי שיכולים ללכת עד הסוף ב-2020.

ועם זאת, הבועה הסתיימה במפח נפש, כשיוקיץ' ודנבר מפתיעים את הקליפרס וחוזרים מ1-3 לניצחון 4-3 בסדרה. ב-2021 הקליפרס נערכו למרוץ נוסף לתואר, ואף צלחו את דאלאס של דונצ'יץ' בשבעה משחקים קשים. למרות שקוואי נפצע במהלך חצי הגמר האזורי מול יוטה הקבוצה הצליחה להעפיל לגמר האזורי, אבל הודחה מול פיניקס. קוואי לא שיחק כלל בעונת 2022 והקבוצה הודחה בפלייאין. לאונרד שב לשחק רק לאחרונה, ונראה עד כמה יצליח להישאר בריא ולאן תגיע הקבוצה העונה.

אז כן, עד עכשיו התוצאות אינן כמצופה, בעיקר בגלל פציעות, הן של קוואי והן של ג'ורג', ועדיין, לטעמי מוקדם מדי לסכם את עידן קוואי ופול ג'ורג' בקליפרס. אם בסופו של דבר תצא מזה אליפות, ולוא אחת בלבד, כמו במקרה של טורונטו, לטעמי זה יהיה הישג אדיר למועדון שיצליח לשים את עצמו על המפה. מה ההבדל בין הקליפרס לנטס בהקשר זה? לטעמי, קוואי וג'ורג' סובלים בעיקר מפציעות, בעוד שהצמד של הנטס סובל גם מפציעות אבל גם, ואולי בעיקר, מבעיות במישורים נוספים.

בוסטון, לטעמי, הייתה בהחלט צריכה "ללכת על קוואי" בקיץ 2018, והמחיר, לדעתי, היה מתברר כמצוין (גורדון הייווארד או קיירי, למשל) או לכל הפחות סביר (ג'יילן בראון), ועדיין, אין כל ערובה שהייתה זוכה באליפות בוודאי אם דוראנט וקליי לא היו נפצעים. מצד שני, גם הדבקות בשלד הצעיר טרם הסתיימה באליפות ירוקה. וגם כאן מוקדם מדי, הרבה יותר מדי, לסכם את עידן טייטום-בראון בקבוצה, אז נצטרך לחכות לסוף הסיפור ולגלות אם הוא שמח או עצוב.

והספרס? הם, לעניות דעתי, היו מרוויחים מעסקה עם כל אחת משתי הקבוצות הללו בקיץ 2018, יותר מאשר הרוויחו מהעסקה טורונטו, ומי יודע איפה היינו היום אם כך היה.

בוסטון, ב-13.