שבת בבסיס: שחקנים של קבוצה אחת / יוני לב ארי

עונה אחרי עונה, נאלצתי, כמו גם עוד מספר אוהדי היאנקיז ברחבי העולם, להיפרד מהאגדות שהפכו אותי ליאנקי לכל החיים. בסיום עונת 2013 תלה מריאנו ריברה את הכפפה, אחרי 19 עונות במדי אהובתי. עונה לאחר מכן היה זה דרק ג'יטר, עם 20 כאלה. ואם ממש בא לכם להרחיב את היריעה, ב-2012 חורחה פוסאדה סגר 17 עונות ביאנקיז ופרש.

ריברה וג'יטר. הפרידה היתה קשה (צילום: New York Post)

היום הרבה יותר קשה למצוא שחקנים כאלה – שהחלו את דרכם בקבוצה אחת, וסיימו את הקריירה מבלי להחליף מדים. בעבר התופעה הזו היתה נפוצה יותר, מה שאולי הופך את המקרים הבודדים בימנו אנו למיוחדים יותר. אז הנה כמה נתונים שאספתי בנושא:

מ-מקפי ועד מולינה

כשהמינימום הוא עשר עונות, נרשמו עד היום 186 שחקנים שהשלימו את כל הקריירה באותה הקבוצה, כשהאחרון שבהם היה יאדייר מולינה, שפרש בסיום העונה לאחר 19 כאלה במדי הסיינט לואיס קארדינלס. הוא היה לקארדינל השמיני שנכנס לרשימה אך הראשון במילניום הנוכחי.

ביד מקפי, בפוזה שאולי מוכרת למישהו (צילום: National Baseball Hall of Fame and Museum)

השחקן שפתח את הרשימה הזו היה ביד מקפי – Bid McPhee, שחקן הבסיס השני של הסינסינטי רד סטוקינגס בין 1882 ל-1899, חבר בהיכל התהילה. הוא היה, אגב, לשחקן הבסיס השני האחרון ששיחק בלי כפפה, ואחד משלושה ברשימה מהמאה ה-19. רוב השאר (167) הם כמובן מהמאה ה-20, עם 16 נוספים מהמאה הנוכחית.

ומי הבא בתור?

אם כי, יש לא מעט שחקנים שקרובים להצטרף לרשימה הזו ברגע שיפרשו, דוגמת אדם וויינרייט (17 עונות בסיינט לואיס), ג'ואי ווטו (16 בסינסינטי), וקלייטון קרשואו (15 בדודג'רס). פליקס הרננדס, ששיחק את כל 15 העונות במדי סיאטל, לא משחק מאז הקורונה אך עדיין לא הודיע על פרישה רשמית.

האחרון שנכנס, והבא שייכנס? מולינה (משמאל) ו-וויינרייט (צילום: Grantland)

הקבוצה שמככבת ברשימה הזו יותר מכולם היא, באופן לא מפתיע, היאנקיז, עם 25 שחקנים כאלה. במקום השני תמצאו את הסן פרנסיסקו ג'איינטס עם 15, כמו גם את הדטרויט טייגרס. חמש קבוצות עדיין לא נהנו משחקן כזה עד היום – הדיימונדבאקס מאריזונה, המארלינס ממיאמי, הריינג'רס מטקסס (באמת??), הרייז מטמפה ביי והבלו ג'ייז מטורונטו.

?Have You Met Todd

הקבוצה היחידה לה שחקן בודד ברשימה היא קולורדו רוקיז, שם טוד הלטון נחשב לכוכב על, עם 17 עונות של בייסבול מצוין, 369 הום ראנס, ממוצע חבטות 316. ו-WAR של 61.8. רוצים גם OPS? בכיף – 953.. לזה תוסיפו שלוש כפפות זהב ותקבלו את השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של הרוקיז.

אגדה על הרוקיז. הלטון (צילום: albat.com)

מי שלא נמצא ברשימה, אך פספס אותה ממש במעט, הוא שחקן בשם באג הולידיי – Bug Holliday. הוא רשם עשר עונות במדי הרדס, בין 1889 ל-1898, עם 930 משחקים. במהלך הוורלד סירייס של 1884, שהמייג'ור ליגס בכלל לא מחשיבים כסדרה רשמית (מבחינתם הוורלד סירייס הראשון התקיים ב-1903), הוא רשם משחק בודד במדי השיקגו ווייט סטוקינגס, מה שמונע ממנו להיכנס לרשימה.

לא מעט קבוצות החליפו שמות, או בתים לאורך השנים, אך הן עדיין נחשבות לאותה הקבוצה. הגדיל לעשות טים סלמון, ששיחק במדי האיינג'לס בין 1992 ל-2006, כשבין השנים האלה קראו להם: קליפורניה איינג'לס, אנאהיים איינג'לס ולוס אנג'לס איינג'לס אוף אנאהיים. הוא רשם במדי כל השמות האלה 14 עונות עם 299 הום ראנס, רוקי השנה ואליפות אחת מתוקה ב-2002.

קבוצה אחת, שלושה שמות. סלמון (צילום: marriedbiography.com)

עכשיו בחרתי להתמקד בחמשת השחקנים היחידים עם 22 עונות או יותר, פלוס עוד שלושה משמעותיים:

קארל יאסטרזמסקי, Carl Yastrzemski

יאז, מגדולי הרד סוקס בכל הזמנים, הוא אחד משני השחקנים היחידים בהיסטוריה של המייג'ורס עם 23 עונות ברציפות בקבוצה אחת. חבל רק שזו היתה בוסטון נטולת התארים… החל מ-1961 ועד ל-1983, ומה לא היה שם: טריפל קראון ואמריקן ליג MVP ב-1967, שבע כפפות זהב, 452 הום ראנס, ומקום בהיכל התהילה כמובן.

  • טריוויה: יאז העיף 202 הום ראנס בשנות ה-20 של חייו, ו-202 בשנות ה-30 של חייו….
כבר לא עושים כאלה יותר. יאז (צילום: National Baseball Hall of Fame and Museum)

ברוקס רובינסון, Brooks Robinson

מה ש-יאז היה בשביל בוסטון – רובינסון היה בשביל בולטימור, פלוס שתי אליפויות. 23 עונות, בין 1955 ל-1977 (כולל לא מעט משחקים נגד יאז), אליפויות ב-1966 וב-1970, ה-MVP של האמריקן ליג ב-1964, ה-MVP של הוורלד סירייס ב-1970, ולא פחות מ-16 כפפות זהב. אה, כן, ו-268 הום ראנס. שחקן כזה בדור הנוכחי נחטף מהאוריולס ברגע שהוא שחקן חופשי.

  • טריוויה: לאורך 23 העונות במדי האוריולס, החליף רובינסון ארבע פעמים את מספר החולצה שלו: 40, 6, 34 ו-5.
הכפפה שלו היתה הרבה יותר מסתם זהב. רובינסון (צילום: Pinterest)

טוני גוון, Tony Gwynn

שני שחקנים בלבד רשמו את כל הקריירה שלהם (עשר עונות ומעלה) במדי הפאדרס. טים פלאנרי וגוון. האחרון, עם 20 עונות במדי הקבוצה מדרום קליפורניה, נחשב לאחד השחקנים שהכי קשה היה לפסול בסטרייק אאוט. שיחק בסן דייגו בין 1982 ל-2001, כשהוא סוגר את הקריירה עם ממוצע חבטות בלתי נתפס של 338., כשהוא מוביל את הנשיונל ליג בממוצע חבטות בשמונה עונות שונות. ב-1998 הוביל גוון את הפאדרס עד לוורלד סירייס, אך לא מעבר.

  • טריוויה: ממוצע החבטות של גוון הוא הגבוה ביותר מאז 1939, כשהכי קרוב אליו הגיע רוד קארו, עם 328. בלבד.
נראה אתכם פוסלים אותו בסטרייק אאוט. גוון (צילום: The New York Times)

ארני בנקס, Ernie Banks

מיסטר קאב בשבילכם, ולא סתם הוא זכה לכינוי הזה. 19 עונות, כולן במדי הקבוצה מצפון שיקגו, כשהוא אחד משניים בלבד. האיש שהגה את הביטוי: It's a Beautiful Day For a Ballgame… Let's Play Two, בעיקר אהב את המשחק. בנקס העיף 512 הום ראנס, 290 מהם בריגלי פילד הביתי שלו, זכה פעמיים ב-MVP של הנשיונל ליג, כפפת זהב אחת ונכנס לנבחרת המאה ה-20. וכמובן, העובדה שהוא שיחק את כל הקריירה במדי הקאבס מנעה ממנו לחגוג אליפות…

  • טריוויה: שתי הזכיות של בנקס ב-MVP הגיעו ב-1958 וב-1959, ובכך הוא הפך לראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר הזה שנתיים ברציפות.
חיוך בלתי נשכח. בנקס (צילום: bellenews.com)

וולטר ג'ונסון, Walter Jonson

נציג הדור הוותיק בחבורה. "ברני" שיחק 21 עונות, כולן במדי הוושינגטון סנאטורס, במהלכן הוא ניצח 417 משחקים (כמעט 20 לעונה), עם ERA סופר דופר נפלא של 2.17. תוסיפו לזה 3,508 קייז, ותקבלו את החבילה השלמה. ג'ונסון זכה עם הסנאטורים באליפות ב-1924 (היחידה של המועדון), זרק נו היטר, פלוס שתי זכיות ב-MVP ושלוש טריפל קראונס – ומה תבקשו יותר?

  • טריוויה: ג'ונסון רשם במהלך הקריירה 110 משחקים בהם הוא לא חוטף אפילו ריצה אחת – שיא מייג'ורס כבר כמאה שנה.
מלך ה-שאט אאוטס. ג'ונסון (צילום: ESPN)

אל קליין, Al Kaline

לטייגרס יש לא פחות מ-15 שחקנים ששיחקו לאורך כל הקריירה בדטרויט. אך אין ספק שקליין הוא הבכיר מכולם. 22 עונות (אחד משלושה בלבד), אליפות אחת (מאז הטייגרס זכו באליפות אחת נוספת בלבד), 399 הום ראנס, ממוצע חבטות 297., עשר כפפות זהב מעמדת הרייט פילד, ולא פחות מ-18 הופעות באול סטאר.

  • טריוויה: בעונתו המלאה השניה חבט קליין 340., והיה, בגיל 20,, לצעיר ביותר בהיסטוריה שזוכה ב-Batting Title. הוא עקף בכך את טיי קוב ב…יום אחד!
תכירו את מיסטר טייגר. קליין (צילום: National Baseball Hall of Fame and Museum)

סטן מיוסיאל, Stan Musial

לסיינט לואיס יש חתיכת היסטוריה, כשכאמור, האחרון שנכנס לרשימה הזו הוא יאדייר מולינה, כך שיש לה גם אחלה הווה. אך בלי "סטן דה מאן" קשה לדמיין כיצד ההיסטוריה של הקארדינלס היתה נראית. 22 עונות, לא פחות מ-24 הופעות באול סטאר (היו שנים בהן היו שני משחקים בעונה), שלוש אליפויות, שלוש זכיות ב-MVP, ושבע פעמים, אני חוזר, שבע פעמים, הוא הוליך את הליגה בממוצע חבטות. ככה זה כשאתה מסיים את הקריירה עם ממוצע 331..

  • טריוויה: "סטן דה מאן" נולד בעיירה קטנה בשם דונורה (כ-4,500 תושבים, בערך כמו קדימה צורן). ממש אותה עיירה בה נולד גם קן "דה קיד" גריפי ג'וניור.
הרשימה הזו לא מלאה בלי סטן דה מאן (צילום: redbirdrants.com)

מל אוט, Mel Ott

הג'איינט היחיד ברשימה, וזה לא סתם ג'איינט. מעבר ל-22 העונות בהן שיחק במדי הקבוצה (שעדיין היתה אז) מניו יורק, אוט אף שימש כמנג'ר של הניו יורק ג'איינטס בין 1942 ל-1948. אליפות ב-1933, לא פחות מ-511 הום ראנס (אבל גם לא יותר), ממוצע חבטות 304., כשבשש עונות הוא הוביל את הנשיונל ליג בהום ראנס. זה נתון לוויכוח, אך יש שיגידו שהוא הג'איינט הגדול בכל הזמנים.

  • טריוויה: אוט היה ידוע בעיקר בשל צורת העמידה המוזרה שלו כשחבט, עם המחבט מאוד רחוק משאר הגוף
עמידה יוצאת דופן. אוט (צילום: cmgworldwide.com)

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. jefffoster10

    2 דצמ 2022 14:17:09

    מעולה מעולה, מרגיש לי שבבייסבול זה פחות נדיר היום ביחס לענפים אחרים כמו כדורגל, כדורסל, פוטבול…יש בזה קסם מיוחד, וזורק רעיון לטור הבא – הצד השני של המטבע, הג'ורנימן של הליגה, הפרס ע"ש איש סמית' מהכדורסל
    תודה רבה על טורים מעולים והרווית תקופת הפגרה

  3. אור

    2 דצמ 2022 15:32:36

    תודה יוני, מעולה
    .
    ראיתי שיש עדכונים מנבחרת ארה"ב לקראת ה-WBC במרץ, האם יש כאלה גם לנבחרת ישראל? או שתכננתם לדבר על זה גם ככה מתישהו בהמשך.. ומה דעתכם על הבית שבו תשחק הנבחרת? קשה מאוד אה.. נראה לי שהתבלבלו וחשבו שאנחנו ביבשת אמריקה בטעות

    1. Eladli

      4 דצמ 2022 13:40:42

      האמת שאחרי הגיוסים המתוקשרים יחסית של קרמר, ביידר ופידרסון, שקט בגזרה של נבחרת ישראל בתקופה האחרונה. מקווה שנשמע חדשות בעתיד הקרוב.
      והבית באמת מאוד קשה

  4. עידו גילרי

    2 דצמ 2022 15:49:51

    אם כבר הזכרת את טוני גווין הגדול ומכיוון שאנחנו באכסניית כדורסל אז נזכיר רק שלמרות שגווין גדל בסביבות לוס אנג'לס מהקולג' הוא כולו סן דיאגו.
    גווין שיחק עבור האצטקס של סן דיאגו סטייט גם בנבחרת הכדורסל לצד סטיב מאלוביק וג'ואל קריימר. הוא נבחר בדראפט לא רק על ידי הפאדרס אלא גם על ידי הקליפרס בתקופתם בסן דיאגו.

  6. ארז

    3 דצמ 2022 10:17:24

    תענוג. כל שם שם. צריך כמובן לציין, לא כל מי שלא ברשימה זה מישהו שהחליף קבוצות כל שני וחמישי. גם כי לא היו עושים את זה פעם, וגם כי הרבה פעמים מדובר במישהו שאחרי עשור-שניים, הקבוצה שבה בילה את כל חייו המקצוענים החליטה שהם סיימו איתו, והוא הלך לשנה-שנתיים לאיזה מועדון תחתית לתת להם מנסיונו ואולי להביא קצת קהל. למשל ווילי מייז עם 19 שנה בג׳איינטס, ואז שנתיים במטס, אז נכון שעדיין השחקן שנולד ופורש באותה קבוצה זה משהו מיוחד, אבל גם שאלה של מי השחקן ומי הקבוצה, חלק מהסיבה שריברה פוסאדה ואחרים לא עזבו את היאנקיז היא כי מי היה נותן להם יותר כסף מהיאנקיז? מצד שני, קבוצה כמו אוקלנד עם שחקן נשאר אצלהם שנה בפרי אייג׳נסי מעלים את המספר שלו על הקיר. וכמובן שזה בעיקר בולט בתקופה של עד שנות השישים-שבעים, כי עד אז שחקנים לא יכלו ללכת בלי שהמועדון שלהם שחרר אותם, ולכן שחקנים גדולים שלא סגרו קריירה באותו מועדון היו כאלה שכאמור המועדון ויתר עליהם או שנבעטו, למשל טום סיבר שהיה פורש במדי המטס אלמלא ההנהלה החליטה שהם יותר חשובים מהקבוצה ושלחו אותו לרדס (ולך תדע אולי היה היחיד ששיחק בשתי האליפויות)
    במטס יש שני שמות שכולם מכירים, אחד מהם שם היסטורי, אד קריינפול, שלא רק ששיחק 18 שנה ו1853 משחקים במדי המטס, שיחק בשתי וורלד סירייס ולקח אליפות, אלא שהוא התחיל לשחק ב1962, כלומר בקבוצה הבאמת איומה ההיא ולא רק ששרד, אלא הגיע לארץ המובטחת וזכה להכנס אליה. קריינפול, הOG מט עדיין חי ובועט בגיל 78, וביקר באולד טיימרס דיי. וכמובן קפטן אמריקה, ה-מט של שנות ה2000, דייוויד רייט, 13 שנים במשחק פלוס עוד שני משחקי פרידה ב2018, 1585 משחקים, קריירה לא ארוכה במושגים של האגדות לעיל, אבל עדיין, הכל במדי המטס, ובאקלים של היום, לך תדע אם יהיה מישהו שיתקרב לזה…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט