הלילה שבין רביעי לחמישי, לפני כשבוע. הניו יורק יאנקיז מתארחים בלוס אנג'לס אצל האיינג'לס החלשים, למשחק השלישי בסדרה, כששני המשחקים הראשונים הלכו אחד לכל קבוצה. על המאונד – האייס של ניו יורק, גאריט קול, שזרק עד כה חמישה אינינגים מצוינים, בזמן שההתקפה שלו נתנה לו יתרון של 0:2 (זה היה יותר ההגנה של האיינג'לס, אבל לא חשוב).
האינינג השישי התחתון מתחיל. מקס סטאסי נפסל, דייויד פלצ'ר עולה לחבוט: גראונד בול פשוט – ג'וש דונאלדסון שולח אותו לאיזור חיוג אחר – ופלצ'ר על בסיס שני. אחריו עולה מייק טראוט. קול מצליח להוציא מהאול סטאר גראונד בול לשורט סטופ, מאוד פשוט לטיפול, אך אייזיאה קיינר פלאפה, שנמצא פה בשביל ההגנה – מפספס את הכדור ויש לנו שניים על הבסיסים.
לא נורא – יש לך את האייס. בימים של אנדי פטיט, רוג'ר קלמנס או דייויד קון, אפילו סי.סי סבאת'יה, התפקיד של האייס היה להוציא את הקבוצה ממצבים כאלה, ולגרום לשחקני ההגנה לשכוח מהפדיחה. עכשיו זה התור של קול לעשות את אותו הדבר. שוהיי אוטאני עולה ו….בום! 2:3 לאיינג'לס.
שוב אותו ניגון
שני משחקים קדימה, בין שבת לראשון לפני כשבוע. טרופיקנה פילד, טמפה ביי, פלורידה. הרייז, שניצחו את היאנקיז במשחק הראשון בסדרה, נוגסים לאט לאט בהפרש בין השתיים בטבלה. הפרש אליו עוד נחזור בהמשך. אך עכשיו נתרכז באינינג הראשון העליון, היאנקיז תוקפים. התוצאה, מן הסתם, 0:0.
דווקא ארון ג'אג' נפסל, ומייד אחריו עלה די.ג'יי למהיו על בסיס. ג'אנקרלו סטנטון שלח סינגל, ופתאום, כבר באינינג הראשון, ניו יורק מאיימת על רצים על הפינות. דונאלדסון חובט, אך הכדור ברח לתופס של טמפה ביי, פרנסיסקו מאהייה. סטנטון, שכבר חודשיים לא רץ לשום מקום, החליט שזה הזמן להתחיל – ונפסל בבסיס שני. פתאום כל האיום הזה נגמר בכלום, כשדונאלדסון גלגל כדור ונפסל – 0:0, שייהפך בהמשך ל-1:2 לרייז בסיום המשחק.
והגורל, צבעו אחר
בשני הרגעים האלה, השדר של היאנקיז, מייקל קיי (באחד המקרים אולי היה זה הפרשן פול אוניל) אמר את אותו הדבר: "האינינג הזה הוא מיקרו קוסמוס לכל החודשיים האחרונים. כל מה שיכול להשתבש – משתבש". ויש עוד לא מעט רגעים כאלה בתקופה הזו, שנראים כאילו הם נכתבו מראש, איך שרו משינה? זה כתוב, בספרים, בשירים, במפות הכוכבים… לשחקנים? למנג'ר? להם אין כל השפעה על התוצאה.
עד לפני כמה שנים, ליגת הכדורגל הארגנטינאית היתה מחולקת לשני חלקים – חצי ראשון של העונה עם אלופה אחת, ובחצי השני אלופה חדשה. נראה שהיאנקיז החליטו לאמץ את השיטה: הם זכו באליפות בחצי הראשון של העונה, ובחצי השני? הם כנראה בדרך לרדת ליגה…
שני פסים למטבע
קצת נתונים לסבר את העין: בחצי הראשון של העונה, בערך עד לפגרת האול סטאר, היאנקיז רשמו רצפים של: פעם אחת 11 ניצחונות, פעם אחת תשעה ניצחונות, פעם אחת שישה ניצחונות, פעם אחת חמישה ניצחונות ושלוש פעמים ארבעה ניצחונות. בחצי השני? רצף אחד, של חמישה. מעבר לזה? לא עברו את השלושה אפילו פעם אחת.
מה עם רצפי הפסדים? בחצי הראשון של העונה הם הגיעו לשלושה הפסדים ברציפות פעם אחת בלבד. אחר כך? שש פעמים שלושה הפסדים ברציפות, פעם אחת חמישה. והיד, עושה רושם, עוד נטויה.
רוצים עוד קצת? בבקשה. עד ה-11 ביולי, מתוך 27 סדרות, החבורה של ארון בון ניצחה 20, שווה ל-74 אחוז. מה-12 ביולי, מתוך 20 סדרות, ניו יורק ניצחה ארבע. 25 אחוזי הצלחה. סליחה, 25 אחוזי כישלון. לעומת זאת, היאנקיז הפסידו ב-12 סדרות, 60 אחוזים. אותה הקבוצה. פחות או יותר אותו הסגל.
מזל שיש את ג'אג'
שימו לב לזה: עד ה-31 ביולי, היאנקיז הובילו את המייג'ורס ב: ריצות למשחק, הום ראנס וסלאגינג, כשהם מקום שני באחוזי עלייה לבסיס. החל מה-1 באוגוסט? מקום 25 בריצות למשחק, מקום 26 באחוזי עלייה לבסיס ובסלאגינג. ורק בזכות ג'אג' הם רק מקום 17 בהום ראנס.
בחצי הראשון של העונה השוו את הקבוצה הזו ליאנקיז של 1998, ששברה כל שיא אפשרי. מאזן של 28:64 עד לפגרה שלח את הברונקס בובמרס לקצב של 113 ניצחונות, כשנכון להיום, שוב, אותה הקבוצה, נמצאת בקצב של 97 ניצחונות. הקצב בחצי השני בלבד עומד על 62 ניצחונות עלובים, מהחלשים בליגה. אני חושב שקיבלתם מספיק נתונים שמסבירים עד כמה מדובר פה בשתי קבוצות בתוך אותה הקבוצה.
קופ"ח מכבי, סניף ניו יורק
אז איך כל זה קרה? קודם כל, בריאות. בחודשיים וחצי הראשונים של העונה, כנראה מזל, ליאנקיז כמעט שלא היו פציעות. ליינאפ שכלל דרך קבע שמות כמו ארון ג'אג', אנתוני ריזו, ג'אנקרלו סטנטון ודי.ג'יי למהיו, בחיזוק ג'וש דונאלדסון וגלייבר טורס, כשהרכש המפתיע היה התופס חוסה טריוויניו, וכל זה ייצר את אחת ההתקפות הטובות בליגה, אם לא הטובה שבהם.
במקביל, רוטיישן בריא ומסודר בהנהגת גאריט קול, כשנסטור קורטז המפתיע, ג'יימיסון טאיון, לואיס סוורינו וג'ורדן מונטגומרי, סידרו לארון בון 6-7 אינינגים של בייסבול איכותי כמעט בכל משחק. בבולפן קליי הולמס הדהים את כולם, והפך לאחד הקלוזרים הטובים בליגה, כשמייקל קינג וצ'אד גרין גיבו אותו בצורה מושלמת מאחור.
ואז, לאט לאט החלו ליפול שחקנים. סטנטון נעלם מאז הפגרה, ריזו ולמהיו מושכים פציעות ומשחקים, אך רואים שהם לא בריאים (בינתיים גם ריזו נכנס לרשימת הפצועים), קינג וגרין גמרו את העונה, וסוורינו נעלם לחודשיים עם פציעה שהוא טוען שבכלל לא קיימת. הולמס איבד לחלוטין את מה שהיה לו בחצי הראשון (או שהליגה למדה אותו), וגם קורטז וטאיון ירדו למספרים רגילים.
געגועיי לג'ורדן
ואז הגיע הטרייד דד ליין. הרכש הנוצץ היה אנדרו בנינטנדי, שהחל לא רע אך נפצע, וכנראה גמר את העונה. משום מה בניו יורק החליטו לוותר על מונטגומרי, תמורת האריסון באדר, שאמור להיות סנטר פלידר מעולה, אך הגיע פצוע ועד היום לא החזיק מחבט. בינתיים מונטגומרי מלהטט בסיינט לואיס. רכש נוסף היה הסטארטר פרנקי מונטאס, שהחל גרוע אך נראה שמתחיל לחזור לעצמו.
אז נכון, יש בעיה בליינאפ. בלי סטנטון, ועם למהיו וריזו משחקים פצועים, אין מי שיגבה את העונה החלומית של ג'אג', וכך קל מאוד להתמודד עם ההתקפה של ניו יורק. אך הבעיה עמוקה מזו. גם עם הליינאפ החלש של היאנקיז בלי הפצועים, הם נכנעו שוב ושוב לקבוצות חלשות מהם, דוגמת אוקלנד, האיינג'לס, סינסינטי או בוסטון.
בון ווייאז'?
ארון בון נחשב מנג'ר צעיר יחסית. ניו יורק זו התחנה הראשונה שלו, ולאורך חמש העונות שלו בפינסטרייפס, קיימת תופעה אחת בולטת. הוא לא יודע כיצד לעצור סחף. בעונה שעברה, רגע אחרי רצף של 12 ניצחונות, היאנקיז הפסידו 11 מ-13, אותם השחקנים, אותה הקבוצה. והפעם זה שוב קורה. לתחושתי, אם המנג'ר בצד השני של העיר, באק שוולטר, היה בנעליו, הכל היה נראה אחרת.
גם בעונה המקוצרת של 2020, "הצליח" בון לא לעצור רצף של שבעה הפסדים, שהגיע מייד אחרי חמישה ניצחונות. זה נכון, כל קבוצה עוברת משברים בכל עונה (חוץ מהדודג'רס כמובן), אך נראה שאלה של היאנקיז ארוכים משמעותית ממשבר סביר.
תצעק על האנשים הנכונים
אני מודה, עד היום אני לא מבין עד כמה אפשר להאשים את המנג'ר כששחקן מפספס כדור, כמו גם להחמיא לו כשהוא מעיף הום ראן. אך דבר אחד ברור לי: תפקידו העיקרי של ארון בון הוא להוציא את המקסימום מכל שחקן של היאנקיז. זה, משום מה, לא קורה.
יש רגעים בהם צריך לקחת שחקן ולהרגיע אותו. יש כאלה שזקוקים משלחת קרה, ולפעמים, כמו שבילי בין (או בראד פיט) עשה ב-MoneyBall, צריך להיכנס לחדר ההלבשה ולהעיף מחבטים לכל כיוון. על פי הסיפורים, זו פחות הגישה של בון. אם כי על התקשורת או השופטים הוא יודע לצרוח, זה כן…
רון מצא מטמון
וכן, יש גם כמה החלטות שפשוט קשה להבין. נניח, הסיפור של רון מרנאצ'יו וקלארק שמידט. הראשון, רוקי שעלה בתחילת העונה לבולפן. בין ה-22 במאי ל-2 ביולי הופיע מרנאצ'יו ב-13 משחקים, רשם ERA של 0.00, שזה די טוב, כשהשחקנים שממול חבטו נגדו 021., עם אחוזי עליה לבסיס של 220.. ואז, משום מה, הוא נשלח ל-AAA, ולא חזר עד ה-26 ביולי, בדיוק כשהמשבר החל. מאז שהוא חזר? ERA של 1.15, כשהיריב חובט נגדו 177..
נעבור לשמידט. הרליבר החביב בעונתו השלישית במייג'ורס, כולן בניו יורק. גם הוא החל את העונה בבולפן, שם הוא זרק בין ה-10 באפריל ל-22 ביוני 24 אינינגים, בהם הוא העמיד ERA של 3, כשהיריבים חובטים נגדו 191., די מרשים. אך מה-23 ביוני ועד ל-24 ביולי הבחור נעלם במיינורס, וחזר רק כשקורטז נפצע והיו חייבים אותו. לא מובן.
אז מה הלאה? את היתרון בן ה-15.5 משחקים שהיאנקיז החזיקו על טמפה ביי ב-10 ביולי, לפני חודשיים בדיוק, עומד היום על ארבעה משחקים וחצי, כשהלילה השתיים פותחות סדרה אחרונה העונה, בניו יורק. איבוד המקום הראשון לרייז ישלח את היאנקיז לסדרת וויילד קארד, שלא היתה בתכניות, כשאחריה, אם ניו יורק תנצח, מחכה לה סדרה של הטוב מ-5 מול יוסטון. אללה יוסטון.
למעט שני משחקים נגד פיטסבורג וסדרה בטקסס, ליאנקיז מחכות עד לסיום העונה סדרות מול קבוצות עם מאזן חיובי, או כאלה שנלחמות על מקום בפלייאוף (או גם וגם), או מול בוסטון, היריבה השנואה שתעשה הכל להקשות. לו"ז לא פשוט בשום צורה. ימים יגידו.
MBK
9 ספט 2022 17:45:02תודה
פוסט מצויין, בדרך כלל קבוצות עם סיומת חלשה של העונה עפות בסיבוב הראשון
יש כמה קבוצות במומנטום אדיר
יהיה פלייאוף אדיר עם או בלי היאנקיס
יניב ש.
9 ספט 2022 18:06:30להרבה קבוצות יש שחקנים פצועים ברמה כזאת או אחרת, לדעתי זה לא גורם עיקרי בירידה ביכולת של היאנקיס.
היאנקיס פשוט לא טובים מספיק, וכל המזל של תחילת העונה אזל, או שהקבוצות למדו אותם ועכשיו קשה להם הרבה יותר.
אור
9 ספט 2022 21:03:33. תודה יוני
.
"וסוורינו נעלם לחודשיים עם פציעה שהוא טוען שבכלל לא קיימת" – מה הכוונה?
יוני לב ארי
9 ספט 2022 21:42:24הוא נפצע, לטענתו תוך שבוע יכול היה לחזור. הם, אז ביתרון של 15 משחקים, העדיפו לשמור אותו פרש לפלייאוף, שנו אותו ב-60 דיי איי אל,שהוא טוען שאין לו כלום
אור
9 ספט 2022 21:48:26תודה, מוזר
ארז
9 ספט 2022 21:14:56לדעתי הבעיה העיקרית של היאנקיז היא כמו של כ-29 קבוצות אחרות בבייסבול, באוף סיזן אתה בונה קבוצה, וכשהכל מתחבר לך, (בהנחה ויש לך את הכלים והתקציב המתאימים כמובן) הם מנצחים. אלא שברגע שהאיזון נפגע, אז פתאום הנצחונות לא באים כמו פעם. זה כמובן נובע מבעיה אחת עיקרית, והיא שבייסבול הוא משחק קשה. 3 מ10 זה 3 מ10, לא יעזור אם אתה עם הגב לקיר, הקהל הביתי על החומות, ומגדת עתידות נבאה לך הומראן במעמד הזה. הסיכוי של חובט לייצר חבטה, מכל סוג שהוא, עדיין, 3 מ10. נכון, עם רצים על הבסיסים, מערך הגנתי, עייפות של הפיצ׳ר, סקאוטינג וכיוב אפשר להטות את המספרים לטובת החובט, אבל עדיין. עדיין.
היאנקיז, אחרי שנים שבנו מערכים שכל מטרתם היתה להעיף הומראנס בברונקס מ1 ועד 9, החליטו ללכת על משהו יותר ורסטילי, שחקנים שלכל אחד יש מקום, מי יותר הגנתי, מי יותר התקפי, מי סלאגר, ומי קונטקט, מי לקדם את הליין אפ ומי להוציא את הRBI. וכשזה התחבר, הכל עבד כמו שעון שוויצרי. ואז הגיעו הפציעות. ברגע שליאנקיז אין את סטאנטון-ג׳אדג׳, קבוצות משחקות אחרת נגדם. כשריזו לא פוגע אז יש להם חור בגודל של קיינר פלאפה בהתקפה. וזה לא רק ריזו וסטאנטון. היאנקיז עולים בהרכב חסר, וכשאתה בונה קבוצה, ושיטת משחק ותפיסת עולם, ברגע שמשהו מתקלקל, כדאי מאוד שיהיו לך אפשרויות גיבוי, אחרת אתה במוד של כיבוי שרפות מאותו רגע, וזה שוחק, וזה מתסכל, וזה מרגיש לכל שחקן כאילו הוא צריך להציל את המולדת, וזה בדיוק לא מה שאתה רוצה ששחקן בסלאמפ ירגיש. כדי לצאת מהסלאמפ צריך לאכול את האפס מ15 הזה עד שהחובט יתאפס ויתחיל לטפס. כל משחק שהוא מרגיש חייב להציל את המולדת זה עוד משחק אבוד בדרך למעלה. וצריך להזכיר, היאנקיז יגיעו לפלייאוף. אבל שמה ״להגיע לפלייאוף״ זה לא מספיק, הם היאנקיז. אז האווירה ממשיכה להלחיץ והקבוצה ממשיכה לשחק גרוע.
ואם אנחנו כבר באווירת mythbusting, בעונה הקודמת הקארדינלס נצחו 23 מ31 כדי להגיע לווילד קארד, כולל רצף של 17 נצחונות ועפו. הברייבס סיימו את העונה הקודמת 18-13 בחודש האחרון, וכולנו יודעים איך זה נגמר. בסופו של דבר כל הדיבורים על רצף ומומנטום ושאר אגדות יפות לא ממש מחזיק מים. הכי חשוב זה להגיע לסדרה עם יתרון ביתיות? תבדקו עם הוושינגטון נאשיונלס ב2019 מה דעתם על זה. היאנקיז יכולים להגיע על ארבע עם הלשון בחוץ לפלייאוף ועדיין לקחת את האליפות. יסבירו לנו אחר כך שהאוגוסט ספטמבר הגרוע ״חישל את השחקנים והכין אותם לעומס הכבד של הפלייאוף״. לא יצליחו? ידברו על מומנטום ומנטליות של מפסידנים. הכל כמובן בדיעבד.
מנחם לס
10 ספט 2022 05:52:46יש גם רכבת תחתית בקווינס: הברייבס השתוו למטס. יהיה פלייאוף אדיר בשתי הליגות. תודה יוני
MBK
10 ספט 2022 10:31:36הברייבס חצי משחק לפני המטס
המטס מפשלים מול קבוצות שגמרו עניין ואטלנטה לא מפסיקה לנצח קבוצות קשות
סיום עונה מרתק, כאוהד מטס אלו יהיו הברייבס שיסימו בראש הבית
Eladli
10 ספט 2022 15:18:40אחרי ההפסד של אתמול הפער בין היאנקיז לרייז כבר ירד ל3.5. ומהצד השני של העיר המטס איבדו את ההובלה לאטלנטה, שפשוט לא עוצרת. החלומות על סאבווי סירייס בסוף העונה הולכים ומתרחקים…
ארז
10 ספט 2022 20:27:52אפילו תרנגול עיוור מוצא גרגר לפעמים. המזל של כולנו, כולל הברייבס בעונה הקודמת, הוא שהקשר היחיד בין ההישגים במהלך העונה הסדירה לפלייאוף הוא מי עולה, לאיזה סיבוב וביתיות, זהו. כל ה״מומנטום״, ״יכולת״, ״רצף״, ושאר מונחים מתחום הפנטזיה, לא רלוונטיים. המטס והיאנקיז יהיו בפלייאוף, השאלה רק באיזה שלב, כמנצחות בית או מהווילד קארד, מפה והלאה זה לנצח סדרות. המטס ב2015 היו במאזן עונתי של 7-0 מול הקאבס, שבעה הפסדים. בנאשיונל ליג צ׳מפיונשיפ? 0-4 למטס ועליה לוורלד סירייז. יש דוגמאות ממאה שנות בייסבול. קטונתי מלחזות מי ינצח, אבל מי שמהמר על בסיס יכולת בעונה הסדירה, שלא לומר בספטמבר, שלא ימשכן את הבית על ההימור.
תום
11 ספט 2022 23:15:46היאנקיז יהיו בפלייאוף בדיוק למשחק אחד, רוב הסיכויים שגם המטס יחוו פלייאוף מאוד קצר. יש הבדל בין קבוצה של 93 נצחונות שמגיעה לקו הסיום עם הלשון בחוץ אחרי סלאפס של כמעט 3 חודשים, לבין קבוצה של 93 נצחונות שמנצחת 40 מתוך 60 המשחקים האחרונים שלה.