היריבויות הגדולות (10): קליבלנד קאבלירס מול שיקגו בולס בשנות ה-90 / מתנאל אלאשבילי

נתחיל את זה בצורה הכי פשוטה. מה כולם זוכרים? את זה:

(הסרטון מתחיל בהפעלה מרגע הוצאת הכדור, אין צורך להעביר קדימה)

האם זה התחיל מהזריקה המפורסמת הזו של מייקל ב-1989 שנתנה לבולס ניצחון על הקאבס ללא יתרון ביתיות? האמת, שהיריבות התחילה קצת יותר מוקדם, לא בהרבה, בפלייאוף של 1988. עם זאת, בעונת הרוקי של ג'ורדן היה סיפור מעניין גם כן.

1985 – ההתחלה של ההתחלה

בעונת 1984/85 הקאבס והבולס היו שתיהן קבוצות בינוניות. את הקאבס הוביל וורלד בי פרי יחד עם המאמן דאז ג'ורג' קארל. הקאבס פתחו את העונה הזו בצורה מזוויעה ולקחו להם עשרה משחקים להשיג ניצחון ראשון בעונה, וגם הוא בדוחק על אטלנטה, אך יאמר לזכותה שפגשה קבוצות חזקות בתשעת המשחקים לפני כן ורוב המשחקים היו בחוץ. שיקגו לעומתה עם הרוקי שלעתיד יהפוך לסיוט של כל קבוצת כדורסל ולשחקן הטוב בכל הזמנים, פתחה די טוב עם מאזן 2-8 חיובי בעשרת המשחקים הראשונים כשאותו ילד מצפון קרוליינה קולע 27.3 נקודות למשחק ב-50 אחוז מהשדה. אבל העניינים התאזנו, והבולס על אף הרוקי הנהדר לא הגיעה למאזן טוב, 44-38 שלילי. זה מאחר ולג'ורדן שנאלץ להתמודד במזרח עם המון קבוצות חזקות ומפוצצות בכישרון – בוסטון של בירד, דטרויט של אייזאה שהיה מלך האסיסטים באותה העונה, ואפילו ניו יורק של ברנרד קינג שקלע 32 נקודות בממוצע למשחק. כמובן שהרשימה ארוכה, אבל בסופו של עניין לג'ורדן לא היה סגל עמוק מספיק, והוא הסתפק במקום השביעי.
קליבלנד לעומתה נסקה לקראת סוף העונה ונתנה פעימות של נצחונות רצופים כדי להשתחל לפלייאוף, להפתעת ההמונים, בעיקר בזכות העברת הילוך של שני שחקנים. רוי הינסון, סופמור שסיים את העונה עם ממוצע של 15.8 נקודות למשחק ופיל הוברד, שחקן שעבר כמה שנים טובות בליגה וקלע גם הוא מספר נקודות זה בממוצע. אמנם אלמונים בלשון המעטה, אבל הם הצליחו להיכנס לפלייאוף על חשבון אטלנטה של דומיניק ווילקינס וקווין וויליס.
איפה ניצוץ היריבות? בין הקאבס לבולס היה הבדל של שני משחקים. במשחק אחד בו אם הקאבס היו מנצחים, היו מגיעים למקום השביעי מאחר והיה לה יתרון ברור במאזן הפנימי מול שיקגו. במשחק הזה מייקל ג'ורדן קלע 45 נקודות ומסר 11 אסיסטים, שיא קריירה לאותה עת. המשחק נגמר בניצחון דחוק בארבע הפרש לשיקגו.
על אף שהעניין לא באמת מלבה את אש היריבות בין הקהלים, ושתי הקבוצות ממילא הפסידו (קליבלנד לבוסטון ושיקגו למילווקי), יש פה משום ניצוץ שמעיד על כך שברגעים חשובים, לשיקגו יש יתרון. בהמשך נגלה שזה לא רק בזכות מייקל ג'ורדן.

1988 – סדרת פלייאוף ראשונה שיקגו בולס 3 – קליבלנד קאבלירס 2

המון מים עברו בנהר מעונת הרוקי של ג'ורדן עד אותה סדרה. לבולס הסגל השתנה בצורה נהדרת, ג'ון פקסון שעבר ארבע שנים בליגה טרם עונה זו, צ'ארלס אוקלי שצבר קצת ניסיון גם כן, ארטיס גילמור שהיה כבר לקראת פרישה; אבל הכי מעניינים היו שני רוקיז שחברו לג'ורדן – הוראס גראנט וסקוטי פיפן. ג'ורדן נהנה תחת ניצוחו של דאג קולינס על המקהלה, והשיג את תואר האם וי פי הראשון שלו, והבולס סיימו במקום השלישי בעונה הסדירה אחרי בוסטון של בירד והבאד בויז של דטרויט.
לקליבלנד הסגל השתנה באופן טוטאלי, וורלד בי פרי עזב והקאבס שינו תודעה ובנו מאוד צעיר אבל עם המון פוטנציאל, כאשר רוב כוכבי הסגל היו שחקנים בשנה השנייה, כשרק לארי נאנס האב וקרייג אילו היו מנוסים. בעונה הסדירה הקאבס קצת התקשו אבל לני ווילקינס הצליח להפיק מהקבוצה את המיטב ולהביא אותה למקום השיש במאזן חיובי, כאשר היא בפער עצום מהקבוצות במקומות 7-8 שסיימו עם מאזן שלילי.
מה קרה בפלייאוף? מה שהאם וי פי הטרי ממש אהב – לקחת דברים אישית.
במשחק הראשון החמישייה של הקאבס נתנה את הטון וקלעה כולה בדאבל פיגרס, כשהיא לא מאפשרת לשחקני הבולס, טוב נו, חוץ מאחד, שקלע 50 נקודות וזרק 35 זריקות מהשדה! הספסל של שיקגו לא תרם בכלל, אבל צ'ארלס אוקלי עם כמות מכובדת של 15 ריבאונדים הקשה על בראד דורטי הצנום. נדמה שבמשחק הזה הקאבס ניסו להכריח את ג'ורדן לזרוק כמה שיותר זריקות רעות, אבל כשאתה זורק מעל שליש מכמות הזריקות של הקבוצה שלך, כשכולן אגב לשתי נקודות, הסיכוי שתחטיא כל כך הרבה מאוד נמוך (ראה ערך: ג'יימס הארדן).
במשחק השני אותו דבר רק מוגזם בהרבה יותר. הספסל של שתי הקבוצות לא תרם כמעט בכלום, למעט הוראס גראנט שקלע 13, החמישייה של הקאבס קלעה נהדר בשיתוף אבל שוב האיש בגופיה מספר 23 החליט להגזים. 50 נקודות ב-35 זריקות מהשדה נשמע הרבה? מה עם 55 נקודות ב-45 זריקות מהשדה? אגב, שוב ללא שלשה אבל באחוזים טובים בהרבה.
המשחק השלישי דווקא נתן לנו עניין. מייקל ג'ורדן קלע "רק" 38 נקודות (גאד פורביד) אבל מארק פרייס התפוצץ עם 31 נקודות ב-14 זריקות מהשדה, החטיא רק שלוש זריקות. דווקא במשחק הזה הספסל של הקבוצות עזר כשהוראס גראנט תרם את חלקו מצדם של הבולס ואילו הוט רוד וויליאמס קלע 20 מהספסל. הסדרה חזרה לקליבלנד אבל לא נגמרה, הבולס ביתרון 2-1 בסדרה של הטוב מחמישה משחקים.
במשחק הרביעי אותו שטנץ, מייקל ג'ורדן הוא מייקל ג'ורדן וההרחבה על זה שהוא קלע כמו מפלצת לא תורמת בכל מצב (כמובן שבהמשך כן). הפעם רון הארפר, עוד סופמור, התפוצץ לעיני הקהל הביתי כשהוא קולע 30 נקודות, לוקח 8 ריבאונדים, מוסר 5 אסיסטים וחוטף 3 פעמים. הספסל לא עזר מי יודע כמה אבל סקוטי פיפן החל להראות ניצוצות חיוביים בצד של שיקגו. האם זה ימשיך למשחק החמישי?
אפילו מאוד, כשהרוקי סקוטי פיפן עולה לראשונה בחמישייה במשחק פלייאוף ומסייע למייקל ג'ורדן לנצח את הקאבס לאחר משחק בו הוא קולע 24 נקודות, וזו גם הפעם הראשונה שהוא עובר את רף 20 הנקודות במשחק פלייאוף. ג'ורדן אמר תודה לחברו הצעיר תוך כדי שהוא קולע 39 נקודות וצ'ארלס אוקלי שוב מפרק את בראד דורטי בריבאונד ולוקח 20 כדורים חוזרים.
שיקגו מנצחת בסדרה 3-2, לאחר שהצליחה להתעשת ולסגור את ההתפוצצות של הקאבלירס בביתם. מה קרה לאחר מכן עם הבולס? בואו נגיד שדטרויט של אייזאה זה לא קליבלנד הצעירה, ויש צלקת או שתיים שיעידו על זה.

1989 – השתנו היוצרות שיקגו בולס 3 – קליבלנד קאבלירס 2

הקאבס מאוד נהנו מהפרויקט המתפתח אצלם והחליטו לבנות על הבחורים שנתנו מכה קלה בכנף לגדול מכולם. אז בעונה הסדירה היוצרות השתנו בהחלט, הקאבס שסיימו במקום השישי התחלפו עם הבולס שסיימו במקום השלישי עונה לפני כן. הבולס נפגעו בעמדת הרכז כשסם וינסנט לא הצליח להמשיך את המומנטום החיובי מהפלייאוף, וכן סקוטי פיפן הביא עונה שנייה לא מוצלחת במיוחד בפן ההתקפי. הקאבס לעומתם זכו לפריצה נהדרת של הרביעיי פרייס-נאנס-דורטי-הארפר שעבדה נהדר ביחד וקלעו מספר נקודות מאוד דומה בממוצע למשחק. שיתוף הפעולה יחד עם השיפור האדיר של מארק פרייס לשלוש, שהיווה חידוש מאין כמותו למשחק באותו זמן, הובילו את הקאבס להצלחה בעונה הסדירה.
בפלייאוף? פגשו הקאבס את שיקגו עם יתרון הביתיות, בפלייאוף שעבר זה עבד נהדר עם ההתפוצצויות של הארפר ופרייס. במשחק מספר 1? לא הייתה התפוצצות, וקליעה לא טובה של הרביעייה באותו משחק עזרה לשיקגו לגנוב את הביתיות. כמובן שמייקל ג'ורדן קלע בצורה טובה אבל הוא מסר 11 אסיסטים בנוסף ל-31 נקודות, ופיפן שהוזכר קודם כאחד שנתן עונה התקפית לא טובה? קלע 22 נקודות ב-63 אחוזים מהשדה.
במשחק השני העניין היה הרבה יותר אופייני לקליבלנד הביתית, כשרון הארפר שוב עובר את רף 30 הנקודות ולראשונה מזה שישה משחקי פלייאוף, שחקן של הקאבס קלע יותר ממייקל ג'ורדן! (בנקודה אבל ניצחון הוא ניצחון).
הסדרה חזרה לשיקגו ויום קליעה נורא של מארק פרייס נתן לבולס לעוט על הטרף הקל. מייקל ג'ורדן קולע 44 נקודות, מוסר 10 אסיסטים, לוקח 7 כדורים חוזרים וחוטף 5 פעמים. הוראס גראנט וסקוטי פיפן עם ספרות כפולות בריבאונדים, 17 לגראנט ו-11 לפיפן, כשגראנט מוסיף 5 אסיסטים ופיפן 6.
בניגוד לכל נצחונות הפלייאוף של הקאבס על שיקגו עד אז, הקאבס הראו מה שהציגו בעונה הסדירה, הנקודות התפרשו לאורך הטבלה הסטטיסטית, נאנס האב קולע 27, פרייס מוסיף 24, דורטי ביום קליעה רע עדיין עם משחק של 15+ בשתי קטגוריות סטטיסטיות ורון הארפר הוסיף 17. 50 נקודות ב-50 אחוז מהשדה של ג'ורדן לא הספיקו לבולס כדי לסיים את הסדרה בבית.
משחק אחרון ומכריע בקליבלנד, המשחק הכי מוכר בין השתיים לאורך ההיסטוריה. קרייג אילו, התפוצץ מהספסל באחת ההופעות המפתיעות בהיסטוריה, הקאבס שיחקו בשנית כפי ששיקחו בעונה הסדירה, בדרך שנתנה להם נצחונות.
ומייקל ג'ורדן? ה-44 נקודות זה כבר דבר שבשגרה, אבל הזריקה ההיא, זו שמופיעה בתחילת הפוסט, תיזכר לדורות. הקאבס שוב נופלים מול הבולס, ובדרך הכי כואבת שיכולה להיות, בבית, במשחק שבו שיחקו כפי ששיחקו כשניצחו, בסל על הבאזר של האם וי פי.
ג'ורדן שוב נפל מול דטרויט לאחר מכן.

1992 – לאחר כברת דרך שיקגו בולס 4 – קליבלנד קאבלירס 2

באופן הכי מפתיע שיכול להיות, בשנה הזו שיקגו לא פגשה את קליבלנד בסיבוב הראשון, ובעצם, טרם יצא להן להיפגש גם בשנתיים לפני מאחר וקליבלנד איכזבה בשתי העונות שקדמו לעונה זו כשבאחת הפסידה לפילדלפיה בסיבוב הראשון ובאחת לא הגיעה לפלייאוף כלל. שיקגו בינתיים מאסה בדאג קולינס שלא היה מסוגל להתמודד עם דטרויט של צ'אק דיילי והחליטה למנות את פיל ג'קסון. פיל כמובן כבר לקח אליפות עם הבולס ב-1991, והמפגש הזה בין האלופה המכהנת, לקבוצה שקמה מהקרשים והגיעה עד לגמר המזרח היה מעניין ואפילו הוכיח כמה דברים על הבולס של אותן שנים (אחד מהם הוא שמייקל ג'ורדן לא מושלם).

סקוטי פיפן החל להיות פקטור גדול בהרבה בהתקפה יחד עם פיל, ודווקא ג'ורדן, הכוכב הבלתי מעורער, זרק הרבה פחות זריקות. במשחק הראשון ג'ורדן קלע 33 באחוזים טובים, ופיפן קלע 29 עם כמעט טריפל דאבל (היה רחוק אסיסט אחד). הקאבס איבדו את רון הארפר וכעת נותרו שלושה. יכולת טובה של השלישייה לא עזרה מול הבולס בבית מאחר והקאבס נדרשו להתמודד הגנתית עם שני שחקני התקפה נהדרים, עם שחקני הגנה סבירים לכל היותר מלבד לארי נאנס.
מלכתחילה לקאבלירס לא היה סיכוי מול שיקגו, אבל במשחק השני הקאבס יצאו מלוע של תותח ושמרו בצורה נהדרת. מייקל ג'ורדן קלע 20, פיפן קלע 11 בדוחק, ובראד דורטי, שהיה לו קל יחסית לקלוע על הוראס גראנט וסטייסי קינג קלע 28. מארק פרייס נהנה על הפרקט כשהוא קולע 23 ומחלק 7 אסיסטים וקרייג אילו שלא הצליח לעצור את מייקל ג'ורדן הפתיע בשנית וחטף ארבע פעמים ומסר 7 אסיסטים. הפעם, הבולס לא ניצחו על הבאזר והמשחק נגמר ב-16 הפרש לקליבלנד.
ההגנה על ג'ורדן הייתה ככל הנראה הבלחה של משחק אחד, וכשהסדרה חזרה לאוהיו העניין השתנה כשג'ורדן קולע מעל 30 כהרגלו, והקאבס מקבלים עזרה מארבעה שחקני רוטציה בהתקפה ומאחד בהגנה.
הסדרה הזו, על אף שהפסיד בה, הייתה של בראד דורטי שלא התקשה מול הקו הקדמי של הבולס, וכשהוא היה טוב בריבאונד ובצבע ושיחק פיזי, הקאבס הצליחו גם לעצור את שחקני החוץ, פיפן וארמסטרונג. את ג'ורדן הצליחו לשמור על אחוז קליעה לא טוב ובכך הצליחו להשוות את הסדרה להפתעת ההמון.
במשחקים 5-6 הבולס התעשתו לגמרי ואפילו התחזקו, כי הוראס גראנט שיחק בשני משחקים אלו מצוין כשבמשחק מספר 5 לא נתן לבראד דורטי לקלוע ממטר ובמשחק מספר 6 קלע 20 נקודות. גם פיפן התעורר כשבמשחק מספר 6 קלע 29, זהה לג'ורדן.
הבולס ניצו 4-2 והתקדמו על לגביע שני ברציפות.

1993-1994 – מה שהיה צריך לקרות וסיום היריבות

על שנים אלו אין המקום להרחיב מדי מאחר ושיקגו היו קבוצה עוד יותר מפלצתית בשנת 1993, והקאבס שניסו להתחזק בדני פרי וסטיב קר לא קיבלו את התועלת הראויה, סטיב קר שיחק חמישה משחקים בלבד באותה עונה במדי קליבלנד. מה גם שמארק פרייס היה בפלייאוף נורא, בעיקר מול שיקגו שהצליחה לנטרל אותו מכל כיוון ומנגד לחגוג על הקאבס שהיו בדרך לפירוק בסוויפ.
ב-1994 הקאבס בנו לגמרי מחדש סביב השלישייה, וכפי שקרה ב-93 הסגל המשלים היה לא טוב. ועל אף שהייתה להם תקווה קטנה כי ג'ורדן שעבר לשחק גולף כבר לא יעמוד בדרכם, בא סקוטי פיפן שהבהיר כי הוא לא זקוק לג'ורדן כדי לעבור את ה"שטיח" עליו עברו כמה פעמים בעבר ללא בעיה משמעותית. וכך בעצם היה כשהקאבס שיחקו עם שמות אלמונים למדי ולא ייצרו יציבות, הן בעונה הסדירה והן בפלייאוף.

אז כאן בעצם נגמרת היריבות שהחזיקה חמש סדרות פלייאוף, בכולן ניצחה שיקגו בולס, גם ללא מייקל ג'ורדן. הקאבס יצאו לפירוק והפכו ללא רלוונטיים עד 2003, שיקגו לעומתה קיבלה חזקה את מייקל ג'ורדן, לקחה עוד שלוש אליפויות והצליחה לשמר את הגחלת.
איך אפשר לסכם את היריבות הזו? בעקרון, כרעה לכל אוהד קליבלנד וכלא מעניינת מספיק לאוהדי שיקגו, שלא חוו אתגר ממשי בקליבלנד ובפרויקט הנחמד שנבנה שם. האם ללא מייקל ג'ורדן היו הקאבס פורצים את גבולות גמר המזרח ואולי מצליחים לייצר אימפריה? אז כנראה שלא אימפריה, אבל לפחות היו זוכרים אותם קצת יותר.

מתנאל אלאשבילי

כותב על כל הליגות מרחבי העולם, מת על נתונים של אחוזים בזריקות ממש ספציפיות.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. Jonathan

    15 יול 2022 08:21:51

    תודה מתנאל, יופי של כתיבה.
    אני זוכר את הסדרה של 1992 לא רע. חייב לציין שזה שהסדרה הגיעה ל4-2 לא הייתה הפתעה. לבולס הייתה עונה רגילה ממש טובה אבל כבר סדרה לפני לא היה להם קל מול הניקס והיה ברור שהקאבס חזקים באותה העונה.
    .
    מה שאני הכי זוכר אבל בסדרה הזו זה את פרייס ואת אילו משחקים עם דמעות בעיניים בסוף משחק 6 כשהיה ברור שנגמרה להם העונה.

  3. asaf

    15 יול 2022 10:14:35

    תודה מתנאל. קליבלנד היא מהקבוצות שיותר סבלו מנחת זרועו של ג'ורדן. אחלה יריבות. אגב מארק פרייס בעיניי הוא אחד היותר אנדרייטים בהיסטוריה של הליגה.

  7. MaNamAJoe

    15 יול 2022 15:49:20

    פוסט מעניין מאוד, תודה
    שאלה של מישהו שלא מאוד מבין עדיין אבל רוצה ללמוד – ב88-89 הבולס פגשו את הפיסטונס אחרי הקאבס, ולפי מה שראיתי בדוקו על ג'ורדן נראה שהיריבות הזו הייתה יותר מרכזית אצל הבולס, וגם שהפיסטונס יותר אתגרו אותם לאורך השנים. אז כמה מקום בעצם היריבות נגד קליבלנד תפסה אצל הבולס, שגם ניצחו בכל הסדרות בין הקבוצות?

    1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      15 יול 2022 20:45:08

      לא יודע אם יש תשובה מדויקת לשאלה הזו. לטעמי היריבות עם הפיסטונס הייתה המרכזית בשיקגו, לפחות בשנים הראשונות של ג'ורדן, אבל באופן טבעי כשאתה בצמרת כל כך הרבה שנים נוצרות יריבויות נוספות עם קבוצות אחרות (ניקס, מילווקי, קליבלנד ובוסטון במזרח, לייקרס ויוטה במערב). לספרס יריבות עם הלייקרס, עם דאלאס, עם פיניקס. אם אני חייב להמר אומר שהיריבות עם הלייקרס הייתה מרכזית יותר, אבל גם כאן קשה למדוד בדיוק.

    2. מתנאל אלאשבילי

      16 יול 2022 13:26:20

      שאלה נהדרת. בעקרון הקאבס לקו בדבר אחד – יצירתיות בהגנה. הם היו קבוצה מאוד מסודרת אבל כשהיו צריכים לעצור שחקנים גדולים, לא הייתה להם אפשרות לתת את הטון. לדטרויט לעומתה לא רק הייתה אפשרות אלא אפשרות שתורגמה למעשים. לכן, על אף הקבוצה המאוד נחמדה הזו של קליבלנד, היא נמצאת בוודאות מתחת לדטרויט באותן שנים אבל היא בהחלט תופסת מקום כיריבה יותר משמעותית ממילווקי או בוסטון רק משום ההפתעה ביכולת בסגל לא מרשים, וכפי שכתוב, גם ההבלחות של שחקני הרביעייה, שבניגוד לבירד או מג׳יק היו דבר עצום לקבוצה הזו. ביריבות הזו הקאבס הם האנדרדוג של כל האנדרדוגס, זו הייחודיות וזה גם מה שיצר עניין.

  8. asaf

    15 יול 2022 15:53:22

    שאלה לכותבים פה בפרויקט או לסתם עכברי ידע לצורך החלק שלי עליו התנדבתי לכתוב בפרויקט… איך אני יכול למצוא תיאור של משחקים ישנים (play by play) ? box score הצלחתי למצוא אבל לא את זה…

  10. יהלי אולמר

    15 יול 2022 19:47:46

    תודה מתנאל. קליבלנד תמיד הייתה קבוצה סימפטית.
    הקבוצה שכתבת עליה הייתה סופר מוכשרת ומגוונת. אהבתי במיוחד את רון הארפר הצעיר לפני המעבר המיוצר לקליפרס (מוזר שהוא פרח מחדש ברמה הקבוצתית דווקא בשיקגו) ואת מארק פרייס שהקדים את זמנו.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט