סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – 6 / עמיחי קטן

הסדרות שהעפילו לשלב הבא מהכתבה השלישית בסדרה הן אלו של הלייקרס נגד הסלטיקס ב-1985 ו-2010 שזכו שתיהן ל-92 מתוך 480 הקולות, כלומר 19.17% לכל אחת מהן.

בשלב הראשון של הפרויקט, בכל כתבה יופיעו 9-10 סדרות גמר ובסיום סקר שבו תוכלו לבחור את המועדפות עליכם (אפשר לבחור אחת או יותר), כאשר 2 הראשונות מכל כתבה יעלו ל-16 האחרונות, ומשם יתחילו קרבות ראש בראש. על אף שהחלוקה נקבעה לפי הגרלה ולא לפי סדר כרונולוגי, סדר הסדרות בכל אחת מהכתבות יהיה כרונולוגי.

1960: בוסטון סלטיקס – סנט לואיס הוקס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: רבע שני שבו הסלטיקס קלעו 46 נקודות מול 26 בלבד של ההוקס פתח פער בלתי מחיק. למעשה, בסיום הרבע השלישי בוסטון הובילו 114- 85, ורק הורדת הילוך ומנוחה לכל השחקנים הבכירים, כאשר ביל ראסל היה היחיד בבוסטון שקיבל יותר מ-30 דקות, אפשרו להוקס לצמצם קצת בדרך לתוצאת סיום של 140- 122 לסלטיקס. טום היינסון קלע 24 והוביל 7 קלעים בדאבל-פיגרס, בהם בוב קוזי עם 20 ו-12 אסיסטים וראסל עם 12, 19 ו-7.

משחק 2: הסלטיקס הסתפקו הפעם ברבע שני של 35- 24 בדרך ליתרון 56- 49 במחצית, והפעם סנט לואיס מצאו את הדרך להגיב עם רבע שלישי של 34- 23 שבעקבותיו הם לקחו יתרון 83- 79 לקראת 12 הדקות האחרונות. ברבע האחרון, בוב פטיט וחבריו האורחים מסנט לואיס המשיכו בשלהם, ובסיום לוח התוצאות הראה 113- 103 לטובת האורחים. פטיט סיים עם 35 נקודות, 22 ריבאונדים ו-7 אסיסטים עבור ההוקס, בעוד שראסל שבר שיא למשחק וגמר, שמחזיק עד היום, של 40 ריבאונדים (והוא יעשה זאת שוב בכתבה הבאה…).

משחק 3: הסדרה נדדה לסנט לואיס, והפעם קיבלנו מחצית ראשונה צמודה שהסתיימה כשההוקס ביתרון 55- 54, אך בחצי השני הייתה זו ההגנה של הסלטיקס שהשתלטה על העניין כשהיא אפשרה לקבוצה הביתית לקלוע 17 נקודות בלבד ברבע השלישי ו-14 בלבד ברבע האחרון. היינסון שקלע 30 הוביל את הבריחה של בוסטון וקוזי היה במרחק נגיעה מטריפל-דאבל עם 10, 9 ו-13, ובסופו של דבר בוסטון החזירו לעצמם את הביתיות עם ניצחון 102- 86.

משחק 4: ההוקס הפעם היו אלה שהשתלטו על הפתיחה וכבר בסיום הרבע הראשון הם החזיקו ביתרון דו-ספרתי של 28- 18. רבע שלישי של 31 נקודות סייע לסנט לואיס להגדיל את הפער עוד יותר, ועם יתרון 81- 63 אחרי 3 רבעים, הניצחון של ההוקס היה בטוח. בוסטון צמצמו ל-109- 96 בסיום, והקהל הביתי חגג שוויון 2 בסדרה כשפטיט קלע 32 עם 11 ריבאונדים וקליף האגאן הוסיף 25 ו-10 עבור המנצחים.

משחק 5: הסלטיקס חזרו הביתה אחרי 2 משחקי חוץ, וחגגו בעיקר בריבאונד עם ניצחון 72- 51 בקטגוריה הזאת, מה שאפשר להם להגיע ל-122 זריקות מהשדה לעומת 94 בלבד של ההוקס. הסלטיקס ניצלו את זה וקלעו 30 נקודות או יותר בכל אחד מהרבעים, מה שסידר להם ניצחון 127- 102 קליל. היינסון קלע 34 עם 10 ריבאונדים, ביל שרמן קלע 26, קוזי רשם 21 ו-10 אסיסטים וראסל קלע 17 עם 26 ריבאונדים.

משחק 6: חזרה לסנט לואיס, והפעם ההוקס עם שליטה מיוחדת של 65- 45 בריבאונד, אבל בוסטון לקחו 18 זריקות יותר מהשדה, כנראה תוצאה של ריבוי איבודים של ההוקס, אך אין נתונים מסודרים על כך. המחצית הסתיימה ביתרון 54- 52 של הקבוצה הביתית, וברבע השלישי הם התפוצצו ועצרו את בוסטון על 12 בלבד לעומת 36 שלהם, כך שביתרון 90- 64 נדמה שאפשר היה לסגור עניין. הסלטיקס עברו להרכבי מחליפים והצליחו לחתוך את ההפרש עם רבע של 38- 15, אבל רק התקרבו בתוצאה הסופית שהייתה 105- 102 להוקס. האגאן קלע 36 עם 13 ריבאונדים ופטיט קלע 25 עם 14 כדורים חוזרים.

משחק 7: הסלטיקס המתוסכלים סירבו לחזור לבוסטון באותו מטוס עם אנשי ההוקס, ומשהו כנראה היה צריך להשתחרר שם. האגדה מספרת שבחדר ההלבשה לפני המשחק ביל ראסל שתה תה, ואז המאמן רד אאורבך אמר לשחקניו "אתם רואים את ראסל והעדינות הזאת שלו? אתם ברי מזל לקבל ממנו שיעור בנימוסין והליכות" (עוד לפני אברהם אדיבי…). עם או בלי קשר לאגדה הזאת, הסלטיקס שלטו בקרשים ולקחו 78 ריבאונדים מול 39 בלבד של ההוקס, וברבע השני הם גם הצליחו לנצל את ההזדמנויות כדי לקלוע 41 ברבע ולפתוח פער דו-ספרתי שנשמר עד לתוצאת הסיום 122- 103. פרנק ראמזי היה הקלעי המוביל עם 24 ו-13, אבל ראסל קלע 22 עם 35 ריבאונדים. בסך הכל בסדרה, היינסון קלע 22.4 נקודות עם 9.7 ריבאונדים ב-42.3% מהשדה ו-61% מהקו, ואילו ראסל קלע 16.7 עם 24.9 ריבאונדים ב-47.1% מהשדה ו-68.5% מהקו.

1961: בוסטון סלטיקס – סנט לואיס הוקס (4- 1):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: בוסטון לקחו 85 ריבאונדים במהלך המשחק והגיעו ל-123 זריקות מהשדה לעומת 54 ו-103 בהתאמה של ההוקס, והנתון הזה הפך למשמעותי במחצית השנייה, כשאחרי יתרון 56- 48 במחצית הסלטיקס ברחו ברבע השלישי והפכו משחק צמוד יחסית בשליטה שלהם לניצחו קל 128- 95. היינסון קלע 26 נקודות וראסל הוסיף 15 נקודות ל-31 הריבאונדים שלו.

משחק 2: האגאן הוביל את ההוקס במשחק שיא של 40 נקודות, 17 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, ובצד השני ביל ראסל היה עם 5 נקודות ב-2/11 מהשדה ו-1/3 מהקו, אבל גם 28 ריבאונדים. עם זאת, מלבד ה-40 של האגאן, פטיט קלע 30 והרוקי לני ווילקנס קלע 19 עבור ההוקס, אבל יתר האורחים מסנט לואיס עמדו על 19 נקודות ב-6/39, כשאם מורידים את ה-4/10 של ג'וני מקארת'י זה נתון קצת מביך עבור האחרים. לסלטיקס היו 4 קלעים של יותר מ-20 נקודות, ובראשם קוזי עם 26 ו-14 אסיסטים שדאג שבוסטון יובילו במחצית השנייה והוביל לניצחון 116- 108.

משחק 3: ראסל התאושש ממשחק 2 הרע שלו עם 24, 23 ו-9 אסיסטים במשחק 3, אבל במשחק שבו 2 הקבוצות יחד קיבלו 84 זריקות עונשין זה היה גורם מכריע, וה-MVP של העונה עמד על 4/11 משם. בצד השני, פטיט הגיע ל-13/14 מהעונשין שסייעו לו להגיע ל-31 נקודות ו-24 ריבאונדים, ובסיומו של קרב צמוד ההוקס הצליחו לחלץ ניצחון ראשון בסדרה במשחק הבית הראשון שלהם בסדרה, ואחרי ה-124- 120 שהם השיגו התוצאה הצטמצמה ל-2- 1 לזכות בוסטון בסדרה.

משחק 4: ההוקס הובילו 56- 52 במחצית של משחק 4, אבל בוסטון הגיבו עם רבע שלישי של 39- 26 ודאגו להגדיל עוד קצת את הפער ברבע האחרון, בדרך לניצחון 119- 104. היינסון וקוזי קלעו 22 כל אחד עבור בוסטון כשקוזי גם חילק 14 אסיסטים, ואילו אצל ההוקס פטיט קלע 40 עם 18 ריבאונדים וניסה להחזיק אותם בחיים בזמן שהאגאן נקלע ליום חלש יותר של 22 נקודות ב-7/20 מהשדה.

משחק 5: משחק 5 היה הדומיננטי של ביל ראסל שגם היה הקלעי המוביל על הפרקט עם 30 נקודות, בנוסף ל-38 הריבאונדים שלו. המחצית הסתיימה בתוצאה 62- 61 לזכות בוסטון, אבל הם ברחו לקראת סוף הרבע השלישי, שבו הם קלעו 37 מול 23 של ההוקס, ושוב היה זה נוקאאוט בריבאונד, הפעם 81- 52, שסייע לסלטיקס להגיע ליותר הזדמנויות לקלוע, בדרך לניצחון 121- 112 שהבטיח אליפות נוספת. היינסון קלע 22 נקודות למשחק ב-47.5% מהשדה, קוזי קלע 19.8 עם 10.6 אסיסטים וראסל קלע 17.6 למשחק עם 28.8 ריבאונדים.

1964: בוסטון סלטיקס – סן-פרנסיסקו ווריורס (4- 1):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: אחרי רבע ראשון צמוד, רבע שני של 32- 15 מצד הסלטיקס סידר להם יתרון 57- 39 במחצית. הווריורס קצת צמצמו בחצי השני, אבל סם ג'ונס וג'ון האבליצ'ק קלעו 28 כל אחד והובילו את בוסטון שהצליחו לשמור על יתרון דו-ספרתי ולנצח 108- 96. בצד השני, ווילט צ'מברליין הוביל את סן-פרנסיסקו עם 22 נקודות ו-23 ריבאונדים ב-9/20 מהשדה ו-4/12 מהקו.

משחק 2: בוסטון הפעם שלטו לחלוטין במשחק מהשלבים הראשונים שלו, כשבסיום הרבע השלישי הם כבר הובילו ב-30 הפרש לפני שהווריורס קצת קיזזו את הפער ברבע האחרון בדרך לתוצאה סופית של 124- 101. סם ג'ונס קלע 31 ב-12/18 מהשדה ו-7/8 מהקו והוביל את קלעי הסלטיקס בזמן שראסל היה במרחק של נקודה ואסיסט מטריפל-דאבל ועם 24 ריבאונדים, ואילו צ'מברליין קלע 32 עם 25 כדורים חוזרים.

משחק 3: המעבר מערבה לסן-פרנסיסקו על המים עזר מאוד לווריורס, ובעיקר לפורוורד טום משרי שקלע 21 נקודות במשחק, וברבע הראשון הווריורס דרסו את הסלטיקס 40- 21. היתרון מהרבע הזה נשמר ועם 35 נקודות ו-25 ריבאונדים של ווילט הווריורס השיגו ניצחון 115- 91, כשאת הסלטיקס הוביל האבליצ'ק עם 22 נקודות וראסל קלע 16 עם 32 ריבאונדים.

משחק 4: הווריורס סיימו את הרבע הראשון ביתרון 7, אבל הסלטיקס צמצמו ל-44- 40 במחצית וניצחו 36- 20 את הרבע השלישי, מה שהעניק להם יתרון 76- 64 אחרי 3 רבעים. הווריורס הצליחו לצמצם ברבע האחרון, אבל הם הצליחו רק להגיע קרוב ולא מעבר לזה, והסלטיקס עלו ל-3- 1 בסדרה עם ניצחון 98- 95. היינסון קלע 25 וסם ג'ונס 23 עבור בוסטון, ואילו בצד השני ווילט קלע 27 עם 38 ריבאונדים.

משחק 5: בוסטון שלטו במשחק והובילו לאורך רובו, אבל הווריורס הצליחו להישאר קרובים ולסיים את הרבע השלישי בפיגור 74- 71 בלבד. גם ברבע האחרון הם הצליחו להישאר קרובים יחסית, אבל בדקות הסיום הסלטיקס הצליחו לייצר את היתרון המכריע בדרך לניצחון 105- 99 ו-4- 1 בסדרה. היינסון הוביל 6 קלעים בספרות כפולות עם 19 בעוד שצ'מברליין רשם 30 ו-27 בצד השני. בסך הכל בסדרה, סם ג'ונס היה הקלעי המוביל של בוסטון עם 21.2 נקודות ב-55.6% מהשדה ו-70.3% מהקו, בעוד שראסל רשם 11.2 נקודות ב-38.6% מהשדה ו-48% מהקו, יחד עם 25.2 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק. בצד השני, ווילט רשם ממוצעים של 29.2 נקודות ו-27.6 ריבאונדים ב-51.7% מהשדה ו-41.5% מהקו.

1984: בוסטון סלטיקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 3):

פיינלס MVP: לארי בירד.

משחק 1: הלייקרס פתחו טוב את הסדרה וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 34- 22. הסלטיקס אמנם צמצמו במחצית השנייה, אבל האורחים מ-LA שמרו על היתרון והשיגו ניצחון 115- 109 בחוץ. קארים הוביל את הלייקרס עם 32 נקודות, 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, ואילו אצל בוסטון קווין מקהייל קלע 25 כמחליף, לארי בירד קלע 24 עם 14 ריבאונדים ודניס ג'ונסון קלע 23.

משחק 2: הסלטיקס הפעם היו אלה שפתחו חזק ועלו ליתרון דו-ספרתי מוקדם, אבל הלייקרס חזרו מהר ושלחו אותנו למשחק צמוד. בוסטון הובילו ב-4 כשנותרו 2 דקות לסיום, אך מג'יק ג'ונסון הגיב עם 2 ובירד קלע רק 1/2 מהקו, כך שסל ועבירה של ג'יימס וורת'י קבעו שוויון 111. מג'יק השלים מהפך עם 2 נוספות ומקהייל החטיא פעמיים מהקו, כך שהלייקרס קיבלו כדור ביתרון 2, 13 שניות לסיום, אבל ג'רלד הנדרסון חטף את הכדור וקבע שוויון בליי-אפ. הכדור האחרון הלך למג'יק שחשב שהלייקרס מובילים והוריד את השעון, ככה שקיבלנו הארכה. סקוט וודמן העלה את הסלטיקס ליתרון נקודה, 14 שניות לסיום ההארכה, והלייקרס הספיקו לרשום בזמן שנותר 3 איבודים, כך שבוסטון ניצחו 124- 121 וקבעו שוויון 1 בסדרה. בירד הוביל 8 קלעי בוסטון בספרות כפולות עם 27 בעוד שאת הלייקרס הובילו וורת'י ומג'יק עם 29 ו-27 בהתאמה.

משחק 3: במשחק 3 היה זה תורם של הלייקרס לרשום 7 קלעים בדאבל-פיגרס, בעיקר דרך שליטה בצבע של קארים ובוב מקאדו שקלעו 24 ו-21 בהתאמה. הלייקרס ניצחו 63- 44 במאבק הריבאונד, ומג'יק רשם טריפל-דאבל של 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-21 אסיסטים, שיא למשחק גמר שמחזיק עד היום. בסך הכל, הלייקרס ניצחו 137- 104 ועלו ל-2- 1 בסדרה.

משחק 4: הלייקרס הובילו ב-10 במחצית, אבל בוסטון כפו משחק צמוד כשרצף של טעויות של הלייקרס, ובעיקר מג'יק, אפשרו לסלטיקס ולבירד לקבוע שוויון 113. מג'יק הפעם לא הוריד את השעון בכדור האחרון, אלא איבד אותו, אבל בירד ומקהייל החטיאו וקיבלנו שוב הארכה. וורת'י קלע 10 נקודות בהארכה מתוך ה-12 של הלייקרס, אבל זה כלל החטאת עונשין קריטית שהשאירה לבוסטון יתרון נקודה, ממנו הם המשיכו לניצחון 129- 125. בירד קלע 29 עם 21 ריבאונדים, בעוד שאצל הלייקרס קארים קלע 32, וורת'י קלע 30 ומג'יק רשם 20, 11 ו-17 עם 7 איבודים.

משחק 5: המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון 55- 53 של בוסטון, אבל בירד הוביל בריחה של הסלטיקס בחצי השני, והוא סיים את המשחק עם 34 נקודות ו-17 ריבאונדים ב-15/20 מהשדה. בוסטון ניצחו 121- 103 במשחק שבו בעיקר קארים התקשה אצל הלייקרס כשהוא סיים עם 7/25 מהשדה, ורוברט פאריש רשם 3 חסימות מהצד השני.

משחק 6: שלושה רבעים צמודים במשחק 6 הסתיימו כשבוסטון ביתרון 87- 83, אבל הלייקרס השתלטו על המשחק ברבע אחרון של 36 נקודות לעומת 21 של בוסטון והשיגו ניצחון 119- 108 שכפה משחק 7. קארים קלע 30 ב-14/26 מהשדה עם 10 ריבאונדים, מייקל קופר קלע 23 עם 8 אסיסטים, מג'יק קלע 21 עם 10 אסיסטים וג'יימס וורת'י קלע 20, ואילו אצל בוסטון בירד קלע 28 עם 14 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-3 חסימות.

משחק 7: בוסטון שלטו במשחק והובילו כבר ב-14 במהלך המחצית השנייה, אבל הלייקרס צמצמו ברבע האחרון והצליחו לחתוך את הפער ל-3 בלבד. חסימה של קופר שלחה את הלייקרס למתפרצת, אבל מג'יק איבד את הכדור ובוסטון קלעו את 6 האחרונות במשחק בדרך לניצחון 111- 102. סדריק מקסוול הוביל את בוסטון במשחק הזה עם 24, 8 ו-8 בזמן שקארים קלע 29 אצל הלייקרס. בסך הכל בסדרה, בירד זכה ב-MVP כשעמד על 27.4 נקודות, 14 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 2.1 חטיפות ו-1.1 חסימות ב-48.4% מהשדה, 66.7% לשלוש (4/6) ו-84.2% מהקו.

1992: שיקגו בולס – פורטלנד טרייל בלייזרס (4- 2):

פיינלס MVP: מייקל ג'ורדן.

משחק 1: מייקל ג'ורדן קלע 35 נקודות, כולל 6 שלשות, במחצית הראשונה וקבע שיא למחצית של משחק גמר שמחזיק עד היום. עם זאת, דווקא הרבע השלישי בו ג'ורדן חילק אסיסטים בעיקר היה זה שבו שיקגו הכריעו את המשחק בדרך לניצחון 122- 89 קליל, ממנו אחד הנתונים הבולטים היה 38 אסיסטים על 11 איבודים של שיקגו לעומת 16 ו-21 בהתאמה של פורטלנד. ג'ורדן סיים עם 39 נקודות ו-11 אסיסטים וסקוטי פיפן סיים עם 24, 9 ו-10.

משחק 2: פורטלנד פתחו טוב את המשחק, אבל הבולס השתלטו על העניינים בהמשך והובילו ב-10 עם 4 וחצי דקות לסיום כשקלייד דרקסלר יצא בעבירות. דווקא ג'ורדן איבד את העשתונות עם עבירה טכנית מיד אחר כך, ודני איינג' שעלה מהספסל במקום דרקסלר הוביל קאמבק של הבלייזרס שכפו הארכה. הבלייזרס השתלטו על 5 הדקות הנוספות ואיינג' קלע 6 נקודות מכריעות שסידרו לבלייזרס ניצחון 115- 104. דרקסלר קלע 26 עם 8 אסיסטים וטרי פורטר קלע 24, ואילו ג'ורדן קלע 39 עבור שיקגו.

משחק 3: שיקגו שוב הצליחו לבלום את הנעת הכדור של פורטלנד במשחק 3, והפעם הבלייזרס סיימו עם 12 אסיסטים על 20 איבודים, ושיקגו עלו ליתרון 8 ברבע הראשון עליו הם שמרו במשך רוב המשחק. הבלייזרס צמצמו ברבע השלישי ל-3 בלבד, אבל אז הם לא קלעו במשך כמעט 7 דקות עד לאמצע הרבע האחרון, והבולס השיגו ניצחון 94- 84. ג'ורדן קלע 26 והוביל את שיקגו, ואילו דרקסלר הוביל את פורטלנד עם 32.

משחק 4: שיקגו שוב פתחו טוב והובילו לאורך רוב המשחק, אבל ג'ורדן לא הצליח לקלוע בכלל ב-10:26 הדקות האחרונות של המשחק, ופורטלנד השלימו מהפך בדקות הסיום. ג'ון פקסון היה היחיד שקלע עבור שיקגו בדקות ההכרעה, ודרקסלר דאג לשמור על היתרון של הבלייזרס שקבעו שוויון 2 בסדרה עם ניצחון 93- 88. דרקסלר וג'רום קרסי הובילו את פורטלנד עם 21 כל אחד בזמן שג'ורדן קלע 32 לשיקגו.

משחק 5: שיקגו ברחו ליתרון דו-ספרתי מוקדם והצליחו לשמור עליו עד הדקות האחרונות, אבל הפעם פורטלנד הצליחו רק להקטין את הפער לחד-ספרתי ולא באמת להתקרב לניצחון. ג'ורדן קלע הפעם 46 נקודות ב-14/26 מהשדה ו-16/19 מהקו ופיפן הוסיף 24, 11 ו-9 עבור שיקגו, ואילו אצל פורטלנד דרקסלר קלע 30 עם 10 ריבאונדים, אבל שוב יצא בעבירות ברגעי הסיום.

משחק 6: הסדרה חזרה לשיקגו כשהבולס ביתרון 3- 2, אבל דווקא פורטלנד שלטו בסדרה ב-3 הרבעים הראשונים שהסתיימו ביתרון 79- 64 לאורחים. הרכב של פיפן והמחליפים פתח את הרבע האחרון בריצה שחתכה כמעט את כל הפער והמנוחה כנראה הועילה לג'ורדן שהשלים את המהפך בהמשך. פורטלנד קלעו רק 6 נקודות ב-4 הדקות האחרונות במשחק, וזה אפשר לשיקגו להשיג ניצחון 97- 93 ולסגור את הסדרה כשג'ורדן קולע 33 נקודות. בסך הכל בסדרה, ג'ורדן עמד על 35.8 נקודות ו-6.5 אסיסטים ב-52.6% מהשדה, 42.9% לשלוש ו-89.1% מהקו וכמובן זכה ב-MVP.

1994: יוסטון רוקטס – ניו-יורק ניקס (4- 3):

פיינלס MVP: האקים אולאג'ואן.

משחק 1: הרוקטס שלטו במשחק הראשון, בעיקר בזכות אחוזי קליעה טובים יותר ויותר זריקות עונשין, כשהניקס דייקו באותה כמות זריקות מהשדה על אף שהם לקחו 17 זריקות יותר. האקים אולאג'ואן סיים עם 28 ו-10 לעומת פטריק יואינג שקלע 23 עם 9 ריבאונדים, ויוסטון לא שמטו את היתרון אחרי הרבע הראשון. בסיום זה היה 85- 78 לרוקטס, אחרי רבע אחרון של 28 נקודות משותפות שלימד הרבה על ההגנות שהתייצבו לקרב ועל כך שאף קבוצה לא תגיע ל-100 באף אחד מהמשחקים בסדרה הזאת.

משחק 2: המחצית הראשונה הסתיימה בשוויון 42, אבל דרק הארפר וג'ון סטארקס ירו 7/10 שלשות יחד במשחק, והובילו רבע שלישי שבו הניקס קלעו 30 נקודות ועלו ליתרון. הניקס כקבוצה קלעו 7/11 לשלוש לעומת 6/22 של יוסטון והצליחו לשמור על היתרון בדרך לניצחון 91- 83. סטארקס והארפר הובילו 6 קלעים בדאבל-פיגרס עם 19 ו-18 בהתאמה ויואינג קלע 16 עם 13 ריבאונדים, ואילו בצד השני האקים קלע 25 עם 4 חסימות שלא הספיקו.

משחק 3: יוסטון שלטו ברבע הראשון וסיימו אותו ביתרון 26- 18, אבל הניקס צמצמו אט אט את התוצאה וסידרו לנו סיומת צמודה כשאנתוני מייסון קבע שוויון 84 עם הכניסה ל-2 הדקות האחרונות. יואינג השלים מהפך מחצי מרחק, אבל רוברט הורי השווה בדאנק לפני שהארפר קלע גם הוא מחצי מרחק. האקים הוציא כדור לסם קאסל שתפר שלשה ועבירת תוקף של יואינג אפשרה לקאסל לדייק גם 2 מהקו ולהעלות את ההפרש ל-3. סטארקס הלך לשלשה והחטיא, אבל יואינג לקח את הריבאונד והניסיון הבא של סטארקס נעצר בעבירה בזריקה ל-3, אבל אז זה היה שווה רק 2 נקודות. סטארקס דייק בכדור הראשון והחטיא בכוונה את השני, אבל קאסל סגר עניין מהקו וקבע 93- 89 לרוקטס. האקים הוביל את יוסטון עם 21, 11 ו-7, אבל ב-3 המשחקים הראשונים יחד עמד על 2/11 מהשדה ברבעים אחרונים. אצל הניקס, הארפר קלע 21, סטארקס 20 עם 9 אסיסטים ויואינג רשם 18 ו-13.

משחק 4: במשחק 4 הניקס הצליחו לשלוט בריבאונד עם 50 כדורים חוזרים, מהם 21 בהתקפה, מול 33 של הרוקטס. הקבוצה הביתית גם הובילו 40- 33 במחצית לפני שיוסטון התעוררו התקפית ברבע שלישי של 28 נקודות ולקחו יתרון 61- 60 אחרי 3 רבעים. עם זאת, הניקס עצמם קלעו 31 ברבע האחרון ולקחו את היתרון. האקים התאושש מ-3 רבעים אחרונים רעים והפעם קלע 14 נקודות ב-5/6 מהשדה ברבע, אבל סטארקס קלע 10 נקודות ב-3 הדקות האחרונות, כולל 2 שלשות קריטיות, והניקס ניצלו החטאות של יוסטון בדקה האחרונה כדי להשיג ניצחון 91- 82. הארפר קלע 21, סטארקס קלע 20 ויואינג ואוקלי 16 כל אחד, כשיואינג לקח 15 ריבאונדים ואוקלי 20. אצל יוסטון, האקים קלע 32 ב-14/20 מהשדה עם 5 חסימות.

משחק 5: הניקס ברחו ברבע השני ועלו ליתרון 48- 37 במחצית, אבל הם קלעו רק 13 נקודות ברבע השלישי שהסתיים בשוויון 61. המשחק המשיך להיות צמוד ושלשה של סטארקס העלתה את הניקס ליתרון נקודה, 2 וחצי דקות לסיום, כשהיא גם התחילה ריצת 11- 1. האקים קלע שלשה שצמצמה קצת, אבל הניקס סגרו עניין מהקו והשיגו ניצחון 91- 84. יואינג הוביל את הניקס עם 25 נקודות, 12 ריבאונדים ו-8 חסימות, ואילו האקים הוביל את יוסטון עם 27 נקודות, 8 ריבאונדים, 3 חטיפות ו-2 חסימות. המשותף לשניהם הוא 1/1 לשלוש של כל אחד במשחק.

משחק 6: יואינג נקלע ליום קליעה של 6/20 מהשדה והרוקטס ניצלו את זה ואת החזרה ליוסטון כדי לעלות ל-46- 36 במחצית, אבל סטארקס הוביל את הקאמבק של הניקס במחצית השנייה, ושוב קיבלנו משחק צמוד, אם כי יוסטון שמרו על היתרון ושלשה של קני סמית קבעה 84- 77 לקבוצה הביתית. רק נציין שב-5 המשחקים הראשונים הניקס ניצחו 65- 43 את 5 הדקות האחרונות, אבל הפעם התוצאה הייתה 78- 77 לרוקטס כשנכנסו אליהן. דקה וחצי לסיום, סטארקס קלע 2, חטף כדור וקלע שלשה וצמצם ל-2 בלבד כשהוא מגיע ל-16 נקודות ברבע האחרון ו-27 במשחק. האקים מהקו ומייסון מחצי מרחק שמרו על הסטטוס-קוו והחטאה של קני סמית סידרה לניקס כדור אחרון בפיגור 86- 84. הכדור האחרון הלך לסטארקס שקיבל חסימה ועלה לשלשה, אבל נחסם על ידי האקים ויוסטון הצליחו לכפות משחק 7. האקים הוביל את יוסטון עם 30 נקודות, 10 ריבאונדים ו-4 חסימות, ואילו אצל הניקס סטארקס קלע 27 כאמור, יחד עם 8 אסיסטים, ויואינג הגיע ל-17 נקודות עם 15 ריבאונדים ו-4 חסימות.

משחק 7: משחק 7 התפרסם בעיקר בגלל ה-2/18 מהשדה ו-0/11 לשלוש של סטארקס. יוסטון הצליחו להוביל לאורך כל המשחק, ואמנם הם לא פתחו פער משמעותי ברובו, אבל דווקא ברבע האחרון הם הצליחו להתעלות בהגנה, כשהניקס קלעו רק סל שדה אחד מ-5:50 לסיום עד ל-20 השניות האחרונות, והם הצליחו להשיג ניצחון 90- 84, על אף 2 שלשות ייאוש של הניקס שנכנסו בשניות הסיום. האקים רשם 25, 10 ו-7 עם 3 חסימות, ואילו יואינג קלע 17 עם 10 ריבאונדים. בסך הכל בסדרה, האקים זכה ב-MVP כשקלע 26.9 נקודות עם 9.1 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 1.6 חטיפות ו-3.9 חסימות.

1995: יוסטון רוקטס – אורלנדו מג'יק (4- 0):

פיינלס MVP: האקים אולאג'ואן.

משחק 1: המג'יק פתחו מעולה את הסדרה ועלו ליתרון שיא של 18 במחצית הראשונה, אבל יוסטון סגרו את הפער ועלו בעצמם ליתרון 87- 80 בסיום הרבע השלישי. אורלנדו שוב השתלטו על העניינים ברבע האחרון, ועם יתרון 110- 107 וכדור אצלם הם ניסו לסגור את המשחק, אבל ניק אנדרסון החטיא 4 זריקות עונשין רצופות וקני סמית קלע שלשה מספר 7 שלו, אז שיא NBA, שכפתה הארכה. הפעם יוסטון היו אלה שהובילו ב-3, אבל דניס סקוט תפר שלשה שקבעה שוויון. עם זאת, לרוקטס נשארו 5.5 שניות בהן קלייד דרקסלר הלך לסל והחטיא, אבל האקים הכניס את הריבאונד והביא ליוסטון ניצחון חוץ 120- 118. האקים קלע 31 עם 7 אסיסטים ו-4 חסימות ודרקסלר רשם 23, 11 ו-7 עבור יוסטון.

משחק 2: המומנטום ממשחק 1 הביא ליוסטון ריצה גדולה במחצית הראשונה של משחק 2, ולחדרי ההלבשה הקבוצות ירדו כשהאורחים מובילים 63- 41. אורלנדו הצליחו לצמצם בהנהגת שאק, שקלע 33 עם 12 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, ופני הארדווי שקלע 32 עם 8 אסיסטים, אבל יוסטון שמרו על היתרון וניצחו 117- 106 כשהאקים קלע 34 עם 11 ריבאונדים ו-4 חסימות.

משחק 3: הסדרה עברה ליוסטון וקיבלנו משחק צמוד כשהרבע השלישי הסתיים בשוויון 75. יוסטון לקחו יתרון קטן, אבל הוא נשאר קטן עד ששלשה של רוברט הורי קבעה 104- 100, 14 שניות לסיום. דרקסלר וקאסל קלעו 1/2 מהקו כל אחד, ועם שלשה של אנדרסון בין לבין ההפרש ירד ל-3 עם כדור אחרון אצל אורלנדו, אבל הארדווי החטיא את השלשה האחרונה ויוסטון ניצחו 106- 103. האקים רשם 31, 14 ו-7 ודרקסל עמד על 25, 13 ו-7.

משחק 4: במשחק 4 היו 3 רבעים צמודים שהסתיימו כשיוסטון ביתרון 77- 76, אבל הפעם הרוקטס הצליחו לייצר בריחה ברבע האחרון ולעלות ליתרון דו-ספרתי בדרך לניצחון 113- 101. האקים קלע 35 עם 15 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-3 חטיפות, מריו אלי קלע 22 והורי קלע 21 עם 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. בסך הכל בסדרה, האקים נבחר ל-MVP כשהוא קלע 32.8 נקודות ב-48.3% מהשדה, 1/1 לשלוש (ובסך הכל 2/2 בקריירת הגמרים שלו) ו-69.2% מהקו, יחד עם 11.5 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים ו-2 חטיפות וחסימות.

2006: מיאמי היט – דאלאס מאבריקס (4- 2).

פיינלס MVP: דווין וויד.

משחק 1: ההיט פתחו טוב וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 8, אבל ג'ייסון טרי הוביל את דאלאס שהשתלטו על העניינים בהמשך, וברבע האחרון מיאמי קלעו 12 בלבד ב-5/20 מהשדה לעומת 12 ב-4/7 מהשדה של ג'ייסון טרי לבדו, והוא הוביל את הבריחה של דאלאס לניצחון 90- 80 עם 32 נקודות. בצד השני דווין וויד הוביל את מיאמי עם 28 נקודות, 6 ריבאונדים ואסיסטים ו-4 חטיפות.

משחק 2: הפעם הבריחה של דאלאס החלה כבר ברבע השני, כשיתרון 18- 17 של הקבוצה הביתית בסיום הרבע הראשון גדל ל-50- 34 במחצית ו-82- 58 בסיום הרבע השלישי. מיאמי עברו להרכב של וויד ואנטואן ווקר יחד עם המחליפים ג'יימס פוזי, גארי פייטון ואלונזו מורנינג, והם הצליחו לצמצם את ההפרש להפסד מתקבל על הדעת 99- 85. דירק נוביצקי הוביל הפעם את המאבס עם 26 נקודות ו-16 ריבאונדים, ובצד השני וויד קלע 23.

משחק 3: מיאמי פתחו טוב את המשחק והובילו 52- 43 במחצית, אבל רבע שלישי של 34- 16 העביר את היתרון לאורחים מדאלאס שהגדילו אותו לשיא של 89- 76 עם 6 וחצי דקות לסיום. מכאן וויד הוביל קאמבק של מיאמי עם ריצת 18- 4 שהסתיימה כשיודוניס האסלם העלה את ההיט ליתרון 94- 93. דווין האריס קבע שוויון אחרי 1/2 מהקו של פוזי, אבל פייטון קלע מחצי מרחק והעלה את ההיט ליתרון 2, 9 שניות לסיום. נוביצקי סחט עבירה ודייק רק פעם אחת, וויד עשה אותו דבר, ודאלאס איבדו את הכדור האחרון, כך שההיט ניצחו 98- 96. וויד קלע 42 עם 13 ריבאונדים ב-14/26 מהשדה ו-13/18 מהקו, ואילו נוביצקי הוביל את דאלאס עם 30.

משחק 4: ההיט שלטו לכל אורך משחק 4 אותו דאלאס סיימו עם 31.6% מהשדה ו-13.6% לשלוש, אבל השיא היה ברבע האחרון בו המאבס קלעו 7 נקודות בלבד ב-2/18 מהשדה, וכך משחק שבו ההיט הובילו ב-11 בסיום הרבע השלישי הפך לניצחון 98- 74 קליל. וויד הוביל את מיאמי עם 36 נקודות ב-13/23 מהשדה ו-8/9 מהקו ושאק הוסיף 17 נקודות, 13 ריבאונדים ו-2 חסימות.

משחק 5: רבע שני טוב של דאלאס העניק להם את היתרון, אבל ההיט סגרו אותו ברבע השלישי וקיבלנו רבע אחרון צמוד. וויד קלע 17 ב-7/7 מהקו עבור מיאמי ברבע הרביעי, אבל טרי עם 10 ונוביצקי עם 6 ברבע דאגו לשמור על האיזון והחטאה אחת של וויד מחצי מרחק אפשרה לנוביצקי למצוא את אריק דאמפייר לדאנק שהעלה את דאלאס ליתרון 2, 10 שניות לסיום, אך וויד השווה והחטאה של טרי כפתה הארכה. אחרי הארכה צמודה, נוביצקי העלה את דאלאס ליתרון נקודה עם 9 שניות לסיום, אך וויד סחט עבירה עם 1.9 שניות לסיום, לא לפני שהספסל של דאלאס טען לעבירת חצי של וויד בתחילת המהלך. וויד דייק פעמיים מהקו כשבגלל חוסר הבנה בין המאמן אייברי ג'ונסון לשחקני דאלאס, הם לקחו את פסק הזמן האחרון שלהם לפני הזריקה השנייה מהקו, מה שאמר שהם צריכים לזרוק ממגרש שלם, והאריס באמת החטיא. בסיום, מיאמי ניצחו 101- 100 כשוויד קלע 43 נקודות, כולל 21/25 מהקו, בדיוק כמו ה-21/25 של דאלאס כולה. טרי הוביל את המאבס עם 35 נקודות.

משחק 6: דאלאס חזרו הביתה אחרי 3 הפסדי חוץ רצופים ועלו ליתרון דו-ספרתי מוקדם, אבל ההיט חזרו ולקחו את היתרון ברבע השלישי. שוב קיבלנו רבע אחרון צמוד, אבל וויד, האסלם ופוזי סידרו להיט יתרון 6. שלשה של ג'רי סטאקהאוס ונקודות של ג'וש הווארד צמצמו לנקודה, אבל וויד קלע 4 רצופות מהקו. הווארד צמצם עם 2 מהקו, וויד החטיא פעמיים מהקו והאסלם לקח את הריבאונד, אך עשה צעדים, כך שדאלאס קיבלו כדור אחרון בפיגור 95- 92. הכדור הלך לטרי שהחטיא שלשה וההיט חגגו אליפות. וויד קלע 36 עם 10 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות ו-3 חסימות ב-10/18 מהשדה ו-16/21 מהקו, ובצד השני נוביצקי רשם 29 ו-15, ובמקרה שלו 8/8 מהקו. בסך הכל בסדרה, וויד נבחר ל-MVP עם 34.7 נקודות ב-46.8% מהשדה ו-77.3% מהקו (75/97), יחד עם 7.8 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 2.7 חטיפות וחסימה.

2020: לוס אנג'לס לייקרס – מיאמי היט (4- 2):

פיינלס MVP: לברון ג'יימס.

משחק 1: מיאמי פתחו טוב והובילו 23- 10 בפתיחה, אבל הלייקרס סגר את הרבע הראשון בריצת 13- 0 ולקחו את היתרון. ריצת 13- 0 נוספת של הלייקרס ברבע השני הפכה את זה כבר לדו-ספרתי, ובמחצית זה היה 65- 48 כשהלייקרס עם 11/18 לשלוש. הלייקרס המשיכו ללהוט ברבע השלישי וההפרש כבר הגיע ל-30 לפני שהמחליפים של ההיט צמצמו והורידו ל-13 בדקות הסיום, ותוצאת הסיום הייתה 116- 98 ללייקרס. אנתוני דיוויס הוביל את הלייקרס עם 34 נקודות, 9 ריבאונדים ו-3 חסימות ולברון קלע 25 עם 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים.

משחק 2: כשמיאמי ללא גוראן דראגיץ' ובאם אדבאיו הפצועים, הריצה המשמעותית הראשונה של הלייקרס הגיעה במהלך הרבע השני והם עלו ליתרון דו-ספרתי שנעמד על 14 במחצית. ההיט הצליחו לצמצם מדי פעם במחצית השנייה, אבל לא באמת להתקרב ללייקרס שהשיגו ניצחון 124- 114 שהעלה אותם ל-2- 0 בסדרה. דיוויס שוב הוביל את הלייקרס, הפעם עם 34 נקודות ב-15/20 מהשדה ו-14 ריבאונדים, ולברון קלע 33 עם 9 ריבאונדים ואסיסטים.

משחק 3: משחק 3 היה משחק שיא אישי של ג'ימי באטלר שקלע 8 נקודות ברבע הראשון ואחר כך 10 או יותר בכל אחד מיתר הרבעים. מיאמי הובילו לאורך רוב המשחק, וברבע האחרון באטלר הגיע לשיא כשהוא הוסיף ל-10 הנקודות שלו ברבע גם 5 אסיסטים. בצד השני, הלייקרס סבלו ממשחק קצת מפוזר כשלברון איבד 8 כדורים מתוך ה-19 שלהם, וברבע האחרון ההתעלות של מיאמי הביאה להם ניצחון 115- 104. באטלר רשם טריפל-דאבל של 40, 11 ו-13 עם 2 חטיפות וחסימות, בזמן שאצל הלייקרס לברון בלט עם 25, 10 ו-8 עם 8 איבודים ודיוויס קלע 15 עם 5 איבודים.

משחק 4: הלייקרס פתחו עם מטווח שלשות, אבל אחרי הרבע הראשון הם נרגעו מבחוץ והמשחק הפך לצמוד. באטלר קבע שוויון 83 בנקודת האמצע של הרבע האחרון, אבל הלייקרס שמרו על היתרון גם כשטיילר הירו צמצם אותו ל-2. קנטביוס קולדוול-פופ קלע 5 רצופות שהגדילו את הפער ומשם הלייקרס שמרו על היתרון, הגדילו אותו ל-9 והבטיחו ניצחון 102- 96. לברון רשם 28, 12 ו-8 והוביל את הלייקרס כשדיוויס קלע 22 עם 9 ריבאונדים ו-4 חסימות.

משחק 5: 14 נקודות של באטלר ברבע השני העניקו להיט יתרון על אף 15 של לברון ברבע בצד השני, והמשחק הפך לקרב ישיר ביניהם. ריצת 9- 0 של הלייקרס ברבע האחרון העלתה אותם ליתרון, אבל ההיט חזרו מהר וקיבלנו שוויון בדקות הסיום. הנדנדה בין לברון לבאטלר הסתיימה כשדיוויס קלע מתחת לסל, אבל באטלר החזיר למיאמי יתרון נקודה עם 2/2 מהקו. דני גרין החטיא שלשה, מרקיף מוריס איבד את הכדור והירו קלע 2 מהקו, לפני לברון החטיא שלשה בשנייה האחרונה. בסיום – 111- 108 למיאמי כשבאטלר עם 35, 12 ו-11 עם 5 חטיפות, ואילו לברון מוביל את הלייקרס עם 40, 13 ו-7 ו-3 חטיפות.

משחק 6: במשחק 6 הלייקרס כבר התפוצצו במחצית הראשונה וסיימו אותה ביתרון 64- 36. ההיט הצליחו לצמצם ברבע האחרון ולהפוך את זה להפסד מכובד בתוצאה 106- 93, אבל זה לא מנע מהלייקרס לחגוג אליפות. לברון רשם 28, 14 ו-10 ודיוויס סייע לו עם 19 נקודות ו-15 ריבאונדים. בסך הכל בסדרה, לברון זכה ב-MVP כשסיים עם 29.8 נקודות, 11.5 ריבאונדים ו-8.5 אסיסטים ב-59.1% מהשדה, 41.7% לשלוש ו-66.7% מהקו.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. תודה עמיחי. כל פעם מחדש אני נדהם כמה השקעה אתה שם בפרויקט הזה. הלכתי על סלטיקס-לייקרס 84 שזו סדרה שגם יש לה בעיניי קייס לנצח פה את התחרות הכללית ובמקרה שלי זה על סמך יוטיוב וערוץ גולד כי בלייב לא ראיתי אותה. בחרתי בניקס-רוקטס 94 שזו בין סדרות הגמר הראשונות שבתור ילד בן 11 אני ממש זוכר. האקים היה ענק בה. ואת המשחק המכריע המזוויע של סטארקס ייזכרו לו לעד. הניקס והרוקטס היו שתי קבוצות קשוחות אש. ובפינת האנקטודה אם אינני מבלבל את אחד ממשחקי הסדרה הזו ליווה המרדף המפורסם אחרי או גיי סימפסון …

    1. לא הזכרתי את זה במפורש, אבל אפשר לראות מהטקסט שהאקים קלע יותר מיואינג בכל אחד ממשחקי הסדרה. עכשיו אפשר לשאול אם זה מלמד יותר על הדומיננטיות של האקים או על הקבוצה המאוזנת של פט ריילי בניקס.

  2. 1984, ברור.
    אבל מבחינתי גם 1995 – הסוויפ שסיים את הפלייאוף המפתיע ביותר. ההתפרקות של הקבוצה הטובה המזרח מול האלופה שכולם חשבו שהיא היוצאת… הסוויפ המעניין בהיסטוריה.

  3. הלכתי על 84 ו 94
    אמנם גם סדרת 60 הלכה למשחק 7
    אבל המיוחד בסדרות 84+94 הוא שלא רק שהם הלכו למשחק 7 אלא שהקבוצה המפסידה בסדרה קלעה יותר במצטבר ללמד גם כמה צמוד זה היה ואולי גם את היותה של האלופה אנדרדוג ( בעיקר ב 84)
    גם סדרות 92 ו 06 היו טובות
    ואפילו 95 נכון זה נגמר 0-4 ליוסטון אבל משחק 1 אורלנדו הובילו כבר 20 בחצי הראשון ( זוכר זאת ראיתי זאת באפטר מהצבא )
    ובכלל יוסטון ההיא הייתה מהאלופות המיוחדות בהיסטוריה ועשתה זאת ממקום 6
    שנעשה פעם פרויקט האלופות הגדולות יוסטון ההיא תתפוס מקום של כבוד .

    מה שהדהים אותי לדעת בפרויקט זה היה מפגן הפישולים של מג'יק הגדול ברגעים המכריעים בסדרה זה מן הסתם לא אפיין אותו אבל קרה לו אם ספרתי נכון לפחות 3 פעמים בסדרת גמר 84 .
    תודה רבה

    1. היה פה פעם פרוייקט "אלוף האלופים", אבל זה היה בשלב התחלתי של הקבוצה שכנראה הייתה מנצחת אצלי במקום הראשון. לגבי מג'יק, בבוסטון כינו אותו באותה תקופה "טראג'יק ג'ונסון".

  4. אגב תודה עמיחי שבזכותך למדתי שלהוריד שעון שנדמה לך שאתה מוביל למרות שאתה בשוויון זו לא המצאה של גיי אר סמית

  5. 1984!
    סלטיקס של 86 היתה אולי טובה יותר (וכנראה הטובה ביותר שהיתה) אבל היריבות של אותו גמר לא היתה משהו.
    1984 – הקליימקס הנפלא שחיכינו לו מאז 79, היריבות האולטימטיבית: סלטיקס – לייקרס, בירד – מג'יק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט