סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – 8 / עמיחי קטן

הסדרות שהעפילו לשלב הבא מהכתבה החמישית בסדרה הן זו של הקאבלירס נגד הווריורס ב-2016 שזכתה ל-124 מתוך 363 הקולות (36.15%) וזו של הפיסטונס נגד הלייקרס ב-2004 שזכתה ל-61 קולות (17.78%), והסדרות שהעפילו לשלב הבא מהכתבה השישית בסדרה הן זו של הסלטיקס נגד הלייקרס ב-1984 שזכתה ל-105 מתוך 308 הקולות (34.09%) וזו של הרוקטס נגד הניקס ב-1994 שזכתה ב-74 קולות (24.03%).

בשלב הראשון של הפרויקט, בכל כתבה יופיעו 9-10 סדרות גמר ובסיום סקר שבו תוכלו לבחור את המועדפות עליכם (אפשר לבחור אחת או יותר), כאשר 2 הראשונות מכל כתבה יעלו ל-16 האחרונות, ומשם יתחילו קרבות ראש בראש. על אף שהחלוקה נקבעה לפי הגרלה ולא לפי סדר כרונולוגי, סדר הסדרות בכל אחת מהכתבות יהיה כרונולוגי.

1949: מיניאפוליס לייקרס – וושינגטון קאפיטולס (4- 2):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: ג'ורג' מייקן והגנה טובה סחבו את הלייקרס ליתרון 23- 13 בסיום הרבע הראשון, ובהמשך האורחים מוושינגטון הצליחו לצמצם, אבל הלייקרס שמרו על היתרון עד לניצחון 88- 84 בסיום. מייקן הוביל את הלייקרס עם שיא חדש לגמרים של 42 נקודות, שיא שהחזיק עד 1958, והוא עשה זאת ב-14/21 מהשדה ו-14/16 מהקו. בשנים הראשונות של הליגה הקפידו לספור את אחוזי העונשין ופחות הקפידו על כמות הזריקות מהשדה, ככה שיש נתונים על אחוזי השדה של מייקן רק במשחקים 1-3.

משחק 2: ההגנה של הלייקרס שוב פתחה נהדר, והם סיימו את הרבע הראשון ביתרון 20- 13 ואת המחצית ביתרון 47- 32. במחצית השנייה 2 הקבוצות התקשו לקלוע, והיא הסתיימה בתוצאה 30- 29 לזכות הקאפיטולס, כך שתוצאת הסיום הייתה 76- 62 לזכות הלייקרס. מייקן התקשה הפעם ועמד על 10 נקודות ב-3/9 מהשדה ו-4/7 מהקו, והקלעי המוביל של הלייקרס הפעם היה דון קלרסון עם 16 נקודות, על אף 2/6 מקו העונשין.

משחק 3: הסדרה עברה לוושינגטון, אבל זה לא מנע ממיניאפוליס שוב לפתוח יתרון דו-ספרתי ברבע הראשון עם הגנה וג'ורג' מייקן, והפעם היתרון שלהם עמד על 26- 14 אחרי רבע אחד ו-43- 29 במחצית. המחצית השנייה הייתה התקפית במיוחד ביחס לתקופה, והלייקרס קלעו בה 51 נקודות לעומת 45 של הקאפיטולס, כך שבסיום האורחים השיגו ניצחון 94- 74 שהעלה אותם ליתרון 3- 0 בסדרה. הפעם מייקן קלע 35 ב-13/20 מהשדה ו-9/12 מהקו.

משחק 4: המאמן של וושינגטון החליט שהקבוצה זקוקה לבנייה מחדש והתפטר בסיום העונה אחרי שלא קיבל את מבוקשו, בילה עונה אחת ב-כמאמן טריי סיטי בלאקהוקס ומשם עבר ל-16 עונות במדי בוסטון והפך אותה לאימפריה. אני מזכיר כאן את העובדה שרד אאורבך, המאמן וה-GM המיתולוגי של בוסטון מ-1950 (מאמן עד 1966 ועוד 20 שנה GM – ולקח 9 ו-16 אליפויות בהתאמה), כי מי שמכיר מבין שהרעיון של לחטוף סוויפ מהלייקרס לא מצא חן בעיניו. הפעם הלייקרס סיימו את הרבע הראשון ביתרון נקודה בלבד, אז וושינגטון הגיבו עם רבע שני של 23- 12 והשתלטו על המשחק בדרך לניצחון 83- 71. ג'ק ניקולס הוביל את המנצחים עם 27 נקודות, זהה לכמות של מייקן אצל המפסידים.

משחק 5: הפעם וושינגטון פתחו פער דו-ספרתי ברבע הראשון, אך הלייקרס חזרו למשחק ברבע השלישי שהסתיים כשהאורחים ממיניאפוליס בפיגור 56- 52 בלבד. הרבע האחרון היה שוב בשליטת ההגנה של הקבוצה הביתית שהשיגה ניצחון 74- 65 וצמצמה את הסדרה ל-3- 2 לקראת החזרה למיניאפוליס. קלגי הרמסן וניקולס קלעו 13 כל אחד עבור וושינגטון, ואילו מייקן קלע 22 בצד השני.

משחק 6: הלייקרס חזרו הביתה למשחק 6 ולא התקשו לפתוח פער משמעותי שעמד במחצית על 40- 24. ההתקפה של וושינגטון נראתה טוב יותר במחצית השנייה, אבל לא הצליחה לאיים על היתרון המשמעותי של הלייקרס שניצחו בתוצאה 77- 56 וסגרו את הסדרה עם ניצחון 4- 2. מייקן הוביל את הלייקרס כרגיל, הפעם עם 29 נקודות. בסך הכל בסדרה, מייקן קלע 27.5 נקודות ב-83.8% מהקו, כשב-3 המשחקים בהם האחוזים שלו מהשדה תועדו הם עמדו על 60%.

1957: בוסטון סלטיקס – סנט לואיס הוקס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: ההוקס פתחו חזק את הסדרה והובילו ב-10 בסיום הרבע הראשון, אבל בוסטון סגרו את הפער ואת הרבע השלישי סיימו ביתרון 74- 71. סנט לואיס שוב היו עדיפים ברבע האחרון ויכולת טובה של בוב פטיט סייעה להם לקבוע שוויון 102 והארכה. 5 דקות של תוספת זמן לא הספיקו להכרעה כשהן נסתיימו בשוויון 113, אבל ב-5 הדקות הבאות היו אלה האורחים מסנט לואיס שהצליחו להשיג ניצחון 125- 123. פטיט הוביל את ההוקס עם 37 נקודות ו-23 ריבאונדים וביל שרמן הוביל את הסלטיקס עם 36 נקודות, בזמן שביל ראסל הרוקי קלע 7 ב-3/13 מהשדה והוסיף 18 ריבאונדים.

משחק 2: אחרי המשחק הראשון המצוין שלו, פטיט לא פגע במשחק השני אותו הוא סיים עם 11 ו-13 ב-3/16 מהשדה. בצד של בוסטון בלט בוב קוזי, ה-MVP של העונה, שקלע 22 עם 7 ריבאונדים ואסיסטים, והסלטיקס הצליחו לייצר יתרון 62- 43 במחצית, עליו הם לא התקשו לשמור עד לסיום. ניצחון 119- 99 קל של בוסטון קבע שוויון 1 בסדרה לקראת שני המשחקים הבאים בסנט לואיס.

משחק 3: הסדרה עברה לסנט לואיס ושוב קיבלנו משחק צמוד. בוסטון הובילו 44- 40 במחצית, אך ההוקס שיפרו את ההתקפה שלהם במחצית השנייה בה הם קלעו 60 נקודות, ורבע אחרון טוב סייע להם לקחת את היתרון. פטיט התקשה התקפית, בעיקר במחצית הראשונה, וסיים עם 9/33 מהשדה, אבל חיבר לזה גם 8 קליעות עונשין שהביאו אותו ל-26 נקודות ו-28 ריבאונדים, כך שהוא הצליח להוביל את ההוקס לניצחון 100- 98. בצד השני, ראסל וקוזי קלעו יחד 24 ב-8/34 מהשדה.

משחק 4: המשחק הרביעי החל בקצב מאוד גבוה וההוקס הובילו 36- 31 בסיום הרבע הראשון, אבל קוזי וההגנה הובילו ריצה של הסלטיקס ברבע השני שסידרה להם יתרון דו-ספרתי במחצית. סנט לואיס שוב הסתדרו עם הקצב המאוד גבוה ברבע השלישי שנגמר ביתרון 96- 90 של בוסטון, אך הסלטיקס הצליחו לשמור על היתרון עד לניצחון 123- 118. קוזי קלע 31 עם 9 אסיסטים, שרמן קלע 24 וראסל רשם 17 ו-20, בזמן שפטיט הוביל את ההוקס עם 33 ו-16.

משחק 5: הסדרה חזרה לבוסטון בשוויון 2, ודווקא ההוקס פתחו טוב והובילו 30- 21 בסיום הרבע הראשון. עם זאת, השמחה של האורחים הייתה קצרה, כשבוסטון השתלטו על שאר המשחק, סגרו את כל הפער עד המחצית ופתחו פער דו-ספרתי במחצית השנייה. בסיום, בוסטון ניצחו 124- 109 כששרמן קלע 32, טום היינסון שנבחר לרוקי העונה קלע 23 עם 8 ריבאונדים, קוזי קלע 21 עם 19 אסיסטים וראסל רשם 14 ו-23. בצד השני, פטיט סיים הפעם עם 33 ו-15.

משחק 6: בחזרה לסנט לואיס, כשההוקס מחפשים לכפות משחק 7 והסלטיקס לסגור עניין, קיבלנו משחק צמוד. במחצית בוסטון הובילו 51- 49 ובסיום הרבע השלישי הם הובילו 78- 77, אך ברבע האחרון שתי הקבוצות התקשו לייצר נקודות, ובסך הכל נקלעו בו 35 נקודות. עם זאת, להוקס היה את פטיט שהגיע ל-22 זריקות עונשין וקלע 16 מתוכן, ובסך הכל הוא עמד על 32 נקודות ו-23 ריבאונדים שסייעו להוקס לנצח 96- 94 ולכפות משחק 7. ג'ק מקמאהון קלע 17 עבור ההוקס וקליף האגאן קלע 16 עם 20 ריבאונדים כשג'ק קולמן לקח 3 ריבאונדים פחות עם כמות נקודות זהה. אצל בוסטון, היינסון קלע 28, קוזי רשם 17, 10 ו-6 וראסל קלע 17 עם 23 ריבאונדים.

משחק 7: המחצית הראשונה הייתה צמודה והסתיימה ביתרון 2 של האורחים מסנט לואיס, אבל רבע שלישי טוב של בוסטון סידר להם יתרון 83- 77 לקראת 12 הדקות האחרונות. במשחק שבו הקו האחורי של בוסטון, קוזי ה-MVP ושרמן האולסטאר, עמדו יחד על 5/40 מהשדה, היה זה בעיקר היינסון שקלע 37 והוביל את בוסטון, בעוד שפטיט עשה את שלו אצל ההוקס עם 39 ו-19. ההוקס חזרו לעניינים ברבע האחרון כשבסיומו צמד קליעות עונשין של פטיט קבעו שוויון 103 וחסימה של ראסל על קולמן קבעה הארכה. גם אחרי 5 דקות היה שוויון, והכדור האחרון הלך לשרמן שהחטיא מחצי מרחק, ככה שקיבלנו עוד הארכה. במהלך ההארכה השנייה, היינסון יצא בעבירה שישית ונכנס במקומו ג'ים לוסקוטוף, שחקן מחליף של 10.2 נקודות למשחק באותה עונה, אך רק 8 בפלייאוף, 7.7 בגמר ו-3 נקודות במשחק 7. עם זאת, דווקא לוסקוטוף היה זה שקבע יתרון 125- 123 לבוסטון מהעונשין ולהוקס נותרו 2 שניות עם הוצאת כדור ממגרש שלם, ועכשיו נחזור קצת אחורה.

במהלך העונה, המאמן של ההוקס פוטר והבעלים חיפש לחסוך ולמנות את אחד השחקנים לתפקיד הכפול. בהתחלה זה היה הרכז סלייטר מרטין, אך הוא סירב והתפטר אחרי 8 משחקים, וכך מונה לתפקיד אלכס האנום והוא שם את עצמו אחרון ברוטציה ופרש ממשחק בסיום העונה הזאת. עם זאת, הפעם החליט האנום להכניס את עצמו ולהיות זה שיוציא את הכדור. הוא שלח את כל השחקנים קדימה והוציא כדור ממגרש שלם שפגע בקרש ונחת בידיים של פטיט לזריקה בערך מקו העונשין, אך פטיט היה מופתע מההצלחה של הרעיון הזה שהוא מיהר לשחרר את הכדור והחטיא, וגם הטיפ-אין הלך החוצה, וכך הסתיים משחק 7 הארוך ביותר אי פעם. בסך הכל בסדרה, היינסון הוביל את קלעי בוסטון עם 24 ו-12.6 ב-40.4% מהשדה ו-70.8% מהקו, שרמן קלע 21.9 ב-37.3% מהשדה ו-95.5% מהקו, קוזי קלע 20.7 עם 9.1 אסיסטים ב-31.8% מהשדה ו-81.8% מהקו וראסל קלע 13.3 עם 22.9 ריבאונדים ב-35.6% מהשדה ו-48.8% מהקו. בצד של ההוקס, פטיט קלע 30.1 עם 18.3 ריבאונדים ב-38.8% מהשדה ו-74.5% מהקו.

1959: בוסטון סלטיקס – מיניאפוליס לייקרס (4- 0):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: הקבוצות נפגשו בגמר אחרי שנתיים בהן בוסטון ניצחו בכל המפגשים בין הקבוצות, וזה בתקופה שהן נפגשו 9 פעמים בכל עונה סדירה, כך שיחסי הכוחות היו די ברורים. אחרי רבע ראשון צמוד, הסלטיקס ברחו ליתרון דו-ספרתי שעמד על 65- 53 במחצית, אבל הלייקרס השיבו להם באותו המטבע ברבע השלישי וקבעו שוויון 84 אחרי 3 רבעים. הרבע האחרון נשאר צמוד, אבל בוסטון הצליחו להשיג את היתרון הקטן הדרוש לניצחון 118- 115. פרנק ראמזי הוביל את הסלטיקס עם 29 נקודות וטום היינסון רשם 24, 14 ו-7, ואילו את הלייקרס הוביל הרוקי אלג'ין ביילור עם 34 נקודות ו-11 ריבאונדים.

משחק 2: ההגנה של בוסטון הבינה שעיקר העבודה שלה היא להתמקד בביילור, והם הצליחו לגרום לו לסיים עם 13 נקודות ב-2/17 מהשדה ו-9/11 מהקו. ככה, הסלטיקס לא התקשו לפתוח פער גדול מהרגע הראשון שעמד על 15 הפרש בסיום הרבע הראשון ו-24 במחצית, ובסופו של דבר לנצח 128- 108. ביל שרמן קלע 28, היינסון קלע 24 עם 10 ריבאונדים ובוב קוזי רשם טריפל-דאבל של 21, 11 ו-15, בזמן שאת הלייקרס הוביל ורן מיקלסון עם 24 נקודות ו-12 ריבאונדים.

משחק 3: הסדרה עברה למיניאפוליס, אבל המשחק התפתח בצורה די דומה למשחק הקודם. ביילור עמד הפעם על 14 נקודות ב-6/23 מהשדה ו-2/3 מהקו, ובוסטון ניצלו את זה כדי להוביל 69- 53 במחצית. הפער טיפה ירד בהמשך, אבל לא מעבר לזה, ובסיום בוסטון ניצחו 123- 110 כשהיינסון הוא הקלעי המוביל עם 26, קוזי קלע 23 עם 19 אסיסטים ושרמן הוסיף 20. אצל הלייקרס, הקלעי המוביל הפעם היה לארי פאוסט עם 26 נקודות ו-22 ריבאונדים.

משחק 4: אחרי 2 משחקים בהם ביילור קלע 27 נקודות יחד, במשחק 4 הוא הצליח להשתחרר קצת מההגנה והגיע ל-30 נקודות ב-12/29 מהשדה, וכתוצאה מכך המשחק הפעם נשאר צמוד כשאחרי 3 רבעים בוסטון הובילו 88- 87. עם זאת, גם הפעם הסלטיקס היו אלה שלקחו את היתרון ברבע האחרון ושמרו עליו, וניצחון 118- 113 השלים סוויפ לזכות בוסטון. שרמן קלע 29, ראמזי קלע 24, היינסון קלע 23 וביל ראסל קלע 15 עם 30 ריבאונדים. בסך הכל בסדרה, היינסון קלע 24.3 נקודות עם 8.8 ריבאונדים ב-47.5% מהשדה ו-80.8% מהקו, ראמזי קלע 22.5 ב-47.1% מהשדה ו-86.7% מהקו, שרמן קלע 22.5 ב-47.4% מהשדה ו-94.1% מהקו, קוזי קלע 16.8 עם 12.8 אסיסטים ב-30.8% מהשדה ו-63.3% מהקו וראסל קלע 9.3 עם 29.5 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים ב-31.6% מהשדה ו-44.8% מהקו, בזמן שביילור הוביל את הלייקרס עם 22.8 נקודות ו-11.8 ריבאונדים ב-33.3% מהשדה ו-65.7% מהקו.

1965: בוסטון סלטיקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 1):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: הלייקרס הגיעו לסדרה הזאת ללא אלג'ין ביילור הפצוע, ובמשחק הראשון בוסטון לא התקשו לנצל את זה כדי לפתוח פער מהרגע הראשון, והפער רק הלך וגדל בדרך לניצחון 142- 110 של הקבוצה הביתית. סם ג'ונס הוביל את קלעי בוסטון עם 25, ג'ון האבליצ'ק קלע 22, לארי זיגפריד קלע 19, ביל ראסל קלע 18 עם 28 ריבאונדים ו-6 אסיסטים וקיי סי ג'ונס קלע 17 עם 8 אסיסטים. בצד של הלייקרס, ג'רי ווסט קלע 26 ודיק בארנט קלע 21.

משחק 2: ג'רי ווסט הבין שהוא צריך לקחת על עצמו יותר אחרי התבוסה במשחק 1, והפעם הוא לקח 38 זריקות מהשדה ו-12 מהקו, מהן הוא דייק 17 ו-11 בהתאמה, בדרך ל-45 נקודות. זה הספיק ללייקרס כדי לכפות משחק צמוד יותר, אבל גם הפעם האיזון של בוסטון שמר על היתרון לכל אורך המשחק, ובסיום הם ניצחו 129- 123. האבליצ'ק קלע 24 עבור בוסטון, טום סנדרס קלע 23 עם 10 ריבאונדים, ראסל קלע 23 עם 25 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, היינסון קלע 22 וסם ג'ונס קלע 20.

משחק 3: המעבר ללוס אנג'לס שינה את העניינים במשחק 3, כשכבר ברבע הראשון הלייקרס הצליחו לקלוע 35 מול 17 בלבד של בוסטון, ומאז הם שייטו לניצחון 126- 105, כולל שליטה מוחלטת בריבאונד עם 79 של הלייקרס מול 48 של הסלטיקס. ווסט הוביל את המנצחים עם 43 נקודות, 12 ריבאונדים ו-7 אסיסטים ולרוי אליס קלע 29 עם 16 ריבאונדים, בעוד שאת הסלטיקס הוביל סם ג'ונס עם 35 נקודות.

משחק 4: אחרי שני משחקי 40+ נקודות של ווסט, במשחק 4 האחוזים שלו צנחו ל-6/27 מהשדה, ובוסטון הובילו 32- 24 בסיום הרבע הראשון. אליס הוביל ריצה של הלייקרס ברבע השני והם הובילו 61- 55 במחצית, אבל במחצית השנייה כולה הלייקרס קלעו רק 38 נקודות, והסלטיקס השתלטו שוב על המשחק בדרך לניצחון 112- 99. סם ג'ונס הוביל 7 קלעים בדאבל-פיגרס אצל בוסטון עם 37 נקודות, ואילו את הלייקרס הוביל אליס עם 24 ו-11 בזמן שווסט הגיע ל-22 נקודות.

משחק 5: הסדרה חזרה לבוסטון והסלטיקס פתחו פער של 7 בסיום הרבע הראשון, 9 במחצית ו-16 אחרי 3 רבעים, אבל זה לא הספיק להם ואת הרבע האחרון הם ניצחו 42- 25 בדרך לניצחון 129- 96 במשחק ו-4- 1 בסדרה. סם ג'ונס וראסל היו הקלעים המובילים של בוסטון עם 22 נקודות כל אחד, כשראסל הוסיף גם 30 ריבאונדים, ואילו את הלייקרס הוביל ווסט עם 33. בסך הכל בסדרה, סם ג'ונס קלע 27.8 נקודות ב-47% מהשדה ו-87.9% מהקו וראסל קלע 17.8 עם 25 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים ב-70.2% מהשדה ו-57.5% מהקו, בעוד שווסט הוביל את הלייקרס עם 33.6 נקודות ב-42.4% מהשדה ו-86.4% מהקו.

1969: בוסטון סלטיקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 3):

פיינלס MVP: ג'רי ווסט.

משחק 1: לראשונה ביריבות בין הקבוצות, יתרון הביתיות היה שייך הפעם ללייקרס, וההחלטה של המאמן-שחקן ביל ראסל להימנע משמירות כפולות על ג'רי ווסט עלתה לאורחים ביוקר במשחק הראשון, בו ווסט קלע 53 נקודות ומצא גם את הזמן לחלק 10 אסיסטים. המשחק היה צמוד מאוד והיתרון החליף צד 21 פעמים, אך את הסל המכריע קלע המצטרף הטרי של הלייקרס, ווילט צ'מברליין, שהעלה את הלייקרס ליתרון 120- 118 בשניות הסיום וקבע את תוצאת הסיום. לבד מווסט, אלג'ין ביילור קלע 24 נקודות וצ'מברליין קלע 15 עם 24 ריבאונדים, בעוד אצל בוסטון היה זה ג'ון האבליצ'ק שקלע 37 נקודות עם 12 ריבאונדים.

משחק 2: משחק 2 היה קרב ראש בראש בין ווסט להאבליצ'ק, כשבקרב האישי הנציג של בוסטון ניצח 43- 41, אבל ווסט גם חילק 8 אסיסטים וקיבל עזרה מביילור שקלע 32 עם 10 ריבאונדים וג'וני איגן שקלע 26 עם 8 אסיסטים, ובדקות הסיום היה זה ביילור שקלע את כל 12 הנקודות האחרונות של הלייקרס וסידר להם ניצחון 118- 112 ויתרון 2- 0 בסדרה.

משחק 3: עם המעבר של הסדרה לבוסטון, המאמן ראסל עשה את הדבר שנחשב למתבקש והתחיל לשלוח שמירות כפולות על ג'רי ווסט, מה שהגביל אותו ל-24 נקודות ב-24 זריקות מהשדה. בצד השני, האבליצ'ק ולארי זיגפריד קלעו 34 ו-28 בהתאמה והובילו את בוסטון ליתרון 57- 40 במחצית, אך הלייקרס חזרו לעניינים וקבעו שוויון 78 בסיום הרבע השלישי. ברבע האחרון העייפות הגיעה לווסט שירד לנוח לכמה הזדמנויות קצרות, ובוסטון ניצלו את זה כדי להשיג ניצחון 111- 105.

משחק 4: ווסט חזר לעצמו אחרי משחק 3 הפחות טוב והגיע ל-40 נקודות ב-15/30 מהשדה, אך כל יתר השחקנים מאוד התקשו בקליעה, כשמלבדו רק קיית אריקסון של הלייקרס הגיע ל-50% מהשדה. יתרון 49- 41 של בוסטון במחצית התהפך ברבע השלישי, והלייקרס לקחו את היתרון והגיעו לשניות הסיום ביתרון נקודה ועם כדור. הכדור הלך לביילור שרשם את האיבוד ה-50 בסך הכל של כל המעורבים במשחק אחרי שהוא דרך על הקו, והכדור האחרון הלך לסם ג'ונס שקלע את סל הניצחון שקבע 89- 88 לבוסטון בסיום. האבליצ'ק עם 21 וזיגפריד עם 20 הובילו את בוסטון.

משחק 5: הסדרה חזרה ללוס אנג'לס, וגם השליטה בעניינים חזרה לידי הלייקרס אחרי רבע אחד צמוד. יתרון 79- 69 של הקבוצה הביתית בסיום הרבע השלישי החזיק גם ב-12 הדקות האחרונות, אך 3 דקות לסיום מתח ווסט את שריר הירך האחורי תוך כדי מרדף אבוד אחרי מתפרצת של אם ברייאנט ובילה את 2 הדקות האחרונות של המשחק בחוץ. זה לא מנע מהלייקרס להשיג ניצחון 117- 104 ומווסט להיות הקלעי המוביל עם 39 ו-9 אסיסטים כשאיגן עזר לו עם 23 נקודות.

משחק 6: משחק 6 שוב היה בבוסטון, וכך גם השליטה במשחק הייתה בידי הסלטיקס, והם הובילו 55- 37 במחצית. במשחק שבו רוב הסקוררים המובילים מ-2 הקבוצות התקשו, מי שהוביל את בוסטון ליתרון המשמעותי, ובסופו של דבר גם לניצחון 99- 90 אחרי שהלייקרס צמצמו קצת בדקות הסיום, היה המחליף דון נלסון שקלע 25 נקודות עם 9 ריבאונדים, כשאת הלייקרס הובילו ווסט וביילור עם 26 כל אחד.

משחק 7: לפני המשחק, הבעלים של הלייקרס הורה לתלות בלונים סגולים על תקרת האולם וקבע את סדר הראיונות אחרי הניצחון – ביילור, ווסט וצ'מברליין. בזמן החימום של ווסט, ניגש אליו ביל ראסל ואמר לו שהבלונים האלה יישארו על התקרה, ובאמת הסלטיקס פתחו חזק ועלו ליתרון 24- 12 מוקדם, בזמן שראסל נתן הוראה לשחקניו (כולל אותו, מכיוון שהוא לא נתן לעצמו מנוחה אחרי הסיבוב הראשון של הפלייאוף) לשחק מהר ולנצל את הקו האחורי החסר של הלייקרס. הקבוצה הביתית חזרה לעניינים וצמצמה ל-3 במחצית, אך הסלטיקס שוב ברחו ועלו ליתרון 91- 76 בסיום הרבע השלישי. עם זאת, הלייקרס לא ויתרו וצמצמו את הפער, כש-5 דקות לסיום בוסטון הובילו 103- 94, ואז ווילט נחת לא טוב במהלך מאבק ריבאונד ונשלח לספסל.

המחליף שלו, מל קאונטס, דווקא נתן דקות טובות בהגנה בזמן שווסט הוביל ריצת 8- 0, וכך גם כשצ'מברליין אמר למאמן בוץ' ואן ברדה קוף שהוא מוכן לחזור, המאמן ענה לו שמסתדרים בלעדיו והשאיר אותו על הספסל לשאר המשחק. בינתיים ההתקפה הייתה של בוסטון, והכדור הגיע לנלסון שלקח זריקה שפגעה בטבעת ואחרי עלייה גבוהה של הכדור הוא נכנס. הלייקרס איבדו כדורים ובוסטון עלו ליתרון 4 לפני הסל האחרון שקבע 108- 106 לבוסטון בסיום. האבליצ'ק הוביל את בוסטון עם 26 נקודות, סם ג'ונס קלע 24, ברייאנט קלע 20 וראסל קלע 6 נקודות עם 21 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. אצל הלייקרס, ווסט קלע 42 עם 13 ריבאונדים ו-12 אסיסטים, ביילור רשם 20, 15 ו-7 וצ'מברליין קלע 18 עם 27 ריבאונדים. בסך הכל בסדרה, ווסט נבחר ל-MVP בפעם הראשונה שהפרס חולק, על אף ההפסד של הלייקרס, כשהוא רשם 37.9 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו-4.7 אסיסטים למשחק ב-49% מהשדה ו-83.9% מהקו, בזמן שמי שהוביל את בוסטון היה האבליצ'ק עם 28.3 נקודות ו-11 ריבאונדים ב-45.7% מהשדה ו-84.7% מהקו.

1974: בוסטון סלטיקס – מילווקי באקס (4- 3):

פיינלס MVP: ג'ון האבליצ'ק.

משחק 1: בוסטון ניצלו את הקו האחורי החסר של מילווקי כדי ללחוץ את אוסקר רוברטסון בן ה-35, שסיים את המשחק עם 2/13 מהשדה, מה שאפשר להם לברוח ליתרון 35- 19 אחרי רבע אחד. קארים הוביל חזרה של מילווקי למשחק ובסיום הרבע השלישי היתרון של בוסטון ירד ל-69- 61, אבל הסלטיקס שוב רצו ברבע האחרון והשיגו ניצחון חוץ 98- 83. ג'ון האבליצ'ק היה הקלעי המוביל עם 26 נקודות, דייב קאונס קלע 19 עם 17 ריבאונדים ו-7 אסיסטים וג'ו ג'ו וויט עשה אותו דבר בגזרת הנקודות והאסיסטים, בזמן שאת מילווקי הוביל קארים עם 35 נקודות, 14 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חסימות.

משחק 2: עם הקשיים של הקו האחורי של מילווקי, יותר כדורים הלכו לקארים שגם ינהל את המשחק מהפוסט, וזה אפשר לבוב דאנדרידג' להגיע למצבים נוחים ול-24 נקודות במשחק, מה שסידר לבאקס יתרון דו-ספרתי במחצית. עם זאת, בוסטון חזרו למשחק וקבעו שוויון 90 כשקאונס קיבל את ההזדמנות להכריע את המשחק, אך נחסם על ידי קארים והמשחק הלך להארכה, שבה הבאקס שלטו והשיגו ניצחון ביתי 105- 96 שקבע שוויון בסדרה. קארים קלע 36 עם 15 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-3 חסימות, ואילו וויט הוביל את בוסטון עם 25 נקודות ו-3 חטיפות.

משחק 3: הקו האחורי של מילווקי המשיך להתקשות, והפעם הבאקס איבדו 11 כדורים כבר ברבע הראשון, אותו בוסטון סיימו ביתרון 32- 13. קאונס ויתר על הניסיון להתמודד בצבע עם קארים והלך לזריקות מחצי מרחק, אותן הוא דייק היטב והגיע ל-30 נקודות, על אף בעיית עבירות שהגבילה אותו ל-32 דקות בלבד, ואילו הסנטר המחליף של בוסטון האנק פינקל עשה עבודה טובה בהגנה על קארים, שנעצר על 26 נקודות, 10 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-2 חסימות. מילווקי הצליחו לצמצם קצת בסיום ולקבוע 95- 83 לבוסטון כתוצאה הסופית, כשבנוסף ל-30 של קאונס האבליצ'ק קלע 28 עם 12 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-6 חטיפות.

משחק 4: המאמן של מילווקי, לארי קוסטלו, החליט על שינוי בחמישייה והכניס את הפורוורד מיקי דיוויס במקום הגארד רון וויליאמס, מה שאילץ את בוסטון לשלוח את השומר הבכיר בקו האחורי, דון צ'ייני, לשמור על דיוויס, וזה קצת הקטין את הלחץ מרוברטסון. עם זאת, זו הייתה ההגנה של מילווקי שעצרה את בוסטון על 12 נקודות ברבע השני ויצרה את הפער שהספיק לניצחון 97- 89, כשקארים קלע 34 עם 14 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-3 חסימות. דאנדרידג' הוסיף 21 למנצחים, בזמן שהאבליצ'ק קלע 33 עבור בוסטון.

משחק 5: המחצית הראשונה הצמודה הסתיימה ביתרון 45- 44 של בוסטון, אבל ברבע השלישי הסלטיקס הצליחו לייצר בריחה ולעלות ליתרון 69- 61 בסיומו, והם שמרו על הפער ברבע האחרון. האבליצ'ק וקאונס קלעו 28 כל אחד והובילו לניצחון 96- 87 של האורחים, בזמן שקארים קלע 37 עם 11 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-2 חסימות עבור הבאקס.

משחק 6: קאונס נכנס לבעיית עבירות מוקדמת ומילווקי ניצלו את זה כדי לעלות ליתרון דו-ספרתי ברבע השני, אבל בוסטון צמצמו את הפער ל-7 במחצית ו-6 בסיום הרבע השלישי, ודאגו למשחק צמוד. האבליצ'ק קבע שוויון 86 מעט יותר מדקה לסיום, אך איבוד של רוברטסון והחטאות של וויט, קאונס וג'ון מקגלוגין קבעו הארכה. צ'ייני היה הראשון לקלוע, אבל רוברטסון וקרטיס פרי סידרו למילווקי יתרון 2 וכדור, אבל חטיפה של צ'ייני סידרה להאבליצ'ק הזדמנות להשוות, אותה הוא ניצל, ורוברטסון לא הספיק לזרוק בזמן, כך שהמשחק הגיע להארכה שנייה. האבליצ'ק המשיך במומנטום וקלע 9 נקודות בהארכה השנייה, כולל הסל שנתן לבוסטון יתרון נקודה 7 שניות לסיום, אך המילה האחרונה הייתה שייכת לקארים שעם סקיי-הוק ניצחון קבע 102- 101 ושוויון 3 בסדרה. קארים הוביל את מילווקי עם 34 נקודות, 8 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-2 חסימות, ואילו האבליצ'ק הוביל את בוסטון עם 36 נקודות.

משחק 7: בוסטון החליטו להתמקד עוד יותר בקארים ולשלוח אליו שומר שני ושלישי באופן קבוע, מה שהוריד אותו ל-26 נקודות, 13 ריבאונדים ו-4 אסיסטים ב-10/21 מהשדה. בצד השני, הסלטיקס הלכו יותר ויותר אל קאונס שהגיע כבר במחצית ל-8/13 מהשדה, וסיים עם 28 נקודות, 14 ריבאונדים ו-4 אסיסטים ב-13/25 מהשדה. בוסטון הובילו 53- 40 במחצית, ומילווקי אמנם הצליחו לצמצם ל-71- 66 בסיום הרבע השלישי, אך הסלטיקס השתלטו שוב על הרבע האחרון והשיגו ניצחון 102- 87. בסך הכל בסדרה, האבליצ'ק נבחר ל-MVP עם 26.4 נקודות, 7.7 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים ו-1.9 חטיפות ב-42.9% מהשדה ו-87.2% מהקו, כשקאונס סיים עם 22.7 נקודות, 9.9 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים ו-1.1 חטיפות ב-43.9% מהשדה ו-75% מהקו, ואילו אצל מילווקי קארים סיים עם 32.6 נקודות, 12.1 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים ו-2.1 חסימות ב-52.4% מהשדה ו-69.4% מהקו.

1990: דטרויט פיסטונס – פורטלנד טרייל בלייזרס (4- 1):

פיינלס MVP: אייזאה תומאס.

משחק 1: האורחים מפורטלנד פתחו טוב וסגרו את הרבע הראשון ביתרון 33- 24, והפיסטונס אמנם צמצמו בהמשך, אבל פורטלנד הצליחו לשמור על היתרון, ודקות טובות ברבע האחרון העניקו להם יתרון 90- 80. בשלב הזה, אייזאה תומאס וג'ו דומארס הובילו ריצה מהירה שצמצמנה ל-92- 89, ואחרי 2 נקודות של באק וויליאמס אייזאה הוסיף 10 רצופות והעניק לדטרויט את היתרון הראשון שלהם במשחק. מכאן, דטרויט שמרו על היתרון בדרך לניצחון 105- 99, שבו אייזאה קלע 33 עם 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים ודומארס קלע 20, ואילו קלייד דרקסלר הוביל את פורטלנד עם 21 נקודות, 9 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

משחק 2: הרבע הראשון הפעם הסתיים ביתרון 7 של דטרויט, אבל הבלייזרס השתלטו על המשחק ברבע השני, ובדומה למשחק הראשון, הם היו אלה שהובילו 75- 69 בסיום הרבע השלישי. מי שהוביל את דטרויט ברבע האחרון היה ביל ליימביר שקלע 19 מתוך 26 הנקודות שלו מתחילת הרבע האחרון והלאה, וסל של ג'ון סאלי העלה את הפיסטונס ליתרון 94- 91, 49 שניות לסיום. דרקסלר דייק פעם אחת מהקו וטרי פורטר עשה זאת פעמיים, כך שהחטאות של אייזאה שלחו את המשחק להארכה. ליימביר קלע 2 שלשות בהארכה שהעלו את הפיסטונס ליתרון 102- 98, אך דרקסלר ופורטר הובילו ריצת 6- 0 לפני ששלשה נוספת של ליימביר החזירה לדטרויט יתרון נקודה. דרקסלר שוב סחט עבירה ודייק פעמיים מהקו, והניסיון האחרון של ג'יימס אדוארדס נחסם על ידי קליף רובינסון. בסיום – 106- 105 לפורטלנד שקובעים שוויון 1 בסדרה. דרקסלר הוביל את הבלייזרס עם 33 נקודות ופורטר קלע 21 עם 10 אסיסטים, בזמן שאת דטרויט הובילו אדוארדס וליימביר עם 26 נקודות כל אחד, כשליימביר גם הוסיף 11 ריבאונדים.

משחק 3: אחרי שני משחקים בהם פורטלנד שלטו ודטרויט היו צריכים לעשות קאמבק ברבע האחרון, הפעם הפיסטונס שלטו במשחק החל משלב מוקדם שלו ויכולת טובה של דומארס בעיקר קבעה 90- 82 לזכותם בסיום הרבע השלישי. עם זאת, דטרויט שוב שלטו ברבע האחרון, מה שגרם לכך שההפרש הלך וגדל הפעם, ובסיום הם השיגו ניצחון חוץ בתוצאה 121- 106. דומארס הוביל את קלעי דטרויט עם 33 בזמן שויני ג'ונסון ואייזאה קלעו 21 כל אחד.

משחק 4: פורטלנד פתחו טוב ועלו ליתרון 10 בסיום הרבע הראשון, אך ג'ונסון ודומארס הובילו ריצה שחתכה את כל הפער במהירות ועד המחצית היתרון כבר היה של דטרויט. הרבע השלישי היה רבע של אייזאה שקלע 22 נקודות, ובשיא הוא הביא את האורחים ליתרון 81- 65, אך מאותו רגע פורטלנד הגיבו בריצה נגדית וקיבלנו שוב משחק צמוד בדקות האחרונות. דטרויט עלו ליתרון 4, אך הבלייזרס הפכו אותו בזמן שליימביר יצא בעבירות. אייזאה קלע מחצי מרחק והחזיר לדטרויט יתרון נקודה, פורטר איבד את הכדור ועבירה מהירה נעשתה על אייזאה שקלע מהחצי, אבל אחרי השריקה. 2 קליעות עונשין שלו קבעו 110- 107, פורטר דייק מהקו וג'רלד הנדרסון קלע 2 לזכות דטרויט, ועם 1.3 שניות לסיום דני יאנג קיבל את הכדור, רץ ועלה לשלשה מדויקת שהקפיצה את הקהל, אבל הייתה אחרי הזמן, כך שדטרויט ניצחו 112- 109. אייזאה הוביל את דטרויט עם 32 נקודות ודומארס קלע 26, ואילו אצל פורטלנד דרקסלר קלע 34 עם 10 אסיסטים וג'רום קרסי קלע 33.

משחק 5: אחרי מחצית ראשונה צמודה, פורטלנד היו טובים יותר ברבע השלישי ובשלב מוקדם של הרבע האחרון הם הובילו 76- 68, אך ויני "המיקרוגל" ג'ונסון קלע 9 רצופות והשלים מהפך. שוב פורטלנד השתלטו על העניינים והובילו 90- 83, עם קצת יותר מ-2 דקות לסיום, אבל אז דרקסלר יצא בעבירות וג'ונסון קלע 7 מתוך הריצת 9- 0 של דטרויט, כולל סל הניצחון מחצי מרחק. פורטר עוד קיבל הזדמנות אחרונה, אבל החטיא, ודטרויט ניצחו 92- 90. אייזאה קלע 29 וג'ונסון קלע את כל ה-16 שלו ברבע האחרון. בסך הכל בסדרה, אייזאה נבחר ל-MVP עם 27.6 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-1.6 חטיפות ב-54.2% מהשדה, 68.8% לשלוש (11/16) ו-74.2% מהקו.

1993: שיקגו בולס – פיניקס סאנס (4- 2):

פיינלס MVP: מייקל ג'ורדן.

משחק 1: פיניקס הגיעו עם המאזן הטוב בליגה, ה-MVP צ'ארלס בארקלי ויתרון הביתיות, אך שיקו לא התרגשו וסגרו את הרבע הראשון של הסדרה ביתרון 34- 20. פיניקס הצליחו לצמצם את הפער בהמשך ולהוריד אותו ל-73- 69, אבל שיקגו דאגו לשמור על היתרון ולהגדיל אותו קצת ברבע האחרון, ותוצאת הסיום הייתה 100- 92 לזכות הבולס. מייקל ג'ורדן קלע 31 עם 5 אסיסטים וחטיפות וסקוטי פיפן הוסיף 27 נקודות ו-9 ריבאונדים.

משחק 2: אחרי רבע ראשון צמוד, מומנטום של שיקגוהעניק להם יתרון שיא של 14, אך הסאנס צמצמו בהמשך ל-3 בלבד בסיום הרבע השלישי וסידרו משחק צמוד. ההפרש כבר ירד לנקודה כ-5 דקות לסיום, אבל פיניקס לא פגעו ושיקגו הגדילו את היתרון ל-6 כשנותרו 3 דקות לסיום. ג'ורדן כבר הגדיל את הפער ל-8, אך 5 רצופות של דני איינג' צמצמו ל-3 עם הכניסה לדקה האחרונה, אבל הניסיון שלו להשוות בשלשה נחסם על ידי פיפן. שיקגו ניצלו את זה וסגרו את המשחק מהקו לפני ששלשה של איינג' קבעה 111- 108 לבולס בסיום. ג'ורדן קלע 42 עם 12 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, הוראס גרנט קלע 24 ופיפן קלע 15 עם 12 ריבאונדים ואסיסטים, ואילו אצל פיניקס בארקלי קלע 42 עם 13 ריבאונדים.

משחק 3: דווקא המעבר לשיקגו הביא לפיניקס קצת יציבות, והפעם שיקגו לא עלו ליתרון דו-ספרתי מוקדם, כששוב הדקות האחרונות הבטיחו משחק צמוד. גרנט קבע שוויון 103 עם דקה וחצי לסיום, ומאז לא נקלעו סלים, כולל החטאות של בארקלי וגרנט בשניות הסיום שקבעו הארכה. ג'ורדן העלה את שיקגו ליתרון 2 כשנותרה דקה להארכה, אבל טום צ'יימברס הגיב ב-2 משלו והחטאה של ג'ורדן סידרה לפיניקס כדור אחרון. קווין ג'ונסון חדר לסל והחטיא, בארקלי לקח את הריבאונד והחטיא וג'ונסון לקח את הריבאונד ומצא את איינג' לשלשה פנויה, אבל גם הוא החטיא, מה שהביא להארכה שנייה בשוויון 107.

במשך 2 הדקות הראשונות של ההארכה השנייה אף כדור לא נכנס, מה שהביא את הקבוצות ל-3/22 משותף מהשדה מאז סיום הרבע הרביעי, אך אז הבצורת נשברה על ידי סקוט וויליאמס של שיקגו. ג'ורדן הגדיל את היתרון ל-4, עשה זאת שוב אחרי סל של דן מארלי ושוב עם 1/2 מהקו אחרי 1/2 מהקו של בארקלי, 40 שניות לסיום, שיקגו ביתרון 114- 110. ג'ונסון מצא את בארקלי ל-2 מהירות והחטאה של פיפן השאירה לפיניקס 10 שניות, בהן הכדור הלך למארלי שקבע שוויון 114. 3 שניות נותרו, אך פיפן החטיא ולא הצליח למנוע הארכה שלישית. שלשה של מארלי העלתה את פיניקס ליתרון ראשון בהארכות. השלשה הזאת גם החלה ריצת 9- 0 ממנה הבולס לא הצליחו לחזור, ובסיום זה 129- 121 לפיניקס. מארלי קלע 28, ג'ונסון רשם 25, 7 ו-9 ושיא דקות למשחק גמר של 62 ובארקלי קלע 24 עם 19 ריבאונדים. בצד של שיקגו, ג'ורדן קלע 44 ב-43 זריקות מהשדה ו-3/6 מהעונשין, והוסיף 9 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

משחק 4: במשחק 3 שיקגו הגיעו ל-9 זריקות עונשין בלבד, על אף 3 ההארכות ששוחקו בו, ובמשחק 4 ג'ורדן לבדו הגיע ל-18 ביקורי עונשין, וזה בנוסף ל-21 סלי שדה שלו מ-37 ניסיונות. כמו במשחקים קודמים, הבולס שלטו בעניינים והובילו רוב הזמן, על אף שלא היה מדובר ביתרון גדול, והפעם ברבע האחרון ג'ורדן דאג לייצר את הנקודות ששמרו על הפער והבטיחו את הניצחון בתוצאה 111- 105. ג'ורדן קלע 55 נקודות והשתווה לריק בארי במקום השני במשחק גמר, ואילו אצל פיניקס בארקלי קלע 32 עם 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.

משחק 5: במשחק 5 היו אלה דווקא האורחים מפיניקס שפתחו חזק ועלו ליתרון 33- 21 בסיום הרבע הראשון. שיקגו הצליחו לצמצם בהמשך, אבל הסאנס שמרו על היתרון והצליחו להגדיל אותו שוב ברבע האחרון, בו ג'ורדן ופיפן היו שניהם עם 5 עבירות, ובסיום פיניקס ניצחו 108- 98 וכפו על הבולס לחזור לפיניקס למשחק 6. ג'ונסון קלע 25 עם 8 אסיסטים, רג'י דומאס קלע 25 ב-12/14 מהשדה ובארקלי קלע 24 עם 6 ריבאונדים ואסיסטים, בעוד שג'ורדן הוביל את שיקגו עם 41 נקודות ו-7 ריבאונדים ואסיסטים.

משחק 6: משחק 6 ידוע בעיקר בגלל שלשה אחת של שיקגו, אבל הבולס עמדו במשחק הזה על 10/14 יוצא דופן מחוץ לקשת, והפתיחה הטובה סידרה להם רבע ראשון של 37 נקודות. פיניקס מצאו את עצמם בפיגור 8 בסיום הרבע השלישי, אבל ברבע האחרון דברים הפסיקו לעבוד לשיקגו, ופיניקס עלו ליתרון 98- 94. ג'ורדן הגיב ב-2 והעלה את עצמו ל-9 נקודות ברבע, שהן כל הנקודות של הבולס ברבע בשלב הזה, ומארלי החטיא שלשה בצד השני. כאן הגיע המהלך הידוע בו גרנט מצא את ג'ון פקסון לשלשה, ובצד השני גרנט חסם את ג'ונסון בניסיון האחרון לכפות משחק 7. בסיום, ג'ורדן קלע 33 עם 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים והוביל את הבולס לניצחון 99- 98 ופיפן קלע 23 עם 12 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-4 חטיפות. בסך הכל בסדרה, ג'ורדן נבחר ל-MVP עם שיא של 41 נקודות בממוצע למשחק, יחד עם 8.5 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים ו-1.7 חטיפות ב-50.8% מהשדה, 40% לשלוש ו-69.4% מהקו.

1997: שיקגו בולס – יוטה ג'אז (4- 2):

פיינלס MVP: מייקל ג'ורדן.

משחק 1: יוטה עלו ליתרון שיא של 7 לקראת המחצית והובילו ב-4 בהפסקה, והם היו אלה שהובילו ברוב שלבי המשחק עד לריצת 6- 0 של שיקגו ברבע האחרון, ואחריה שלשה של סקוטי פיפן שהעלתה את הבולס ליתרון 81- 79. ג'ון סטוקטון הגיב בשלשה משלו ומייקל ג'ורדן קלע 1/2 מהקו וקבע שוויון 82. הכדור הלך לקארל מאלון שסחט עבירה ונשלח לקו, ואז ניגש אליו פיפן ואמר לו ש"הדוור לא מגיע בימי ראשון". מאלון, שהכינוי שלו היה "הדוור", החטיא את 2 הזריקות שהיו באמת ביום ראשון, והכדור האחרון הלך לג'ורדן שקלע את סל הניצחון. תוצאת הסיום הייתה 84- 82 לשיקגו, כשג'ורדן קלע 31 עם 8 אסיסטים ופיפן קלע 27 עם 9 ריבאונדים, 3 חטיפות ו-4 חסימות.

משחק 2: שיקגו שלטו במחצית הראשונה, ובעיקר ברבע השני בו יוטה קלעו 11 נקודות ב-4/17 מהשדה ומאלון היה עם 1/7 ברבע, ובמחצית הבולס הובילו 47- 31. שיקגו היו אלה שהתקשו התקפית ברבע האחרון, אבל ג'ורדן הרבה לסחוט עבירות ועמד ברבע הרביעי על 8/12 מהקו, מה שסייע לבולס לשמור על יתרון נוח בדרך לניצחון 97- 85, כשג'ורדן עם 38 נקודות, 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים.

משחק 3: הסדרה עברה ליוטה, והג'אז הצליחו לייצר בריחה דרך משחק הצבע כשמאלון קלע 15 נקודות ברבע הראשון וגרג פוסטר הסנטר המחליף קלע 11 ברבע השני, ובסך הכל הג'אז הובילו 61- 45 במחצית. ג'ורדן ופיפן קלעו 24 נקודות משותפות ברבע האחרון ואיימו לצמצם, אבל הפעם היו אלה סטוקטון ומאלון שהכריעו את המשחק מקו העונשין. בסיום, יוטה ניצחו 104- 93 כשמאלון קלע 37 עם 10 ריבאונדים ו-4 חטיפות, סטוקטון קלע 17 עם 12 אסיסטים וגם פוסטר קלע 17.

משחק 4: יוטה הובילו ברבע הראשון, שיקגו יצרו מעין בריחה ברבע השני ועלו ליתרון 7, אך אחרי 3 רבעים התוצאה הייתה שוויון 56. ברבע האחרון, ג'ורדן קלע 12 מתוך 17 הנקודות של הבולס, כשאף אחד אחר לא פגע בשיקגו, ואילו אצל יוטה הייתה חלוקה מאוזנת בין מאלון, סטוקטון וביירון ראסל. ג'ורדן העלה את שיקגו ליתרון 73- 69 עם 2 דקות לסיום, אבל מאז הבולס לא קלעו נקודה כשסטוקטון הגיב עם 3/4 מהקו, מאלון קלע את הסל שהשלים מהפך ואת ה-2 מהקו שהגדילו את הפער ל-3, ואחרי החטאה של ג'ורדן לשלוש היה זה ראסל שקבע את התוצאה הסופית – 78- 73. בדיעבד התברר שהאנשי התחזוקה של הבולס החליפו את הגייטורייד, משקה האנרגיה, בגייטרלורד הלא בריא. מאלון רשם 23, 10 ו-6 וסטוקטון קלע 17 עם 12 אסיסטים ו-4 חטיפות.

משחק 5: המשחק הזה ידוע בכינוי "משחק השפעת" על אף שג'ורדן הודה בדיעבד שזו הייתה ככל הנראה הרעלת מזון. בכל מקרה, ג'ורדן לא היה במיטבו הפיזי ויוטה עלו ליתרון 36- 20 ברבע השני, אך הוא התעלה וקלע 17 ברבע ובמחצית יוטה הובילו ב-4 בלבד. הג'אז שוב שלטו ברבע השלישי, אך ג'ורדן קלע 15 נוספות ברבע האחרון, כולל ריצת 10- 0 שהחזירה את שיקגו להובלה. שלשה של סטוקטון העלתה את יוטה ליתרון 3 וג'ורדן ענה ב-2 מהירות, ואחרי שמאלון ופיפן שמו 1/2 מהקו כל אחד, ג'ורדן עשה את אותו הדבר וקבע שוויון 85 בתוך הדקה האחרונה. טוני קוקוץ' לקח את הריבאונד אחרי שהכדור השני הלך החוצה, וג'ורדן הוריד שעון, מסר לפיפן וקיבל בחזרה לשלשה מדויקת. שתי הקבוצות החליפו סלים מהירים מתחת לסל וסטוקטון קלע רק 1/2 מהקו, מה שקבע בסיום 90- 88 לשיקגו. ג'ורדן קלע 38 נקודות עם 7 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות.

משחק 6: רבע ראשון טוב של יוטה סידר להם יתרון 6 שפך ל-7 במחצית, וגם אחרי 3 רבעים הוא היה די יציב כשעמד על 70- 64 לזכות האורחים. פיפן וסטיב קר הובילו ריצת 10- 0 בדקות המנוחה של ג'ורדן והשלימו מהפך וג'ורדן דאג לשמור על היתרון עד ששלשה של ראסל קבעה שוויון 86. הפעם ג'ורדן קיבל שמירה כפולה ומצא את קר שקלע מחצי מרחק וחטיפה של פיפן סידרה לקוקוץ' את הסל שקבע 90- 86 בסיום וסגר את הסדרה. ג'ורדן עם 39 נקודות ו-11 ריבאונדים ופיפן עם 23 ו-9 היו היחידים בדאבל-פיגרס אצל שיקגו במשחק הזה. בסך הכל בסדרה, ג'ורדן נבחר ל-MVP כשקלע 32.3 נקודות למשחק עם 7 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-1.2 חטיפות ב-45.6% מהשדה, 32% לשלוש ו-76.4% מהקו.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. בסיבוב הבא אולי נעשה את הסדרות הכי מאכזבות? הסאנס מפסידים לבולס בלמעלה של הרשימה של האכזבות שלי. לא מקום ראשון, ועדיין…

  2. בפוסט הקודם ביקשו ממני לצרף את הרשימה של הסדרות שעלו בינתיים, אז היא מצורפת כאן:
    ספרס-היט 2014, סלטיקס-לייקרס 2008, לייקרס-סלטיקס 1985, בולס-ג'אז 1998, קאבלירס-ווריורס 2016, סלטיקס-לייקרס 1984, בולס-לייקרס 1991, ווריורס-קאבלירס 2015, לייקרס-סלטיקס 2010, לייקרס-פיסטונס 1988, פיסטונס-לייקרס 2004, רוקטס-ניקס 1994

    1. בקיצור כל הבחירות מ 84 ואילך בפחות מ 30 שנה האחרונות
      אני מקווה שהיום תהיה נציגות ל 69 ואולי גם לסדרת שנות 50 .

  3. שמע עמיחי, אתה עמוד גדול שעליו נשענת עונת המלפפונים. ממש לא יאומן התאור שלך על הפרה-הסטוריה שלי כשהלייקרס היו עדיין במינסוטה, המדינה עם 20,000 האגמים ומשם השם לייקרס. זאת תקופה לא ידועה לי יותר מדי ולמדתי המון מקריאת הכתוב.
    בקשר לבולס – יוטה, אני לא מבין מדוע עד היןום ישנם המפקפקים שג'ורדן הרגיש חולה. או שפעת או הרעלה קיבה.

  4. סלטיקס 1969!
    העונה האחרונה של ראסל. הפעם מול לייקרס במודל משודרג שעל הנייר היה עדיף על הסלטיקס (ביילור, ווסט, צ'מברליין). הווינריות של ראסל המאמן-שחקן עשתה את זה שוב. על מנת להשלים הישג חד פעמי בכל הספורט המקצועני לדורותיו 11 אליפויות ב 13 שנים (שמעת, ג'ורדן?).
    אם העניין של ספורט הוא נצחון (ולכאורה זה העניין) אז ראסל הוא ה GOAT והגמר של 69' היה פינאלה נפלא לקריירה החד פעמית שלו.

  5. תודה עמיחי מרתק ממש
    3 סדרות פרו היסטוריות עם משחק 7 בכולם כולל משחק 7 של 2 הארכות
    ו 2 מהסדרות המדהימות של מייקל
    ב 57 ו 69 היה משחק 7 צמוד מאד והיסטורי בניגוד ל 74 ככה ש 74 יוצא
    93 ו 97 ייבחרו לדעתי הם היו מדהימות אבל חסרות מש 7
    גם בגלל שאחרים מזלזלים בתקופה הפרו היסטורית אני בוחר ה 57 ו 69

  6. בולס-סאנס 93' בלי תחרות
    אח"כ הרחק למטה הסדרה של 69'
    ובאמצע ביניהן בולס-ג'אז 97'
    ברור כשמש, ללא עוררין, ת'וג אל תענה לי בכלל.

  7. השלשה של פקסון תיכאב לי כל החיים!!!!
    למרות שבלייב הרגשתי ששתי הנקודות הקלות שג'ורדן קלע לפני הפסידו לסאנס את המשחק.
    כמה שרציתי שבארקלי יזכה באליפות הזו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט