בשלב הראשון של הפרויקט, בכל כתבה יופיעו 9-10 סדרות גמר ובסיום סקר שבו תוכלו לבחור את המועדפות עליכם (אפשר לבחור אחת או יותר), כאשר 2 הראשונות מכל כתבה יעלו ל-16 האחרונות, ומשם יתחילו קרבות ראש בראש. על אף שהחלוקה נקבעה לפי הגרלה ולא לפי סדר כרונולוגי, סדר הסדרות בכל אחת מהכתבות יהיה כרונולוגי.

1958: סנט לואיס הוקס – בוסטון סלטיקס (4- 2):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: הסלטיקס היו אלה שהובילו בפתיחה, אבל רבע שני של 42 נקודות סידר להוקס יתרון 59- 53 במחצית. ריצה נוספת של בוסטון ברבע השלישי החזירה להם את היתרון, אבל ההוקס שוב השתלטו על המשחק ברבע האחרון. יכולת טובה של קליף האגאן ובוב פטיט שקלעו 33 ו-30 בהתאמה, שניהם ב-11/22 מהשדה, הובילה מהפך וניצחון חוץ 104- 102 של סנט לואיס.

משחק 2: ה-MVP של הליגה, ביל ראסל, הגיע לגמר הזה אחרי הזכייה הראשונה שלו בתואר האישי, ובמשחק 2 הוא לקח על עצמו חלק פעיל יותר בקליעה עם 22 נקודות בנוסף ל-27 הריבאונדים שלו, אבל בוב קוזי היה זה שהוביל 7 קלעים בדאבל-פיגרס עם 25 נקודות ו-10 אסיסטים. בצד השני, האגאן קלע 37 עם 12 ריבאונדים בזמן שפטיט וסלייטר מרטין קלעו 19 כל אחד, אבל הסלטיקס ברחו במחצית השנייה לניצחון 136- 112 קל שקבע שוויון 1 בסדרה עם המעבר מערבה.

משחק 3: המחצית הראשונה הייתה צמודה מאוד והסתיימה בשוויון 49, אבל אז ראסל נפצע ברבע השלישי ולא חזר עוד לסדרה. עם או בלי קשר, פטיט התאושש ממשחק 2 חלש במונחים של ה-MVP הראשון בתולדות הליגה שנתיים קודם לכן, והפעם הוא הוביל את ההוקס עם 32 נקודות ו-19 ריבאונדים. ההוקס פתחו פער של 8 בסיום הרבע השלישי והסלטיקס הצליחו רק לצמצם אותו ל-111- 108 בסיום.

משחק 4: דווקא בלי ראסל שיגן על הצבע, פטיט נקלע ליום מהחלשים בקריירה שלו עם 12 נקודות ב-3/17 מהשדה. בצד השני, קוזי לקח את האחריות עם טריפל-דאבל של 24, 13 ו-10 ב-8/14 מהשדה ו-8/9 מהקו. בוסטון הצליחו להגיע ל-110 זריקות מהשדה לעומת 87 של סנט לואיס, ככה שגם העובדה שקוזי היה היחיד שהגיע ל-40% או יותר מהשדה אצל בוסטון לא מנעה מהם לשלוט במשחק ולהשוות את הסדרה עם ניצחון 109- 98.

משחק 5: ההוקס הפעם היו אלה שפתחו פער מוקדם, ועם יתרון 58- 43 נדמה היה שמאמציהם להשיג חזרה את יתרון הביתיות הושלמו, אבל בוסטון עצרו אותם על 18 נקודות ברבע האחרון וסגרו את הפער. הפעם היה זה תורו של פרנק ראמזי להיות היחיד אצל הסלטיקס שעובר את ה-40% מהשדה, במקרה שלו עם 30 נקודות ב-9/16 מהשדה ו-12/13 מהקו, אבל פטיט הוביל את ההוקס עם 33 ו-21 והם הצליחו לשמור על היתרון בדרך לניצחון 102- 100 ויתרון 3- 2 בסדרה.

משחק 6: עם האפשרות לסגור את הסדרה במשחק 6 ביתי, פטיט קלע 21 נקודות במחצית הראשונה והוביל את ההוקס ליתרון 57- 52, אבל הסלטיקס, בין השאר בעזרת ראסל שחזר מהפציעה ל-20 דקות של 8 ו-8 ב-2/7 מהשדה, צמצמו את הפער לנקודה בסיום הרבע השלישי בו פטיט הוסיף עוד 10. ברבע האחרון, פטיט גם קלע 18 מתוך 21 האחרונות של ההוקס ו-19 בסך הכל ברבע, וסנט לואיס שמרו על יתרון קטן עד לתוצאת הסיום 110- 109. 50 הנקודות של פטיט השוו אז את שיא ה-NBA של בוב קוזי מ-1953 (משחק של 4 הארכות), אבל הן עד היום שיא למשחק אליפות (חידה קטנה – מי השווה את השיא הזה של פטיט?). בסך הכל בסדרה, פטיט רשם 29.3 נקודות ו-17 ריבאונדים למשחק ב-42.3% מהשדה ו-75.9% מהקו.

1970: ניו-יורק ניקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 3):

פיינלס MVP: וויליס ריד.

משחק 1: הסדרה נפתחה בשליטה של ההתקפה של הניקס שסידרה להם יתרון 65- 54 במחצית, אבל את הרבע השלישי הלייקרס ניצחו 38- 24, בעיקר בזכות היכולת של ג'רי ווסט להגיע לקו העונשין, כשעם 15/17 מהטווח הזה הוא הגיע ל-33 נקודות במשחק, ולקראת 12 הדקות האחרונות האורחים מ-LA הובילו 92- 89. עם זאת, ה-MVP של העונה, וויליס ריד, החזיר לניקס את השליטה ברבע האחרון ו-37 נקודות שלו עם ב-16/30 מהשדה, יחד עם 16 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, סידרו לניקס ניצחון 124- 112.

משחק 2: משחק צמוד מאוד, שבו במחצית היה שוויון 52 ובסיום הרבע השלישי שוויון 81. הרבע האחרון לא היה שונה מבחינת הדרמה שלו, ודקה לסיום קבע וולט פרייז'ר שוויון 103. ווסט החזיר ללייקרס עם היתרון עם 2 קליעות עונשין ובצד השני צ'מברליין חסם את ריד, אבל הלחץ על כל המגרש של הניקס הוביל לאיבוד של הלייקרס. הכדור האחרון הגיע לדיק בארנט שהחטיא, והלייקרס קבעו שוויון 1 בסדרה עם ניצחון 105- 103 כשווסט מוביל את הקלעים עם 34 נקודות.

משחק 3: הלייקרס שלטו במחצית הראשונה של משחק 3 והובילו בהפסקה 56- 42, אבל ריד הוביל קאמבק של הניקס במחצית השנייה ופרייז'ר קבע שווין 96 כדקה ורבע לסיום. בהמשך הניקס לקחו את היתרון כשווילט קבע שוויון 100 מהקו, מה שהשאיר לאורחים את הכדור האחרון. דייב דה-בושר קלע מחצי מרחק כשנותרו 3 שניות לסיום, אבל ווסט הגיב בקליעת באזר מאחורי החצי. לצערו לא היו שלשות באותה תקופה, אז זה הספיק רק כדי לכפות הארכה, כשבתוספת הזמן הוא החטיא כמה זריקות קריטיות והניקס השיגו ניצחון 111- 108 בהובלת ריד שקלע 38 עם 17 ריבאונדים.

משחק 4: משחק 4 היה בשליטה של ג'רי ווסט שהיה אחראי ישירות ל-73 נקודות עם 37 ו-18 אסיסטים. אלג'ין ביילור, שכבר היה כמעט בן 36, הוסיף 30 נקודות ו-13 ריבאונדים, והלייקרס הובילו לאורך רוב המשחק, אבל גם וולט פרייז'ר רשם את המשחק הטוב ביותר שלו בסדרה עד כה עם 29 נקודות, ושוב קיבלנו הארכה, הפעם בשוויון 99. עם זאת, הפעם ווסט השתלט על תוספת הזמן שבה הלייקרס קלעו 22 נקודות, והשיגו ניצחון 121- 115 שקבע שוויון 2 בסדרה.

משחק 5: 8 דקות מהפתיחה, וויליס ריד נפצע ולא חזר למשחק. הלייקרס ניצלו את זה כדי לסיים את הרבע הראשון ביתרון 30- 20 ואת המחצית ביתרון 54- 40, אבל הניקס חזרו למשחק עם הרכב נמוך שבו הפורוורד קייזי ראסל החליף את ריד בחמישייה וקלע 20, ובהגנה הניקס ניצלו את השיפוט הביתי ושיחקו הגנה אזורית שלא הייתה חוקית אז, על מנת להתמודד עם צ'מברליין בצבע. אחרי 40 נקודות בלבד בחצי הראשון, פרייזר קלע 21 עם 12 אסיסטים במשחק והוביל את הניקס ל-67 בחצי השני, כולל 32- 18 ברבע האחרון, ובסיום הניקס ניצחו 107- 100.

משחק 6: עדיין ללא ריד, ואפשר להוסיף גם את הפורוורד המחליף פיל ג'קסון שלא שיחק בכלל באותה עונה בגלל פציעה, לניקס לא היה איך להתמודד עם ווילט במשחק 6 והוא סיים עם 45 נקודות ו-27 ריבאונדים ב-20/27 מהשדה ו-5/14 מהקו. ווסט הוסיף 33 ו-13 אסיסטים והלייקרס סיימו את הרבע הראשון ביתרון 36- 16 ומשם לא הביטו לאחור בדרך לניצחון 135- 113.

משחק 7: הסיפור על וויליס ריד שעלה מדדה למשחק 7 וקלע 2 סלים מוקדמים שהביאו לניקס את המומנטום הוא מוכר, וגם זיכה אותו בפיינלס MVP, אבל משחק 7 היה המשחק של פרייז'ר. הרכז של הניקס הוביל את הניקס בתצוגה אישית יוצאת דופן של 36 נקודות ב-12/17 מהשדה ו-12/12 מהקו ו-19 אסיסטים והוביל את הניקס ליתרון מוחץ של 69- 42 במחצית. הלייקרס צמצמו ברבע האחרון, אבל ניצחון 113- 99 סידר לניקס את האליפות. ריד זכה בפיינלס MVP גם בגלל היכולת שלו לשחק 27 דקות עם הפציעה, אבל גם בגלל ממוצעים של 23 נקודות ו-10.5 ריבאונדים.

1985: לוס אנג'לס לייקרס – בוסטון סלטיקס (4- 2)

פיינלס MVP: קארים עבדול ג'באר.

משחק 1: המשחק הזה ידוע בשם "טבח יום הזיכרון" ובו הסלטיקס כיסחו את הלייקרס 148- 114 כשסקוט וודמן קלע 26 נקודות ב-11/11 מהשדה ו-4/4 לשלוש. מקהייל גם הוא קלע 26, בירד קלע 19 עם 9 אסיסטים, דני איינג' קלע 19, רוברט פאריש קלע 18 ודניס ג'ונסון קלע 13 עם 10 אסיסטים. אצל הלייקרס, ג'יימס וורת'י קלע 20 ומג'יק קלע 19 עם 12 אסיסטים, אבל הבעיה שלהם הייתה בהגנה שאפשרה לסלטיקס את שיא הנקודות למשחק גמר (שמחזיק עד היום).

משחק 2: הלייקרס של שנות ה-80 אמנם ידועים כקבוצה שאהבה לרוץ בכל הזדמנות, אבל אחרי מה שקרה במשחק הראשון הם החליטו הפעם להאט קצת את הקצב, ובעיקר לשחק פנימה על הסנטר שלהם, קארים עבדול ג'באר בן ה-38. קארים הגיב עם 30 נקודות, 17 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-3 חסימות, ובמשחק קצת מפוזר של מג'יק עם 7 איבודים זה היה קריטי ללייקרס שעלו ליתרון 64- 46 במחצית. בוסטון צמצמו בהמשך, אבל לא הצליחו לסגור את כל הפער והלייקרס השיגו ניצחון חוץ 109- 102.

משחק 3: בוסטון פתחו טוב את משחק 3, ובעיקר מקהייל שסיים עם 31 נקודות, ואת הרבע הראשון הם סיימו ביתרון 4, אבל הלייקרס קלעו 35 נקודות לפחות בכל אחד מהרבעים שנותרו והשיגו ניצחון 136- 115 קל. וורת'י היה הקלעי המוביל עם 29 נקודות, אבל שוב דברים עברו דרך קארים שקלע 26 נקודות ב-10/13 מהשדה ו-6/8 מהקו, יחד עם 14 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. מג'יק התבלט בעיקר כמוסר עם 16 אסיסטים, וגם בוב מקאדו הסנטר המחליף הסתדר טוב מול הקו האחורי של בוסטון עם 19 נקודות.

משחק 4: משחק 4 היה הראשון בסדרה שבאמת היה צמוד, כשהפעם קארים נעצר על 21 נקודות, אז מג'יק בא לעזור עם 20, 11 ו-12. בצד השני, מקהייל, ג'ונסון ובירד קלעו 28, 27 ו-26 בהתאמה, כשהרכז הוסיף גם 12 אסיסטים ובירד קולע 12 מתוך ה-26 שלו ברבע האחרון. מקהייל קבע שוויון 103 מהקו, דקה לסיום ואיינג' העלה את בוסטון ליתרון מחצי מרחק. קארים החטיא סקיי-הוק, אבל מג'יק השווה מריבאונד ההתקפה, 19 שניות לסיום. הכדור האחרון היה אצל בירד, אבל כשהעזרה הגיעה אליו הוא מצא את ג'ונסון לסל הניצחון שקבע 107- 105 ושוויון 2 בסדרה.

משחק 5: משחק 5 היה בסימן קיצור הרוטציה, בעיקר אצל בוסטון שם איינג' היה היחיד מהחמישייה שקיבל פחות מ-44 דקות. אצל הלייקרס, הקליעה התנקזה כמעט לחלוטין אצל קארים, וורת'י ומג'יק שקלעו 36, 33 ו-28 בהתאמה. מג'יק גם הוסיף 17 אסיסטים וקארים חילק 7 כאלה. הלייקרס שלטו בעניינים כשהרבע השלישי הסתיים ביתרון 95- 81 מבחינתם, והניצחון 120- 111 נשמר די בטוח.

משחק 6: חוזרים לבוסטון אחרי 3 משחקים ב-LA, והמחצית הראשונה הצמודה הסתיימה בשוויון 55. עם זאת, רבע המפתח היה הרבע השלישי שבו הלייקרס קלעו 27 מול 18 בלבד של בוסטון, ואת היתרון שהם יצרו הם הצליחו לשמור עד לניצחון 111- 100. קארים הוביל עם 29 וג'יימס וורת'י קלע 28, כשמג'יק חילק 14 אסיסטים בנוסף ל-14 הנקודות ו-10 הריבאונדים שלו. בסך הכל בסדרה, קארים זכה ב-MVP עם ממוצעים של 25.7 נקודות, 9 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים ו-1.5 חסימות ב-60.4% מהשדה ו-76.9% מהקו.

2001: לוס אנג'לס לייקרס – פילדלפיה סבנטי סיקסרס (4- 1):

פיינלס MVP: שאקיל אוניל.

משחק 1: הלייקרס, שלא הפסידו אף משחק ב-3 הסיבובים הראשונים של הפלייאוף, פתחו טוב גם את הגמר ועלו ליתרון 21- 9 מוקדם, אבל אייברסון, ה-MVP של העונה, לקח על עצמו את המשחק והגיע ל-30 נקודות כבר במחצית, מה שסידר לסיקסרס יתרון 56- 50 בהפסקה. היתרון קפץ ל-15 במהלך הרבע השלישי כשאייברסון הגיע כבר ל-38 נקודות, אבל אז פיל ג'קסון הכניס את הרכז השלישי שלו, טיירון לו, ויחד עם 18 נקודות ברבע של שאק הלייקרס סגרו את הפער. ריצת 8- 0 של הלייקרס ברבע האחרון גם השלימה מהפך, אבל אייברסון קבע שוויון 94 ורצף החטאות הביאו להארכה. הלייקרס קלעו את 5 הראשונות של ההארכה, אבל אז ראג'ה בל קלע 2 ואייברסון הוסיף 7 רצופות שהעלו את האורחים ליתרון 4. קובי צמצם מחצי מרחק, אבל אייברסון דייק מאותו טווח והחטאה של ריק פוקס אפשרה לפילי לסגור עניין עם ניצחון 107- 101. אייברסון סיים את המשחק עם 48 נקודות ב-18/41 מהשדה, יחד עם 6 אסיסטים ו-5 חטיפות.

משחק 2: הלייקרס הלכו בעיקר אל שאק וקובי שקלעו 17 ו-16 בהתאמה במחצית הראשונה, אבל אייברסון, ארון מקי והשלשות שמרו על הסיקסרס צמודים והלייקרס הובילו ב-2 במחצית. הרבע השלישי כבר היה סיפור שונה כשפילי עמדו על 8/24 מהשדה בלבד ברבע בזמן שקובי קלע 10 ושאק ודרק פישר קלעו 7 כל אחד ברבע. הסיקסרס הצליחו לצמצם ל-5 בכמה שלבים שונים במשחק, אבל ללייקרס היה מי שיגדיל את הפער בכל פעם בדרך לניצחון 98- 89. קובי קלע 31 מול 23 של אייברסון, אבל השורה הסטטיסטית של שאק הייתה מרשימה יותר עם 28 נקודות, 20 ריבאונדים, 9 אסיסטים ו-8 חסימות.

משחק 3: שאק קלע 14 נקודות כבר ברבע הראשון, אבל 10 של אייברסון ו-8 של דיקמבה מוטומבו ברבע שמרו על שוויון 25 בסיומו. ברבע השני היה זה קובי שקלע 16 נקודות בזמן שאייברסון נתקע על 2/7 מהשדה ברבע, ובהפסקה הלייקרס ירדו ביתרון 10. הסיקסרס שיפרו את ההגנה שלהם במחצית השנייה, והצליחו לצמצם את הפער לנקודה בלבד במהלך הרבע האחרון. רוברט הורי קלע שלשה, אבל אייברסון סחט עבירה בשלשה וצמצם ל-92- 91. הורי שוב היה זה שקיבל את הכדור, הפעם ל-2 קליעות עונשין, והחטאה של אייברסון בצד השני אפשרה להורי לקבוע 96- 91 בסיום. קובי קלע 32 ושאק קלע 30 עם 12 ריבאונדים ו-4 חסימות, כשבצד השני אייברסון קלע 35 עם 12 ריבאונדים.

משחק 4: הלייקרס עצרו את פילי על 14 נקודות ב-6/19 מהשדה ברבע הראשון של משחק 4, והחל מאמצע הרבע השני שמרו בקביעות על יתרון דו-ספרתי. אייברסון קלע 16 מתוך ה-35 שלו ברבע האחרון, אבל הפער היה גדול מדי ורק ירד קצת מ-20. שאק הגיב עם 34 נקודות ו-14 ריבאונדים והוביל את הלייקרס לניצחון 100- 86, בזמן שקובי רשם 19, 10 ו-9 במשחק שבו הוא תפקד פחות כסקורר.

משחק 5: אייברסון קלע 11 ברבע הראשון והעלה את פילי ליתרון קטן, אבל שאק הגיב עם 11 משלו ברבע השני והלייקרס הובילו 52- 48 במחצית. לרבע השלישי פיל ג'קסון עלה עם רצון לסגור סופית את הסדרה, והשאיר את כל החמישייה לכל אורך הרבע, מה שעבד לו היטב עם רבע שבסיומו הלייקרס הובילו 83- 68, וכל מה שנשאר זה רק לדאוג לשאלת הקלעים המובילים – שאק עם 29 וקובי עם 26 מול אייברסון עם 37. בסך הכל בסדרה, פרס ה-MVP הלך לשאק עם 33 נקודות, 15.8 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים ו-3.4 חסימות ב-57.3% מהשדה ו-51.3% מהקו, בעוד שקובי קלע 24.6 למשחק עם 7.8 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים ו-1.4 חטיפות וחסימות ב-41.5% מהשדה ו-84.2% מהקו. אייברסון סיים עם 35.6 נקודות ב-40.7% מהשדה אצל המפסידים.

2005: סאן-אנטוניו ספרס – דטרויט פיסטונס (4- 3):

פיינלס MVP: טים דאנקן.

משחק 1: הספרס הגיעו אחרי שבוע מנוחה, ופתחו את המשחק קצת חלודים כשדטרויט עלו ליתרון 19- 7 מהיר, אבל הפיסטונס הוסיפו עוד נקודה בלבד עד לסיום הרבע והיתרון שלהם ירד ל-3 בלבד. צ'ונסי בילאפס קלע 11 ברבע השני ושמר על היתרון הקטן של דטרויט, ואילו ברבע השלישי היה זה מאנו ג'ינובלי, שקלע רק 4 במחצית הראשונה, שבלט והביא לספרס יתרון 55- 51. ברבע האחרון ג'ינובלי כבר השתלט לגמרי וקלע בו 15 מתוך ה-26 שלו במשחק, תוך כדי שהוא מוביל את הספרס לבריחה בדרך לניצחון 84- 69. טים דאנקן סייע למאנו עם 24 ו-17.

משחק 2: הספרס המשיכו את המומנטום מסיומו של משחק 1 ואת הרבע הראשון הם סגרו ביתרון 30- 19. ג'ינובלי המשיך להיות המושך בחוטים עם 27 נקודות, 7 אסיסטים ו-3 חטיפות, ובזמן שאצל דטרויט הקלעי המוביל היה אנטוניו מקדייס עם 15 נקודות, זה היה רחוק מלהספיק להם אפילו להיות קרובים. סאן-אנטוניו עלו ל-2- 0 בסדרה עם ניצחון 97- 76.

משחק 3: הספרס שוב פתחו טוב את המשחק, והפעם הסתפקו ביתרון 27- 21 בסיום הרבע הראשון, אבל אז ההגנה של דטרויט התחילה להתחבר והפער ירד ל-42- 41 במחצית. החצי השני כבר היה בשליטת ריפ המילטון שקלע 16 בחצי ונעזר ב-12 של בילאפס ו-10 של מקדייס, בזמן שהספרס קלעו 5/17 מהשדה ברבע השני ו-5/14 ברבע האחרון. בסך הכל, 24 נקודות של המילטון ו-20 של בילאפס סידרו לדטרויט ניצחון 96- 79.

משחק 4: הפעם ההגנה של הפיטסונס שלטה במשחק כבר מהרבע הראשון, שבו הם כפו על הספרס 7 איבודים מתוך 17 בסך הכל במשחק, בעוד שלקבוצה הביתית היו 4 איבודים בלבד, שיא למשחק גמר שמאז הושג עוד כמה פעמים (כולל פעם אחת נוספת שתוזכר בהמשך הכתבה הזאת). דטרויט גם קיבלו משחק שיא התקפית עם 7 קלעים בספרות כפולות לעומת 3 בלבד של הספרס, כשבילאפס ולידנזי האנטר קלעו 17 כל אחד והובילו לניצחון 102- 71 שקבע שוויון 2 בסדרה.

משחק 5: משחק 5 היה הצמוד הראשון בסדרה, ונקודת המפנה המשמעותית הראשונה שלו הגיעה עם שלשה של רוברט הורי עם סיום הרבע השלישי שהעניקה לספרס יתרון 64- 63 ולהורי את 3 הנקודות הראשונות שלו במשחק. הרבע האחרון נפתח עם שלשה נוספת של הורי ו-4 דקות לסיום הגיעה השלישית שקבעה שוויון 79. בילאפס החזיר לדטרויט את היתרון, אבל שלשה נוספת של הורי קבעה 88- 87 לספרס, דקה לסיום. בילאפס קלע 2, דאנקן קלע 1/2 מהקו, והחטאות של בילאפס, ג'ינובלי ודאנקן קבעו הארכה. דטרויט עלו ליתרון 4 מהיר, אבל פארקר והורי צמצמו את הפער ל-2 והספרס קיבלו כדור אחרון, שבו הורי קיבל שלשה פנויה שצללה פנימה. המילטון החטיא בשנייה האחרונה והספרס ניצחו 96- 95 כשהורי קלע 21 נקודות, כולן החל משניות הסיום של הרבע השלישי. דאנקן הוביל את הספרס עם 26 ו-19, בעוד שבילאפס הוביל את דטרויט עם 34 נקודות ו-7 אסיסטים.

משחק 6: הסדרה חזרה לסאן-אנטוניו, וג'ינובלי ופארקר קלעו 12 ו-10 בהתאמה במחצית הראשונה, מה שסייע לספרס לאחוז ביתרון 47- 46 במחצית, אבל במחצית השנייה הם עמדו על 2/8 ו-2/7 בהתאמה. המילטון קלע 11 ברבע השלישי והוביל את דטרויט ליתרון, כשברבע האחרון הייתה זו בעיקר ההגנה שהשאירה את הספרס על 6/20 מהשדה ברבע. בסיום, 23 נקודות של המילטון ו-21 של בילאפס הובילו את דטרויט לניצחון 95- 86 ומשחק 7.

משחק 7: שלושת הרבעים הראשונים היו צמודים מאוד והסתיימו בשוויון 57, בזמן שדאנקן מוביל את הספרס עם 20 נקודות ב-3 הרבעים הראשונים, ואצל דטרויט אלו בן וואלאס והמילטון עם 12 כל אחד אחרי 3 רבעים. הרבע האחרון היה בסימן מאבק בין ג'ינובלי שקלע 11 ובין ראשיד וואלאס שקלע 9 ברבע, אבל שלשות של הורי וברוס בואן סייעו לספרס לפתוח פער שהגיע לשיא של 7. ג'ינובלי והורי גם עמדו בלחץ מהקו וסידרו לספרס ניצחון 81- 74 כשדאנקן עם 25 נקודות וג'ינובלי עם 23 במשחק. בסך הכל בסדרה, דאנקן זכה ב-MVP עם 20.6 נקודות, 14.1 ריבאונדים ו-2.1 חסימות ב-41.9% מהשדה ו-66.7% מהקו בזמן שמאנו סיים עם 18.7 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 4 אסיסטים ו-1.3 חטיפות ב-49.4% מהשדה, 38.7% לשלוש ו-85.4% מהקו.

2010: לוס אנג'לס לייקרס – בוסטון סלטיקס (4- 3):

פיינלס MVP: קובי ברייאנט.

משחק 1: הלייקרס שלטו לכל אורך המשחק הראשון, בעיקר עם יתרון 42- 31 בריבאונד ו-16- 0 בנקודות מהזדמנות שנייה, והרבע השלישי שבו קובי ברייאנט קלע 14 מתוך 30 הנקודות שלו במשחק היה זה שהעלה את הלייקרס ליתרון 84- 64. בוסטון הצליחו קצת לצמצם ברבע האחרון, ובעיקר פול פירס שקלע 13 נקודות ברבע האחרון, אבל ההפרש לא ירד מתחת ל-11 בשום שלב של הרבע האחרון, ובסיום 30 נקודות של קובי ו-23 עם 14 ריבאונדים ו-3 חסימות של פאו גאסול הביאו ללייקרס ניצחון 102- 89.

משחק 2: ריצת 11- 1 של בוסטון בסיום הרבע הראשון ותחילת השני העניקה להם יתרון 9 שהגיע אחר כך לשיא של 14, וריי אלן הגיע ל-27 נקודות כבר במחצית הראשונה, אבל גאסול שמר על הלייקרס בתמונה והם ירדו למחצית בפיגור 6 בלבד. גאסול הוסיף 10 ללא החטאה ברבע השלישי וסידר שוויון 72 בסופו, אבל ראז'ון רונדו השתלט על הרבע האחרון עם 10 נקודות שהביאו אותו ל-19 עם 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, ובוסטון השיגו ניצחון 103- 94 בזמן שריי אלן שובר את שיא השלשות למשחק גמר עם 8 כאלה ו-32 נקודות בסך הכל.

משחק 3: התחמושת של אלן נגמרה במשחק 2, ואת משחק 3 הוא סיים עם 0/13 מהשדה, כולל 8 ניסיונות לא מוצלחים מחוץ לקשת, ותודה ל-2 קליעות עונשין שלא הותירו אותו ללא נקודות בכלל. קובי קלע 16 נקודות במחצית הראשונה והוביל את הלייקרס ליתרון 52- 40 במחצית, ובוסטון אמנם צמצמו לנקודה בלבד ברבע השלישי ואחר כך ל-2 ברבע האחרון, אבל הלייקרס הצליחו לייצר סלים בדקות ההכרעה ו-29 נקודות של ברייאנט הובילו לניצחון 91- 84.

משחק 4: שלושה רבעים צמודים הסתיימו כשהלייקרס ביתרון 62- 60, אבל אז דוק ריברס שלח את הספסל שלו לפעולה וגלן "ביג בייבי" דיוויס, נייט רובינסון, ראשיד וואלאס וטוני אלן קלעו 21 מתוך ה-36 של בוסטון ברבע. בצד השני, קובי קלע 12 אישיות ברבע מתוך 33 בסך הכל, אבל היתר התקשו לייצר נקודות, והייתה זו ריצת 9- 0 של בוסטון בשלב מוקדם יחסית של הרבע שיצרה את הפער שהלייקרס לא הצליחו למחוק. בסיום – 96- 89 לבוסטון כשפירס מוביל 6 קלעים בדאבל-פיגרס לעומת 3 כאלה של הלייקרס.

משחק 5: במשחק 4 היו ללייקרס 3 קלעים בדאבל-פיגרס, אז במשחק 5 המספר ירד ל-2 בלבד. ריצת 14- 2 שסגרה את החצי הראשון ופתחה את השני סידרה לבוסטון יתרון דו-ספרתי, אבל קובי קלע 19 נקודות ברבע השלישי לבדו והשאיר את הלייקרס בתמונה. הלייקרס הצליחו לצמצם ל-5 בלבד ולהשיג את הכדור, אבל 2 החטאות עונשין של מי שאז קראו לו רון ארטסט וסל של רונדו סייעו לסלטיקס לשמור על היתרון ולהשיג ניצחון 92- 86. פירס הוביל את בוסטון עם 27 נקודות בזמן שברייאנט קלע 38 עבור הלייקרס.

משחק 6: 6 וחצי דקות מהפתיחה, קנדריק פרקינס, הסנטר הפותח של בוסטון, נפצע ולא חזר לסדרה. בלעדיו, הלייקרס השיגו ניצחון 52- 39 בריבאונד, והספסל של הלייקרס ניצל את הביתיות וקלע 15 נקודות במחצית הראשונה לעומת 0 עגול מחוץ לרביעייה המובילה של בוסטון (פירס, אלן, רונדו וקווין גארנט – סדר אקראי). הלייקרס הובילו 51- 31 במחצית ושייטו לניצחון 89- 67 כשקובי עם 26 נקודות, 11 ריבאונדים ו-4 חטיפות וגאסול עם 17 נקודות, 13 ריבאונדים, 9 אסיסטים ו-3 חסימות.

משחק 7: המשחק נפתח עם שלשה של פישר, הראשונה שלו בסדרה, אבל הלייקרס לא הצליחו לקלוע כשהם הגיעו ל-14 נקודות ב-6/27 מהשדה ברבע הראשון, כולל 1/7 של קובי ו-2/8 של גאסול. הצד החיובי מבחינתם היה 10 ריבאונדים בהתקפה וזה שהיתרון של בוסטון הגיע רק ל-23- 14 בסיום הרבע. הרבע השני נפתח בריצת 11- 0 של הלייקרס, אבל בוסטון החזירו את המומנטום והגיעו ליתרון שיא של 13 במהלך הרבע השלישי, לפני שהרבע נסגר עם ריצה של הלייקרס שצמצמה ל-4. שלשה של פישר השוותה והחלה ריצת 9- 0 של הלייקרס, אבל בוסטון נשארו קרובים. שלשה של וואלאס, 1:23 לסיום, צמצמה ל-3, ארטסט הגיב בשלשה, ואלן ענה עליה באחת משלו. קובי דייק פעמיים מהקו, רונדו קלע שלשה וסשה וויאצ'יץ' העלה את היתרון ל-4 עם 2/2 מהקו. רונדו החטיא עוד שלשה והלייקרס חגגו ניצחון 83- 79. קובי קלע 23 עם 15 ריבאונדים ב-6/24 מהשדה, ארטסט קלע 20 עם 5 חטיפות ב-7/18 מהשדה וגאסול קלע 19 עם 18 ריבאונדים ב-6/16. בסך הכל בסדרה, קובי זכה ב-MVP עם 28.8 נקודות, 8 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים ו-2.1 חטיפות ב-40.5% מהשדה ו-88.3% מהקו, ואילו גאסול רשם 18.8 נקודות, 11.6 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים ו-2.6 חסימות ב-47.8% מהשדה ו-72.1% מהקו.

2017: גולדן סטייט ווריורס – קליבלנד קאבלירס (4- 1).

פיינלס MVP: קווין דוראנט.

משחק 1: הווריורס רשמו איבוד כדור אחד בלבד במחצית ו-4 בסך הכל במשחק, אבל במחצית הראשונה הם עמדו על 3/13 לשלוש, כולל 0/7 של מי שאינו סטף או איגודלה, ובמחצית גולדן סטייט הובילו 60- 52. ברבע השלישי הסכר נפתח כשסטף קלע 14 עם 4 שלשות ודוראנט וגרין הוסיפו עוד אחת לכל אחד, ועם יתרון 93- 72 בסיומו הקהל הביתי כבר היה רגוע. דוראנט הוסיף עוד 10 ברבע האחרון כדי להגיע ל-38 נקודות עם 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים וסטף קלע 28 עם 10 אסיסטים, כך שלפעמים 2 קלעים בלבד בספרות כפולות מספיקים לניצחון קל כמו ה-113- 91 במשחק הזה.

משחק 2: טיירון לו למד מלקחי המשחק הראשון ודאג לשינוי בגזרת האיבודים, מה שהוביל לכך שקליבלנד איבדו 9 כדורים לעומת 8 של סטף לבדו ו-20 בסך הכל של גולדן סטייט. עם זאת, התרחיש מהמשחק הראשון חזר על עצמו עם מחצית שהסתיימה ביתרון 67- 64 של הווריורס, רבע שלישי שבו סטף מוביל בריחה, הפעם עם 12, 7 ו-5 ברבע השלישי לבדו ורבע אחרון שבו דוראנט דואג להבטחת הניצחון. הפעם זה נגמר בתוצאה 132- 113, כשדוראנט קלע 33 עם 13 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 3 חטיפות ו-5 חסימות וסטף רשם טריפל-דאבל של 32, 10 ו-11. בצד השני גם לברון רשם טריפל-דאבל, במקרה שלו של 29, 11 ו-14, ובכך הוא וסטף הפכו לצמד היריבים השני אי פעם שרושם טריפל-דאבל במשחק פלייאוף (וולט פרייז'ר וקארים ב-1970) והראשון בגמר.

משחק 3: קליי תומפסון לא הוזכר עד כה, אז ברבע הראשון של משחק 3 הוא קלע 16 נקודות, אבל גם לברון קלע 16 ברבע שהסתיים ביתרון 39- 32 של גולדן סטייט. אחרי מחצית שהסתיימה ביתרון 67- 61 של הווריורס, הפעם הרבע השלישי הניב ריצה דווקא של קליבלנד, כשמי שהוביל אותה היה קיירי ארווינג עם 16 נקודות ברבע. הקאבס הגיעו ליתרון שיא של 7 בכמה הזדמנויות, ושלשה של ג'יי אר סמית הביאה ליתרון 113- 107, 3 דקות לסיום. מכאן, סטף קלע ליי-אפ והוסיף 2 קליעות עונשין בסיום, ואת יתר הנקודות במשחק קלע דוראנט, כולל השלשה שקבעה מהפך. בפיגור 3, לברון ניסה שלשה ונחסם על ידי איגודלה, ובסיום הווריורס ניצחו 118- 113. הפעם דוראנט קלע 31, כולל 14 ברבע האחרון, קליי קלע 30 וסטף קלע 26 עם 13 ריבאונדים, בעוד שאצל קליבלנד לברון רשם 39, 11 ו-9 וקיירי קלע 38.

משחק 4: הווריורס הגיעו למשחק שהיה יכול להיות האחרון של הפלייאוף במאזן מושלם, וכדי לנצח אותם היה צריך משחק שובר שיאים. הקאבס ענו במשחק כזה עם רבע ראשון של 49 נקודות ומחצית של 86 נקודות, שניהם שיאים לכל רבע או מחצית של משחק גמר. קליבלנד נהנו מיום של 24/45 לשלוש לעומת 11/39 של גולדן סטייט, כשקיירי הוביל את הקלעים עם 40 נקודות, לברון רשם 31, 10 ו-11, קווין לאב קלע 23 וג'יי אר סמית הוסיף 15, ואילו אצל גולדן סטייט דוראנט קלע 22 במחצית הראשונה ו-35 בסך הכל, בזמן שקליי קלע 16 וסטף קלע 14 עם 10 אסיסטים.

משחק 5: קליבלנד באו עם המומנטום ההתקפי גם כשהסדרה חזרה למערב, ואחרי 2 דקות ברבע השני הם הובילו 41- 33. דיוויד ווסט הגיב עם 2 סלים רצופים והתחיל ריצת 21- 2 ממנה הווריורס יצאו עם יתרון 9, והם כבר הגיעו ליתרון 17 כשהריצה הפכה לריצת 36- 8 לפני שסמית תפר 2 שלשות וקבע 71- 60 במחצית שבה דוראנט ולברון קלעו 21 כל אחד וסטף הוסיף 20. קיירי קלע 10 ברבע השלישי והצליח להוביל צמצום של קליבלנד, אבל דוראנט וסטף קלעו 11 ו-9 בהתאמה ברבע האחרון, ובסך הכל 39 ו-34 בהתאמה, ושמרו על היתרון בדרך לניצחון 129- 120. דוראנט זכה ב-MVP עם 35.2 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, חטיפה ו-1.6 חסימות ב-55.5% מהשדה, 47.4% לשלוש ו-92.7% מהקו, ואילו סטף רשם 26.8 נקודות, 8 ריבאונדים, 9.4 אסיסטים ו-2.2 חטיפות ב-44% מהשדה, 38.8% לשלוש ו-89.7% מהקו.

2018: גולדן סטייט ווריורס – קליבלנד קאבלירס (4- 0):

פיינלס MVP: קווין דוראנט.

משחק 1: נפתח עם ספויילר. משחק 1 אמנם הסתיים בניצחון של גולדן סטייט, אבל לברון היה השחקן הטוב ביותר על הפרקט והוא רשם את אחד מהמשחקים הטובים שלו בקריירה עם 51 נקודות (שיא קריירה בפלייאוף) ו-8 ריבאונדים ואסיסטים ב-19/32 מהשדה, 3/7 לשלוש ו-10/11 מהקו. קליבלנד עלו ליתרון 11 ברבע השני, אבל שלשה של סטף עם הבאזר קבעה שוויון 56 במחצית והווריורס לקחו את היתרון ברבע השלישי. עם זאת, לברון, שקלע 12 בכל אחד מ-3 הרבעים הראשונים, הגדיל לעשות וקלע 13 עם 3 אסיסטים ברבע הרביעי, כולל שני סלים שהעלו את קליבלנד ליתרון 2 בדקה האחרונה. סטף הגיב עם סל ועבירה והעלה את גולדן סטייט ליתרון, והפעם לברון קיבל שמירה כפולה, מה שאילץ אותו למסור לג'ורג' היל שנשלח לקו. היל דייק את הכדור הראשון וג'יי אר סמית לקח ריבאונד התקפה, אבל במקום למסור או לזרוק הוא העביר את השניות שנותרו והמשחק הלך להארכה. לברון לא פגע בהארכה, ואלו היו קליי ושון ליווינגסטון שקלעו 6 כל אחד בתוספת הזמן והביאו לווריורס ניצחון 124- 114. סטף קלע 29 עם 9 אסיסטים, דוראנט קלע 26 עם 9 ריבאונדים ו-3 חסימות וקליי קלע 24.

משחק 2: במשחק 2 הווריורס לקחו את היתרון מהרגע הראשון ולא איבדו אותו בשום שלב של המשחק, אבל כשקליבלנד צמצמו את הפער ל-10 בסיום הרבע השלישי נדמה היה שהם יכולים להפוך את המשחק הזה לצמוד. לכך סטף הגיב עם רבע אחרון של 5/5 לשלוש, מה שהביא אותו לשיא חדש של 9 שלשות במשחק גמר. בסך הכל, סטף קלע 33 נקודות עם 8 אסיסטים בזמן שדוראנט רשם 26, 9 ו-7, וגולדן סטייט השיגו ניצחון 122- 103.

משחק 3: משחק 3 התברר בשלב מוקדם מאוד כמשחק שבו רק דוראנט פוגע אצל גולדן סטייט, כשהוא אפילו לקח את כל 7 הריבאונדים של הווריורס ברבע הראשון, תוך כדי שהוא קולע 13 ברבע ומצמצם יתרון מוקדם של קליבלנד. דוראנט הגיע ל-24 כבר במחצית כשהבא בתור אצל האורחים היה ג'ורדן בל עם 7 נקודות, וקליבלנד הובילו 58- 52 במחצית. ברבע השלישי הווריורס השלימו מהפך כשג'אבל מגי קלע 8 יחד עם ה-10 של דוראנט, אבל קליבלנד החזירו לעצמם יתרון נקודה, 3 דקות לסיום. סטף הגיב עם 5 רצופות, כולל השלשה היחידה שלו מ-11 ניסיונות, לברון הגיב בשלשה, אבל שלשה של דוראנט קבעה יתרון 6 בתוך הדקה האחרונה. החטאה אחת של ג'יי אר סמית כבר הספיקה כדי לחתום ניצחון 110- 102 של גולדן סטייט. דוראנט קלע 43 עם 13 ריבאונדים ו-7 אסיסטים כשהבא בתור ברשימת הקלעים של גולדן סטייט היה סטף עם 11 (ועוד 4 שחקנים שקלעו 10).

משחק 4: סטף קלע 9 נקודות ב-3 ורבע הדקות הראשונות של המשחק ותוך 6 דקות הוא עבר את כמות הנקודות מהמשחק הקודם. הווריורס הובילו ב-9 במחצית, אבל הידקו את ההגנה ברבע השלישי ועלו ליתרון של 20+, כך שהשאלה העיקרית הייתה מי יזכה בפיינלס MVP. דוראנט דאג לפטם את סטף שקלע הרבה, אבל כך הרוויח בעצמו טריפל-דאבל ראשון בקריירת הפלייאוף. בסיום – 108- 85 לווריורס כשסטף עם 37 נקודות ודוראנט עם 20, 12 ו-10. דוראנט זכה שוב בתואר האישי עם 28.8 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים ו-2.3 חסימות ב-52.6% מהשדה, 40.9% לשלוש ו-96.3% מהקו, ואילו סטף סיים עם 27.5 נקודות, 6 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים ו-1.5 חטיפות ב-40.2% מהשדה, 41.5% לשלוש ו-100% מהקו.

2021: מילווקי באקס – פיניקס סאנס (4- 2):

פיינלס MVP: יאניס אדטוקומבו.

משחק 1: דווין בוקר היה זה שבלט ברבע הראשון של הסדרה עם 12 נקודות, אבל בהמשך כריס פול קלע 11 ברבע השני ו-16 ברבע השלישי והוביל את פיניקס ליתרון שיא של 20. מילווקי הצליחו לצמצם ברבע האחרון, והפער ירד ל-7 בלבד, אבל בוקר ופול שמרו על היתרון והובילו את פיניקס לניצחון 118- 105. פול קלע 32 עם 9 אסיסטים, בוקר קלע 27 עם 6 אסיסטים ו-3 חטיפות ואייטון קלע 22 עם 19 ריבאונדים, בעוד שאת מילווקי הוביל מידלטון עם 29 נקודות ויאניס החל לחמם מנועים עם 20.

משחק 2: הבריחה של פיניקס הפעם התרחשה רובה ככולה ברבע השני, בו ההגנה של הסאנס עצרה את מילווקי על 16 נקודות ב-6/25 מהשדה ו-2/12 לשלוש. יאניס שמר את מילווקי במשחק עם 20 נקודות ברבע השלישי ו-10 נוספות ברבע האחרון, כך שבסך הכל הוא הגיע ל-42 נקודות, אבל בוקר עם 31 הוביל חמישייה שבה כולם קלעו בדאבל-פיגרס, והפעם פיניקס ניצחו 118- 108 ועלו ל-2- 0 בסדרה.

משחק 3: בדומה למשחק הקודם, גם הפעם הרבע השני היה רבע הבריחה, אך הפעם היו אלה הבאקס ששלטו בריבאונד וכפו איבודים כדי לקלוע 35 ברבע השני מול 17 של הסאנס ולעלות ליתרון 60- 45 במחצית. יאניס הוסיף 16 נקודות ברבע השלישי כדי להגדיל עוד יותר את הפער, ובסיום הוא הגיע ל-41 נקודות כדי לסדר לבאקס ניצחון 120- 100.

משחק 4: משחק 4 הפך לקרב ראש בראש בין בוקר למידלטון, כשיתרון 20- 16 של בוקר במחצית הספיק לשוויון 52 בהיבט הקבוצתי. בוקר ניצח 18- 10 בקרב האישי של הרבע השלישי והעלה את פיניקס ליתרון 6 בסיום הרבע, אבל מידלטון קלע 14 ברבע האחרון והחזיר את מילווקי ליתרון. ריצת 8- 0 פרטית של מידלטון העלתה את הבאקס ליתרון כשבהגנה היו אלה יאניס עם חסימה על אייטון והולידיי עם חטיפה מפול שסייעו להכרעת המשחק. בסיום – 109- 103 לבאקס כשמידלטון עם 40 נקודות מול ה-42 של בוקר בצד של פיניקס.

משחק 5: רבע ראשון של 14/19 מהשדה סידר לפיניקס יתרון 37- 21 בסיום הרבע, אבל הולידיי עם 14 נקודות ו-5 אסיסטים ברבע השני הוביל את הבאקס לרבע של 43 נקודות ויתרון 64- 61 במחצית. מילווקי הוסיפו עוד 36 נקודות ברבע השלישי שהסתיים ביתרון 100- 90 מבחינתם, אבל פיניקס הצליחו לצמצם לנקודה בלבד עם הכדור ביד. בוקר לקח את הכדור, אבל הולידיי חטף לו והרים את יאניס לאלי-הופ עם עבירה וריבאונד התקפה אחרי החטאת העונשין, מה שאפשר למידלטון לסגור עניין מהקו. בסיום – 123- 119 למילווקי כשיאניס עם 32, 9 ו-6, מידלטון עם 29 והולידיי עם 27, 13 אסיסטים ו-3 חטיפות. בצד השני, בוקר שוב קלע 40 ושוב זה לא הספיק לניצחון.

משחק 6: פיניקס קלעו 16 נקודות ב-7/24 בלבד ברבע הראשון של משחק 6, מה שהעלה את הבאקס ליתרון דו-ספרתי, אבל הם עצמם קלעו רק 13 ב-4/20 מהשדה, כולל 1/15 לכל מי שאינו יאניס, כך שבמחצית הסאנס הובילו 47- 42. הרבע השלישי הפך לקרב אישי בין יאניס לבוקר, והיתרון 20- 11 של היווני סייע לבאקס לקבוע שוויון 77 בסיום הרבע השלישי. ברבע האחרון יאניס הוסיף עוד 13 נקודות, ואילו פיניקס עמדו על 0/8 לשלוש, ופיניקס אמנם צמצמו ל-4 בדקה האחרונה, אבל מידלטון הכריע את המשחק עם סל ו-2 קליעות עונשין. בסיום – 105- 98 למילווקי כשיאניס עם 50 נקודות, 14 ריבאונדים ו-5 חסימות. בסך הכל בסדרה, יאניס רשם 35.2 נקודות, 13.2 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 1.2 חטיפות ו-1.8 חסימות ב-61.8% מהשדה ו-65.9% מהקו.