הסדרות שהעפילו לשלב הבא מהכתבה השנייה בסדרה הן זו של הסלטיקס נגד הלייקרס ב-2008 שזכתה ל-120 מתוך 360 הקולות (33.3%) וזו של הווריורס נגד הקאבלירס ב-2015 שזכתה ל-90 קולות (25%).

בשלב הראשון של הפרויקט, בכל כתבה יופיעו 9-10 סדרות גמר ובסיום סקר שבו תוכלו לבחור את המועדפות עליכם (אפשר לבחור אחת או יותר), כאשר 2 הראשונות מכל כתבה יעלו ל-16 האחרונות, ומשם יתחילו קרבות ראש בראש. על אף שהחלוקה נקבעה לפי הגרלה ולא לפי סדר כרונולוגי, סדר הסדרות בכל אחת מהכתבות יהיה כרונולוגי.

1950: מיניאפוליס לייקרס – סירקיוז נאשיונלס (4- 2):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: הלייקרס פתחו טוב, בעיקר בהגנה, וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 16- 10, אבל סירקיוז קלעו 20 ו-23 נקודות ב-2 הרבעים הבאים ועלו ליתרון 53- 51 בסיום הרבע השלישי. הרבע האחרון היה צמוד, כשג'ורג' מייקן וג'ים פולארד הובילו את הלייקרס עם 37 ו-14 נקודות בהתאמה, בעוד שהרוקי דולף שייז הוביל את הנאשיונלס עם 19 נקודות, אך אקורד הסיום היה שייך דווקא לבוב האריסון של הלייקרס שהיה אחראי לסל הניצחון המתועד הראשון בתולדות הגמרים שהביא למיניאפוליס ניצחון חוץ 68- 66.

משחק 2: במשחק 2 היו לסירקיוז 6 קלעים בדאבל-פיגרס, ובראשם ג'ורג' רצקוביץ' שקלע 17, ורבע שני של 28- 14 העניק לקבוצה הביתית יתרון דו-ספרתי. היתרון נשמר גם בהמשך ועמד על 67- 53 בסיום הרבע השלישי, וגם קאמבק מאוחר של הלייקרס, בהנהגת מייקן שקלע 32 נקודות, לא הספיק כדי למנוע מהנאשיונלס לנצח 91- 85 ולקבוע שוויון 1 בסדרה.

משחק 3: הסדרה עברה למיניאפוליס, שם אל מייקן חבר הרוקי של הלייקרס, ורן מיקלסן שנבחר בבחירה הטריטוריאלית, והוא קלע 27 שנוספו ל-28 נקודות ו-8 אסיסטים של מייקן. המשחק הזה היה בשליטה של הלייקרס כששייז נכנס לבעיית עבירות ופול סיימור קלע ב-2/11 מהשדה בלבד, והם הצליחו להשיג ניצחון 91- 77 שהעניק להם יתרון 2- 1 בסדרה.

משחק 4: במשחק 4 נרשמו 61 עבירות בסך הכל לעומת 44 סלי שדה, והמשחק התפתח בהתאם כשאצל הלייקרס יצאו בעבירות מיקלסן, ארני פרין וסלייטר מרטין, ואילו אצל הנאשיונלס יצא אלכס האנום שהוביל את הקלעים שלהם עם 18, כמו גם שייז שביצע "רק" 5 עבירות. מייקן ניצל את המשחק שבו השופטים מרבים לשרוק, ועל אף 8/26 מהשדה הוא הצליח לדייק גם ב-12 מ-14 זריקות העונשין שלו ולהגיע ל-28 נקודות. שוויון 38 במחצית נשבר על ידי הלייקרס שעלו ליתרון קטן, עליו הם הצליחו לשמור בדרך לניצחון 77- 69.

משחק 5: הסדרה חזרה לסירקיוז, והאורחים ממיניאפוליס לא הצליחו למצוא את הטבעת ברבע שני של 24- 8, כך שהקבוצה הביתית הובילה 38- 24 במחצית. ברבע השלישי הפער גדל עוד קצת וכבר הגיע ל-61- 43 בסיומו, כך שגם קאמבק נוסף בהנהגת מייקן ו-28 הנקודות שלו לא הספיק ללייקרס, ו-19 של שייז הובילו לניצחון 83- 76 של סירקיוז שהשאיר את הסדרה בחיים.

משחק 6: משחק 6 היה המשחק הכי טוב התקפית מכל הגורמים המעורבים בכך, ובעיקר מייקן שקלע 40 ב-13/20 מהשדה ו-14/17 מהקו. הלייקרס שלטו לחלוטין ב-3 הרבעים הראשונים שהסתיימו ביתרון 81- 56 לזכותם, ואז סירקיוז הוסיפו 9 נקודות ברבע האחרון כששייז הגיע ל-23 במשחק. זה הספיק להם כדי לצמצם, ובסיום הלייקרס סגרו את הסדרה עם ניצחון 110- 95. מייקן סיים את הסדרה עם 32.3 נקודות למשחק ו-77.9% מקו העונשין.

1951: רוצ'סטר רויאלס – ניו-יורק ניקס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: המשחק הראשון היה בשליטה מוחלטת של הרויאלס שניצחו 64- 42 בריבאונדים, 31- 18 באסיסטים וקלעו ב-44.4% מהשדה לעומת 27.1% של הניקס. ארני ריזן, הסנטר של רוצ'סטר, היה זה שהוביל אותם לניצחון 92- 65 עם 24 נקודות, 15 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, כשסייעו לו בובי וואזנר עם 19, 12 ו-9, בוב דיוויס עם 14 נקודות ו-6 אסיסטים ורד הולצמן עם 12 נקודות.

משחק 2: השליטה המוחלטת של הרויאלס בריבאונד נמשכה גם במשחק 2, בו ג'ק קולמן לקח 28 מתוך 71 הכדורים החוזרים של הקבוצה הביתית, בעוד שהארי גלאטין לקח 17 מתוך ה-46 של הניקס. הניקס הונהגו בהתקפה על ידי מקס זסלופסקי שקלע 28 נקודות, ובסיום הרבע השלישי הם עוד היו יחסית קרובים כשהתוצאה הייתה 73- 66 לטובת רוצ'סטר, אבל הפער גדל ברבע האחרון והרויאלס עלו ל-2- 0 עם ניצחון 99- 84 כשהקלעי המוביל שלהם הפעם היה דיוויס עם 24 נקודות.

משחק 3: הרבע הראשון של משחק 3 היה הראשון בסדרה אותו הניקס סיימו ביתרון, אבל עד המחצית הרויאלס כבר לקחו יתרון 35- 33 שעלה ל-51- 48 בסיום הרבע השלישי. במשחק הזה הניקס סגרו את הפער בריבאונד מ-2 המשחקים הקודמים וניצחו 51- 46 במאבק הזה, אבל הם קלעו רק 5 זריקות יותר מהשדה ב-38 ניסיונות עודפים, ואילו הרויאלס הצליחו לסחוט עבירות ולהגיע ל-38 זריקות עונשין לעומת 25 של הניקס. בסך הכל, הקליעה העדיפה של רוצ'סטר סייעה להם להגדיל את הפער ולהשיג ניצחון 78- 71, כשריזן עם 27 נקודות ו-18 ריבאונדים הוביל אותם ליתרון 3- 0.

משחק 4: הניקס פתחו נהדר את משחק 4 וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 21- 10 שהמשיך ל-40- 28 במחצית, אבל ברבע השלישי הרויאלס סגרו את כל הפער וסיימו אותו בפיגור 57- 56 בלבד. עם זאת, הפעם רוצ'סטר היו אלה שנתקעו על 33.3% מהשדה לעמת 38.7% של הניקס, והארי גלאטין הוביל את הקבוצה הביתית עם 22 נקודות ו-14 ריבאונדים בדרך לניצחון 79- 73 שמשאיר אותם בחיים.

משחק 5: הנסיעה מניו-יורק סיטי, ניו-יורק לרוצ'סטר, ניו-יורק, שהיא עיר אחות של רחובות מאז 1972 ומאז 2004 גם של מודיעין-מכבים-רעות, הוביל למשחק התקפי יותר. הקבוצה הביתית סיימה את המחצית הראשונה ביתרון 49- 44, אבל הניקס קלעו 29 נקודות ברבע השלישית וזכו ביתרון 73- 70 בסיומו. הרבע האחרון התאפיין בקשיי קליעה של שתי הקבוצות, אך בסיומו קוני סימונס שקלע 26 וזסלופסקי שקלע 24 הובילו את הניקס לניצחון חוץ 92- 89 במשחק שבו לכל קבוצה היו 5 קלעים בדאבל-פיגרס.

משחק 6: שוב מחצית ראשונה צמודה הסתיימה בשוויון 38, והרבע השלישי שהגיע בעקבות המחצית הזאת הסתיים כשהניקס ביתרון 53- 50. מי שלקח על עצמו את הרבע האחרון אצל הניקס הוא זסלופסקי שקלע 13 זריקות עונשין ב-16 ניסיונות במהלך המשחק, בדרך ל-23 נקודות שהובילו את הניקס לניצחון 80- 73 שכפה משחק 7. זה היה בסך הכל הקאמבק הרביעי מ-3- 0 ל-3-3 בתולדות הספורט האמריקאי, כשכל 3 הקודמים היו בהוקי – אחד מוצלח ב-1942 ושניים לא מוצלחים ב-1939 ו-1945.

משחק 7: הרויאלס הובילו מהפתיחה עד אמצע הרבע השלישי, אבל וינס בורילה וזסלופסקי הובילו ריצה של הניקס שקבעה 62- 60 בלבד לרויאלס בסיום הרבע השלישי. הניקס השלימו מהפך ברבע האחרון ועלו ליתרון 74- 72, אבל 2 הסנטרים שלהם יצאו ב-6 עבירות, ובצד השני ריזן הפך את התוצאה מהעונשין לפני שבורילה קבע שוויון 75, דקה וחצי לסיום. דיוויס סחט עבירה ודייק פעמיים מהקו, כשאחרי זה היה כדור ביניים כפי הנהוג אז, בו זכו הרויאלס. ביתרון 2, ובלי שעון התקפה, רוצ'סטר שמרו על הכדור עד לשניות הסיום, אז הולצמן מסר לקולמן שקבע 79- 75 בסיום. ריזן קלע 24 עם 13 ריבאונדים ודיוויס הוסיף 20 נקודות עבור המנצחים, כשבסדרה כולה ריזן רשם ממוצעים של 21.7 נקודות ו-14.3 ריבאונדים.

1953: מיניאפוליס לייקרס – ניו-יורק ניקס (4- 1):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: בסיומם של 3 רבעים צמודים הלייקרס הובילו 67- 66, אבל הם הסתבכו בבעיית עבירות ברבע האחרון כשג'ורג' מייקן, ורן מיקלסן, ווייטי סקוג ובוב האריסון יצאו כולם ב-6 עבירות. הארי גלאטין וקארל בראון ניצלו את זה בשורות הניקס עם 22 נקודות ב-10/13 מהקו ו-21 ב-9/9 בהתאמה, ובסך הכל 36/47 קבוצתיים מהקו של הניקס לעומת 22/33 של הלייקרס סידרו לאורחים מניו-יורק ניצחון 96- 88.

משחק 2: במשחק 2 היו אלה הלייקרס שהלכו לקו הרבה יותר עם 31/41 משם לעומת 19/30 של הניקס, והם ניצלו את זה כדי לעלות ליתרון 47- 30. עם זאת, הניקס לא ויתרו ועצרו את הלייקרס על 26.6% מהשדה, מה שגרם לכך שהרבע השלישי הסתיים כשהקבוצה הביתית ביתרון 58- 54 בלבד, אבל מייקן ו-18 הנקודות שלו סייעו ללייקרס לשמור על יתרון קטן ולהשיג ניצחון 73- 71.

משחק 3: המחצית הראשונה הצמודה הסתיימה כשהלייקרס ביתרון 39- 38, והניקס בוודאי קיוו לתרחיש של המשחקים הקודמים בו הם היו טובים יותר בחצי השני, אבל הפעם הלייקרס היו אלה שפתחו פער במחצית השנייה, ובעיקר ברבע אחרון של 25- 15. מייקן קלע 20 ב-5/21 מהשדה ו-10/11 מהקו וג'ים פולארד סייע לו עם 19 נקודות, ומיניאפוליס השיגו ניצחון 90- 75.

משחק 4: הפעם הלייקרס הובילו 41- 34 במחצית והניקס דאגו שהמשחק יהיה צמוד יותר במחצית השנייה, כשאצל האורחים ממיניאפוליס מייקן קלע 27 עם 19 ריבאונדים ב-10/23 מהשדה, ואילו חבריו לקבוצה קלעו 44 נקודות ב-16/60 מהשדה. אצל הניקס, קוני סימונס עם 17 ובראון עם 16 היו השחקנים הבולטים, אבל הם לא הצליחו לסגור לגמרי את הפער והלייקרס ניצחו 71- 69.

משחק 5: הפעם הלייקרס רשמו משחק מאוזן עם 6 קלעים בדאבל-פיגרס, ובראשם פולארד עם 17, שסידרו להם יתרון 44- 35 במחצית. הניקס ניסו לצמצם, אבל נקלעו לבעיית עבירות היסטורית כשמבין 7 שחקני הרוטציה המובילים אחד סיים עם 4 עבירות, שניים נוספים הגיעו ל-5, ולא פחות מ-4 שחקני רוטציה יצאו ב-6 עבירות. בסיום – 91- 84 ללייקרס ו-4- 1 בסדרה. בסך הכל בסדרה, מייקן היה הקלעי המוביל עם 20.4 נקודות למשחק כשאף אחד אחר לא הגיע ל-15.

1972: לוס אנג'לס לייקרס – ניו-יורק ניקס (4- 1)

פיינלס MVP: ווילט צ'מברליין.

משחק 1: הלייקרס הגיעו עם המאזן הטוב בהיסטוריה דאז של 69- 13 ועם רצף של 33 ניצחונות במהלך העונה, שגם בעת כתיבת שורות אלה הוא הארוך ביותר אי פעם, אבל במשחק הראשון ביל בראדלי להט עם 29 נקודות ב-11/12 מהשדה והניקס הובילו 67- 49 במחצית בדרך לניצחון 114- 92, בזמן שאצל הלייקרס ג'רי ווסט סיים משחק חלש עם 3/15 מהשדה.

משחק 2: ווסט המשיך לא לפגוע מהשדה, הפעם עם 6/21, אבל ווילט צ'מברליין קלע 23 עם 24 ריבאונדים וגייל גודריץ' קלע 35 והם הובילו את הלייקרס. המחצית הראשונה הייתה צמודה והסתיימה ביתרון 51- 50 לקבוצה הביתית של LA, אבל הניקס חשו לראשונה את חסרונו של וויליס ריד ודייב דה-בושר הפצועים במהלך רבע שלישי של 28- 11 של הלייקרס, ובסופו של דבר ניצחון 106- 92 השווה את הסדרה.

משחק 3: דה-בושר ניסה לחזור מהפציעה והחטיא 6 זריקות לפני שהוא ירד שוב לטיפולים והניקס אמנם הובילו 28- 23 בסיום הרבע הראשון, אך עד המחצית הלייקרס השלימו את המהפך והגדילו אותו בחצי השני עד ליתרון שיא של 22. ג'רי לוקאס, שקלע 23 עם 14 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, הצליח להוביל ריצה של הניקס שצמצמה, אבל לא מספיק כדי לאיים על התוצאה והלייקרס ניצחו 107- 96 עם 26 נקודות ו-20 ריבאונדים של ווילט ב-9/10 מהשדה ו-8/11 מהקו, כשגם הפורוורד האפי היירסטון לקח 20 ריבאונדים.

משחק 4: דה-בושר הצליח לשחק עם הפציעה במשחק 4 כשהוא החזיק על הפרקט 48 דקות ולקח 13 ריבאונדים. עם זאת, מי שבלטו בניקס היו וולט פרייז'ר, לוקאס ובראדלי שקלעו 24, 25 ו-26 בהתאמה, כשלוקאס גם מוסיף 11 אסיסטים, והניקס הובילו 56- 53 במחצית. ברבע האחרון היו אלה הלייקרס שלקחו את היתרון, והיה זה ווסט שהעניק להם יתרון ברגעי הסיום, אבל פרייז'ר קבע שוויון 101 והחטאה של ווסט קבעה הארכה, שבה הלייקרס שלטו והשיגו ניצחון 116- 111. ווסט הפעם היה הקלעי המוביל עם 28 ב-9/25 מהשדה וגודריץ' קלע 27.

משחק 5: הניקס הצליחו להחזיק מעמד עוד מחצית במשחק 5 שבו הסדרה חזרה ל-LA, אבל הלייקרס השתלטו על העניינים בחצי השני כשגודריץ' קלע 25, צ'מברליין קלע 24 עם 29 ריבאונדים וג'רי ווסט קלע 23 עם 9 אסיסטים. הבריחה שלהם הספיקה לניצחון 114- 100 למרות 31 נקודות ו-10 אסיסטים של פרייז'ר, והלייקרס סגרו את הסדרה עם ניצחון 4- 1. ווילט זכה ב-MVP עם 19.4 נקודות ו-23.2 ריבאונדים ב-60% מהשדה ו-54.3% מהקו, בזמן שגודריץ' קלע 25.6 נקודות ב-46.9%.

1980: לוס אנג'לס לייקרס – פילדלפיה סבנטי סיקסרס (4- 2):

פיינלס MVP: מג'יק ג'ונסון.

משחק 1: המחצית הראשונה הסתיימה בשוויון 53, אבל קארים הוביל בריחה של הלייקרס ברבע השלישי שהסתיים כשהם ביתרון 84- 70. האורחים צמצמו ברבע האחרון, אבל לא מספיק כדי לאיים על היתרון, והלייקרס ניצחו 109- 102 כשקארים הוביל אותם עם 33 ו-14, יחד עם 5 אסיסטים ו-6 חסימות והרוקי מג'יק ג'ונסון רשם טריפל-דאבל של 16, 11 ו-10.

משחק 2: האורחים מפילדלפיה שלטו לחלוטין בחצי הראשון שהסתיים כשהם מובילים 59- 41 בהפסקה. הלייקרס חזרו מפיגור 20 ברבע האחרון והצליחו לצמצם ל-105- 104 בלבד, אבל בובי ג'ונס קלע מחצי מרחק וקבע 107- 104 בסיום. דארל דוקינס הוביל את קלעי פילי עם 25 וד"ר ג'יי ומו צ'יקס קלעו 23 כל אחד, הראשון עם 10 ריבאונדים והשני עם 10 אסיסטים, בעוד שקארים הוביל את הלייקרס עם 38 ו-14.

משחק 3: הסדרה עברה לפילדלפיה, אבל דווקא הלייקרס השתלטו על הפתיחה והובילו 31- 18 בסיום הרבע הראשון. פילי צמצמו ברבע השני, אבל ריצת 9- 0 של הלייקרס סגרה את המחצית כשהם מובילים 58- 44. הלייקרס המשיכו במומנטום גם ברבע השלישי שנסגר כשהם מובילים 84- 65, וכל שנותר לקבוצה הביתית הוא קצת לצמצם ל-111- 101 לזכות הלייקרס בסיום. קארים קלע 33 עם 14 ריבאונדים ו-4 חסימות ונורם ניקסון קלע 22 עבור הלייקרס, בעוד שאת פילי הוביל הדוקטור עם 24 נקודות ו-7 אסיסטים.

משחק 4: הסיקסרס פתחו טוב יותר את המשחק, אבל עד המחצית הלייקרס השלימו מהפך והובילו 51- 49. שוב פילי לקחו את היתרון ברבע השלישי, שהסתיים ביתרון 81- 76 של הקבוצה הביתית, והלייקרס חזרו ברבע האחרון וכפו משחק צמוד. קארים התקשה וסיים עם 11/27 מהשדה ו-6 איבודים בזמן שהדוקטור ודוקינס מובילים את הסיקסרס חזרה ליתרון, אבל מג'יק בלט עם 28, 9 ו-9 ב-10/14 מהשדה וסייע ללייקרס לצמצם ל-105- 102 ולהשיג כדור אחרון עם 6 שניות לסיום. הלייקרס ניסו ללכת לשלשה, בעונה הראשונה שהייתה אפשרות כזאת, אבל בובי ג'ונס חטף את הכדור וקבע שוויון 2 בסדרה. דוקינס הוביל את קלעי פילי עם 26, ארווינג קלע 23 וליינל הולינס את מו צ'יקס קלעו 18 כל אחד וחילקו 13 ו-7 אסיסטים בהתאמה.

משחק 5: משחק 5 הפך לקרב ישיר בין קארים לד"ר ג'יי, כשהראשון הגיע ל-40 נקודות, 15 ריבאונדים ו-4 חסימות, ואילו השני קלע 36 עם 9 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 4 חטיפות ו-2 חסימות. הסיקסרס הובילו 53- 50 במחצית, אבל קארים הוביל מומנטום של הלייקרס ברבע השלישי לפני שהוא סובב את הקרסול וירד לחדרי ההלבשה. הסיקסרס ניצלו את זה כדי לחזור למשחק, אבל קארים חזר ברבע האחרון וקלע 14 מתוך 40 הנקודות שלו אחרי הפציעה. בשוויון 103, 43 שניות לסיום, הכדור הלך לקארים שהטביע על הדוקטור וסחט גם עבירה, כך שהוא העלה את הלייקרס ליתרון 3. ארווינג החטיא ליי-אפ קשה מאוד, אבל הלייקרס ניסו לרוץ למתפרצת ואיבדו את הכדור, כך שפילי קיבלו עוד הזדמנות, אבל גם הם איבדו את הכדור. ניקסון סגר עניין מהקו, ובסיום הלייקרס ניצחו 108- 103.

משחק 6: קארים לא קיבל אישור לשחק או אפילו לטוס לפילדלפיה בגלל הפציעה מהמשחק הקודם, אז מג'יק נשלח לתפקיד הסנטר, והפסיד לקולדוול ג'ונס את הג'אמפ בול של פתיחת המשחק. במשחק עצמו הלייקרס פתחו בריצת 7- 0, אבל הסיקסרס השתלטו על המשחק ברבע השני ועלו ליתרון 52- 44, לפני שהלייקרס הצליחו לצמצם ולקבוע שוויון 60 במחצית. את הרבע השלישי הלייקרס פתחו בריצת 14- 0, בעיקר בזכות יכולת טובה של ג'מאל ווילקס שקלע 16 נקודות ברבע, אבל שוב הסיקסרס חזרו לתמונה וצמצמו את הפער ל-2 בלבד כ-5 דקות לסיום. מג'יק היה זה שהוביל את הריצה של הלייקרס בדקות האחרונות, והם השיגו ניצחון 123- 107 ואליפות. מג'יק סיים את המשחק עם 42 נקודות, 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, כשהמשחק הזה בעיקר התפרסם בתור זה שבו מג'יק פתח כסנטר ושיחק בכל העמדות, ואילו ווילקס קלע 37. מג'יק זכה ב-MVP בעיקר בגלל משחק 6, כשבסך הכל הממוצעים שלו היו 21.5 נקודות ב-57.3% מהשדה ו-87.5% מהקו, 11.2 ריבאונדים, 8.7 אסיסטים ו-2.7 חטיפות, בזמן שקארים קלע 33.4 למשחק, יחד עם 13.6 ריבאונדים ו-4.6 חסימות, במשחק אחד פחות אמנם.

1986: בוסטון סלטיקס – יוסטון רוקטס (4- 2):

פיינלס MVP: לארי בירד.

משחק 1: ראלף סמפסון של יוסטון הסתבך בבעיית עבירות מוקדמת עם 3 כאלה תוך 5 דקות, והתקשה להיכנס לעניינים גם אחר כך כשהוא סיים עם 2 נקודות ב-1/13 מהשדה. גם האקים אולאג'ואן מצא את עצמו עם 5 עבירות בשלב מוקדם יחסית, אבל הוא הצליח לקלוע 33 נקודות ולשמור את יוסטון קרובים במחצית הראשונה שהסתיימה ביתרון של בוסטון 61- 59. הרבע השלישי כבר היה רבע הבריחה של יוסטון, כשכל החמישייה של הסלטיקס קלעו 18-23 נקודות במשחק, ועד לסיום זה הפך לניצחון 112- 100 נוח. רוברט פאריש היה זה שקלע 23 בזמן שבירד קלע 21 עם 13 אסיסטים.

משחק 2: הפעם בוסטון החלו את הבריחה כבר ברבע השני והובילו 60- 50 במחצית, אבל שוב היה זה רבע שלישי של 34- 19 שסידר להם יתרון 94- 69 וגמר את המשחק באופן מעשי. לארי בירד קלע הפעם 31 עם 8 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-4 חטיפות ב-12/19 מהשדה, בזמן שקווין מקהייל הוסיף 25 נקודות, ובוסטון עלו ליתרון 2- 0 בסדרה עם ניצחון 117- 95.

משחק 3: המעבר ליוסטון סייע לרוקטס שפתחו טוב יותר מאשר במשחקים קודמים והובילו 62- 59 במחצית, אבל שוב קלעו רק 18 ברבע השלישי והסלטיקס סיימו אותו ביתרון 4, שגדל ל-8 במהלך הרבע האחרון. הפעם סמפסון רשם משחק טוב משמעותית מ-2 הקודמים עם 24 נקודות ו-22 ריבאונדים, כשהאקים קלע 23 ורוברט ריד קלע 20, יחד עם הגנה טובה על בירד שהוגבל ל-3/12 מהשדה בחצי השני, והיה זה סל של מיטשל וויגינס שהעלה את יוסטון ליתרון 106- 104. פאריש החטיא את הזריקה האחרונה של בוסטון, ועל אף 28 נקודות של בירד ומקהייל הרוקטס הצליחו להשיג ניצחון ראשון בסדרה.

משחק 4: עוד משחק צמוד מאוד, כשהפעם 3 דקות לסיום קבע דניס ג'ונסון שוויון 101 מקו העונשין ומקהייל מצא את בירד לשלשה שהשלימה מהפך, אבל רודני מקריי מיד צמצם לנקודה את הפער. ביל וולטון, השחקן השישי של העונה, קלע מריבאונד התקפה עם דקה וחצי לסיום, ומאז אף קבוצה לא הצליחה לקלוע, כך שהסלטיקס ניצחו 106- 103 ועלו ל-3- 1 בסדרה. ג'ונסון ופאריש קלעו 22 כל אחד ובירד קלע 21 עבור בוסטון, כשאצל יוסטון סמפסון קלע 25 עם 9 אסיסטים.

משחק 5: אחרי קצת יותר מרבע, בזמן יוסטון הובילו 34- 33, סמפסון הורחק אחרי שהרביץ לג'רי סיסטינג מבוסטון, אבל דווקא הרוקטס היו אלה שיצאו טוב יותר ויצאו לריצה גדולה שהובילה אותם ליתרון שיא של 25, בדרך לניצחון 111- 96. האקים קלע 32 עם 14 ריבאונדים ו-8 חסימות וריד חילק 17 אסיסטים, בזמן שמקהייל הוביל את בוסטון עם 33 נקודות.

משחק 6: החזרה לבוסטון עשתה את החיים של הסלטיקס די קלים כשהם ברחו בשלב מוקדם של המשחק והגיעו ליתרון שיא של 30 בדרך לניצחון 114- 97. לארי בירד רשם טריפל-דאבל של 29, 11 ו-12 ומקהייל קלע 29 עם 10 ריבאונדים ו-4 חסימות, ובסך הכל בסדרה רשם בירד ממוצעים של 24 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 9.5 אסיסטים ו-2.7 חטיפות שהספיקו לו ל-MVP, לעומת 25 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו-2.5 חסימות של מקהייל בסדרה.

1996: שיקגו בולס – סיאטל סופרסוניקס (4- 2):

פיינלס MVP: מייקל ג'ורדן.

משחק 1: 3 רבעים צמודים הסתיימו ביתרון 79- 77 של שיקגו, כששון קמפ הוביל את סיאטל עם 30 מתוך ה-77 ב-3 הרבעים האלה, אך הבולס שלטו ברבע האחרון, בעיקר הגנתית כשסיאטל קלעו ב-1/12 מהשדה ב-5 הדקות האחרונות, וניצחו אותו 28- 13 בדרך לניצחון 107- 90. מייקל ג'ורדן קלע 28 וסקוטי פיפן 21 עבור שיקגו בזמן שקמפ הוביל את סיאטל עם 32 נקודות, מהן כאמור 30 ב-3 הרבעים הראשונים ועוד 2 ברבע האחרון.

משחק 2: סיאטל הובילו 27- 23 בסיום הרבע הראשון, אבל שיקגו נטלו את ההובלה עד המחצית והשתלטו על העניינים ברבע השלישי שהסתיים ביתרון 76- 65 של הקבוצה הביתית. הסופרסוניקס פתחו טוב את הרבע האחרון וצמצמו את הפער ל-4, 4 דקות לסיום, אך ג'ורדן הגדיל את הפער מהקו לפני שקמפ צמצם שוב ל-4, דקה ורבע לסיום. ג'ורדן ודטלף שרמפף קלעו 2 מהקו כל אחד ושיקגו קלעו מספיק עונשין כדור לשמור על ניצחון 92- 88, למרות שהם לא קלעו אף סל שדה ב-6 הדקות האחרונות. ג'ורדן קלע 29 עם 8 אסיסטים בזמן שקמפ הוביל את סיאטל עם 29 ו-13 ריבאונדים.

משחק 3: המעבר לסיאטל לא מנע דווקא מהאורחים משיקגו להתפוצץ עם רבע ראשון של 34- 16 ולהוביל 62- 38 במחצית. ההגנה של הסופרסוניקס ספגה רק 13 נקודות ברבע השלישי וצמצמה ל-75- 61 בסיום הרבע השלישי, מה שהעניק לקהל הביתי קצת תקווה, אבל הבולס השתלטו שוב על הרבע האחרון והשיגו ניצחון 108- 86. ג'ורדן קלע 36 במשחק הראשון והאחרון בסדרה בו הוא הגיע ל-30 נקודות או יותר.

משחק 4: אחרי רבע ראשון צמוד, הסופרסוניקס ברחו ברבע שני של 28- 11 וסיימו את המחצית ביתרון 53- 32. שיקגו לא באמת הצליחו להתקרב משם כשההגנה הצמודה של גארי פייטון על ג'ורדן הצליחה קצת לפגוע בתפוקה שלו והוא הגיע ל-23 נקודות ב-6/19 מהשדה בלבד. בסיום – 107- 86 לסיאטל כשקמפ מוביל אותם עם 25 נקודות ב-12/17 מהשדה ו-11 ריבאונדים בזמן שפייטון עם 21 נקודות ו-11 אסיסטים.

משחק 5: משחק 5 היה צמוד לאורך 3 רבעים, אותם סיימו הסופרסוניקס עם יתרון 62- 60 מינימלי, אבל ברבע האחרון הם הצליחו לייצר בריחה ולהשיג ניצחון 89- 78. פייטון סיים עם 23 נקודות, 9 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, קמפ קלע 22 עם 10 ריבאונדים והרשי הוקינס השלים טריו של קלעי 20+ עם 21 נקודות. בצד השני, ג'ורדן קלע 26 ב-11/22 מהשדה וכל יתר הבולס עמדו על 18/55 מהשדה.

משחק 6: הסדרה חזרה לשיקגו, והפעם היה זה תורם של הבולס להוביל בנחת לאורך כל המשחק. ג'ורדן רשם 22 נקודות ב-5/19 מהשדה (האחוזים הכי נמוכים שלו באותו פלייאוף) ועם 5 איבודי כדור (הכי הרבה שלו באותו פלייאוף), אבל דניס רודמן, שלקח 19 ריבאונדים ו-11 מהם בהתקפה, הוביל שליטה מוחלטת של שיקגו בתחום, והם הצליחו להגיע להרבה יותר הזדמנויות לסל, ומתוך כך גם לניצחון 87- 75 שסגר את האליפות. ג'ורדן רשם ממוצעים של 27.3 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים ו-1.7 חטיפות ב-41.5% מהשדה, 31.6% לשלוש ו-83.6% מהקו, וזה הספיק לו כדי לזכות ב-MVP של הסדרה.

2004: דטרויט פיסטונס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 1):

פיינלס MVP: צ'ונסי בילאפס.

משחק 1: תכנית המשחק של דטרויט הייתה לדאוג לכך שאף אחד לא יקבל מצבים נוחים ולבנות על כך ששאק וקובי ברייאנט לא יוכלו לנצח לבד נגד השומרים האישיים המצוינים של הפיסטונס. המחצית הסתיימה ביתרון 41- 40 של הלייקרס כששאק עם 20 נקודות וקובי עם 12, אבל התכנית ההגנתית של דטרויט עבדה מצוין בחצי השני כשקובי עמד על 5/15 מהשדה במחצית. שאק אמנם קלע 34 ב-13/16 מהשדה ו-8/12 מהקו עם 11 ריבאונדים וקובי הוסיף 25, אבל אף לייקר אחר לא קלע יותר מ-5 נקודות ודטרויט הובלו על ידי 22 נקודות של צ'ונסי בילאפס לניצחון 87- 75.

משחק 2: דטרויט שמרו על האסטרטגיה ההגנתית, ושוב שאק וקובי היו היחידים שקלעו בדאבל-פיגרס אצל הלייקרס, אבל קארל מאלון עם 9 נקודות וריבאונדים ולוק וולטון הרוקי עם 7 נקודות ב-100% ו-8 אסיסטים דאגו לכך שיהיה קצת צוות מסייע אצל הקבוצה הביתית שהובילה 44- 36 במחצית. דטרויט חזרו לעניינים ולקחו את היתרון ברבע האחרון, כולל יתרון 6 בדקה האחרונה, ונדמה היה שהם בדרך ליתרון 2- 0, אבל שאק הגיב עם מהלך 3 נקודות בריבאונד ההתקפה וקובי קלע שלשה שכפתה הארכה. בתוספת הזמן, הלייקרס קלעו 10 נקודות מול 2 בלבד של דטרויט והשיגו ניצחון 99- 91. קובי קלע 33 עם 7 אסיסטים ושאק קלע 29, בעוד אצל דטרויט בילאפס קלע 27 עם 9 אסיטסים וריפ המילטון קלע 26.

משחק 3: במשחק 3 דטרויט הצליחו שוב להשאיר את הצוות המסייע מחוץ לעניינים, והפעם גם הצמד שאקובי התקשה מאוד כשהראשון קלע 14 ב-7/14 מהשדה והשני קלע 11 ב-4/13. דטרויט הובילו בהפרש דו-ספרתי או קרוב לזה לכל אורך המשחק, וברבע האחרון הם הגדילו את ההפרש עוד יותר בדרך לניצחון 88- 68. המילטון קלע 31 נקודות ובילאפס קלע 19 במשחק בו הלייקרס שברו שיא מועדון להכי מעט נקודות במשחק פלייאוף.

משחק 4: שאק פתח נהדר את המשחק עם 5/5 מהשדה ברבע הראשון וגארי פייטון הוסיף 6 נקודות ו-3 אסיסטים ברבע. קובי ברייאנט עמד על 7 נקודות ב-3/14 במחצית, אבל התאושש קצת במחצית השנייה וסייע לשאק לשמור על שוויון 56 בסיום הרבע השלישי. ברבע האחרון, בילאפס הוביל ריצה שהעלתה את דטרויט ליתרון דו-ספרתי, והכי קרוב שהלייקרס הגיעו אחרי זה היה פיגור 6. בסיום, דטרויט ניצחו 88- 80 כשראשיד וואלאס קלע 26 עם 13 ריבאונדים ובילאפס קלע 23 כשאצל הלייקרס שאק קלע 36 עם 20 ריבאונדים כמניין הנקודות של ברייאנט.

משחק 5: בנוסף לצרות של הלייקרס על הפרקט, קארל מאלון נפצע במהלך משחק 4 שהפך בדיעבד להיות האחרון בקריירה שלו, ואת מקומו בחמישייה קיבל סטניסלב מדבדנקו שקלע 8 נקודות ברבע הראשון וסייע ללייקרס להיות קרובים, אבל אחרי זה הלייקרס גם התפרקו הגנתית ואפשרו לדטרויט להגיע ל-82 נקודות ב-3 רבעים לעומת 87, 89 ופעמיים 88 ב-4 רבעים במשחקים הקודמים. יתרון 82- 59 בסיום הרבע השלישי התחיל כבר את החגיגות של הפיסטונס שניצחו בסיום 100- 87 עם 21 נקודות של המילטון, 18 ו-22 של בן וואלאס ו-17 ו-10 של טיישון פרינס. בסך הכל בסדרה, בילאפס נבחר ל-MVP עם 21 נקודות ו-5.2 אסיסטים ב-50.9% מהשדה, 47.1% לשלוש ו-92.3% מהקו, לעומת המילטון שקלע 21.4 ב-40.2% מהשדה, 40% לשלוש ו-85.3% מהקו.

2007: סאן-אנטוניו ספרס – קליבלנד קאבלירס (4- 0):

פיינלס MVP: טוני פארקר.

משחק 1: אצל קליבלנד מדובר היה בהופעת גמר ראשונה בתולדות המועדון, וגם של כל השחקנים למעט אריק סנואו, ואילו הספרס באו לגמר רביעי מאז 1999, ואחרי מחצית ראשונה צמודה זה ניכר עם בריחה של הקבוצה הביתית ברבע השלישי שבו רק 6 שחקנים מ-2 הקבוצות יחד קלעו – טים דאנקן, טוני פארקר, מאנו ג'ינובלי וברוס בואן 6 כל אחד עבור הספרס, דרו גודן 10 עבור קליבלנד ולברון ג'יימס עוד 4. תוצאת הסיום הייתה 85- 76 לספרס כשפארקר עם 27 ודאנקן עם 24 ו-13 עם 5 חסימות הובילו את הספרס, בעוד שאת קליבלנד הוביל דניאל גיבסון עם 16 נקודות, בזמן שלברון וגודן קלעו 14 כל אחד.

משחק 2: הספרס שלטו לחלוטין במחצית הראשונה וסיימו אותה ביתרון 58- 33, ואף הגיעו ליתרון שיא של 29 לפני שלברון הוביל קאמבק של קליבלנד. 25 נקודות היו לכוכב הצעיר בן ה-22 של הקאבס בסך הכל במשחק, והוא הצליח להוביל לכך שההפרש ירד ל-8 בלבד, אבל הספרס הידקו את ההגנה והשיגו ניצחון 103- 92. פארקר הוביל את הספרס עם 30 נקודות בזמן שדאנקן קלע 23 עם 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.

משחק 3: אחרי 2 משחקים טובים מהספסל, החליף גיבסון את לארי יוז הפצוע בחמישייה, ודווקא אז נקלע ליום חלש של 1/10 מהשדה. אחרי קצת פחות מ-3 רבעים צמודים הספרס יצאו לריצה שהעלתה אותם ליתרון 10 בתחילת הרבע האחרון, אבל אז הגיע רבע אחרון טוב של לברון שקלע 12 ברבע וסשה פבלוביץ' תפר 2 שלשות, כולל אחת שצמצמה ל-2. ג'ינובלי קלע 1/2 מהקו, לברון הגיב ב-2 מהירות אליהן מאנו ענה ב-2/2 מהקו, ולברון החטיא שלשת שוויון פוטנציאלית בשנייה האחרונה, כך שהספרס השיגו ניצחון 75- 72. פארקר הוביל את הספרס עם 17 נקודות כשלברון הוביל את קליבלנד עם 25, 8 ו-7.

משחק 4: פארקר קלע 24 נקודות ב-3 הרבעים הראשונים והוביל את הספרס ליתרון 60- 52 בסיומו, אבל שוב לברון התאושש מ-3 רבעים פחות טובים של 11 נקודות ב-5/20 מהשדה עם רבע אחרון של 13 נקודות ב-5/10 מהשדה. קליבלנד פתחו את הרבע האחרון עם ריצת 11- 0 והשלימו מהפך, אבל מאנו קלע 13 משלו ברבע האחרון והביא את היתרון חזרה לספרס. קליבלנד הצליחו לקלוע 9 נקודות ב-7.5 השניות האחרונות, אבל זה הספיק רק כדי לצמצם את הפער לנקודה בלבד, ובסיום 83- 82 לספרס. ג'ינובלי קלע 27 ופארקר קלע 24 עבור הספרס, בעוד שלברון קלע 24 ב-10/30 מהשדה עם 10 אסיסטים עבור קליבלנד. בסך הכל בסדרה, פארקר זכה ב-MVP עם 24.5 נקודות ב-56.8% מהשדה, 57.1% לשלוש ו-52.6% מהקו.

2016: קליבלנד קאבלירס – גולדן סטייט ווריורס (4- 3):

פיינלס MVP: לברון ג'יימס.

משחק 1: קליבלנד שמו להם למטרה לעצור את הספלאש בראדרס, והם באמת קלעו יחד רק 20 נקודות ב-8/27 מהשדה, אבל שון ליווינגסטון המחליף קלע 20 נקודות ב-8/10 מהשדה והוביל בריחה של הווריורס לקראת סוף הרבע השלישי ותחילת הרבע הרביעי. דריימונד גרין הוסיף 16 נקודות, 11 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-4 חטיפות, ובסך הכל כל 8 שחקני הרוטציה הבכירים של גולדן סטייט קלעו 9 או יותר (קליי היחיד שלא הגיע ל-10). בצד השני, קיירי ארווינג קלע 26 ולברון קלע 23 והיה במרחק אסיסט מטריפל-דאבל, אבל הבריחה של הווריורס בחצי השני הספיקה להם לניצחון 104- 89.

משחק 2: קליבלנד פתחו טוב והובילו 28- 22 אחרי קצת יותר מרבע, אבל הווריורס הגיבו בריצת 20- 2, כשבמהלכה קווין לאב חטף זעזוע מוח, ומשם גולדן סטייט רק הגדילו את הפער עד לניצחון 110- 77. דריימונד קלע 28 וסטף וקליי כבר נראו טוב יותר מהמשחק הקודם עם 18 ו-17 בהתאמה, כשאצל קליבלנד לברון רשם 19, 8 ו-9.

משחק 3: הפעם הפתיחה המוחצת של קליבלנד סידרה להם יתרון 20 עוד ברבע הראשון שבו קיירי קלע 16 נקודות, בדיוק כמו הווריורס. גולדן סטייט צמצמו והורידו את הפער ל-8 במחצית, אבל לברון קלע 21 במחצית השנייה והוביל בריחה נוספת של קליבלנד שהסתיימה בניצחון 120- 90. לברון קלע 32 עם 11 ריבאונדים, קיירי קלע 30 עם 8 אסיסטים וג'יי אר סמית קלע 20, בעוד שאצל גולדן סטייט סטף החל להתאושש ממשחקים פחות טובים באופן אישי עם 17 מתוך 19 הנקודות שלו במחצית השנייה.

משחק 4: אחרי 3 רבעים צמודים, הספסל של הווריורס הוביל ריצת 7- 0 שסידרה לאורחים יתרון 5 וכשסטף חזר הוא הגדיל את הפער ל-10. קליבלנד צמצמו ל-7 בכמה הזדמנויות ברבע האחרון, אבל סטף היה שם בכל פעם כדי להגדיל את הפער ולסדר לגולדן סטייט ניצחון 108- 97 עם 38 נקודות ו-6 אסיסטים כשקליי מוסיף 25. בצד השני, קיירי קלע 34 ולברון קלע 25. עם זאת, המאורע המשמעותי ביותר במשחק היה היתקלות בין לברון לדריימונד שסידרה ללברון עבירה טכנית ולדריימונד עבירה בלתי ספורטיבית רביעית בפלייאוף, כלומר הרחקה ממשחק 5.

משחק 5: איגודלה נכנס לחמישייה במקום דריימונד ורשם משחק אישי טוב של 15 נקודות, 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, וקליי קלע 26 במחצית הראשונה מול 25 של לברון כדי לקבוע שוויון 61 בהפסקה. עם זאת, בשלב מוקדם של הרבע השלישי הווריורס נותרו גם בלי הסנטר הפותח אנדרו בוגוט שנפצע, ומי שניצל את זה היה בעיקר קיירי עם 23 נקודות במחצית השנייה ו-41 במשחק כשגם לברון הגיע ל-41 עם 16 בחצי השני. הווריורס נשארו קרובים יחסית עד הדקות האחרונות, אבל אז הרוטציה הקצרה מדי התקשתה וקליבלנד רצו 10- 0 והבטיחו ניצחון 112- 97, למרות 37 נקודות של קליי ו-25 של סטף.

משחק 6: קליבלנד חיברו ברבע הראשון ריצת 8- 0 בפתיחה, ריצת 7- 0 וריצת 11- 0 וסיימו את הרבע ביתרון 31- 11, כשסטף מצא את עצמו עם 2 עבירות ועל הספסל אחרי 6 דקות ובהפרש 8, אבל הווריורס לא ויתרו וצמצמו ל-46- 38 במהלך הרבע השני. העבירה השלישית של סטף אפשרה ריצה נוספת של הקאבס שקבעה 59- 43 בהפסקה. הרביעית הודבקה לסטף בשלב מוקדם מאוד של הרבע השלישי, אך קליי הוביל ריצה בדקה האחרונה של הרבע שקבעה 80- 71 לקליבלנד בסיום הרבע השלישי. סטף נקלע גם לעבירה חמישית ושישית ברבע האחרון, כשאחרי השישית הווריורס לא קלעו סל שדה במשך כמה דקות, וזה הספיק לקליבלנד כדי לברוח שוב ולהשיג ניצחון 115- 101. לברון קלע 41 עם 11 אסיסטים, כולל 17 נקודות ברבע האחרון, ובצד השני סטף קלע 30 וקליי הוסיף 25.

משחק 7: דריימונד גרין היה השחקן הטוב ביותר על הפרקט עם 32 נקודות, 15 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, אך בצד השני לברון רשם 27, 11 ו-11 וקיירי קלע 26. הווריורס הובילו 87- 83, אבל לברון הפך עם 6 רצופות לפני שקליי קבע שוויון 89 שהחזיק מעמד כמעט 4 דקות עד לשלשה של קיירי. מכיוון שהסל הזה של קליי היה האחרון של גולדן סטייט לעונה הזאת, השלשה האחת של קיירי ו-1/2 מהקו של לברון הספיקו לקאבס אחרי דקות רעות מאוד התקפית של שתי הקבוצות. בסיום – 93- 89 לקליבלנד שהופכים לראשונים שחוזרים מפיגור 3- 1 לניצחון בסדרת הגמר.