בשלב הראשון של הפרויקט, בכל כתבה יופיעו 9-10 סדרות גמר ובסיום סקר שבו תוכלו לבחור את המועדפות עליכם (אפשר לבחור אחת או יותר), כאשר 2 הראשונות מכל כתבה יעלו ל-16 האחרונות, ומשם יתחילו קרבות ראש בראש. על אף שהחלוקה נקבעה לפי הגרלה ולא לפי סדר כרונולוגי, סדר הסדרות בכל אחת מהכתבות יהיה כרונולוגי.

1952: מיניאפוליס לייקרס – ניו-יורק ניקס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: המחצית הראשונה הייתה בשליטת הלייקרס, ובעיקר ג'ים פולארד שסיים את המשחק עם 34 נקודות, ובהפסקה זה היה יתרון 40- 32 לקבוצה הביתית, אחרי שמהלך שהיה אמור להיחשב כסל ועבירה של דיק מגוויר הפך ל-2 זריקות עונשין בגלל ששני השופטים לא ראו שהכדור נכנס. הניקס חזרו לעניינים ברבע השלישי בו הם קלעו 27 נקודות וברבע האחרון בו הם עצרו את הלייקרס על 11 והצליחו לכפות שוויון 71 והארכה, אבל ב-5 הדקות הנוספות הלייקרס קלעו נקודה יותר מאשר ב-12 שקדמו להן, והקבוצה הביתית הצליחה להשיג ניצחון 83- 79.

משחק 2: את משחק 2 סיים פולארד עם 6/20 מהשדה בזמן שג'ורג' מייקן הגדיל וקלע רק 4 מ-20 הזריקות שלו, אם כי הוא גם הוסיף 10/12 מהקו ו-21 ריבאונדים. בצד השני, רבע שני של 30- 14 סידר לניקס יתרון גדול כשהארי גלאטין הוביל את האורחים עם 18 ו-11 במשחק, והלייקרס רק צמצמו קצת ל-80- 72 בסיום ושוויון 1 בסדרה.

משחק 3: מייקן התאושש מ-2 משחקים פחות מוצלחים עם 26 ו-17 ב-8/17 מהשדה ו-10/11 מהקו בזמן שהלייקרס כקבוצה ניצחו 46- 36 את קרב הריבאונדים. מקס זסלופסקי הוביל את הניקס עם 17 נקודות ב-5/19 מהשדה ו-7/9 מהקו ודיק מגוויר לא היה רחוק מטריפל-דאבל, אבל הלייקרס השתלטו על העניינים בדקות הסיום והשיגו ניצחון 82- 77 שהחזיר להם את היתרון בסדרה.

משחק 4: מייקן שוב נקלע ליום של 4/20 מהשדה במשחק 4, פולארד נפצע וזסלופסקי היה עם 2/10 מהשדה בצד השני, כך שמדובר היה הפעם במאבק ראש בראש בין סלייטר מרטין של הלייקרס ובין קוני סימונס של הניקס כשהם קלעו 32 ו-30 בהתאמה. הלייקרס הובילו ב-5 בסיום הרבע השלישי, אבל הניקס הגיעו ל-54 זריקות עונשין, ומתוכן 42 צללו פנימה, מה שאפשר להם לכפות הארכה ואחר כך להשיג ניצחון 90- 89 בסיום ההארכה.

משחק 5: הקו הקדמי של הלייקרס, ללא פולארד הפצוע, כלל בעיקר את ורן מיקלסון וג'ורג' מייקן, והפעם שניהם הגיבו היטב עם 32 נקודות של כל אחד מהם. בצד השני, סימונס נעצר על 2/12 מהשדה והניקס כקבוצה ירדו ל-28 זריקות עונשין בלבד, מה שאפשר ללייקרס לברוח ליתרון דו-ספרתי ברבע השלישי ולהשיג ניצחון 102- 89.

משחק 6: מייקן שמר על היכולת הטובה שלו עם 28 נקודות במשחק 6, אבל יתר חבריו לקבוצה קלעו רק 40. בצד השני, זסלופסקי קלע 23 במשחק הטוב ביותר שלו בסדרה, סימונס עזר לו עם 15, והם בעיקר השתחררו ברבע האחרון אחרי שוויון 52 בסיום הרבע השלישי. בסיום, הניקס כופים משחק 7 עם ניצחון 76- 68.

משחק 7: הפעם היה זה תור הלייקרס להציג הגנה נהדרת כשב-3 רבעים הניקס קלעו 37 בלבד מול ה-49 של הלייקרס. הניקס צמצמו ל-7 במהלך הרבע האחרון והפעילו לחץ על כל המגרש, אבל הגברת הקצב הפכה לטובת שתי הקבוצות כשפולארד חזר מהפציעה וקלע כמה סלים חשובים ומייקן המשיך להוביל את הלייקרס שניצחו 33- 28 את הרבע האחרון ו-82- 65 את המשחק בדרך לאליפות. מייקן היה כמובן זה שהוביל את האלופה עם ממוצעים של 21.7 נקודות ו-17.4 ריבאונדים.

1955: סירקיוז נאשיונלס – פורט ווין פיסטונס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: נפתח עם ספויילר. זו סדרת הגמר הראשונה, והאחרונה עד כה, שבה הקבוצה הביתית ניצחה את כל 7 המשחקים בסדרה. סירקיוז כבר הובילו ב-12 בשלב מוקדם של המשחק לפני שהפיסטונס חזרו לעניינים, ואף עלו ליתרון 75- 71 במהלך הרבע האחרון, אך רד רוצ'ה ופול סיימור הובילו את הנאשיונלס עם 19 ו-17 נקודות בהתאמה, והם החזירו את היתרון והשיגו ניצחון 86- 82.

משחק 2: שוב סירקיוז היו אלה ששלטו בעניינים בהתחלה כשהפיסטונס השלימו מהפך במחצית השנייה, אך הפעם הם סיימו את הרבע השלישי ביתרון 65- 63. דולף שייז הפעם היה זה שהוביל את הנאשיונלס עם 24 נקודות ו-15 ריבאונדים, כולל 2 קליעות עונשין קריטיות שהעלו אותם ליתרון 3 בדקה האחרונה. פרנקי בריאן צמצם לנקודה, אבל רד רוצ'ה הוריד את שעון ההתקפה, בסדרת הגמר הראשונה עם שעון התקפה, וקלע את הסל שקבע 87- 84 בסיום ויתרון 2- 0 לסירקיוז בסדרה.

משחק 3: מי שתהה לעצמו איפה זה פורט ווין במפה כדי למצוא איפה התקיימו משחקי הבית של הפיסטונס, זה מיותר. האולם הביתי שם הוחכר מראש לטורניר באולינג, ולכן בעלי הפיסטונס היה צריך להעביר את המשחקים לאינדיאנפוליס, וככל הנראה יש לזה קשר לכך שכעבור שנתיים הקבוצה עברה לדטרויט. במשחק עצמו, אחרי שוויון 43 במחצית, הפיסטונס עצרו את הנאשיונלס על 14 נקודות בלבד ברבע השלישי ועלו ליתרון שיא של 74- 59 במהלך הרבע האחרון. סירקיוז הצליחו לצמצם ל-3 בלבד את הפער, אך פורט ווין התעלו בדקות הסיום והשיגו ניצחון 96- 89, בעיקר בזכות 23 נקודות של מל האצ'ינס.

משחק 4: הפיסטונס שלטו במשחק 4 מראשו ועד סופו, כשב-3 הרבעים הראשונים היתרון רק הלך וגדל ועמד על 12 בסיום הרבע השלישי. סירקיוז צמצמו קצת ברבע האחרון, אבל לא באמת הצליחו להתקרב, כשבריאן עם 18 נקודות הוביל 7 קלעים בדאבל-פיגרס בדרך לניצחון 109- 102 של הפיסטונס ושוויון 2 בסדרה. בצד השני, שייז קלע 28, אבל היו רק 3 קלעים בדאבל-פיגרס אצל הנאשיונלס.

משחק 5: הפיסטונס שלטו גם במשחק 5, השלישי מבין 3 משחקי הבית הרצופים שלהם, וגם אירוע שבו אוהד זרק כיסא לפרקט והחמיץ רק במעט את השחקנים לא מנע מהם לעלות ליתרון 57- 42 סמוך לסיומו של הרבע השלישי. אולם, משם החל הקאמבק של סירקיוז כשמהלך 3 נקודות של רד רוצ'ה, בדרך היחידה שהייתה אפשרית אז, צמצמה את הפער לנקודה בלבד. החטאות מ-2 הצדדים אפשרו לפיסטונס לשמור על היתרון, ובריאן קלע 2 זריקות עונשין בשנייה האחרונה, בזמן שהקהל כבר פורץ למגרש. בסיום – 74- 71 לפיסטונס שעולים ליתרון 3- 2 בסדרה כשג'ורג' יארדלי מוביל את הקלעים עם 16 נקודות.

משחק 6: הפיסטונס הובילו ב-8 בסיום הרבע הראשון, אבל בהמשך הנאשיונלס, שחזרו ל-2 משחקים ביתיים, הצליחו להפוך את התוצאה ולהיות אלה שמובילים ברבע האחרון. יארדלי הוביל קאמבק של פורט ווין עם 31 נקודות ו-12 ריבאונדים, וקבע שוויון 103, אבל סל של רד קר הביא לסירקיוז יתרון שממנו הפיסטונס לא חזרו. בסיום – 109- 104 לסירקיוז שכופים משחק 7, כששייז מוביל את הקלעים עם 28 נקודות, 12 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.

משחק 7: הפיסטונס פתחו בסערה את משחק 7 והובילו 31- 21 בסיום הרבע הראשון בדרך ליתרון שיא של 41- 24. מי שהוביל את הקאמבק של סירקיוז היה דווקא המחליף בילי קנוויל, ועד המחצית היתרון הצטמצם ל-53- 47 ובסיום הרבע השלישי זה כבר היה שוויון 74. 1:20 לסיום, שייז, שרשם משחק חלש של 4/18 מהשדה, קלע פעמיים מהקו והעלה את הנאשיונלס ליתרון נקודה, אבל יארדלי הגיב עם קליעת עונשין והפיסטונס השיגו כדור נוסף בשוויון 91. צעדים של יארדלי העבירו את הכדור לסירקיוז וג'ורג' קינג נשלח לקו, משם הוא דייק והעלה את סירקיוז שוב ליתרון נקודה. הכדור האחרון הלך לאנדי פיליפ, אבל קינג חטף לו אותו והבטיח את האליפות של סירקיוז. בסיום המשחק – 92- 91 לסירקיוז ו-4- 3 בסדרה שבה היתרונות הגדולים שהפיסטונס איבדו, כולל צמד האיבודים בשניות הסיום, העלו בדיעבד שאלות על כשרות המשחק והסדרה ועל אפשרות של הימורים לא חוקיים. בצד המקצועי, דולף שייז הוביל את הנאשיונלס בסדרה עם 19 נקודות ו-11.9 ריבאונדים.

1971: מילווקי באקס – בולטימור בולטס (4- 0):

פיינלס MVP: קארים עבדול ג'באר.

משחק 1: בסדרת גמר שבה הביתיות התחלפה בכל משחק, הבאקס אירחו את המשחק הראשון כשהם מצליחים לקלוע באחוזים גבוהים יותר, לשלוט בריבאונד וללכת יותר לקו העונשין, אבל 23 איבודים שלהם מול 14 של הבולטס שמרו על המשחק צמוד יחסית. עם זאת, קארים הוביל את מילווקי עם 31 נקודות ו-17 ריבאונדים ב-13/16 מהשדה ו-5/5 מהקו, והוא סידר לבאקס ניצחון 98- 88 על אף שבולטימור לקחו 30 זריקות יותר מהשדה – 107 לעומת 77.

משחק 2: הבאקס צמצמו את פער האיבודים במשחק 2 ל-26- 20 והצליחו שוב להוריד את הבולטס לפחות מ-40% מהשדה כשהפעם הם עברו את ה-50% כקבוצה. הפעם, אחרי מחצית ראשונה צמודה שהסתיימה ביתרון 49- 45 של מילווקי, הבאקס קלעו 30 מול 16 של הבולטס ברבע השלישי, וקארים הסתפק ב-27 נקודות ב-13/22 מהשדה עם 24 ריבאונדים כדי להוביל את מילווקי לניצחון חוץ קליל של 102- 83.

משחק 3: משחק 3 היה המשחק היחיד בסדרה שבו ווס אנסלד, ה-MVP שנתיים קודם לכן, הצליח להתמודד באופן שווה עם ה-MVP הנוכחי קארים גם בשורה הסטטיסטית, 23 ו-21 של קארים ב-10/22 מהשדה לעומת 20, 23 ו-6 של אנסלד ב-10/22 מהשדה. כתוצאה מכך, המשחק הזה גם היה הצמוד ביותר בסדרה. עם זאת, קארים קיבל עזרה של בוב דאנדרידג', בחירת הסיבוב הרביעי של דראפט 1969 שבו גם נבחר קארים, שקלע 29 עם 10 ריבאונדים, ומילווקי שמרו על היתרון בדרך לניצחון 107- 99.

משחק 4: הבולטס שוב לקחו כמעט 30 זריקות מהשדה יותר מהבאקס, בגלל השילוב בין ריבוי איבודים ובין ריבוי זריקות עונשין, אבל מילווקי שמרו על יתרון בטוח לכל אורך המשחק, כשהקלעי המוביל הפעם הוא אוסקר רוברטסון שקלע 30 עם 9 אסיסטים, בזמן שקארים הסתפק ב-27 ו-12. בסיום – 118- 106 לבאקס שמשלימים סוויפ כשקארים מסיים את הסדרה עם ממוצעים של 27 נקודות ו-18.5 ריבאונדים ב-60.5% מהשדה ו-76.2% מהקו.

1973: ניו-יורק ניקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 1):

פיינלס MVP: וויליס ריד.

משחק 1: הלייקרס שלטו לחלוטין במשחק הראשון הביתי והובילו 95- 79 בסיום הרבע השלישי, בעיקר בזכות היכולת שלהם לעצור את וויליס ריד על 10 נקודות בלבד. דייב דה-בושר וביל בראדלי, שקלעו 25 ו-24 בהתאמה, הובילו קאמבק של הניקס, אבל גייל גודריץ' שהוביל את הלייקרס עם 30 דאג לשמור על היתרון אצלם. ג'ים מקמילן הוסיף 27 נקודות, ווסט 24 וצ'מברליין קלע 12 עם 20 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, והלייקרס הצליחו להשיג ניצחון 115- 112.

משחק 2: השיפור העיקרי של הניקס בין משחק 1 למשחק 2 היה בהגנה על גודריץ' שקלע הפעם 14 נקודות ב-5/15 מהשדה בלבד. בצד השני, לצד בראדלי שקלע 26 והרכז וולט פרייזר שקלע 20, אחד השחקנים הבולטים הנוספים היה פיל ג'קסון שקלע 17 נקודות עם 7 ריבאונדים ו-3 אסיסטים כשבצד השני ווסט קלע 32 ומקמילן 26, אבל צ'מברליין הגיע ל-5 בלבד. בסיומו של משחק צמוד הניקס ניצחו 99- 95 וקבעו שוויון 1 בסדרה.

משחק 3: משחק 3 היה משחק קליעה רע של כל שחקני הלייקרס בגדול וכקבוצה הם עמדו על 38% בלבד מהשדה. בצד השני, וויליס ריד התאושש מ-2 משחקים פחות טובים והוביל את קלעי הניקס עם 22 נקודות ו-10 ריבאונדים, ובעיקר רבע שלישי שבו ההגנה של הקבוצה הביתית עצרה את הלייקרס על 13 נקודות בלבד. האורחים קצת צמצמו את הפער, אבל לא יכלו למנוע את הניצחון 87- 83 שהעלה את הניקס ל-2- 1.

משחק 4: הניקס המשיכו את המומנטום מהמשחק הקודם ובסיום הרבע הראשון התוצאה הייתה 29- 16 לזכותם. הלייקרס חיכו עד לרבע האחרון עבור הקאמבק, אבל 23 נקודות של ווסט וגודריץ' לא הספיקו אל מול 33 של דה-בושר שהוביל את הניקס. וויליס ריד הוסיף 21 ו-11 עבור הקבוצה הביתית, וניצחון 103- 98 הוביל לכך שהטיסה למשחק 5 בלוס אנג'לס הייתה כשהניקס ביתרון 3- 1.

משחק 5: ההגנה של הניקס שוב עצרה את הלייקרס על 16 נקודות ברבע הראשון, אבל הפעם הלייקרס עשו לניקס בדיוק אותו דבר ברבע השני והובילו 41- 39 במחצית. הרבע השלישי שוב היה הרבע שבו הניקס השתלטו על המשחק והם סיימו אותו ביתרון 71- 59, ושוב הלייקרס הצליחו לצמצם ולתת תחושה של משחק צמוד, אבל לא מעבר לזה. 2 איבודי כדור של הלייקרס בדקה האחרונה סגרו את הסדרה סופית, כשארל מונרו עם 23 נקודות מוביל לניצחון 102- 93 במשחק ו-4- 1 בסדרה. 5 שחקני החמישייה של הניקס קלעו 15.6-18.6 נקודות למשחק בסדרה, כשמי שזכה בפיינלס MVP היה וויליס ריד, הפעם בזכות היכולת על הפרקט, עם 16.4 נקודות ו-9.2 ריבאונדים. מאמן הלייקרס, ביל שרמן, נשאל אחרי זה למה הלייקרס הפסידו, והוא ענה שזה בגלל שווילט בן 37 וג'רי ווסט בן 35.

1977: פורטלנד טרייל בלייזרס – פילדלפיה סבנטי סיקסרס (4- 2):

פיינלס MVP: ביל וולטון.

משחק 1: 2 שניות מהפתיחה קיבלנו דאנק ראשון של ד"ר ג'יי, והוא קלע בהמשך המשחק 31 נקודות נוספות. דאג קולינס הגיע גם הוא ל-30 נקודות עבור הסיקסרס, במקרה שלו יחד עם 6 ריבאונדים ואסיסטים, וכקבוצה הסיקסרס עמדו על 27/32 מהקו לעומת 15/18 של הבלייזרס, בזמן ש-20 איבודים של פילי נענו ב-34 כאלה של פורטלנד במהלך המשחק. הסיקסרס שמרו על היתרון לאורך המשחק והשיגו ניצחון 107- 101, למרות 28 ו-20 של ביל וולטון.

משחק 2: הרבע השני היה זה שהכריע את המשחק, כש-30 נקודות של פילי לעומת 17 של פורטלנד קבעו יתרון 61- 43 בהפסקה. קולינס הפעם הוביל את הקלעים עם 27 כשארווינג קלע 20 והרכז הנרי ביבי הוסיף 15 נקודות עם 11 אסיסטים, ג'ורג' מקגיניס קלע 12 עם 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים וקולדוול ג'ונס הוסיף 10 נקודות ו-14 ריבאונדים במשחק שבו כל החמישייה של הסיקסרס הגיעו לדאבל-פיגרס. בסיום – 107- 89 ו-2- 0 לפילדלפיה בסדרה.

משחק 3: המעבר לפורטלנד שינה את המומנטום והבלייזרס הובילו 34- 21 בסיום הרבע הראשון. הסיקסרס צמצמו בהמשך ובתחילת הרבע האחרון הפער ירד ל-4 בלבד, אבל אז ביל וולטון הכניס 2 אלי-הופים תוך שניות בודדות, כולל חטיפה של דייב טוורדזיק בין לבין, וזה התחיל מומנטום של פורטלנד שקלעו 42 נקודות ברבע האחרון לעומת 25 של פילדלפיה וניצחו 129- 107. מאוריס לוקאס הוביל את הקלעים עם 27 נקודות כשוולטון רשם 20, 18 ו-9 עם 4 חסימות.

משחק 4: שוב פורטלנד פתחו נהדר והובילו ב-13 בסיום הרבע הראשון, אך הפעם רבע שלישי של 41- 21 לזכותם גם לא נתן לפילדלפיה להתקרב, ובסיום הניצחון של פורטלנד היה 130- 98, כשהפעם ליונל הולינס קולע 25 ליד ה-24 ו-12 של לוקאס. ביל וולטון נתן משחק רגוע של 12 נקודות ב-6/10 מהשדה, והוסיף 13 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-4 חסימות.

משחק 5: המחצית הראשונה הייתה די צמודה והסתיימה ביתרון 45- 41 של פורטלנד, אבל הם הוסיפו 40 נקודות ברבע השלישי ומצאו את עצמם ביתרון 91- 69 בשלב מוקדם של הרבע האחרון. ד"ר ג'יי הוביל קאמבק של הסיקסרס במשחק בו הוא קלע 37 נקודות, אבל זה לא הספיק והבלייזרס השיגו ניצחון 110- 104, ניצחון החוץ הראשון והאחרון בסדרה. בוב גרוס עם 25 הוביל 6 קלעי דאבל-פיגרס בפורטלנד.

משחק 6: גם הפעם קיבלנו רבע של 40 נקודות מפורטלנד, והפעם זה היה הרבע השני שהעלה אותם ליתרון 67- 55. ד"ר ג'יי שוב החזיר את הסיקסרס לעניינים, הפעם עם 40 נקודות ו-8 אסיסטים, אבל בצד השני ביל וולטון עם 20 נקודות, 23 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-8 חסימות שמר על היתרון של פורטלנד. מקבץ טעויות של הבלייזרס בדקות האחרונות אפשרו לפער לרדת ל-2 בלבד, אבל מקגיניס החטיא בשנייה האחרונה ופורטלנד לקחו את האליפות עם ניצחון 109- 107. ביל וולטון זכה בפיינלס MVP עם ממוצעים של 18.5 נקודות, 19 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים ו-3.7 חסימות.

1989: דטרויט פיסטונס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 0):

פיינלס MVP: ג'ו דומארס.

משחק 1: רגע לפני תחילת הסדרה, ביירון סקוט נפצע באימון והחמיץ את כל הסדרה. במשחק הראשון, דטרויט שלטו מהפתיחה ויצרו אט אט פער משמעותי שהפך ל-97- 79 לקראת דקות הסיום. הלייקרס קצת צמצמו וזה הסתיים בתוצאה 109- 97, כשאייזאה תומאס מוביל את הקלעים עם 24 נקודות ו-9 אסיסטים וג'ו דומארס מסייע לו עם 22 ו-7 בהתאמה.

משחק 2: הלייקרס פתחו טוב את משחק 2 והובילו 32- 26 בסיום הרבע הראשון, יתרון עליו הם שמרו גם בהמשך כשהרבע השלישי הסתיים ביתרון 92- 84 לזכותם. עם זאת, דומארס קלע 24 במחצית הראשונה ושמר על דטרויט קרובים, מגמה שהתחזקה כשמג'יק ג'ונסון מתח את אחד הגידים בברך ולא חזר למשחק. ברבע האחרון הפיסטונס השתלטו על המשחק ועם ריצת 18- 3 לקחו את היתרון, אבל הלייקרס הצליחו לצמצם לנקודה בלבד. החטאת עונשין של ג'יימס וורת'י שמרה על יתרון מינימלי של דטרויט, והם הצליחו לנצח 108- 105 כשדומארס סיים עם 33 נקודות.

משחק 3: מג'יק עלה לשחק במשחק 3, אבל הפציעה מהמשחק הקודם שלחה אותו החוצה אחרי 5 דקות, ואלו היו הדקות האחרונות שלו בסדרה. בלעדיו, וורת'י קלע 26, מייקל קופר חילק 13 אסיסטים וקארים שכח שהוא בן 42 וקלע 24 עם 13 ריבאונדים. בצד השני, דומארס קלע 31 ותומאס קלע 26 עם 8 אסיסטים, ושוב משחק צמוד עם יתרון קל לפיסטונס. בפיגור 3, הלייקרס השיגו כדור אחרון, ומי שקיבל את הזריקה היה דיוויד ריברס, שבעתיד יהפוך לאגדת יורוליג, אבל כאן הוא נחסם על ידי דומארס וליימביר קבע 114- 110 בסיום ו-3- 0 בסדרה.

משחק 4: ללא מג'יק וסקוט הפצועים, ג'יימס וורת'י לקח את האחריות במשחק 4 עם 40 נקודות ב-17/26 מהשדה, אבל כל יתר החמישייה קלעו 30 ב-10/30 מהשדה. וורת'י הוביל את הלייקרס ליתרון 35- 23 בסיום הרבע הראשון, אבל שוב הפיסטונס צמצמו והשתלטו על המשחק ברבע האחרון. דומארס קלע 23, בעיקר בזכות 13/17 מהקו, וקארים אמנם צמצם ל-4 כדקה וחצי לסיום, אבל משם דטרויט דאגו לסגור עניין עם ניצחון 105- 97 וסוויפ בסדרה. דומארס נבחר ל-MVP עם 27.3 נקודות ב-57.6% מהשדה ו-86.8% מהקו, יחד עם 6 אסיסטים למשחק.

1999: סאן-אנטוניו ספרס – ניו-יורק ניקס (4- 1):

פיינלס MVP: טים דאנקן.

משחק 1: אלן יוסטון פתח טוב את הסדרה ועם 10 נקודות ברבע הראשון סידר לניקס יתרון 27- 21, אבל ברבע השני הניקס כקבוצה קלעו 10 וטים דאנקן לבדו קלע 11, כך שהספרס עלו ליתרון 8 בהפסקה. גם ברבע האחרון הניקס התקשו מאוד התקפית וקלעו 14 בלבד, כשהפעם דאנקן קלע 8 ברבע וג'ארן ג'קסון הוסיף 9 ברבע. בסך הכל, הספרס השיגו ניצחון 89- 77 כשדאנקן קלע 33 נקודות עם 16 ריבאונדים.

משחק 2: ההגנה של הספרס הגבירה הילוך במשחק 2, כשהניקס לא הגיעו ל-20 נקודות באף אחד מ-4 הרבעים. בצד השני, הספרס התקשו התקפית גם הם לפרקים, אבל הצליחו להגיע לקו ל-18 זריקות ברבע האחרון, מה שסייע להם להגיע ל-24 ברבע ולהגדיל את היתרון הקטן שהיה להם לניצחון 80- 67. דאנקן עם 25 נקודות ו-15 ריבאונדים הוביל 4 קלעים בדאבל-פיגרס, בזמן שלטרל ספריוול עם 26 ויוסטון עם 19 היו היחידים אצל הניקס שעמדו בקריטריון הזה.

משחק 3: המעבר לגארדן בניו-יורק סייע לניקס שהגיעו הרבה לקו העונשין והצליחו לכפות על הספרס 20 איבודים לעומת 10 בלבד שלהם. הניקס קלעו 32 נקודות ברבע הראשון ועלו ליתרון דו-ספרתי, אבל עם 17 נקודות בלבד ברבע השני הפער הצטמצם ל-3 במחצית ובסיום הרבע השלישי. ספריוול התחמם ברבע האחרון וקלע 10 בזמן שדאנקן עמד על 0/4, 2 איבודים ו-3 עבירות ברבע, והניקס הצליחו להשתלט על המשחק ולהשיג ניצחון 89- 81. יוסטון קלע 34 עבור הניקס וספריוול חיבר את ה-10 ברבע האחרון ל-14 שהיו לו קודם לכן.

משחק 4: ההתקפה של הספרס הגיבה במשחק 4, כשכל שחקני החמישייה קלעו בדאבל-פיגרס, ואצל הניקס היו 4 כאלה כשלארי ג'ונסון נתקע על 5 נקודות ב-2/8 מהשדה. הפעם דאנקן נתן רבע רביעי טוב בהרבה עם 7 נקודות ו-8 ריבאונדים, בדרך ל-28 ו-18 במשחק כולו בהתאמה, וריצת 8- 0 בדקות הסיום דאגה לשמור על היתרון, למרות שהניקס הצליחו קצת לצמצם ל-96- 89 בסיום.

משחק 5: קרב ראש בראש בין ספריוול שקלע 35 ובין דאנקן שקלע 31, כשאף אחד אחר לא קלע יותר מ-16. ספריוול קלע 25 במחצית השנייה, כולל 14 ברבע האחרון, והעלה את הניקס ליתרון 77- 75, אבל דאנקן הגיב עם 1/2 מהקו ואייברי ג'ונסון קלע את סל הניצחון, 47 שניות לסיום. הפעם ספריוול החטיא פעמיים עד לסיום, והספרס השיגו ניצחון 78- 77 ואליפות. דאנקן נבחר ל-MVP עם 27.4 נקודות, 14 ריבאונדים ו-2.2 חסימות למשחק ב-53.7% מהשדה ו-79.5% מהקו.

2003: סאן-אנטוניו ספרס – ניו-ג'רזי נטס (4- 2):

פיינלס MVP: טים דאנקן.

משחק 1: אחרי מחצית ראשונה צמודה, שהסתיימה בשוויון 42, דאנקן קלע 13 ברבע השלישי עם 5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים וטוני פארקר הוסיף 9 נקודות ברבע, בזמן שהנטס קלעו 17 בלבד, כך שיתרון 74- 59 בסיום הרבע השלישי הספיק לספרס כדי להשיג ניצחון כשהכי קרוב שהנטס הגיעו ברבע האחרון היה פיגור 9. דאנקן סיים את המשחק עם 32 נקודות ב-11/17 מהשדה ו-10/14 מהקו, יחד עם 20 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 3 חטיפות ו-7 חסימות.

משחק 2: הספרס קלעו את 7 הנקודות הראשונות במשחק, אבל הנטס השתלטו על העניינים אחרי זה ואת הרבע השלישי הם סיימו ביתרון 10. הספרס הצליחו לחזור למשחק ברבע האחרון שבו פארקר וסטיבן ג'קסון קלעו 9 כל אחד, כשג'ייסון קיד קלע 13 ברבע ושמר על יתרון קטן של הנטס. שלשות של ג'קסון צמצמו לנקודה בלבד את הפער וקיד דייק רק פעם אחת מהקו, אבל את הניסיון האחרון שהיה יכול להשלים מהפך ג'קסון החטיא מבחוץ. בסיון – 87- 85 לנטס כשקיד עם 30 נקודות.

משחק 3: הנטס פתחו טוב, בעיקר בזכות 10 נקודות של קניון מרטין ברבע הראשון, אבל כקבוצה הם קלעו רק 9 ברבע השני והספרס הובילו 33- 30 במחצית. רבע שלישי של 27 נקודות העלה את ניו-ג'רזי ליתרון 57- 54 בסיום הרבע השלישי, אבל הנטס שוב התקשו התקפית וקלעו ב-35% בלבד מהשדה ברבע האחרון. בצד השני, פארקר קלע 11 ודאנקן 7 ברבע האחרון, ובמשחק זה היה 26 ו-21 בהתאמה, וסל קריטי של מאנו ג'ינובלי הרוקי העלה את ההפרש ל-7 עם חצי דקה לסיום, בדרך לתוצאה הסופית 84- 79.

משחק 4: אחרי המשחק המעולה הקודם שלו, הפעם פארקר הגיע ל-3 נקודות ב-1/12 מהשדה, והנטס עלו ליתרון 11 במחצית. ההגנה של הספרס שוב הייתה בשיאה ברבע השלישי בו הנטס קלעו 11 בלבד, ודווקא המחליפים ספידי קלאקסטון הצעיר וקווין וויליס הותיק השלימו את המהפך, וקיבלנו דקות אחרונות צמודות. ג'ינובלי העלה את הספרס ליתרון 2, אבל קניון מרטין ענה עם 3/4 מהקו והשלים מהפך נוסף. ג'ינובלי החטיא שלשה וקיד הוסיף 2 מהקו ליתרון, 9 שניות לסיום. סטיב קר מצא את דאנקן ל-2 מהירות, וקיד שוב הגיב עם 2 מהקו. הכדור הלך לג'ינובלי שהחטיא שלשה, וגם ה-2 של דאנקן בשנייה האחרונה לא שינו כלום. בסיום – 77- 76 לנטס שכמרטין עם 20 נקודות ו-13 ריבאונדים.

משחק 5: אחרי כמה משחקים צמודים במיוחד, משחק 5 היה בשליטה די ברורה של הספרס. ההפרש אמנם לא היה גדול בשום שלב, אבל למעט ריצה אחת באמצע הרבע השלישי האורחים מטקסס הובילו לאורך כמעט כל המשחק. דאנקן קלע 29 נקודות, יחד עם 17 ריבאונדים ו-4 אסיסטים וחסימות כשקיד רשם 29, 7 ו-7 בצד השני, אבל הספסל של הספרס, בראשות מאליק רוז ומאנו, ניצח 35- 16 בקרב המחליפים, ובסך הכל הספרס ניצחו 93- 83.

משחק 6: ב-3 הרבעים הראשונים הנטס היו אלה ששלטו במשחק, והרבע השלישי הסתיים כשהם ביתרון 63- 57, בזמן שדאנקן עשה את שלו באופן אישי, אבל היה זקוק לצוות מסייע, למרות שליטה שלו ושל דיוויד רובינסון בריבאונד, כששניהם לבד לקחו 37 לעומת 35 של הנטס כקבוצה. סטיבן ג'קסון קלע 9 ברבע האחרון והוביל חבורה מאוזנת שהגיעה ל-31 ברבע, בזמן שהנטס קיבלו 9 נקודות של קיד ועוד 5 בלבד של כל יתר הקבוצה, והמשחק הפך לניצחון יחסית נוח עבור הספרס, כשדאנקן מסיים עם 21 נקודות, 20 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-8 חסימות, בדרך לניצחון 88- 77. בסך הכל, דאנקן רשם ממוצעים של 24.2 נקודות, 17 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים ו-5.3 חסימות.

2008: בוסטון סלטיקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 2):

פיינלס MVP: פול פירס.

משחק 1: 13 נקודות של דרק פישר ו-12 של פאו גאסול במחצית הראשונה הביאו ללייקרס את היתרון, שעמד על 51- 46 במחצית. פול פירס, שקלע רק 3 נקודות במחצית הראשונה, הוסיף 8 בתחילת הרבע השלישי, עד שבתוצאה 62- 58 ללייקרס קנדריק פרקינס דרך על הרגל שלו והוא פונה על כיסא גלגלים לחדרי ההלבשה. רונדו מהקו ואלן בשלשה קבעו שוויון 62 וכעבור דקה וחצי פירס חזר לפרקט והוסיף עוד 2 שלשות בהמשך הרבע כדי להגיע ל-15 אישיות ולסדר לבוסטון יתרון. בסופו של דבר, בוסטון ניצחו 98- 88 כשקווין גארנט קלע 24 עם 13 ריבאונדים ופירס קלע 22.

משחק 2: הלייקרס פתחו טוב ועלו ליתרון 15- 8, אבל הסלטיקס צמצמו את הפער ל-2 בלבד בסיום הרבע הראשון ופתחו את השני עם ריצת 10- 0. הפער המשיך לגדול, והיתרון של בוסטון כבר עמד על 24, פחות מ-8 דקות לסיום, אבל אז החלה ריצת 31- 9 של הלייקרס שצמצמו ל-2 בלבד, בתוך הדקה האחרונה. פירס סחט עבירה ודייק פעמיים מהקו, סשה וויאצ'יץ' נחסם על ידי פירס בניסיון שלשה וג'יימס פוזי קבע מהקו 108- 102 לבוסטון בסיום. פירס גם הוביל את הסלטיקס עם 28 נקודות ו-8 אסיסטים מול 30 ו-10 של קובי ברייאנט בצד השני.

משחק 3: משחק 3 היה מלא בהחטאות כשבוסטון נתקעו על 34.9% מהשדה והלייקרס עם 43.5% מהשדה ו-61.8% מהקו, אבל לכל קבוצה היו 2 קלעים בדאבל-פיגרס – קובי וסשה וויאצ'יץ' אצל הלייקרס ואלן וגארנט אצל בוסטון. הלייקרס הובילו ב-2 כשנותרו 2 דקות לסיום, אך שלשה של וויאצ'יץ' וסלים של פישר וברייאנט סידרו ללייקרס ניצחון 87- 81 כשקובי היה הקלעי המוביל עם 36 נקודות.

משחק 4: למאר אודום קלע 13 נקודות ב-6/6 מהשדה ברבע הראשון, והלייקרס סיימו את הרבע ביתרון 35- 14, כשיתרון השיא עמד על 24. במחצית זה היה 58- 40 ללייקרס, אפילו במחצית שבה קובי ברייאנט היה עם 3 נקודות ללא סל שדה, אבל בוסטון סגרו את הרבע השלישי בריצת 21- 3 וצמצמו את הפער ל-2 בלבד, ומכאן, המומנטום היה שלהם. קובי לקח על עצמו את הרבע האחרון אצל הלייקרס עם 10 נקודות ו-3 אסיסטים, אבל עם סך מצטבר של 2 נקודות שלא היו מסל או אסיסט שלו אצל הלייקרס המצב היה בעייתי, ובוסטון נעזרו בשלשות של ג'יימס פוזי וסל של ריי אלן שהכריע את המשחק. בסיום זה היה 97- 91 לבוסטון ויתרון 3- 1 בסדרה כשפירס הוביל את הקלעים עם 20 נקודות ו-7 אסיסטים.

משחק 5: עם הגב אל הקיר, קובי קלע 15 נקודות ברבע הראשון והוביל את הלייקרס ליתרון 39- 22 בסיומו, אבל הפעם נושא הקאמבק טופל כבר ברבע השני ובמחצית הלייקרס הובילו ב-3 בלבד. גאסול, פישר ואודום התעלו ברבע השלישי ושמרו על היתרון של הלייקרס, וגם ברבע האחרון בו פירס קלע 12 נקודות זה הספיק לבוסטון רק כדי להישאר קרובים. בסיום, 103- 98 ללייקרס עם 25 נקודות ו-5 חטיפות של ברייאנט, ונסיעה למשחק 6 בבוסטון.

משחק 6: הרבע הראשון היה מאוד צמוד, כשהיתרון החליף צד 7 פעמים ושוויון נרשם ב-4 מקרים נוספים, אבל שם זה נגמר. ריי אלן הפציץ 7/9 לשלוש, והשווה את השיא שבו החזיקו אז קני סמית וסקוטי פיפן של 7 שלשות במשחק גמר, בוסטון כקבוצה קלעו 13/26 מבחוץ והלייקרס איבדו 25 כדורים לעומת 7 איבודים בלבד של בוסטון. בקיצור – 131- 92 הייתה התוצאה כשבוסטון חגגו אליפות מול הקהל הביתי. פול פירס נבחר ל-MVP עם 21.8 נקודות ו-6.3 אסיסטים למשחק.

2015: גולדן סטייט ווריורס – קליבלנד קאבלירס (4- 2):

פיינלס MVP: אנדרה איגודלה.

משחק 1: המשחק הראשון היה צמוד מאוד ללא בריחות משמעותיות, ולמרות שקליבלנד הובילו ברובו, הווריורס קבעו שוויון 73 בסיום הרבע השלישי וברבע האחרון הובילו קצת יותר. שלשה של לברון קבעה שוויון 96 ומכאן החל רצף החטאות ואיבודים מ-2 הצדדים, עד שסטף קלע מחצי מרחק כדקה לסיום. מוזגוב ענה עם 2/2 מהקו וסטף נחסם על ידי קיירי, אבל החטאות של לברון ואיאן שאמפרט קבעו הארכה. קליבלנד לא קלעו בכלל עד 10 השניות האחרונות של תוספת הזמן, אבל מה שהדאיג אותם יותר היה פציעה של קיירי שהצטרף לקווין לאב בקרב פצועי קליבלנד. סטף הוביל את גולדן סטייט לניצחון 108- 100 עם 26 נקודות ו-8 אסיסטים בזמן שלברון קלע 44 ב-38 זריקות בצד השני.

משחק 2: ללא קיירי, דיוויד בלאט הקפיץ לחמישייה את מת'יו דלאבדובה האוסטרלי, שעצר את סטף על 19 נקודות ב-5/23 מהשדה ו-2/15 לשלוש, אבל קליי תומפסון מילא את החסר עם 34 נקודות. בצד השני, לברון רשם 39, 16 ו-11 ב-11/35 מהשדה, ושלשה שלו קבעה 83- 72 לקליבלנד, 3 דקות לסיום. איגודלה וסטף ענו בשלשות מהירות ועבירות ששלחו לקו את טריסטאן תומפסון, ואחרי זה סלים של הספלאש בראדרס צמצמו ל-3 בלבד. לברון קלע 2 מהקו, האריסון בארנס ענה עם סל ועבירה והכדור חזר לגולדן סטייט. סטף סיים בליי-אפ וקבע שוויון, ובצד השני לברון החטיא בשנייה האחרונה ויש שוב הארכה. הפעם הווריורס היו אלה שלא קלעו בחצי מההארכה, אבל 4 רצופות של דריימונד צמצמו לנקודה וסטף השלים מהפך חצי דקה לסיום. לברון נחסם על ידי גרין, אבל דלאבדובה הציל את הריבאונד וקלע פעמיים מהקו, כך ששוב היתרון של האורחים. סטף החטיא מחצי מרחק, לברון רשם 1/2 מהקו, ובשניות הבודדות שנותרו הווריורס לא הצליחו לייצר זריקה. בסיום – 95- 93 לקליבלנד ושוויון 1 בסדרה.

משחק 3: סטף המשיך בכושר קליעה פחות טוב, ועמד על 5 נקודות ב-2/9 מהשדה לקראת סוף הרבע השלישי, בזמן שמת'יו דלאבדובה עם 15 נקודות ב-6/14 מהשדה וקליבלנד ביתרון 68- 48. 2:40 לסוף הרבע השלישי, סטף ירה שלשה, ומכאן עד לסיום הוא קלע 22 נקודות ב-8/11 מהשדה ו-6/9 לשלוש. סטיב קר הכניס את דיוויד לי כסנטר בהרכב נמוך, ולי קלע 9 ברבע האחרון, כך ששלשה של סטף השלימה ריצת 32- 13 וצמצמה את היתרון לנקודה בלבד, 2:45 לסיום. הקאבס הגיבו עם 7 רצופות וקצת אוויר, אבל סטף ירה עוד 3 שלשות בדרגת קושי עולה וצמצם שוב ל-3 בלבד. עם זאת, קליבלנד עמדו בלחץ מהקו עם 8/8 בדקה האחרונה, והצליחו לשמור על ניצחון 96- 91 כשלברון קלע 40 ב-14/34 מהשדה והוסיף 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים.

משחק 4: סטיב קר עבר להרכבים נמוכים עם איגודלה בחמישייה ודיוויד לי כמחליף, בזמן שועידת הסנטרים הרגילה של בוגוט, ספייטס ואזילי הוצאה מהרוטציה. המשחק הזה היה בשליטה של גולדן סטייט, אבל במשך 3 רבעים קליבלנד עוד היו קרובים והרבע השלישי הסתיים ביתרון 6 של גולדן סטייט. הרבע האחרון כבר היה סיפור אחר כשקליבלנד כקבוצה קלעו רק 12 ולברון לא קלע בכלל, וכך הווריורס הצליחו לברוח ולהשיג ניצחון 103- 82. איגודלה וסטף קלעו 22 כל אחד, כשלברון בצד השני רשם 20, 12 ו-8 ב-7/22 מהשדה והקלעי המוביל במשחק היה מוזגוב עם 28 ו-10.

משחק 5: בלאט ראה שההרכב הגבוה שלו לא יכול להתמודד עם ההרכב הנמוך של גולדן סטייט, אז הוא עבר להרכב נמוך משלו של דלאבדובה, שאמפרט, ג'יי אר סמית, לברון ותומפסון. לברון הרוויח מעודף הריווח וקלע 40 ב-15/34 מהשדה, יחד עם 14 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, אבל ככה גם סטף שקלע 37 ב-13/23 מהשדה. איגודלה שהצטיין במשחק הקודם הגיע ל-2/11 מקו העונשין והפך למטרה נוחה, אבל עדיין רשם 14, 8 ו-7. במשחק עצמו, זה היה צמוד, אבל סטף השתלט על הרבע האחרון עם 17 נקודות והוביל את הווריורס לבריחה מכרעת וניצחון 104- 91.

משחק 6: מוזגוב קלע 28 נקודות במשחק 4 ואז שותף ל-10 דקות בלבד במשחק 5 בגלל הקושי ההגנתי שלו בחילופים, אבל גם בלעדיו סטף להט, אז בלאט החזיר אותו ל-32 דקות במשחק 6 והוא קלע 17 במשחק בזמן שלברון רשם 32, 18 ו-9 ב-13/33 מהשדה. הווריורס פתחו פער דו-ספרתי מוקדם ממנו הקאבס חזרו, אבל מהריצה של הרבע השלישי הם כבר התקשו לחזור, בעיקר כשסטף קלע 13 מתוך ה-25 שלו ברבע האחרון. איגודלה גם הוא קלע 25, והווריורס השיגו ניצחון 105- 97 ואליפות. איגודלה נבחר ל-MVP עם ממוצעים של 16.3 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 4 אסיסטים ו-1.3 חטיפות ב-52.1% מהשדה, 40% לשלוש ו-35.7% מהקו, כשלעומתו סטף סיים עם 26 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים ו-1.8 חטיפות ב-44.3% מהשדה, 38.5% לשלוש ו-88.5% מהקו. הנתונים האישיים של לברון היו עוד יותר כבדים עם 35.8 נקודות, 13.3 ריבאונדים, 8.8 אסיסטים ו-1.3 חטיפות, אבל זה כלל גם 39.8% מהשדה ו-31% לשלוש.