קיירי ודוראנט מול בוסטון, התקשורת וכל העולם / הגולש דני שלסמן

אחת הקלישאות השחוקות ביותר בספורט קבוצתי היא ההפרדה בין קבוצה לאוסף שחקנים. וודאי שמעתם את זה כבר אינסוף פעמים: "הם נראים כמו אוסף שחקנים שאספו בשכונה ולא כמו קבוצה מאומנת". המפגש המתקרב בין ברוקלין ובוסטון מייצג ברמה כלשהי את אידיאל הקבוצה מול אידיאל אוסף השחקנים. איפה נאספים שחקנים באופן חצי רנדומלי לשחק? בשכונה, בספורטק, בימים שלפני ה-wifi כשבחופש הגדול היינו יורדים למגרש עם כדור. בפיק-אפ גיים לא צריך מאמן, לא צריך שופטים, רק צריך כדור אחד, לעשות כוחות, מספיק אנשים וטבעת לזרוק אליה. לברוקלין היו 43 חמישיות פותחות שונות השנה, הכי הרבה בליגה. אבל ביום ראשון בערב, כל התנאים למשחק כדורסל תקני עומדים לרשות דוראנט וקיירי, ובשבועות הקרובים ניווכח האם עשורים של ידע מצטבר בכדורסל מקצועני, שיטות אימון, מערך סקאוטינג, אנליזות סטטיסטיות מתקדמות וכל מיני מושגים כמו building ו-process יצליחו לעצור את מפלצות הכישרון האלה.

אם תשאלו את דוראנט, שחקן הכדורסל הטוב בעולם, מה המטרה שלו בפליאוף הזה או בכלל בשלב המקצועי שבו הוא נמצא בחיים, הם יגיד לכם: I just wanna hoop – שחררו אותי, אני רק רוצה לשחק. קונים את זה? לא ממש. אם תשאלו את קיירי, מה המטרה שלו בפליאוף הזה או בכלל בשלב המקצועי שבו הוא נמצא בחיים, אלוהים יודע מה הוא יענה. גם אלוהים לא יודע מה עובר לו בראש, ואם היה יודע, כנראה היה מתפטר. עוד נגיע לזה.

אבל לענייננו, דבר אחד ברור. בקיץ של 2019, כששני החברים הטובים והמוזרים הללו היו מחוזרים ביחד ובנפרד בכל אחת מקבוצות הליגה, הם בחרו לחתום מכל המקומות דווקא בברוקלין. הם העבירו מסר חד-משמעי לעולם: שחררו אותנו מכל הלחץ הזה, רק תנו לנו לשחק את המשחק שלנו ואתם כבר תראו שזה מספיק בשביל לנצח. או במילים של קיירי מתוך שיחת פודקאסט עם דוראנט לאחר החתימה:

We don’t need someone to come in with their coaching philosophy, change everything we’re doing, change up the wheel, and we’re going to start running on the first day of practice. No!
והמשיך:
And I think it’s also going to change the way we see coaches. I don’t really see us having a head coach. You know what I mean? KD could be a head coach. I could be a head coach.

ובמילים פשוטות: אנחנו בכלל לא צריכים מאמן. לא רוצים שום בומר שיגיד לנו מה לעשות. דוראנט אגב הסכים איתו. אני מדמיין את סטיב נאש שומע את זה, כמה שבועות לפני תחילת העונה הראשונה שלו בתור מאמן ראשי, תופס את הראש ומתפחלץ. והוא עוד הולך להתפחלץ כל כך הרבה בשנתיים וחצי שיגיעו לאחר מכן. למסר האנטי-ממסדי הזה, למרד הלא נגמר בנורמות ומוסכמות ובצורך להיות ההוא שהולך נגד הזרם, קיירי מצא שותף לדרך וחבר אמת. הקשר של שני אלו לכדורסל שמייצג את השכונה הוא עמוק, ולשניהם יש כנראה את המוניטין שכונה הגבוה ביותר בליגה. קיירי הוא Uncle drew ודוראנט כבר הוכתר למלך העכשווי של Rucker Park, מקדש הפיקאפ גיים העולמי, שנמצא רק כעשרים דקות נסיעה מברקליס סנטר מגרשה הביתי של הנטס בברוקלין. מהרובע הניו-יורקי צמחו שני גיבורי תרבות אמריקאים: הראפרים האלמותיים ג'יי-זי וביגי סמולס (Notorious B.I.G) שהתחילו בשכונה כסוחרי סמים בקרן רחוב, וקנו לעצמם מקום לעד בתרבות האמריקאית בזכות הכישרון הגולמי. לעומת זאת, בוסטון, ידועה בתור מושבה אנגלו-סכסית, הרד אאורבך, הלארי בירד, הבליצ'ק והטום בריידי. אם תרצו זה לא רק המאצ'פ בין היחידה המגובשת לאוסף השחקנים אלא גם האורקסטרה הסימפונית מול הגנגסטה היפ-הופ והמחקר האקדמי בקולג'ים הפרטיים מול ההוא שמחזיק בתאוריית העולם השטוח. טוב רגע, עוד נעמיק בעניין התאוריות המוזרות, אבל קודם בוא נשאל מה יש לבחור אחד בבוסטון להגיד על שני אלה שבטוחים שהם שלא צריכים מאמן.

כשאני חושב על בוסטון סלטיקס של העשור האחרון יש לי תמונה אחת בראש. מוזר, עולה לי בחור לבן, אשכנזי, עם חליפה, מגולח ומסופר כמו בוגר טרי של 8200, הילד הלא ממומש של דן שמיר ומירב מיכאלי. בראד סטיבנס. עם תואר בכלכלה, התחיל את דרכו בעולם האימון כדורסל אחרי שהתפטר מתפקיד בחברת תרופות גדולה. אחרי שהתקדם בכל הדרגות של כדורסל המכללות וזכה לשבחים רבים, התחיל לאמן את הסלטיקס ב-2013 אחרי השושלת של דוק ריברס-פירס-גארנט-אלן-רונדו. במהלך שנותיו בתור מאמן מכללת באטלר הוא היה ידוע בכך שנהג לגייס שחקנים קבוצתיים ולא שחקנים שדורגו בטופ בתור כשרונות גדולים מהתיכונים. וכמו שנאמר כאשר התארח בתוכנית של דן פטריק ב-2013: Stevens puts a strong emphasis on education and has said he would only recruit a "one and done" player if he was committed to getting his degree while playing professionally.. במילים פשוטות: אני איש חינוך ובאתי לחנך, לא רק לכדורסל, גם לחיים.
זוכרים מה קיירי אמר? "אנחנו לא צריכים שיבוא לנו מישהו עם הפילופסיית האימון שלו".

אחרי עונת מעבר בינונית ראשונה בסלטיקס כמאמן, סטיבנס הצליח לבנות עונה אחר עונה שושלת חדשה ולוחמנית. בשמונה שנים האחרונות הם החתימו כרטיס שנתי בפליאוף, ואפילו נתנו פה ושם תצוגות גדולות לפנתיאון אבל פעם אחר פעם הפסידו ולרוב לקבוצה שבה היה שחקן אחד יותר טוב – לקליבלנד של לברון, למילווקי של יאניס ובשנה שעברה לנטס של דוראנט , קיירי והארדן בזמנו. כשאנשים מתארים את בראד סטיבנס, הם מדברים בעיקר על קור-רוח תמידי, ואחד שמבלה אינסוף שעות בהכנות, צפייה בווידאו ובעיקר באנליזות סטטיסטיות מתקדמות. הקבוצות שלו ידועות בכך שהן תמיד מאוד מאומנות, ממושמעות, נלחמות ובעיקר – קבוצתיות. את ההצלחה בגיוס במכללות, ואת הרפטואר המצליח סטיבנס העביר גם לסלטיקס, כאשר עמוד השדרה של הקבוצה הנוכחית מורכב משלושה כוכבים שסטיבנס גייס כבר מהדראפט ועיצב את זהותם כשחקנים מקצוענים בתוך המערכת שהוא בנה: טייטום, בראון וסמארט. בקיץ האחרון אחרי 4 הפסדים חד-צדדיים בסיבוב הראשון לדוראנט קיירי והלהקה, סטיבנס זז הצידה, או יותר נכון טיפס למעלה, החליף את אגדת הגארדן דני איינג' בתור הגנ'רל מנג'ר ושכרו תחתיו מאמן חדש – אימיי אודוקה. המאמן שנולד באפריקה (ניגרי) הראשון בהיסטוריית הליגה, בן טיפוחיו של גרג פופוביץ'. בפרובינציה יגידו שהחליפו את דן שמיר בסוג של צביקה שרף למתקדמים, ובמילותיו שלו לאחר שמונה כמאמן של הסלטיקס בקיץ:

"I like to try to bring the dog out in guys. We've got some young dogs here, and I look forward to pushing them".

קריירת האימון של סטיבנס הגיעה לקיצה אחרי ארבעה הפסדים חד-צדדים לשני אלו שהצהירו בפומבי, שהם לא צריכים מאמן. דחיפתו של "הלפטופ" למשרד, והכנסתו של "הרסר" לקווים מסמלת מעבר בפילוסופיית האימון: הסטטיסטיקות המתקדמות והלפטופ הביאו אותנו עד לנקודה מסוימת, אבל על הקווים צריך מישהו שגם ידע להדליק את הקבוצה שעמלו כה רבות כדי לחבר יחדיו לידי יחידה מגובשת.

נחזור לצמד-חמד מברוקלין, שמתרגש מחילופי המאמנים ומהריצה המדהימה של בוסטון בסוף העונה כמו שאני מתרגש מתחזית מזג האוויר באוגוסט. יש לדוראנט וקיירי הרבה מאוד במשותף מעבר לכך שהם כנראה שני הסופרסטארים הכי חידתיים ותמהוניים בעשור האחרון. ראשית שניהם נבחרו גבוה מאוד בדראפט, קיירי ראשון ודוראנט שני, ונכנסו לליגה עם טונה של ציפיות. שנית, לשניהם יש כבר טבעת אליפות (אחת לקיירי, שתיים לדוראנט). שלישית, ואולי הנקודה החשובה מכולן – למרות הגדולה האישית ולמרות התצוגות הגדולות במאני טיים של הפלייאוף, אפשר לטעון שבכל אליפות שהם לקחו, הם הצטרפו למסע ולא הנהיגו אותו. קיירי היה משמעותי וקלע את הסל הכי גדול באותו פליאוף אבל היה מספר 2 מובהק ללברון, ודוראנט היה ענק ו-MVP בשתי סדרות הגמר, אבל אף אחד לעולם לא ישכח את העובדה שהוא הצטרף לקבוצה שהדיחה אותו מהפליאוף אחרי שכבר היה ביתרון 3- 1 עליהם בעונה שלפני כן, ושהצטרף לקבוצה שכבר לקחה אליפות והייתה עם מאזן 73- 9. אם נמשיך את הנקודה הזו, נראה שגם קיירי וגם דוראנט בחרו לעזוב את הקבוצות שלהם דווקא מיד לאחר האליפות הנכספת, וממניעים אישיים. עולה השאלה: מי לעזעזל עוזב בקיץ קבוצה שהרגע לקחה אליפות אחרי עונה אינדיבידואלית מדהימה?! למה שמישהו יעשה כזה דבר?

נתחיל מדוראנט. מטרת הכתבה היא לא "חיים שכאלה", אבל רק נציין כמה נקודות לגבי הבחור. לדוראנט איכפת מה אומרים עליו. מאוד. מאוד מאוד. ב-2017 התפוצצה סאגה תקשורתית בה נחשף שדוראנט השתמש בעשרות יוזרים פיקטיביים ברשתות החברתיות. הוא היה בעיקר מגן על עצמו באמצעות שמות בדויים. הודה בכך, ואמר שעדיין מחזיק בכמה יוזרים פיקטיביים, מי יודע אולי אפילו בוט של הליכוד. התקשורת לא קיבלה יפה את המעבר שלו לגולדן סטייט, פקפקו באופי שלו והדיבור היה שזה מהלך חלש מאוד. גם שתי האליפויות לא העניקו לו כנראה את הסיפוק וההכרה שחיפש, לא בתקשורת שזכרה לו את המעבר ולא אצל אוהדי הווריורס שעדיין סטף הוא הבייבי שלהם. אולי עלו אצלו שוב הפלאשבקים מאוקלהומה, שם ווסטברוק היה אהוב הקהל ולקח את מרבית הזריקות למרות שאין עוררין לעליונות המקצועית של דוראנט. תקרית אחת ככל הנראה תרמה לעזיבה שלו יותר מהשאר, והייתה במהלך משחק בעונה הסדירה שבה דריימונד גרין, חברו לקבוצה, קרא לו bitch. השמועות אמרו שמרגע זה דוראנט החליט שהוא לא יחזור לעוד עונה.

קיירי זה סיפור אחר. אם הקטע של דוראנט זה שהוא מאוד מאוד רגיש לביקורת ולמה שחושבים עליו, קיירי זו חידה אמיתית. את לברון וקליבלנד עזב מיד אחרי האליפות, כי לא רצה להיות מספר 2 תחת לברון, ורצה להוביל בעצמו קבוצה מנצחת. וזה לא שלברון זה פסיכופת חברתי, אלא אחד המנהיגים הנחמדים והתומכים ביותר בספורט האמריקאי. קיירי הגיע לבוסטון של סטיבנס, על תקן האיש המוביל במקום אייזאה תומאס, אבל הרעיון שקיירי יהיה המנהיג של הקבוצה התגלה ככישלון מקצועי וחברתי. היו כל מיני עדויות על התנהגויות מוזרות של ריחוק חברתי והתבודדות. כדי לקבל קצת תמונה על הטירלול שלו, אציין כמה דברים שקשורים בו. קיירי מחזיק בתאוריה, ואף הגן עליה כמה פעמים, שהעולם שטוח. את הסיפור עם החיסונים והקורונה כולם מכירים, לא הסכים להתחסן במחיר של להפסיד מיליוני דולרים ולא לשחק בחצי מהמשחקים בעונה הסדירה. בעודנו מדברים, קיירי החליט שהוא מזדהה עם האסלאם (וגם עם כל שאר הדתות לדבריו) והוא צם את הרמאמדן, ומתכוון להמשיך את הצום באופן מלא גם בפלייאוף.

בשנתיים האחרונות קיירי החליט על דעת עצמו לקחת הפסקה ממניעים אישיים, ולא להגיע שבועות למשחקים ואימונים מבלי לשתף את המאמן או מישהו מחבריו לקבוצה. הוא שונא גם את התקשורת, וספג עשרות אלפי דולרים של קנסות כי סירב לדבר עם הכתבים אחרי משחקים בטענה שהוא לא מדבר עם חיילי שחמט (pawns). כשחזר פעם ראשונה להיכל בבוסטון אחרי שחתם בברוקלין, הוא שרף מרווה מסביב להיכל כדי לנקות את השטח מרוחות רעות. בקיצור, הבנתם. ואנקדוטה קטנה לגבי הקשר של קיירי ובוסטון שהתחילה הרבה לפני 2017: אביו של קיירי שיחק כדורסל בבוסטון יוניברסיטי, ובעקבות כך יצא לקיירי הילד לבקר הרבה במגרשים בבוסטון. כשהיה בכיתה ה', המאמן הראשי של האוניברסיטה, דניס וולף, שהתרשם מהיכולות של קיירי הצעיר, הציע לו כבר אז מלגה מלאה לכשיסיים את התיכון. אביו של קיירי גידל אותו כהורה יחיד, לאחר שאימו של קיירי מתה ממחלה בגיל 4. גם אימו של דוראנט גידלה אותו שנים רבות לבד, כאשר אביו נטש את המשפחה כאשר היה תינוק.

החיבור בין קיירי ודוראנט הוא טבעי לא רק בגלל הרגישויות השונות, אלא גם בגלל הערצה משותפת לסגנון המשחק אחד של השני, ולא ברור מה טיב מערכת היחסים של השניים. אבל לא במקרה הם בחרו בברוקלין. הזיקה למה שהשכונה מייצגת, המועדון הצעיר שעוד לא זוהה עם סופרסטאר או הישג אמיתי לפניהם, המאמן שאין לו קבלות, האחות הקטנה והלא יפה של הניקס והגארדן ומנהטן. הם לא צריכים מאמנים, לא צריכים שמישהו מבחוץ יעודד אותם, אין להם בעיה להיות האיש הרע בכל סדרה שישחקו בה, הם כבר אימצו את הפרסונה של האאוטסיידר, החריג, השונה. כמו קיפוד, פיתחו קוצים לתקשורת ולכל מי שיש לו משהו להגיד עליהם. הם רוצים להראות לעולם, שלא צריך שום דבר חוץ מכישרון שיש להם למשחק כדי לנצח את כולם, וככה גם רוצים להשאיר את המורשת שלהם, ועל הדרך לנטוע בכל שחקן בשכונה גאוות יחידה מסוימת. אנחנו לא צריכים אף-אחד שיגיד לנו איך ומה לעשות. אתם לא רוצים לתת לנו את הקרדיט, אין בעיה, הפעם לא תהיה לכם ברירה. ואם הם יעשו את זה הפעם, מי יוכל להתווכח איתם?

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  4. NBA בדם

    17 אפר 2022 22:14:32

    מדהים כמה שזה מדוייק.
    קיידי וארווינג ניזונים מהתדמית אני מול כולם ואני לא רוצה להשתייך לאף אחד, הכישרון שלי מספיק גדול לסתום פיות לכל מלעיזי הרבים.
    פוסט מבריק, תודה.

    1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      18 אפר 2022 06:44:20

      אני מבין למה אתה מתכוון, אבל צריך לזכור שבמהלך האחרון של בוסטון הכדור זז מצד לצד, שחקנים חיפשו את המסירה ויצרו מהלך בלתי נשכח וסל ניצחון על הקיירי המתרוצץ הזה שבמהלך הקודם מסר לדוראנט רק אחרי שהצליח להסתבך מול כל המגינים ולכן לדוראנט לא היה מספיק זמן לכוון כמו שצריך. (גרין) ספרס בסקטבול! תענוג.

  10. Guy d

    18 אפר 2022 09:42:22

    יפה מאד, תודה.
    את קיירי אני מחבב, סה"כ כל המוזרויות שלו לא פוגעות באף אחד. נראה גם שהוא מאמין במה שהוא אומר, איש איש באמונתו.
    את קיידי אני לא אוהב בכלל, שחקן מדהים שיש לו הכל אבל נראה לי שהאופי שלו מכשיל אותו.

      1. Guy d

        18 אפר 2022 11:25:48

        כן ההעדרויות פגעו קצת בקבוצות לכן גם הסה"כ, התועלת שהביא בטח גדולה יותר. חוץ מהתקופה בבוסטון שזה פשוט לא התחבר שם וזה לא בגלל ההעדרויות בהכרח

  11. אלכס דוקורסקי

    18 אפר 2022 10:22:58

    דני, תודה רבה. ניכר כי ההתנשאות, שמקורה עלום למדי, על קיירי, מצד חלק מקוראי האתר, השפיעה עליו ולכן שיחק היטב הלילה. הסדרה עוד צעירה ומקווה לנצחון של ברוקלין, הגם שבוסטון קבוצה מעולה.

  12. Monster Mash

    18 אפר 2022 10:29:53

    כתבה מצויינת, תודה. דוראנט נבחר שני בדראפט אחרי אודן, לא?

    קיירי עוד לא הפנים שכדורסל זה משחק קבוצתי? אחרי כמה שנים בליגה צריך להבין את זה..

    דוראנט שחקן מצויין אבל אישיות קטנונית וצרת אופקים. זה עומד בעוכרו וימנע להיות טופ 10 all time.

  13. אשך טמיר המקורי

    18 אפר 2022 10:52:08

    פוסט משובח, ואני מאוד נהנה לקרוא (עדיין באמצע).
    כמה השגות:
    .
    1. תקרית הביץ' עם דוראנט – אני זוכר את האווירה שלפני, היה די ברור כבר שדוראנט הולך לעזוב אותם כדי לשקם את התדמית שלו וכי לא הרגיש שייך. הוא לא עזב בגלל התקרית, התקרית קרתה בגלל שדריימונד כבר ידע שהוא עוזב.
    .
    2. קיירי – קיירי עזב כי ידע שלברון הולך לעשות ויברח בסיום העונה ולהשאיר אותו עם החורבות, בשיטה הידועה והמוכרת של האדמה החרוכה – לנצל את כל הנכסים של הקבוצה בכדי להשיג הצלחות של כאן ועכשיו בתמורה לעתיד, ואז לברוח כשהלשד נמצץ עד תומו.
    קיירי עשה לו קטע וברח לו לפני שלברון בורח בעצמו. עשה לו לברון. היה גם קטע אישי ביניהם, כשלברון הקטין אותו כל הזמן והתייחס אליו כילד.
    .
    3. לברון – "אלא אחד המנהיגים הנחמדים והתומכים ביותר בספורט האמריקאי" – בולשיט אחד גדול. זו התדמית שהוא טורח לטפח.
    זה מנהיג שלילי שנותן דוגמא שלילית במאמץ, שם זין על מאמנים, על שחקנים פחותי דרגה, ממנה מקורבים (כולל כל החבר'ה הזקנים שלו בטריידים), ויזרוק אותך תחת גלגלי האוטובוס ברגע שיהיה כישלון.
    אם הצלחתם – הוא יקבל את הקרדיט, ואם נכשלתם – אתה תקבל אותו.
    בגלל זה שחקנים לא רוצים לשחק עם לברון, גם לא כוכבים.

  14. אשך טמיר המקורי

    18 אפר 2022 10:56:52

    פוסט מצוין.
    קלעת בול באף ובדיוק בזמן.
    ממש שכחתי (או מעולם לא ידעתי) את הדברים שלהם בנוגע למאמנים.
    זה מסביר את תופעת נאש, שהם בחרו אותו בפינצטה, וקצת מוריד ממנו את האש.
    רק למה לשלם על עציץ 8.5 מיליון דולאר?!
    לא יכלו למצוא עציץ זול יותר? גם אני ושמעון היינו מוכנים לעמוד שם ולראות את המשחק מהפרקט תמורת הרבה פחות.

    1. עמיחי קטן

      18 אפר 2022 10:59:21

      קיירי ודוראנט רוצים עציץ על הקווים. במשחק ההתקפה נאש לא מתערב להם יותר מדי, אבל בסדרה נגד מילווקי שנה שעברה הוא בנה הגנה נהדרת שהקשתה מאוד על הבאקס ולפרקים היה את הפוטנציאל הזה גם במשחק אמש.

        1. ירושלמי

          18 אפר 2022 11:11:36

          And I think it’s also going to change the way we see coaches. I don’t really see us having a head coach. You know what I mean? KD could be a head coach. I could be a head coach.

          הקבוצה הזאת נבנתה על בסיס השפלת מעמד המאמן

            1. עידו גילרי

              18 אפר 2022 11:34:12

              וזה עוד בן אדם עם בעיות גב…

            2. אור

              18 אפר 2022 11:40:12

              🙂

    2. דה שוט

      18 אפר 2022 11:15:40

      יש קטע נוסף – אסור לדבר עם הכוכבים. מילא להגיד להם לסגור לטייטום את הימין – אבל גם לתת להם היערות על משחק ההתקפה.
      אני למשל הייתי אומר לדוראנט – אל תכדרר! בשביל מה להתאמץ ולאבד כדורים? בשביל מה ליפול? לך לספוט, שחק קאץ' אנד שוט. מקסימום כדרור אחד או שניים לשפץ את המצב.
      חחחח הוא לא היה מקשיב. לדעתי דוראנט מנסה להוכיח שהוא יכול לעשות את זה מכדרור. לפחות שלוש או ארבע פעמים אתמול הוא הוסיף כדרור מיותר במקום פשוט לעצור ולזרוק. הרי כל הזריקות שלו כמעט הן באותה דרגת קושי ותלויות בעיקר בו (טייטום הקשה עליו יפה כמה פעמים). אז למה לכדרר כל כך הרבה?

    3. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      18 אפר 2022 19:55:28

      מסכים, ועם זאת לא יכול שלא להצטער על כך בכלל, ובנוגע לנאש בפרט – הבן אדם גאון כדורסל, בוודאי בהתקפה, ולהביא בן אדם כזה, ואז לדרוש ממנו לתת להם לשחק כמו שהם חושבים שצריך לשחק זו פשוט טיפשות וטעות איומה. הם יכלו ללמוד ממנו, הליצנים האלה, ולא נראה לי שהם לומדים.

  16. עגל

    18 אפר 2022 13:07:34

    פוסט מצוין שגם כתוב היטב.
    לא זכרתי את הציטוטים שהבאת של קיירי וקיידי בקשר "לחשיבות" המאמן.
    יפה ההקבלה בין סגנונות הקבוצה וסגנונות האימון.
    בעצם ברוקלין זה שב"ר (אוסף אינדיבידואליים שיורים לכל הכיוונים) וסטיבנס ובוסטון זה טנ"ש.
    גו טים טנ"ש!

  18. birdman

    18 אפר 2022 20:06:46

    מאמר ברמה גבוהה, גם עבודת מחקר וגם יכולת התבטאות, תודה.
    בוסטון כאורקסטרה סימפונית? אחוז גדול של האירים שם אנשי צווארון כחול.
    סמארט, טייטום, בראון – בחירות דראפט של איינג׳.
    אימה אודוקה – לפי ויקיפדיה נולד והתחנך באורגון, בן טיפוחיו של פופוביץ׳? ימים יגידו. בתחילת העונה שיחק בסגנון של… קיירי ודוראנט, אחרי כריסמס בוסטון עברו לסגנון קבוצתי.

    1. mike 10

      18 אפר 2022 20:22:01

      תודה וסחתיין על התיקונים, אכן לא נולד בניגריה.
      בוסטון ידועה בין השאר בארוקסטרה הסימפונית, פה דווקא כן נעזרתי בוויקיפדיה..

      דני

  19. Smiley

    18 אפר 2022 23:47:23

    נאש היה עוזר מאמן או יועץ או מפתח שחקנים שדוראנט היה בווריורס, ודוראנט אהב את העבודה איתו.
    דווקא בגלל השחקן שנאש היה לדעתי השניים רוחשים לו כבוד

כתיבת תגובה

סגירת תפריט