ראש בראש! אוהדים אירופאיים vs אוהדים אמריקאיים/ יונתן פורת לובנסקי וחגי ניסני

בואו נתחיל במובן מאליו. אנחנו לא סוציולוגים של ספורט ולא ראינו את כל המשחקים. אבל נראה לנו שאפשר לומר כי ישנו הבדל מהותי בין סגנון האהדה האירופאי לאמריקאי בכדורסל ואולי בספורט בכלל. בואו נתחיל –

אווהדים אירופאיים, יונתן.

על מרקע הטלוויזיה שלנו, ספורט הוא האמת היחידה. 

אל תאמינו לקונספירטורים – גם הספורט ב-NBA הוא אמיתי. 

הסלים של קרי נכנסים בלי אפקטים מיוחדים, ג'ה מוראנט מרחף בלי כבל שמחזיק אותו, אין כפילים ואין עריכה מגמתית. 

ומול ההצגה הזו נמצאים האוהדים ביציעים, שבניגוד לצופים בתיאטרון או בקולנוע לא אמורים להיות בשקט ולא להפריע לאף אחד. הם יכולים להשפיע על המשחק ולייצר את יתרון הביתיות, לעודד את הקבוצה הביתית כשהיא נתקעת ולחוות בצוותא את תחושת השחרור המדהימה כשהקבוצה רצה קדימה. זה הכל על אמת. כמו להיות בקונצרט רוק משולב בסרט מתח.

איזה כיף זה להיות אוהד ספורט.

אבל כשצופים בקהל האמריקאי שמגיע למשחק NBA לא ברור אם האנשים שמולנו באמת מעריכים את ההזדמנות הזו – להיות חלק מבידור שהוא אמיתי והעלילה שלו נכתבת ממש מולם. בתרבות עכשווית שמקדשת אותנטיות זה פתאום נורא חסר ומוזר. הקהל של הNBA מוותר על הזכות לעודד ביחד וליצור פולקלור משותף ומנגד לזרוע יראה בלבבות הקבוצה האורחת. לעיתים זה נראה כאילו המשחק זה משהו שלכל היותר רץ לצופים ברקע מול העיניים כשהם עסוקים במשהו אחר ולפעמים לא ברור אפילו אם הם בכלל יודעים מה התוצאה. המצב מחמיר בפסקי הזמן כשבמקום להתחבר באיזושהי אחדות כל אחד בנפרד מתחיל לרקוד בDance Cam או לנופף בידיים כדי שייזרקו אליו חולצה. הלו! הקבוצה שאתם אוהדים באמת נמצאת שם. השחקנים מתייעצים בפסק הזמן וזוכים למנוחה רגעית – זו לא הפסקת פרסומות. 

מצאו את ההבדלים

ואתם שואלים, למה שזה יפריע לך יונתן או יפריע לNBA? האנשים בקהל שילמו על כרטיס, אף אחד לא יכול לקבוע להם איך להנות. מסכים לגמרי – אבל הנה הקאץ'. זה משפיע גם על מידת המעורבות של הקהל בבית, בכל העולם. 

אם תערכו סרטון של מישהו שמפספס זריקה והקהל נשאר אדיש – אולי הקהל בבית ייתפוס את זה כפחות נורא. אם תצלמו את האנשים בקהל תופסים בראשם בייאוש (והכי חשוב – תוסיפו מוזיקה דרמטית) – הצופה בבית גם יחווה זאת בצורה עוצמתית יותר. אז האווירה על המגרש מחלחלת לצופים בבית ובעיני יוצרת נתק מהמותג שבNBA כל כך מנסים לטפח.

לא מאמינים? בואו נחרוג רגע מספורט. הנה משהו לגבי עריכה והטריק הפסיכולוגי הנפלא הזה של סרטים וטלוויזיה – שימו לב מה מוזיקה עושה לסצנה:

אם צפיתם בסרטון וגם אם לא, תשאלו את עצמכם בבקשה מה יותר יכניס אתכם למשחק: אוהדים שמאוחדים בשירה בקצב אחיד או אוהדים שעושים את ריקוד הFloss לצלילי שירים של ברונו מארס?

ובגדול – בכלל לא נראה שהתנהלות האוהדים באולם משקפת את תחושת האוהד האמריקאי הממוצע שידו לא משגת לקנות כרטיסים למשחק NBA. הכרטיסים האלה עולים המון. לפי אתרי הNBA תצטרכו לשלם כמה מאות דולרים בשביל מקום שבו השחקנים יפסיקו להראות כמו נמלים ויתחילו להראות כמו חיפושית קטנה.

איך הקהל שלא יכל לשלם הרבה כסף תמורת חוויית הדלוקס שלו מתנהג? לפחות אחרי אליפויות – בורח לו הפנרבחצ'ה, האבוקות נדלקות והבלגן מתחיל. והבלגן הזה לא מתחיל באולם – אלא ברחוב. 

המהומות בשיקגו בשנות התשעים כנראה היו הכי קשות, אבל הנה אוהדי שתי הקבוצות האחרונות שזכו באליפות מוכיחים שבכל אמריקאי יש חוליגן אירופאי קטן שמחכה לרגע שלו לפרוץ החוצה:

הנה לדוגמה אוהדי הלייקרס חוגגים אליפות.

כמובן שהתרבות אהדת הספורט באירופה באה עם תופעות מכוערות. אל תטעו: אין שום מקום לאלימות, אין שום הצדקה לגזענות, בטח לא לכזו בסגנון של בית"ריסטים. גם אבוקות ונפצים הם מיותרים לחלוטין. אבל הנה העניין – רגשות עזים אפשר לנתב ולתעל למקומות שהם חיוביים. עם חוסר מעורבות אין הרבה מה לעשות. 

בשורה התחתונה – האוהדים באירופה, עם השירה הרועמת, מחיאות הכפיים המסונכרנות, הריטואלים המשותפים וההרבה ביחד – פשוט לוקחים בגדול.

אוהדים אמריקאיים, חגי.

אני מאמין שלרובנו זה נראה זר.  אני מניח שלכולנו חלף בראש לפחות פעם אחת: "הם חיים בסרט האמריקאים האלה" כאשר ראינו את החגיגות של האוהדים בהפסקות המשחק בזמן שהקבוצה שלהם מקבלת על הראש. איך אפשר לשמוח במצב כזה? למה בכלל באתם למשחק אם זה מה שאתם עושים? תנו לנו את הכרטיסים אם אין לכם מושג איך לנצל אותם. זה נראה כאילו אין להם שום ערכים או כבוד. פשוט מרוכזים בעצמם. האוהדים האלו הם ממש כמו אנשים שזורקים זהב לים. אבל רק נזכיר שבאמריקה לא הבינו למה האירופיים האלו משתגעים אחרי זהב, מה כבר אפשר לעשות איתו?

בואו נתחיל מהקצה לרוב אוהדי הספורט קבוצה מייצגת איזושהי בסיס להזדהות. אבל עם מה בעצם? עם העיר? עם מה שהקבוצה הזו מייצגת? מהי בכלל מייצגת חוץ מבידור? אוקי נניח (לא באמת) שבית"ר עוד מייצגת את ז'בוטינסקי, והפועל מייצג איזושהי תנועה סוציאליסטית. אז מה מייצגים המועדונים מכבי, הכוח, או צפרירים?

מה עם השחקנים שעוברים כל רגע. כרגיל היה זה סיינפלד מהראשונים לזהות את האבסורד הזה שבעצם מכל מה שאנחנו מעודדים נשאר רק חולצה כי השחקנים שהיו עד עכשיו שלנו וחשבנו שהם הדבר הכי טוב שקרה לקבוצה שלנו כי הם נלחמים, עברו אתמול לקבוצה היריבה ועכשיו הם שחקנים מלוכלכים שצריך להעיף מהליגה (גרייסון אלן וגיא פניני אני מסתכל עליכם) ועוד לא דיברנו על זה שבNBA שחקנים עוברים על כורחם מהרגע להרגע.

ובעצם נניח שהקבוצה מייצגת משהו שאני מזדהה איתו אוקי? נניח עם הרעיון שהניצים הם חיה אצילית או שגשר הזהב הוא פלא ארכיטקטוני, או שיש לי משיכה עזה לחולצות בצבע כחול וצהוב. מה הקשר בין זה לבין אם הם מנצחים/ מפסידים במשחק כדורסל?

ובסוף נשאר את הקצה של הקצה. האלימות שאנחנו כן יכולים לראות בין קבוצות אוהדים. כשחזרתי לראות את הליגה באופן קבוע ב2015, אני זוכר שמאוד הפליא אותי שאוהדי קבוצות יריבות יכולים לשבת האחד ליד השני עם גופיות שונות וזה סבבה לגמרי, ברור לכולם שריב לא יהיה כאן. הקצה השני הוא קרבות האוהדים שנגמרים לא פעם במכות בידיים כשכולם בסוף יכולים ללכת לביתם לאחר הקטטה וכלה בדקירות בין מחנות  אוהדים.  המקרה הכי זכור הרצח של אנדרס אסקובר אחרי שהבקיע גול עצמי במונדיאל 94 (כמובן שייתכן והדבר נבע ממניעים אחרים..)אבל למה ללכת עד לשם? 5 משחקים לתוך עונת 19-20 סטף עושה את הצעד הנכון ובורח עם שבר ביד. ואני חייב שמישהו עכשיו  יחמם אותי בלילות כשאני קם עם ילדה בת כמה חודשים. טריי יאנג וההוקס פנויים ואני מתחיל לפתח אובססיה. מאז הספקתי להעיר את המשפחה שלי כמה פעמים מצעקות של עצבים על ההוקס (3:00 לפנות בוקר. כמה שאני חטפתי אחר כך על הראש מבת הזוג שלי…) וגם לאחרונה לשבור את גיגית הכביסה כי לא רציתי לצעוק ובעטתי בדבר שהיה נראה לי הכי פחות מרעיש בסביבה. תגידו מה מהנה בזה?? מי פה הלא נורמלי? אני, או האמריקאים האלו שזורקים את הזהב לים, כי למה לסחוב משהו כל כך מכביד? 

.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. טריי זריקה מחשידה

    10 פבר 2022 06:32:44

    ברור שאוהדים אירופאים. האמריקאים זה אוהדי הוט דוג. הם באים להיראות במיוחד אלה על הספסל בפרקט.
    לפני כמה ימים היה משחק של מיאמי היה שיוויון איזה 8 שניות לסוף נראה כדור של באטלר היה שם אוהד על הפרקט בפלאפון בלי שזרק אפילו חצי מבטח לפרקט או למהלך האחרון לא ראיתי הזייה כזאת אף פעם גם ברמת nba.
    מהלך אחרון כזה הייתי מסתכל גם אם זה ליגת נשים בטיוואן
    זה ליגה בידורית פחות תחרותית לכן האוהדים מתייחסים לזה בהתאם כמו בקרקס הצופים תמיד שמחים ומוחאים כפיים.
    דיפנס דיפנס דיפנס 😂😂😂 לטס מייק סאם נויז…דיפנס דיפנס מרחיקים אוהדים כי צעקו למלו שהוא פח 😂😂

  3. אבי טרכטמן

    10 פבר 2022 08:31:03

    נו, בדיוק מה ששמעון.
    ההבדל האמיתי הוא בזה – באמריקה יש המון ילדים ונשים. באירופה (טוב, נו, ביוון ובתורכיה) אין (בעיקר נשים, ילדים יש קצת, אבל הרבה פחות מבאמריקה)
    עכשיו, אם אתם מעדיפים את האלימות והצעקות שמרחיקים את הילדים והנשים מהאולם תיהנו. אני, לא.

  4. thetroll

    10 פבר 2022 08:31:35

    מעדיף חד משמעית את התרבותיות של הקהל האמריקאי שרואה בספורט בידור ומסוגל לרקוד עם הדי ג'יי במשחק 7 בגמר כשהקבוצה שלו מפסידה על הפנטיות של הקהל האירופאי שמחכה לאוטובוס של הקבוצה עם אבנים ומקלות אחרי הפסד חסר משמעות במשחק רגיל בליגה.
    שונא את החוליגניות הזאת. כולה ספורט. בארהב תיקח את היחדים והמשפחה בסבבה לראות משחק מפסידים לא נורא ראינו משהו נחמד. באירופה? יאלחה מכות במיוחד פה בלבנט. בוא נגיד שבין לשבת ביציע של הפועל חולון (לא אשב בחיים) ליציע של דנבר אני מעדיף את דנבר.

  5. עמיחי קטן

    10 פבר 2022 09:25:10

    תודה לשניכם.
    התשובה שנראה לי שכולם יסכימו איתה היא שצריך איזון – אוהדים שלא מתעניינים במשחק אלא רק במה שמסביב זה קצה אחד ואוהדים אלימים זה הקצה השני. לדעתי, הקהל של מכבי במשחקי יורוליג עונה על האיזון הזה פחות או יותר – מאוד מעורב במשחק, אבל יודע להסתכל על זה כיריבות ספורטיבית (בניגוד לדרבי למשל).

  6. פאקו

    10 פבר 2022 09:46:50

    תודה חברים, דיון מעניין. הייתי אומר שהקהל האמריקאי הוא קהל עם סוג של הפרעת קשב (וזה בתור אחד שיש לו את זה). בגלל זה קשה למשחקים נטולי הפסקות כמו כדורגל להצליח שם ברמה של הענפים הפופולריים יותר.

  7. יותם פלדהיים

    10 פבר 2022 10:21:19

    דיון מעניין, נראה לי שהכי נכון זה משהו באמצע, וגם זה קיים בארהב. להרבה קבוצות בnfl יש אוהדים שלא היו מביישים את האוהדים האירופאים ואין שם אלימות.
    אפילו להיפך, האוהדים של הבילס שהרבה מחשיבים לאוהדים הכי מטורפים בnfl מגייסים כסף הרבה פעמים בשביל אנשים שצריכים ולפני שבועיים הצ'יפס ניצחו את הבילס בגמר הafc במשחק משוגע והאוהדים של הצ'יפס תרמו כסף לעמותה של הבילס כדי להראות הערכה.
    שורה תחתונה, נראה לי שבארהב מי שרוצה לאהוד קבוצה באמת הולך לnfl או קולג' פוטבול והנבא זה בעיקר בידור.

    2. NOS

      10 פבר 2022 12:15:26

      מסכים לגמרי. אני לא מעורה במה שקורה במשחקי כדורסל, ובביסבול ברור שלאף אחד לא אכפת, אבל בפוטבול זה משהו אחר. יש איצטדיונים, שבדאון שלישי, הקוורטרבק פשוט לא יכול לשנות מהלך, כמה שירצה. אין לו סיכוי עם הרעש. פה האוהדים ממש משפיעים על מהלך המשחק, יותר מליצור אווירה. גורמים לfalse start ומבלבלים מהלכים. וכל זה למרות שביציע יכול גם לשבת שחקן שאוהב את ההתקפה. והוא לא יתחיל מכות, הוא פשוט יהיה בשקט עד שהקבוצה שלו תהיה בהגנה.

  8. תומר

    10 פבר 2022 12:26:54

    בעיני אפשר לחלק את האוהדים לשתי קבוצות עיקריות:
    1) בני משפחה (מה שקראתם לו פה 'אירופאים') – יש להם קשר רגשי מאוד חזק לקבוצה. במקרי קיצון הם מאמינים שהמהות של הקבוצה מתגלמת בהם ולא בשחקנים, המדים והסמל או שאר המאפיינים. הקשר הרגשי שלהם הוא במקום הכי עמוק, אם קבוצה מפסידה הם ירגישו כמו שמישהו הרביץ להם לילד. הרעיון להחליף קבוצה לא נכון מבחינתם תחבירית,הם ילכו אחרי בחירתם הראשונה והמקרית מגיל 11 עד הקבר. מי שאלים מטבעו, ינתב את האלימות שלו גם למקום הזה, פשוט כי זה מקום מאוד מאוד יצרי.
    2) לקוחות (א.ק.א. 'אמריקאים') – הם אוהדים את הקבוצה כי הם אוהבים פאן. זה לא שהם יחליפו קבוצה אם היא תשחק גרוע ולא תנצח אבל יפסיקו לעקוב עד שירווח. אם הקבוצה מפסידה, חבל להם אבל לא יותר מזה. בנצחונות הם דווקא מאושרים. מבחינתם הם בעסקה עם הקבוצה, הם יתמכו בה והשחקנים ינצחו, "יתנו תוצרת" אם תרצו.
    .
    אני מניח שכל אוהד הוא תערובת כזו או אחרת של שני הסוגים האלה. תרבות הצריכה בארה"ב היא מאוד מפותחת ולכן קל יותר למצוא שם אוהדים מהסוג השני אבל כל מי שביקר באצטדיון M&T בבלטימור יכול לספר מכלי ראשון גם על אוהדים אחרים. הקהל בספורט מכללות אגב הוא יותר יצרי אבל גם שם , אני לא זוכר שראיתי תופעות אלימות או אבוקות.
    .
    אישית אני מזדהה יותר עם הסוג הראשון, פשוט כי אלו המאפיינים של האהדה שלי. מצד שני, יש הרבה מאוד יתרונות להתיחס לספורט כבידור והנאה ולא כהארכה של האגו שלך כאוהד.

  9. jefffoster10

    10 פבר 2022 12:44:56

    אני חד משמעי הולך עם האוהדים האירופאים. צר לי, לפעמים פשוט בא לי לשבור את המסך עם האמריקאים שבאמת נראה שהמשחק משני בשבילם ויותר חשוב להם לתפוס את המצלמה. זו הצגה מלאכותית, אוהדים הם הצגה אמיתית כשהם אוהדים- הקיר הצהוב שחור של דורטמונד, כל אנפילד שר, אבוקות באואקה (הייתי שם ב2018 במשחק בסדרת הגמר מול אולימפיאקוס, חוויה בלתי נשכחת), לא כשהם רוקדים בצורה אידיוטית לצלילי איזה שיר.
    ייתכן שגישתי, כפי שציין חגי, אינה הגישה הנכונה (ובטח לא הבריאה), וזו גישה שמתייחסת אולי בצורה יותר סלחנית לתופעות יותר מכוערות ביציע (למען הסר ספק, אני נגד אלימות וגזענות בכל מקום, כולל ביציעים, מגרש זה לא אקס טריטוריה), אבל באמת, בשביל מה האוהד בא? מי ההצגה פה? בעיני התשובה ברורה, כאשר הדרך היחידה של האוהד להפוך להצגה היא דרך האהדה ולא דרך איזה ריקוד מטופש.
    מעבר לזה, האהדה והתמיכה היא חלק מהחוויה גם של האוהד וגם של השחקן, זה קשר בל יינתק שבלעדיו אין לקבוצה זכות קיום (לא סתם אומרים השחקנים שאין טעם לספורט בלי הקהל, במנותק רגע מהכנסות וזכויות שידור וכל הג'אז הזה שמסביב).
    אני חושב, מבלי להביא עובדות בדבר, שהקהל והנוכחות שלו הן אחת הסיבות ליציבות ברייטינג של הפוטבול (לעומת הירידה בכדורסל ובבייסבול) וברצון של ילדים לשחק את המשחק, למרות הסכנות הידועות הכרוכות בכך, וזה גם מה שחסר לשחקנים אחרי הפרישה – הקהל, הנוכחות הזו, הרעש הזה ביציעים והאדרנלין המטורף שהעוצמות האלה מפיקות ממך.
    ערבבתי כאן קצת אבל אני חושב שהנקודה ברורה- אם יתנו לי את הבחירה בין להיות בדרבי של בלגרד או במשחק נניח בין הלייקרס לסלטיקס – בלי לחשוב פעמיים אני עולה על המטוס לסרביה.

    1. חגי "התותח" ניסני

      10 פבר 2022 13:21:58

      כולם נגד אלימות. גם כאלו שנוקטים בה הם תמיד נגד אלימות, רק שבנסיבות שלהם היא איכשהו תמיד מוצדקת.

      1. jefffoster10

        10 פבר 2022 13:49:48

        הגדיר זאת יפה מאט בארנס, "אלימות היא לא התשובה, אבל לפעמים היא כן" 😁
        בכל מקרה, שירה אדירה ועידוד של הקבוצה לא בהכרח מובילים לאלימות (הקהלים של ליברפול ודורטמונד לדוגמה לא אלימים, למעט תקריות בשוליים, אין מקום להשוות נניח לאוהדי הכוכב האדום וכאלה).

  11. FAN

    10 פבר 2022 13:14:56

    כתבה מצוינת
    ואני רק מנסה לדמיין את הזריקות עונשין של יאניס בגמר האחרון, כשעשרות אלפים במקום לספור מ1 עד 10, היו פשוט מרעידים את האצטדיון בשריקות בוז

  12. עגל

    10 פבר 2022 13:15:58

    גם אני עם האוהדים הארופאיים.
    פחות פרטיזן בלגרד ואולימפיאקוס ויותר אוהדי כדורגל באנגליה (גם כדורסל ישראלי הולך)

  13. FAN

    10 פבר 2022 13:26:41

    זה כאילו הם הולכים לקונצרט או ברביקיו משפחתי…
    ושם זה עוד עולמות אחרים מבחינת אוכלוסייה
    במדינות קטנות כמו ישראל ויוון יש לך לא מעט קבוצות עם קהל פצצה, ושם, כשיש מליונים של אנשים בכל אחת מהערים המטורפות האלה עם הקבוצות המטורפות האלה והשחקנים הכי טובים בעולם הכל מתנהל על מי מנוחות
    בתכלס עם כל הכבוד לגדולת שחקנים רבים, מעניין היה לראות אותם מתפקדים בפלייאוף תחת לחץ מטורף מקהל עוין

  14. שחר אלוני

    10 פבר 2022 13:59:05

    תודה על הפוסט,
    טוב שזה לא יהיה בקצוות אלא איפשהוא באמצע. אם צריך לבחור אז מבחינתי יוצר קרוב לאמריקאים, כי אין צורך להביא אנרגיות מלחמתיות לספורט. אוהדי אתלטיקה הם דוגמה טובה, נדיר שהם "שונאים" את הצד השני, נראה לי שבאולימפיאדה באופן כללי זה טוב

  15. מנחם לס

    10 פבר 2022 17:09:31

    אני אולי היחיד ביניכם שהיה מספיק גם בין אוהדים ישראלים (של מכבי; לא הייתי במשחקים אחרים) ואוהדים אמריקאים. ההבדל הגדול ביותר הואה שהאוהדים האמריקאים מבינים את המשחק ה-ר-ב-ה יותר טוב מהישראלים. במשחקי מכבי הרבה אוהדים באים לינות מעצם ההצגה. בארה"ב באים ליהנות מעצם המשחק. האוהדיןם הישראלים (ואותו דבר היוונים, הטורקים, הספרדים, האיטלקים) הם הרבה פחות SOPHISTICATED מהאוהדים האמריקאים, ואת זה אני אומר באלף אחוז בטחון.

    2. Jonathan

      10 פבר 2022 17:58:37

      זה יכול להיות. יש משהו מאוד אינטלקטואלי בהתייחסות של האמריקאים לספורט – כל החבר'ה עם הסטטיסטיקה של הבייסבול למשל. האמוציות של האוהדים האירופאים פחות מתחברות לאיזשהו ניתוח מעמיק.

  17. mkr

    10 פבר 2022 18:57:15

    לקחתי את הילדים לפני מספר שנים למשחק בית (כדורסל) של נתניה מול הפועל ירושלים. עם כל הכבוד ל"אווירה", כמות הביוב שנשפכה שם מפיות שני המחנות הייתה מזוויעה.

    פעם אחרונה שהגענו למשחק כדורסל (למעט משחקי נבחרות).

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט