לבחור מחדש: דראפט 1987 / הגולש jefffoster 10

jefffoster10 הוא בן 27, כרגע מירושלים, אפשר להבין שאוהד את הפייסרס וחובב לבנים לא אתלטים. מוכן להקשיב לטריידים על אינגלס ובויאן.

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", בראשית ב, י"ח

"עזר כנגדו", ביטוי יפהיפה, רב משמעויות ורב פרשנויות. וכמו שאלוהים הבין זאת בספר בראשית, הכדורסל – ואלוהים של הכדורסל – הבינו זאת אחרי דראפט 1987. הבינו שכוכב אחד לבד לא יכול, לא משנה כמה הוא מעז – הוא צריך מספר שתיים, סייד קיק, משלים טוב או יריב עקשן, כדי שאותו כוכב יוכל להוציא מעצמו את המיטב. דראפט 1987, אחד העמוקים בהיסטוריה, סיפק לליגה שפע של שחקנים, חלקם כוכבים בעצמם, שסייעו לכוכבי התקופה להוציא מעצמם את המיטב, והשפעתו על שנות ה-90 שנייה (המקום היאה לדראפט "עזר כנגדו") רק לדראפט 84' המפורסם.

ואלוהים? ראה כי טוב, וקטף לו את העזר כנגדו הטוב בהיסטוריה.

לפני שנעבור לדראפט עצמו, מן הראוי להזכיר דמויות מהדראפט כמו בילי דונובן (בחירה 68) וסקוט ברוקס (לא נבחר), ג'ו ארלאוקאס שעשה קריירה אדירה באירופה (74), וכן שלל שחקנים שפיארו את ליגת העל הישראלית- דאלאס קומג'ס (21), נוריס קולמן (38), דונלד רויאל (52) ואנדרו קנדי (44, מושאו של הציטוט הידוע לשמצה של פיני גרשון).

וכעת, ללא שיהוי נוסף, נעבור לדראפט עצמו:

סן אנטוניו ספרס – דייויד רובינסון (בחירה מקורית – דייויד רובינסון)

2 אליפויות, MVP (1995), רוקי העונה (89/90), שחקן ההגנה של העונה (91/92), 8 פעמים בחמישיות ההגנה, 10 פעמים בחמישיות העונה, 10 הופעות אולסטאר, אחד מ-4 שחקנים בלבד שהשיג קוואדרופל דאבל (34 נק', 10 ריב', 10 אס', 10 חס' מול דטרויט ב-1994), שחקן היכל התהילה.

כמו רומא, גם האימפריה של סן אנטוניו לא נבנתה ביום אחד, ותחילת בנייתה הייתה בבחירתו של האדמירל בבחירה הראשונה. אמנם דאנקן נחשב לאבן הפינה של המועדון ולפנים שלו לאורך כמעט שני עשורים, אבל לא ניתן להניח אבן פינה ללא חפירת ויציקת היסודות- ובמקרה הזה, רובינסון הוא אחד מהיסודות המרכזיים עליהם בנוי המותג סן אנטוניו ספרס כפי שאנו מכירים כיום. רגע "העזר כנגדו" של רובינסון בתחום היו החיוך ושאגת השמחה לאחר בחירתו של דאנקן בדראפט, ביודעו שזה הרגע קם לו יורש- שחקן עם רשימת תארים והישגים כמו של רובינסון, לאחר 8 עונות בלבד בליגה, יכול היה לעשות פרצופים על שום גאוותו הפגועה- אבל לא רובינסון, שלקח את דאנקן תחת חסותו ויש לו מניות במה שטימי הפך להיות. יש לו מניות גם בשתי האליפויות הראשונות של המועדון, בשנייה חוזר אותו חיוך רק לאחר משחק של 13 נק' ו-17 ריב', קונפטי, טבעת שנייה- ופרישה. כך פורש אלוף.

לרובינסון יש עוד רגע "עזר כנגדו", הפעם מהצד השני. האדמירל סיים עונה אדירה ב-1995 עם תואר ה-MVP, ואספירציות אליפות ממשיות (במיוחד לאור העובדה שאורלנדו חסכו מהמערב את ג'ורדן בגמר). מולו עמד האקים אולג'ואן והאלופה מיוסטון, שלא ניתן לה סיכוי ממשי לריפיט. מה שאולג'ואן עולל שם לרובינסון, אולי בסדרה הטובה היותר שנתן, היה לא פחות מרצח מוניטין בשידור חי. הנוכחות של האדמירל ביחד עם הפקפוקים בקבוצה, הוציאו מאולג'ואן את המיטב- ואיזה מיטב זה היה.

גם ברידראפט זה רובינסון ראשון ללא עוררין עבורי, אוהדי סן אנטוניו יסכימו איתי שהיה שווה לו לחכות שנתיים.

תמונה שמכילה אדם, ספורט, שחקן, חוץ

התיאור נוצר באופן אוטומטי

רובינסון וחבר

2. פיניקס סאנס – סקוטי פיפן (בחירה מקורית – ארמן גיליאם)

6 אליפויות, 7 פעמים בחמישיות העונה, 10 פעמים בחמישיות ההגנה, 7 פעמים אולסטאר, שחקן היכל התהילה

העזר כנגדו הטוב בהיסטוריה מקבל את המקום הראוי לו- המקום השני. אין ספק שפיפן לא היה "פיפן" ללא ג'ורדן, אך האם ג'ורדן היה ג'ורדן ללא פיפן? הרגע האייקוני ביותר שלו היה רגע "עזר כנגדו" מובהק, עם תמונת הכתף התומכת להוד אווירותו לאחר שזה ניצח את יוטה במשחק השפעת. פיניקס, אליה היה מגיע פיפן ברידראפט זה, לא הייתה קבוצה גרועה כלל ועיקר כמו שהמקום השני בדראפט יכול להעיד עליה, היא סיימה את העונה טרם הדראפט במאזן 36-46, מקום 9 במערב ושחקניה הבולטים היו השוטינג גארד וולטר דייויס, לארי נאנס בעמדת הפורוורד וגם הרוקי החביב ג'ף הורנסק. שחקן אול-אראונד כמו פיפן היה משתלב היטב בפיניקס זו, עושה הכל מהכל (כמו שהוכיחה עונת 93/94 בשיקגו, אז הוביל את הקבוצה ב-5 הקטגוריות הסטטיסטיות המרכזיות) וייתכן ואף היה מוכתר כפרנצ'ייז פלייר של המועדון- ומי יודע, אולי הפסדנו שילוב היסטורי של פיפן ובארקלי ביחד. במקום זה, קיבלנו שילוב היסטורי לא פחות.

תמונה שמכילה אדם, ספורט, חוץ, שחקן

התיאור נוצר באופן אוטומטי

לא יכול איתו, לא יכול בלעדיו

יואינג בהופעה ראשונה ולא אחרונה

3. ניו ג'רזי נטס – רג'י מילר (בחירה מקורית – דניס הופסון)

5 הופעות אולסטאר, 3 הופעות בחמישיות העונה, שחקן היכל התהילה.

לפני רג'י הקדוש יבדל"א עצמו, מילה על הקבוצה שהוא כן הגיע אליה: הפייסרס הם מועדון "עזר כנגדו" מובהק, לעיתים נדמה שתכלית קיום המועדון הוא להיות מה שפרייזר היה לעלי בת'רילה אין מנילה – לקחת את היריב לדייט מהגיהינום ובחזרה, רק כדי לרדת מנוצחים פעם אחר פעם. היריב, בלא מעט מקרים, יכול להיות גדול הדור- אם זה לקחת את לברון ג'יימס למשחקי 7 ולהפסיד, אם זה לקחת שני משחקים בגמר מהלייקרס של שאקובי – ולהפסיד, ואם זה להיות הקבוצה היחידה שלוקחת את ג'ורדן למשחק 7 בשנות שלטונו – ולהפסיד. קבוצה שמוציאה ממך את המיטב, לא לפני שתוציא לך את המיץ קודם לכן. וכל האופי הזה- העקביות, הקשיחות, התשוקה לנצח, חוסר הרצון להיכנע לטנקינג והמחויבות לאוהדים מוטרפי הכדורסל- כל אלה לא היו נוצרים ללא רג'י. (אני מודע לעניין שאני עושה רומנטיזציה לקבוצה אפורה משוק קטן, אבל פאק איט- זה הרידראפט שלי)

באותה סדרה שהלכה למשחק 7 מול הבולס, הגיע הרגע היפה בקריירה של רג'י, שייצג את מהותו המזוקקת של האיש- לקלוע, לא לעשות חשבון לאף אחד, אבל עם קלאסה וטונות של ווינריות. רג'י היה מגיע לנטס לא טובה במיוחד, שסיימה את העונה לפני במאזן 24-58 ובמקום ה-10 במזרח. שחקניה הבולטים היו הסנטר דריל דוקינס והפורוורדים באק וויליאמס ואורלנדו וולדריג', ככה שתוספת של סקורר ו-ווינר כמו רג'י הייתה משדרגת אותם מיידית.

שימו לב לדחיפה האלגנטית לאלוהים בכבודו ובעצמו

4. לוס אנג'לס קליפרס – קווין ג'ונסון (בחירה מקורית – רג'י וויליאמס)

5 הופעות בחמישיות העונה, 3 הופעות אולסטאר, השחקן המשתפר של העונה (88/89)

לא עזר כנגדו, לא כינור שני ולא סייד קיק- מנהיג מהרגע שדרך על הפרקט ועד הרגע שירד ממנו. מפלצת פלייאוף, הוביל את פיניקס לגמר הליגה ב-1993 כפרנצ'ייז פלייר יחד עם בארקלי שלקח את ה-MVP באותה עונה. שנים שיחק פצוע, ולמרות זאת ניפק תצוגות עילאיות, בעיקר בתקופה בשנה שבה מבחינים בין הילדים לבין הגברים. מנהיגותו נמשכה גם לאחר הקריירה הספורטיבית שלו, עת כיהן במשך 8 שנים כראש עיריית סקרמנטו. אי בחירתו להיכל התהילה היא עוול מתמשך וזועק. הקליפרס, שסוללת הגארדים שלהם כללה את נורם ניקסון קשישא, מייק וודסון ולארי דרו (שידועים יותר בקריירת האימון שלהם מאשר בקריירת המשחק), שיוועו לשחקן כמוהו, אולי היה מזריק קצת תרבות מנצחת למועדון האומלל הזה.

רק על זה מגיע לו היכל תהילה

5. סיאטל סופרסוניקס (הועבר לשיקגו) – הוראס גרנט (בחירה מקורית – סקוטי פיפן)

4 אליפויות, 4 הופעות בחמישיות ההגנה, הופעה אחת באולסטאר

גם ברידראפט זה הוא מגיע לשיקגו, הפעם בבחירה הגבוהה יותר. חלק אינטגרלי בהתקפת המשולש, השחקן השלישי בטיבו בתריפיט הראשון. להגיד שהוא צ'ארלס אוקלי משודרג (אותו החליף גרנט בחמישייה כשאוקלי עבר בטרייד לניקס), יעשה עוול לשניהם. סיפק בשנותיו הארוכות בליגה (17 עונות) קשיחות, ריבאונד והגנה נהדרת מעמדת הפאוור-פורוורד בשלל הקבוצות בהן שיחק. רגע ה"עזר כנגדו" שלו היה החגיגה על הפרקט במדי אורלנדו בפלייאוף 1995, לאחר שזו ניצחה את האקסית שיקגו עם פיפן וג'ורדן המתקמבק בחצי גמר המזרח. גראנט היה חלק חשוב בחמישייה הנהדרת של אורלנדו שהגיעה לגמר באותו הפלייאוף. עוד נגיע לגמר הזה בהמשך הרידראפט, מזווית אחרת.

ממליץ לצפות בהכל, מי שזמנו קצר יכול ללכת ישר לשניות הסיום

6. סקרמנטו קינגס – רג'י לואיס (בחירה מקורית – קני סמית')

בחירה אחת לאולסטאר

אחת מטרגדיות הכדורסל הגדולות ביותר, וה-what if הגדול של אותו הדראפט. פוליקר שר ש"קצר פה נורא האביב", ופריחתו של לואיס הייתה קצרה ונגדעה בצורה כל כך טרגית, אבל זו הייתה פריחה שפשוט לא ניתן היה להתעלם ממנה, הן עקב היכולת הגבוהה שהפגין החל מעונתו השנייה ועד לזו האחרונה, והן בגלל הבמה עליה הציג את יכולתו- הבוסטון סלטיקס, בדמדומי האימפריה, גם אריה פצוע הוא עדיין אריה. היכולת הועידה ללואיס תפקיד כפול- להיות הכוכב שיוביל את הסלטיקס להצלחות נוספות אחרי הפרישות של בירד ומקהייל, וזה שיגרום לפצע העונה לשם "לן ביאס" להגליד. בפועל, המוות של לואיס גם העמיק את הפצע שנפער עם מותו של ביאס, וגם הוריד את הגרזן סופית על המשך ההצלחות של הסלטיקס, שלא הצליחו להתקרב לאליפות במשך 15 עונות נוספות לאחר מותו, נצח במונחי המועדון. סקרמנטו אליה היה מגיע הייתה קבוצה דלה בכישרון, שסיימה במקום ה-10 במערב, עם רג'י ת'יאוס ואוטיס ת'ורפ כשחקניה הבולטים, וסביר להניח שמהלך של reggie & reggie היה צובר פופולריות כמעט כמו סטוקטון & מאלון, לפחות מבחינת שדרי הכדורסל.

תמונה שמכילה אדם, ספורט, חוץ, אתלטיקה קלה

התיאור נוצר באופן אוטומטי

7. קליבלנד קבאלירס – קני סמית' (בחירה מקורית – קווין ג'ונסון)

2 אליפויות

במקור, קליבלנד ביקשה לבחור רכז שיתחרה עם מארק פרייס על המקום בחמישייה, ובחרה בג'ונסון רק כדי להעביר אותו חצי עונה אח"כ לפיניקס, כשלארי נאנס הוא התמורה העיקרית. הבחירה בסמית' יכולה לרכך במעט את ההפסד של ג'ונסון, אבל גם the jet לא היה קוטל קנים- בילה עשור מכובד פלוס בליגה, היה הרכז הפותח של קבוצה אלופה (עם מניות משמעותיות באליפות השנייה) והיווה איום משמעותי מטווח השלוש. השלשה ההיא של סמית' בגמר נגד אורלנדו, השביעית שלו באותו משחק, הייתה כמו תקיעת חץ קטלני בליגה של הקבוצה המבטיחה בליגה, חץ שבדיעבד פירק את אותה הקבוצה ובמקרה של ניק אנדרסון- את הקריירה. היה יכול להוות אופציה התקפית אמינה כמחליף של פרייס, ולבנות רביעיית הגנה/התקפה איכותית בקו האחורי של קליבלנד עם פרייס, רון הארפר וקרייג אילו.

גם כאן, מומלץ לראות הכל, מי שרוצה לקצר שיקפוץ ישר ל – 5:26.

8. שיקגו בולס (הועבר לסיאטל סופרסוניקס) – שרונאס מרצ'ולניס (בחירה מקורית – אולדן פולייניס):

זהב אולימפי עם בריה"מ (1988), פעמיים ארד אולימפי עם ליטא (1992, 1996), שחקן היכל התהילה

דטלף שרמפף הוא שחקן אמריקאי, שרק במקרה נולד בגרמניה. הוא למד בקולג' אמריקאי ושיחק 16 עונות ב-NBA, לכן התיוג שלו כ"אירופאי" או "האירופאי המשמעותי הראשון" בליגה משאיר טעם קצת לא במקום. את פריצת הדרך לשחקני היבשת הישנה, שבאמת גדלו ביבשת הישנה ולמדו את הכדורסל שלהם ביבשת הישנה, חייבים היאניסים, היוקיצ'ים והדונצ'יצ'ים של ימינו לשניים, שהגיעו יחדיו לליגה- על הראשון, המוכר יותר, הטוב יותר, הגדול מהחיים שחייו הסתיימו בצורה מחרידה בשיאם, תקראו לבטח בדראפט 1986. השני הוא מרצ'וליניוס, שהעין הטובה של דון נלסון זיהתה, ונלקח במקום ה-127 בדראפט המקורי. מרצ'וליניוס קנה את עולמו קיץ אחד לאחר הדראפט, עת הוביל ביחד עם סאבוניס את נבחרת ברית המועצות לזהב האולימפי, כאשר בגמר הם גוברים על יוגוסלביה של פטרוביץ' ובחצי הגמר על האמריקאים. לאולימפיאדה הבאה אף אחת מהנבחרות לא הגיעה באותה צורה- יוגוסלביה ובריה"מ התפרקו, וארה"ב הגיעה עם הדרים טים, לנקום את ההפסד ההוא מסיאול. שיא הקריירה של מרצ'וליניוס היה באירופה, במדי סטטיבה וילנה (קודמתה של ריטאס), ולליגה הוא הגיע מעט אחרי שיאו אך עדיין ניפק מספר עונות איכותיות בגולדן סטייט המלהיבה של שנות ה-90. עמדת השוטינג גארד הייתה יחסית מסודרת בסיאטל דאז עם אדי ג'ונסון ודייל אליס, אבל האינטלגציה של מרצ'וליניוס יכולה הייתה לקנות לו דקות משמעותיות בעמדות הגארד, והשילוב עם גארי פייטון שעתיד להגיע מצית את הדמיון.

9. סיאטל סופרסוניקס – ארמן גיליאם (בחירה מקורית – דריק מקי)

פאוור פורוורד מוכשר, מלוטש התקפית שהגיע עם פיניקס לגמר המערב ועם פילי לסיבוב השני, וסיכם קריירה בסה"כ לא רעה אם כי מאכזבת ביחס לבחירה הגבוהה בה נבחר ולשאר השחקנים שנבחרו אחריו. מיקמתי אותו בבחירה התשיעית בעיקר בגלל יחס כישרון-התאמה לקבוצה, בחירה אחת לפני הענקתי לסיאטל גארד מנהל משחק, ואם למדתי משהו מדייויד קאן זה לא לבחור שני שחקנים באותה העמדה אחד אחרי השני בעשירייה הראשונה בדראפט. גיליאם ייכנס לנעליו של מו לוקאס המזדקן, ויספק אופציה התקפית אמינה בעמדה מס' 4, ויכול להשלים הגנתית לא רע את אלטון ליסטר. מצד שני, ייתכן וכמו שהבחירה במרצ'וליניוס לעיל תקים מחשבות שניות בקשר לבחירה העתידית בפייטון, הבחירה בגיליאם תקים מחשבות שניות בקשר לבחירה בשון קמפ- ולא נרצה לחסוך מהניינטיז את הצמד המלהיב הזה. מת על מגרש הכדורסל ב-2010 מאירוע לבבי, והוא בן 47 בלבד.

10. שיקגו בולס – מארק ג'קסון (בחירה מקורית- הוראס גרנט)

רוקי העונה (87/88), הופעת אולסטאר אחת

השחקן שהכי התלבטתי היכן למקם- מצד אחד אורך הקריירה והיציבות, מצד שני ללא התעלויות מיוחדות ועם הופעה בודדת בגמר במדי הפייסרס. זוקף לזכותו הופעת אולסטאר בודדת ואת תואר רוקי העונה (רובינסון לא שיחק), אבל אחת יותר מכמה מהמדורגים מעליו, מקום רביעי בכל הזמנים באסיסטים (ייעקף בקרוב ע"י כריס פול), אבל לא הותיר חותם משמעותי בשום קבוצה בה שיחק. מייקל ג'ורדן (והוראס גרנט) מקבלים כאן רכז יציב, אמין, מנהל משחק ושומר טוב שיכול להשלים יפה את מייקל בקו האחורי, שדרוג על פני רוב מי שהיה להם להציע בעמדה לאורך שנות שלטונו של מייקל. רגע "עזר כנגדו" שלו מעט שונה משאר הרגעים המאוזכרים כאן, שכן הוא סייע בהוצאת הטוב ביותר משחקן דורי דווקא בשבתו כמאמן ודווקא כשהפסיק לאמן- ג'קסון פוטר ממשרת המאמן הראשי של הווריורס ב-2014, הוחלף בידי סטיב קר- והשאר היסטוריה שעדיין נכתבת.

11. אינדיאנה פייסרס – דריק מקי (בחירה מקורית – רג'י מילר)

פעמיים בחמישיות ההגנה

בחירה שהיא סגירת מעגל, שחקן שלישי מהדראפט הזה שהגיע עם הפייסרס לגמר ה-NBA בשנת 2000, והשולי שבהם אך את שלו הוא נתן, מילא היטב את עמדת הפורוורד המחליף, מוגבל התקפית אך מגן טוב ויציב- ויעידו על כך שתי בחירות לחמישיית ההגנה השנייה. אפור, קשוח, יציב, לא מוכשר במיוחד אבל חצב לעצמו קריירה מכובדת, מתאים לפרופיל השחקן האידיאלי לפייסרס. הבחירה הכי אישית שלי בדראפט הזה.

12. וושינגטון בולטס – מאגסי בוגס (בחירה מקורית – מאגסי בוגס)

להגיע ל-NBA זה לא פשוט, הטובים שבטובים מגיעים. להחזיק ב-NBA במשך מספר דו ספרתי של עונות יוצר קריירה מכובדת וראויה. לעשות זאת מגובה של 1.60, עם הטייטל שילווה אותו כנראה עד קץ הדורות – "השחקן הנמוך ביותר ששיחק ב-NBA", כבר נותן פרספקטיבה אחרת לקריירה שעשה לעצמו האיש הקטן-גדול הזה, והופך את המסע שעשה ברחבי הליגה למסע מרשים ביותר, יותר מלא מעט שחקנים שעל פניו טובים ממנו, אך ראויים פחות ממנו. בוגס היה רכז מהיר ומלהיב, חוטף נהדר שזכור בעיקר מימיו בהורנטס הצעירים. העיד בעבר שהקריירה שלו התחילה לדעוך לאחר שג'ורדן אמר לו משהו בסגנון "זרוק, יא גמד" בעת שעמד על העונשין.

והנה שוב יואינג מקבל בראש מדראפט 1987

13. לוס אנג'לס קליפרס – קן נורמן (בחירה מקורית – ג'ו וולף)

במקור נבחר ע"י הקליפרס במקום ה-19, כאן הוא התקדם למקום ה-13, סמול פורוורד שהתמחה בצבירת נקודות בעיקר, שחקן סולידי שלא זכה להיות חלק מהצלחות קבוצתיות במהלך הקריירה. בחירה סבירה במקום ה-13 כמו גם ב-19.

14. גולדן סטייט ווריורס – כריס דאדלי (בחירה מקורית – טליס פרנק)

נכנס כאן בעיקר בשל הקריירה הארוכה שחצב לעצמו, צריך כישרון לשרוד 16 עונות בליגה הטובה בעולם בלי הרבה כישרון כדורסל, מתאים למשבצת הסנטר המחליף שחוסם טוב ולא הרבה מעבר, ז'אנר שפרח בשנות ה-90 עם מארק איטון, אלטון ליסטר, גרג אוסטרטג ואחרים זכורים לטוב או פחות. ביחס לבחירה בה נבחר באמת (75), הוא עלה על כל הציפיות, ומעבר.

הוא נכנס גם בגלל זה

15. יוטה ג'אז – רג'י וויליאמס (בחירה מקורית – חוזה אורטיז)

שוטינג גארד חביב שכמו נורמן שני מקומות מעליו הגיע לקליפרס הרעים כדי לצבור נקודות בעיקר, ללא הצלחות קבוצתיות משמעותיות, העביר 10 עונות כשחקן ליגה לגיטימי כולל כמה עונות לא רעות בדנבר והיה חלק מעלייתה המפתיעה לסיבוב השני בשנת 94', לאחר שהדיחו כמדורגת 8 את המדורגת ראשונה במערב, סיאטל. ביוטה יכול היה לקבל בעיקר ארגון אחר, כמעט הפוך מהקליפרס הרעים שאליהם הגיע לבסוף, ואולי עם סטוקטון, מאלון והקונטנדרית שהחלה להתגבש שם, היה מוצא עצמו כשחקן שישי ויוצר קריירה פחות בטעם החמצה.

16. פילדלפיה סבנטי סיקסרס – קווין גאמבל (מקום 16 מקורי- כריס ולפ)

שחקן כנף שבנה לעצמו קריירה חביבה של 10 עונות ממעמקי המקום ה-63, כאשר את שנותיו היפות בילה בסלטיקס לאחר ששלפו אותו מה-CBA עקב פציעתו של בירד, ומהון להון שימש שם כשחקן חמישייה במשך מספר עונות לצד רג'י לואיס מיודענו, ואף הגיע למקום השני לתואר השחקן המשתפר בעונת 90/91, עד שהועבר למיאמי ומשם דעך לאיטו. בפילי הוא היה מגיע לקבוצה עמוסת כוכבים אך כזו שתהילתה כבר מעט מאחוריה, וסביר להניח שהיה עולה מהספסל כמחליף של אנדרו טוני.

17. פורטלנד טרייל בלייזרס – גרג אנדרסון (בחירה מקורית – רוני מרפי)

במקור נבחר ע"י סן אנטוניו בבחירה ה-23, כך שיצא שסן אנטוניו בחרה באותו הדראפט גם את הסנטר הפותח שלה וגם את הסנטר המחליף, ובאמת אנדרסון נתן את השנתיים היותר טובות בקריירה שלו כמחליף של רובינסון בעת שזה מילא את התחייבויותיו לצבא (וחזר בהמשך לסיבוב נוסף לסן אנטוניו, לאותו תפקיד). הואקום אותו מילא בעונת הרוקי שלו, והעובדה שהדראפט היה נטול סנטרים טובים (פרט לרובינסון) הקנו לו את המקום בחמישיית הרוקיז בתום אותה עונה, מה שנותרה פסגת הישגיו האישיים. בפורטלנד סביר להניח שהיה משמש בתפקיד הסנטר המחליף של קווין דאקוורת', מדיח מהכס את סם בואי.

18. ניו יורק ניקס – ווינסטון גארלנד (בחירה מקורית – מארק ג'קסון)

נבחר במקום ה-40, רכז שהעביר 7 עונות בליגה, עונתו הטובה ביותר הייתה 88/89 בגולדן סטייט, שם פתח ב-79 משחקים וניפק 14 נק' ו-6 אסיסטים למשחק. מארק ג'קסון, הבחירה המקורית של הניקס באותו מקום, כבר לא פנוי ברידראפט שלנו, אז הניקס הולכים על הרכז הטוב ביותר שנשאר על הלוח.

19. לוס אנג'לס קליפרס – וינסנט אסקיו (בחירה מקורית – קן נורמן)

נבחר במקום ה-39, 9 עונות העביר בליגה, באף אחת מהן לא עבר 10 נקודות למשחק (שיא של 9.9 במדי סיאטל בעונת 94/95). הקליפרס מקבלים שוטינג גארד גבוה שיכול להשלים לא רע את ג'ונסון בקו האחורי, בעיקר בהגנה.

וזה אקורד הסיום לאחד הדראפטים היותר עמוקים ומוצלחים שידעה הליגה הזו.

לפוסט הזה יש 75 תגובות

  1. וואו, איזה פוסט מושקע ומעולה! ממש הצלחת לסכם בקפסולה קטנה את השחקנים האדירים האלה.
    .
    ואיזה דראפט מדהים! תותחים אדירים אחד אחד.
    .
    ולמי שמדלג על הסרטונים – אתם מפסידים בגדול. שימו לב לפנים של בירד אחרי הקליעה של מילר… האיש הזה עשוי מחומרים אחרים לגמרי.
    .
    תודה רבה רבה פוסטר, זה היה מצוין, תבוא יותר.

    1. פנים של לא רע…עשיתי את זה גם כמה פעמים כמו שהשדר תיאר את זה. וכמה קרובה הייתה בחסות ג'ורדן וקצת מזל הקליעה של רג'י להפוך לסתם עוד סל קלאץ' גדול…

  2. תענוג של טור
    לקווין ג'ונסון היה סיפןר של הטרדה מינית( או אנס, לא זוכר בדיוק) בימיו כראש העיר. יכול להיות שזה עוצר אותו מלהיכנס להיכל התהילה. לי יש פינה חמה אליו בתור הסייד קיק של בארקלי בפיניקס המיתולוגית.
    מארק ג'קסון הפך לסופר דתי וזו אחת הסיבות שנפרדו ממנו בגולדן סטייט. יותר מדי תפילות ופחות מדי כדורסל….
    🤣
    אחלה דראפט וקליפים משובחים 🙏

      1. +100 גילרי. הנסיון להפוך את קובי לקדוש בנושא הזה אחרי מותו פשוט בזוי. תודה jeffoster על בחירות מעולות. דראפט בהחלט טוב מאוד וחמישייה ראשונה חזקה . אחד הדברים שהכי באסו אותי באותה תגרה מפורסמת בפאלאס שהיא חסלה את הסיכוי האחרון של רג'י להאבק שוב על טבעת.

    1. ידוע שהתפילות לא באו בטוב לחלק מהשחקנים, אבל הייתה טענה לגבי חוסר יכולתו של ג'קסון לעבוד עם אחרים.
      להבנתי זו הסיבה העיקרית שהוא הלך.

      1. הסיפורים שיצאו מתקופתו בגולדן סטייט, ובראשם ההתעללות בפסטוס אזלי, יחד עם הפראנויה הם סיבה טובה מאוד לפטר מאמן.

          1. לא היה חסר. זה שהוא היה מאוד דתי נראה לי כמו סיבה מאוד משנית.
            לפי מה שאני זוכר (מבלי לחפש בגוגל) הקטע של התפילות היה קשה עם אנדרו בוגוט שהוא אתאיסט מוצהר.
            בכל מקרה, מבלי לדעת מה הלך מאחורי הקלעים בהתחלה הצטערתי על הפיטורים שלו. נראה לי לא הוגן אחרי שהוא גרם למועדון להתרומם. כשמחכימים קצת – מבינים…

            1. אני חושב שהדת זה תירוץ שהוא מפיץ בעיקר כדי שלא יצטרך להתמודד עם הביקורת.
              סיפור אחר שאולי נכון היה שהוא דאג שימשחו את הקרסול של קרי בשמן כדי להתמודד עם נקע שהיה לו. שבעיניי זה, כמו טקס הוצאת השד המפורסם של האריסון ברנס שגם אולי קרה, בסדר. כל עוד זה לא משפיע על הטיפול הרפואי או נעשה בניגוד לרצון השחקן. אבל אז זו שמשחה אותו דרשה מקרי לקפץ על הרגל הפצועה כדי להראות שהטיפול עובד…
              https://www.si.com/nba/2017/04/07/stephen-curry-book-excerpt-ankle-injury-mark-jackson

            2. איזה פסיכופט.

  3. וואי וואי סקוטי במקום ארמן 'הפטיש' גיליאם … אני הולך לדפוק את הראש בקיר. גיליאם היה שחקן עצל ולא סתם אכזב.

  4. מצוין ומעניין, תודה רבה. דראפט חזק מאד והחמישיה שלו עומדת בכבוד עם הרבה חמישיות של דראפטים אחרים, ויש סיכוי שאפילו היא תהיה שנייה רק ל84.
    חושב שלמארק ג'קסון מגיע מקום יותר גבוה אבל אחלה רידראפט.

  5. דראפט נהדר
    תודה וגמח"ט
    תארת נהדר את התחושות שלי לגבי לואיס ולני ואתה עוד לא נולדת כשהם עלו לאן בי איי. לחשוב מה היה קורה אם?….
    איזה בזבוז זה לני ביאס, ביאוס רציני שנכנע למה ששלט בארה"ב ובעיקר בניו יורק עם כל הקראק בשיא (חוויה של 15 דקות שאחריה חור שחור…) וכמובן הרואין וקוק.
    אם שניהם היו משחקים ביחד סביר שהסלטיקס לא היו צריכים לחכות לפירס ו-ווקר.

  6. תשמע, זה חתיכת דראפט. כשהשחקנים הטובים בו הם לא רק טובים אובייקטיבית אלא גם שחקנים שאישית יש לי חיבה גדולה אליהם. תמיד אהבתי את רובינסון יותר מכל סנטר ניינטיז אחר למרות (ואולי בגלל) לוזריותו. קיי.ג׳יי הוא בכלל סיפור אהבה, כמו גם פיפן.
    אבל הכי הכי רג׳י מילר, שעד היום הוא אחד משלושת השחקנים שאני באמת ובתמים מעריץ (לצד קובי וסטף).

  7. אחלה כתיבה חבר תודה רבה.
    .
    איזה דראפט משובח. אני מתקשה לראות את ג'ורדן מגיע להישגים שלו ללא פיפן. אה וגם הוראס גראנט היה חתכת שחקן. איזה קבוצות שיקגו העמידו באותם השנים.
    .
    רג'י אחד האהובים – מן ילד שאף אחד לא סופר אותו ואז שוחט אותך פעם אחר פעם. מת עליו גם כפרשן בניגוד לחברו לדראפט שיודע לומר "זו הגנה טובה אבל התקפה טובה יותר" וזהו בערך.

  8. בוקר טוב וגמר חתימה טובה
    איזה פוסט מצוין , מתאים לדראפט מצוין , אחד הטובים והעמוקים בהיסטוריה .
    jeff , תוסיף לכתוב .

  9. דראפט חזק מאוד, לפי דעתי בפספקטיבה של זמן, יותר חזק מ2003, אפשר לדון על הטופ בראש מול ראש, אבל איזה עומק.
    תודה רבה, כיף לקרוא.

  10. אחד הדראפטים הכי חזקים בהיסטוריה . רובינסון פיפן רגי מילר ג'ונסון זו רבעייה סופר חזקה גראנט 3 אליפיות בשיקאגו וקנין סמית 2 במדי יוסטון היו סופר חשובים בקבוצות שלהם.

  11. וואו איזה פוסט מעולה.
    ואיזה דראפט עמוק וחזק – לבטח אחד הטובים בהיסטוריה.
    אם אני הספרס בבחירה 1 – אני לוקח את השחקן הטוב בדראפט – הטוב בין הקרם ד-לה קרם שיש כאן – וזה רג'י מילר.

    1. נראה לי שהבחירה ברובינסון די השתלמה, בטח אחרי תוסף הדלק המובחר טימי. מה גם שבאותה עת לדעתי רובינסון נחשב פוטנציאל גדול יותר. אגב שהספרס בחרו באדמירל הם ידעו מראש שיצטרכו לחכות לו שנתיים עד שיסיים את שרותו בצי? אם כן זה רק מראה עוד דבר או שניים על הארגון הזה.

            1. 😆😆😆
              אהבתי ועדיין אוהב את אמ סי האמר
              וידוי

      1. אם.סי האמר הוא קוסם-
        הוא הצליח למתוח את can't touch this לכמעט 5 דקות, וזה שיר שאחרי 1:35 דקות כבר לעוס, טחון ושחוק.
        בהתחשב בעובדה שאת הקליפ של too legit to quit הוא מתח ל-14:38 דקות, אפשר להיות רגועים שאכן מדובר בקוסם.

  12. אחלה דראפט ופוסט מעולה תודה.
    מפתיע, נחמד וגם קצת שובר אצלי מוסכמה ההערכה וההערצה של המגיבים וחברי הצוות לרג'י מילר. תמיד חשבתי שאני מהיחידים שמעריצים אותו ולמרות שתמיד קיבלתי תגובות אוהדות בשכונה הייתי היחיד עם הגופיה מספר 31 של אינדיאנה

  13. אחלה פוסט לאחלה דראפט. איך אפשר לא לאהוב את רג׳י מילר? הצלף הדגול והמתחרה האולטימטיבי, היחידי (עם ג׳ון סטארקס) שבאמת ניסה לנצח את מייקל, ושמשאת נפשו כילד הייתה בכלל לנצח באחד על אחד את אחותו 🙂

  14. ג'ף, פוסט אדיר.
    כמה הערות: רג'י עד העונות האחרונות שהיו רק בשביל אהבת המשחק כשחקן משלים, היה מגיע לפליי אוף ומעלה את ממוצע הנקודות בערך בארבע או חמש נקודות שלמות. טירוף. אין שחקנים כאלו. הרב רועדות להם הביצים.
    פיפן זכה גם ב-mvp של משחק האולסטאר לדעתי.
    למאגסי באגס היתה עונה בה חטף יותר כדורים מאשר איבד.
    לא כתבת שהוא ורובינזון לקחו בשנת 1986 אליפות עולם בתור חובבנים כשבגמר הם מנצחים את ברהמ של סבוניס.

  15. דראפט מעולה ואתה העזר כנגדו.
    עלתה לי בחיפושים כתבה של הניו-יורק טיימס מלפני הדראפט (https://www.nytimes.com/1987/06/21/sports/nba-draft-clippers-hold-three-key-choices-and-a-13000-prize.html), ההתחלה שלה תפסה אותי –
    THE Los Angeles Clippers, the National Basketball Association's most troubled franchise, one that has missed the last 11 playoffs, are sponsoring a "Read Elgin's Mind" contest. The challenge is to name, in correct order, the three players General Manager Elgin Baylor will select when he exercises the Clippers' three first-round choices – Nos. 4 13 and 19 – in tomorrow's draft. The top prize is a $13,000 automobile and a pair of season tickets to Clipper home games.

    The contest, which has drawn more than 10,000 responses, most of them bearing the name of Reggie Miller
    .
    אם רק היו מקשיבים לקהל במקרה הזה.

  16. ושוב אני בהלם מרמת העומק שמגיעים אליה בסדרה הזו, כל הכבוד jefffoster.
    איזה דראפט! לא להאמין, אחד אחד שחקנים שאהבתי לראות, האדמירל, הוראס גראנט ופיפן שג׳ורדן חייב להם שלוש אליפויות, קווין ג׳ונסון שהיה הפייבוריט שלי בסאנס של בארקלי, וכמובן כמובן רג׳י מילר שגם הוא בכל עידן אחר היה מקבל הרבה יותר ריספקט על היכולת והתפקוד שלו שלדעתי הקדים את זמנו באיזה 20 שנה, אגדה מהלכת שהגיעה (אם יש דבר כזה) לו טבעת.

  17. תודה ג’ף על טור שכתוב בהרבה אהבה.
    קצת מפתיע לנוכח גילך הצעיר שאתה מבין את התקוות שהיו תלויות על רג’י לואיס, זוכר את מאגסי בוגס הגמד הענק (אגב אני לא מאמין שהירידה של ג’ורדן באמת השפיעה על הירידה שלו), ויודע מי בכלל כריס דאדלי.
    שאפו

  18. דראפט אדיר.
    איזה קלאס ברובינסון. היה באטמן והיתה לו גם הבנה וגם היה לו הביטחון לרדת בהיררכיה ולהיות רובין.
    מה שהיה יכול לצאת מדוויט אילולא היה ליצן פוחז.

  19. פוסט אדיר על אחד הדראפטים הטובים עם שחקנים מיוחדים ואהובים.
    לרובינסון היה אופי נהדר. אי אפשר היה שלא לרצות בהצלחתו.
    דראפט 2003 היה מצוין אבל עם הייפ מוגזם. אני חושב שאם משקללים את העומק, דראפט 1987 לוקח אותו.

  20. הפוסט נפלא ואתה צריך לכתוב יותר. נראה לי שאפילו לא נולדת כשהדראפט הזה התקיחם אז שאפו על עבודת המחקר וההבנה. מבחינתי למרות כל השפוטים של רג'י מילר פה (בצדק הוא היה ענק) ושתי האליפויות של האדמירל לדעתי בניגוד לכל הפורום פה הבחירה הראשונה צריכה להיות של פיפן. אי אפשר להתעלם מזה שהיה השותף הבכיר ל 6 אליפויות וזה יותר ממה שכל האחרים ביחד לא השיגו בדראפט הזה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט