קונטנדרשיפ 7, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק א'

קונטנדרשיפ 7, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק א'

לאחר סיאטל, ופורטלנד, הגיעה תורה של אימפריה קצרת ימים מערבית נוספת, והמדברית מכולן – הפיניקס סאנס. לסאנס לא פחות מ-6 אשכולות של קונטנדרשיפ, המספר הגבוה ביותר בליגה בתקופת המחקר, גם אם חלקם קצרים למדי (5 שנים, 4, 2, 1, 1, 1). גוף העבודה העצום הזה מצריך לחלק את הניתוח של פיניקס לשני חלקים, וזה הראשון שבהם.

פרקים 1, 2, 3, 4, 5, 6

View post on imgur.com
View post on imgur.com

הידעת? ג'ורג' גרווין, אייסמן, נבחר על ידי פיניקס בבחירה ה-40 בדראפט 1974, אחרי שנתיים בא.ב.א, אבל העדיף להישאר בא.ב.א, עבר לספרס, ולבסוף הגיע לנ.ב.א ב-1976 כשחקן סאן אנטוניו.

אשכול ראשון 1976-1979

פיניקס של 1975, עונה לפני שהגיעה לפיינלז ב-1976, לא הגיעה כלל לפלייאוף. נראה שהתפנית החדה הזו קשורה לאירועים הבאים:

בדראפט 1975 בחרה פיניקס, בבחירה ה-4, באלבאן אדאמס, ביג מוכשר שבילה בקבוצה את כל הקריירה בת 13 העונות שלו.

הקבוצה הטרידה את השחקן המוביל שלה, הגארד צ'ארלי סקוט, אולסטאר ושחקן של 24 נק' בעונה שהסתיימה, לבוסטון, עבור פול ווסטפאל, גם הוא גארד, בגיל דומה, לא אולסטאר, שקלע עבור בוסטון כ-10 נק' בעונה החולפת, ושתי בחירות סיבוב שני.

על פניו, זו נראית עסקה תמוהה למדי מאחר וההבדל בין שני השחקנים נראה כשווה יותר משתי בחירות סיבוב שני. יתרה מזו, גם אם הייתה זו העסקה הטובה ביותר שיכלו למצוא עבור סקוט, נראה שמדובר ברציונל של "עתיד תמורת הווה", וכי פיניקס הייתה אמורה להיות קבוצה טובה פחות, ולא יותר, מאשר בעונה החולפת.

View post on imgur.com

אם בכלל היה רציונל שכזה, ווסטפאל עצמו כנראה לא שותף לו, ובמהלך העונה הסדירה הוא מכפיל את מספר הנק' הממוצע שלו יחסית לימיו בבוסטון, כשהוא קולע 20 נק' למשחק. אדאמס הצעיר מוסיף 19, ונבחר לאולסטאר ולרוקי העונה, ואפילו פט ריילי בן ה-30, שהגיע בטרייד מהלייקרס, קולע 5 נק' משלו. ועם זאת השיפור הקבוצתי היה מינורי, ופיניקס סיימה את העונה הסדירה עם מאזן 42-40.

בסיבוב השני, למרות חסרון ביתיות, פיניקס הפתיעה את סיאטל החזקה, העפילה לגמר המערב מול האלופה, גולדן סטייט של ריק בארי, ג'מאל ווילקס ופיל סמית', והאשכול הראשון החל.

שלוש פעמים ניצחה גולדן סטייט, שלוש פעמים השוותה פיניקס את התוצאה, ובמשחק השביעי הדיחה את האלופה מכתרה, והעפילה לפיינלז מול… שותפתה לטרייד הגדול בקיץ – הבוסטון סלטיקס, בשורותיה קאונס, האבליצ'ק, ג'ו ג'ו וייט, פול סיילאס וכמובן צ'ארלי סקוט.

בוסטון ניצחה שני משחקים בבית, פיניקס השוותה ל2-2. המשחק החמישי, המכונה "המשחק הגדול ביותר אי פעם", כלל לא פחות מ-3 הארכות, והסתיים בניצחון 128-126 לבוסטון. בוסטון ניצחה, בחוץ, במשחק השישי וזכתה באליפות. נחמא פורתא – פול ווסטפאל גבר על צ'ארלי סקוט בדו-קרב ביניהם, עם כ-20 נק' בהשוואה לכ-15 בלבד של סקוט.

התקציר להלן. רואים לא רע יחסית לימים ההם. שימו לב שלחלק מהאנשים בסרטון יש מעין רצועות כהות בין האוזניים לקו הלסת. הן נקראו פאות לחיים, והיו פופולאריות מאד באותה תקופה (סמיילי מושך כתפיים), אבל לא הפריעו לשחקנים לשחק.

נהניתם? יש לכם שעתיים וחצי פנויות? הלינק למשחק המלא כאן.

ושוב תפנית חדה – בעונה העוקבת, 1977, ולמרות שלא ניכר שינוי משמעותי ברוסטר, ולמרות שווסטפאל נבחר לאולסטאר, הקבוצה סיימה עם מאזן שלילי של 34-48 ולא העפילה כלל לפלייאוף. מה קרה שם, למען השם? לא ברור.

אבל כתוצאה מכך בקיץ 1977 זכתה הקבוצה בבחירה ה-5, ובחרה מצוין בוולטר דייויס. דיק ואן ארסדייל, שוטינג גארד ותיק בקבוצה, פרש, ובנוסף פרש גם… טום ואן ארסדייל, שוטינג גארד ותיק בקבוצה, ואחיו התאום של דיק. לאחים מרכוס ומרקיף מוריס, שתיכננו גם הם לבלות את הקריירה שלהם בצוותא בפיניקס, נותר רק לקנא.

נראה שהפרישה המשפחתית איפשרה לוולטר דייויס לקפוץ הישר למים, ובעונת 1978 הרוקי שיחק לא פחות מ-32 דקות למשחק ב-81 משחקים, קלע לא פחות מ-24 נק' למשחק, ונבחר לאולסטאר ולרוקי העונה.

וולטר דייויס

תוסיפו לזה 25 נק' של ווסטפאל שגם הוא נבחר לאולסטאר, ו-15 של אלבאן אדאמס, ונראה שהקבוצה שוב עולה על הפסים להצלחה, ומסיימת במקום השני במערב אחרי האלופה המכהנת מפורטלנד, אבל העונה מסתיימת במפתיע בהפסד בסיבוב הראשון למילוואקי של מרקיז ג'ונסון ואלכס אינגליש הצעיר.

הידעת? בקיץ 1978, בבחירה ה-63, בחרה פיניקס את זוכה מדלית הזהב בכדורסל במכביה של 1977, ג'ואל קרמר. תאמינו או לא, אבל מי שבספר שלי נחשב כשחקן האמריקאי הגרוע ביותר במכבי תל אביב בכל הזמנים, (אהרון, אני כבר לא עוקב אז תעדכן בבקשה אם חל שינוי בסטאטוס היוקרתי הנ"ל), שיחק בכל המשחקים בעונת הרוקי שלו, ובילה בפיניקס 5 עונות תמימות לפני שהגיע ארצה. לא יאמן.

בעונת 1979 מתווסף לסגל טראק רובינסון והקבוצה שוב מסיימת במקום השני במערב, אחרי הפינאליסטית מסיאטל. בסיבוב הראשון גוברת פיניקס על פורטלנד, כבר ללא ביל וולטון. בסיבוב השני פיניקס מנצחת את הקינגז, אז עדיין בקנזס סיטי, 4-1 ומעפילה לגמר האזורי נגד סיאטל. את העימות בין שלישיית ווסטפאל-דייויס-אדאמס לשלישיית גאס וויליאמס-ג'ק סיקמה-דניס ג'ונסון כבר הזכרנו בפרק 5 על סיאטל – הסאנס מפסידים בשני המשחקים הראשונים, מנצחים שלושה רצופים, ואז מפסידים פעמיים במשחקי הכרעה. באסה.

בקיץ 1979 בוחרת פיניקס, בבחירה ה-107, במארק איטון, אבל האיש הגדול העדיף להישאר בקולג', ולא ברור לי למה ומדוע, הבחירה "נגוזה", כך שב-1982 איטון נבחר שוב בדראפט, הפעם על ידי יוטה. לך תבין.

עונת 1980 לא מציגה שינויים משמעותיים בסגל, והקבוצה ממשיכה להיות מצוינת, עם מאזן 55-27, השלישי בטיבו במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פיניקס שוב גוברת על הקינגז, אבל רק כדי להפסיד 4-1 בחצי הגמר לקבוצה שקיצרה גם את ימיהן של אחיותיה המערביות להקבצה – הלייקרס. 32 נק' למשחק של קארים בן ה-32, וטריפל דאבל (15,11,11) בממוצע למשחק של רוקי העונה, מג'יק ג'ונסון, מביאות את האשכול הראשון של פיניקס לסיומו.

מקצרי האימפריות המערביות

בקיץ 1980 שוב מחליפה פיניקס שחקן מוביל אחד באחר, ושוב ווסטפאל נכלל בטרייד כשהפעם הוא זה שמועבר לסיאטל עבור דניס ג'ונסון. כפי שציינו בפרק 5, לא ברור בדיוק מה קרה שם, אבל כן ברור שפיניקס אינה נרתעת מביצוע מהלכים משמעותיים בסגל, ויתכן שהעריכה, ובמידה מסוימת של צדק, שדניס ג'ונסון הוא המענה הטוב ביותר העומד לרשותה כנגד הגארד הענק מלוס אנג'לס.

ההחלפה עולה יפה, עונת 1981 מסתיימת במאזן 57-25, ובמקום הראשון במערב לפני הלייקרס האימתניים, וטראק רובינסון אפילו נבחר לאולסטאר, אבל פיניקס מפסידה בחצי גמר המערב 4-3 לקינגז, וחבל כי גם הלייקרס הצליחו איכשהו להפסיד ליוסטון, ולך תדע מה היה קורה אילו…

בקיץ 1981 בוחרת פיניקס את לארי נאנס האתלטי בבחירה ה-20. בעונת 1982 הרוקי קולע 6.6 נק' למשחק, והקבוצה ממשיכה להתחרות במערב, אבל אחרי ניצחון בסיבוב הראשון על דנבר היא שוב מובסת על ידי המפלצת מל.א., והפעם 4-0 אכזרי. נראה שנדרש שינוי, ובקיץ 1982 טראק רובינסון מוטרד עבור מוריס לוקאס.

הידעת? בנוסף לקרמר הזכור לשימצה, פיניקס תרמה לכדורסל הישראלי מגוון בחירות דראפט וביניהן קורקי "השרוך הארוך" נלסון (1979, 201), דייויד "השריף" ת'רדקיל (1982, 15), וקווין מגי (1982, 39, תודה יוני)

View post on imgur.com

בעונת 1983 לוקאס אמנם אינו צעיר כפי שהיה כשהוביל את פורטלנד לאליפות ב-1977 בפרק 6, אבל הוא נבחר לאולסטאר, ובצוותא עם לארי נאנס, שקפץ ל-16 נק' במשחק, ולוולטר דייויס, דניס ג'ונסון ואדאמס הבלתי נגמר, הקבוצה מסיימת עם מאזן של 53-29 והמקום השני במערב, אחרי הלייקרס כמובן, אבל ניגפת מול דנבר של קיקי ואנדווי הצעיר, ואלכס אינגליש המנוסה, בסיבוב הראשון של הפלייאוף. אכזבה.

פיניקס, כדרכה, לא אומרת נואש, אבל בהחלט עוברת שינויים, ובקיץ 1983 דניס ג'ונסון מוטרד לבוסטון עבור ריק רובי, סנטר לא מלהיב במיוחד, כשאי אילו בחירות מוחלפות בין הצדדים. ושוב, כמו בעסקת צ'ארלי סקוט עבור פול ווסטפאל, ופול ווסטפאל עבור דניס ג'ונסון, לא ברור בדיוק מדוע בוצעה העסקה.

בקדנציה שלו בפיניקס, כמו גם בסיאטל, דניס ג'ונסון שיחק מצוין, נבחר פעם אחת לחמישיית העונה, ושלוש פעמים רצופות לחמישיית ההגנה של העונה. נראה שכמו בסיאטל, גם בפיניקס, ג'ונסון, הג'ינג'י חם המזג, לא תמיד ראה עין בעין עם המאמן. ומדוע דווקא לבוסטון? היתכן שדניס ביקש להגיע לבוסטון מתוך הערכה ותקווה שהירוקים מהווים את האפשרות הטובה ביותר שעומדת בפניו לגבור על הלייקרס? ומדוע במחיר נמוך לכאורה? לא יודע.

בנוסף לכך פיניקס מטרידה עבור ג'יימס אדוארדס, הסנטר המשופם מפרק 4 על הפיסטונס, ומחזירה את… נכון, פול ווסטפאל, כשחקן חופשי. אמנם ווסטפאל כבר בן 33, חוזר מפציעה ממושכת, ולא ישחק דקות רבות, אבל בכל זאת סגירת מעגל יפה.

אשכול שני – 1984

עונת 1984 מתנהלת בעצלתיים כשהקבוצה מסיימת עם מאזן חצוי ורק במקום ה-6 במערב. הסיבוב הראשון מפגיש את מוריס לוקאס עם כור מחצבתו בפורטלנד, ופיניקס מפתיעה את הבלייזרס בחמישה משחקים קשים. בחצי גמר המערב הסאנס, בחסרון ביתיות, גוברים 4-2 על יוטה של אדריאן דנטלי, דריל גריפית ו… מארק איטון, כמובן, ומעפילים לגמר המערב.

אבל, אבל, ועוד פעם אבל

לא לראשונה, ולא לאחרונה בהיסטוריה של פיניקס, הקבוצה שוב נעצרת על ידי הלייקרס – קארים ומג'יק, עם ג'מאל וילקס ובוב מקאדו המנוסים, כמו גם ג'יימס וורת'י וביירון סקוט הצעירים – גוברים על הסאנס בדרכם אל הפיינלז. נחמא פורתא – את האליפות יפסידו הלייקרס לדניס ג'ונסון וחבר מרעיו מבוסטון. כך החל, וגם תם, האשכול השני.

בקיץ 1984 פיניקס נפרדת, והפעם סופית, מפול ווסטפאל, אבל ממשיכה להישען על השלד הוותיק של דייויס, לוקאס, אדוארדס ואדאמס, מסביב ללארי נאנס. ב-1985 זה מספיק רק למקום השישי והמפגש, כבר בסיבוב הראשון, עם הלייקרס, מסתיים כצפוי בסוויפ.

עונת 1986 מסמנת את המשך ההיחלשות כשהקבוצה מדרדרת למאזן שלילי, ולא מגיעה לפלייאוף. את הבחירה ה-6 הקבוצה "מבזבזת" על וויליאם בדפורד, סנטר עלום שם שלא הותיר את חותמו בליגה, אבל לפחות בסיבוב הרביעי, בבחירה ה-46, המזל מאיר פנים בדמותו התמירה של ג'ף הורנאסק.

עונת 1987 מתחילה במאזן של 22-34, וג'ון מקלאוד, שאימן את הקבוצה מאז תחילת הפרק הזה, עוזב. במקומו ממונה שחקן העבר דיק ואן ארסדייל. המאזן משתפר קמעא, 14-12, אבל הקבוצה שוב לא מגיעה לפלייאוף.

בדראפט 1987 (תודה ג'פוסטר10), פיניקס בוחרת בבחירה ה-2 את ארמן גיליאם, פורוורד חסון שבילה 13 שנים בליגה, במהלכן קלע כ-14 נק' וקלט כ-7 ריב' למשחק בממוצע לקריירה. האם זה רע? לא ממש – במהלך השנים שסקרנו עד כה הקבוצה מיעטה לבחור שחקנים מוצלחים, (למעט אדאמס, דייויס ונאנס לא מצאתי לנכון לציין אף שם אחר בעשור האחרון), כך שהבחירה הניבה ערך. האם זה טוב? גם לא ממש – אמנם דייויד רובינסון, הבחירה הראשונה, כבר לא היה על הלוח, אבל סקוטי פיפן (5), קני סמית' (6), קווין ג'ונסון (7)… וגם הוראס גראנט (10) ורג'י מילר (11) בהחלט היו על הלוח. חבל. אדי ג'ונסון, ווינג מוצלח, מגיע בטרייד מסקרמנטו.

בעונת 1988 הקבוצה מתחילה תהליך של בניה מחדש כבר במהלך העונה, ומטרידה את שחקנה המוביל, לארי נאנס, לקליבלנד עבור שלושה שחקנים צעירים – הסנטר מארק ווסט, הפורוורד טיירון קורבין, ו….הגארד הצעיר שפיניקס לא בחרה בדראפט האחרון, קווין ג'ונסון.

בקיץ 1988 וולטר דייויס המיתולוגי, שמילא תפקיד מרכזי בקבוצה מאז 1978, עוזב, ואלבאן אדאמס פורש. טום צ'יימברס מסיאטל חותם כשחקן חופשי, ובבחירה ה-50 בדראפט בוחרת הקבוצה צלף גרום בשם סטיב קר. קוטון פיצסימונס מתמנה למאמן.

אשכול שלישי 1989-1993

בעונת 1989 מובילים את הקבוצה צ'יימברס ואדי ג'ונסון הוותיקים עם קיי.ג'יי הצעיר, כשגיליאם והורנאסק מסייעים בעדם, כל הדרך אל המקום השני במערב אחרי… נכון, הלייקרס. קיי.ג'יי זוכה ב-MIP, ואדי ג'ונסון בשחקן ה-6 של העונה.

View post on imgur.com

בסיבוב הראשון קיי.ג'יי מתפוצץ עם 30 נק' בממוצע למשחק ופיניקס מביסה את דנבר של אלכס אינגליש ו…וולטר דייויס המיתולוגי. בסיבוב השני פיניקס גוברת ללא קושי על גולדן סטייט של כריס מאלין, מיץ' ריצ'מונד ו… מאנוט בול (חשבתם טים הארדוואי, אה? יש הפתעות בחיים), פותחת אשכול חדש ומעפילה לגמר המערב מול… נכון, הלייקרס.

אז כן, קארים, בסדרה הלפני אחרונה בקריירה שלו, קולע רק 8 נק' למשחק, אבל זה הנתון השמיני בטיבו בלייקרס, ומג'יק עם 20 נק' ו-14(!) אסיסטים, כמו גם וורת'י וסקוט עם 25 נק' כל אחד, מסוויפים את הסאנס באופן לא ג'נטלמני. אצל הסאנס, צ'יימברס, ג'ונסון והורנאסק עשו את שלהם, אבל אדי ג'ונסון ירד לפחות מ-10 נק' מול ההגנה של הלייקרס, כ-50% ממספר הנק' שלו בעונה הסדירה.

הקיץ עבר ללא שינויים משמעותיים, ובעונת 1990 הקבוצה ממשיכה להצליח, אך בחורף ארמן גיליאם מוטרד לשרלוט עבור קורט רמביס ושתי בחירות סיבוב שני עתידיות. אני מניח שזו הייתה החלטה סבירה לשעתה, אבל תחשבו – הייתה לכם בחירה מספר 2 ושלוש שנים אחר כך הטרדתם אותה? עבור קורט רמביס?? סירייסלי??? מבאס.

כך או אחרת הקבוצה מסיימת במקום החמישי במערב, אך משכילה לגבור על יוטה של סטוקטון-מאלון בסיבוב הראשון, רק כדי לפגוש שוב את הלייקרס… זוכרים את הסוויפ מהעונה הקודמת? זוכרים שאמרנו שקארים קלע רק 8 נק' למשחק? ובכן, 8 או לא 8, הלייקרס, הפעם ללא קארים, מגיעים לתוצאות שונות בתכלית, ופיניקס, סוף סוף, מנצחת 4-1 בסדרה למרות 30 נק' של מג'יק ו-20 נק' של וורת'י בממוצע למשחק בסדרה. איך הם עושים זאת? צ'יימברס, קיי.ג'יי והורנאסק עם כ-20 נק' לראש, כשמארק ווסט, דן מארלי ואדי ג'ונסון מסייעים בעדם. שאפו!

בגמר נתקלת פיניקס ב"ניצולת לייקרס" נוספת, הבלייזרס מהפרק הקודם, עם קלייד, קרסי, פורטר ודראזן. אבל, כמו אותו סטטיסטיקאי מפורסם שטבע בבריכה שעומקה הממוצע הוא 20 ס"מ, כך גם פיניקס מצליחה להפסיד 4-2 בסדרה בה היא קולעת 6 נק' יותר מיריבתה בממוצע למשחק – פיניקס ניצחה בהפרשים של 34 ו-12 נק', אבל הפסידה בהפרשים 6, 3, 2 ו-1. אכזרי.

בתחילת עונת 1991 אדי ג'ונסון מוטרד לסיאטל, עם שתי בחירות סיבוב ראשון, עבור קסאבייר מקדניאל. מחיר מפולפל, אין מה לומר, אבל כנראה כזה שמשקף את הרצון ללכת עד הסוף כאן ועכשיו. ועם זאת, העונה מסתיימת במקום הרביעי במערב והסיבוב הראשון שוב מזמן את יוטה, אך הפעם התוצאה הפוכה כשסטוקטון, מאלון, איטון וחבריהם משאירים את מקדניאל על פחות מ-10 נק'. מקדניאל, שכנראה לא התאקלם בקבוצה, מוטרד לניו יורק עבור נכסים לא משמעותיים.

עונת 1992 מתנהלת באופן דומה – השלד של הורנאסק, ג'ונסון, צ'יימברס ומארלי קולע כ-75 נק' בממוצע למשחק כל הדרך למקום הרביעי במערב. בסיבוב הראשון פיניקס מנצלת את פציעתו של דייויד רובינסון כדי לטאטא את הספרס 3-0, אך מפסידה בסיבוב השני לפורטלנד 4-1 כולל במשחק של שתי הארכות שהסתיים בתוצאה הבלתי שכיחה 153-151 לפורטלנד. בדומה למשחק המיתולוגי מול בוסטון ב-1976, גם כאן יש המון נקודות, המון הארכות, ובסוף פיניקס מפסידה בהפסד של שתי נקודות. מבאס.

פיניקס, כבר נוכחנו לדעת, אינה חוששת לקבל החלטות נועזות על מנת להשתפר, וקיץ 1992 הוא בהחלט דוגמא טובה לכך – פיניקס מטרידה את הורנאסק, שחקן מרכזי בקבוצה, כמו גם את אנדרו לאנג וטים פרי לפילדלפיה עבור… צ'ארלס בארקלי! בום !!! דאבל אור נאת'ינג!! טו רול אור טו ליב!!! גם דני איינג' מצטרף, וקוטון פיצסימונס מפנה את עמדת המאמן לטובת פול ווסטפאל. נראה שהמהלכים הנועזים הללו היו קשורים, בין השאר, למעבר לאולם חדש וצפי להכנסות גבוהות יותר.

View post on imgur.com

פיניקס יוצאת לעונת 1993 כפגז הנורה מלוע תותח, ומסיימת במקום הראשון במערב עם המאזן הטוב בליגה 60-22, שיא מועדון שישבר רק 29 שנים מאוחר יותר. בארקלי זוכה ב-MVP עם 25 נק', 12 ריב' ו-5 אס' למשחק, כשמארלי, קיי.ג'יי, ריצ'י דומאס, סדריק סבאלוס, צ'יימברס ואיינג' קולעים בין 11 ל-16 נק' למשחק.

בסיבוב הראשון פיניקס גוברת 3-2 על הלייקרס של וורת'י ודיבאץ', בסיבוב השני מביסה 4-2 את הספרס של דייויד רובינסון ושון אליוט, ובגמר המערב מנצחת את הסוניקס של קמפ ופייטון הצעירים בתום שבעה משחקים.

בפיינלז מחכה להם מייקל בעונתו האחרונה לפני הפרישה הראשונה. הבולס, כמו הבולס, מנצחים את שני המשחקים הראשונים בפיניקס, והסדרה עוברת לשלושה משחקים רצופים בשיקגו, אבל השמשות לא נשברות – המשחק השלישי, בשיקגו, כולל לא פחות משלוש הארכות ובסופו פיניקס מנצחת 129-121. ריספקט! שיקגו מנצחת ברביעי, פיניקס, עם גבה אל הקיר, מתעלה בחמישי, והקבוצות חוזרות לאריזונה למשחק שישי של להיות, או במקרה של פיניקס – לחדול. נקודה בודדה מפרידה בין שתי הקבוצות בתום המשחק, 99-98 למייקל וחבורתו שחוגגים את הטריפיט הראשון. אכזרי.

View post on imgur.com

פיניקס לא תחזור לפיינלז ב-28 השנים הבאות, ובמפתיע, לדעתי, גם האשכול בן החמש שנים מסתיים. ניתן היה לשער שפיניקס תנצל את עוצמתה, ואת פרישתו של ג'ורדן חסר הרחמים, על מנת לשוב למעמד ולגבור על מי שלא תהיה המזרחית שתגיע אליו, אבל לא כך קרה. מדוע? על כך, ועוד, בפרק הבא.

מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 57 תגובות

  1. asaf

    22 ספט 2022 09:33:54

    תודה מאנו. טור מעניין מאוד על מועדון שעכשיו נמצא בסוג של קונטנדרשיפ שוב שמעניין לראות לאן יפנה הפעם, העונה זו סוג של עונת מבחן לכך. אגב בבחירות של הסאנס שהגיעו לארץ הקודש יש גם את ניל ווק האיש והמטבע שנפל בצד הלא נכון ומנע מהסאנס לקבל את קארים בבחירה הראשונה בדראפט שעבר פה בהפועל ר"ג נדמה לי.

  3. עידו גילרי

    22 ספט 2022 11:37:01

    מאנו אני חושב שהקבוצה שלנו מדגימה עד כמה ההגדרה של האשכולות שלך בעייתית. בפועל יש לנו פחות או יותר ארבע תקופות – הקבוצה של ווסטפאל דיוויס ואדאמס בסוף שנות ה-70 הקבוצה של KJ עם TC והורנסק ואחר כך בארקלי בשנות ה-90 . הקבוצה של נאש והקבוצה של עכשיו.

    1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      22 ספט 2022 11:59:07

      לגופו – ההבדל לא מאד משמעותי – אצלי יש גם את האשכול של 84, עם דניס ג'ונסון, ואת תקופת נאש פיצלתי לשני אשכולות בגלל הפסקה של שלוש שנים.
      .
      באופן כללי – אפשר להגיד דברים כאלה כשאתה מכיר את הקבוצה והתקופה, אבל לא מראש, והייתי צריך למצוא מנגנון שיגידו לי על מה להסתכל.

  4. עידו גילרי

    22 ספט 2022 11:38:58

    לגבי הטרייד ה"תמוה" – זה טרייד מעולה של קולנג'לו, סקוט היה באוריאנטציה של סקור פירסט ולא ממש יעיל. מה גם שלא הגענו לשום מקום. קולנג'לו רצה שחקן של טים פירסט והבין שווסטפאל נקבר על הספסל של הסלטיקס. זה השתלם לשני הצדדים אני חושב.

  5. עידו גילרי

    22 ספט 2022 11:45:22

    לגבי הבחירה באיטון (יחי ההבדל מאייטון…) – בחרנו אותו לפני שהוא הלך לקולג' – הבחירה נגוזה ברגע ששחקן לא סיכם עם הקבוצה שבחרה בו עד לדראפט של שנה אחרי (ראה סיפור לארי בירד מהפוסט הקודם).

  6. עידו גילרי

    22 ספט 2022 11:53:34

    לגבי הטרייד של ווסטפאל לסיאטל (שבתכלס ניצחנו בגדול…) בדיוק כמו DJ גם ווסטפאל לא הסתדר עם מקלאוד והיה לו הרבה ביקורת עליו ועל סגנון המשחק. כמו כן קולנג'לו לא הסכים לתת לו הארכה (מה שבאמת עלה לסוניקס מעבר לפציעות שהתחילו להיערם כי בסופו של דבר הוא עבר לניקס בתום אותה עונה).

  7. עידו גילרי

    22 ספט 2022 11:57:48

    בנוגע לטרייד הנוראי על DJ – שוב זה האופי של מקלאוד מול זה של ג'ונסון. אם ווסטפאל לא ממש הסכים עם הסגנון שלו DJ נכנס בו חזיתית…בימינו מקלאוד כבר היה עולה על טיל אבל אז זה היה בדיוק הפוך.

      1. עידו גילרי

        22 ספט 2022 12:09:27

        הוא היה טיפוס מאד קשה…
        אחריו הביאו את קוטון פיצימונס המותק שכ-ו-ל-ם אהבו וגם הכדורסל היה הרבה יותר כיפי בהתאם.

  8. עידו גילרי

    22 ספט 2022 12:03:31

    לגבי הטרייד על "האמר" גיליאם – זה לא היה טרייד מוצלח אבל הוא פשוט היה חיב לעוף – שחקן עצלן שהיה רעל לקבוצה ההיא.

  9. עידו גילרי

    22 ספט 2022 12:08:17

    כמו שמסתמן באופן ברור מהפוסט – היינו הביץ' של הלייקרס בשנות ה-80 כך שהניצחון עליהם בתחילת העשור שאחרי היה חגיגה גדולה עבורנו (חיכו אלפים לקבוצה בשדה התעופה).
    ותודה שלא התייחסת לסל אחד ספציפי בסוף הפוסט…

  12. Eat Prey Ljos

    22 ספט 2022 18:19:45

    כרגיל, סיקור מהנה. יש לנו עוד איזה 12 פרקים, לא? אני חייב לפתוח כל פעם ככה? לא מובן מאליו בשלב הזה?
    לסקר את הצלחות הפיניקס מזכיר לי את הפתיחה האהובה עליי אי פעם לספר. לצערי זו פתיחה שבדרך כלל לא תופיעה ברשימת הפתיחות הגדולות ביותר, כי זה לא ספר קריאה. זה מתוך State of Matter של גודסטיין, ספר על פיזיקה, שגם מעולם לא קראתי מלבד קטע הפתיחה הבא שהולך בערך ככה:
    "לודוויג בולצמן, שהקדיש את מירב חייו לחקר פיזיקה סטטיסטית, נפטר ב-1906, בהתאבדות. פול שם-כלשהו המשיך את עבודתו ונפטר בצורה דומה ב-**19. עכשיו תורנו ללמוד פיזיקה סטטיסטית. חכם יהיה אם נמשיך בזהירות"

    1. עידו גילרי

      22 ספט 2022 18:22:36

      חבר שלי שמלמד מכניקה סטטיסטית מת על הספר זה (not literaly…)
      זו באמת אחת הפתיחות הטובות.
      וקצת כבוד לפול אהרנפסט -אחד המדענים האהובים עלי (למרות שבהתאבדות שלו הוא גם לקח את חייו של בנו).

    4. Yinon Yavor

      23 ספט 2022 10:08:37

      ספר נהדר. יש לנו אותו במעבדה, וזה תמיד הצחיק אותי.
      יש עוד אחד עם הקדמה מצחיקה על חומרי נפץ. לא זוכר כרגע במדויק

  13. מנחם לס

    22 ספט 2022 21:17:07

    כמה אהבתי את הקבוצות של שנות ה-90! בני החורג קני (בנה של גייל שאני גידלתי מאז שהיה ילד סורר בן 12) גר אז כבר בפיניקס עם שני ילדיו, ואני כתבתי אז במעריב, והיינו מבקרים 2-3 בתקופת ה-NBA והייתי אורח קבוע במשחקים בפיניקס. כתבתי אז עליהם באהבה ממש ותודה למיקי שמזכיר נשכחות.

  14. Jonathan

    23 ספט 2022 00:12:23

    מצוין מאנו.
    מכל הקבוצות שמעולם לא הצליחו ללכת עד הסוף, הסאנס עושים רושם של הקבוצה שהכי ניצחה (או בעקביות ניסתה הכי בהצלחה – אבל לא מספיק בהצלחה).

  16. tlv1983

    23 ספט 2022 17:43:22

    קודם כל טור נהדר וסדרה נהדרת!
    שנית, ווינפרד קינג, האיש בצהוב -כחול מעונת הדובדבנים, חולק עמוקות על הקביעה שלך לגבי ג'ואל קרמר כאמריקאי הכי גרוע של מכבי תל אביב. הוא היה ההגדרה המילונית למושג "שחקן חילוש".

כתיבת תגובה

סגירת תפריט