לבחור מחדש – דראפט 1988  / אבי טרכטמן

לבחור מחדש – דראפט 1988 / אבי טרכטמן

אז כבר כתבתי אחד כזה, וכולכם יודעים למה לצפות (או אני מניח שאף אחד מכם, כי מי זוכר) – מה שמעניין אותי הוא לא רק מה השחקן עשה בקריירה, אלא גם איך זה היה תורם לקבוצה שבחרה בו.

באופן כללי דראפט 1988 היה בסדר כזה. אף כוכב באמת גדול לא נבחר, אבל כמה שחקנים חמודים מאד כן היו שם, וחוץ מזה היו שם כמה שחקנים ששיחקו אותה באירופה ובארץ, כמו למשל דין גארט וקורי גיינס שלדעתי שיחקו ביחד בפזארו פעם, וקורי גיינס גם נתן קריירה ישראלית ענפה בעיקר כמוסר אסיסטים מרשים. לדל אקלס, שלדון ג׳ונס (שזכור לי מחולון), ג׳ראלד פאדיו (שהיה תותח די רציני בראשל״צ), טוד מיצ׳ל שהיה בהרצליה, חוזה וורגאס ועונה סבירה בסך הכל במכבי, דרק המילטון – מגדולי הזרים ששיחקו בירושלים. דרל מידלטון שהיה סוג של פורוורד-סנטר נמוך ומאד יעיל בפאו (ובטח בעוד קבוצות) ולי ג׳ונסון (סתם. כלומר, כן, היה לי ג׳ונסון בדראפט הזה גם, אבל זה לא הלי ג׳ונסון שכולם חושבים עליו ונבחר בדראפט 1979(

אבל מעל כולם היה דייויד ריברס הענק של אולימפיאקוס שהיה סופרסטאר רציני מאד במונחים אירופיים.

חובה עלי גם להזכיר את הבחירה ה-18 של סקרמנטו, ריקי (לא ריק!) בארי שנתן עונת רוקי חביבה פלוס (11 נק׳ למשחק) לפני שהתאבד מדיכאון ומסיבוכים עם אשתו.

ובנימה זו, נתחיל – והבחירה הראשונה הולכת ל –

.1. לוס אנג׳לס קליפרס – מיץ׳ ריצ׳מונד (נבחר 5 במקור)

בחירה מקורית: דני מאנינג

עכשיו, זה לא שדני מאנינג היה רע אבל נדמה לי שדי ברור שריצ׳מונד שהיה 6 פעמים אולסטאר והשחקן היחיד בדראפט שקלע יותר מ 20,000 או אפילו יותר מ 15,000 נקודות, הוא השחקן היותר טוב שיצא בדראפט הזה. בכל מקרה, מיץ׳ ריצ׳מונד היה החלק הראשון ב RUN TMC של הווריורס, והקליפרס היו צריכים גארד קולע כמו אוויר לנשימה. היה להם סנטר ככה ככה (בנואה בנג׳מין), סמול פורוורד לא רע מדי (קן נורמן), ופרט אליהם, זאת היתה קבוצה של 17 נצחונות בעונה הקודמת (ו-21 בעונה שאחריה). בהחלט יש סיכוי טוב שבקליפרס הוא לא היה חלק ממשהו כמו RUN TMC ולו משום שדוני נלסון היה בווריורס ולא שם. אבל איכשהו אני בטוח שסקורר מדופלם כמוהו היה מסתדר בקבוצה ששיוועה למישהו שיכניס את הכדור לסל.

2. אינדיאנה פייסרס – ריק סמיתס (שאכן נבחר 2)

בקבוצה האפורה של אינדיאנה, לצד כל הדייויס (1) ודייויס (2) ודרק מקי ועוד כל מיני פועלים שחורים, סמיתס התבלט בתור פועל שחור שהוא קצת פחות פועל, וקצת יותר יודע לקלוע מתחת לסל ובעיקר עם קליעה נקייה מאד מחצי מרחק. קשה אמנם לומר שהוא היה מהבולטים בעשור הסנטרים הנפלא שהיה שנות התשעים, אבל הוא תמיד היה הסקורר מס׳ 2 של הקבוצה באופן די קונסיסטנטי במשך 12 שנות משחקים (אחרי רג׳י מילר כמובן), ואפילו זכה לסדרת גמר אחת בעונת הפרישה שלו (כשגם בפלייאוף האחרון הוא ממשיך לקלוע 12 נקודות למשחק באופן די יציב ובגיל 33). לא חושב שאינדיאנה מתחרט שהיא בחרה בו. האם הוא השחקן השני הכי טוב שיצא מהדראפט הזה? כנראה שלא. אבל אם אינדיאנה צריכה לבחור שוב, בידיעה שיש לה סנטר לעשור ורבע, נראה לי שהיא עושה את זה בלי להניד עפעף. עזבו, אפילו אם לאינדיאנה היה את המקום הראשון בדראפט (ולא השני) – עדיין הייתי אומר שהשחקן שהיא צריכה לבחור הוא סמיתס. כי עובדה.

3. פילדלפיה 76 – אנתוני מייסון ז״ל (53, מועבר בטרייד עבור ג׳ון סטארקס להלן, בבחירה השישית ובחירה בסיבוב הראשון שנה אחר כך)

בחירה מקורית: צ׳רלס סמית׳ (שעבר בטרייד לפילי תמורת הרסי הוקינס)

Sports world mourns death of beloved former NBA player Anthony Mason | For  The Win

תראו, אני הולך להתחכם פה לגמרי, אבל תהיו איתי. מי שנבחר שלישי ומיד הועבר בדראפט הוא צ׳רלס סמית (פאוור פורוורד) תמורת הרסי הוקינס (סקנד גארד) בקבוצה בה כבר משחק צ׳רלס בארקלי בפאוור (וצ׳יקס בפוינט). או במילים אחרות, פילדלפיה צריכה סווינגמן, אבל בוחרת את השחקן שהיא חושבת כשחקן הטוב ביותר גם אם הוא פאוור פורוורד – ברטרוספקט, מייסון הוא הוא סמית׳ – השחקן הטוב ביותר על הלוח אבל בעמדת הפאוור. אבל בגלל שהם צריכים סווינגמן, הם יעבירו אותו לקליפרס שבחרו 6 .

מייסון הנ״ל ז״ל היה חתיכת שחקן, האיש שזכור בעיקר מתקופתו בניו יורק, אבל גם קצת בשארלוט וקבוצות אחרות, ובכלל היה שחקן מיוחד בכך שהוא לא רק היה פאוור פורוורד גדול, הגנתי וחזק של פעם, אלא גם כזה שידע לנהל משחק ולמסור. פוינט פורוורד של ממש – הלמאר אודום המקורי, אנטואן ווקר לפני שהוא היה אנטואן ווקר ועם פחות זריקות מוזרות מהשלוש. ג׳וש סמית׳ אבל גם עם פחות זריקות מוזרות לשלוש. הבנתם את הרעיון.

אבל עם כל הכבוד למייסון (שפתח את הקריירה בטורקיה, ואז עבר לשחק בנטס, שם קלע 1.8 נק׳ למשחק בעונתו הראשונה…), בארקלי בכל זאת שחקן קצת יותר טוב על אותה עמדה. סטארקס (שעליו נדבר עוד מעט) לעומת זאת היה מתאים לאופי של קבוצה מזרחית קשוחה כמו כפפה, ונדמה לי שגם היה מסתדר אחלה עם בארקלי, אז מה רע?

4. ניו ג׳רזי נטס – רוד סטריקלנד (19)

בחירה מקורית: כריס מוריס.

אם יש משהו שהנטס דאז היו צריכים זה פוינט גארד נורמלי. דווקא בעמדות הפנים היה להם לא רע, ג׳ו בארי קארול, פעם הבחירה הראשונה בדראפט ועדיין סנטר סביר פלוס. באק ווליאמס ורוי הינסון כשני פורוורדים קשוחים, אבל בעמדות הגארד – יוק. רוד סטריקלנד שנתן קריירה נפלאה בעיקר בפורטלנד ובוושינגטון היה משתלט שם על העמדה כמו כפפה והופך את הנטס לכל הפחות לקבוצה שיכולה להתמודד על הפלייאוף במזרח החזק. מוסר בחסד עליון (כולל עונה כמלך האסיסטים של הליגה) אתלט כמו פוינט גארד מודרני, חוטף טוב, ריבאונדר סביר, חודר נפלא, וגם אם הוא לא השחקן הרביעי בטיבו בדראפט (בעיניי, בשיאו הוא בוודאי שכן), הוא כנראה השחקן הכי אטרקטיבי בדראפט הזה, וזה מספיק.

5. גולדן סטייט ווריורס – הרסי הוקינס (6)

בחירה מקורית – מיץ׳ ריצ׳מונד

טוב, זה באמת קל. מיץ׳ ריצ׳מונד והרסי הוקינס שניהם גארדים, שניהם היו קלעים מעולים ממרחק (לתקופה), שניהם היו יכולים לעשות RUN TMC רק שבמקרה של הוקינס זה היה הופך להיות RUN THC שזה בגדול בדיוק אותו דבר, אבל יותר ממסטל. כך או כך, הוקינס נתן יופי של קריירה בעיקר בפילדלפיה ובסיאטל.

עכשיו אין ספק, שעם כל הכבוד לדן מארלי, הקבוצה הראשונה אליה פילדלפיה מהבחירה השלישית למעלה פונה – היא גולדן סטייט, כי הם מה זה חמים על הוקינס (שבסוף כאמור שיחק אצלה). רק מה, דוני נלסון לא פראייר כמו אלג׳ין ביילור (שניהל בזמנו את הקליפרס), והוא בחיים לא יוותר על ההזדמנות לשחק סמול בול. מה שיגרום לפילדלפיה לפנות הלאה לקליפרס, ולקבל את מארלי מהבחירה השישית במקום.

אה, נכון. צריך לדבר על הוקינס. היה אחלה קלעי שבעולם, בימים שבהם לא ידעו מה זה קלעים, וזכור בעיקר מעונות נפלאות בפילדלפיה יחד עם בארקלי, ובסיאטל החזקה עם קמפ ופייטון.

6. לוס אנג׳לס קליפרס – ג׳ון סטארקס (לא נבחר) – מועבר בטרייד לפילדלפיה יחד עם בחירת סיבוב ראשון תמורת אנתוני מייסון

בחירה מקורית: הרסי הוקינס (שעבר בטרייד לפילי עבור צ׳רלס סמית׳)

סטארקס הבן זונה הקשוח, הוא האבטיפוס לגארדים קטנים יחסית שאיכשהו תמיד מצליחים לקלוע. אתם יודעים, ג׳מאל קרופורד, סי.ג׳יי מקאלם, כאלה. רק עם עוד יותר אופי. אחרי עונת רוקי בווריורס, ועוד עונה ב CBA, הוא הגיע לניקס, שם עשה את רוב הקריירה הנפלאה והמפתיעה שלו בתור הסייד קיק של פט יואינג באחת הקבוצות הטובות בליגה של אז. אבל מה, הקליפרס זה לא בשבילו, קבוצה רכרוכית וחסרת אופי. פילדלפיה למען האמת, זה בול. קבוצה מזרחית קשוחה שבדיוק היתה צריכה איזה סקנד גארד שיחד עם בארקלי, עוד בן זונה קשוח יכולה לעשות שמות במזרח (או ליתר דיוק, לעשות פחות או יותר את מה שהיא באמת עשתה עם הוקינס בתפקיד סטארקס, שזה כמה חצאי גמר פלייאוף בסוף שנות השמונים עד תחילת שנות התשעים).

7. פניקס סאנס- דן מארלי (14)

בחירה מקורית: טים פרי

אולי השחקן הלבן הכי קשוח ששיחק את המשחק מאז לארי בירד. אני זוכר אותו כשחקן שרירי מאד, חכם מאד, קצת נמוך בשביל העמדה (בדרך כלל 3. לפעמים 2.), קולע מצוין מהשלוש (ואפילו ממטר או שניים מאחורי השלוש, משל היה סטף, דיים או טריי), מנהל משחק לעת מצוא. בפניקס הוא היה יד ימינו של צ׳יימברס ואז בארקלי, ואילו במיאמי אליה הגיע לקראת סוף הקריירה והיא הקבוצה השניה איתה הוא מזוהה – הוא היה אחד מהסמלים של התחרות הקשוחה בין הניקס לבין מיאמי שנה אחר שנה (מה שבעיניי היתה אחת היריבויות הגדולות בכל הזמנים). האמת היא שלא הרבה משתנה בין הרידראפט שלי לבין הדראפט המקורי, בכל מקרה, מארלי הולך לפניקס, השאלה רק האם הוא עושה את זה מהמקום ה-14 או עם קצת יותר כסף מהמקום השביעי.

Dan Majerle ~ Complete Biography with [ Photos | Videos ]

8. שארלוט הורנטס – דני מאנינג (1)

בחירה מקורית: רקס צ׳פמן

אז יחסית לבחירות ראשונות אחרות שהיו באמת נפילות (בנט, קוואמי, אולווקנדי, כאלה). מאנינג לא היה נורא מדי. סתם סקורר של וואקום שעשה יופי של סקורינג בקליפרס ואז הפך להיות סתם פורוורד סתמי בקבוצות אחרות. למעשה, מאנינג הוא אולי הדוגמה הכי מובהקת לשחקן שהיה באופן הכי מוכח בעולם – שחקן וואקום (תחשבו שאריף עבדול רחים, אנטואן ג׳יימיסון, קווין מרטין, רודי גיי כאלה מין) – שחקנים שקולעים יופי והרבה בקבוצות חלשות, אבל אז עוברים לקבוצות טובות ומגלים שהם לא מי יודע מה, גם אם הם 2.08 נייד עם פוטנציאל בשמיים.

למעשה, הטרייד הממש מטומטם הראשון שאני זוכר, עירב את מאנינג. הימים – שנת הבייסבול הראשונה של ג׳ורדן והקבוצה המובילה במערב היא סיאטל. לעומתה, הקבוצה המובילה במזרח היא אטלנטה של דומיניק. ראתה אטלנטה כי טוב, וחשבה ש – אז מה, אם אנחנו במקום הראשון, בואו ניקח את ה 2.08 הזה שפעם נבחר ראשון בדראפט, וניתן להם את הסופרסטאר המזדקן שלנו. התוצאה? הפרג הצעיר קלע 9 נקודות בממוצע פחות מאשר ווילקינס, ואטלנטה נוצחה כבר בסיבוב השני (באותה עונה בה סיאטל, מקבילתה, הפסידה כבר בסיבוב הראשון לדנבר).

המזל שלו? שארלוט היתה קבוצת אקספנשן חלשה, ומאנינג היה הופך להיות שם כוכב לא פחות גדול משהוא היה בקליפרס כי ככה זה. – שחקני וואקום מתים על סיטואציות שבהם הם היחידים שיודעים לקלוע. עד שיום אחד מעבירים אותו לקבוצה עם יומרות והכל נראה אחרת.

9. מיאמי היט – רוני סייקלי (9)

בחירה מקורית: אותו סייקלי

כשדיברתי על סמיתס אמרתי שבשנות התשעים היתה את השורה הראשונה של הסנטרים (שאקיל, יואינג, אולג׳ואן, רובינסון ואולי מורנינג), ואז היו חבר׳ה בשורה השניה, כולל סמית׳ס , כולל מוטומבו, וכן – כולל גם איזה לבנוני אמריקאי שעיר בשם רוני סייקלי. סייקלי של מיאמי היה סנטר שבא לעבוד כל יום ונתן פעם אחר פעם תפוקה קבועה של 16+10. ותנועות חביבות ביותר מתחת לסל של היריבה. וכמו עם מארלי, גם הפעם אני צופה לכך שהשחקן ברידראפט היה מגיע לאותה קבוצה בדיוק שבחרה אותו (גם היא אגב, קבוצת אקספנשן). כלומר – למיאמי, שם הוא היה נותן קריירה דומה למה שנתן, שזה כאמור הרבה שנים בקבוצה. 16 נקודות, 10 ריבאונדים, ומקום קבוע בעמדת הסנטר.

10. סן אנטוניו ספרס – צ׳רלס סמית׳ (3)

בחירה מקורית: יוצא מכבי תל אביב – ווילי אנדרסון

אוף, איך גנבו לקבוצת האקספנשן השניה הזאת את השחקן הקצת יותר טוב (והסקורר ההרבה יותר טוב) והשאירו אותה עם צ׳רלס סמית׳, שפעם בנה קו פאוור פורוורדים ממש חביב בניקס יחד עם אותו מייסון מלמעלה, ושבעיקר אני זוכר שאחמד רשאד עשה עליו כתבה ודיבר על כמה שהוא תורם לקהילה. למען האמת, אם יש משהו שהוכח כשהוא הגיע יחד עם מאנינג כצוות הפורוורדים החדש של הקליפרס בסוף שנות השמונים, זה שהוא לא באמת נופל ממנו בהרבה. למעשה, בשלוש השנים הראשונות, סמית׳ קלע יותר מהבחירה הראשונה בדראפט ולקח יותר ריבאונדים (אם כי מסר פחות), רק בעונה הרביעית, מאנינג ביסס את עצמו כשחקן הקצת יותר טוב מבין השניים, וסמית׳ הועבר בטרייד לניקס שם, יחד עם מייסון, יואינג וסטארקס היה חלק חשוב מקבוצת הגמר הראשונה של הקבוצה בשנות התשעים (זאת שבה היא הפסידה לחלום במשחק השביעי). הקריירה שלו נקטעה קצת מוקדם מדי בגלל פציעות.

אז נכון, בספרס הוא כנראה היה תורם על ההתחלה יותר מאשר ווילי אנדרסון, ויש מצב שהם לא היו מקבלים את מה שהם באמת היו צריכים – שזה הבחירה הראשונה בדראפט שאחריו, בחירה שהפכה להיות הסופרסטאר שלה במשך העשור הקרוב – דייויד רובינסון. אבל אם כן, נדמה לי שקו פנים של האדמירל וסמית׳ היה יכול להיות דומיננטי יותר מאשר קו הפנים שהיה לאדמירל עם קאמינגס, ולכן תדעו – אולי הספרס היו מוצאים את עצמם במקום בו בפלייאוף הם דווקא אובראצ׳יברים יחסית לעונה הרגילה, במקום המצב שבו הספרס מצאו את עצמם שוב ושוב – אנדראצ׳יברים לעומת העונה הרגילה…

11. שיקגו בולס – אייברי ג׳ונסון (לא נבחר בדראפט)

בחירה מקורית: וויל פרדו

כהרגלי בקודש, אני חושב קודם על הקבוצה ורק אחר כך על השחקן. אז כן, השחקן למטה (מקסוול) היה שחקן מעט טוב יותר מג׳ונסון בקריירה. אבל שיקגו שכבר החזיקה בג׳ורדן ופיפן ממש לא היתה צריכה סקנד גארד עם ברגים רופפים (פאוור פורוורד עם ברגים רופפים כמו האיש והשיער הצבוע שהגיע אליהם 7 שנים אחר כך זה משהו אחר). היא כן היתה יכולה מאד ליהנות מפוינט גארד סולידי שנותן קריירה ארוכה ויציבה בלי לעשות יותר מדי רעש, ובלי לעשות דברים שהוא לא יודע, ואייברי ג׳ונסון שאת עיקר תהילתו עשה בספרס הוא בדיוק אחד כזה. אני זוכר אותו בתור בחור נמוך ודי רחב, שמסר מעולה לרובינסונים ואליוטים של העולם. ועם כל הכבוד לסן וינסנט או אפילו לג׳ון פקסון והביצים שלו – אייברי ג׳ונסון היה רכז טוב יותר שהיה משדרג את הבולס מעט, ואולי אפילו עוזר להם לקחת אליפות. שנה לפני שהם באמת לקחו.

12. וושינגטון בולטס – ורנון מקסוול (47)

בחירה מקורית: הארווי גרנט

יוסטון בשתי האליפויות היתה קודם כל הקבוצה של חאקים, אבל חוץ מזה היו שם עוד כמה חבר׳ה חמודים (סם קאסל, קני סמית׳, אוטיס ת׳ורפ, רוברט הורי) ואחד מהם היה משוגע עם קבלות בשם ורנון מקסוול, Mad Max שבאמצע שנות התשעים הספיק גם להרביץ לאוהד וגם להיתפס עם מריחואנה, ושעוד בקולג׳ (פלורידה), לקח כסף לא כשר בשביל לקנות קוקאין. משוגע עם קבלות, כבר אמרנו.

Vernon Maxwell on facing Jordan: 'Unlike most, I wasn't intimidated'

אבל האמת היא שזה מקרה מוזר – מקסוול, שאת עיקר תהילתו עשה באותה יוסטון, כולל עונות של 2 שלשות ו – 17 נקודות למשחק, אגב, לא שיחק דקה בדנבר שבחרה אותו. מה שבסקטבול רפרנס אומר לי שהוא הועבר בטרייד עוד ביום הדראפט לסן אנטוניו ספרס. ולא רק זה – הוא היה אשכרה טוב בקבוצה עם 12 נקודות למשחק כבר בעונת הרוקי, רק שמיד אחר כך הוא הועבר ליוסטון תמורת, ובכן, 50 אלף דולר, טבין ותקלין עובר לסוחר (מתוכם רק 25 אלף היו מובטחים).

אז נכון, קצת כמו עם שיקגו, גם וושינגטון לא באמת היתה צריכה סקנד גארד – השחקן הטוב ביותר שלה באותה תקופה היה ג׳ף מאלון שהיה תותח לא קטן במשך לא מעט שנים, וגם ברנרד קינג היה שם אז, בתור סווינגמן מעולה. מקסוול היה פותח מן הסתם בספסל, אבל לוקח את המושכות לאט לאט, בהנחה שהוא היה שומר על הברגים במקום.

מצד שני, זאת אותה וושינגטון שעשור וחצי אחר כך זכתה לראות את ג׳רביס קריטרנטון וגילברט ארנאס משחקים עם אקדחים, ושהשם שלה הוא bullets, אז לכו תדעו.

13. מילווקי באקס – רקס צ׳פמן (8) –

בחירה מקורית – ג׳ף גרייר

טוב, נו, רקס צ׳פמן היה שחקן משעמם. תחשבו על הכריזמה של ג׳יי ג׳יי רדיק, אבל עם פחות שיער, פחות קעקועים ופחות שלשות. או תחשבו על הכריזמה והשיער של בויאן בוגדנוביץ׳ אבל עם פחות גובה, או על השיער והגמלוניות של אינגלס, אבל עם פחות גובה ואסיסטים. בקיצור, צ׳פמן היה שחקן שהיה מתאים בול לאיזו יוטה, משל היה הורנאסק או כל לבן אחר עם לוק של רואה חשבון, אבל למעשה נבחר על ידי קבוצת האקספנשן של שרלוט שם היה אחד משחקניה הבולטים, והעביר את העונות היותר זכורות שלו בוושינגטון (אפס פלייאופים) חלשה מאד ובפניקס קצת פחות חלשה (שלושה הפסדים בסיבוב הראשון בפלייאוף).

או במילים אחרות – התשובה לשאלה מהו שחקן מס׳ 13 בדראפט 1988 היא תשובה קלאסית – שחקן עם יציבות בת עשור בתור השחקן מס׳ 4-5 בקבוצה חלשה עד בינונית בליגה. תחליטו אתם אם זה רע או לא.

14. פניקס סאנס – כריס מוריס (4)

בחירה מקורית: דן מארלי

בדיוק כמו צ׳פמן, גם מוריס היה שחקן חמישייה קבוע בקבוצה חלשה – הפעם הנטס, שהיו במשך תקופה מסוימת דווקא די מגניבים עם דרק קולמן המעולה, קני אנדרסון הזריז, ובעיקר עם דראזן פטרוביץ׳ זצ״ל. מוריס בדיוק כמו צ׳פמן היה שחקן 4-5 בקבוצה שבגדול עשתה סיבוב ראשון בפלייאוף כמה פעמים וזהו. לי אישית הוא בעיקר זכור בתור שחקן 8-9 בשני הגמרים של של יוטה מול שיקגו, כשהוא בעיקר עולה לכמה דקות של האסל פה ושם, במקום בריון ראסל.

או במילים אחרות, התשובה לשאלה מהו השחקן מס׳ 14 בדראפט 1988 היא. תשובה קלאסית נוספת – שחקן עם יציבות בת חצי עשור בתור השחקן מס׳ 4-5 בקבוצה בינונית שהוא גם השחקן 8-9 בקבוצה טובה במשך איזה חצי עשור נוסף.

מכאן והלאה, אמשיך רק עם הבחירות, ללא פירוט.

15. סיאטל – מייקל ווליאמס (48)

בחירה מקורית: גארי גראנט

16. יוסטון -ויני דל נגרו (29)

בחירה מקורית: דרק צ׳ייבוס

17. יוטה – ווילי אנדרסון (10)

בחירה מקורית – אריק לקנר

18. סקרמנטו – סטיב קר (50)

בחירה מקורית – ריקי בארי ז״ל.

19. ניו יורק ניקס – הארווי גרנט (12)

בחירה מקורית – רוד סטריקלנד

20. מיאמי – מרק ברייאנט (21)

בחירה מקורית – קווין אדוארדס

21. פורטלנד – קווין אדוארדס (20)

בחירה מקורית – מארק ברייאנט

22. – קליבלנד – גרנט לונג (33)

בחירה מקורית – רנדולף קיז

23. דנבר – וויל פרדו (11)

בחירה מקורית: ג׳רום ליין

24. בוסטון – בריאן שואו – (24)

בחירה מקורית – בריאן שואו

25. לייקרס – לדל אקלס (36, וגם הוא שיחק בארץ איזו עונה)

בחירה מקורית – דייויד ריברס הגדול

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. כמה שבפיניקס שרקו בוז על הבחירה במארלי וכמה ששמחו על הבחירה בפרי….
    מארלי לפחות בסאנס ואני די בטוח שגם אחרי תמיד היה הסקנד גארד (בגלל זה לרוב עלה מהספסל).ולא סמול פורוורד. לגארד הוא ממש לא קטן.

  2. אתה קצת עושה עוול למאנינג כ"שחקן ואקום" . עוד אחד מאלה שכל פעם שנראה היה שהוא בדרך למעלה הפציעות חרבו לו.

    1. משום מה זכרתי שרקס מ'פמן היה לבן שיודע לקפוץ.
      תגיד, דני מאנינג לא התחרבן באן בי איי בגלל פציעה מוקדמת?
      אנחנו מדברים על שחקן שהיה פנומן במכללות, עם יכולת לעשות הכל כולל מסירה ועם משחק הגמר השני אולי בטיבו לשחקן מכללות.

  3. תודה אבי. באמת דראפט לא רע בכלל. ריק סמית'ס האיש וגרבי העבודה מהקיבוץ שמתוחות עד הברך היה אחד הגבוהים היותר יציבים וסולידיים שיש.

  4. לא מסכים בכלל עם הדירוג . ג'ון סטארקס היה צריך להיות מקום שני וגם מקסוואל לא מקום 12 . אלה שתי שחקנים ( בעיקר סטארקס) שהיו מספר שתיים בקבוצה שלהם שהגיעה לגמר הnba. סטארקס ב1994 נתן פליאוף בלתי נשכח ( חוץ ממשחק 7 ). מקסוואל עד שדאקסלר הגיע באמצע העונה אחרי האליפות הראשונה היה השחקן השני בטיבו ביוסטון .

    1. הא, מתי סטארקס היה מספר שתיים בקבוצה כלשהי?
      לקלוע לא הופך אותך לשחקן מספר שתיים בקבוצה כשהאופי של הקבוצה הוא הגנה5x.

  5. תודה אבי. דראפט טוב בהחלט עם הרבה פנינים.
    חבר שלי שעבד בניו יורק כמאבטח בא לראות משחק של הניקס ועמד ליד אנתוני מייסון. עד עכשיו הוא מדבר על הגובה והרוחב של המקרר הזה.
    קצת זלזלת מדי בדני מאנינג שהיה שחקן פשוט מעולה, כוכב של ממש, רק שהפציעות הרגו אותו. סוג של גראנט היל כזה.
    וורנון מאקסוול היה משוגע אמיתי, פעם כשיהיה לי זמן אכתוב על היריקות וההיתקלויות שלו עם החלום עד שהאקים "סידר" לו את הראש.

  6. אבי תודה רבה
    כמאמר הגשש "לך תזכור עברו 30+ שנה"
    הייתי מציע בכל זאת לציין בקצרה את הישגיו האישיים של כל שחקן
    את ריצ'מונד אני מניח שרובנו זוכרים אבל את האחרים פחות
    כך או כך בזכרון העמום שלי מארלי צריך לעלות קצת למעלה
    היה חתיכת שחקן

  7. תודה רבה על הכתבה,יצא ממש אחלה ומעורר נוסטלגיה. מסכים עם רוב הדירוג.
    רוד סטריקלנד אחד השחקנים האהובים עליי.
    לדעתי קצת החמרת עם דני מאנינג (וגם עם שאריף עבדור ראחים ואנטואן ג'ימייסון). לא חושב שוקבי בראיינט למשל היה מביא את הקליפרס או ונקובר דאז רחוק יותר ממה שמאנינג או עבדור רחים עשו לדוגמא.
    לגבי מאנינג, צריך לזכור שהקליפרס היו קבוצה מאד גרועה בשנים שלפני הגעתו עם ניהול בינוני, ודווקא לאט לאט החלו להשתפר ומאנינג רון הארפר ושות' אפילו עשו כמה עונות יפות ביחד כולל פלייאופים. בשיאו היה אולסטאר ושחקן טוב מאד בליגה. גם בפיניקס היה לא רע . חבל שהיה פציע מדיי ויייתכן במקום אחר הייתה לו קריירה טובה עוד יותר.

  8. דראפט עמוק ומעניין. כמה עניינים שאולי ידועים ואולי לא
    אנטוני מייסון ז"ל היה bad ass ידוע, אך הסיפור שלו ושל Biggie שמה אותו באור אנושי יותר. למי שלא מכיר שיחפש את הטארק של ביגי על איך שכב עם חברתו של מייסון והאחרון הגיע והפתיע אותם. השם שלו לא מוזכר אבל זה נהיה עניין ידוע לאורך השנים וחלק משחקני הניקס לשעבר וחבריו של ביגי אישרו את העניין. The Notorious B.I.G.’s “I Got a Story to Tell.
    .
    הרווי גראנט שמשום מה שמת בבחירה 19 הוא התאום של הורס ואביהם של ג'רמי וג'ריאן גראנט (במילאנו, לא?). אבל יש להרווי עוד בן גדול בשם ג'ריי גראנט ששיחק לחצי דקה בהפועל חולון ב-2013. מה שמדהים הוא שלמרות שהוראס היה האח הידוע מכיוון ששיחק עם הבולס, הרווי היה שחקן התקפי לא רע בפני עצמו. אך מה שמצחיק הוא שבדיוק במקביל לת'רי פיט של הוראס עם הבולס בין 91-93 הרווי נתן בבולטס 3 עונות שיא של 18 נקודות למשחק עם 7 ריב וחטיפה. לפני ואחרי מעולם לא הראה יכולת קרובה לזה.

  9. זוכר שפעם עמדתי בתור לפיצה (וירטואוז בראשון לציון, אם אתם מתעקשים) ושמעתי את השיחה הבאה, בין המוכר ללקוח שלפניי:
    א: תגיד אחי, מתי נחתם חוזה וורגס?
    ב: עזוב אותי מהיסטוריה, בחייאת, אני מוכר פיצה

    תודה רבה על רידראפט מצויין

  10. וויל פרדו, הנגר עם הטבעת כל כך נמוך??
    🤣
    שיעשעתי את עצמי
    אחלה סיקור לדראפט, בחירות מעניינות אך הגיוניות….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט