שבת בבסיס: ואנחנו שניים, חלק ב' / יוני לב ארי

אז על מי הלכתם? טום גלאווין וגרג מדוקס? רנדי ג'ונסון וקורט שילינג? או שאולי דווקא על דון דרייסדל וסנדי קופאקס? בשבוע שעבר הצגנו פה דילמה קשה, מי צמד הסטארטרים שהייתם לוקחים לקבוצה שלכם. השבוע עוברים שלב, ומתרכזים בשחקני ההתקפה, שני הפוזישן פליירס שתשימו בליינאפ שלכם במקומות 3-4 בכל יום נתון. אז על מי תלכו? כזכור, הרשימה היא כרונולוגית ולא מדורגת.

ואנחנו שניים, בטח לא לבד… (צילום: scooper.co.il)

סם קרופורד (חבר בהיכל התהילה)

טיי קוב (חבר בהיכל התהילה, פעם אחת MVP)

WAR משותף בקריירה: 226.8

עונה: 1912 (הטייגרס לא הגיעו לפלייאוף)

להבדיל מהרוב ברשימה הזו, קרופורד וקוב פחות היו בקטע של הום ראנס. אבל גם המשחק אז פחות היה בקטע של הום ראנס, עד שאחד בשם בייב רות' הגיע ושינה הכל. אבל, הצמד הזה שלט בממלכת הטריפלס בליגה, לא רק אז, עד היום. אם תיכנסו לטבלת מוליכי הטריפלס של כל הזמנים, תמצאו את קרופורד ראשון עם 309 כאלה, ואת קוב שני עם 295.

קוב וקרופורד, רגע לפני משחק (צילום: Pinterest)

1911 היתה עונת השיא של קוב, שבילה את כל הקריירה בדטרויט, עם 24 טריפלס, ממוצע חבטות של 419. ו-127 רצים שהביא הביתה. כל זה העניק לו את תואר ה-MVP. עונה לאחר מכן הוא היה מעט פחות טוב, אבל כצמד הם השיגו 44 טריפלס, מספר בלתי נתפס. לצורך השוואה, ב-2019 הטייגרס הוליכו את כל המייג'ורס, כקבוצה, עם 41 טריפלס. תוסיפו ממוצעי חבטות של 409. לקוב ו-325. לקרופורד, ותקבלו דינמו מטורף.

בייב רות' (חבר בהיכל התהילה, שבע אליפויות, פעם אחת MVP)

לו גריג (חבר בהיכל התהילה, שש אליפויות, פעמיים MVP)

WAR משותף בקריירה: 296.8

עונה: 1927 (ה יאנקיז זכו באליפות)

החל מעונת 1923 הצמד הזה היה הדבר הכי מפחיד בבייסבול. הם אמנם היו רק שניים מתוך ליינאפ שכונה Murderer's Row, אבל השניים הכי חשובים, חובטים שלישי (רות') ורביעי, ושוברים כל פיצ'ר שהגיע ממול.

הצמד הטוב בהיסטוריה? רות' וגריג (צילום: baberuthcentral.com)

ב-1927 הגיעה התקרה. רות' חבט 60 הום ראנס, שיא שהחזיק עד להמשך הכתבה, גריג הוסיף 47, כשהשניים חובטים 356. ו-373. בהתאמה, ומביאים הביתה 165 ו-173 רצים. יש קבוצות שלמות שלא מגיעות למספרים כאלה בחצי עונה… ואגב, ה-WAR המשותף שלהם היה גבוה בהרבה אם לא המחלה של גריג…

ג'קי רובינסון (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, פעם אחת MVP)

דיוק סניידר (חבר בהיכל התהילה, שתי אליפויות)

WAR משותף בקריירה: 129.8

עונה: 1953 (הדודג'רס הפסידו ליאנקיז בוורלד סירייס)

לדודג'רס של 1947-1956 היתה למעשה שלישייה מנצחת. לצד רובינסון וסניידר חבט גם פי-ווי ריס, אינפילדר מצוין שהשלים את השניים נפלא. אבל סניידר ורובינסון היו הדבר האמיתי, עם שני סגנונות משחק שונים לחלוטין.

רןבינסון וסניידר, פלוס חתימה (צילום: sportscollectibles.com)

סניידר היה פאוור היטר קלאסי, כשב-1953 הוא העיף 42 הום ראנס, והביא הביתה 126 רצים, לצד ממוצע חבטות של 336.. רובינסון, שחקן מגוון בהרבה, היה כבר בן 34, ועדיין חבט 329., גנב 17 בסיסים, סחט 74 הולכות והביא הביתה את ה-95 רצים שסניידר השאיר לו…

האנק ארון (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, פעם אחת MVP)

אדי מת'יוס חבר בהיכל התהילה, שתי אליפויות)

WAR משותף בקריירה: 239.2

עונה: 1959 (המילווקי ברייבס לא הגיעו לפלייאוף)

במקרה של ארון ומת'יוס, זו לא עונה ספציפית שהיתה מוצלחת. השניים החלו לשתף פעולה במילווקי החל מ-1954, העונה הראשונה של ארון, כשמת'יוס כבר היה שם. ומאז, ב-14 עונות הם העיפו ביחד 863 הום ראנס, הכי הרבה ששני שחקנים מאותה קבוצה ייצרו בהיסטוריה של המשחק. בסיום הקריירה היו לארון, השמאלי מבין השניים, 755 דינגרס, כשמת'יוס נעצר על 512 "בלבד".

אם לא בחרתם אותם, סימן שלא ראיתם אותם משחקים. ארון וסניידר (צילום: Pinterest)

בעונת 1959 הם הטריפו את הליגה: ארון, שחבט 355., העיף 39 הום ראנס והביא הביתה 123 רצים, כשמת'יוס ירה 46 דינגרס והביא 114 רצים, עם ממוצע חבטות 306., אה, וכן, תוסיפו לארון כפפת זהב באאוטפילד.

מיקי מנטל (חבר בהיכל התהילה, שבע אליפויות, שלוש פעמים MVP)

רוג'ר מאריס (שלוש אליפויות, פעמיים MVP)

WAR משותף בקריירה: 148.5

עונה: 1961 (היאנקיז זכו באליפות)

קשה להשוות בין השניים, כשמנטל היה לכוכב הגדול ביותר שניו יורק ראתה. ב-1960, אחרי שמנטל מככב כבר תשע עונות ביאנקיז, הגיע מאריס לסייע לו, ועונה לאחר מכן השניים הגיעו לפסגות שאף צמד לא הגיע בהיסטוריה של המשחק. רק פציעה של מנטל לקראת סיום העונה מנעה ממנו להשתוות למאריס, אבל צמד ה-M&M ירו ביחד 115 הום ראנס, 54 למיקי, 61 לרוג'ר, ששבר את השיא של בייב רות'.

צמד ה-M&M, מנטל ומאריס (צילום: AllPosters)

ווילי מייז (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, פעמיים MVP)

ווילי מקובי (חבר בהיכל התהילה, פעם אחת MVP)

WAR משותף בקריירה: 220.6

עונה: 1965 (הג'איינטס לא הגיעו לפלייאוף)

כמו במקרה של ארון ומת'יוס, גם הצמד הזה הראה את האיכות שלו לאורך זמן. שני הווילים של הסן פרנסיסקו העיפו ביחד 784 הום ראנס ב-14 עונות, אך עונת 1965 היתה הטובה ביותר שלהם ביחד: מייז, שזכה בעונה הזו גם בכפפת הזהב וגם ב-MVP, התעלל ביריבות עם 52 הום ראנס וממוצע חבטות 317., כשהוא מביא הביתה 112 רצים. מקובי לא היה הרחק מאחור, עם 39 דינגרס, כשהוא מביא הביתה 92 ענקים. חבל רק שכל זה לא הספיק כדי לעבור את הדודג'רס בטבלה…

מי יכול עליהם? מקובי ומייז (צילום: San Francisco Chronicle)

פרנק רובינסון (חבר בהיכל התהילה, שתי אליפויות, פעמיים MVP)

ברוקס רובינסון (חבר בהיכל התהילה, שתי אליפויות, פעם אחת MVP)

WAR משותף בקריירה: 185.6

עונה: 1966 (האוריולס זכו באליפות)

ברוקס רובינסון הוא מגדולי האוריולס בכל הזמנים. מ-1955, עונת הרוקי, ועד 1977, עונת הפרישה, הוא לבש כתום, כשבשנים 1966 עד 1971 הוא קיבל חיזוק בדמות עוד רובינסון ענק. זה סידר להם שתי אליפויות, ב-1971 וב-1966, השנה ה-באמת גדולה שלהם ביחד.

לא מספיק רובינסון אחד, קחו לכם שניים (צילום: Pinterest)

פרנקי היה "ה" כוכב של הקבוצה, עם ממוצע חבטות 316., פלוס 49 הום ראנס, כשהוא מביא הביתה 122 רצים. זה סידר לו כמובן את תואר ה-MVP של העונה. ברוקס, לצידו, עם כפפת זהב בבסיס שלישי, העיף 23 דינגרס והביא 100 רצים הביתה, פחות או יותר את כל אלה שפרנקי לא הביא… ברוקס, אגב, סיים במקום השני במירוץ ל-MVP באותה העונה.

קאל ריפקין ג'וניור (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, פעמיים MVP)

אדי מארי (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת)

WAR משותף בקריירה: 164.5

עונה: 1983 (האוריולס זכו באליפות)

מדובר בשניים מהסמלים הגדולים ביותר של האוריולס, קבוצה עם לא מעט היסטוריה, שקצת קשה לנו לחשוב עליה ככזאת בשנים האחרונות… ריפקין שיחק את כל הקריירה שלו, בין 1981 ל-2001, במדים הכתומים, מארי היה שם בין 1977 ל-1988, כך ששמונה עונות הם חבטו זה אחרי זה.

עוד צמד אוריולס מעולה. מארי וריפקין (צילום: Pinterest)

1983 היתה עונת השיא, שאף הסתיימה באליפות אחרונה עד היום. ריפקין, ה-MVP של הליגה באותה עונה, חבט 318., העיף 27 הום ראנס, הביא הביתה 102 רצים, והוביל את הליגה ב: דאבלס (47), היטס (211) וריצות (121).

מארי, מקום שני ב-MVP של אותה העונה, זכה בכפפת הזהב בבסיס ראשון, וירה: 33 הום ראנס, 30 דאבלס, 178 היטס, 115 ראנס, הביא הביתה 111 רצים וחבט 306., תוסיפו לזה 86 Walks, ותקבלו צמד חמד בע"מ.

קן גריפי ג'וניור (חבר בהיכל התהילה, פעם אחת MVP)

אדגר מרטינז (חבר בהיכל התהילה)

WAR משותף בקריירה: 152.2

עונה: 1997 (המארינרס הפסידו ב-ALDS לאוריולס)

איזו קבוצה היתה לסיאטל ב-1997… ג'יימי מויאר ורנדי ג'ונסון סטארטרים, והליינאפ, וואו הליינאפ: איירוד הצעיר, פול סורנטו, ג'יי ביונר, ולקינוח, קן גריפי ג'וניור ואדגר מרטינז, אולי ה-DH הטוב בהיסטוריה של המשחק. שני האחרונים כיכבו במדי המארינרס ביחד בין 1989 ל-1999, ועשו המון נזק משותף ליריבות לאורך השנים האלה.

גריפי ואדגר. מפחיד לעמוד מולם (צילום: The Seattle Times)

ב-1997 אדגר סגר עונה עם 28 הום ראנס, ממוצע חבטות 330. ו-108 רצים שהגיעו הביתה, כשלצידו, מסיטר גריפי עם עונת ה-MVP היחידה שלו בקריירה (נתון מדהים בפני עצמו), העיף 56 הום ראנס, הביא הביתה 147 רצים וחבט 304.. תוסיפו לזה כפפת זהב בסנטר פילד, מה עוד אפשר לבקש?

בארי בונדס (שבע פעמים MVP)

ג'ף קנט (פעם אחת MVP)

WAR משותף בקריירה: 218.2

עונה: 2001 (הג'איינטס לא עלו לפלייאוף)

בין 1997 ל-2002 כיכבו השניים זה לצד זה במדים של הענקים, כשהשיא קבוצתית היה הוורלד סירייס ב-2002, כמה זה היה קרוב לאליפות… אישית, עונת השיא של קנט הגיעה ב-2000, כשהוא מעיף 33 הום ראנס, מביא הביתה 107 רצים, חובט 334. וזוכה ב-MVP. אבל עם מה שבונדס עשה בעונה שלאחר מכן, גם היכולת הפחות טובה של קנט עדיפה.

תעדיפו אותם בצד שלכם. בונדס וקנט (צילום: grunge.com)

ב-2001, העונה הראשונה ברצף ארבע הזכיות של בונדס ב-MVP (מתוך השבע כאמור), שבר הסלאגר של סן פרנסיסקו את שיא ההום ראנס לעונה אחת של מארק מגוואייר, והעמיד אותו על 73, מספר שעומד עד היום. תוסיפו לזה ממוצע חבטות 328., ותקבלו מפלצת התקפית. קנט "הסתפק" בממוצע חבטות 298. וב-22 הום ראנס, כשביחד הם מביאים הביתה לא פחות מ-243 רצים. וואו.

אלברט פוהולס (יהיה חבר בהיכל התהילה, שתי אליפויות, שלוש פעמים MVP)

ג'ים אדמונדס (אליפות אחת)

WAR משותף בקריירה (נתון לא סופי): 159.9

עונה: 2004 (הקארדינלס הפסידו בוורלד סירייס לרד סוקס)

אדמונדס החל את הקריירה באיינג'לס, שם הוא כיכב בין 1993 ל-1999, אז הוא עבר לסיינט לואיס. שתי עונות לאחר מכן הצטרף אליו העילוי הצעיר פוהולס – המכונה "המכונה", שעד היום מעיף כדורים במייג'ורס. למעשה הוא השחקן הפעיל היחיד ברשימה הזו. בין 2000 ל-2004 העיף אדמונדס בסך הכל 181 הום ראנס, 36.2 לעונה.

מה פוהולס חושב על אדמונדס

החל מהיום הראשון שלו במייג'ורס, פוהולס הפציץ הום ראנס, כשכבר בעונה הראשונה, ב-2001, הוא ירה 37 דינגרס. העונה המשותפת הגדולה ביותר של השניים היתה 2004. פוהולס ירה 46 הום ראנס, חבט 331. והביא הביתה 123 רצים. אדמונדס הסתפק ב-42, 301. ו-111. שני שחקנים, חובטים אחד אחרי השני, ומביאים הביתה בעונה אחת 234 רצים. וואו. לאדמונדס תוסיפו כפפת זהב, והנה לכם שניים שהייתם לוקחים לכל קבוצה בכל יום נתון.

מאני רמירז (שתי אליפויות)

דייויד אורטיז (שלוש אליפויות)

WAR משותף בקריירה (נתון לא סופי): 124.6

עונה: 2004 (הרד סוקס זכו באליפות)

אמנם אף אחד מהם לא בהיכל התהילה, ואף אחד מהם מעולם לא זכה ב-MVP (שזה נתון מדהים בפני עצמו), אבל לשחק מול מאני ופאפי אחד אחרי השני, מניסיון של אוהד, זה לא נעים. השניים האלה כיכבו ביחד במדי בוסטון בין 2003 ל-2008, סידרו שתי אליפויות לאחר המתנה של 86 שנה, ובעיקר הפחידו את היריבות

מאני ופאפי, היו להם הרבה סיבות לצחוק (צילום: WCVB Channel 5 Boston)

בכל החמש שנים האלה, העיפו פאפי ומאני ביחד 431 הום ראנס (200 למאני), כמעט 72 לעונה, כשאורטיז חובט 297. ומאני 308., וביחד הם מביאים הביתה 1,367 רצים, 228 לעונה (כשב-2008 מאני עוזב באמצע העונה). 2004 היתה הטובה ביותר: אורטיז העיף 41 הום ראנס, הביא הביתה 139 רצים וחבט 301., כשמאני ירה 43 דינגרס, הביא 130 וחבט 308. לך תתמודד מול זה.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. תודה על הכתבה.
    עלתה לי שאלה בעקבות משחק שדה החלומות של אתמול .
    איך קרה שבייסבול חדר לתרבות האמריקאית בצורה שהיא הרבה מעבר לענף ספורט? משהו שם שונה מענפים אחרים בתרבות האמריקאית. זה לא כמו כדורגל בארגנטינה שזה סוג של דת.
    מקווה שהצלחתי להעביר את השאלה כי לא באמת הצלחתי להגדיר את התופעה הזאת.

    1. יכול להיות שבגלל שהוא הוותיק ביותר אז הוא כבר הפך לחלק מהתרבות האמריקאית.
      או שבגלל שהבייסבול לא השתנה כמעט במשך הדורות, אז הנוסטלגיה משחקת פה תפקיד משמעותי.

    2. נראה לי שזה קצת הפוך, לא הבייסבול חדר לתרבות האמריקנית של המאה שנה האחרונות, אלא שהתרבות האמריקנית של המאה שנה האחרונות נוצרה בצילו של הבייסבול. בייסבול משחקים (באופן מקצועני) כ150 שנה. המשחק ששוחק בnorth east עבר לשאר המדינות (אז) בזמן מלחמת האזרחים, שהיא האירוע המעצב של פני המדינה מאז ועד היום, הוא שוחק על ידי דורות של ילדים והורים הרבה לפני שהכדורסל, או הפוטבול בכלל שוחקו וגם כשאלה החלו לתפוס תאוצה, הבייסבול כבר היה ממוסד, הוורלד סירייז הראשון היה ב1903 כשב1919, כשהתפוצצה פרשת ה״בלאק סוקס״ אנחנו מדברים על כמעט חמישים שנה אחרי שהנאשיונל ליג נוסדה. וכן הלאה. הכדורסל לא חדר לתרבות האמריקנית עד לשנות השישים, הפוטבול עד לשנות השבעים וההוקי עד לשנות השמונים. היום ילדים משחקים בעיקר כדורגל, אבל עד לא מזמן ילדים היו משחקים ליטל ליג בייסבול (ובינינו, ספורט הרבה יותר מתאים לילדים, אבל זה קרב אבוד), כך שילדותם של אמריקנים רבים, במיוחד מהדורות הקודמים נשזרה בבייסבול. גם המיתוס של הבייסבול, ברזיל וארגנטינה לא המציאו את הכדורגל, אבל הבייסבול (והכדורסל) הומצאו בארה״ב, ובניגוד לכדורסל, ״לידתו״ של הבייסבול לוטה בערפל ההיסטוריה, ככה שגם נוסף לו האלמנט המיתי. הרעיון של הנצחת שחקנים על ידי תליית המספר שלהם, הצבת שלט או פסל שלהם הפכה את גדולי המשחק לאייקונות. כל זה הפך את הבייסבול לחלק אינטגרלי מהתרבות האמריקנית של ימינו.

  2. מצוין, תודה יוני
    .
    ה-WAR של רמירז וביג פאפי לא סופי בכוונה או בטעות?
    .
    אז מה, היה מוצלח בסה"כ משחק ה-Field of dreams 😉

  3. מעולה יוני!
    טיי קוב היה באת׳לטיקס (אז בפילדלפיה) שנתיים בסוף הקריירה.
    מבחינת המספרים כמובן שהצמד גריג ורות׳ הוא הטוב בהיסטוריה, אישית מהצמדים שראיתי, אז החיבור קנט-בונדס היה מאוד אפקטיבי בעיני, רמירז ואורטיז המאיים ביותר (ashes to ashes, dust to dust, if manny won't kill you then big pappy must). וגריפי ומרטינז האיכותי ביותר מבחינת הכשרון אול אראונד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט