הקדמה:
אחרי 11 שנים במדבר. תקופת חיים שלמה, בה הספקתי להכיר את אשתי, להביא לעולם 3 ילדים (וספר), לעבור עבודות, דירות, לעשות תואר שני ומה לא – ועדיין, לא זכינו לראות את פיניקס סאנס בפלייאוף.
בתקופה הזאת, הפכנו מאחד המועדונים הכי מוערכים בליגה, לבדיחה מהלכת. בתקופה הזאת נהנינו מסיפורים על עזים, ציוצים מהמספרה, תאומים מטורפים, טריידים הזויים ובחירות דראפט כושלות. החלפנו 4 ג'נרל מנג'רים, 7 מאמנים, עשרות רבות של שחקנים, ומעט מעט ניצחונות.
עכשיו, כשהמהפך התחיל, וכשבצורת הפלייאוף עומדת בפני סיום, החלטתי לכתוב יומן מסע, (לפרק הקודם) ולאופטימיים בינינו – יומן אליפות – על העונה הכול כך מרגשת.
BEAT LA!
רגע לפני שנעלה על רכבת ההרים המטורפת של סדרת הפלייאוף הראשונה שלנו מזה 11 שנים, נעשה קפיצה קטנה אחורה בתחנות הזמן כדי להיזכר טיפה בהיסטוריה שלנו מול הלייקרס בפלייאוף, וביריבות הגדולה המהדהדת בקריאות BEAT LA:
מאי 1990 – עוברים את המשוכה – לאחר 6 הדחות רצופות מול הלייקרס, האחרונה שבהן שנה קודם בסוויפ מהדהד בגמר הקונפרנס, פיניקס בהובלת קווין ג'ונסון, תום צ'מברס וג'ף הורנסק, מצליחה לנצל את הפרישה של קארים, וסוף סוף מדיחה את האחות הגדולה והשנואה מלוס אנג'לס, תוך שהיא מעפילה לגמר הקונפרנס בפעם השנייה ברציפות (והפעם להפסיד לפורטלנד).
מאי 1993 – ההבטחה של ווסטפול – פיניקס מגיעה לסדרה הזאת עם חיזוק אימתני העונה לשם סר צ'ארלס, כשהיא ממוקמת במקום הראשון במערב (ובליגה כולה), מול הלייקרס האפורים מהמקום השמיני. על אף זאת, באופן מדהים הלייקרס מצליחים לנצח את שני המשחקים הראשונים בפיניקס, ומעמידים אותה בפני הדחה כמעט וודאית בסדרה של הטוב מ-5 משחקים. על אף זאת, במסיבת העיתונאים של אחרי המשחק, המאמן דאז פול ווסטפול (ז"ל) הכריז בתוקף: "אנחנו ננצח את משחק מספר 3 בל.א, אח"כ ננצח שם את משחק מספר 4, נחזור הביתה וננצח גם פה וכולם יגידו איזו סדרה ענקית זאת הייתה", אמר, והקבוצה עשתה.
מאי 2010 – שירת הברבור – עונת 2010 הייתה עונה מפתיעה מאוד של פיניקס, עם סיומה של תקופת seven seconds or less. איכשהו, הקבוצה שרק עונה לפני כן סיימה במקום התשיעי ומחוץ לפלייאוף, הצליחה להוציא מנאש, היל וסטודומאייר המזדקנים עונה מפוארת אחרונה, אותה סיימו במקום השלישי במערב. לאחר נצחונות על פורטלנד, וסוויפ מדהים על הנמסיס הגדולה – הספרס, פיניקס התייצבה לגמר המערב מול קובי ברייאנט (ז"ל) והאלופה. אחרי 4 משחקים בהן כל קבוצה ניצחה בביתה, הגענו למשחק 5 בלוס אנג'לס, אשר הוכרע בשניה האחרונה ע"י סל של רון ארטסט, אחרי אייר-בול מהדהד של הממבה – סל שלאחריו היה ברור למי הולכת הסדרה, וטבעות האליפות לאחר מכן.
מאי 2021 – לאחר 11 שנים, מצאנו את עצמנו בסיבוב הראשון, נאלצים להתמודד מול אותה קבוצה שגרמה לנו להיפרד מהפלייאוף בפעם האחרונה, בתקווה שהפעם הגורל יאמר אחרת.
YES WE DID!
כשאתה מחכה למשהו כ"כ הרבה זמן, בטח תקופה ארוכה כמו 11 שנים, הוא לא תמיד מגיע, וגם אם מגיע, אז בדר"כ כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. מפגש מול האלופה עם לברון ודיוויס בסיבוב הראשון, הצביע בדיוק על תסריט כזה, בו עונה מופלאה בה אנחנו מסיימים את הליגה במקום השני, מסתיימת בקול ענות חלושה, עם מחמאות וליטוף בראש.
אבל, כמו שתיארתי בפרקים הקודמים, פיניקס של השנה היא חיה אחרת לגמרי מהקבוצות הסימפטיות והנאיביות של העבר, כאשר למרות חוסר הניסיון של מרבית שחקניה, לאורך כל העונה היא הפגינה כדורסל, ולא פחות חשוב מכך – אופי, שמתאים בדיוק לפלייאוף, וזה בדיוק מה שקרה לאורך הסדרה:
משחק מספר 1 – האולם בפיניקס התמלא בשיא עונתי של 15,000 צופים, שהביעו היטב את הגעגוע והרעב של קהל האוהדים לאחר יותר מעשור של כישלונות. עם האנרגיות האלה, היה די ברור מההתחלה שלא משנה איך הסדרה הזאת תיגמר – את המשחק הזה אנחנו לוקחים.
34 נקודות של בוקר במשחק הפלייאוף הראשון שלו בקריירה, הראו שלמרות שזה לקח לו זמן להגיע למעמד הזה – הוא נולד בדיוק לרגעים כאלה.
אייטון עם 21 נקודות ו-14 ריבאונדים, לצד משחק מופתי בהגנה, הראה שיש על מי לסמוך בצבע, ופיניקס שייטה לניצחון 99-90 שכמעט ולא הוטל בספק.
ובכל זאת, כנראה שעם הקבוצה הזאת אי אפשר רק טוב, כי במהלך הרבע השני כריס פול ספג פציעה מדאיגה בכתף, אשר חייבה אותו לרדת לחדר ההלבשה לטיפולים ממושכים, כאשר גם כשהוא חזר למשחק היה בולט לחלוטין שזה לא אותו שחקן. איך זה ישפיע על המשך הסדרה? נחכה ונראה.
משחק מספר 2 – עובדים קשה שנה שלמה, רק בשביל לאבד את יתרון הביתיות במשחק בודד עקב פציעה של שחקן מפתח. יום טיפוסי בחייו של הפיניקס סאנס. 23 נקודות של לברון, 24 של שרודר ו-34 של דיוויס היו יותר מדי אל מול משחק חלש מאוד של פול הפצוע, ומשחק קליעה נוראי של הסאנס. בוקר עם 31 נקודות ואייטון עם 22 עוד החזיקו אותנו בתמונה, אבל בסוף זה נגמר 109-102 לרעים. נוסעים לל.א.
משחק מספר 3 – העיסוק לפני המשחק היה סביב עניין אחד בלבד – הכתף של כריס פול. אחרי משחק וחצי שבהם היה ברור שפול לא מתפקד כמעט בכלל, עם הגבלה משמעותית דווקא בנקודות בהן הוא הכי חזק – קליעה ומסירה, היה ברור שבלעדיו יהיה קשה לנצח בלוס אנג'לס ולקחת את יתרון הביתיות בחזרה. אחרי מחצית ראשונה צמודה בה הצלחנו להישאר בעניינים, הלייקרס פתחו את הרבע השלישי חזק וברחו ליתרון דו-ספרתי ממנו לא הצלחנו לחזור. 109-95 לרעים, כשבזמן הזה האוהדים של פיניקס (וביניהם אני) נמצאים עם הראש באדמה, ועם תחושה שהסדרה הזאת כמעט חסרת סיכוי.
התמונה הזכורה מהמשחק תהיה הפוסט-אפ של לברון על קרואדר, כשדראמונד מחקה מהצד את התנועה כמו ילד קטן. עוד נחזור לתנועה הזאת.
משחק מספר 4 – דקות ספורות לפני המשחק מונטי החליט שכריס פול לא משחק, וקאם פיין שהיה נהדר בשני המשחקים הקודמים יפתח במקומו. אבל פול לא וויתר, קיים שיחה עמוקה עם מונטי, ושכנע אותו לתת לו כמה דקות לראות איך הוא משחק. חצי שעה אח"כ פול כבר ליהטט, ולאחר קליעה על הראש של דראמונד צעק "IM BACK", וכמו שהוא חזר לעניינים – ככה פיניקס כולה.
במחצית הראשונה הלייקרס כבר עלו לפער דו ספרתי, וזה היה נראה שזה הולך לכיוון של 1-3 ממנו יהיה קשה לחזור, אבל כמו שכתבתי בפרקים הקודמים – לפיניקס של עונת 20/21 יש אופי מיוחד, כאשר מאז חודש ינואר היא לא הפסידה יותר משני משחקים ברצף, וממש לא הייתה לה כוונה להתחיל עם רצף כזה כעת. ריצה של פיניקס הורידה אותנו להפסקה עם יתרון 4, ועם תחילת הרבע השלישי הגיע המהלך ששינה את הסדרה הזאת לגמרי – דיוויס ניסה לעלות להטבעה, ובנחיתה מתח את השריר האחורי בירך, באופן שגרם לו לצאת מהמשחק.
מנקודה זאת, פיניקס השתלטו על המשחק לגמרי, ניצחו את הרבע 27-15, ונתנו למחליפים לטעום קצת את הפרקט (ועל הדרך פול קיבל זמן מנוחה יקר).
משחק מספר 5 – חזרה הביתה לאחר שהשבנו את יתרון הביתיות, מול כמות שיא של 16,000 צופים ביציעים כשהלייקרס מגיעים עם דיוויס בלבוש אזרחי – המשחק הזה היה גמור מההתחלה. ואכן, הניצחון של פיניקס במשחק הזה לא היה מוטל בספק לרגע, כאשר למרות פתיחה של 10-3 של הלייקרס, פיניקס פתחה מבערים וסיימה את הרבע הראשון ביתרון 34-28. רבע שני מפלצתי של 32-10, במהלכו הלייקרס לא קלעו נקודה במשך 9 דקות רצופות, ובסה"כ קלעו 2 סלי שדה בלבד, גמר את המשחק הזה כבר במחצית.
בוקר, לאחר שני משחקים בינונים בסטנדרטים שלו, חזר לעניינים עם 30 נקודות, 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. 115-85 לפיניקס בסיום, וחגיגות BEAT LA ביציעים.
משחק מספר 6 – בניסיון נואש להציל את הסדרה, הלייקרס עלו עם דיוויס בחמישיה, למרות שהיה ברור כבר מהטיפ-אוף שהוא לא כשיר לחלוטין. ופיניקס, ניצלו זאת לחלוטין כאשר תקפו אותו פעם אחר פעם, עד שלאחר 5 דקות בלבד הוא נכנע ונאלץ לצאת החוצה. בהיעדרו לא היה ללייקרס שום סיכוי, כשדווין בוקר, באחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה, עם 47 נקודות (ב-22 זריקות בלבד!) ו-11 ריבאונדים, מגשים את הצוואה הפרטית של קובי אליו – be legendery – דווקא באולמו הביתי.
לברון, אחרי 14 פעמים שעבר את הסיבוב הראשון בלי בעיות מיוחדות, נכנע לראשונה בקריירה שלו כבר בשלב הזה. פיניקס, סוגרת את החשבון עם הקבוצה שהדיחה אותה לפני 11 שנים, ומתקדמת לשלב הבא.
מלך אאוט, ג'וקר אין
מפגש עם ה-MVP המיועד של הליגה הוא לא פיקניק, אבל יחד עם זאת, ולמרות היסטוריה כאובה ולמודת אכזבות, איכשהו אני מגיע לסדרה הזאת עם ביטחון עצמי מופרז במיוחד, ותחושה שהסדרה הזאת לא הולכת להיגרר ליותר מ-5 משחקים, ואסביר:
ראשית, המובן מאליו – דנבר מגיעה לסדרה הזאת פצועה, בלי ג'מאל מארי (שתמיד כיכב נגדנו באופן מיוחד) שגמר את העונה, וויל בארטון שבספק לסדרה. פיניקס (knock on wood) מגיעה כשהיא בריאה כמעט לגמרי, כשפול נראה טוב מיום ליום, וצפוי לחזור לכושר כמעט מלא לאחר כמה ימי מנוחה.
בהיעדרו של מארי, ועם הקפיצה ביכולת של קאם פיין, לא תהיה זאת הגזמה להגיד שפיניקס מגיעה עם 3 הגארדים הבכירים בסדרה, כשקמפאסו וריברס לא באמת יכולים לתת תחרות בעמדה הזאת.
בכל הנוגע לכנפיים, אני סבור שהמצב בין הקבוצות די מאוזן בכל הנוגע לחמישיה, כאשר מיקאל ו-פורטר ג'וניור מאזנים אחד את השני, וכנ"ל קראודר וגורדון. אלא שמה שינצח לפיניקס את המאצ'-אפ גם בעמדה הזאת, זה העומק מהספסל עם קאם ג'ונסון ו-טורי קרייג, שבטח יגיע למסע נקמה אישי מול קבוצתו לשעבר.
ואז מגיעים לג'וקר – לכאורה עמדה בה יש לדנבר יתרון מובהק שיכול לאזן את היתרון של פיניקס בשאר העמדות, אלא שאם צוללים קצת למספרים, אפשר לראות שלפחות במאץ' אפ האישי ביניהם, אייטון בכלל, אבל בכלל לא נופל מיוקיץ'. ראו למשל את הנתונים שלהם ב-6 המפגשים האחרונים בין השניים:
Ayton – 24.8 PPG, 13.8 RPG, 1.0 APG, 65.7 FG%, 37.3 MPG
Jokic – 24.3 PPG, 11.3 RPG, 7.3 APG, 52.8 FG%, 36.3 MPG
גם בהגנה, אייטון מקשה על יוקיץ' אולי יותר מכל סנטר אחר בליגה. כאשר בשלושת המשחקים בין הקבוצות העונה, יוקיץ היה עם TS% של 51.8 בלבד כשאייטון היה על המגרש (לעומת 75.8 כשאייטון על הספסל). בפלייאוף, אין לי ספק שמונטי לא יתן לאייטון לנוח אף דקה בה יוקיץ' על המגרש.
בתנאים האלה, עם יתרון הביתיות, יש סיכוי לסדרה קצרה מהמצופה, וחזרה שלנו לעמדה ממנה נפרדנו מהפלייאוף לפני 11 שנים – גמר המערב.
GO SUNS!
גיא רוזן
9 יונ 2021 08:34:05מה אפשר לכתוב, למעט אולי –
!finges crossed
.
תודה, אריק.
בשם סניף נשר של אוהדי הסאנס,
אתה רשמית הקמע החדש של הקבוצה…
arik safran
10 יונ 2021 20:09:41שרק נמשיך ככה… 🤞🏻🤞🏻
asaf
9 יונ 2021 08:50:11תודה אריק. יומן נפלא. עצם זה שהכותרת היא יומן אליפות וזה לא נראה בגדר פנטזיה רחוקה במקרה של הסאנס ואפילו להפך היא לא פחות ממדהימה בעיניי. קבוצה נפלאה ובוקר פשוט אדיר.
arik safran
10 יונ 2021 20:10:32כבר מהפרק הראשון… 💪
עידו גילרי
9 יונ 2021 10:30:17חזרת להרבה תחנת חשובות בזמן…
כשהקבוצה חזרה מ-LA אז ב-1990 חיכו לה אלפים בשדה התעופה כאילו זכינו באליפות.
הייתה גם 2006 הקסומה כשחזרנו מ3-1 מולם אחרי ההתעלות של קובי במשחק הרביעי.
אי אפשר לדעת איך הייתה נגמרת הסדרה אבל קשה שלא להרגיש שהמזל שיחק לטובתנו הפעם עם הפציעה של דיוויס.
pini
9 יונ 2021 10:31:51אני אגיד לך…
כשדייויס בכושר, אין לכם איך לנצח את המיסמאצ' הזה
asaf
9 יונ 2021 11:58:22גילרי זה בסדר לפעמים שהמזל גם לצדכם. בטח לאור איך שהסאנס לאורך העונה הסדירה לא היה מגיע לכם שזה ייגמר בהדחה בסיבוב הראשון.(המגיב אוהד לייקרס) …
asaf
9 יונ 2021 11:58:33גילרי זה בסדר לפעמים שהמזל גם לצדכם. בטח לאור איך שהסאנס נראו לאורך העונה הסדירה לא היה מגיע לכם שזה ייגמר בהדחה בסיבוב הראשון.(המגיב אוהד לייקרס) …
arik safran
10 יונ 2021 20:11:01אכן, השמטתי חלק מהסדרות כי לא רציתי שיהיה ארוך מדי.
שחר אלוני
9 יונ 2021 14:31:08בהצלחה לכם, קבוצה טובה מאד, רק להישאר בריאים ומפוקסים
etayef
9 יונ 2021 15:25:20הסאנס לפעמים עברו את ל.א, ואפילו הגיעו לגמר, אבל בפעם הראשונה – יש הגנה בפיניקס!!!
עמיחי קטן
9 יונ 2021 15:54:29הייתה להם הגנה טופ 10 בשנים 1989-1993
etayef
10 יונ 2021 15:11:42אתה בטוח?
עמיחי קטן
10 יונ 2021 15:18:57בדקתי רייטינג הגנתי של הסאנס בשנים הטובות שלהם מ-1989 עד 1996. ב-5 הראשונות מהן הסאנס היו טופ 10. ב-1989 ההגנה שלהם דורגה 5 שזו עונת השיא שלהם בתחום לאותה תקופה.
ירון, החלום
9 יונ 2021 18:18:28בס"ד
תודה רבה. יומן מעניין מאד.
פיניקס נראים העונה מצויין.
מנחם לס
10 יונ 2021 00:16:25אריק, היכן אתה גר? יש לנו 11 כתבי חוץ בערי NBA השונות אבל העונה הכל הפוך. אם אתה גר בפיניקס, אני יכול לסדר לך אקרדיטציה למשחקים. אפילו עכשיו זה לאמ מאטוחר מדי. התקשר אלי אישית ואסביר לך מה לעשותn/ אם לא לעונה זאת אז אולי לעונה הבאה?
meless1937@gmail.com
FAN
10 יונ 2021 02:07:16אהבתי
-בהתחלה חשבתי שאתה מתכוון שנולדו לך תאומים מטורפים חחחח
-אם דיוויס לא היה נפצע אז הוא והשיקוץ היו מנצחים בסוף כמו שזה היה נראה
-פיניקס נראתה מצוין בכל מקרה ובוקר ואיטון נכנסו בקול תרועה רמה לבמה הגדולה
-חושב שבכנפיים יש יתרון משמעותי לדנבר, ובמקרה הנוכחי שגורדון שומר על בוקר (ונראלי גם להפך) אז פחות או יותר יש איזון במאזן הכוחות בעמדות 1-4. במיוחד שקאמפסו נראה לא רע בכלל
-הגוקר מעל כולם בעמדה שלו, אבל אין ספק שאייטון זה אחד השחקנים הבודדים שיכולים להאט אותו מעט ככה שיש לכם תקווה
-אחלה סדרה מחכה לנו
.
ומעניין לדעת על מה הספר שכתבת
7 שניות ומטה? 🙂
ירון, החלום
10 יונ 2021 04:33:00בס"ד
ההתקפה של פיניקס, עם דאנטוני כמאמן, ונאש כאנרג'ייזר.
כל התקפה צריכה להסתיים בשאיפה תוך 7 שניות ומטה.
arik safran
10 יונ 2021 14:02:00תודה.
11 שנים הספיקו בשביל להביא 3 ילדים עם הפרשים יפים ביניהם, אז לא היינו צריכים להתמודד עם תאומים.
לשאלתך, הספר שכתבתי הוא ספר ילדים, מוזמן להתרשם:
https://www.safranbooks.com/
פינגבק: פיניקס סאנס – יומן אליפות, פרק 6 / הגולש אריק ספרן – Hoops
פינגבק: פיניקס סאנס – יומן אליפות (?), פרק 8 / אריק ספרן – Hoops