הקדמה:

אחרי 11 שנים במדבר. תקופת חיים שלמה, בה הספקתי להכיר את אשתי, להביא לעולם 3 ילדים (וספר), לעבור עבודות, דירות, לעשות תואר שני ומה לא – ועדיין, לא זכינו לראות את פיניקס סאנס בפלייאוף.

בתקופה הזאת, הפכנו מאחד המועדונים הכי מוערכים בליגה, לבדיחה מהלכת. בתקופה הזאת נהנינו מסיפורים על עזים, ציוצים מהמספרה, תאומים מטורפים, טריידים הזויים ובחירות דראפט כושלות. החלפנו 4 ג'נרל מנג'רים, 7 מאמנים, עשרות רבות של שחקנים, ומעט מעט ניצחונות.

עכשיו, כשהמהפך התחיל, וכשבצורת הפלייאוף עומדת בפני סיום, החלטתי לכתוב יומן מסע, (לפרק הקודם) ולאופטימיים בינינו – יומן אליפות – על העונה הכול כך מרגשת.

הסיוט נגמר!

טרייד ששלח את נאש דווקא ללייקרס, לינדסי האנטר, רייאן מקדונה, לוטרי, האחים מוריס, אלכס לן, דראגיץ' מבקש טרייד, לוטרי, ברנדון נייט, ארל ווטסון, טיילר יוליס, השבתה של בלדסו, I don`t wanna be here, קקי של עזים, לוטרי, איגור קוקושקוב, אייזאה קיינו, אלי אוקובו, לוטרי, דרגן בנדר, מרקיז קריס, לוטרי, ג'וש ג'קסון, tankathon.com, ג'ימר פרידט.

11 שנים מסוייטות סוף סוף נגמרו. והפרס? דייט בסיבוב הראשון נגד הלייקרס. אלוהים, איזה קשה זה להיות אוהד של הסאנס.

טקס פרסי העונה!

רגע לפני הפלייאוף הגדול, הגיע הזמן לסכם את העונה המופלאה הזאת עם כמה פרסים:

השחקן השישי – קאם פיין. לפני כשנה וחצי קיבל פיין טלפון מהסוכן שלו עם בשורות מאכזבות – אחרי 3 קבוצות ב-4 עונות בליגה, האחרונה שבהן קליבלנד עם חוזה לעשרה ימים בלבד – אין שום קבוצה בליגה שמוכנה להחתים אותו, והגיע הזמן לקחת את ההצעה מסין. קאם אמנם לקח קשה את השיחה, אבל החליט שהוא הולך לעשות הכל בשביל לחזור לליגה, גם אם זה אומר לעלות על המטוס לסין. כמה חודשים אחרי זה, פיין שכב ליד הבריכה וקיבל טלפון נוסף, הפעם ממאמנו לשעבר, מונטי וויליאמס, ששאל אותו שאלה אחת: "אתה מבין עכשיו מה אמרתי לך ב-OKC?", פיין השיב שכן, ושהוא מבין עכשיו מה נדרש ממנו כדי להישאר בליגה – עבודה קשה ומלחמה יומיומית. יומיים אח"כ פיין כבר הצטרף לפיניקס לקראת הבועה – ולקח את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים. העונה, פיין הוכיח שהתצוגה הנהדרת בבועה לא הייתה מקרית, והפך להיות חלק חשוב ביותר ברוטציה של הקבוצה, עם יופי של הצגות ומספרים מהספסל. איכשהו, הוא לא הוזכר בכלל כמועמד לפרס הזה מטעם הליגה, וחבל. אצלי לפחות, למרות הספסל העמוק מאוד שלנו, פיין הוא השחקן השישי.

שחקן הגנה – פיניקס של השנה היא קבוצת הגנה נהדרת, עם שחקנים קשוחים וארוכים, גם בחמישייה (מיקאל, קראודר, פול) וגם מהספסל (קרייג, ג'ונסון וקרטר), יש שחקן אחד שלא מקבל מספיק קרדיט, למרות שבפועל הוא המרכז של ההגנה והמנהל שלה – דיאנדרה אייטון. ואם המספרים היבשים של 1.2 חסימות ו-0.6 חטיפות למשחק לא אומרים הרבה, אני ממליץ לכם ללכת לבדוק את המספרים שלו בסטטיסטיקות המתקדמות, שם תמצאו אותו מככב בעשיריה הראשונה, ובצדק. אם ימשיך בקצב הזה, בתוך כמה שנים יהיה שחקן ההגנה של העונה, הוא לא רחוק. סדרה טובה מול דיוויס ולברון, תראה את זה כבר לכל העולם.

השחקן המשתפר – מיקאל ברידג'ס. מהרגע הראשון היה ברור לכולנו כמה שהוא חשוב (איך לעזאזל פילי וויתרו עליו?!), אבל בחודשים האחרונים מיקאל הראה שהוא יכול להיות הרבה מעבר למגן נהדר, כשהוא התחיל לקחת יותר ויותר ממשחק ההתקפה עליו. אין ספק שהקיץ הולך להיות לג'יימס ג'ונס הרבה כאב ראש עם הארכות החוזים הצפויות של מיקאל ושל אייטון.

הסל של העונה – אם הולכים על אפקט ה-וואו, אז התחרות צריכה להיות בין הסל של אייטון מול ממפיס, לסל של ג'ונסון על הראש של ג'ראט אלן בקליבלנד. אבל אם הולכים על השפעה, אז הסל המנצח הוא השלשה של בוקר שניצחה לנו את המשחק בדאלאס בתחילת פברואר. עד לאותו משחק היינו קבוצה שנעה סביב 50%, ולא היה ברור לאן העונה הולכת, אבל מאותו רגע פתחנו מבערים והפסדנו רק 3 מתוך ה-17 שאחריו.

המשחק של העונה – מטבע הדברים, כשאתה מסיים את הליגה במקום השני, זה אומר שבמהלך הדרך צברת ניצחונות מרשימים מאוד, כולל במקומות שמאוד קשה לנצח בהם – יוטה, דנבר, פילדלפיה ועוד. ובכל זאת, אם צריך לבחור משחק אחד שהרשים אותי במיוחד העונה, זה יהיה הניצחון שלנו על מילוואקי באמצע פברואר. עד אז פיניקס נראתה כמו סיפור נחמד שהעלילה שלו צפויה להשתנות ברגע שיתחילו לקחת אותה ברצינות. ויאניס עם 47 נקודות (17 מ-21 מהקו!) אכן ניסה לעשות הכל בשביל לנצח, אבל נכנע למשחק נהדר של כל החמישייה, שהראתה שפיניקס היא קבוצת צמרת לכל דבר.

MVP – החלטתי שלא להכריע בויכוח בין השחקן הטוב ביותר בקבוצה (בוקר) לשחקן המשפיע ביותר על הקבוצה (פול), ובמקום זאת החלטתי לבחור את ה-most valuable person – ג'יימס ג'ונס. האדם, שאם הוא לא יזכה בפרס מנג'ר השנה זה יהיה לא פחות מפשע, פגע בינגו בכל מהלך שעשה מהרגע שנכנס לתפקיד (למעט אולי הבחירה בסמית' – אך גם זה נותר עדיין בסימן שאלה), והצליח בתוך פחות משנתיים להפוך את הנמושה של הליגה למועמדת לאליפות – וכל זה בלי בחירות דראפט גבוהות, ובלי החתמות יותר מדי נוצצות בשוק החופשי. מונטי, פול, קראודר, קרייג, פיין, ג'ונסון – כל אלה לא היו בקבוצה בלעדיו, ולטעמי – גם לא בוקר. לא לחינם הוא מכונה champ.

מה היה לנו כאן?

כמו שהבנתם מהפעמים הקודמות, מדובר התחזיות שלי הוא לא בדיוק המקום לקבל ממנו טיפים לווינר. גם הפעם, פגעתי בערך באחוזים של דריימונד גרין משלוש:

ברוקלין (ח) – מה חזיתי? נצחון. מה בפועל? הפסד 119-128. לראשונה מאז חודש ינואר (!), הפסדנו 2 משחקים ברציפות, כאשר הקאמבק של דוראנט היה חייב להגיע דווקא נגדנו. משחק מדהים שלו ושל קיירי, הראה כמה הקבוצה הזאת יכולה להיות מפחידה כשהיא בריאה. משחק נהדר של בוקר (36 נקודות), אייטון (20 נק', 13 ריבאונדים – מתוכם 8 בהתקפה) וטורי קרייג (איזו גניבה!) לא הספיקו.

ניקס (ח) – מה חזיתי? נצחון. מה בפועל? נצחון 118-110. נצחון מרשים מאוד על הקבוצה החמה בליגה בשעתו, כשאנחנו מצליחים לעצור אותה לאחר 9 נצחונות רצופים. למרות התחלה לא טובה, הצלחנו לאט לאט לסגור פער של 15 נקודות שהניקס פתחו ברבע הראשון, ולעלות לראשונה ליתרון ברבע השלישי, משם לא הסתכלנו לאחור. מיקאל היה נהדר התקפית, ופול עם 3 סלי קלאץ' ענקיים סגר את הסיפור סופית. סגרנו מסע משחקים סופר קשה במזרח עם מאזן 3-2, וכעת חוזרים הביתה לשני משחקים קשים מאוד.

קליפרס (ב) – מה חזיתי? הפסד. מה בפועל? ניצחון 109-101. ניצחון נהדר בקרב על המקום השני במערב, וחשוב מכך – ניצחון שהבטיח לנו באופן סופי ומוחלט את המקום בפלייאוף, לאחר 11 שנים מסוייטות. 25 נקודות של פול המחצית השניה (לאחר 3 בלבד במחצית הראשונה), חיפו על משחק גרוע של אייטון (5 נקודות בלבד) וערב קליעה לא טוב של בוקר. ובסוף, דמעות של אושר והקלה.

יוטה (ב) – מה חזיתי? נצחון וסוויפ עונתי על יוטה. מה בפועל? נצחון 121-100 וסוויפ עונתי על יוטה. ככה נראה משחק עונה?! מהפתיחה פיניקס הסתערה על המשחק הזה, עם רבע ראשון של 39-23, ממנו יוטה לא הצליחה להתאושש. 10 שחקנים שונים בפיניקס סיימו את המשחק במאזן חיובי במדד הפלוס מינוס, כשבוקר (31 נקודות בכמעט 70% מהשדה) ומיקאל (18 נקודות, 3 חטיפות ו-2 חסימות) בולטים מעל כולם ועוזרים לנו לטפס למקום הראשון במערב ובליגה כולה!

אוקלהומה סיטי (ח) – מה הימרתי? ניצחון, מה בפועל? ניצחון  123-120. לאחר רצף של משחקים קשים מאוד מול קבוצות צמרת, להתמודד פתאום מול קבוצת ג'י-ליג שקיבלה 50 הפרש יום קודם? לא קל בכלל מנטלית (אפילו לי היה קשה לקום לראות את המשחק, אז מה יגידו השחקנים). בכל זאת, למרות התחלת מקרטעת, וסיום מרושל, האמצע היה מספיק חזק בשביל לקחת ניצחון חשוב – הראשון שלנו באוקלהומה מאז שנת 2010, לאחר 16 הפסדים רצופים!!

קליבלנד (ח) – מה חזיתי? הפסד מפתיע. מה בפועל? ניצחון 134-118 (בהארכה). הרע: שוב אנחנו נכנעים מנטלית ויורדים לרמה של היריבות שלנו. שוב בוקר לא יודע לסגור משחק, ושוב אנחנו נאלצים לסחוט את החמישיה שלנו דקות ארוכות מדי. הטוב: יצאנו להארכה כמו מלוע של תותח עם ריצה של 15-0, כאשר במשך קרוב ל-4 דקות קליבלנד לא רק שלא קלעו סל, אלא אפילו לא הצליחו להגיע לטבעת בזכות ההגנה המדהימה (בעיקר של מיקאל). על הדרך שברנו שיא נוסף – הניצחון בהפרש הכי גבוה שהושג בהארכה מאז 1983!!.

אטלנטה (ח) – מה חזיתי? הפסד. מה בפועל? הפסד 103-135. פיניקס של העונה היא קבוצה, מעל הכל, עם מחוייבות ואחריות, כזאת שלא רוצה או יודעת לתת תירוצים לשום דבר. ובכל זאת, יש משחקים שהלו"ז פשוט הכתיב לך הפסד בהם. כשאתה מסיים משחק חוץ, אחרי הארכה, נאלץ לטוס לעיר אחרת, להגיע למלון באמצע הלילה, לקום מוקדם לבדיקת קורונה ולשחק כעבור מספר שעות – אין לך סיכוי אמיתי לנצח, בטח שלא נגד קבוצה טובה כמו אטלנטה. במחצית הראשונה עוד החזקנו מעמד, אבל במחצית השנייה קרסנו לחלוטין, והמחליפים זכו להיות אלה שחתומים על ההפסד הכי גדול שלנו העונה.

ניקס (ב) – מה חזיתי? ניצחון. מה בפועל? ניצחון 128-105. בדומה למשחק הקודם בין הקבוצות, שוב פיניקס מצליחה לנצח משחק קשה, עם המון אופי, אחרי שהניקס כבר פתחו פער דו ספרתי. פיניקס גם הצליחה להוכיח שהיא יודעת לנצח גם כשלבוקר יש משחק גרוע במיחד (16 נקודות באחוזים איומים), כשהפעם אייטון לוקח את המושכות (26 נקודות, 15 ריבאונדים), ונעזר בקאמבק של קראודר (18 נקודות, כולן בשלשות) שחזר מפציעה.

לייקרס (ח) – מה חזיתי? הפסד. מה בפועל? הפסד 110-123. משחק שעלול להיות פרי-וויו לסיבוב הראשון בפלייאוף, ולפחות לפי המשחק הזה – זה לא הולך להיות משחק ילדים. דיוויס המאכזב (תודה מקבוצת הפנטזי שלי), נתן את המשחק הכי טוב שלו העונה, עם 42 נקודות, 12 ריבאונדים, 3 חטיפות ו-3 חסימות (ושוב תודה, עכשיו שעונת הפנטזי הסתיימה). פיניקס מצידה בהחלט ניסתה לנצח, אבל היה ברור שהיא לא משחקת את המשחק הרגיל שלה, ושומרת את השפנים לרגעי האמת בפלייאוף.

גולדן סטייט (ח) – מה חזיתי? ניצחון. מה בפועל? הפסד 122-116. אם הייתי אומר לכם שבוקר ופול יקלעו ביחד 58 נקודות, ושקרי יקלע רק 21 באחוזים מזעזעים – בטח הייתם שמים הרבה כסף שפיניקס לקחה את המשחק, לא? אבל מה לעשות, משחק שהיה בשליטה מוחלטת שלנו לכל אורכו, נזרק לפח עם רבע אחרון של 30-18 לרעים, ונתנו את הניצחון לקבוצה שכנראה רצתה אותו יותר.

ולמשחקים שלא חזיתי מראש:

פורטלנד (ב) – ניצחון 118-117 – והפעם הפוך: מה אם הייתי אומר לכם שלילארד יקלע 41 שמקולום יעזור לו עם 26 ושבוקר יקלע 18 בלבד, כמה הייתם שמים על ניצחון של פורטלנד? ובכל זאת, במשחק הביתי האחרון לפני הפלייאוף, לאחר שני הפסדים רצופים, היה לנו חשוב לקחת את המשחק, שהוכרע בשניות האחרונות ממש. עם הניצחון הזה הבטחנו את אליפות הבית הפאסיפי לראשונה מאז 2007!

סאן אנטוניו (ח) – ניצחון 140-103 – תבוסה שבאה לנקום במשחק הקודם מולם, ושהביא לנו להישג מרשים –  ניצחון אחד לפחות על כל קבוצות הליגה העונה, למעט ברוקלין (תהיה לנו הזדמנות נוספת?). בוקר עם 27 נקודות ב-26 דקות, כאשר 6 שחקנים נוספים קלעו בספרות כפולות, והביאו ניצחון מרשים ללא אייטון שנח, וקאם ג'ונסון שפצוע כבר מספר משחקים.

סאן אנטוניו (ח) – ניצחון 123-121 – חגיגה של החליפים, כאשר בוקר, פול, אייטון, קראודר מקבלים מנוחה, ומיקאל משחק 5 דקות בלבד (כנראה כדי להמשיך את הרצף המרשים – טרם החמיץ אפילו משחק אחד בקריירה). אייטואן מור הוביל את המחליפים, והכריע את המשחק עם שלשה בשניות הסיום. אחלה דרך לסיים את העונה הסדירה.

סה"כ: 9 נצחונות 4 הפסדים. ניחושים 6/10.

לאן הולכים מכאן? לפלייאוף!

אז אחרי כל זה, הגענו כאמור לקרב הכי קשה שיכולנו לדמיין בסיבוב הראשון – לברון, דיוויס והלייקרס.

View post on imgur.com

למעשה, מעולם לא קרה שהמתמודדת מהמקום השני הגיע כאנדרדוג למשחק מול המדורגת 7, אבל לפי וגאס, הלייקרס פייבוריטים די בגדול. בכל זאת, הם מגיעים כאלופים, כשהם לכאורה בריאים, ומול קבוצה צעירה וחסרת ניסיון בפלייאוף. אם תוסיפו על זה את העובדה שלברון מעולם לא הודח בסיבוב הראשון בכל 14 עונותיו בפלייאוף (אם כי, מעולם לא הגיע לסיבוב הראשון ללא יתרון ביתיות), הרי שהגיוני שרוב האנשים ירצו לשים את הכסף על הצהובים.

ובכל זאת, למרות המאץ'-אפ הבעייתי מולם בהגנה, אני חושב שפיניקס של העונה עמוקה, מגוונת ואיכותית מספיק, ובעיקר – עשויה מחומר מיוחד, אשר יאפשר לה לזעזע את העולם, ולשלוח את האלופה הביתה מוקדם מהצפוי. אז אמנם, להמר נגד לברון זה הגיוני בערך כמו להמר שהשמש תתחיל לזרוח מהמערב – אבל זה בדיוק מה שאני חושב שהולך לקרות, בתקווה שהשמש תמשיך לעלות לפחות עד לגמר.

כך או כך, בסיומה של כל סדרה אכתוב פרק נוסף שיסקר את הסדרה ואת הצפי להמשך, בתקווה ל-4 פרקים נוספים.

!GO SUNS