מחשבות ומסקנות בתום עונת הפוטבול / פריים טיים זק

מחשבות ומסקנות בתום עונת הפוטבול / פריים טיים זק

כמו בכל חורף, גם השנה עונת ה-NFL הסתיימה מוקדם מדי ואנו נידונים ל-7 חדשים של ספקולציות, כותרות, העברות ותחזיות – מופרכות יותר או פחות. לפני שעונת 2020 שוקעת אל מחוץ לזיכרוננו הקולקטיבי, ניסיתי לסכם כמה תופעות ומגמות שראינו העונה ושייתכן שכדאי ללמוד מהן ולהסיק מסקנות גם לקראת העונה הבאה.

  • מסוכן להסתמך על ק"ב מזדקן  – אלא אם מדובר בטום בריידי

קבוצות רבות בנו השנה את יחידת ההתקפה סביב ק"ב מבוגר שמראה סימני דעיכה. הסיינטס והסטילרס האמינו שעונה בריאה ומלאה של הק"ב הותיק שלהן (בריס ורותליסברגר, בהתאמה) יאפשר להן להגיע לסופרבול. הקולטס (עם ריברס) והפטריוטס (עם ניוטון) אפילו הגדילו והביאו ק"ב כזה מבחוץ בתקווה לשחזור תפארת עברם בסביבה חדשה. רובן עשו עבודה טובה ביצירת קו קדמי חזק (שישמור על הק"ב השביר וחסר הניידות) וסגל תופסים מוכשר. בסופו של יום, כל ההימורים הללו כשלו – מלבד אחד. הק"ב המבוגר ביותר בליגה, שבתחילת העונה היו המון שאלות אם נשאר לו דלק במיכל (אחרי עונה חלשה בניו אינגלנד), נקלט היטב בטאמפה ביי והוביל קבוצה מפסידה לאליפות  – לא כל כך בזכות יכולת אישית מזהירה אלא בזכות האופי, הלוחמנות והילת המנצחים שהביא איתו לפלורידה. הוא היוצא מן הכלל שמלמד על הכלל – גם יקום הק"ב נשלט ע"י הצעירים. בריידי עצמו (וגם אהרון רוג'רס, היחיד מדור נמצא בעלית של הליגה) ייעלמו בשנתיים-שלוש הקרובות והליגה תיכבש ע"י ילידי סוף שנות התשעים ותחילת המילניום הנוכחי – מהומס, ווטסון, ג'וש אלן, ג'סטין הרברט וחבריהם.

ריברס ורותליסברגר – אחד פרש, השני בדרך? – צילום Daily Herald
  • יכולתו של הק"ב (וההתקפה כולה) נגזרת מחוזקו של קו ההתקפה

כתבתי על כך עוד לפני הסופרבול (בפוסט שהקדשתי לעונה של הרייבנס) אך במעמד הגדול מכולם הדבר הודגם באופן נחרץ וברור. אפילו הק"ב הטוב בליגה (מהומס) לא הצליח לתפקד ברגע שקו ההתקפה הפצוע והמחורר שלו הפסיד את הקרב להגנה של הבאקנירס. מהומס הגדול נאלץ להימלט על נפשו במשך כל המשחק, לא הצליח לייצר אף מסירה לעומק וסיים את המשחק ללא ט"ד. ראינו במשך כל העונה וגם בפלייאוף, כיצד שחקני קו התקפה שמצליחים לתת לק"ב שלהן את הזמן בפוקט (וגם לפתוח נתיבים לרצים האחוריים) מצעידים את הקבוצות שלהן להישגים. טאמפה ביי עצמה (שאגב ניצלה את בחירת הסיבוב הראשון בדראפט לגיוס שחקן קו התקפה – טריסטן ווירפס המצוין) היא דוגמה מצוינת לכך – קו ההתקפה שלה היה אחד הטובים בליגה (מקום שלישי באחוזי מהלכים שהסתיימו בסאק, למרות חוסר הניידות של בריידי) ובסופרבול נתן לק"ב הוותיק את כל הזמן שבעולם להשלים 70% מהמסירות, 3 ט"ד ו-0 איבודים.

  • ירידת קרנם של הק"ב הניידים

בשנה שעברה, בעקבות עונת ה-MVP של לאמאר ג'קסון והעליה המטאורית של קיילר מאריי היה נראה שעתיד תפקיד הק"ב בליגה שייך לזן החדש (למעשה המחודש…) של הק"ב שמשיגים חלק ניכר מהיארדים שלהם בריצה, תוך ניצול מהירות ואתלטיות יוצאת דופן ולמרות מגבלות ברורות כמוסרים טהורים. השנה המגמה הזו דעכה קצת – ג'קסון נסוג מאד ביכולתו (כשלפחות חלק מהנסיגה נבע מכך שההגנות למדו את השיטה שהביאה אותו להישגים המופלאים ב-2019), מאריי לא הגיע לפלייאוף ואילו קאם ניוטון כשל לחלוטין בקדנציה הקצרה שלו בניו אינגלנד. חוץ משלושתם, אף ק"ב לא רץ ליותר מ-500 יארד העונה. לפי הדראפט האחרון נראה שהמנג'רים בליגה מעדיפים מוסרים מעולים (כמו ג'ו בורו וג'סטין הרברט) על פני ק"ב שמסוגלים לרוץ (כמו ג'יילן הרטס) – ובצדק גמור.

לאמאר ג'קסון – עבר את השיא כבר בעונתו השנייה? – צילום BaltimoreRavens.com
  • חשיבות משחק הריצה למניעת התקפה חד מימדית

למרות האמור לעיל וההסתמכות ההולכת וגוברת על ק"ב שמצטיינים במסירה מדויקת מתוך הפוקט, קבוצות שלא השכילו לייצר משחק ריצה אפקטיבי מצאו את עצמן בצרות. מגמה זו התחזקה לקראת ותוך כדי הפלייאוף, כאשר קבוצות כמו פיטסבורג (אחרונה בליגה בכמות יארדים על הקרקע), ל.א. ראמס ואפילו בפאלו מצאו את עצמן אל מול הגנות שלא נדרשו להתמודד עם איום ריצה רציני וכתוצאה התמקדו בלחץ על הק"ב (עוד על כך – בהמשך) ובכיסוי הדוק של התופסים המובילים. אי לכך, גם משחק המסירה של הקבוצות הללו הפך לפחות אפקטיבי. לעומת זאת, קבוצות שהצליחו לייצר רצים מובילים ומאיימים, כמו גרין ביי, טנסי וקליבלנד הצליחו להפיק התקפות טובות ולייצר יותר נקודות, גם עם (בחלק מהמקרים) ק"ב בינוניים ומטה (כגון בייקר מייפילד וריאן טנהיל). גם ההצלחה של הבאקס בפלייאוף נבעה במידה רבה מתחייתו המפתיעה של לאונרד פורנט שהגיע מג'קסונוויל אחרי שהוספד שוב ושוב, והפגין יכולת מעולה במשחקי ההכרעה (89 יארד וט"ד בסופרבול).

  • הגנה אגרסיבית היא הגנה מצליחה

אל מול ק"ב שמוסרים מהפוקט וקווי התקפה חזקים, ההגנה צריכה להסתער ולהתמודד באופן ישיר בנסיון למנוע מהלכי מסירה ארוכים. הלחץ על הק"ב השנה המשיך לעלות (16 קבוצות השתמשו בבליץ ביותר מ-30% ממהלכי ההגנה שלהם, לעומת 12 אשתקד). ההגנות המצטיינות (כמו אלו של הסטילרס והראמס) היו אלו שהצליחו לייצר הרבה סאקים ולחץ על היריבה – במקרה של הראמס, ארון דונלד העלה את הקבוצה לפלייאוף כמעט במו ידיו. ההגנות שלא הצליחו לעשות זאת (כמו זו של הטייטנס) פגעו בהצלחה הקבוצתית. גם בפלייאוף ובמיוחד בסופרבול המגמה היתה ברורה כאשר ג'ייסון פייר פול ושאק בארט רמסו את הק"ב היריבים (3 סאקים על מהומס, 5 על רוג'רס) ותרמו משמעותית להשגת טבעת האליפות.

שאק בארט וג'ייסון פייר-פול – הביאו אליפות לטאמפה – צילום Tampabay.com
  • הימור של מאמן הוא לפעמים… רק הימור

פוסט שפורסם כאן לפני הסופרבול העלה על נס את הצלחת ההימורים האגרסיביים של מאמנים (למשל ההימור של אנדי ריד מהצ'יפס בסיטואציה של דאון 4) ופסל את הגישה השמרנית שהפגינו מאמנים כמו מאט לפלור מהפאקרס. בסופרבול ניסה ריד לקחת הימור אגרסיבי בניהול השעון כאשר בפיגור של 8 נקודות ודקה לסיום המחצית לקח שני פסקי זמן כשהכדור אצל הבאקס (עמוק במחצית המגרש שלהם) בתקווה לעצור את טאמפה ולקבל את הכדור בחזרה לעוד נסיון התקפה. התוצאה היתה שבריידי התקדם בניחותא ללא לחץ זמן והשיג ט"ד נוסף לפני סיום המחצית – וזה העלה את הבאקס ליתרון של 15 נקודות ממנו לא הצליחו הצ'יפס לחזור. אנו נוטים לייחס המון חכמה ותחכום להחלטות של מאמנים במצבי "צל"ש או טר"ש" כאלה אך נוטים לשכוח שבסופו של דבר לפעמים להימורים המסוכנים יש תוצאות מאכזבות.

  • הקורונה לא השפיעה מהותית על העונה – אבל הפציעות בהחלט כן

בתחילת העונה היו המון חששות מהשפעת הקורונה על לוח המשחקים וערכם הספורטיבי. הוכנו "מנגנוני הגנה" כמו אפשרות לקיום שבוע משחקים נוסף ואף הסכמה להרחבת הפלייאוף (בסגנון הבועה ב-NBA) במקרה שלא כל הקבוצות ישלימו 16 משחקים. בדיעבד, לא היה בכך צורך – כל המשחקים התקיימו בערך כסדרם. אמנם היו כמה משחקים שנדחו וכמה שהתקיימו כשאחת או שתי הקבוצות משחקות בסגלים חסרים (למשל המשחק בו דנבר הפכה שחקן שדה לק"ב לעת מצוא בשל בידוד כל סגל הק"ב של הקבוצה) אך בתמונה הגדולה, לא נראה שאירועים אלו השפיעו על זהות הקבוצות שעלו לפלייאוף או שינו מהותית את המאזן של מי מהקבוצות בליגה. לעומת זאת, אולי בשל ההכנה הלא מספקת, הפציעות פגעו בליגה באופן חריג (אפילו ביחס לעונה רגילה). הנפגעת העיקרית היתה כמובן סן פרנסיסקו, שהגיעה לסופרבול ב-2019 וסיימה עם מאזן שלילי השנה, הרבה בשל מכת פציעות בלתי נגמרת. קבוצות אחרות שהעונה שלהן הוסטה ממסלולה בשל פציעות היו, בין היתר, דאלאס, קרולינה ודנבר. גם בפלייאוף הפציעות שיחקו תפקיד – וושינגטון עלו למשחק הווילד קארד עם הק"ב השלישי ברוטציה, זעזוע המוח של מהומס כמעט גרם להדחה מוקדמת של הצ'יפס מול קליבלנד והיעדרו של אריק פישר בסופרבול היה מהגורמים העיקריים למעבר האליפות לטאמפה ביי.

ג'ימי גארופולו וג'ורג' קיטל – חלק ממצבת הפצועים הארוכה של הניינרס – צילום USA Today
  • השינוי המתמיד בליגה יימשך – בשנה הבאה יהיו "סוסים שחורים" חדשים

לפני שנה בדיוק היה יחס ההימורים על טאמפה ביי לזכייה באליפות 1:500. זה היה כמובן לפני המעבר של בריידי לקבוצה אך המסר הוא שבליגת ה-NFL השינויים במאזן הכוחות קורים בתדירות גבוהה, במהירות ובעוצמה. כפי שהדברים עומדים כרגע, התחזיות מדברות על הקבוצות שהצליחו העונה כמועמדות לאליפות בשנה הבאה (טאמפה, גרין ביי, קנזס סיטי ובפאלו) אך כפי שטאמפה ביי הראתה השנה (וטנסי, שהגיעה משום מקום לגמר ה-AFC, בשנה שעברה) הכול יכול לקרות – טריידים משמעותיים שיקרו בפגרה (איך יראו הראמס עם מתיו סטאפורד כק"ב?), שחקנים שיפגינו שיפור משמעותי (כפי שעשה ג'וש אלן השנה, והצעיד את בפאלו עד גמר ה-AFC), מאמן שיצליח להפיק יותר מסגל נתון (כפי שעשה מאט לפלור בגריו ביי בשנתיים האחרונות) – כל אלה יכולים להצמיח קונטנדריות חדשות ומפתיעות. זה מה שהופך את ה-NFL לליגה כה מרתקת.

ובנימה אישית – צוות הפוטבול ואנוכי מסיימים סיקור של עוד עונה (שלישית עבורי) עמוסה ומלאת חוויות. היה לנו כיף גדול, גם מהעשייה עצמה וגם מהתהודה שנוצרה באתר סביב ענף הספורט המרתק והמדהים הזה. תודה לכולכם על תשומת הלב, התגובות והפידבקים – בלעדיכם זה לא היה אותו דבר.

אנו יוצאים לחופשה ארוכה, וכמו הציפורים נשוב עם בוא הסתיו. להתראות!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  3. Cooks

    16 פבר 2021 11:53:45

    החשיבות של קו ההתקפה לא תסולא בפז!! בריידי יודע לשחרר מהר ומדויק, כך שלאורך השנים צמצם את פגיעותו, אבל כמעט תמיד, קו שיאפשר אקסטרא זמן = קבוצה מנצחת

  6. שחר דלאל

    16 פבר 2021 14:39:54

    מצוין.
    אני חושב שנגעת בנק החשובה ביותר בהקשר של הגנת העתיד ב-NFL. כבר בפגרה הזאת התחלנו לראות יותר חניכים של ויק פאנג'יו מקבלים תפקידים בכירים (בעיקר בזכות ההצלחה של ברנדון סטיילי בראמס), והמטרה להסתמך על ההגנות יותר "הרפתקניות". זאת תהיה הדרך היחידה לנצח את ההתקפה, אלא אם נראה שינוי מהותי בשיפוט בשנים הקרובות.

  7. עידו גילרי

    16 פבר 2021 15:44:20

    כל חמש שנים בערך מספרים לנו שהנה נולד יצור חדש – הקווטרבק הנייד. הם תמיד היו איתנו ועדיין ק"ב צריך קודם כל לדעת למסור.
    תודה על עוד עונה נהדרת חברים. סומכים עליכם שתהיו כאן עבורנו גם בעונה הבאה.

  10. מנחם לס

    16 פבר 2021 20:03:50

    תודה על עונת פוטבול מצויינת באתר. מסכים מעם רוב מסקנותיך והנקודות שהעלית, מלבד אחת: ק"ב נייד או אחד נייח הנשאר בכיפה? זה עניין של אופנה. תלוי איזה קוורטרבקים מצטיינים בעונה מסויימת, ואם הם מסוג הנייד או הנייח. בעונה הבאה מגיע לורנס טיילור שהוא גם זה וגם זה.

    1. אור

      16 פבר 2021 20:17:18

      טרבור לורנס..
      לורנס טיילור זה הליינבאקר האגדי של הג'איינטס שנחשב בעיני רבים לשחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט