תרנגול כפרות: סיכום שבוע 11 ב-NFL/ שחר דלאל

1. זאת לא היתה שנה טובה ל-NFL. קודם כל הם איבדו הכנסות אסטרונומיות בשל ביטול הדראפט ואז עם ההחלטה לא לאפשר כניסה של צופים לאצטדיונים (ואין ספור הכנסות נלוות כתוצאה מכך), המשיך ביכולת על המגרש (גם של הקבוצות וגם של השופטים), אך הבעיה העיקרית של הליגה השנה היא איבוד הכוכבים.

הדברים התחילו להשתבש כבר בשבוע השני לעונה, אבל במחזור הזה קיבלו תפנית נוספת לרעה, כאשר איבדנו את ג'ו בורו לשנה הקרובה (עם מעט מזל זה יהיה רק לתשעה חודשים).

זה אף פעם לא קל לאבד את אחד הכוכבים העולים של המשחק, אבל זה כואב במיוחד כשאתה יודע שעשית את הכול כדי למנוע את זה. בשנה החולפת, כנראה בשל מחנות האימונים הקצרים, הליגה והשופטים החליטו שההגנה על הקווטרבק תהיה בעדיפות ראשונה. אנחנו כבר לא רואים שריקות לטובת ההגנה במקרים של תפיסות של קו ההתקפה ובגדול, כמעט כל נגיעה של שחקן בקווטרבק היריב תוביל לשליפת הדגלים. הבעיה היא שאתה לא יכול לקבוע לקבוצות איך לנהל את עצמן.

בשנים האחרונות יש מחסור גדול של שחקני קו התקפה. בשל הנתונים הפיסיים הנדרשים, גם ככה לא מדובר ביותר מידי אנשים על הפלנטה שיכולים למלא את התפקיד, אך עם מעבר להתקפות "חדשניות" יותר בפוטבול המכללות, המלאי הדליל גם ככה ממשיך להתרוקן. אצל סינסנטי, בניגוד ליוסף המקראי, לא התכוננו לשנות הבצורת והמכה הגדולה היכתה בהם ללא רחם.

רק לפני כשבועיים בחרתי בבורו לרוקי ההתקפה שלי (תואר שמן הסתם כבר לא יקבל). אז כתבתי "שהתואר הזה בקלות יכול ללכת לג'סטין הרברט, אך לדעתי הוא מגיע יותר לג'ו בורו בגלל הסיטואציה שהוא נאלץ להתמודד איתה. גם לאחר שהגיע לשממה של סינסנטי, הוא מצליח להראות מדוע הוא היה הבחירה הראשונה בדראפט החולף ולתת לאוהדי הבנגלס קצת תקווה להמשך."

"הסיטואציה" היא לא רק הלוזריות הנצחית של המועדון, אלא גם עם חוסר היכולת שלו להעמיד לצידו סגל מספק כדי לשמור על הבחירה הראשונה בדראפט. בעולם שבו ההצלחה נמדדת רק על ידי הקווטרבק (עוד על זה בהמשך), יש חשיבות עליונה לעשות את הכל כדי לשמור עליו בריא ושלם. משהו שהבנגלס עדיין לא הפנימו.

בורו, שעמד איתן בכל שבוע בעוד קו ההתקפה שלו נפרץ שוב ושוב והוא נאלץ לרדת אל הדשא פעם אחר פעם, לבסוף נשבר. גם אצלו כנראה שהגיע הגבול. אז במקום עונת שיא לקווטרבק רוקי, אנחנו נאלץ לשמוע דיווחים מבתי החולים ומצוותי השיקום.

סינסנטי לא צריכים לבחור השנה קווטרבק, אך עדיין יהיו במיקום גבוה מספיק כדי לשלוח את הבחירה בטרייד ולקבל הרבה מאוד נכסים. נקווה שהם יעשו את הצעדים הדרושים כדי לשמור עליו.

2. מאחר ובורו לא יצליח לשבור את שיא היארדים לעונה של קווטרבק רוקי, כעת הכדור עובר לג'סטין הרברט:

3. בשנים האחרונות אני מתגורר בניו יורק, פה האיש החשוב בתקשורת הספורט הוא שדר הרדיו מייק פונסקה האגדי (כן, עדיין). ולמרות שיש אין ספור סיבות להתווכח איתו, כשהוא מצייץ את האמירה הזאת, חייבים להודות שהוא צודק.

אינדיאנפוליס הגיע למשחק הזה כשהם מדורגים כקבוצת ההגנה הטובה בליגה. כל זה לא שינה הרבה כאשר ארון רודג'רס חתך אותם לחתיכות בדקה האחרונה. מה ששינה היתה העובדה שהם הצליחו לשים 31 נקודות על הלוח בתום הזמן החוקי, ואפשרו להגנה שלהם לנצח את המשחק בהארכה. והלוואי והקבוצה שלי (הברס) תלמד את הלקח הזה…

4. השבוע התרגשו לספר לכם ב-NFL על צוות השיפוט השחור הראשון בתולדות הליגה, ולכן היה מקומם לקרוא השבוע שהקדמה נעצרה שם והם עדיין מנסים לכבס את הכביסה המלוכלכת שלהם בבית. אחרי שבחרו להתעלם מהתחקיר על יחסי העבודה המשפילים בוושינגטון שפורסם ערב פתיחת העונה, השבוע פרסם הוושינגטון פוסט ידיעה בה "הליגה לא רואה בחיוב את הפניה של בעלי המיעוט במועדון לבית המשפט בניסיון לחייב את הבעלים לאפשר להם למכור את האחזקות שלהם בקבוצה. “That’s not how it’s done” אמרו בליגה.

הוויכוח נסוב סביב השאלה האם לסיינדר יש זכות סירוב על המכירה (בהנחה שיציע את אותו הסכום) או שהבעלים האחרים – פרד סמית', דווייט שאר ורוברט רות'מן – שלא נמצאים ביחסים טובים איתו יכולים למכור אחזקותיהם לאנשים מבחוץ.

השאלה מי יהיו הבעלים – ככל הנראה המיליארדרים בחדד אלגבלי (גולי אירני) וחוזה פליסיאנו (במקור מפורטו ריקו) – היא מה שמטרידה את הבכירים בליגה, שרובם המוחלט הם גברים לבנים (החריגים היחידים: ג'קסונוויל שבבעלות שאהיד חאן, שיקאגו ודטרויט שבבעלות ורג'יניה מקאסקי ושילה פורד וגרין ביי שנמצא בבעלות האוהדים). מדהים תמיד לגלות מחדש, שלמרות כל מה שעברנו, שהליגה הזאת לא לומדת מטעויות העבר.

5. לא רק בורו סבל השבוע, גם קרסון וונץ שנאלץ להתמודד עם הרכב הטלאים בקו ההתקפה שלו מתחילת העונה, ונראה כמו אדם שבור. המכאניקה שלו השתנתה, התזמון לא שם, המסירות לא מדויקות והוא מתקשה לשחרר את הכדור בזמן. כשאנחנו מגלים כשמתחילת העונה הוא קיבל 40 סאקים והופל עוד 99 פעמים (17 יותר מבורו), גם קל להבין למה.

בעקבות היכולת מול הבראונס האוהדים כבר קוראים לדאג פדרסון לספסל אותו לטובת ג'יילן הרטס, יכול להיות שגם וונץ' בעצמו היה שמח לראות את זה קורה.

6. פיטסבורג במאזן 0-10 לראשונה בהיסטוריה. אני ממליץ לקרוא את הנתון הזה שוב, כי קשה לקלוט כמה הוא מדהים. הסטילרס, שהוקמו ב-1933 ומחזיקים בארון הגביעים שלהם שישה תארי סופרבול, הבית של "מסך הברזל" ושהמועדון שלא הציגה מאזן שלילי מאז 2003, מצליחה להגיע למאזן הזה לראשונה בהיסטוריה. מדהים.

7. היריבה הגדולה שלה על התואר, מציגה נתון לא פחות מרשים:

8. המשחק מול הצ'יפס אומנם הסתיים בהפסד עבור הריידרס, אבל ראוי לציין את הקווטרבק שלהם דרק קאר, שהושמץ בשנים האחרונות בגלל שאינו מובילי מספיק. מול קנזס סיטי קאר נתן את אחד המשחקים הטובים ביותר שלו בשנים האחרונות, שמר את הקבוצה שלו במשחק ונתן תצוגה מרהיבה לאיך קווטרבק אמור לשחק בפוקט. הווידאו הזה הוא רק דוגמה קטנה:

9. המשחק בין הבאקס לראמס הציג שניים מהמוחות ההתקפיים הגדולים של דורנו. בצד אחד עמד ברוס ארינס, "הלוחש לקווטרבקים" ובצד השני עמד שון מקוויי, המאמן הצעיר ביותר בליגה מאז האיחוד (1969). אבל מה שיותר מעניין הוא העוזרים שלהם. בעוד ארינס הוא המאמן היחיד בליגה בו כל העוזרים הבכירים שלו שחורים, בלוס אנג'לס ממוצע הגילאים של המאמן, מתאם ההתקפה ומתאם ההגנה עומד על 36.3.

10. נסיים את סיכום השבוע עם הציוץ הזה:

*

משחקי חג ההודיה

לאור התפרצות מקרי הקורונה במתקן של בולטימור, הליגה החליטה לדחות את המשחק המרכזי של היום, המפגש בין הרייבנס לסטילרס, ונשארנו רק עם שני משחקים.

19:30: יוסטון טקסאנס (7:3) אצל דטרויט ליונס (6:4)

כל שנה הליגה מתחילה את מסורת משחקי חג ההודיה בדטרויט, במשחק בו הקבוצה המארחת בדך כלל מפסידה ליריבה התורנית. הפעם יהיה לה קרב עיקש מול יריבה שמוצאת בעצמה דרכים חדשות להפסיד בכל שבוע שעובר.

הטקסאנס בחרו לסיים את סאגת ביל אובריין מוקדם יותר העונה, אך השינוי המיוחל לא התרחש, אם כי המחליף הזמני, רומאו קרנל, מציג בינתיים מאזן חצוי (3:3). בצד השני מאט פטרישיה, אולי בניסיון האחרון שלו, ינסה להשיג ניצחון בכורה בחג ההודיה.

הליונס יופיעו שוב ללא הנשק ההתקפי המוביל שלהם, קני גאלדיי ובשל משחק הריצה הבעייתי שלהם השנה, אנחנו צפויים לראות הרבה רגעים בהם מאת'יו סטאפורד יהיה על הגב. בצד השני, דשון ווטסון יקווה לרכב על גל ההצלחה משבוע שעבר, אז הצליח למסור בצלחה את הכדור ליותר מתשעה שחקנים שונים.

הימור: מסורת זאת מסורת, ניצחון ליוסטון.

23:30: קבוצת הפוטבול של וושינגטון (7:3) אצל דאלאס קאובויס (7:3)

כרגיל, המשחק השני בחג ההודיה יהיה בדאלאס, שם הקאובויס ינסו לשבור את התיקו בראשות בית ה-NFC מזרח. כרגיל במפגשים הישירים בבית הזה העונה, המנצחת תעשה צעד משמעותי לעבר הפלייאוף בעוד המפסידה תעשה צעד משמעותי לעבר בחירה גבוהה בדראפט. המשחק הזה יהיה גם לזכר מרקוס פול, מאמן הכושר של המארחים, שנפטר רביעי בלילה, לאחר "מקרה חירום רפואי" במהלך אימון הקבוצה.

המשחק הזה יפגיש שני קווטרבקים שמעטים הימרו לפני העונה שיפתחו אפילו במשחק אחד העונה – אנדי דלטון ואלכס סמית', שחולקים ביחד ניסיון של 25 שנה בליגה. סמית', שעשה העונה קאמבק מרשים וירשום את הופעתו השלישית העונה, הצליח לייצב מעט את התקפת וושינגטון, שמסתמכת בעיקר על משחק הריצה והרסיבר המצוין טרי מקלורין.

בצד השני, לאחר שהגיעו כבר עד הקווטרבק הרביעי שלהם, בשל פציעות ומחלת הקורונה, חזר דלטון לעמדת הקווטרבק הפותח והצליח לסדר ניצחון ראשון אחרי ארבעה הפסדים רצופים. בדאלאס מקווים לרכב על המומנטום הזה, כדי להבטיח ניצחון ביתי חשוב שייתן לה את היתרון על פני האיגלס בראשות הבית.

הימור: דאלאס נראית שלמה יותר מוושינגטון, ניצחון למארחת.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. תודה על הסיכום
    .
    לא יודע אם זה סטטיסטי אבל נראה לי שיש מגמה של עליה בפציעות
    גם בלי מקרי הקיצון של הניינרס והאיגלס, נראה לי שכמעט כל קבוצה סובלת ממספר לא קטן של פציעות של שחקני מפתח
    אולי בעבר פחות שמתי לב לדברים כאלה אבל אני לא חושב שפעם כמעט כל מחזור הייתה פציעה של שחקן משמעותי

    1. כרגע הפחד ל הךיגה הוא מהתפרצות משמעותית בבולטימור, הרבה יותר ממה שידוע. הכוונה היא לנצל את הימים הקרובים כדי לאתר חולים נוספים ולבודד אותם.
      לפי מה שאני מבין הכוונה היא לשחק את המשחק ביום ראשון, בהנחה ויהיו מספיק שחקנים כשירים.

  2. פוסט נפלא.
    כל מה שכתוב נכון
    הברס הם הקבוצה הכי לא אהודה עלי בליגה מאז שהתחלתי לראות(אני כבר בשנה החמישית)בגלל ההתקפה שלהם.
    וונץ ממועמד לmvp הפך אחד הקווטרבקים הכי גרועים בליגה.גם אם יספסלו אותו הם תקועים עם החוזה הגדול שלו שנים קדימה שאף קבוצה לא תיקח אותו

        1. הוא ארוך יותר (עד2024) אבל זה הnfl והמספר היחידי המשמעותי זה הכסף המובטח ופה יש להם רק 10 מיליון על שנה הבאה.

  3. לא פחות מסיכום שבוע נפלא. אני לא מסוגל לעקוב על כל ה-NFL כפי שעשיתי פעם, אבל אני כן עובר על המשחקים בריפרוף, ובשבועות האחרונים התרכזתי בעיקר בפלקונס כשנראה היה שקורה כאן משהו טוב. השבוע הכל התרסק. כל מילות ההלל על מוריס הפכו לסימני שאלה. ממש מאיגרא רמא לבירה עמיקתא (אני חוןשב שמשהו כזה. שמע שחר, אתה ממש טוב, ואני שומע מכל עבר מחמאות מחברים (ומעתונאים מפורסמים, חברים שלי, שהם לא רוצים שאיש ידע שהם נכנסים וקוראים את האתר) על "צוות הפוטבול המצויין שיש לכם". אולי כדאי שתעביר מסר זה לשאר אנשי הפוטבול.

  4. מה שמייק פונסקה אומר על העדיפות המובנית של ההתקפה על ההגנה בדקות הסיום על פניו נשמע הגיוני. אבל האם יש לזה גם ביסוס עובדתי? עם כל הסטטיסטיקות המתקדמות שיש היום אפשר להניח שתהיה אחת שתדגים שקל יותר להתקפה להשיג נקודות במצבים כאלה לפני נניח עשר או עשרים שנה.

      1. זו גם הייתה התחושה שלי ומה שמצאתי זה פוסט מ-2009 שמראה שהאחוזים לדרייב עם TD ב-2 הדקות האחרונות נמוכים "כצפוי":
        http://archive.advancedfootballanalytics.com/2009/11/two-minute-drill.html
        .
        האם זה השתנה משמעותית בעשור האחרון? לא חושב, כנראה שהזיכרון הסלקטיבי שלנו גובר על כל הדרייבים שלא נגמרים בצורה כזו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט