שדות הקטל: סיכום שבוע 2 בליגת ה-NFL/ שחר דלאל

עוד מחזור הסתיים בליגת ה-NFL, ואנחנו כבר מתחילים להתרגל ליציעים הריקים שילוו אותנו בעונה הקרובה. בעונה כזאת לפחות אפשר לסמוך על הדברים הברורים מאליהם – הבראונס, הליונס והג'טס יהיו גרועים, ראסל ווילסון יוציא יותר מהקבוצה שלו והפלקונס יאבדו יתרון גדול ברבע הרביעי. בכאוס שאנחנו חיים בו, טוב שיש דברים שלעולם לא ישתנו.

1. לא שחקן או קבוצה עשו את השבוע החולף, אלא ה-Anterior Cruciate Ligament או בקיצור ACL, שהיתה הפציעה הרווחת בשבוע החולף בקרב שחקני הליגה. להלן הרשימה (החלקית):

* ניק בוסה, סלומון תומאס, ראחים מוצארט (MCL) וג'יילן הארד (סן פרנסיסקו)

* סקון בארקלי (ניו יורק ג'איינטס)

* ברוס ארווינג (סיאטל)

* קורטלנד סאטון (דנבר)

* טאבון יאנג (בולטימור)

* מאליק הוקר (אינדיאנפוליס), שחזר פציעת ACL קרע את גיד האכילס.

לרשימה הזאת אפשר לצרף את הרץ כריסטיאן מקאפרי מקרוליינה (נקע חמור, ייעדר 6 שבועות), הקווטרבקים ג'ימי גראפלו מהניינרס (כנ"ל) ודרו לוק מדנבר (קריעה חלקית של השריר בכתף, 3-4 שבועות) והרסיבר פאריס קמפבל מאינדיאנפולס (פציעה בברך). הרשימה הזאת מצטרפת לרשימה מתארכת של פצועים בקבוצות השונות, שיכולות לשנות דרמטית את מאזן הכוחות בליגה.

הסיבה ברורה. הכנה מקוצרת לעונה (כארבעה שבועות), שבועיים פחות מהזמן המינימלי הנדרש לפי המומחים לתחום. זה גרם לשחקנים – שגם ככה מתחזקים גוף מפלצתי שלא אמור להחזיק את ההומוספיינס המודרני – להיכנס בשיא הכוח לעונה לפני שהגוף שלהם היה מוכן לזה. הרבה פתרונות כרגע אין, אבל זה מעלה שאלות רבות האם ארגון השחקנים לא פוגע אנושות בחברים שלו, כאשר הוא מתעקש שוב ושוב בדיונים על חוזה השכר לקצר את ימי האימונים (ומשחקני ההכנה) לפני העונה.

2. בשבוע שעבר דיברתי על כך שארון רוג'רס הוא "מר שבוע מס' 1", אז השבוע כדאי לציין שראסל ווילסון הוא "מר החצי הראשון של העונה". הקווטרבק של סיאטל פתח, כרגיל, בצורה חזקה אך הפעם הוא מעמיד נתון סטטיסטי שקשה להבין איך הוא אפשרי. הוא מסר תשעה טאצ'דאונים בשני המשחקים הראשונים – נדיר, אך משהו שכבר ראינו בעבר – התדהמה מגיעה מהנתון בו הוא מסר רק 11 מסירות לא מושלמות באותם שני משחקים. עם זאת, הנתון הכי מפתיע בקריירה שלו הוא שעדיין, אחרי כמעט עשור בליגה, הוא עדיין לא היה אול-פרו.

ווילסון. גם הוא בשוק

3. מעולם לא הסתרתי את האהדה העצומה שיש לי להאריסון בוטקר, הבועט של קנזס סיטי, אבל השבוע הוא עשה משהו שאפילו אני לא ציפיתי. הוא הצליח בבעיטה שלו מ-53 יארד רק כדי לגלות שהיא בוטלה בשל עבירה של אחד השחקנים וקיבל עונש של 5 יארד. גם את הבעיטה הבאה מ-58 יארד הוא השחיל בקלות כדי לגלות ששניה לפני זה הצ'ארג'רס לקחו פסק זמן. רוב הבועטים היו מתקשים בבעיטה השלישית, אך האריסון שלנו הכניס גם אותה בקלות, לפני שנתן את המחמאות דווקא לאיצטדיון: "This is definitely the coolest stadium I’ve played in. Absolutely beautiful.”

4. התלהבתי בשבוע שעבר מג'וש אלן, שנראה כמו קווטרבק העתיד בבאפלו (מי האמין שיהיה השחקן המוביל ממחזור הדראפט שלו??), אבל השבוע חייבים לציין את סטפון דיגס שהופך לנגד עינינו לשחקן פרנצ'ייז משמעותי. האם קיבלנו את ג'ים קלי ואנדרה ריד של שנות ה-2000?

5. אנחנו מרבים לצחוק על ג'ון גרודן, ועבדכם הנאמן עשה את זה לא מעט, אבל חייבים להצדיע לו על הבנייה המרשימה של קו ההתקפה של הריידרס. מסגל שחקנים שנראה לא מאורגן לפני שנתיים הם הפכו ליחידה שבוודאות נכנסת לכל רשימת טופ 5 שתרכיב בליגה. שאפו.

6. השבוע התחיל "בקרב על אוהיו" שהציג שניים מהקווטרבקים הצעירים והמבטיחים של הליגה – בייקר מייפילד והרוקי ג'ו בורו. אך בעוד הראשון נראה כאילו מתאם ההגנה של קליבלנד עושה הכל כדי להקל עליו את המשחק, זה של סינסנטי הראה יכולות של שחקן שנמצא כרב חמש שנים בליגה, למרות קו התקפה שהשאיר אותו פגיע בכל מהלך. עם ההיסטוריה של הבנגלס, נקווה שהוא לא יישרף מהר מידי.

7. 440 קבוצות לאורך ההיסטוריה הארוכה של ה-NFL  היו במצב של אטלנטה בשבוע החולף. 440 מהן סיימו עם ניצחון. הפלקונס היו הראשונים ששינו את הנתון הזה.

8. יותר ממיליון דולר קנסות חילקה השבוע הליגה למאמנים וקבוצות שלא שמרו על ההנחיה והורידו את המסיכות מהפנים במהלך המשחק. אם אתם רוצים לדעת למה ב-NFL היו אפס מקרים מפתיחת העונה בעוד בישראל המגיפה משתוללת, עכשיו קיבלתם את התשובה. לכו עם מסיכות.

9. השבוע פרסם היכל התהילה את רשימת 130 השחקנים שמועמדים לבחירה לשנת 2021. לאחר שהתבטל הטקס של 2020, המחזור הבא כנראה יהיה אחד המרשימים בהיסטוריה, כאשר הפעם פייטון מאנינג, קלווין ג'ונסון וצ'ארלס וודסון יעמדו לראשונה לבחירה. נאחל להם בהצלחה.

10. אתמול התבשרנו שנפרדנו מאחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק – גייל סירס. בד"כ עזיבה של שחקן פוטבול את העולם בגיל 77, במיוחד כזה שהמשחק הותיר בו חותם, לא היתה מעוררת הדים – אך "השביט של קנזס" היה שונה. הוא היה שונה בזה שהפך לשחקן השחור המשמעותי הראשון בשיקאגו ברס, הפרנצ'ייז שהתחיל הכל, הוא היה השחור הראשון שישן באותו החדר עם שחקן לבן (בראיין פיקולו, שהיחסים בין השניים סופרו בהרחבה בסרט Brian Song) וכנראה גם השחור הראשון שהיה לכוכב חוצה מגזרים בליגת ה-NFL – העדיין – גזענית לפני האיחוד.

"Give me 18 inches of daylight, that's all I need" הוא הסביר פעם לסרט של ה-NFL, ועמד מאחורי כל מילה. סירס הוא גם השחקן הצעיר ביותר שנכנס אי פעם להיכל התהילה, אחרי שפציעות הרסו את אחת הקריירות המבטיחות בתולדות המשחק (אותו ACL מהמערכה הראשונה). כשעלו קולות להכניס את טרל דייויס להיכל התהילה, שמו עלה שוב לכותרות. "גם לסירס היתה קריירה קצרה", אמרו המצדדים, "כן, אבל סירס יש רק אחד" השיבו להם.

בשנים האחרונות ראינו את ההידרדרות הרפואית שלו, כאשר החל להתקשות בדיבור והתרחק מהופעות ציבוריות. בחגיגות ה-100 של הברס בקיץ הקודם הוא כבר הגיע קשור לכיסא גלגלים והיה ברור שימיו ספורים. לחגיגות הבחירה שלו למאה השחקנים הגדולים בתולדות המשחק כבר לא הגיע. "אם אתם רוצים לראות שלמות בעמדת הרץ, אני מציע לכם לראות סרטים של גייל סירס", אמר ג'ורג' האלאס בנאום הכניסה שלו להיכל התהילה. הוא לא טעה.

*

משחק יום חמישי: מיאמי דולפינס (2:0) אצל ג'קסונוויל ג'אגוארס (1:1)

קשה להתלהב מהמשחק הצפוי, כאשר הליגה סידרה לנו שוב משחק בו יופיעו שתי קבוצות שכנראה יראו את הפלייאוף מהבית. עם זאת, ובדיוק כמו שבוע שעבר, אם אתם עושים את המאמץ להישאר ערים אז אתם תזכו לראות קרב קווטרבקים. השפם נגד הזקן.

ראיין פיצפטריק פתח את הקרב המילולי בין השניים כי ציין שזקנים תמיד יותר טובים משפמים, כאשר נשאל על הקווטרבק היריב גארנר מינשו. "הם כנראה לא יכולים לגדל זקן אמיתי, אז הם בוחרים בשפם במקום", הוא הוסיף.

אם נחזור רגע לפוטבול, אז נראה ששני הקווטרבקים שלנו הציגו משחק לא רע בכלל מתחילת העונה, אבל רק אחד השיג בינתיים ניצחון. "האמת? לא ראיתי אותו הרבה, אבל ממה שראיתי הוא קווטרבק טוב מאוד", אמר האיש והקסם על המארח שלו.

מיאמי עדיין לא עשו את השלב הבא המצופה מהם, אך בינתיים הם מוכיחים שיש להם אופי, עם משחק ריצה לא רע בכלל (מאט בריידה וג'ואן הווארד) בנוסף לטייט אנד שיכול לעשות הרבה מאוד בליגה (מיילס גאסקין). בצד השני, מינשו יקווה לבחון רבות את הסקנדרי הרעוע של הדולפינים, שנתנו ביום ראשון לבאפלו לחגוג עליהם עם 413 יארד.

הימור: משחק עם הרבה נקודות שייגמר לזכותו של האיש והשפם.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. למעט בעיטה לניצחון עם אפס שניות על השעון כל בעיטה משמעותה שהקיובי שלך לא הצליח לעבור 10 יארד , אני מאחל לקיובי של קנזס שירבה בעיטותיו מ 50 יארד.

  2. בניתי על איזה פוסט פרידה שלך מסיירס…
    הכותרת הייתה בדיוק מה שעבר לי בראש השבוע – לגמרי שדה קטל.
    ואם אתה רוצה להחמיא לבועט של הצ'יפס פשוט תקרא לו בו-טאקר…

      1. יהיה מאוד מעניין לדעתי מה תעשה הקבוצה שתבחר ראשונה, אם היא כבר מחזיקה ק"ב צעיר (ע"ע הקבוצות מניו יורק). בכל מקרה, זאת כנראה תהיה הבחירה היקרה בהיסטוריה…

  3. מצויין שחר.
    כמובן שמותו של גייל סירס היא בראש כל חדשות הספורט. "THE COMET OF KANSAS" עשה את כל הנזק שלו ליריבים בשיקגו ברס. חבר קבוצתו, הליינבקר אוכל האדם באטקוס, סיפר שהיו אימונים בהם הוא ביקש לנסות לעצור את סירס. "I WISH" הוא אמר, "I COULD BARELY TOUCH HIM".
    אני ראיתי אותו בשנות גדולתו נגד הג'איינטס. ראיתי פוטבול LIVE עם החבורה שלי "THE FOOTBALL GANG" בל שבועיים משך איזה 30 שנה. כל יום ראשון היה קודש לפוטבול עם PRE-GAME CEREMONY שכלל ארוחה על שוחנות מתקפלים שהבאנו. כל שבועיים היה THEME אחר לארוחה. לדוגמא ארוחה איטלקית שהנשים הכינו בבית תמיד כללה נגן על כינור שהלך בין השולחנות במגרש החנייה של אימ\צטדיון הג'איינטס שניגן סרנדות איטלקיות.
    אבל כמובן שההיילייט היה המשחק.
    כשגייל שיחק לי זאת היתה חגיגה. אילו הייתי חייב לבחור את הרנינג בק מס' 1 מכולם שהייתי בוחר לקבוצתי הייתי בוחר בגייל. איזו אלגנטיות היתה בריצתו עם הכדור! ממש POETRY IN MOTION. הערצתי אותו כמו את מייקל ג'ורדן שנים אחריו. נההבדל הגדול? גייל היה גם החבר הטוב ביותר של שחקני קבוצתו. ישנם ספורים מדהימים על מה שעשה והעזרה שנתן להם משך כל הקריירה, ואחרי.
    נוא ניפטר בגיל צעיר מדי של 77 כשהוא צלם אדם מדימנציה שממנה סבל. זוהי לא קריעת רצועה בברך. זהו – אולי – ואני כמעט בטוח, נזק מתווסף של טאקלים בראשו.
    יהי זכרו ברוך. אחד מהגדולים בכל הזמנים.

    1. כמובן שאין קשר בין המחלה לפציעה בברך, אלא לפגיעות הראש.
      .
      לגבי האדם שהיה, ביומיים האחרונים צצים שוב ושוב סיפורים על אנשים שעזר להם לאורך השנים מבלי שהכיר. כנראה שהיה אדם גדול משחשבנו.

      1. שחר, לא לזה התכוונתי. התכוונתי לאלה שלא מוכנים לקבל את העובדה שלשחק פוטבול משך שנים רבות זה לקחת צ'אנס גדול מאד לפגיעות מוחיות שתתגלינה בגיל מאוחר.

        1. באופן הזוי, השחקנים תמיד אומרים שהיו מעדיפים לספוג נזק ארוך טווח ולא פציעה שתשבית אותם לשנה ואז יחזור לחיים נורמליים. הטכנולוגיה אמורה לשפר את ההגנה אך מעשית היא עושה את ההיפך, כאשר השחקנים מרגישים שהם יכולים לספוג יותר ממה שגוף שלהם מסוגל. לא סתם בראגבי (שם אין קסדות, או רק קסדות "רכות"), אנחנו כמעט ולא רואים נזקים ארוכי טווח.
          .
          אגב, ארבעת הענפים המרכזיים שבהם ניתן למצוא פגיעות ראש (בסדר יורד): כדורגל, פוטבול, איגרוף ובמקום הראשון עידוד ספורטיבי.

            1. כן. נפילות מהמגדלים או מההיפוכים.

            2. פשוט מזעזע.

          1. בהזדמנות זו אמליץ על סרט מעולה, מרתק וסופר רלוונטי – 'קונקשיין', סיפור אמיתי על נירולוג מפיטסבורג שיצא נגד הליגה ופגיעות הראש. לא תורידו את הביניים מהמסך (גם בזכות הופעה מעוררת השתאות של וויל סמית')..

            ובימי כמאמן כדורגל, סוקר, בתיכון אמריקאי, אני זוכר שכל פעם ששחקנית שלי הייתה נפצעת היית ממלמל לעצמי "רק לא פציעת ברך". לאורך הקריירה שלי אני זוכר כמה פציעות ACL נוראיות. יש לזה את הצליל הכי מבחיל בעולם. "פאק"! כמו גומי שנקרע. זוועה.. (גם אכילס, שהיא פציעה נדירה, אכזרית מאוד וסופר כואבת)

            1. בהחלט נשמע נוראי…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט