All Blacks סיכום שבוע 11 בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: יאן מלניקוב, עידו רבינוביץ ורביב פייג

ולא על שם קבוצת רוגבי ניו זילנדית

השבוע הNFL קבע היסטוריה פנימית כשמינה צוות שיפוט המורכב כלול משופטים אפריקאים אמריקאים.
בליגה שקרוב ל70% מהשחקנים שלה מורכב משחורים, זה היה נראה צעד מתבקש כבר מזמן.
אבל מלבד זאת גם שיחקו קצת פוטבול השבוע והתוצאות לא ממש עזרו להתיר את הפלונטר בחטיבת הNFC.
במערב הNFC תיקו של 3 קבוצות עם המאזן הטוב ביותר בחטיבה (מלבד ניו אורלינס) ובמזרח לעומת את תיקו של 3 קבוצות עם המאזן הנמוך בחטיבה.
גם בחטיבת הAFC אנחנו רואים תמונת מצב קצת שונה ממה שהתרגלנו עם השנים כשבמזרח באפולו ומיאמי נלחמות לרשת את מקומה של ניו אינגלנד בראשות הבית וטנסי ואינדיאנפוליס נלחמות ראש בראש בדרום.
השבועות הקרובים הולכים להיות מענינים.

סיכום שבוע 11

וושינגטון פוטבול טים (7-3) – סינסנטי בנגלס (1-7-2)  9:20

ייתכן מאוד שהקללה שרבצה על קבוצה אחת מאוהיו, עשתה את הדרך בתוך המדינה לקבוצה השניה מאוהיו. בעוד הקליבלנד בראונס נהנים מעונה מבטיחה, סינסנטי בנגאלס מוצאים את עצמם נופלים מהפח אל הפחת.
הבחירה הראשונה של דראפט 2019, ההבטחה לעתיד הבהיר של המועדון, ומי שנראה שמסוגל לממש את ההבטחה הזו, הק"ב ג'ו בורו, סבל פציעה מחרידה כש3 דקות לתוך הרבע השלישי, נתקע בין שני שחקני וושינגטון והתקפל בצורה מעוררת חלחלה תוך כדי קריעת רצועות בברך ונזק פנימי נוסף לאזור ברך שמאל.

אזהרת צפייה


בורו כבר צייץ מבית החולים שהוא מתכוון לחזור, אבל הרופאים מעריכים זמן החלמה שבין 9 ל12 חודשים. כלומר, אם יחזור זה יהיה רק לקראת סוף העונה הבאה.

חוצמזה היה גם משחק בו וושינגטון הצליחה להשיג ניצחון, וכשאתה בבית בו כל ניצחון הוא הבדל בין ראשות הבית לירידת ליגה, קבוצת הפוטבול תיקח מה שנותנים לה.
אלכס סמית' במשחק חסכוני (166 יארד ט"ד וחטיפה) שהספיק כדי ליצר את ההפרדה במשחק צמוד יחסית עד לפציעתו של בורו.
גם עם בורו תחת הסנטר הבנגאלס לא התחילו את המשחק טוב, כשהמחצית הראשונה מלאה בהחמצות שערי שדה (2) ופאמבל מבולגן   והעלייה של ראיין פינלי להחליף את בורו לאחר הפציעה גם לא עשתה להם הרבה טובות.
אז אמנם הבנגאלס לא יקבלו שוב את הבחירה הראשונה בדראפט, אבל הם יצטרכו למצוא פתרון, שוב, לבעיית הק"ב.
בעוד וושינגטון טכנית במקום האחרון בבית אבל נצמדת לשאר היריבות ונמצאת מרחק ניצחון אחד מראשותו.


לוס אנג'לס צ'ארג'רס (7-3) – ניו יורק ג'טס (0-10) 28-34

מזל טוב, יש לנו מנצחת. ניו יורק ג'טס היא הקבוצה מס' 1 שהבטיחה לעצמה שבטוח לא תגיע לפלייאוף.

אבל יש יסוד סביר להניח שהג'טס טיפה יותר טובים ממה שהמאזן שלהם מרמז ונשארה קצת גאווה במועדון.
המשחקים האחרונים שלהם נראים כמו מצ'אפים שהם יכולים לנצח אבל בסוף , הם לא. תסיקו מזה מה שתרצו.
התפתח לנו דווקא משחק מעניין שבו ג'סטין הרברט, המועמד המוביל לרוקי ההתקפי של השנה כעת כשבורו נפצע, הוביל את הצ'ארג'רס ליתרון מחצית ראשונה שנראה דיי  בטוח, אבל במחצית השניה ג'ו פלאקו הצליח לצמצם עם 2 ט"ד משלו, ופרנק גור סיניור הוסיף ט"ד בשעה שפרנק גור ג'וניור הבקיע גם כן ט"ד משלו בקולג'.

אבל ל"מזלם" של הג'טס, הצ'ארג'רס לא קפאו על השמרים במחצית השניה ושמרו על היתרון עם ט"ד ושער שדה משלהם.

לאס וגאס ריידרס (4-6 – קנזס סיטי צ'יפס (1-9) 35:31

אם היה למישהו ספק שפטריק מהומס יוביל דרייב מנצח עם פחות מ-2 דקות על השעון, אז הסירו ספק מליבכם.
מהומס , חתם דרייב של פחות מדקה וחצי עם ט"ד של 22 יארד למי אם לא, טרוויס קלסי, שהיה פתוח לגמרי באנדזון.

הריידרס שיחקו מצויין נגד קנזס סיטי והצליחו לעמוד איתם נקודה לנקודה לאורך המשחק כאשר היתרון מחליף ידיים 5 פעמיים לאורך המחצית השניה כשהאחרון ביניהם מעלה את לאס וגאס ליתרון עם פחות מ-2 דקות על השעון.

לא עזר הלייזר פוקוס, דרק קאר

אבל, כאמור למעלה, פטריק מהומס לא צריך יותר מזה כדי לאבטח את הניצחון  ולמנוע מהיריבה לבית לנצח אותם פעם שניה העונה.

ג'קסונוויל ג'אגוארס (9-1) – פיטסבורג סטילךרס(0-10) 27:3
באף שלב שהוא ג'קסונוויל לא היוותה איום על הסטילרס המושלמים – לא לפני המשחק ובטח לא במהלכו. ג'ייק לוטון, שהשתלט בסערה על עמדת הפותח לאחר הפציעה של מינשו, נפל מהגל עם יותר חטיפות מנקודות מול ההגנה העוצמתית של הסטילרס, וההתקפה שעושה מספיק ואף לפעמים מעבר לכך כדי להפוך את פיטסבורג לקבוצה מאיימת בשני צידי הכדור.

קליבלנד (3-7) – פילדלפיה (1-6-3) 17:22
מאז ימי ביל בליצ'ק לא הגיעה קליבלנד לשבעה ניצחונות בעשרה משחקים. הרבה בעזרת האיגלס החלשים בצד השני, שעדיין מובילים את הבית שלהם עם שלושה ניצחונות, אבל גם בעזרת קווין סטפנסקי שמצליח כל שבוע מחדש להתעלות מעל היכולת ההולכת ונחלשת של בייקר מייפילד. זה לקח זמן, אבל נראה שה"תהליך" של קליבלנד מתחיל לפנות לכיוון הנכון.

מינסוטה (6-4) – דאלאס (7-3) 31:28
מפגש בין שתי קבוצות שציפו להיות במקום הרבה יותר טוב נתן טעימה למה שהן היו יכולות להיות. שינויי הובלה ומשחק קלאסי, עד כמה שמשחק בין שתי קבוצות במאזן שלילי יכול להיות קלאסי, כמעט וגנב את ההצגה בחלון המאוחר של המשחקים, כשלבסוף הט"ד המנצח נמסר מידי אנדי דולטון לידי דולטון שולץ, במעין היסטוריה קטנה בפני עצמה.


ניו אורלינס סיינטס (2-8) – אטלנטה פאלקונס (7-3), 9:24

בגיל 30, טייסום היל פתח לראשונה כקוורטרבק של הניו אורלינס סיינטס. לאחר שדרו בריז שבר 11 צלעות, לשון פייטון הייתה החלטה קשה לעשות: האם לפתוח עם היל ולגלות מה יש לך ביד, או ללכת על קוורטרבק מנוסה יותר, אך מסוכן, בדמותו של ג'יימס ווינסטון. לבסוף היל קיבל את התפקיד, ונראה לא רע בכלל. הוא השלים 18/23 מסירות ל-233 יארד וגם הוביל את הקדושים ביארדים על הקרקע. הוא נסמך רבות על מייקל תומאס, שתפס 9 כדורים בדרך ל-104 יארד, ובכך הפך להיות השחקן שתפס הכי הרבה מסירות בחמשת העונות הראשונות שלו בליגה.

שום דבר לא עבד לפאלקונס ביום הזה. מאט ראיין הציג יום חלש במיוחד עם 2 חטיפות ואחוזי השלמה רעועים, אף רץ אחורי לא עבר 26 יארד על הקרקע וההגנה הייתה נון פקטור כרגיל, למרות שהצליחו להחזיק את הסיינטס על 24 נקודות בלבד, הקדושים התגברו על יום רע של אלווין קמארה (פעם ראשונה בקריירה שלו שהוא מסיים משחק ללא תפיסה לאחר 54 משחקים בהם תפס לפחות כדור אחד), החמצת שער שדה נדירה של וויל לוץ ופאמבל קריטי של היל ברבע הרביעי.

הסיינטס משתלטים על הבית לאחר ההפסד של טמפה ביי לראמס אמש, הפאלקונס ממשיכים לחזר אחרי בחירת טופ 10.

בולטימור רייבנס (4-6) – טנסי טייטאנס (3-7), 30:24

הרייבנס שוב נכנעו לטייטאנס במשחק קריטי, במגרשם הביתי במרילנד, לאחר שהודחו מול טנסי בסיבוב הראשון של הפלייאוף בשנה שעברה.

הטייטאנס הכו ראשונים  עם ט"ד בדרייב הפתיחה שלהם מאת אחד מהחיבורים הפורים ביותר בליגה: ראיין טנהיל לג'ונו סמית', שמוביל את עמדתו בט"ד העונה עד כה.

בולטימור שברו עם 14 נקודות ללא מענה, לפני שסטיבן גוסטאוסקי צמצם להפרש 4 בירידה לחדרי ההלבשה. הרייבנס חזרו בסערה למחצית השנייה, הכריחו פאנט מהיר מאוד ושמו ט"ד בעזרת החיבור קיובי/טייט אנד המצוין שלהם, למאר ג'סון למארק אנדרוז. הטייטאנס הורידו את ההפרש לפוזשן אחד עם שער שדה, לפני שלמאר ג'קסון נתן ליריבה מתנה עם אינטרספשן שלא היה צריך להיזרק בכלל. שער שדה נוסף של גוסטאוסקי הוריד את ההפרש ל-5 בסיום הרבע השלישי. דרייב מתודי של טנהיל הצעיד את טנסי ליתרון ראשון מאז הרבע הראשון, לאחר שהתחילו מקו העשר שלהם.  בולטימור נאלצה להתפשר על שער שדה ונשלחנו להארכה.

סאק אדיר של הארולד לאנדרי בדרייב של הרייבנס, שקיבלו את הכדור ראשונים בתוספת הזמן, הכריח פאנט חזרה לטייאטנס, שניצלו את ההזדמנות. הם השיגו יארדים חיוביים במהרה עם מסירות מדויקות, לפני שדרק הנרי גמר את המשחק עם ריצת לאנדזון מ-29 יארד.

הטייטאנס משתווים לקולטס בצמרת ביתם, הרייבנס יורדים למקום השלישי בדיויז'יה שלהם לאחר ניצחון של הבראונס.

יוסטון טקסנס (7-3) – ניו אינגלנד פטריוטס (6-4), 20:27

זו הפעם הראשונה שהניו אינגלנד פטריוטס נופלים למאזן שלילי לאחר עשרה משחקים מאז שנת 2000.

בדומה לשבוע שעבר, גם כאן הפאטס היו עם פוזיציה לנצח את המשחק ממש עד סיומו. הרבע האחרון התחיל ביתרון 4 ליוסטון לאחר שניק פולק צמצם עם שער שדה. קאימי פיירביירן העלה את יוסטון חזרה ליתרון ט"ד עם זמן רב על השעון. הפאטס התחילו מה-25 שלהם והגיעו עד ל-24 של יוסטון, לפני שנכשלו פעמיים, בדאון שלישי ורביעי, לעבור 4 יארד. שני מהלכים אדירים של ג'יי ג'יי וואט שהסית ארבעה מסירות במשחק חתמו את הניצחון עם הטקסנס.

ווטסון הוא הקוורטרבק היחיד של יוסטון שניצח את הפטריוטס בעשור האחרון, והוא עשה זאת פעמיים בארבעה משחקים. הוא גם הפך למוסר הרביעי בהיסטוריה שרץ לפחות ל-250 יארד ומוסר ל-15 ט"ד בארבעת עונותיו הראשונות בליגה. למרות עונה רעה של הקבוצה, ווטסון ממשיך להפציץ.

קרוליינה פנת'רס (7-4) – דטרויט ליונס (6-4), 0:20

הליונס היו יכולים לעלות למאזן חצוי ולהשאיר לעצמם סיכוי לא רע לפלייאוף בקונרפרנס שבאופן מפתיע, יותר פתוח השנה ממקבילו. אמנם, בצורה הכי ליונס שיש, הם התפרקו לגמרי מול קבוצה בינונית עם קוורטרבק מחליף שהפוטבול האחרון ששיחק היה בליגה של וינס מקמהון.

פעם ראשונה שהפנת'רס מחזיקים קבוצה ללא נקודות מאז עונת הסופרבול שלהם ב-2015, וזה הסתייע בעיקר עם הגנת ריצה מוצלחת במיוחד. הליונס צברו 40 יארד ב-17 נשיאות ובכך לא הצליחו לשחרר את משחק המסירה שלהם.

מנגד, פי ג'יי ווקר שפתח אצל מאט רול, השלים 24/34 עם 258 יארד וט"ד, בנוסף ל-2 חטיפות, אבל הראה ניצוצות רציניים עם כמה מסירות מרשימות, כולל פצצה של 52 יארד לדי ג'יי מור שהתניעה דרייב מוקדם של ט"ד.

הליונס פימבלו, פספסו שער שדה, לא הצליחו להמיר בדאון רביעי בשני דרייבים רצופים לסיום הרבע הרביעי. פשוט הופעה מביכה של התכולים שישקלו טוב מאוד עם המשך העסקתו של מאט פטרישיה כמאמן ראשי.

פי ג'יי וולקר, מי?

דנבר ברונקוס (6-4) – מיאמי דולפינס (4-6), 13:20

הברונקוס ניצחו את כל שלושת המשחקים שלהם נגד קבוצות מהבית המזרחי של הקונפרנס, כולל גדיעת רצף חמשת הניצחונות של הדולפינים טרם הערב המאכזב במייל היי. ההתקפה של האורחים הייתה מזוויעה כל הערב, עם פלייקולינג שמרני ומחריד, קו התקפה מחורר ומשחק גרוע ראשון של טואה, שהוחלף על ידי ראיין פיצפטריק ברבע הרביעי. למרות כל זאת, הדולפינס היה כפסע מלהשוות את המשחק הזה. לאחר שמלווין גורדון פימבל על קו היארד, באדיבות מכה עצמות של אנדרו וואן גינקל לכדור סנטימטרים לפני שהגיע לאנדזון, הדולפינס קיבלו הזדמנות אחרונה להשוות את המשחק ולשלוח אותו להארכה. פיצמג'יק הפך במהרה לפיצ'טראג'יק – הוביל את הדולפינס לרדזון לפני שמסר חטיפה מטופשת לכיוון דוונטה פרקר שהיה מכוסה מכל הכיוונים.

דרו לוק היה סולידי, למרות שניכר כי הוא עדיין קצת פצוע מהמשחק הקשוח מול הריידרס לפני שבוע. הוא פשוט לא הרס להגנה שלו, שהטרידה את טואה כל הערב. קרדיט לויק פאנג'יו שהכין תכנית משחק ממופתית לתלמידיו הכתומים.

הדולפינס מכוונים לנצח את שני המשחקים הבאים שלהם, הג'טס ללא דארנולד והבנגלס ללא בורו, במטרה לחזור לתמונות הפלייאוף. הברונקוס מצילים קצת כבוד מעונה שנראית אבודה.



אינדאנפוליס (3-7) – גרין ביי (3-7) 31:34 לאחר הארכה
המשחק של המחזור ללא ספק. רוג'רס והאורזים טחנו את ההגנה המהוללת של הקולטס במחצית הראשונה, כשירדו אליה ביתרון 28:14. אבל את הנקודות הבאות צברו הפאקרס עם שלוש שניות לסיום, בדרייב המוצלח היחיד שלהם מאז המחצית הראשונה, בשער שדה משווה של מייסון קרוסבי. לבסוף, מהלך שלא צלח בהארכה הפך לפאמבל של מארקז ואלדס-סקנטלינג, והקולטס הצליחו לסגור קאמבק גדול מול אחת הקונטנדריות הבולטות מהחטיבה המקבילה.




טמפה ביי באקנירס (4-7) – לוס אנג'לס ראמס (3-7) 27:24

שנה וחצי אחרי שהפסידו לטום בריידי בסופרבול 53, גר'ד גוף והלוס אנג'לס ראמס מצליחים להישאר כל הזמן צעד אחד קדימה לפני טום בריידי והטמפה ביי באקנירס, ולנצח את המשחק.
דרייב אחרון של בריידי עם 2 וחצי דקות על השעון ופיגור של 3 נקודות, היה פעם נחשב מניה בטוחה בבנק, אבל הפעם זה נגמר במסירה של בריידי לחטיפה. השנייה שלו במשחק.

ולסיום:



לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. סיכום נהדר.
    חבל חבל על בורו. וזה היה באויר כשמתחילת השנה הוא חוטף.
    הרייבנס יכולים לדפוק את הראש בקיר אבל כשאתה כל כך הרבה פעמים לא מצליח להשיג טאצ'דאון ןמסתפק ב3 אז בסוף גם תחטוף טאצ'דאון בהארכה.

  2. משחק מעולה של דרק קאר והסקוואד שלו בניצוח חכם של גרודן הספיק רק להתנפצות על פני שובר הגלים שנקרא "דרייב סיום של מהומס". חבל.
    אני לא רואה אף קבוצה מה NFC שיכולה לקחת השנה, רק מה AFC. סיאטל וגרין ביי חסרות הגנה של אלופות, ניו אורלינס פצועה וטמפה ביי זה סיפור חמוד, אבל לא יקרה.

    1. לא שאפשר להתווכח עם מה שאמרת אבל בשלב כזה אי אפשר לדעת כלום.
      בצד ה"אני גיבן סאנדיי", עונת NFL היא עונה של מומנטומים ולא חסרו קבוצות שהתחילו עונה בגמגום ופתחו מבערים בסיום ואל תוך פוסטסיזון מוצלח כולל זכיה (כמובן שלא חסרות גם דוגמאות הפוכות).
      קבוצות כמו הראמס או הקרדינלס או אפילו מינסוטה אם פתאום יגיעו בטעות לפלייאוף יכולות להיות וואחד סוס שחור.

      1. ברור שאם יש מקום בו זה יכול לקרות, זה ב NFL, וכבר היו סוסים שיורים שהבשילו ברגע הנכון, כמו באליפות היחידה של רוג׳רס. נמתין לחורף

  3. אחלה סיכום. למי שראה את המשחק של הסיינטס, איך היה טייסום היל? הסטטיסטיקה באמת משקפת את היכולת, או שהגנה יותר מאומנת מזו של אטלנטה תדע לחשוף את החולשות שלו?

    וחוצמזה, מי זה הבחור בתמונה שצמוד למטקלף?

    1. הוא היה סביר ולא איבד כדורים, לדעתי הוא יחווה רגרסיה במשחקים הבאים מול הגנות יותר טובות / שיתכוננו אליו יותר טוב

  4. סיכום מעולה, תודה
    .
    הטאצ'דאון של הנרי מדהים. שחקן שמצד אחד יכול להתמודד מבחינת העוצמה והכוח מול כל תאקל בליגה, כנראה שיותר טוב מכל רץ אחר בליגה, ועדיין יכול לקחת כדור כל כך מהר וזריז בלי שאף אחד מצליח לגעת בו אפילו
    חתיכת פנומן

  5. לי כואב על מה שקרה לפלקונס. לפני שבוע הם היו בהתלהבות גדולה על קבוצה שנבנית נכון עם מאמן רוקי שיפתיע את עכולם (מוריס), ופתאום הפסד מוחץ שהחזיר את כולם למציאות הקודרת שאולי מוריס איטנו כזה גאון, ואולי הקבוצה אינה מוכנה עדיין לשום פריצה. ממש מאיגרא רמה לבורה עמיקתא

כתיבת תגובה

סגירת תפריט