נבחרת לכל קבוצה – 10 – ברוקלין נטס / עמיחי קטן

ה-MVP בכתבה על פיניקס הוא סטיב נאש שזכה ב-42 מתוך 92 הקולות, שהם 45.65%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר".

שיעור היסטוריה קצר:

הנטס הוקמו עם הקמת ליגת ה-ABA ב-1967 בניו-יורק, תחת השם ניו-יורק נטס. ב-1972 הוביל אותם ריק בארי לניצחון ראשון בסדרת פלייאוף ולריצה שהסתיימה בהפסד בגמר לאינדיאנה, ומיד אחר כך הוא אולץ לחזור ל-NBA ולגולדן סטייט, מה שגרם להם להביא פורוורד אחר במקומו, ג'וליוס ארווינג הידוע בכינוי ד"ר ג'יי. ארווינג לקח את תואר ה-MVP של ה-ABA בכל אחת מהעונות שלו בנטס, ומתוך 3 המקרים האלה 2 גם הסתיימו באליפויות.

עם פירוק ליגת ה-ABA והאיחוד עם ה-NBA נדרשו הנטס לשלם לניקס קנס על כך שהם משחקים בעיר שכבר "שייכת" להם, מה שגרם לכך שהם לא יכלו לעמוד במשכורת הגבוהה של ד"ר ג'יי שעבר לפילדלפיה בזמן שהנטס עברו לניו-ג'רזי הסמוכה לניו-יורק. ב-25 השנים הבאות הנטס עברו סדרת פלייאוף רק פעם אחת, ודווקא נגד פילדלפיה של ד"ר ג'יי ומוזס מאלון. חוץ מזה, נרשמו 9 הפסדים בסיבוב הראשון, 6 מהם בסוויפ.

בקיץ 2001 הובא לקבוצה ג'ייסון קיד בטרייד מפיניקס ומיד הצעיד את הנטס ל-2 גמרים שהסתיימו בהפסדים ללייקרס בסוויפ ולספרס 4- 2. ב-4 השנים הבאות הנטס לא הצליחו לעבור את הסיבוב השני וקיד הועבר הלאה לדאלאס. ב-2013 הנטס כבר היו עם קבוצה חדשה בראשות דרון וויליאמס, ברוק לופז וג'ו ג'ונסון, ובמיקום חדש אחרי מעבר לברוקלין, והם חזרו לפלייאוף, רק כדי להפסיד לשיקגו בסדרה צמודה ביותר. בשלב הזה החליטו הנטס למשכן את העתיד עבור ההווה והם השיגו את פול פירס, קווין גארנט וג'ייסון טרי מבוסטון.

כל המהלכים האלה הספיקו בקושי לניצחון בסדרת סיבוב ראשון נגד טורונטו עם הבאזר והפסד קליל למיאמי בסיבוב השני, ואחרי עוד הדחה בסיבוב הראשון העסק התפרק. ב-2019 הבנייה מחדש של הנטס הגיעה לשיא עם חזרה לפלייאוף ובאותו קיץ צורפו קווין דוראנט הפצוע וקיירי ארווינג שהחזיק חודשיים עד הפציעה. בעונה האחרונה הנטס הגיעו לפלייאוף גם בלעדיהם, אבל קיבלו בראש מטורונטו בסיבוב הראשון.

כמעט נכנסו:

דראז'ן פטרוביץ' – 3 עונות, 19.5 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 54.9% אפקטיבי, 43.7% לשלוש, 84.6% מהקו, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

האיש שקלע 112 נקודות במשחק, שקלע 62 נקודות בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, שקלע 59 על הראש של הפועל ת"א ביד-אליהו ובמשחק הפלייאוף הראשון שלו כשחקן חמישייה קלע 40 נגד קליבלנד. אלו רק כמה דוגמאות בודדות, ולצערנו פטרוביץ' החל לקבל מעט כבוד מאוחר מדי גם מאלו שלא האמינו ששחקן אירופאי יכול להיות כזה טוב. ב-1993 הוא זכה לראשונה בהערכה אישית עם בחירה לחמישייה השלישית, וחודשים בודדים אחר כך הוא נהרג בתאונת דרכים.

דיאנג'לו ראסל – 2 עונות, 19 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 50.2% אפקטיבי, 35.5% לשלוש, 76.5% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

אפשר להצביע על הרבה גורמים חיוביים בברוקלין של 2018-9, אבל על הפרקט אין ספק שראסל הוא הבולט שבהם. אחרי עונה ראשונה לא מספיק בריאה של ראסל הגיעה עונת 2019 בה הוא החמיץ משחק אחד בלבד וסחב את ברוקלין להופעה מפתיעה בפלייאוף, תוך כדי שגם נבחר לאולסטאר. התרומה שהוא קיבל מברוקלין הייתה גירוש לגולדן סטייט פצועה וחבולה ומשם למינסוטה, אבל הוא לפחות ישמח על החוזה הגבוה שיצא לו מזה.

ג'ו ג'ונסון – 4 עונות, 14.7 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 50.2% אפקטיבי, 37.8% לשלוש, 81.9% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הגיע מאטלנטה בקיץ 2012 ונתן עונה ראשונה טובה מבחינה אישית שהביאה גם מקום בפלייאוף, שם הוא נתן סדרה מצוינת נגד שיקגו. גם העונות הפחות טובות והמאכזבות במישור הקבוצתי היו סבירות במקרה שלו.

המחליפים:

קני אנדרסון – 5 עונות, 15.3 נקודות, 3.4 ריבאונדים, 7.8 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 43.1% אפקטיבי, 32.5% לשלוש, 81% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הרכז של הנטס בתחילת שנות ה-90 וזה שהיה אחראי למצוא את פטרוביץ' שהוזכר קודם וקולמן שיוזכר בהמשך.

דרון וויליאמס – 5 עונות, 16.6 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 48.3% אפקטיבי, 35.8% לשלוש, 83.6% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

בכל עונה בברוקלין הממוצעים של וויליאמס ירדו קצת, הרבה מזה בגלל פציעות שפגעו באתלטיות שלו, אבל עדיין היה מדובר ברכז מהטובים בליגה, לפחות כל עוד הוא היה על הפרקט. המעבר שלו בחינם לדאלאס היה זה שהתחיל את תהליך הפירוק בברוקלין ואת השקיעה של הנטס בתחתית הליגה ללא בחירות דראפט.

מייקל ריי ריצ'רדסון – 4 עונות, 16.1 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 2.7 חטיפות, 46.8% אפקטיבי, 75.1% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

האיש שסחב את הנטס לניצחון היחיד בסדרת פלייאוף ב-NBA עד 2002, ובעונה אחרי זה גם נבחר לאולסטאר. ב-1986 הוא הורחק בפעם השלישית מהליגה בגלל עבירות סמים הפעם לצמיתות, והחל במאבק משפטי נגד זה. הוא אמנם זוכה כעבור כשנה, אבל החליט שנמאס לו מהליגה ועבר לשחק באירופה עד גיל 47.

סטפון מארבורי – 3 עונות, 23 נקודות, 3.1 ריבאונדים, 8.1 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 47.4% אפקטיבי, 32.2% לשלוש, 80.8% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

בתקופתו בנטס הפך מארבורי לשחקן עם פוטנציאל לאחד מהגארדים המובילים בליגה, אבל כזה שהתועלת הגדולה שהוא הביא לניו-ג'רזי הייתה בטרייד ששלח אותו לפיניקס, ובעיקר בתמורה שהנטס קיבלו מהטרייד.

קניון מרטין – 4 עונות, 15.1 נקודות, 7.6 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 1.4 חסימות, 47.2% אפקטיבי, 66.3% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 2000 שנחשב מהחלשים ביותר אי פעם, אבל הוא באופן אישי יצא לא רע. הרוויח המון מהנוכחות של רכז כמו ג'ייסון קיד והיה חלק ב-3 הריצות הטובות ביותר של הנטס במילניום הנוכחי – 2 גמרים והדחה סופר דרמטית נגד האלופה שבדרך מדטרויט. שיקולים כלכליים הם אלו שגרמו לנטס לוותר עליו, וכנראה גם על הסיכוי למועמדות לאליפות.

דריק קולמן – 5 עונות, 19.9 נקודות, 10.6 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.6 חסימות, 47.2% אפקטיבי, 27.5% לשלוש, 77% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, 2 בחירות לחמישייה השלישית, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 1991 וסנטר מגוון יחסית לתקופה, כולל לא מעט ניסיונות לשלוש, למרות אחוזים לא הכי טובים. קולמן הוא גם היחיד חוץ מהאקים אולאג'ואן, דריימונד גרין ויוסוף נורקיץ' לרשום משחק של 20 נקודות, 10 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, חטיפות וחסימות.

ביל מלקיוני – 7 עונות, 12.4 נקודות, 2.2 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 46.8% אפקטיבי, 81.9% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר של ה-ABA, בחירה אחת לחמישיית העונה של ה-ABA ו-2 אליפויות ABA.

הרכז של הנטס בתחילת שנות ה-70 בתקופת ה-ABA שבשיאו היה אולסטאר קבוע שם ואפילו חבר בחמישיית העונה פעם אחת. דווקא כשד"ר ג'יי הצטרף הוא היה אחרי שיאו ותרם כשחקן רוטציה ותיק ומנוסה ל-2 האליפויות של הנטס.

ריק בארי – 2 עונות, 30.6 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים, 47.6% אפקטיבי, 88.3% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר של ה-ABA ו-2 בחירות לחמישיית העונה של ה-ABA.

שיחק בנטס שנתיים בתחילת שנות ה-70 והוביל אותם לגמר ראשון ב-ABA בדרך להפסד לאינדיאנה. תוך כדי התקופה שלו בנטס היה עסוק בארי במאבקים משפטיים בינו ובין גולדן סטייט מה-NBA ובקיץ 1972 הוא אולץ לחזור לשחק במדיהם.

החמישייה:

גארד 1 – ג'ייסון קיד – 7 עונות, 14.6 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 9.1 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 45.9% אפקטיבי, 34.2% לשלוש, 80.7% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה, 4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה.

הגיע ב-2001 ומיד הפך את הנטס לקבוצה הטובה ביותר במזרח, תוך כדי שהוא מוביל אותם ל-2 גמרים. בהמשך ההישגים היו דלים יותר, אבל בכל אחת מהעונות שקיד השלים בניו-ג'רזי הנטס הגיעו לפלייאוף, ורק פעם אחת זה נגמר לפני הסיבוב השני.

גארד 2 – וינס קרטר – 5 עונות, 23.6 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 49.3% אפקטיבי, 37% לשלוש, 80.9% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר.

הגיע באמצע עונת 2005 לנטס שהיו בעיקר חסרים בקו הקדמי, והוביל את הנטס לרצף ניצחונות שסידר מקום בפלייאוף בסופו של דבר. תוך כדי התקופה בנטס הפך קרטר משחקן שעושה שביתות איטלקיות למבוגר האחראי שאנחנו מכירים מהעשור ויותר האחרונים, ולא התלונן אפילו כשנותר לבד עם חבורת צעירים שלא הייתה באמת קרובה לפלייאוף. מכאן הוא החל להרבות בנדודים, ואחרי שהשלים 11 עונות ב-2 קבוצות בלבד את 11 העונות הנוספות הוא בילה ב-6 קבוצות שונות.

פורוורד 1 – ג'וליוס ארווינג – 3 עונות, 28.2 נקודות, 10.9 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 2.1 חסימות, 51.6% אפקטיבי, 78.9% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר של ה-ABA, 3 בחירות לחמישיית העונה של ה-ABA, בחירה אחת לחמישיית ההגנה של ה-ABA, ו-2 אליפויות ABA, ו-2 בחירות לפלייאוף MVP של ה-ABA, ו-3 בחירות ל-MVP של ה-ABA.

האיש לקח MVP בכל עונה בה הוא שיחק בנטס וזכה באליפות ב-2/3 מהן. נכון שהמדגם קטן והליגה פחות איכותית, אבל זה מראה לנו משהו על השחקן. אפשר לציין גם שלאורך 16 עונות של קריירה הד"ר נבחר בכולן לאולסטאר, שזה הישג שאיש לא רשם במימדים האלה. ג'רי ווסט קרוב עם 14 ובוב פטיט עם 11 ויאו מינג היחיד ב-30 שנה האחרונות עם 8.

פורוורד 2 – באק וויליאמס – 8 עונות, 16.4 נקודות, 11.9 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.1 חסימות, 55% אפקטיבי, 64.9% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

נבחר לאולסטאר כבר כרוקי ותפס את עמדת הפאוור פורוורד הפותח של הנטס לאורך כמעט כל שנות ה-80, תוך כדי שהוא מספק משחק צבע איכותי ב-2 צידי המגרש. בכל אחת מ-5 העונות הראשונות של וויליאמס הנטס עלו לפלייאוף, ובמקרה אחד גם עברו את הסיבוב הראשון עם 3 ניצחונות חוץ על פילדלפיה. ב-1989 הוא הועבר לפורטלנד בטרייד בעד סם בואי האגדי, ושם הפך לשחקן משמעותי בקבוצה מנצחת.

סנטר – ברוק לופז – 9 עונות, 18.6 נקודות, 7.1 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.7 חסימות, 51.4% אפקטיבי, 79.4% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

השחקן שמוביל את הנטס בנקודות, מה שמראה גם שהוא שיחק הרבה בנטס, אבל גם ממוצעי נקודות גבוהים. לופז הוא מהסנטרים שלמדו להתאים את משחקם לתקופה הנוכחית בשנים האחרונות ובעונה האחרונה בברוקלין הוא התחיל לירות שלשות באופן שאנחנו מכירים בשנים האחרונות, מה שהופך אותו לאחד משחקני ההתקפה המרשימים של התקופה הנוכחית.

מאמן:

קווין לוגרי – 8 עונות, מאזן 297- 318 (48.3% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 21- 13 (61.8% הצלחה) בפלייאוף.

אחרי ששימש כמאמן שחקן בעונה הגרועה בתולדות ה-NBA עבר לוגרי לליגה המקבילה כדי לאמן את הנטס. יחד עם ד"ר ג'יי שהצטרף באותה עונה זה הביא לנטס 2 אליפויות לפני המיזוג בין הליגות. הד"ר הועבר בטרייד מחוסר ברירה, אבל לוגרי נשאר המאמן של הנטס לעוד 4 שנים, בהן הנטס היו חסרי אמצעים ביחס לשאר קבוצות הליגה, ובכל זאת הוא הצליח להביא אותם לפלייאוף ב-1979, שם הנטס הפסידו 2- 0 לסיקסרס וד"ר ג'יי בסיבוב הראשון.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

    1. חיים

      26 נוב 2020 10:49:05

      בין פטרוביץ' למארבורי – שניהם שיחקו בערך פרק זמן זהה בנטס ומארבורי תרם יותר בתקופה המדוברת.
      לגבי ג'פרסון וקיטלס – קיטלס לא היה שחקן מספיק טוב ועל ג'פרסון התלבטתי הרבה, ואני עדיין מתלבט לגביו.

        1. עידו גילרי

          26 נוב 2020 11:46:58

          זה קצת חלק מהבעיה שלי עם הבחירות – חיים נותן משקל מאד גדול לבחירות לאולסטאר וחמישיות עונה יחד עם סטטיסטיקה אישית על פני "החשיבות" למועדון.

          1. חיים

            26 נוב 2020 12:11:44

            אני נותן יותר חשיבות לנתונים שאני יכול למדוד על פני נתונים (חשובים לא פחות) שאין לי איך למדוד אותם. בחלק מהמקרים ייתכן שיש לי גם קצת חוסר היכרות עם ה"חשיבות למועדון".

  4. אהרון שדה

    26 נוב 2020 13:22:06

    טוב זו שאלה מכשילה הכי טוב בנטס בהיותה בנ.ב.א הוא קיד אבל אני הלכתי על הכי טוב בנטס נקודה גם בהיותה בABA U ולכן הלכתי על ארוויניג .
    לראשונה אני בדעת מיעוט גם אם מזערית

  5. סימור סקגנטי

    26 נוב 2020 13:38:03

    הסטטיסטיקה של מארבורי לא מדויקת – אני זוכר שהוא היה מחרב קבוצות סדרתי, אבל לכזה אחוז אקפטיבי נמוך נראה לי שגם הוא לא הגיע. בכל מקרה מסכים עם המגיבים האחרים, המקרה של מארבורי הוא כזה בו המספרים משקרים. ריצ'ארד ג'פרסון אולי מעולם לא היה אול סטאר (באופן די מפתיע) אבל עדיין הייתי לוקח אותו לפני מארבורי למחליפים

  6. Dor

    26 נוב 2020 13:51:07

    תודה חיים. ג׳פרסון חסר גם לי. הוא היה מעולה ב 2000/1. MVP זה כבר טריקי. אין שם באמת שחקן שהוא הפנים של המועדון כמו שיש/היה ברוב הקבוצות. קיד נתן עונות נהדרות בעוד קבוצות ולקח אליפות בדאלאס, וינסינטי יותר מזוהה עם הראפטורס ודר׳ J עם פילי. לופז היה שם הרבה זמן ונתן עונות טובות אבל הוא לא פרצוף ל MVP, בקיצור בעיה.

        1. חיים

          26 נוב 2020 15:15:37

          ב-2001 קיד עוד היה בסאנס, וינס בטורונטו וג'פרסון במכללות. ב-2002-2004 הטריו היה קיד, קניון מרטין וג'פרסון ורק ב-2005 הצטרף וינס קרטר.

            1. חיים

              27 נוב 2020 10:08:56

              אני מנסה להבין לאיזו אחת התכוונת. שתיהן היו אהודות יחסית לניו-ג'רזי

  7. שחר אלוני

    26 נוב 2020 15:07:35

    תודה חיים, בחרתי בדר' שהיה פנומן בשנותיו בנטס בפרט ובקריירה בכלל.
    אגב, שכתבת על עונות באולסטאר אמרת שבשנים האחרונות רק יאו מינג היה 8 פעמים אולסטאר, לברון לא הגיע לכך?

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט