לא הרבה לאחר שמקגראת' החל את החקירות שלו, הוא החליט לפרסם אותן. המדיום שבו בחר היה LetsRun, אתר המוקדש לחדשות על ריצות מסלול וריצות ארוכות. האתר ידוע במיוחד בזכות “World Famous Message Boards”  פורום שבו משתמשים, רובם בשמות בדויים, כותבים בנושאים שונים סביב הריצה ככל העולה על רוחם. פורום זה נחשב "כיכר הכפר" של עולם הרצים. מקגראת', תחת השם הבדוי Anonymous 4 , תאר בפוסט שנשא את הכותרת "קיפ ליטון"  את פסילתו של ליטון במרתון מיסולה ופנה לקוראים להוסיף מידע בנושא.

משיב אחד היה סקוט האברד, לשעבר רץ בנבחרת מכללה ומאמן בבית ספר תיכון שהיה דמות ידועה בעולם הריצה של מרכז מישיגן. האברד בין היתר מדד ואישר מרוצי מסלול, עבד ככרוז בתחרויות וכתב עבור פרסומים שונים בעולם הריצה. ליטון לכד את תשומת הלב שלו באוקטובר 2009, כאשר קבוצת מרוץ השליחים של ליטון נפסלה מזכייה במרוץ השליחים של מרתון דטרויט. ליטון גייס ארבעה רצים ותיקים מהמדרגה הראשונה, אשר רק שניים מהם הכיר קודם לכן, שילם מכיסו את דמי הרישום עבורם, והציב את עצמו בקטע השני של המרוץ.

“But I thought once you were in you were in!”

חברי הקבוצה שזכתה במקום השני הופתעו מתוצאות המרוץ – במיוחד הרץ במקטע השני, אשר קיבל את המקל במקום הראשון, ידע שאף אחד לא עקף אותו במהלך המסלול, וגלה להפתעתו בעת מסירת המקל לרץ המקטע השלישי שהם כבר לא במקום הראשון. בסיוע חבריו לקבוצה הנבוכים של ליטון, אשר חשו מואשמים במידה מסוימת, הקבוצה שהגיעה במקום השני ערערה. הערעור הוביל לפסילה של קבוצתו של ליטון. בעקבות הפסילה, האברד החל התכתבות עם ליטון על מנת לנסות לראות היכן הוא קצר את המסלול.

התגובות הראשונות של ליטון היו חמקניות ודו משמעויות, אך לאחר שבוע של התכתבות הוא כתב: "כן, כנראה קיצרתי את המסלול". שאלתי אותו היכן זה קרה והוא ציין את המקום ואמר "כנראה רצתי בטעות אחרי מישהו". עניתי לו: "לא, לא עקבת אחרי אף אחד, אתה רימית "

שבועות מספר לאחר מכן, האברד מצא בעיתון Michigan Runner היוצא אחת לחודשיים את המכתב של הקורא בריאן סמית: אני רוצה לספר על הביצועים האחרונים של רופא השיניים שלי מדוידסון, ששמו דר' קיפ ליטון. אנחנו לעיתים קרובות משוחחים בזמן ריצה כאשר אני מגיע לדוידסון.  לאחרונה סיפר לי על מספר מרתונים שהוא מתכנן לרוץ. כאשר שאלתי עליהם מאוחר יותר אמר לי: "שמחתי על שסיימתי אותם" ו – "אני שמח שלא נפצעתי". ידעתי שהוא רץ טוב, כך שבדקתי את תוצאות הריצה שלו. עכשיו אני יודע עד כמה שהוא צנוע.

מתברר שליטון סיים שלושה מרתונים בפחות מחודשיים, ציין בריאן סמית, כולם מתחת ל – 3 שעות. הוא סיים שני כללי וראשון בקבוצת הוותיקים במרתון ניו מקסיקו בתוצאה של 2:57:54, מקום חמישי כללי וראשון בקבוצת הוותיקים במרתון של ה- Citi of Trees ב- רביעי לאוקטובר בתוצאה של 2:55:45 ו במקום ה – 14 כללי וראשון בקבוצת הוותיקים במרתון מנצ'סטר בתוצאה של 2:54:06.

בריאן מסיים: "אני חושב שתוצאות אלו שוות אזכור, לא ראיתי אותן מוזכרות במגזין שלכם וחשבתי שכדאי שאציג אותם."

האברד שלח אימייל נוסף לליטון ובקש שיקשר אותו עם בריאן סמית. כאשר ליטון ענה שהוא לא זוכר את כל הלקוחות שלו, האברד לחץ יותר ושאל ישירות: "מיהו בריאן סמית? יותר מאוחר כתב האברד ב – LetsRun: "הוא לא אמר שהוא לקוח שלו, הוא לא התנגד יותר מדי כאשר אמרתי לו שזה נראה כאילו הוא עצמו רשם את המכתב לעיתון."

במהלך הסתיו של 2010, ליטון התחרה במרתונים של רוצ'סטר, ניו יורק; פורטלנד, מיין; הנטיגטון, מערב וירג'יניה; וצ'ארלטון , צפון קרולינה. ברוצ'סטר, זמן הצ'יפ שלו היה 2:58, שהקנה לו מקום ראשון בקבוצת הוותיקים. צילומים ברוצ'סטר הראו את ליטון בקו הזינוק בסווט-שירט ירוק אפור וכובע בייסבול עם לוגו צהוב מבהיק וללא מספר חזה גלוי לעיין. בקו הסיום, הוא לבש חולצה אחרת וכובע אחר. מבחינת האברד תמונות אלו הגדישו את הסאה, הוא הציב אולטימטום בפני ליטון: " תוריד את אתר Worldrecordrun.com או תסתכן שאחשוף אותך בטור שלי ב Michigan Runners.

האתר ירד תוך מספר ימים. (על פי ליטון, האתר ירד מכיוון שיצר עבודה יותר מהשווי שלו, והאיום של האברד לא היה גורם בשיקולים שלו.) קאתי זאל, שבאותו זמן הייתה המנהלת של התא המקומי של קרן הסיסטיק פיברוזיס, אמרה שאינה מודעת לאף תרומה שהגיעה דרך הקישור באתר של ליטון. "התחלנו לקבל טלפונים ששאלו: "האם זהו אתר אמיתי? לי לא הייתה שום הוכחה לכאן או לכאן". על פי קאתי, ליטון הוא שבסופו של דבר אמר: "האתר מציג את הארגון בצורה לא טובה". לורי פינק, הדוברת של קרן הסיסטיק פיברוזיס, אמרה שמאז 2004, ליטון ובני ביתו תרמו במצטבר 20 דולר לארגון.

גם לאחר שליטון הסיר את האתר, הוא המשיך להשתתף במרוצים. ב- 11 לדצמבר, 2010 במרוץ בשרלוט, זמני הביניים שלו הראו למנהל המרוץ שהוא קצר את המסלול, ועשה זאת בצורה לא חכמה במיוחד. תוך 48 שעות הוא נפסל. ליטון השיב מיידית תוך 8 שעות כתב תגובה המציגה אותו כקורבן של "ציד מכשפות", ו- "מסע הכפשות … האשמות מגוחכות שכולן אינן נכונות", הוא הוסיף: "הכשלון שלי הוא בלא להיות יוצא דופן, אני עוסק ברפואת שיניים מעל 20 שנה ויש לי שלושה ילדים, מעולם לא נעצרתי ואפילו לא נתבעתי. מעולם לא רימיתי במרוץ. הדבר הכי גרוע שעשיתי אי פעם היה לקבל דו"ח חנייה, אני יודע, משעמם."

בינתיים, כפי שציין ליטון, הלגלוג בפורום של LetsRun החל לקבל חיים משלו. בסוף דצמבר, ליטון כתב לוולדון ג'ונסון, אחד המייסדים של LetsRun, והתלונן על היחס שהוא מקבל באתר. הוא הודה בפסילות שלו בדטרויט, מיסולה ודלוור וניסה להביא תירוצים עמומים לכל אחד מהם. ("פניתי בלי משים מוקדם מדי וחתכתי חלק מהמסלול …אכן הייתי צריך להיפסל אבל זה היה ללא כוונת זדון") הוא הוסיף: אני חבר בוועדת האתיקה של רפואת השיניים  – בפועל, הוא לא היה חבר בה – "כך שאני מודע לכך שיש להתייחס ברצינות לרמאות." אבל, לטענתו, המצב יצא מכלל שליטה. "אם ההאשמות הללו היו נכונות, הן בוודאות היו מכריחות אותי להפסיק לרוץ. כפי שאתה יודע, לא הפסקתי, אין לי מה להחביא".

העוקבים אחרי ליטון נכנסו לפעולה. הם בחנו מפות של מסלולי הריצה ואתרו את הנקודות בהן היה יכול לקצר את המסלול. ריץ' הלר, רץ קולג'ים בעברו, אסף את ממצאים באתר נפרד, Study of Kip Litton Running, האתר כלל קישורים לקטעי וידאו המראים בין היתר את ליטון צועד לקו הסיום במרתון אריזונה בינואר 2010 (זמן צ'יפ של 2:52:21). "בכמה מרוצים, העדויות  נסיבתיות", כתב הלר, "עבור האחרים זה SLUM DUNK." לאוהבי הקונספירציות, ליטון היה מעדן עסיסי , כותבים באתר  LetsRun בחרו בשמו כגון   Lone Gunman (בעקבות התיאוריה שרוצח קנדי פעל על דעת עצמו, שם נפוץ בעולם הקונספירציות)  ו -Zapruder (צלם חובב שצלם את רגע ההתנקשות בקנדי). השאלה העיקרית הייתה: איך? האם היה לו מסייע? האם נהג במכונית מנקודה לנקודה? רכב על אופניים? מצא שיטה לשנות את התוצאות?

ג'ניפר סטרוהאן, מנהלת המרוץ של מיסולה, תמהה: "זה יקר, הוא טס בכל רחבי הארץ, שוכר מכוניות, מתכנן מראש, צריך לפענח היכן יהיו מונחים השטיחים, איך לרוץ ולחתוך על מנת לעקוף אותם. תחשבו כמה קשה צריך לעבוד על מנת לא להתחרות במרוץ."

מאמץ החשיפה התרכז במרתון מערב ויומינג, שם לכאורה ליטון זכה באופן ברור וללא ערעור. אחד מהחושפים הגיע לדף באתר בלתי קיים שנשאר בזיכרון המטמון אשר כלל את האזהרה: " כתוצאה מדמי הרשום הנמוכים, לא יהיו במרוץ חולצות, סל מתנות, צילומים או מדליות למסיימים."

ב – 11 לינואר, 2011, מגיב בשם Liptodakip כתב: "מרתון מערב ויומינג עדיין מסקרן אותי. 29 רצים בסה"כ. וליטון ניצח. מישהו יודע משהו על המרוץ הזה? האם זה מרוץ אמיתי? אתר המרוץ הורד והתוצאות נעלמו (הן היו שם עד לפני שבוע). האם הוא המציא את כל המרוץ? האם הוא עד כדי כך bold?

כן, הוא כזה, וכן הוא המציא. LetsRun  געש: מרתון מערב ויומינג היה יצירת הפאר של ליטון, ואפילו הכעוסים ביותר מהמאשימים של ליטון היו חייבים להתפעל מההברקה: הדרך הכי קלה לנצח במרוץ הייתה פשוטה ביותר: תמציא את כל המרוץ! עבור המרוץ המזויף שלו, ליטון בנה לא רק אתר מרוץ, אלא גם רשימת משתתפים עם הזמנים שלהם (כולל שם, גיל, מין ועיר מגורים). הוא יצר בנוסף מנהל מרוץ פיקטיבי, אשר ענה לשאילתות באימייל. התברר לקייל סטרוד ששישה חודשים לאחר מכן, כאשר הפנה שאלה למנהל המרוץ "ריצ'ארד רודריגז" בנוגע לקיפ ליטון, התשובה שקבל שכחה להשמיט פרט חשוב, כשריצ'ארד רודריגז הסתכל במראה, פרצופו של קיפ ליטון ניבט אליו בחזרה. 

ברקיחת הפנטזיה, "מישהו" הרחיק לכת ואף רשם תגובה באתר “Marathon Guide” המאגד עדויות של רצים על מרתונים ברחבי העולם: "מרוץ קטן, כשני תריסרי רצים, אין חלוקת ג'לים אלא מיים בלבד, מסלול הלוך חזור, אין צופים ומעודדים, נשמע מדכא , אבל הנוף והעיירות שרצים דרכן מפצים על כך! מחק את מערב וירג'יניה מרשימת המרתונים שלך ובקר בכמה מהעיירות היפות ביותר בארה"ב תוך כדי ריצת מרתון".

הכותב היה " G.S" מנברסקה, אשר התאים אך ורק למתחרה אחד, גרג סנצ'אס, מלינקולן, בן 54. הניסוח "למחוק את ויומינג מהרשימה שלך" התייחס לאותם רצים ששמו לעצמם למטרה לרוץ בכל 50 המדינות. יש בשנה יותר מבקרים בפסגת האברסט מאשר כאלו החוגגים את ריצת המרתון במדינה ה 50 שלהם. קבוצת חוקרי המז"פ של LetsRun הצליחה לקבוע שאין שום טעם הגיוני לסנצ'אס להתייחס למחיקה של מדינה מהרשימה שלך, מכיוון שעל פי המידע באתר Marathon Guide, זהו המרתון היחיד שאי פעם השתתף בו. כך היה גם לכל שאר 28 הגברים והנשים מ- 12 מדינות שהשתתפו במרוץ. למעט ליטון, עבור כל אחד ואחד מהם זהו היה המרתון היחיד בו השתתף. משותף לכולם היה גם שם פשוט (ג'וזף סמית, קווין סקוט, סו ג'ונסון, קארן נלסון). מעבר למעידה הקטנה הזאת, מישהו השקיע הרבה מאמץ בלייצר פרופילים באתר Athlinks עבור הרצים הפיקטיביים האלו.

למחרת, שני מרוצים דמיוניים נוספים התגלו ברשימת המרתונים של ליטון המופיעה ב Athlinks: באורלנדו ואטלנטה. בדיקה של אתרי המרוצים האלו גילתה שהם מאוחסנים באותו שרת האינטרנט שמחזיק את האתר של מרתון מערב ויומינג, את אתר Worldrecordrun.com, ואת אתר מרפאת השיניים של ליטון.

מעבר לזעם ולתדהמה, קהילת LetsRun הביעה התפעלות: "זה הדבר הכי משוגע ששמעתי עליו בחיים שלי..  ואו … יותר טוב מפורנו… האם יכול להיות שקיפ ליטון כלל לא קיים וזאת תרמית יוצאת דופן?"

ליטון היה ללא צל של ספק קיים, אך הסיפור שלו היה חידתי: האם הוא היה רק בחור עם חוצפה בקנה מידה אולימפי או שהוא רק סבל מסוג אשליה עצמית מורכבת? אחרי הפסילה הזמנית שלו ממרתון שרלוט בדצמבר 2010, הוא פנה בערעור למנהל המרוץ, טים רודז. מלא בתרעומת על הפגיעה בו, הוא אזכר את הטרגדיה של מחלת הבן שלו ( "יש לי בן בגיל 9 עם סיסטיק פיברוזיס טרמינלי. אני רץ על מנת לגייס תרומות על מנת לרפא את המחלה המרושעת הזאת.") רודז הסביר לסקוט האברד כי ללא הוכחה חותכת של רמאות, הידיים שלו כבולות. מכיוון ואין עדות לכך שליטון עזב את המסלול וחזר אליו בנקודה אחרת, רודז היה חייב לבטל את הפסילה.

“Lazy? I’ve been social-networking my ass off.”

בהתחלה, ליטון שכנע את עצמו שלמרות הרמזים שנשמעו פה ושם בקשר לרמאות שלו, הוא יוכל להמשיך בשיטות שלו מבלי למשוך יותר מדי ביקורת עוינת. העובדה שכמעט ונפסל בשרלוט נראה ששינתה את התוכנית שלו. נראה שזה הולך להיות המרוץ האחרון של ליטון. כתגובה ללחץ באימיילים של האברד ואחרים, הוא הכחיש שרמה או ניסה להטעות – וסיפק הסבר לגבי המרוץ בויומינג, הסבר שהשאיר את כולם נדהמים לגבי היכולת שלו להמציא תירוצים:

"המרתון בויומינג אכן ארע. קבעתי אותו במסגרת טיול של המשפחה לאזור. כשתכננתי את הטיול, בניתי אתר למרוץ, אשר כלל הרשמה למרוץ. יותר מתריסר אנשים הביעו עניין בריצה. ארגנתי מספר תושבים מקומיים לסייע לי בארגון וביצוע. בבוקר המרוץ הופתעתי שאף אחד לא הגיע. רצתי בכל מקרה וכרץ היחיד הגעתי במקום הראשון והאחרון. הגרסה הראשונה של התוצאות כללה אך ורק את שמי. חבר שהוא איש מחשבים שכנע אותי שזה נראה מגוחך והציע שהוא יכול להוסיף כמה שמות נוספים. אחרי שהסקתי שהוספה שכזאת לא תפגע באף אחד, הסכמתי. כלומר, כן, אני לגמרי אחראי לכך. אני מצטער על ההחלטה החפוזה הזאת ומשוכנע שלא הייתי צריך להרוס משהו שהיה אמור להיות לגיטימי."

בן מילפוגייל, בונה אתרים ממישיגן, הקים את האתרים השונים של ליטון ועדכן את התוכן שלהם. בן סיפר שליטון הטעה אותו בהצגת מרתון ויומינג כלגיטימי, והוסיף כי נתוני המרוץ הועברו אליו באימייל על ידי "ריצ'ארד רודריגז".

בינואר 2011, ליטון נפסל ממרוץ נוסף: מרתון City of Trees בשנת 2009, באיידהו. בחודש לאחר מכן, האברד סחט הבטחה מליטון שיודיע מראש על כל מרוץ שהוא הולך להשתתף בו, כך שניתן יהיה לעקוב אחריו.

"אני מצפה להיות מנוטר", כתב ליטון להאברד, "אני מבין שזה לא יהיה זיכוי גורף, אבל זה בהחלט צעד טוב בכיוון … אני ממשיך להיות מחויב למטרה שלי לרוץ מרתון בכל אחת מ 50 המדינות ולגייס כספים לארגון הצדקה בו אני תומך. בבוא הזמן, אני מאמין שהספקות ייעלמו. אני מברך כל אחד ואחת שירצו להצטרף אלי."

בשבועות הקרובים, אמר ליטון, הוא מתכנן להשתתף במרתון Cowtown בפורט וורת'. ביום המרוץ , הוא לא הגיע. יום לפני המרוץ הוא שלח אימייל למארגני המרוץ: "נפגעתי בתאונת דרכים ואינני מסוגל להשתתף במרוץ, האם תוכלו בבקשה לשלוח לי את חולצת המרוץ ושאר הפריטים שקיבלו המשתתפים? תודה."

באם ליטון נפצע בתאונת מכונית או לא היה חסר משמעות. במשך מספר חודשים ליטון לא הופיע באף מרוץ. הפורום של LetsRun המשיך לרחוש בפוסטים סרקסטיים ותקיפות אישיות על ליטון, שמפעם לפעם זכו בתגובות נגד אוהדות ("הוא אינטליגנטי, לא אנוכי, מחוכם, תורם לצדקה, עניו, אכפתי, נדיב יתר על המידה … אהוב על ידי הלקוחות שלו ונערץ על ידי חבריו ומשפחתו.")  מגיבה אחת טענה שהיא "רצה וגם אחות בבית החולים שבו נקבע שלבנו של ליטון נותר זמן קצר לחיות". מגיב אחר תאר אמון בוקר שבו ליטון ביצע אמון אינטרוולים מתיש. Quite a Story היה השם שבו בחר מגיב שהציג את עצמו כעיתונאי להגיב. הוא כתב: "אחרי שראיינתי עשרות אנשים, גיליתי צד חדש ומדהים לסיפור הזה, המשמעות שלו היא שליטון חף מפשע". המגיב בקש אינפורמציה נוספת מכל מי שיש לו כזאת וסיפק כתובת אימייל. אימיילים שנשלחו מיידית לכתובת, לא קיבלו תגובה.  

שלחתי (המחבר, מארק סינגר) מספר רב של אימיילים לליטון. הוא סרב לשוחח או להיפגש. השאלות שלי היו בעיקרן ביוגרפיות או קשורות לריצה. התשובות שלו היו בדרך כלל ארוכות, כתובות היטב ועמומות בצורה שהותירה תמיד מקום לספק.

באביב 2012 הופיעה מודעה ב LetsRun תחת שם המשתמש ActuallyThisIsTheWayItIs:

"אחדים מאיתנו הרצים מבינים היטב איך מרוצים מופעלים. קיפ ליטון היה מאד פתוח בהתייחסות שלו להאשמות שלנו. כולן נדונו ולכולן סופקו הסברים הגיוניים וסבירים, במקרים רבים מגובים בהוכחות או עדויות. הוא שיתף איתנו התכתבויות עם כתבים ומנהלי מרוצים שסתרו פוסטים מאשימים. אנחנו כעת מסופקים למדי על ידי המידע שחילק. אנחנו לא רוצים לדבר בשמו אבל יש הסתברות אפס שהוא עצמו יגיב בפורום שבו הכותבים הם אנונימיים."

כתבתי לליטון, שאלתי האם ראה את הפוסט והצעתי ש- "נעזור האחד לשני." אני רוצה לשוחח עם הבלוגר שכתב את התגובה ומשתוקק לקבל קטעים מהתכתובות שמצוטטות בפוסט.

ליטון ענה:

"לא, לא ראיתי את הפוסט. מתי הוא נכתב? אינני יודע עדיין מי כתב את הפוסט אבל מרחב האפשרויות צר – אני אבדוק. לא אוכל לספק אף שם אלא אם זה מאושר מבחינתם. עוררת את הסקרנות שלי – אך לא אעשה את הטעות שעשיתי לפני מספר חודשים שהגבתי ב LetsRun. ויכוחים רטוריים ארוכים עם זרים אנונימיים עשויים להיות מבדרים לכמה אנשים, אך אינה הדרך בה אני בוחר לבלות את זמני."

"אני מתכוון לרוץ את מרתון בוסטון," כתב לי ליטון במרץ 2010. "האימונים שלי עדיין לא סדירים כך שאני לא בונה על שיא אישי – בין היתר עקב התקופה שבה לא יכולתי לרוץ." הנחתי שהתקופה בה לא היה יכול לרוץ מתייחסת לתאונה שעבר ומנעה ממנו להשתתף במרתון Cowtown.

מרתון בוסטון הוא אחד היחידים שדורש כחלק מההרשמה להציג מרתון קודם עם תוצאת מינימום (תלוית גיל ומגדר). המרתון היחיד שהיה רלוונטי עבור המרוץ היה זה של שרלוט, שם הייתה כוכבית צמודה לתוצאה של ליטון. המארגנים של מרתון בוסטון, שהיו מודעים להיסטוריה הפרובלמטית של ליטון, פנו למנהל המרוץ טים רודז, ונאמר להם שהתוצאה תקפה.

שבועיים לפני המרתון בקשתי מליטון הערכת זמן סיום. הוא ענה: אם הכול ילך כשורה, 2:47. אם לא, מעט איטי יותר.

כתבתי לו, אני מתכנן להיות בבוסטון – שניים מבניי משתתפים במרוץ –  והצעתי שניפגש. מודע לחמקנות הקודמת של ליטון, הופתעתי כשהשיב: "האם יתאים לך אחרי המרוץ? כך שאוכל להכיר לך מספר אנשים נוספים." הסיכוי שהפגישה אכן תתרחש, היה לדעתי קרוב לאפס, עם זאת הערכתי את הצורה בה הגיב.

המרוץ היה ביום שני, ה- 16 לאפריל. בשבועות שקדמו למרוץ, האווירה ששלטה ב LetsRun הייתה כי ליטון לא יגיע למרוץ. עם זאת בסוף השבוע שקדם למרוץ, ליטון או מישהו מטעמו אסף את הערכה ומספר החזה ממטה המרוץ. כותב ב- LetsRun  סיפק את הידיעה – ולא ליטון עצמו, בשבוע שקדם למרוץ התעלם מהאימיילים שלי.

כמו בכל המרתונים הגדולים, מספר המשתתפים במרתון בוסטון, יותר מ 22,000, חייב זינוק מודרג במקצים. תחילה יצאו לדרך כ 200 משתתפים בכיסא גלגלים ורצי העילית. שאר הרצים היו מאורגנים במקצים על פי הזמנים המאושרים שהציגו בזמן ההרשמה. באותה שנה היו שלושה מקצים מחולקים כל אחד ל 9 תתי מקצים (corrals) , כל אחד מכיל כ 1000 רצים. לליטון נקבע המקצה הראשון, בתת המקצה השני (מה שמהווה אינדיקציה לאיכות האבסולוטית של הזמנים שהציג). במקרה, גם בני רייד ומספר רצים אחרים שהכרתי נקבעו לאותו מקצה.

יום שני היה בהיר וחם בצורה לא אופיינית לעונה עם טמפרטורות שמתקרבות ל 30 מעלות. אני מצאתי מקום ישיבה מוצל ביציע שבקו הסיום והרשתי מוכן לכל הפתעה שתגיע: יתכן ואזכה למבט ראשון על קיפ ליטון, יתכן ולהקה של ציפורי פלמינגו ירוקות תחלוף מולי. הציפייה שלי נמשכה פחות משעה מהזינוק. נרשמתי לשרות טלפון סלולרי שסיפק סמס עם זמני הביניים ל- 10 ק"מ, חצי מרתון ו- 30 ק"מ. אחרי שקיבלתי את זמני הביניים של בניי ורץ נוסף מהמקצה של ליטון, חיכיתי זמן נוסף על מנת להסיק שסביר להניח שליטון נמצא כעת בדוידסון, קודח שיניים. שיחת טלפון למרפאה של ליטון אישרה את ההנחה.

מעט לפני שמונה בבוקר למחרת, ליטון החנה את ה SUV שלו בחניית המרפאה. אני ניצבתי בכניסה לבניין וכשהגיע הצגתי את עצמי. "לא, לא!" הוא אמר וחלף על פני לתוך הבניין. עקבתי אחריו לתוך המשרד אחרי שולחן הקבלה. הוא נכנס למשרד שלו וסגר את הדלת. כשעמדתי לדפוק הוא פתח את הדלת ואמר לפקידת הקבלה: "תתקשרי למשטרה, זהו מסיג גבול". אמרתי שאני עוזב וחזרתי לדיינר בהמשך הרחוב, וניסחתי מייל לליטון.

View post on imgur.com

התוכנית שלך השתבשה, כתבתי, ואני רוצה לתת לך אפשרות להסביר איך זה קרה. הוא לא ענה באותו היום אך למחרת בערב הציע שניפגש ביום שאחרי, אחרי העבודה.

ליטון בחר בהמבורגרייה של ונדי במרחק של כמה ק"מ מביתו. הוא הגיע לפני וחיכה לי בשולחן פינתי בגבו אל הקיר. מעליו הייתה תלויה תמונה של דייב תומאס המנוח, המייסד של ונדי, עם הכיתוב: "כשמדובר בערכים, אני אף פעם לא מקצר פינות."

השאיפה המשותפת לשנינו הייתה, כך הנחתי, שהשיחה תייצר הסברים לקריקטורה חסרת המצפון והמתועבת שהציג החלק היותר בוטה במגיבים ב LetsRun. בנוסף לתשובה לשאלה : "למה?", השאלה שקיוויתי לקבל עליה תשובה היא "כיצד?"

(חלק שלישי ואחרון מחר)