תורת המספרים: משלוש יוצא אחד

תורת המספרים: משלוש יוצא אחד

בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

שלוש היו תמיד אהבותי, שלוש הן לא יותר מדי. אהבתי שיר ישן וים כחול, אהבתי אותך מכל – תלמה אליגון רוז

בבסיסו של כל ענף ספורט תחרותי מצויים חוקי המשחק. החוקים נועדים ליצור מה שמכונה באמריקה equal playing field. הכוונה שכל הקבוצות או השחקנים בליגה, במדינה או לפעמים בעולם יהנו מאותם תנאים ויוגבלו על ידי אותן הגבלות כמו כל השאר. בעיטת עונשין היא תמיד 11 מטר. המרחק בין הבסיסים הוא תמיד 90 פיט. רבע הוא תמיד 10 דקות בכל העולם ו12 בNBA. מכאן שברגע שהחוקים והמפעלים המבוססים עליהם צוברים וותק, מאוד קשה לשנות את החוקים מאחר וקבוצות ויחידים מתאמנים על בסיס החוקים, ואסטרטגיית המשחק שלהם נקבעת על פיהם. אבל לפעמים אין ברירה. אחרי המונדיאל של 1990, שהסתיים עם נצחון 1:0 בבעיטת עונשין אחרי שבמהלך הטורניר עסקו הנבחרות הגדולות בעולם בעיקר בלהעביר זמן כדי לפנות מקום לעוד זמן משל הן לא גרמניה או איטליה אלא הפועל יהוד, הבינו בFIFA שחייבים לשנות, ואסרו על השוער לקלוט ביד כדור שהוחזר לו מההגנה. כשמשחק בין המיניאפוליס לייקרס לפורט ווין פיסטונס הסתיים בתוצאה 19-18, הליגה הבינה שחייבים להגביל את זמן החזקת הכדור אצל ההתקפה.

אי שם מעבר לקשת…

אבל ישנם גם שינויים פחות מתבקשים, כלומר לא כאלה שנעשים בצוק העתים מתוך מצוקה אמיתית שמאיימת על הענף, אלא שבאים מהכיוון השני, במטרה להפוך את המשחק ל״יותר״, יותר התקפי, יותר מותח, יותר מושך קהל, יותר מהיר, יותר ספורטיבי, יותר הוגן, יותר משהו. למשל במונדיאל 1998 הוכרז כי עבירה מאחור דינה אדום אוטומטי במטרה להפוך את המשחק ליותר מהנה והתקפי, וגם הונהג אז ״שער הזהב״ בנסיון להפוך את שלב הנוקאאוט ליותר דרמטי ומרתק. בפוטבול עם עליית המודעות לפציעות שחקנים משתנים החוקים על מה מותר לעשות במטרה למנוע משחקנים נזק בריאותי בלתי הפיך או מתמשך. בבייסבול הונהגו שלל חוקים לקצר את זמן המשחק, ומנגד הורחב הפלייאוף כדי להוסיף עניין לליגה הסדירה.

אבל מכל השינויים האלה, השינוי הדרסטי ביותר לדעתי הוא ההוספה של קשת השלוש בכדורסל. ההיסטוריה שלו מעניינת. הרעיון החל בשנות החמישים אבל לא תפס את תשומת הלב. בשנות השישים חזר הרעיון לבצבץ בליגת הABL, הESPL, הCBL ולבסוף בABA בסוף שנות השישים, ונקבע על 25 פיט (7.62 מטר) בקשת ו22 פיט (6.70 מטר) בפינות. המטרה היתה להגביר את האקשן וליצור משחקים התקפיים יותר בכך שאפשרה לקלעים הנמוכים והזריזים לצלוף מרחוק בלי להזדקק לחדור לתוך הצבע ולהתעמת עם ההגנות. יחד עם ההטבעה (שבאותם שנים היתה אסורה בNBA) אפשרה הקליעה משלוש לABA להציג משחק התקפי ומעניין יותר כשהכדור נע פנימה והחוצה במטרה לשחרר שחקן לקליעה. עם פירוק הABA והתמזגותו עם הNBA הוחלט להוסיף את החוק החדש לNBA ב1979 וב1980 הוכרזה קשת השלוש על ידי פיב״א. כיום מרחקה בNBA עומד על 23 פיט, תשעה אינצ׳ים שהם 7.24 מטר (22 פיט בצדדים), ו22.15 פיט שהם 6.60 מטר (21.65 בצדדים) בWNBA, NCAA ובשאר העולם.

ג׳ון פקסון מהשלוש, ב93, נותן לסאנס בראש, וחותם אליפות מספר שלוש.

על פניו, השינוי הזה נראה הגיוני, בכדורסל של ימינו שלוש אפשרויות קליעה ולהן מקדם סיכון-סיכוי שונה. הקליעה חופשית היא נטולת סיכון לגמרי (או כמעט לגמרי) ומקנה נקודה אחת. קליעה ״רגילה״ בה השחקן נאלץ לזרוק תוך כדי תנועה, מעל חסימה או שחקן מגן, וכן מסתכן באיבוד הכדור ובבזבוז ההתקפה, מקנה 2 נקודות. קליעה משלוש, המצריכה יכולת קליעה גבוהה, אחוזי ההחטאה שלה גבוהים והכדור ניתז מהקשת בעוצמה שמקשה על ריבאונד התקפה מתחת לסל מקנה 3 נקודות. בנוסף, כפי שציינתי קודם, הקליעה לשלוש מאפשרת לשחקנים שכוחם בידיתם ולא ביכולת הפריצה ושלא ניחנו במסה עודפת להצטיין ולהשפיע על המשחק. עד כאן נאום ההגנה, מכאן: התביעה.

לכובע שלי שלוש פינות

אז מה הבעיה בשלשות? השלשות. התחלתי ואמרתי, חוקי המשחק יוצרים שדה משחק שווה לכל נפש. שער בכדורגל הוא תמיד שער, מבעיטת עונשין או מחמישים מטר. טאצ׳ דאון הוא תמיד 6 נקודות, בין אם הושג מיארד או מזריקה על פני 40 יארד. עצם העובדה שקליעה מנקודה מסויימת ״שווה״ יותר מקליעה אחרת שובר את העקרון הזה. אחד המהלכים שרואים לפעמים הוא שחקן שמקבל את הכדור ״על הקו״, עושה צעד לאחור וקולע. הצעד הזה שווה לקבוצתו עוד נקודה. דרכת על הקו? הסנטימטר הזה עלה לך בנקודה. מנגד, זריקת התאבדות על פני כל הפרקט? 3 נקודות. וזה לא שיש הבדל בין קליעה רגילה ששווה 2 נקודות לקליעה בסיבוב מתחת לסל מול שלושה שחקנים שגם שווה 2 נקודות. אז מה דינה של קליעה מ23 פיט ששווה יותר מקליעה מ22 פיט? ולמה שלא נגדיר גם את ההטבעה שהיא סל של 100% כשווה נקודה 1? האמת שכמו עם השלשה, עלו פה ושם הרעיונות האלה, אבל הסיבה שאין ניקוד שונה לקליעות שונות בכדורסל (פרט לשלשה וקליעה חופשית) היא, שכפי שציינתי בפתיחה, שכל שינוי הוא בעייתי, וודאי בספורט שמשוחק תחרותית בארה״ב ובעולם קרוב ל100 שנה. אבל זה שיש תירוץ לא משנה את הבעייתיות של השלשה. יש הבדל ענק בין קליעה חופשית לקליעה רגילה. אין הבדל בכלל בין קלע שדרך על הקו לקלע שעמד מאחוריו.

ההתמקדות של הגנות בכיסוי השלשות והחדירה לסל עשוייה להחזיר עטרה ליושנה דווקא לקליעה מחצי מרחק.

הבעיה השניה, ולא ממש אשמת השלשה, היא האנליטיקס. הגישה האנליטית בכדורסל סופרת שלושה אלמנטים במשחק שבהם התשואה (אחוזי קליעה, כמות נקודות) יחסית גבוהה: קליעה חופשית (מקסימום סיכוי, אפס סיכון), לייאפ (אחוזי קליעה גבוהים מאוד) וכמובן השלשה. האנליטיקס לימדו את הקבוצות: סחוט פאולים, רוץ לסל, שלח את השחקנים שלך לקשת, והרי לך נוסחה לאליפות. התוצאות לא אחרו להגיע, הגולדן סטייט ווריורס, קבוצה שבנויה על קליעות לשלוש ומאומנת על ידי סטיב קר, בעצמו מגדולי קלעי השלשות בהיסטוריה, בנתה שושלת אליפויות מרשימה מההשענות שלה על הקליעה משלוש. כמובן שלא לעולם חוסן. בסופו של דבר קבוצות יפתחו הגנות חזקות יותר מול הקליעה לשלוש ויורידו אותה חזרה לפרקט, אבל עד אז, החגיגה תמשך.

סטפן קרי מראה לכולם מאיפה הדג קולע

מספר חזק: אלן אייברסון

One word – Hero. Two words – anti hero. אין הגדרה יותר מושלמת לאלן אייברסון. אפשר לשטוח פה את ההישגים, רוקי השנה 1997, 4 פעמים scoring champion ושלוש פעמים מלך החטיפות, 11 אול סטאר, פעמיים MVP של האול סטאר וNBA MVP 2001. אפשר גם למנות את 24,368 הנקודות שקלע בקריירה (26.7 למשחק, שביעי בכל הזמנים), אבל זה לא מספר את כל הסיפור. בשביל זה צריך היה לראות את הצפלון הזה, 1.83מ׳ על 75 קילו עובר שלושה שחקני הגנה והופך התקפה אבודה לליי-אפ קליל. בשביל זה היה צריך לראות את האופן שבו הוא התקבל בליגה, האופן שבו הוא הפך מקוריוז לכוכב ומכוכב לשחקן שנוי במחלוקת, ואז נאלץ לבלות את שנותיו האחרונות בכל מיני נאגטס וגריזליז לפני שתלה את הנעליים.

אין לי ספק שלא רק הNBA לא ידעה איך לאכול אותו. אמריקה לא ידעה איך לאכול אותו. אחרי שנות השבעים השתלטה על הNBA תפיסה של Brand Safety. כוכבים עם חיוך צחור ואימג׳ נקי כמג׳יק ג׳ונסון היו הפנים של הליגה. סטיות תקן כמו קארים עבדול ג׳אבר נסבלו כל עוד הם השאירו את הדעות שלהם בבית, ובכלל, הרי גם רפובליקנים קונים סניקרס.

כשאייברסון הופיע, מסופר ומחוייך, ההתעסקות היתה בעיקר ביכולת הפנומנלית שלו לקרוע הגנות בזכות המהירות, הדיוק והיכולת שלו לנוע למקומות שלא ממש חשבת עליהם. למרות גובהו הוא לא בחל במתקפה אווירית לכשהיה צריך, ובנוסף גם גילה מנהיגות על המגרש, תפקד גם כרכז וגם כקלע וכמובן ההגנה הבלתי מתפשרת שלו הביאו אותו לזכות ברוקי העונה. על גבו היתה תלויה קופת השרצים בדמות תקופת המאסר שריצה על עבירה די תמוהה שהסריחה מהטייה גזענית. אבל החיוך והמהלכים חיפו על העבר הנשכח.

אלא שעם ההצלחה באו הקעקועים, הראסטות, אלבום הגנגסטה ראפ שנגנז בהוראת דייוויד סטרן, ההסתבכויות עם החוק, התלונה על אלימות משפחתית. ב2001, אייברסון בעונתו הטובה ביותר הביא את הסיקסרס לגמר הליגה, מרחק נגיעה מהחלום, אבל נכנע בחמישה משחקים ללייקרס של שאקובי. מפה הדרך היתה סלולה למטה והחוצה. בתחילה באה הפציעה, ריאיון הpractice, עזיבתו של המאמן לארי בראון, ולבסוף הטרייד לנאגטס שכמובן גם אייברסון וגם הסיקסרס טענו שזה לא הם שרצו. אייברסון התחיל לטייל בליגה, המשיך להפגין את היכולת שלו, עד שלבסוף חזר לסיקסרס לעונת פרישה, ואחרי איזה טורקי קצר בבשיקטש תלה את הנעליים.

היום, כשאתלטים עטורי קעקועים לא מהססים להודיע לליגה שהם דוחים את המשחקים לאותו יום כמחאה על ירי של אדם שחור על ידי המשטרה, קשה להבין מה היה באייברסון שכל כך זעזע את אמות הספים. גם קשה לראות איך למשל רודמן דפק ברז לבולס באמצע עונת אליפות וקיבל גיבוי מלא בעוד אייברסון נצלב על מנטליות האימון שלו, מה שמעלה את התהיה מה היה קורה אם היה נבחר בדראפט על ידי קבוצה אחרת, שהיתה משכילה לנצל אותו טוב יותר. הרבה שאלות, ודווקא להן The Answer לא מצא תשובה.

מספרי ברזל להתפקד! אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות. בשבוע הבא: מספר 5. סתם, 4.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  2. jefffoster10

    18 נוב 2020 20:08:37

    תודה על הטור
    4 קלאסי זה הקוואדרופלים, 4 כאלו רשומים לאורך ההיסטוריה (ת'ורמונד, רוברטסון- אלווין, הפתעה הפתעה, רובינסון ואולג'ואן)
    4 נוסף- אולי סייקל, שמורכב מ4 חבטות
    מהלך 4 הנקודות המפורסם של לארי ג'ונסון?
    ברט פארב
    חאבייר זאנטי

    1. jefffoster10

      18 נוב 2020 20:10:35

      אפשר אולי את המעבר ל4 שחקני הגנה בכדורגל, שקרה בערך בשנות ה30-40 ובעצם הוביל לכדורגל המודרני של היום- כך נוצר תפקיד המגן עצם

      1. ארז

        18 נוב 2020 20:16:38

        מרתק לקרוא כמה התנגדות היתה להכנסה של הבלם האחורי מאחורי שלושת המגינים כאילו עברו לשחק בונקר 11 בתוך הרחבה וכדורים ליציע…

    2. ארז

      18 נוב 2020 20:19:44

      הסייקל רעיון טוב, אם כי משהו דומה היה בטור של האפס – הנו היטר. גם ההישג של 4 הומראנס הוא משהו נדיר, ברמה של פרפקט גיים. סייקל קורה בתדירות של נו-היטר

      1. jefffoster10

        18 נוב 2020 20:33:35

        וואלה? הייתי בטוח שקורה פחות מנו היטר. ולגבי המעבר ל-4 שחקני הגנה: אני זוכר שהייתי במוזיאון של ריבר פלייט במונומנטאל (שמזכיר קצת את יד ושם בתצורה שלו), ואתה רואה מערכים של 3-2-3-2, 5 כאילו בהגנהה האגפים לא קיימים. זה שינוי שקרה בשנות ה30-40, אבל רק לדעתי בשנות ה-50 התחיל לתפוס באמת
        4 נוסף- 4 אליפויות רצופות. ריפיטים אנחנו מכירים, ת'ריפיטים גם. 4 לוקח את זה לרמה אחרת (nba נניח זו רק בוסטון עם ה-8, כדורגל ישראלי רק ה-5 של הפועל פ"ת, ליגת אלופות ה-5 של ריאל, וכל הדוגמאות הן משנים עברו…למרות שבמחשבה שנייה, מה שקורה בליגות הכדורגל בצרפת, איטליה וגרמניה קצת סותר את מה שאני אומר…)

    1. ארז

      19 נוב 2020 09:38:31

      נכון דוק, והאמת שהיה קשה להתמקד בספורט… משהו ב3 כל כך קוסם לנו. הבוס הקודם שלי היה לו ממש חוק השלוש, נגיד אם לקוח מעלה בקשה אז אומרים לו נחשוב על זה, שני לקוחות, אז שמים בצד, אבל שלושה? בום לפתח. אם שגיאה קופצת פעם אחת, קורה, פעמיים, שים לב, שלוש? לעצור הכל ולטפל בזה וכן הלאה. וכמובן שלושת המוסקיטרים, שלושת השאלות, שלוש משאלות, יש משהו במספר הזה

  7. אהרון שדה

    19 נוב 2020 01:34:32

    ארז תודה רבה
    ה 3 שלי כפי שכתבתי בפעם הקודמת
    ראשית השלישיות ….שוקלד מנטה מסטיק לא הלהקה אלא מלמליאן נוימן ואודי .

    אח"כ השלישיה בנ.ב.א בבוסטון של לארי קויין ופאריש והרבה מאוחר יותר אלן פירס גראנט .

    3 זה גם מספר מקסימלי של קבוצות גדולות שזוכות ברצף .
    בנ.ב.א בעת החדשה רק שיקאגו ול.א עשו זאת שיקגו עשתה זאת פעמיים .
    באירופה אלופות רק ריגה וספליט
    בארץ מאז ריאל שנות 50 בואכה 60 רק איאקס מינכן וריאל לקחו 3 אלופות ברצף
    ברמת הנבחרות רק נבחרת ספרד לקחה 3 תארים רציניים ברצף ( אין יבשת שהוציאה מעבר ל 3 ברצף למשל מצרים באפריקה ).
    גם בפוטבול אין 3 אלופות ברצף וגם לא בכל ההיסטוריה של הליגה האנגלית .

    הזכרת שלשות אז ה3 הכי גדולות שאני זוכר ( צריך 3 לא 😏).
    הם
    1. של שארפ בארץ בנס קובנה

    2. של ג'ורג'ביץ באירופה בגמר אלופות 92 בבזאר

    3 של אלן בגמר 13 מול ס.א

    1. ארז

      19 נוב 2020 09:26:56

      אני תמיד אזכור לג׳מצ׳י את הזריקה הפסיכית ההיא. ופקסון רק בגלל האופן הבלתי צפוי שזה קרה, וגם כל המשחק שהביא לרגע ההוא.

  8. אהרון שדה

    19 נוב 2020 01:53:01

    אשר ל 4.
    הדבר שאני מחכה לו זה כמובן לקבוצה שתעשה 4 רצוף אחרי שמפסידה 3 ברצף בפליאוף …זה לא קרה בכדורסל אבל כן בבייסבול .

    עוד 4 בולט הם ארבעת טורנירי הסלאם בטניס כאשר מעטי מעטים לוקחים את כל התארים
    בגברים הם השלישייה של דורנו בטניס כאשר בעבר גם אגאסי עשה זאת .
    בנשים זכורה לי גראף שעשתה את כל זה בשנה אחת ולקח צירפה גם זהב אולימפי .

    4 זה בעיני גם אולימפיאדה ובכלל טורנירים בינלאומיים גדולים שמשוחקים אחת ל 4 שנים כמו מונדיאל ויורו ( לא כולל תקופתינו המשונה…).

    וזה כמובן מבחן אופי לספורטאי על אולימפי לעמוד למבחן בודד 4 שנים .
    4 בעיני זה גם מדד של שלמות באתלטיקה

    1 ספורטאי כמו ג'סי אוואנס שהשיג 4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת .

    2.התמדה לאורך שנים כמו אל ארתר זורק הדיסקוס שזכה ב 4 זהב רצופים באולימפיאדות 56-68

    היה ספורטאי על אחד שעשה גם את הישג 1 וגם את 2 ולכן הוא היה הבחירה שלי לספורטאי המאה הקודמת

    מדובר כמובן בקרל לואיס האצן והקופץ האגדי שבאולימפיאדת ל. א 84 שחזר את מה שעשה אוואנס בדיוק באותם המקצועות של 100+200+רוחק +100 שליחים .
    לואיס אשם גדול באהבת הספורט שלי כאשר אז הייתי בן 9 ואיני יכול לשכוח את 9.99 ב 1000 או את 8.79 שעשה אז ברוחק .

    לואיס המשיך ושחזר את שיאו של ארתר לזכות בזהב ב 4 אולימפיאדות רצופות במקצוע אישי ברוחק כולל בסיאול ברצלונה וכמובן באטלנטה אז קפץ 8.50
    בהיותו כבר מעל גיל 35 .

    1. ארז

      19 נוב 2020 12:21:07

      האמריקנים כי הרעיון שאתה צריך להעביר את המקל להבא בתור לא מובן להם. לאמריקני הרעיון של לרוץ בשביל מישהו אחר זה כמו להגיד לו לאפות לחם בתוך פריזר.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט