נבחרת לכל קבוצה – 5 – ממפיס גריזליס / עמיחי קטן

לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". ה-MVP שנבחר בכתבה על הקליפרס הוא כריס פול שזכה ב-98 מתוך 203 הקולות, מה שאומר 48.28%.

שיעור היסטוריה קצר:

ב-1995 החליטה הליגה להוסיף 2 קבוצות בקנדה, ונקובר המערבית וטורונטו המזרחית. אחת מהן בחרה את אייר קנדה בדראפט אחרי 3 שנים, וזה מה שיצר עניין מסביב למועדון, ואילו האחרת לא זכתה, וכעבור 6 שנים המועדון עבר מונקובר לממפיס, טנסי. אותו קיץ של 2001 גם הנחית בקבוצה את כוכבה הראשון, פאו גאסול, וב-2004 גאסול באמת סחב את ממפיס להופעת פלייאוף ראשונה בתולדות המועדון, הראשונה מתוך 3 רצופות.

כל 3 ההופעות הסתיימו בהפסדים בסוויפ בסיבוב הראשון לספרס, פיניקס ודאלאס בהתאמה, ואז גאסול ביקש לעזוב וממפיס נאלצו לבנות מחדש. ב-2011 סגל צעיר בהובלת זאק ראנדולף השתחל לפלייאוף מהמקום השמיני, ואז הגיע גם הניצחון במשחק פלייאוף ראשון ובסדרה סנסציונית נגד הספרס. אוקלהומה בסיבוב השני הצליחו לגבור בקושי על ממפיס, והקליפרס עשו אותו דבר בסיבוב הראשון העוקב, אבל בשלב הזה ממפיס כבר הפכו לשם דבר במערב.

2013 הייתה עונת השיא של ממפיס, כאשר שחקן ההגנה של העונה, מארק גאסול, הוביל אותם לניצחונות על הקליפרס ועל אוקלהומה ללא ווסטברוק, והם נעצרו רק בגמר המערב מול הספרס, שוב בסוויפ. ב-2014 אוקלהומה הדיחו אותם בסיבוב הראשון, ואותו דבר עשו הספרס ב-2016 (סוויפ בפרש גדול במיוחד) ו-2017. בין לבין ממפיס הדיחו את פורטלנד והובילו 2- 1 על האלופה העתידית מגולדן סטייט, לפני שהווריורס הפכו וניצחו את הסדרה 4- 2. מאז ממפיס לא העפילו לפלייאוף, אבל בעונה האחרונה הפסידו לפורטלנד בקרב צמוד על הכרטיס האחרון ובתום משחק פליי-אין חדשני, כך שהעתיד עם מוראנט נראה ורוד.

כמעט נכנסו:

ג'יימס פוזי – 2 עונות, 11.6 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 51.4% אפקטיבי, 35.7% לשלוש, 83.9% מהקו.

קבלן האליפויות של סוף שנות ה-2000 מצא את עצמו לתקופה קצרה בממפיס קצת לפני זה, בה הוא היה הדבר הכי קרוב לכוכב שני ליד פאו גאסול. עונת 2004 הייתה טובה יותר ו-2005 פחות, אבל שתי העונות האלה היו 2 הביקורים הראשונים של ממפיס בפלייאוף.

ברייאנט ריבס – 6 עונות, 12.5 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 47.5% אפקטיבי, 70.3% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

ריבס פתח מצוין את הקריירה, לפחות במובן האישי, והגיע לממוצעים של 16 ו-8 ב-1998. בעונת 1999 הוא נפצע בפעם המשמעותית הראשונה, ומאז לא ממש הצליח להשתקם, ובכל זאת רשם לזכותו 6 עונות לא רעות בכלל בטנסי.

יונאס ולנצ'יונאס – 2 עונות, 16 נקודות, 11.1 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 1.2 חסימות, 59.2% אפקטיבי, 33.9% לשלוש, 74.9% מהקו.

מאז שהגיע מטורונטו בטרייד הממוצעים שלו קפצו משמעותית והוא הפך לצלע מאוד חשובה בממפיס. בעונה האחרונה הממוצעים קצת ירדו, בעיקר בגלל הכוכב החדש של הקבוצה שקיבל יותר כדורים, אבל המספרים והיעילות עדיין יפים מאוד.

המחליפים:

ג'ארן ג'קסון ג'וניור – 2 עונות, 15.5 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 1.5 חסימות, 55.8% אפקטיבי, 38.4% לשלוש, 75.7% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

טריפל ג'יי הפך מהרגע הראשון לשחקן חמישייה, ומעמדו השתדרג בקצב קבוע עד שהיום ניתן להחשיב אותו כשחקן השני בממפיס. הבעיה שלו היא נושא העבירות, ובבועה הוא גם נפצע, מה שיקשה במידה מסוימת על מאמצי ממפיס העתידיים.

שיין באטייה – 6 עונות, 10.2 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.2 חטיפות, חסימה, 51.3% אפקטיבי, 37.9% לשלוש, 74.6% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

המקום שבו אחד משחקני ה-3&D הבולטים הראשונים בליגה קנה לעצמו את השם. היה חלק משמעותי ב-3 ההעפלות הראשונות של ממפיס לפלייאוף, ואחרי כמה שנים של נדודים חזר כדי לעזור לביקור הפלייאוף הבא של ממפיס, זה שגם הביא איתו את הניצחון הראשון.

ג'ייסון וויליאמס – 5 עונות, 11.5 נקודות, 2.3 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 47.2% אפקטיבי, 32.4% לשלוש, 81.7% מהקו.

"השוקולד הלבן" זכה ליותר התלהבות בשנותיו הראשונות בליגה, מכיוון שבשלב הזה היו ממנו ציפיות כבר להצליח גם להיות יעיל, במיוחד לאור ההצלחה של מי שהחליף אותו בקינגס, ויוזכר בפסקה הבאה. וויליאמס לא עמד בכל הציפיות, אבל היה יעיל וסולידי והיה לו חלק בהופעות הפלייאוף הראשונות של ממפיס.

מייק ביבי – 3 עונות, 14.7 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 7.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 48.1% אפקטיבי, 35% לשלוש, 76.6% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

זה שהתחיל את הקריירה בממפיס, וברמה האישית היה לא רע בכלל לאורך 3 עונותיו בטנסי. הצלחה קבוצתית לא הייתה בתקופה של ביבי בממפיס, והטרייד עם סקרמנטו בקיץ 2001 עשה טוב לשני הצדדים, אבל על כך כבר בכתבה על הקינגס.

ג'ה מוראנט – עונה אחת, 17.8 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, 50.9% אפקטיבי, 33.5% לשלוש, 77.6% מהקו, בחירה לרוקי העונה ולחמישיית הרוקיז.

הבחירה השנייה בדראפט שעבר ורוקי הענה הנוכחי, שגם סחב עד למשחק הפליי-אין את הקבוצה שהייתה אמורה להיות הכי גרועה במערב על הנייר. הנתונים מזכירים מאוד את עונות הרוקי של רכזים כוכבים כמו כריס פול ודרק רוז, ואם ההמשך יהיה דומה מוראנט ימצא את עצמו בחמישייה מהר.

מייק מילר – 7 עונות, 13.2 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 56.9% אפקטיבי, 42% לשלוש, 77.2% מהקו, בחירה אחת לשחקן השישי.

עוד אחד מהחבורה הצעירה שהקיפה את פאו גאסול באמצע העשור הראשון של ה-2000, ובמקרה הזה ההערכה הגיעה בדמות פרס השחקן השישי ב-2006. הקבוצה הזאת לא הצליחה במיוחד בפלייאוף, אבל היה בה אלמנט משמעותי של שבירת מחסום פסיכולוגי עבור המועדון, וכך גם אחד מהשחקנים הותיקים ביותר של החבורה הזאת.

רודי גיי – 7 עונות, 17.9 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 48.5% אפקטיבי, 34.4% לשלוש, 77.1% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

נתחיל מהשלילי. בעונה שהוא הועבר בטרייד ממפיס עשו גמר מערב, ובעונה שטורונטו ויתרו עליו הם התחילו רצף הופעות בפלייאוף שנמשך עד היום. עכשיו כדאי להיזכר שמדובר בסקורר מהטובים בליגה שנתן רצף ארוך של שנים טובות עבור קבוצה שהיה לה בשפע הכל חוץ מקליעה טובה.

שאריף עבדור-ראהים – 5 עונות, 20.8 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות, חסימה, 47% אפקטיבי, 80.1% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

מדובר כנראה בבחירת דראפט פחות מוצלחת, ובוודאי השחקן הכי פחות טוב מהטופ 5 של אותו דראפט מפורסם של 1996, אבל גם עבדור-ראהים היה סקורר נפלא בשנים הראשונות הקשות של הגריזליס, כשהם עוד היו בונקובר. החמיץ 3 משחקים בלבד ב-5 עונות, היה הדבר היציב במועדון, וגם כשהועבר לאטלנטה זה עבד לטובת הגריזליס שקיבלו בטרייד את הזכויות על הבחירה השלישית בדראפט 2001.

החמישייה:

גארד 1 – מייק קונלי – 12 עונות, 14.9 נקודות, 3 ריבאונדים, 5.7 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 49.8% אפקטיבי, 37.5% לשלוש, 81.9% מהקו, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

אולי השחקן שהכי נפגע מאינפלציית הגארדים האיכותיים במערב. קונלי החל את דרכו בליגה בתור זה שמחלק כדורים בצבע לגאסול, גאסול וראנדולף, ועל הדרך תורם בהגנה נפלאה. לאט לאט הפך קונלי לשחקן משמעותי בפני עצמו גם בהתקפה, ובשלב מסוים גם לשחקן הטוב ביותר של ממפיס. עונת השיא שלו ב-2017 החזירה את ממפיס לרלוונטיות לרגע, וגם ב-2019 הוא שמר אותם לאורך החודשיים הראשונים של העונה בתמונת הפלייאוף. חוזה המקסימום פגע קצת בתדמית של קונלי, אבל בדיעבד ניתן לומר שהחוזה הזה לא היה כל כך נורא, ולא הוא היה זה שתקע את ממפיס.

גארד 2 – טוני אלן – 7 עונות, 8.9 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 48.3% אפקטיבי, 69.5% מהקו, 3 בחירות לחמישיית ההגנה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה.

אנחנו נתעלם מממוצעי הנקודות, וברור לכולם למה. טוני אלן היה משמעותי ביותר בבניית הזהות של ממפיס וההגנה שלו על דוראנט הייתה קריטית ב-3 המפגשים בין הקבוצות, אבל היה שלב שהיכולת ההתקפית של אלן הייתה גם תקרת הזכוכית של ממפיס. בכל מקרה, בשנות השיא שלו הוא גם ידע לקלוע כשחייבים, ובעיקר האפיל על ההתקפה עם תצוגות הגנה אישית יוצאות דופן על כריס פול, קווין דוראנט, סטף קרי ועוד.

פורוורד 1 – זאק ראנדולף – 8 עונות, 16.8 נקודות, 10.2 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 48% אפקטיבי, 75.7% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

בהתחלה לא הסתדר לי ההרכב המאוד גבוה שאתם תראו כאן, אבל אז קיבלתי בעיטה בישבן מראנדולף ואולצתי להכניס גם אותו לחמישייה. זי-בו הוא כנראה הדמות המרכזית בשינוי התדמית של ממפיס מקבוצה רכה ונחמדה שפעם בכמה זמן חוטפת סוויפ בפלייאוף לקבוצה הקשוחה ביותר במערב לאורך כמעט עשור שלם, ותדמית שעדיין קיימת גם כשהכל לא רלוונטי. עונת השיא של ראנדולף ב-2011 גם העניקה לו מקום בחמישייה השלישית של העונה, ומאז שהוא עזב ממפיס לא עשו פלייאוף.

פורוורד 2 – פאו גאסול – 7 עונות, 18.8 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.8 חסימות, 51% אפקטיבי, 73% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

הנה הגענו לבחירה השלישית בדראפט 2001, הנכס המרכזי בטרייד שהוזכר קודם על עבדור-ראהים, שהוכיח מהרגע הראשון בליגה שהוא בנוי מהחומרים הנכונים. ממוצעיו של גאסול השתפרו באופן קבוע, וכך גם ממפיס כקבוצה שהגיעה לפלייאוף 3 פעמים רצוף עם הגאסול הראשון. אחרי עונה וחצי לא מוצלחות הוא הועבר בטרייד ללייקרס, וגם במקרה הזה הטרייד שבו ממפיס ויתרה על השחקן המוביל שלה הביא את היורש, גם במקרה הזה אחד ששמו גאסול.

סנטר – מארק גאסול – 11 עונות, 15.2 נקודות, 7.7 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 1.5 חסימות, 50% אפקטיבי, 34.4% לשלוש, 77.7% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לשחקן ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

מבחירת סיבוב שני מאוחרת הפך הגאסול השני לסנטר הטוב בליגה, מעמד לו הוא אכן זכה רשמית ב-2015, ולשחקן ההגנה הטוב בליגה שנתיים קודם לכן. בניגוד לאחיו הגדול, מארק זכה לסגל שחקנים איכותי לידו והגריזליס הגיעו גם להישגים קבוצתיים בתקופתו. מבין הרביעייה שהנהיגה את ממפיס בעשור האחרון, גאסול הוא היחיד שזכה להצלחות גם אחרי שעזב את ממפיס, ואולי זה אומר משהו.

מאמן:

ליונל הולינס – 6 עונות (ועוד 4 משחקים), מאזן 214- 201 (51.6% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 18- 17 (51.4% הצלחה בפלייאוף).

הולינס היה עוזר מאמן אצל הגריזליס כמעט עשור, כאשר בשני מקרים הוא גם החליף זמנית את המאמן, באף אחד מהם הוא לא הצליח, עד שבינואר 2009 הוא קיבל את התפקיד בפעם השלישית, והפעם הצליח לשמור על עצמו בתור המאמן הראשי. מאז הולינס החל בתהליך שיפור הדרגתי של ממפיס שהביא אותם לפלייאוף ב-2011, ואז לניצחון על הספרס, יש שיאמרו אחת מהסנסציות הגדולות בהיסטוריה. בשנתיים הבאות הולינס המשיך להוביל את ממפיס להישגים, כולל גמר מערב היסטורי ב-2013, ודווקא אז החליטו שלא להאריך את חוזהו.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

    1. הסגנון של ממפיס באמת התאחם לתקופות אחרות, אבל לדעתי חלק מההצלחה הייתה מבוססת על כך שהם היו חריגים ובליגה שכולם משחקים ככה ייתכן שהם היו מתקשים יותר.

  1. תודה.
    המשפט שלך על בחירת שריף עבדול רחים בדראפט לא מובנת כפי שהיא מופיעה.
    כאשר מזכירים באיזה דראפט הוא נבחר (1996) – הדברים יותר מובנים…

  2. קבוצה שבעשור האחרון שחלף הפכה לקבוצה השנייה שלי אחרי הלייקרס. כל כך אהבתי את הסגנון השונה שלהם. לגמרי כמו שסמיילי כתב מעלה היו צריכים לשחק בניינטיז… גם היום אגב מועדון שמתנהל בצורה מאוד נכונה בעיניי בהתאם לכלים שלו (לך תביא כוכבים לממפיס -מאז אלוויס לא היה שם אחד כזה) . התלבטתי בין הגאסולים לקונלי ובסוף בחרתי ל-MVP את פאו גאסול שבעיניי השחקן ששם במובן מסוים לראשונה את המועדון על מפת הליגה. אגב בחמישייה מסיבות דומות בגארדים הייתי מכניס את השוקולד הלבן במקום אלן.

    1. הייתה לי התלבטות קשה על הגארד ליד קונלי בחמישייה. בסוף החלטתי ללכת על זה שמסמל את האופי של המועדון, גם בגלל שעיקר העניין סביב השוקולד הלבן היה בימיו בקינגס.

  3. בחירות מצוינות שאני מסכים איתן, אולי שווה לאזכר במאמן את יובי בראון שאימן את ממפיס בתקופתם המוצלחת הראשונה והוביל אותם לראשונה בתולדות הפרנצ'ייז לפלייאוף. הוא לא אימן מספיק זמן כדי להתעלות על הולינס (פרש עקב בעיות בריאות, הולינס היה העוזר שלו), אבל שווה אולי לאזכר אותו.

  4. ומדהים לראות, לא פחות מהמהפך שהוא עשה לממפיס, את המהפך שממפיס עשתה לזאק רנדולף- מראשית הקריירה בג'יילבלייזרס (והמכות עם רובן פטרסון באימון), והמשכה כחבר בכיר בניקס האיומים של אייזיאה תומאס, כחלק מקו קדמי שלו ושל אדי קרי על חוזים מופרכים עם סטפון מארבורי מאחוריהם- עד לעונות בצמרת המערב עם ממפיס, כמוציא לפועל המרכזי בהתקפה, מגן מחויב ואחד האחראיים הראשיים לגריט נ' גריינד המוצלח.

    1. ג'יילבלייזרס וניקס של אייזאה הן 2 קבוצות בעייתיות במיוחד של התקופה. מסתבר שזי-בו היה צריך קבוצה נורמלית כדי להיות נורמלי בעצמו.

  5. תודה חיים. מצויין
    בחרתי במארק גאסול. הוא היה הציר המרכזי בקבוצה לוחמת ומוצלחת.
    .
    קשה לי קצת עם כניסתם של טריפל גי ומוראנט ל12 אחרי זמן כל כך קצר בקבוצה. כנל בשאר הקבוצות. יש להם עוד קצת להוכיח…

    1. בקצב הזה, עוד שנתיים מוראנט כבר יתפוס את מקומו של טוני אלן בחמישייה. בינתיים אי אפשר להתעלם מהעונה הנהדרת שהייתה לו. בסופו של דבר, כשמדובר בעונה או 2 זה בעיקר תלוי בהיצע השחקנים שיש. בממפיס אין היצע גדול במיוחד…

  6. נהניתי לקרוא. מעניין לראות איך ממפיס בנו את עצמם כל פעם מחדש – בהתחלה סביב עבדור-רחים, אז העבירו אותו בטרייד כדי לבנות קבוצה עדיפה סביב גאסול, ואז העבירו גם אותו כדי לבנות טובה עוד יותר סביב גאסול השני. בהחלט קבוצה עם אופי שקל לחבב

  7. תודה על הפוסט!
    לדעתי האישית פאו הוא סמל משמעותי יותר ממארק. נכון, מארק היה יותר עונות בקבוצה, והוביל אותם מעבר לסיבוב הראשון בפלייאןף. אבל פאו גרם לממפיס לראשונה להיות קבוצה ששמים עליה. הוא היה השחקן הראשון בפרנצ׳ייז שנחשב לפוטנציאל גדול בליגה, שבהחלט התממש לאורך השנים – גם בממפיס וגם בהמשך הקריירה.
    זאת דעתי לפחןת.

    1. מארק הגיע בממפיס לגבהים מקצועיים טיפה יותר מפאו, אבל בעיקר בזכות קבוצה שהייתה בנויה על עוד שחקנים מובילים. פאו די הוביל לבד וזה התנקם בו בפלייאוף, אבל הוא אכן פורץ הדרך של ממפיס.

  8. מצוין חיים, הצבעתי גאסול, וביניהם הצבעתי מארק.
    הם היו קבוצה אדירה, פשוט אדירה – לא משנה בכלל אם ניצחנו או הפסדנו זה תמיד היה קריעת ים סוף. בדיוק מסוג הקבוצות שכאוהד של הקבוצה השנייה אתה לא רוצה לפגוש כמעט בלי קשר למי בדיוק משחק שם כרגע, וכאוהד נייטרלי אתה מאד אוהב לראות. ראיתי קצת ממפיס בבועה, ונראה לי שבין מוראנט לדילון ברוקס, ו-JV הרוח הנועזת והלא-פראיירית עדיין שם (הממ… הם לא הפסידו את המקום בפלייאוף למרות יתרון של לא מעט משחקים? כן, הם כן, ועדיין, אני מייחס את זה לבועה ולא לממפיס). מת עליהם.

    1. היריבות של ממפיס והספרס הייתה אחת ראויה, אבל הזכרת לי את היריבות של ממפיס ואוקלהומה, עליה צריך לכתוב בנפרד. כרגע אני תפוס בפרוייקט עד פברואר…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט