בשנים האחרונות, הבית הצפוני של ה- AFC נחלק לשניים. שתי קבוצות חזקות, שנאבקות על הגמוניה ומקום בפלייאוף, ושתי קבוצות, שאיך נאמר זאת בעדינות, אינן נמנות על אריות הליגה.

הבית הצפוני נוסד בשנת 1970 כבית המרכז של ה- AFC, וקיבל את שמו ותצורתו הנוכחיים ב-2002, כחלק מארגון חדש שעבר על הליגה כולה לאחר שהתרחבה ל-32 קבוצות. את תואר הקבוצה המצליחה ביותר בבית גורפת בקלות פיטסבורג סטילרס, עם לא פחות משש זכיות בסופרבול (הכי הרבה בליגה, בצוותא עם הפטריוטס), אחריה בולטימור עם שתי זכיות, ואת הבית סוגרות (כמה מפתיע) סינסנטי עם אפס זכיות, וקליבלנד עם אפס זכיות ואפס הופעות בגמר.

האם בעונה הבאה עלינו לטובה נחזה בקבוצה שאינה רייבנס/סטילרס בצמד המקומות הראשונים, או שמא הסדר יישאר על כנו? האם לראשונה מאז 2016 קבוצה מהבית תצליח לנצח במשחק פלייאוף? בואו נראה מה עבר על הקבוצות בבית בפגרה הארוכה, וננסה להעריך מה הן ישיגו בעונה שפותחת את העשור השלישי במאה ה-21.

לסקירת בית ה- NFC דרום

בולטימור רייבנס

בעונה שעברה: מאזן 2-14, הדחה בשלב הדיוויז'נל

דמיינו בראשכם את לאמאר ג'קסון עומד על הבימה, מחזיק כדור פוטבול בידו, ושואל את השאלה האלמותית – "לרוץ או לא לרוץ?"

בעונתו השניה סך הכל, חרך ג'קסון את הדשא ברחבי הליגה עם תצוגות ריצה שומטות לסת, מנפץ את שיא היארדים על הקרקע בעונה לק"ב (1206 יארדים), ומוביל את הרייבנס לעונת שיא מועדון מבחינה התקפית. אבל ההיסטוריה אינה מאירה פניה לק"ב שנוטים לרוץ, אם מבחינת הצלחה על המגרש, או מבחינת פציעות גומרות קריירה. טוב יעשה ג'קסון אם ימשיך את מגמת השיפור במשחק המסירה שלו, יפחית את כמות הריצות, ויגדיל את סיכוייו לקריירה ארוכה ומצליחה. סימן שאלה נוסף שמרחף מעל ג'קסון והרייבנס, מתי יגיע הניצחון הראשון בפלייאוף? בעוד שההפסד הראשון ב-2018 לא היה ממש הפתעה מרעישה, הרי שההפסד לטנסי בעונה החולפת יירשם לקבוצה ככשלון חרוץ, כאשר לג'קסון מניות לא מועטות בהפסד.

אז מה עושה קבוצה שסיימה ראשונה בליגה עם המאזן הטוב בתולדותיה? משתדלת לשמור על הקיים כמה שניתן, עם שיפורים קלים במקומות הנכונים. בהתקפה רוב שחקני המפתח נשארו, מלבד התופס סת' רוברטס שעזב לקרוליינה, והסנטר מארשל ינדה שפרש. פרישתו של ינדה פוערת חור גדול במרכז קו ההתקפה, ובבולטימור מקווים שחזרתו מפציעה של מאט סקורה והגעתו של די. ג'יי פלוקר מסיאטל יעזרו לסגור את הפער. עוד שתי תוספות מעניינות להתקפה הם הרוקיס ג'יי. קיי. דובינס (רץ אחורי) ודווין דוברני (תופס), שמוסיפים עוד יותר עומק להתקפה הטובה בליגה.

בהגנה, שגם היא לא היתה קוטלת קנים בשנה שעברה, המצב קצת פחות יציב, ורשימת העוזבים כוללת בין השאר את הליינבקרים פטריק אונוואזור וג'וש ביינס, ואת התאקל מייקל פירס. בבולטימור התרכזו בבעיית מיעוט הסאקים ובשיפור הפיזיות של קו ההגנה, ולשם כך צירפו את התאקלים קלאיס קמפבל ודרק וולפה, ובחרו בדראפט את הליינבקרים פאטריק קווין ומאליק האריסון. הקו האחורי נשאר ללא שינויים משמעותיים, וימשיך להסתמך על שלושת הפרובולים מריון האמפרי, מרקוס פיטרס וארל תומאס.

הערכות לעונה הקרובה? עם סגל מוכשר ועמוק, ועם ק"ב MVP מכהן, כל מאזן פחות מעשרה ניצחונות יחשב אכזבה. הציפיות הן להגיע לגמר החטיבה, לפחות, ולאמאר ג'קסון בריא ושלם יכול ואמור להוביל אותם לשם, כולל ניצחון פלייאוף ראשון.

לסקירת בית ה- NFC מערב

פיטסבורג סטילרס

בעונה שעברה: מאזן 8-8

איזו עונת רכבת הרים עברה על הסטילרס בשנה שעברה, וכמה סימלי שהעונה הסתיימה במאזן חצוי. עוד לפני שריקת הפתיחה מאבדת ההתקפה שני כוכבים, כבר במחזור השני הק"ב בן רות'לסברגר נפצע ומסיים את העונה, ולאחר שלושה הפסדים ברצף נראה שירד המסך על הסטילרס בעונה 2019. אבל בפיטסבורג לא אומרים נואש, מנצחים בעזרת ההגנה 8 משחקים מתוך עשרה, מרגישים את הפלייאוף מתקרב ובא למרות כל הקשיים, ונותנים לו לחמוק מידיהם עם שלושה הפסדים רצופים שנועלים את העונה בתחושת החמצה.

לעונה הקרובה ביג בן חוזר רענן וחדור רוח קרב, מדבר על רצונו לזכות בעוד גביע לומברדי, אבל גילו המתקדם (38) וחזרתו מפציעת מרפק לא פשוטה מעמידים סימני שאלה לגבי יכולתו להוביל את הקבוצה לעוד עונה מוצלחת. שמח במיוחד מחזרתו של ביג בן יהיה התופס ג'וג'ו סמית'-שוסטר, שחזה נפילה דרסטית במספרים בשנה שעברה, ולא עמד בציפיות הגבוהות שנתלו בו טרום העונה. מעניין לראות שפיטסבורג בחרו את התופס צ׳ייס קלייפול כבחירה הראשונה בדראפט, ויחד עם ג'יימס וושינגטון ודיונטאה ג׳ונסון שממשיכים בקבוצה, יש לסטילרס ארבעה תופסים צעירים ומלאי פוטינציאל, אולי רמז לבאות בעיר הפלדה. גם קו ההתקפה נותר ללא שינויים משמעותיים, מלבד פרישתו של הגארד ראמון פוסטר, לאחר 11 עונות במדים הצהובים/שחורים.

גם בהגנה שומרת פיטסבורג על כל נכסיה, וחתיכת נכסים יש לה. ארבעה פרובולים בדמותם של קמרון היוורד, ג'ו היידן, טי. ג'יי וואט (אח של) ומינקה פיצפטריק, שהגיע במחזור השלישי מהדולפינס, ושיפר במיידי את כל הקו האחורי של ההגנה. תוסיפו להם את דווין בוש ג'וניור, שכבר בעונתו הראשונה הוביל את הסטילרס בתאקלים, את טרל אדמונדס ובאד דופרי (11.5 סאקים), והנה לכם הגנה שדורגה חמישית בעונה החולפת, וראשונה בגרימת איבודי כדור. בגזרת המצטרפים/עוזבים ניתן לציין את מארק בארון ששוחרר, ואת כריס וורמלי שהגיע מהרייבנס.

הערכות לעונה הקרובה? מלאכת כדור הבדולח קשה לגבי הפלדות בשנה הקרובה, אבל אני אלך עם ההערכה האופטימית. רות'לסברגר כשיר ומפציץ מהאוויר, ההגנה מתעללת ביריבות, הסטילרס דוהרים לפלייאוף, ואפילו נותנים פייט ליריבה השנואה מבולטימור על ראשות הבית.

לסקירת בית ה- AFC מערב

קליבלנד בראונס

בעונה שעברה: מאזן 10-6

בפגרה שלפני עונת 2019, הייתה קליבלנד השם החם בליגה. שילוב של סיום עונה מרשים ומספר מהלכים יפים בשוק השחקנים, ולראשונה אחרי הרבה שנים התפתחו ציפיות מוקדמות סביב הקבוצה, כולל הערכות על העפלה לפלייאוף אחרי שנות דור. ציפיות לחוד, ומציאות לחוד, והבראונס סופרים עוד עונה עם מאזן שלילי (12 ברצף) וללא העפלה לפלייאוף (17 שנות בצורת).

ראשון לשלם את המחיר הוא המאמן פרדי קיטצ׳נס, שמפוטר שעות ספורות לאחר ההפסד במחזור האחרון לבאנגלס, במקומו ממונה קווין סטפנסקי הצעיר, שזוהי לו הקדנציה הראשונה כמאמן ראשי בליגה. יחד עם סטפנסקי מגיעים מתאמי התקפה והגנה חדשים, ומעניין לראות כמה זמן כולם יחזיקו מעמד, במועדון שמחליף מאמנים באופן סדרתי בשנים האחרונות. גם בגזרת השחקנים נרשמה תנועה ערה בשני הכיוונים, עוד עדות לחוסר יציבות במועדון שמנסה למצוא דרך חדשה לאחר שנים רבות של אכזבות.

בעונה החולפת הק"ב בייקר מייפילד פסע צעד לאחור, עם ירידה כמעט בכל המדדים, וניכר בו שהוא איבד את בטחונו העצמי. בכדי לשפר את קו ההתקפה שלפניו, שוחררו גרג רובינסון ואריק קראש, ובמקומם הגיעו ג'ק קונקלין מטנסי, וג'דריק וויליס כבחירת דראפט ראשונה, בתקווה לתת למייפילד הגנה טובה יותר. עוד תוספת חשובה הוא הטייט אנד אוסטין הופר שהגיע מהפלקונס, וייתן אופציית מסירה גדולת מימדים בעיקר בטווחים הבינוניים. שחקנים בולטים נוספים הם צמד התופסים אודל בקהאם ג'וניור וג'רביס לאנדרי, שכל אחד מהם קלט מעל 1000 יארדים בעונה האחרונה, והרץ האחורי ניק צ'אב, שהגיע למקום השני בצבירת יארדים קרקעיים ב-2019. כשרונות לא חסרים בקבוצה, יהיה מסקרן לראות אותם כקבוצה.

בהגנה, שדורגה במיקום ה- 22 הלא מחמיא, תחנת רכבת של ממש. שימו לב לרשימת שחקני מפתח שעזבו – שלושת הסייפטיז דמריוס ראנדל, מורגן ברנט וג'סטון בוריס, הקורנרבק טי. ג'יי קארי, ומעל כולם הליינבקר ג'ו שוברט, שהוביל את הקבוצה בתאקלים ובחטיפות(!). בכדי לא להשאיר את מיילס גארט לבד במערכה, טוב ככל שיהיה, הבראונס מצרפים בין השאר את אנדרו בילינגס, אדריאן קלייבורן, בי. ג'יי גודסן, וכמובן שני סייפטיז בדמות קארל ג'וזף ואנדרו סנדחו. לג'ו וודס, מתאם ההגנה החדש, מצפה עבודה רבה בייצוב ובשיפור ההגנה, בעיקר בתחום הגנת הריצה, שהיה עקב אכילס של הקבוצה בעונה החולפת.

הערכות לעונה הקרובה? למרות שכשרונות לא חסרים בקבוצה, לא מעט סימני שאלה מרחפים מעל קליבלנד, וסיכויי ההצלחה אינם גבוהים. מאזן חצוי יהיה ריאלי לקבוצה עם סגל אימון חדש לגמרי, ועם לא מעט שחקנים חדשים, בעיקר בהגנה. ומי יודע, אם סטפנסקי ישרוד את העונה, אולי בשנה הבאה כבר לא יראו הבראונס את הפלייאוף בטלוויזיה.

סינסנטי באנגלס

בעונה שעברה: מאזן 14-2

שנת 2019 סימנה את יציאתה של סינסנטי לדרך חדשה. לאחר 16 שנות אימון, סיים מרווין לואיס את תפקידו בקבוצה, וזאק טיילור הצעיר נטל את מושכות האימון. המאזן בשנה הראשונה היה הגרוע בליגה, והבאנגלס היו קרובים מאוד לעונה נטולת ניצחונות, עם ניצחון ראשון רק במחזור ה-13. פרס הניחומים הגיע בצורת הבחירה הראשונה בדראפט, וסינסנטי בחרו בג'ו בורו המוכשר והמבטיח כאבן הפינה לשנים הקרובות. למרות המאזן הגרוע, הבאנגלס הראו נחישות ושיפור ניכר בחצי השני של העונה, סימנים מעודדים לקראת העונה הקרובה.

יחד עם הבחירה בבורו, השינוי המשמעותי הנוסף הוא הפרידה מהק"ב הג'ינג' אנדי דלטון לאחר 9 עונות בקבוצה. שחקן וותיק נוסף, איי. ג'יי גרין, חוזר מפציעת קרסול שהשביתה אותו לכל אורך עונת 2019, תוספת כוח משמעותית להתקפת המסירה שדורגה במקום השני מהסוף. גם משחק הריצה יצטרך להשתפר, ובעיקר אמורים הדברים עבור ג'יאובני ברנרד, הרץ השני בהיררכיה אחרי ג'ו מיקסון.

הגנת הבאנגלס תמשיך להסתמך על שני הכוכבים שלה, קרלוס דאנלופ וג׳ינו אטקינס. אליהם מצטרף די. ג'יי רידר שהגיע מיוסטון, בתקווה לשפר את הגנת הריצה, שדורגה אחרונה בליגה עם ממוצע של 148 יארדים למשחק, אאוץ'. בקו האחורי שני הקורנרים הוותיקים דרקזה דנרד ודרה קירקפטריק משוחררים, ובמקומם מגיעים ממינסוטה טריי ויינס ומקנזי אלכסנדר. עוד העברה מעניינת הוא הסייפטי וון בל, שמגיע לאחר ארבע שנים לא רעות בכלל בניו אורלינס.

הערכות לעונה הקרובה? הבאנגלס ימשיכו להשתפר, והפעם זה גם יתבטא במאזן של חמישה או אולי אפילו שישה ניצחונות. נצפה להשתלבותו המהירה של בורו בהרכב הפותח, ולהתקדמות של השחקנים הצעירים בקבוצה.