איך אתה לא טוב יותר (2): דריק וויליאמס / רועי ויינברג

"השילוב של הסייז והיכולת הטהורה שלו לקלוע נקודות יהפכו אותו לאופציה חזקה בהתקפה. היכולת שלו להיות בעית מצ'-אפ בהתקפה תהפוך אותו לפרוספקט נחשק בדראפט, כשבליגה של היום אין הרבה שחקנים שיכולים לקלוע ברמה שלו…יש לו את היכולת להגיע לקרש והיסודות ההגנתיים שלו לא רעים. תהיה לו קריירה טובה, במיוחד בצד ההתקפי". "הוא קלע טוב מאוד אבל במיטבו כשהוא תוקף את הטבעת. הוא שחקן עם אנרגיה שנדמית כבלתי-נגמרת". "קליבלנד תתחרט שלא בחרה אותו במקום קיירי אירווינג".

הציפיות האלה הובילו את דריק וויליאמס, לצד משחק של 32 נקודות, 13 ריבאונדים והדחה של דיוק הראשונה במרץ' מדנס, למקום השני בדראפט 2011. וויליאמס נבחר לפני קוואי לנארד, ג'ימי באטלר, קליי תומפסון, קמבה ווקר וניקולה ווצ'ביץ'. למרות זאת הוא פתח ב-112 משחקי NBA ונפלט מהליגה.

וויליאמס הגיע לליגה כשחקן של 19.5 נקודות למשחק באריזונה, עם 56.8% מהשלוש בשני ניסיונות למשחק. הקליעה שלו ויכולת החדירה לטבעת הפכו אותו לשותף המושלם, לפחות על הנייר, לצידו של קווין לאב בקבוצה שחיפשה את עצמה שנתיים אחרי הטרייד של קווין גארנט. יכולת הריבאונד של וויליאמס, 8.3 ריב' ב-30 דקות למשחק במכללות, הייתה לא רעה ויכלה לאפשר למינסוטה קו קדמי חזק שנלחם על הסלים. הקליעה של וויליאמס, יחד עם מאמן כמו ריק אדלמן על הקווים ובהתחשב במימדים שלו – 2.03 מ' ו-108 ק"ג – הוא נחשב לפוטנציאל אתלטי שיכול להקשות על שומרים ולשחק בשתי עמדות הפורוורד.

לכן מעטים הופתעו כשהוא נבחר שני בדראפט 2011. בעונת הרוקי המקוצרת וויליאמס לא הצליח לתפוס מקום בחמישייה מאחורי קווין לאב או ווסלי ג'ונסון, אבל 8.8 נקודות ו-4.7 ריבאונדים מהספסל הראו פוטנציאל. בעונה השנייה הוא כבר פתח, לקח 5.5 ריב' ב-24.6 דקות אבל לא הצליח לייצר הרבה נקודות: 12 למשחק באחוזים רעים (43% מהשדה, 33.2% מהשלוש) במה שהתבררה כעונת השיא שלו בליגה. לאחר מכן הוולבס העבירו אותו לסקרמנטו, בה לא השאיר חותם, ומשם הוא עבר לניקס. אחרי עונה כמחליף עם קליעה לא יציבה בניקס הוא הגיע למיאמי, נחתך אחרי 25 משחקים וחתם על כמה חוזים ל-10 ימים בקאבס של לברון וקיירי. הם הגיעו לגמר, וויליאמס עודד מהספסל עם 39 דקות בפלייאוף ולא נשאר לעונה נוספת. לאחר מכן הוא לא מצא קבוצה ולא הצליח להשאר בלייקרס אחרי חוזה ל-10 ימים, מאז הוא עבר ליורוליג והיום הוא משחק בולנסיה אחרי שעבר השבוע מפנרחבצ'ה.

קודם כל, מינסוטה. בואו נעבור על בחירות הלוטרי שלהם מאז 2008 וקווין לאב (שהגיע בטרייד בערב הדראפט). ב-2009 הם בחרו את ג'וני פלין שהועבר בטרייד אחרי שנה וחצי ואת ריקי רוביו שהגיע לקבוצה בגיל 21 ואחרי 6 עונות כדורסל מקצועי כשחקן בשל יחסית. ב-2010 הם בחרו את ווסלי ג'ונסון שהועבר אחרי שתי עונות ובאף עונה לא קלע מעל 10 נקודות למשחק. ב-2011 זה היה וויליאמס, ב-2012 לא הייתה להם בחירה וב-2013 הם קיבלו בטרייד בערב הדראפט את שבאז מוחמד שפתח ב-15 משחקים של הוולבס ב-5 עונות.

בקיצור, ב-4 שנים הם לקחו 5 בחירות טופ 10 והפכו אותן לג'וני פלין, ריקי רוביו, ווסלי ג'ונסון, דריק וויליאמס ושבאז מוחמד, שלא נבחר עשירי אבל הועבר בטרייד בערב הדראפט על טריי בורק שנבחר בבחירה התשיעית. מלבד רוביו אף אחד לא הותיר חותם משמעותי על הלוח, וזה כשנשארו (ונבחרו בלוטרי) סטפן קרי, דמרקוס קאזינס, קוואי לנארד ויאניס אנטדקומפו. מלבד קווין לאב הם לא הצליחו לבחור או לגדל שחקן משמעותי ומאוד יכול להיות שאם וויליאמס היה מגיע למועדון אחר, בלי הלחץ של הבחירה השנייה וההתנהלות הרעה של הוולבס בתקופת דיוויד קאהן, אז הוא היה אול-סטאר היום.

מעבר לזה, הקליעה שלו לא הצליחה להגיע ל-NBA. הוא אמנם קלע ב-57% מהשלוש בקולג', אבל בליגה הוא היה שחקן של 30% מחוץ לקשת. בעונות הראשונות שלו בליגה הוא זרק המון זריקות ארוכות מחצי המרחק ולא מחוץ לקשת, כשבעונה היחידה בה היה שחקן חמישייה קבוע, 2012/13, 24% מהזריקות שלו היו זריקות מיד-ריינג' ארוכות ו-22% שלשות. הוא הצליח להיות ריבאונדר סביר באן.בי.איי, אבל לא הראה התקדמות בכל הקשור להגנה או ליכולת לשחק בלי הכדור. וויליאמס לא היה יציב מספיק בשביל להיות אופציה ראשונה בקבוצה וחוסר הפיתוח האישי פגע בו, ובשחקנים אחרים שנבחרו באותן שנים לוולבס.

הנקודה המעניינת ביותר בקשר לוויליאמס היא זמן ההגעה שלו לליגה. אחד המונחים שנעלמו משיח הכדורסל בשנים האחרונות הוא ה"טווינר", כינוי לכל מי שהיה גדול מדי בשביל לשחק כסמול פורוורד אבל חלש מדי בשבשיל לשחק כפאוור פורוורד ותקוע בין העמדות האלה. וויליאמס היה כזה כשמינסוטה ניסתה לשחק איתו לסירוגין כסמול וכפאוור פורוורד ללא הצלחה, כשבאף אחת מהעמדות הוא לא הצליח להיות משהו משמעותי.

בעידן של היום, כשיש שחקנים כמו פי ג'יי טאקר או דריימונד גרין שמתפקדים כסנטרים, יכול להיות שוויליאמס היה יכול להפוך לפאוור פורוורד שמנצל את ריווח המשחק בשביל להכנס פנימה ולהשיג נקודות או הופך לשחקן בעל ערך בהגנה. השילוב של סביבה חלשה, מגמת שיפור אפסית וליגה שמרנית הפכה אותו לקורבן נוסף של קללת הבחירה השנייה בדראפט.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מצויין רועי. כדי להצליח ב-NBA חייבים שיהיה אופי מסויים של "לא משנה מה, אני עושה זאת!". ישנם שחקנים שפשוט אין להם את זה. והדבר השני הוא מזל. ישנם מקרים בהם שחקנים נופלים צלקבוצה מסויימת, נוחה להם, עם מאמן סבלני ואבהי. לך תדע. קומבינציה של אופי, מזל, וכמובן יכולת. מה שעוד קרה לו זה שבשנתו השנייה באריזונה כולם כתבו עליו כ"הדבר הבא". אולי זה ניכנס לו לראש יותר מדי. גם אדם מוריסון מגונזגה היה 'הדבר הבא', אבל מכללות זוהי אופרמ אחרת לחלוטין

  2. רועי הבאת נקודות מעניינות. אולי כיום היה מתפתח אחרת. חשוב לזכור שכשחקן מתפוצץ במכללות ומגיע משום מקום זה גם מעלה חשש שמדובר בפלוק. שחקנים מסוג זה חשוב שייקבלו דקות במיידי כשהם מגיעים לליגה כי בניגוד שכוכבי תיכונים ומכללות שבעלי ביטחון של לא מעט שנים כאופציה ראשונה וסימון ככוכב, הביטחון של אלו שמפציעים פתאומית אל הרקיע נופל מיד כאשר עוצרים להם את ההתפתחות. אני אוהב תמיד לשחק "מה היה קורה אילו" שחקנים שהפכו לבאסטים היו מגיעים לסיטואציות אחרות. לפעמים התשובה היא שום דבר. לפעמים ממש לו. האם יאן ווסלי יכול להיות משהו אחר אילו היה מגיע לטורונטו? אולי דרק ווילאמס היה יכול להפוך למשהו אחר אליו בגילאים הכל כך קריטיים היה מתפתח בקבוצה מתאימה.

    1. זה קצת מעגל סגור. חשבתי על מה היה קורה אם הוא היה מגיע לסן אנטוניו למשל כארגון שמצמיח צעירים טובים, אבל אני לא חושב שהספרס היו בוחרים בשחקן עם אטיטיוד של כוכב. לכן קשה לראות אותו, את שבאז מוחמד, אנדרו וויגינס או אחד אחר שהיה סופרסטאר בתיכון מגיע לשם. האישיות של השחקן היא חתיכת פקטור

  3. הוא וה"תאום" שלו – תומאס רובינסון – מתאימים יותר לאירופה מאשר ל-NBA. בתקופה ההיא התזמון שלהם היה ממש לפני הסמול-בול, והם קיבלו את סטיגמת הטווינר כמו שכתבת, ונוסיף את הסיטואציה שלש ניהם שנפלו לקבוצות לא יציבות.
    יכול להיות היום שהמצב היה נראה אחרת, אבל חוסר השיפור בקליעה לליגה שיותר ויותר הלכה לשם גרמה לשניהם למצוא את עצמם באירופה שם הם אתלטים וחזקים יותר ממי שמולם, ולא ממש זקוקים לקליעה יציבה.

  4. סדרת כתבות נהדאת, חיכיתי כבר שתמשיך! אפשר גם לקרוא לה – ״מנתחים את הבאסט״ 😂
    אני חושב שהבעיה באמת עם שחקנים כמו וויליאמס, היא שהניסיון והציפייה לפתח מהם כוכב בליגה כפי שהיו בקולג׳, גןרמים למפלה קשה כשזה לא צולח – גם מצד הקבוצה וצוות האימון, וגם מצד השחקן.
    יכול מאוד להיות שכבחירה 20 ומקום של רולפלייר, היה ממשיך להיות חלק בליגה הזאת. דווקא העובדה ש״נפל״ בין סמול לפאוור פורוורד לדעתי לא אמורה הייתה לפגוע בו, הליגה ב-2012 כבר הייתה מספיק evolved כדיי להוציא מיטב משחקנים בסייז שכזה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט