'השלישייה הגדולה' / ישראל קרמר

בס"ד (את הבס"ד אני, דוק לס, הכניס!)\

ישראל קרמר הוא אחד הגולשים הוותיקים והיקרים באתר. את הפוסט הזה הוא הכניס לאתר הישן, לפני שהתחיל לכנות את עצמו 'הציפור הנדירה' – כאות כבוד לשחקן שהוא מחשיב לגדול מכולם, ואני מחשיב אותו – את לארי בירד – כשני רק למייקל. הוא ביקש להכניסו שוב בעונת קרונה זו, ונעניתי בשמחה לבקשתו כי גם בעיני ' השלישייה הגדולה' הזאת היא השלישייה הגדולה מכולן, וכל שלישייה אחרת שיציעו הגולשים בתגובות למטה כ'טובה יותר', אנא קחו כלא יותר מבדיחה שכל מטרתה היא להעלות חיוך קל בפנינו בימי קורונה עצובים אלה!

לאחר שהגיענו לשלישי של "השלושה הגדולים" אביא את רשימתי על שלושת הגדולים:

בירד-מקהייל-פאריש: השלישייה הגדולה והקו הקידמי הגדול ביותר
בירד הגיע לסלטיקס ב-79/80' באותה עונה שבה מג'יק הגיע ללייקרס והמשיכה את היריבות והידידות הגדולה הגדולה שהחלה במכללות. בירד הגיע לאחר 3 עונות באוניברסיטת מדינת אינדיאנה, להבדיל מאוניברסיטת אינדיאנה המפורסמת כשהוא כוכבה היחיד (למעשה הוא היה בקבוצה מעונה השנייה מ-4 שנות המכללה המורשות שלו כשהוא בתחילת העונה הראשונה הוא ניסה להתקבל לאוניברסיטת אינדיאנה שמאמן קבוצת הכדורסל שלה היה בובי נייט, אך בירד שבא מיישוב קטן באינדיאנה קיבל הלם מכל ההמולה של האוניברסיטה הגדולה, תפס רגליים קרות וברח משם, ובסופו של דבר לא שיחק כדורסל באותה שנה ולא היה באוניברסיטה או מכללה. הסלטיקס בחרו בו בדראפט 78' במקום השישי (מקום אחד לאחר פרוויס שורט ושישה מקומות לפני מייק מיצ'ל) לפני שנתו האחרונה באוניברסיטה. מקהייל ופאריש הגיעו שנה אחריו כמקהייל נבחר שלישי בדראפט 80' ופאריש מגיע בעסקת חליפין מגולדן-סטייט. בשנים הראשונות מקהייל שותף מעט יחסית כשהוא מחליף של סדריק מקסוול שהיה הפאוור-פורוורד העיקרי (שגם זכה ב-MVP של סדרת הגמר ב-81'), ובהדרגה עולו מספר דקותיו כשבעונתו הראשונות שיחק 20 דק' למשחק בעונה הסדירה, בעונתיים הבאות שיחק כ-28.5 דק' למשחק, ואח"כ עלו דקותיו כמחליף למעל 31 דק', עד שהגיעו ל-33.6 ב-84/5'. ב-85/6' כשמקסוול כבר לא בקבוצה והוא למעשה הפאוור הטבעי היחיד שיחק 35.3 דק' למשחק. לאחר מכן בעונות היותר בריאות שיחק 39-38 דק' למשחק. בפלייאוף הראשון שלו שיחק רק 17.4 דק' למשחק וב-3 העונות הבאות שיחק 30-25 דק' למשחק, ולאחר מכן בעונות הבריאות שיחק 40-38 דק' למשחק (ב-88' אף שיחק 42 דק' למשחק).


בירד היה כמובן ראש וראשון לשלישייה, המנהיג הגדול והווינר הגדול ביותר, כוכב-על גדול וגאון כדורסל למרות נחיתות גופנית יחסית, כשמקהייל שהיה כוכב-על (וזאת על אף יכולת גופנית מוגבלת כמו בירד) ופאריש שהיה כוכב גדול, משלימים אותו בצורה המושלמת ביותר. מקהייל ופאריש כמו שחקנים נוספים בסלטיקס היו גם הם וינרים לא קטנים ושחקנים עם חוכמת משחק מכובדת (אך לצערי הלייקרס היו לא פחות וינרים וחכמים). בירד הביא את הגאונות במשחקו והיה נפלא גם במשחק חוץ וגם במשחק פנים, מעולה בקליעה, ברי', במסירה ובהגנה קבוצתית וטוב בחט', כשחסרונו הוא שמירה אישית לא מרשימה. מקהייל ופאריש הוסיפו מצדם יכולת משובחת ויעילה מאוד בהגנה ובהתקפה כאחד. אף שפאריש ביכולתו הכוללת לא היה מהשורה הראשונה של הסנטרים בכל הזמנים, אך עדיין הוא היה יעיל מאוד עם יכולת קליעה מעולה מחצי מרחק כמו הטובים ביותר, טוב ומעלה בקליטת רי', חוסם טוב ויכולת טובה מאוד בהגנה. מקהייל נחשב לכל הדעות לאחד מעשרת הפאוורים הגדולים בכל הזמנים עם יכולת קליעה מעולה מחצי מרחק, טוב ברי', שומר מצוין וטוב מאוד בחס' יחסית לעמדתו ולאתלטיות המוגבלת שלו. השילוב ביניהם עשה אותם לשלישיית הקו הקדמי (או קו הבסיס) הטובה ביותר בל הזמנים. ליכולתם המקצועית יש להוסיף את יכולתם להתעלות ברגעים המכריעים ובמשחקים הגדולים.


הנתונים


השלישייה הגדולה בירד-מקהייל-פאריש בשנים בהן שלושתם היו בבריאות סבירה+ (בעונות 81'-88') נתנו לבוסטון בעונה הרגילה (לא כל השלושה השתתפו בכל 656 המשחקים – בירד השתתף ב-629 מש', מקהייל ב-616 ופאריש ב-634) ממוצעים של 61.3 נק' (56% מהשדה, 36.8% מהשלוש ו-80% מקו העונשין), 27.7 רי', 10.2 אס', 2.9 חט', 4.3 חס', ו-7.5 אי':
החלק של בירד – 25.46 נק' (51.9% מהשדה, 37.3% מהשלוש ו-88.4% מהקו), 10.05 רי', 6.34 אס', 1.7 חט', 0.9 חס' ו-3.15 אי' ב-38.82 דק' למשחק ב-629 מש' מ-656 בסה"כ;
החלק של מקהייל – 17.97 נק' (56.7% מהשדה ו-77.3% מהקו), 7.53 רי', 1.7 אס', 0.38 חט', 1.9 חס', 1.95 אי' ב-31.49 דק' למשחק (ב-6 העונות הראשונות שימש כשחקן הששי כשהוא עולה במספר הדק' מ-20.1 בעונה הראשונה ל-35.3 בעונה השישית) ב-616 מש';
החלק של פאריש – 17.88 נק' (55.1% מהשדה ו-72.7% מהקו), 10.15 רי', 2.24 אס', 0.85 חט', 1.7 חס' ו-2.4 אי' ב-32.93 דק' למשחק ב-634 מש'.
הממוצעים של השלישייה הגדולה למשחק פלייאוף באותן עונות הם: 59.7 נק' (50.9% מהשדה, 35.2% מהשלוש ו-80.9% מהקו), 28 רי', 9.5 אס', 3.1 חט', 4.6 חס' ו-7.5 אי' ב-136 מש':
חלקו של בירד: 24.76 נק' (47.6% מהשדה, 36% מהשלוש ו-89.2% מהקו), 10.63 רי', 6.54 אס', 1.93 חט', 0.93 חס' ו-3.16 אי' ב-42.68 דק' למשחק.
חלקו של מקהייל: 18.72 נק' (56.7% מהשדה ו-78.1% מהקו), 7.51 רי', 1.6 אס', 0.37 חט', 1.79 חס' ו-2.06 אי' ב-33.93 דק' למשחק.
החלק של פאריש: 16.26 נק' (50.2% מהשדה ו-72.2% מהקו), 9.9 רי', 1.31 אס', 0.83 חט', 1.875 חס' ו-2.32 אי' ב-35.22 דק' למשחק.
השנה הגדולה ביותר של השלישייה הגדולה הזו הייתה ב-86/7' ובה השלישייה השיגה 71.2 נק' (56% מהשדה, 39.1% מהשלוש ו-83.8% מהקו), 29.8 רי', 12.2 אס', 3.1 חט', 5 חס' ו-8.2 א' ב-36.3 דק':
ממוצעי בירד – 28.1 נק' (52.5% מהשדה, 40% מהשלוש ו-91% מהקו), 9.2 רי', 7.65 אס', 1.8 חט', 0.95 חס' ו-3.2 אי' ב-40.6 דק';
ממוצעי מקהייל – 26.1 נק' (60.4% מהשדה ו-83.6% מהקו), 9.9 רי', 2.6 אס', 0.5 חט', 2.2 חס' ו-2.6 אי' ב-39.7 דק';
ממוצעי פאריש – 17.5 נק' (55.6% מהשדה ו-73.5% מהקו), 10.6 רי', 2.2 אס', 0.8 חט', 1.8 חס' ו-2.4 אי' ב-37.4 דק';
העונה השנייה הטובה ביותר לשלישייה היא עונת 84/5' שבה השיגה 66.1 נק' (54% מהשדה ו-79.7% מהקו), 30.1 רי', 10 אס', 2.7 חט', 4 חס' ו-7.6 אי' ב-36.4 דק':
ממוצעי בירד – 28.7 נק' (52.2% מהשדה, 42.7% מהשלוש ו-88.2% מהעונשין), 10.5 רי', 6.6 אס', 1.6 חט', 1.2 חס', 3.1 אי' ב-36.5 דק';
ממוצעי מקהייל – 19.8 נק' (57% מהשדה ו-76% מהקו), 9 רי', 1.8 אס', 0.4 חט', 1.5 חס' ו-2 אי' ב-33.6 דק';
ממוצעי פאריש – 17.6 נק' (54.2% מהשדה ו-74.3% מהקו), 10.6 רי', 1.6 אס', 0.7 חט', 1.3 חס' ו-2.4 אי' ב-36.1 דק';
העונה השלישית בטיבה בנתונים היא עונת 87/8' בה השיגה השלישייה 66.9 נק' (56.2% מהשדה, 41.2% מהשלוש ו-83.2% מהעונשין), 26.1 רי', 10.4 אס', 2.8 חט', 3.3 חס', 7.1 אי' ב-34.6 דק':
ממוצעי בירד – 29.93 נק' (52.7% מהשדה, 41.4% מהשלוש ו-91.6% מהעונשין), 9.25 רי', 6.25 אס', 1.64 חט', 0.75 חס' ו-2.8 אי' ב-39 דק';
ממוצעי מקהייל – 22.59 נק' (60.4% מהשדה ו-79.7% מהקו), 8.38 רי', 2.67 אס', 0.42 חט', 1.44 חס' ו-2.2 אי' ב-37.3 דק';
ממוצעי פאריש – 14.34 נק' (58.9% מהשדה ו-73.4% מהעונשין), 8.49 רי', 1.55 אס', 0.74 חט', 1.14 חס' ו-2.1 אי' ב-31.2 דק';
עונת 85/6' שהייתה עונת השיא של קבוצת בוסטון סלטיקס בשנות ה-80 ומהעונות הטובות ביותר בכל הזמנים של קבוצה כלשהי היא רק הרביעית בטיבה מבחינת נתוני השלישייה הגדולה. בעונה זו השיגה השלישייה 63.2 נק' (53.2% מהשדה, 42.3% מהשלוש ו-81.2% מהקו), 27.4 רי', 11.2 אס', 3.25 חט', 4 חס' ו-7.7 אי' ב-35 דק':
ממוצעי בירד – 25.8 נק' (49.6% מהשדה, 42.3% מהשלוש ו-89.6% מהקו), 6.8 אס', 2.02 חט', 0.62 חס' ו-3.2 אי' ב-38 דק';
ממוצעי מקהייל – 21.3 נק' (57.4% מהשדה ו-77.6% מהעונשין), 8.1 רי', 2.66 אס', 0.43 חט', 2 חס' ו-2.2 אי' ב-35.3 דק';
ממוצעי פאריש – 16.1 נק' (54.9% מהשדה ו-73.1% מהקו), 9.5 רי', 1.79 אס', 0.8 חט', 1.4 חס' ו-2.3 אי' ב-31.7 דק'.
העונה החמישית בטיבה של נתוני השלישייה היא עונת 83/4' שבה זכתה באליפות השנייה שלה בניצחון בשבעה מש' על הלייקרס ובה השיגה השלישייה 61.6 נק' (52.7% מהשדה, ו-80.1% מהקו), 28.2 רי', 9.6 אס', 2.8 חט', 3.9 חס' ו-7.1 אי' ב-35.2 דק':


ממוצעי בירד – 24.2 נק' (49.2%, מהשדה ו-88.8% מהקו [מהשלוש הוא היה חלש בשנה זו עם פחות מ-25%]), 10.1 רי', 6.6 אס', 1.8 חט', 0.9 חס' ו-3 אי´ ב-38.3 דק';
ממוצעי מקהייל – 18.4 נק´ (55.6% מהשדה ו-77.6% מהעונשין), 7.4 רי', 1.3 אס', 0.3 חט', 1.5 חס' ו-1.8 אי' ב-31.4 דק';
ממוצעי פאריש – 19 נק´ (54.6% מהשדה ו-74.5% מהעונשין), 10.7 רי´, 1.7 אס´, 0.7 חט´, 1.5 חס´ ו-2.3 אי´ ב-35.8 דק´.
העונה השישית בטיבה היא עונת 82/3' שבה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 57 נק' (52.8% מהשדה ו-75.8% מהעונשין), 28.3 רי', 8.9 אס', 3.3 חט', 5.1 חס' ו-7.3 אי' ב-33 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים האלה שווים 62.2 נק´, 30.9 רי', 9.7 אס', 3.6 חט', 5.6 חס' ו-8 אי':
ממוצעי בירד – 23.6 נק' (50.4% מהשדה ו-84% מהקו), 11 רי', 5.8 אס', 1.9 חט', 0.9 חס' ו-3 אי' ב-37.3 דק';
ממוצעי מקהייל – 14.1 נק' (54.1% מהשדה ו-71.7% מהקו), 6.7 רי', 1.3 אס', 0.4 חט', 2.3 חס' ו-1.9 אי' ב-28.6 דק';
ממוצעי פאריש – 19.3 נק' (55% מהשדה ו-69.8% מהקו), 10.6 רי', 1.8 אס', חטיפה, 1.9 חס' ו-2.4 אי' ב-31.5 דק'.
העונה השביעית בטיבה היא ב-80/1' שבסופה זכו באליפות הראשונה שלהם ובה השיגה השליישייה 50.1 נק' (51.2% מהשדה ו-76.1% מהעונשין), 24.8 רי', 8 אס', 3.1 חט', 5.2 חס' ו-7.1 אי' ב-29.2 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים שווים ל-61.7 נק', 30.6 רי', 9.9 אס', 3.8 חט', 6.4 חס' ו-8.8 אי':
ממוצעי בירד – 21.2 נק' (47.8% מהשדה ו-86.3% מהקו), 10.9 רי', 5.5 אס', 2 חט', 0.8 חס' ו-3.5 אי' ב-39.5 דק';
ממוצעי מקהייל – 10 נק' (53.1% מהשדה ו-75.4% מהקו), 4.4 רי', 0.7 אס', 0.3 חט', 1.8 חס' ו-1.3 אי' ב-20 דק';
ממוצעי פאריש – 18.9 נק' (54.5% מהשדה ו-71% מהקו), 9.5 רי', 1.8 אס', חטיפה, 2.6 חס' ו-2.3 אי' ב-28 דק'.
העונה השמינית בטיבה הייתה ב-89/90' שבה כבר סחבה השלישייה פציעות, אך עדיין נתנה עונה טובה שבה השיגה השיגה השלישייה 60.9 נק' (52.4% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-86.1% מהשדה), 27.9 רי', 10.9 אס', 2.3 חט', 3.6 חס' ו-7.2 אי' ב-34.2 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים שווים 64.2 נק', 29.4 רי', 11.5 אס', 2.4 חט', 3.8 חס' ו-7.6 אי':
ממוצעי בירד – 24.3 נק' (47.3% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-93% מהקו), 9.5 רי', 7.5 אס', 1.4 חט', 0.8 חס' ו-3.2 אי' ב-39.3 דק';
ממוצעי מקהייל – 20.9 נק' (54.9% מהשדה ו-89.3% מהקו), 8.3 רי', 1.4 אס', 0.4 חט', 1.9 חס' ו-2.2 אי' ב-33.2 דק';
ממוצעי פאריש – 15.7 נק' (58% מהשדה ו-74.7% מהקו), 10.1 רי', 1.3 אס', 0.5 חט', 0.9 חס' ו-2.3 אי' ב-30.3 דק'.
העונה התשיעית בטיבה היא עונת 81/2' שבה השלישייה השיגה 56.4 נק' (52.4% מהשדה ו-78% מהקו), 28.5 רי', 8.7 אס', 3.2 חט', 5.6 חס' ו-7.8 אי' ב-36.8 דק':
ממוצעי בירד – 22.9 נק' (50.3% מהשדה ו-86.3% מהקו), 10.9 רי', 5.8 אס', 1.9 חט', 0.9 חס' ו-3.3 אי' ב-38 דק´;
ממוצעי מקהייל – 13.6 נק' (53.1% מהשדה ו-75.4% מהקו), 6.8 רי', 1.1 אס', 0.4 חט', 2.3 חס' ו-1.7 אי' ב-28.4 דק';
ממוצעי פאריש – 19.9 נק' (54.2% מהשדה ו-71% מהקו), 10.8 רי', 1.8 אס', 0.9 חט', 2.4 חס' ו-2.8 אי' ב-31.7 דק'.


עונת הפלייאוף הגדולה ביותר של השלישייה הגדולה הייתה ב-86' שבה זכתה בוסטון סלטיקס באליפות האחרונה עד 2008. בפלייאוף זה (18 מש' שבכולם השתתפו השלושה) השיגה השלישייה הגדולה בממוצע למשחק 65.8 נק' (52.6% מהשדה, 40.4% מהשלוש ו-83.1% מהקו) מהשלוש), 26.7 רי', 12.3 אס', 3 חט', 4.7 חס' ו-7.7 אי' ב-38.44 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 68.5 נק', 27.8 רי', 12.8 אס', 3.1 חט', 4.9 חס' ו-8 אי':
ממוצעי בירד – 25.9 נק' (51.7% מהשדה, 41.1% מהשלוש ו-92.7% מהקו), 9.3 רי', 8.2 אס', 2.1 חט', 0.6 חס' ו-2.6 אי' ב-42.8 דק';
ממוצעי מקהייל – 24.9 נק' (57.9% מהשדה ו-79.4% מהקו), 8.6 רי', 2.7 אס', 0.4 חט', 2.4 חס', 2.7 אי' ב-39.7 דק';
ממוצעי פאריש – 15 נק' (47.1% מהשדה ו-65.2% מהקו), 8.8 רי', 1.4 אס', 0.5 חט', 1.7 חס' ו-2.4 אי' ב-32.8 דק'.
הפלייאוף השני בטיבו מבחינת נתוני השלישייה היה ב-87' שבו הפסידו בגמר ללייקרס. בפלייאוף זה (בירד השתתף ב-23 משחקים, מקהייל ופאריש ב-21) ממוצעי השלישייה למשחק היו 66.1 נק' (53.1% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-83.9% מהשדה), 28.6 רי', 10.4 אס', 2.6 חט', 3.9 חס' ו-7.5 אי' ב-39.63 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 66.7 נק', 28.9 רי', 10.5 אס', 2.6 חט', 3.9 חס' ו-7.6 אי':
ממוצעי בירד – 27 נק' (47.6% מהשדה, 34.1% מהשלוש ו-91.2% מהקו), 10 רי', 7.2 אס', 1.2 חט', 0.8 חס' ו-3.1 אי' ב-44.1 דק';
ממוצעי מקהייל – 21.1 נק' (58.4% מהשדה ו-76.2% מהקו), 9.2 רי', 1.9 אס', 0.3 חט', 1.4 חס' ו-2.6 אי' ב-39.4 דק';
ממוצעי פאריש – 18 נק' (56.7% מהשדה ו-76.7% מהקו), 9.4 רי', 1.3 אס', 0.9 חט', 1.7 חס' ו-1.8 אי' ב-35 דק'.
הפלייאוף השלישי בטיבו לשלישיית BMP הוא פלייאוף 81' שבו זכתה בוסטון באליפות הראשונה מהשלוש בשנות השמונים ובו השיגה השלישייה 45.4 נק' (49% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-78.8% מהקו), 26.1 רי', 8 אס', 3.8 חט', 3.6 חס' ו-7.1 אי' ב-30.2 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 60.2 נק', 34.6 רי', 10.6 אס', 5 חט', 4.8 חס' ו-8.4 אי':
ממוצעי בירד – 21.9 נק' (47% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-89.4% מהקו), 14 רי', 6.1 אס', 2.3 חט', 1 חס' ו-3.6 אי' ב-44.1 דק';
ממוצעי מקהייל – 8.5 נק' (54% מהשדה ו-63.4% מהקו), 3.5 רי', 0.8 אס', 0.2 חט', 1.5 חס' ו-0.9 אי' ב-17.4 נק';
ממוצעי פאריש – 15 נק' (49.3% מהשדה ו-67.2%), 8.6 רי', 1.1 אס', 1.2 חט', 2.3 חס', 2.6 אי' ב-28.9 דק'.
הפלייאוף הרביעי בטיבו בנתוני השלישייה הגדולה היה ב-82' שבו הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה. בפלייאוף זה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 52.9 נק' (48.6% מהשדה ו-74% מהקו), 30.9 רי', 8 אס', 2.75 חט', 7.7 חס' ו-7.75 אי' ב-35 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 60.5 נק', 35.2 רי', 9.1 אס', 3.15 חט', ו-8.8 חס':


ממוצעי בירד – 17.8 נק' (42.7% מהשדה ו-82.2% מהקו), 12.5 רי', 5.6 אס', 1.9 חט', 1.4 חס' ו-3.2 אי' ב-40.8 דק';
ממוצעי מקהייל – 16.2 נק' (57.5% מהשדה ו-75.5% מהקו), 7.1 רי', 0.9 אס', 0.4 חט', 2.25 חס' ו-1.3 אי' ב-28.7 דק';
ממוצעי פאריש – 21.3 נק' (48.8% מהשדה ו-68% מהקו), 11.3 רי', 1.5 אס', 0.4 חט', 4 חס' ו-3.25 אי' ב-35.5 דק'.
הפלייאוף החמישי בטיבו בנתוני השלישייה היה הפלייאוף בשנת 85' שבו הפסידה ללייקרס. בפלייאוף זה השיגה השלישייה 65.2 נק' (50.1% מהשדה ו-82.9% מקו העונשין), 29.4 רי', 8.8 אס', 3.3 חט', 4.8 חס' ו-8.1 אי' ב-39.6 דק'. ב-40 דקות זה שווה 65.85 נק', 29.7 רי', 8.9 אס', 3.3 חט', 4.85 חס' ו-8.2 אי':
ממוצעי בירד – 26 נק' (46.1% מהשדה ו-89% מהעונשין), 9.1 רי', 5.8 אס', 1.7 חט', 0.95 חס' ו-2.85 אי' ב-40.8 דק';
ממוצעי מקהייל – 22.1 נק' (56.8% מהשדה ו-80.7% מהקו), 9.9 רי', 1.5 אס', 0.6 חט', 2.2 חס' ו-2.86 אי' ב-39.9 דק';
ממוצעי פאריש – 17.1 נק' (49.3% מהשדה ו-78.4% מהקו), 10.4 רי', 1.5 אס', חטיפה, 1.6 חס' ו-2.4 אי´' ב-38.2 דק'.
הפלייאוף השישי בטיבו של השלישייה הגדולה היה ב-84' שבו זכו הסלטיקס באליפות אחר שגברו על הלייקרס. באותו פלייאוף השיגה השלישייה בממוצע למשחק 57.2 נק' (51.6% מהשדה ו-72.6% מהקו), 28 רי', 8.3 אס', 3.5 חט', 4.5 חס' ו-7.4 אי' ב-36.7 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 62.35 נק', 30.5 רי', 9 אס', 3.8 חט', 4.9 חס' ו-8.1 אי':
ממוצעי בירד – 27.5 נק' (52.4% מהשדה, 41.2% מהשלוש ו-87.9% מהקו), 11 רי', 5.9 אס', 2.35 חט', 1.2 חס' ו-3.8 אי' ב-41.8 דק';
ממוצעי מקהייל – 14.8 נק' (50.4% מהשדה ו-77.7% מהקו), 6.2 רי', 1.2 אס', 0.1 חט', 1.5 חס' ו-1.65 אי' ב-30.5 דק';
ממוצעי פאריש: 14.9 נק' (47.8% מהשדה ו-64.6% מהקו), 10.8 רי', 1.2 אס', 1 חט', 1.6 חס' ו-2.4 אי' ב-38.2 דק'.
הפלייאוף השביעי בטיבו עבור השלישייה הגדולה היה זה של 88' שבו הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לדטרויט כשיכולת השלישייה כבר מתחילה להיות יותר ויותר מושפעת מהפציעות (ההשפעה החלה בגמר של 87'). בפלייאוף זה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 64.6 נק' (52% מהשדה, 39.4% מהשלוש ו-85.5% מהעונשין), 26.7 רי', 10.4 אס', 3.2 חט', 3.7 חס' ו-7.4 אי' ב-41.275 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 62.6 נק', 25.9 רי', 10.1 אס', 3.1 חט', 3.6 חס' ו-7.2 אי':
ממוצעי בירד – 24.5 נק' (45% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-89.4% מהקו), 8.8 רי', 6.8 אס', 2.1 חט', 0.8 חס' ו-2.9 אי' ב-44.9 דק';
ממוצעי מקהייל – 25.4 נק' (60.3% מהשדה, 100% מהשלוש [זריקה אחת שלמה] ו-83.9% מהעונשין), 8 רי', 2.4 אס', 0.4 חט', 1.8 חס' ו-2.3 אי' ב-42.1 דק';
ממוצעי פאריש – 14.7 נק' (53.2% מהשדה ו-82% מהעונשין), 9.9 רי', 1.2 אס', 0.65 חט', 1.1 חס' ו-2.2 אי' ב-36.8 דק'.
יש לציין שלא כל השלישייה השתתפה בכל המשחקים בכל פלייאוף. העונות ששלושתם השתתפו בכל משחקי הפלייאוף הן: 81' (17), 82' (12), 84' (23), 86' (18) ו-88' (17). ב-85' בירד השתתף ב-20 מש' כשמקהייל ופאריש השתתפו ב-21, ב-87' בירד השתתף ב-23 מש' ומקהייל ופאריש ב-21. ב-83' הסלטיקס הפסידו בסיבוב הראשון.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 64 תגובות

  1. דוקטור רזי הופמן

    29 יונ 2020 07:26:31

    תודה
    אני מניח שאוסיף תגובות בהמשך כשאחזור מהים למעבדה או מהבית.
    השלישייה הזו היתה פנטסטית.

  2. Berch

    29 יונ 2020 08:31:15

    היו באמת שלישיה יוצאת דופן
    אחלה טור
    באופן אישי דילגתי על הסטטיסטיקות. קצת יותר מדי מספרים עשרוניים בשביל על הבוקר
    🙂

  3. גיא רוזן

    29 יונ 2020 08:32:57

    עד כמה גדולה הייתה השלשיה הזו?
    עד כמה גדולים היו הסלטיקס בשיאם? (86', לטעמי קבוצת הכדורסל הטובה ביותר)
    .
    בשביל זה צריך קונטקסט שיסביר.
    .
    נתחיל בצלע הפחות מוכרת. רוברט פריש. הוא הגיע לבוסטון במסגרת אחד הטריידים שהתבברו כהכי חד צדדיים בולדות הליגה –
    רוברט פאריש + בחירה מס' 3 בדראפט 80' תמורת בחירה מס' 1 ובחירה מס' 13.
    .
    גולדן סטייט בחרו בג'ו בארי קארול ובריקי בראון,
    וכאמור, בוסטון קיבלו את פאריש ובחרו בקווין מקהייל.
    .
    בארי קארול סיים קריירה סבירה (פחות עבור בחירה ראשונה בדראפט) עם הופעה בודדת באולסטאר ו-10 עונות בליגה. ריקי בראון שיחק 5 עונות ב-NBA עם ממוצע קריירה של 4 וקצת נק' למשחק.
    .
    צריך להבין –
    עוד בגולדן סטייט, פאריש היה שחקן, שחקן. הוא היה שחקן של 17 נק' ו-10 רב' לפני שנלשח בטרייד, כאשר יחד עם אהוד אוהדי הפועל תל אביב, פרוויס שורט, הוא מוביל את הקבוצה בנקודות למשחק.
    .
    כבר בעונתו הראשונה בבוסטון פאריש נבחר לאולסטאר, כבר בעונתו השנייה הוא נבחר ל-ALL NBA. הרוב מכירים אותו כצלע השלשית, אבל באליפות הראשונה של הסלטיקס בעידן בירד, פאריש היה חלק מרכזי ומכריע.
    .
    מה שמרשים בקריירה שלו, זו היכולת שלו לעשות את מה שצריך. בירד היה הכוכב מס' 1 של הקבוצה, וכאשר מקסוול עזב, מקהייל הפך למס' 2. את כל השינויים פאריש קיבל בלי להניד עפעף. הוא המשיך להיות סלע, אי של יציבות, בעודו מתמודד מול קארים, מוזס מאלון, ואקים אלאג'ואן. בעודו נלחם בקו הקדמי הבועט והנושך של דטרויט.
    .
    קווין מקהייל.
    86' הייתה עונת הפריצה שלו. עד לאותה עונה הוא היה עולה מהספסל, כאשר בירד משחק בעמדת ה-PF ומקסוול בעמדת ה-SF.
    הוא היה נהדר מהספסל, והוא זכה פעמיים בתואר השחקן השישי. ב-86' הגיע וולטון שתפס את עמדת השחקן השישי (וזכה בתואר), וכאמור, מקהייל תפס את מקומו כאחד מה-PF היעילים בליגה.
    מי שלא צפה בו משחק, לא יודע עד כמה הוא היה סקורר יעיל, עד כמה הוא היה שחקן הגנה אדיר (לא פחות).
    רשימת השחקנים עם 20+ נק' ב-60%+ אפקטיבי היא קצרה. מאוד. מקהייל עשה את ה-60% אפקטיבי שלו בעונה של 26 נק' למשחק. לברון, קרי, ובארקלי, הם היחידים בנוסף למקהייל לשחזר את ההישג (באות עונה, 87', מקהייל נבחר ל-ALL NBA חמישייה ראשונה, וחמישיית ההגנה הראשונה. יש מעט מאוד שחקנים שיכולים להציג עונה כזו).
    .
    ואז יש את לארי בירד.
    איך מסבירים אגדה?
    הנתונים, הם לא עושים עם בירד צדק. הוא מסוג השחקנים שהם טובים כל כך יותר ממה שהנתונים יודעים לספר. היכולת לנהל משחק מעמדת הפורוורד, היא לא פחות מאגדית. ראיית המשחק, הנעת הכדור במשחק העומד – אגדה.
    ה-25 נק', 9 רב', 7 אסיסטים ב-86' לא מסוגלים לספר את הסיפור של בירד.
    לטעמי, מה שמספר את הסיפור הם ההישגים.
    ההגנה מס' 1 בליגה. ההתקפה מס' 3. שליטה מוחלטת בקצב המשחק (16 מ-23 בליגה). 67 ניצחונות בליגה של 23 קבוצות (קשה בהרבה. 16 מ-23 קבוצותצ משחקות בפלייאוף, מה שמקטין את כמות משחקי "הזבל"). מאזן ביתי של 40 ניצחונות והפסד בודד. שוב –
    40 ניצחונות והפסד בודד!
    .
    ברור לי שאין בנ"ל להתקרב להסביר עד כמה הסלטיקס של 86' היו קבוצה מפחידה.
    ברור לי שמי שלא צפה באותה שלישיית פלא משחקים, לא מסוגל להבין עד כמה טובים הם היו. לא טובים. אדירים. ענקים. נפילים.
    אבל, אין הזדמנויות רעות להלל ולשבח ענקים שכאלו,
    ולכן, כאמור.
    .
    תודה, קרמר.

        1. עידו גילרי

          29 יונ 2020 10:26:52

          גם. אבל אם לא הייתה להם הבחירה השנייה. לא בדיוק המיקום של הסלטיקס בליגה.
          משהו שמערב באופן מפציע את בוב מקאדו…

      1. ברוך רובין

        29 יונ 2020 09:36:07

        מקהייל היה שחקן מדהים, אבל הוא היה שחקן חמישייה לכל דבר גם שנבחר לשחקן ה6 של העונה זה היה מגוכח כמו לו וויליאמס כיום , שחקן של 34 דקות בערב זה יותר מדקות המשחק של יאניס ומקסוול,

      2. גיא רוזן

        29 יונ 2020 09:39:58

        בהחלט.
        האפ אנד אנדר שלו היה מלאכת מחשבת. סיום עם הקרש, פינגרול, הוק. הכל הלך, והכל נכנס.
        גם המיקום שלו, עם זה תפיסת עמדה בפוסט, או מיקום במאבק על הרב' –
        מלאכת מחשבת.

        1. דוקטור רזי הופמן

          29 יונ 2020 17:28:05

          תודה גיא
          היה מקבל אסיסט מבירד וקולע מהר לפני שההגנה תתארגן עליו.
          לארי וקווין כמו בעל ואשה.

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    29 יונ 2020 10:15:13

    שלושתם היו אדירים, איש איש בדרכו.
    .
    הזכרון ההיסטורי של מקהייל ופאריש "סובל" מכך ששיחקו עם בירד, קצת כמו פיפן וג'ורדן, אבל מי שראה אותם יודע.
    .
    נדמה לי שאין קורלציה מלאה בין הנתונים של השלישיה לבין ההישגים של הקבוצה באותה עונה, חלק מזה נובע כמובן מהיריבות, אבל אני חושב שזה גם מרמז על חשיבותם של שחקנים אחרים בקבוצה, כמו איינג', ג'ונסון, מקסוול, וולטון, שמדורגים, היסטורית, נמוך יותר מפאריש ומקהייל, אבל תרמו גם תרמו לבוסטון האגדית.
    .
    תענוג להיזכר. תודה רבה ציפור.

    1. עידו גילרי

      29 יונ 2020 11:00:16

      אני דווקא חושב הפוך. עאם מקהייל ופאריש היו משחקים בקבוצות אחרות בטח היו קולעים קצת יותר אבל לא היו מגיעים למעמד שיש להם היום כחלק מקבוצה היסטורית.

          1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

            29 יונ 2020 11:21:29

            את פאריש. ושוב, אין סתירה בין הדברים – זוכרים אותם יותר, וחלק מהזיכרון זה לזכור אותם בצל של בירד. אם אני חייב להמר – את קליי יזכרו יותר מאשר את לילארד למשל, אבל קליי תמיד יזכר עם קרי ודוראנט ולילארד יזכר יותר "בפני עצמו". זה פשוט פריימינג אחר, לא בהכרח יותר טוב או פחות טוב אלא פשוט אחר.

            1. עידו גילרי

              29 יונ 2020 11:24:24

              מסכים אבל נדבקתי לחלק של ה"סובל"…

        2. ברוך רובין

          29 יונ 2020 11:28:40

          פיפן לא בצילו של ג’ורדן, פיפן ללא ג’ורדן היה נשכח בראי ההיסטוריה, הוא היה אנדרייטד מדהים בזמנו והוא האוברריטד מספר 1 בהיסטוריה כיום. בסוף כמעט בכל צוות של כוכבים זוכרים את השחקן הדומיננטי והטוב יותר

          1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

            29 יונ 2020 11:33:47

            לדעתי פיפן לא היה נשכח בהיסטוריה גם בלי ג'ורדן. הוא היה פחות "זכור", מהסיבה שעידו ציין, אבל עדיין היו זוכרים אותו כשחקן מצוין כי כזה הוא היה, וזה היה בר לידי ביטוי גם בקבוצות אחרות – שיקגו בלי ג'ורדן, ופורטלנד הן הדוגמאות שהתממשו. אלמלא היה ג'ורדן זה היה קורה גם בקבוצות אחרות.

    2. הציפור הנדירה

      29 יונ 2020 11:54:21

      וולטון ביכולותיו עולה על פרישה ומקהייל אך לא מימש את יכולותיו במלואן בגלל הפציעות. לפני שנפגע מהפציעות יכולותו הייתה יכולת שמקהייל ופאריש יכולים היו לחלום עליה למעט בקליעה מחצי מרחק שבה הן היו אף טובים יותר.
      בלי השפעה משמעותית של פציעות וולטון שייך לרמה של כארים והחלום.
      לגבי קליעה מחצי מרחק, וולטון עצמו וריילי (ועוד מישהו שאינו זוכר ואולי זה אאורבך) אמרו על פאריש שהוא הקלעי הגדול ביותר מחצי מרחק בכל הזמנים בין שחקני הציר.

        1. הציפור הנדירה

          29 יונ 2020 12:00:11

          מדוע שיאמרו סתם אם זה לא נכון, ובפרט שמאמנו של כארים בין האומרים.
          אז לכל היותר יש כמה ברמה קרובה מאוד אך פאריש בכל המקרה אחד מהם.

    1. הציפור הנדירה

      29 יונ 2020 11:58:32

      *המשבחים.

      המערכת מבצעת לא פעם שינויים אוטומטיים במילים. לפעמים זה טוב עישנו שרירות הקלדה והמערכת מתקנת אותן אך לא פעם המילה הנכונה משתנה ולא שמים לב לפני השליחה.

  12. הציפור הנדירה

    29 יונ 2020 12:39:17

    אמנם שלישיית BMP (כינוי שהמצאתי) היא שלישיית קו הבסיס/הקו הקדמי הטובה בכל הזמנים. אך כשלישית כוכבים השלישייה מג'יק-וורת'י-כארים הייתה טובה יותר.
    וגם שלישיות כקוזי-הבליצ'ק-ראסל ששיחקו די מעט יחד, סם ג'ונס-הבליצ'ק-ראסל וגריר-קאנינגהאם-וילט, לא בהכרח פחות טובות וגם וסט-ביילור-וילט שלא הגיעו לאליפות.

  13. שחר אלוני

    29 יונ 2020 13:17:35

    שלישיה מעולה, חבל שלא היו להם עוד כמה עונות בריאות ביחד. שילבו הרבה חוזקות בצורה מצוינת. זכו למעשה בשתי אליפויות כקו מוביל,
    אחת מול יוסטון ואחת מול הלייקרס.
    התיאום בינהם יצר שלם שגדול מסכום חלקיו.
    יש עוד כמה שלישיות דומיננטיות כמובן, אבל הם אחת השלישיות החזקות

  15. Jonathan

    29 יונ 2020 22:19:31

    הפרונטליין הכי טוב אי פעם, ואם הסמולבול ימשיך לשלוט אז כנראה שהוא ייחשב הכי טוב גם לעוד הרבה שנים.
    לאורך זמן, השלישיה של ג'אבר, מג'יק ו-וורת'י יותר טובה לטעמי…
    השלישיה של דוראנט, קרי תומפסון הייתה יותר גדולה מכולן. אבל זה נמשך רק 3 עונות כשהאחרונה הייתה מקרטעת לכל אורך הדרך.

    1. הציפור הנדירה

      29 יונ 2020 23:15:08

      השלישייה של הלייקרס מאותה תקופה בהחלט טובה אף יותר כשמג'יק ובירד מתקזזים כוכבי על ברמה דומה ולשלישייה הלייקרס כוכב על נוסף ברמה דומה, כארים והכוכב השני בחשיבותו בשלישיית הסלטיקס, מקהייל, פחות טוב מכארים עם כל יכולתו הנפלאה, וג'יימס וורת'י לא פחות טוב מפאריש אם לא יותר.
      השלישייה של הלוחמים בפירוש לא יותר טובה משתי השלישית האלו אם לא פחות טובה: דוראנט פחות באופן ברור ממג'יק ובירד ביכולתו הכוללת, קארי לא בבירור טוב מוורת'י ומקהייל ככדורסלן, ות'ומפסון, גם אם טוב מפאריש, פחות ממה שבירד ומג'יק טובים מדוראנט.
      שני היריבים הגדולים והחברים הקרובים מטים את איכות השלישיות לטובתם.

      3. Jonathan

        30 יונ 2020 04:31:34

        כיום מתקיים דיון על כמה קרי רחוק ממג'יק בלהיות הרכז הטוב בכל הזמנים, אם בכלל. לדעתי הוא עוד רחוק אבל לעומת פאריש, מקהייל, וורת'י או ג'אבר של האייטיז – קרי שחקן עדיף והקטע הוא שהוא לא בטוח היה המספר אחד בקבוצה באותן שנים. אז יש לך שני שחקנים מהכי טובים בעמדה שלהם בהיסטוריה, בשיאם, יחד עם תומפסון שלא נופל מאף צלע שלישית בשתי השלישיות האחרות. מג'יק ובירד נחשבים יותר, אבל בסכימה הכוללת – הלייקרס או הסלטיקס הציגו שלישיות יותר טובות רק אם מקבלים נקודות על נוסטלגיה.

        1. הציפור הנדירה

          30 יונ 2020 10:10:01

          נקודות על כדורסל. מג'יק ובירד היו גאוני כדורסל שקארי אינו ברמה הזו אך חכמת המשחק וראיית המשחק שלו גבוהים בהחלט ודראנט עם כל יכולתו אינו גאון כדורסל. שני היריבים הגדולים ביותר והחברים הקרובים ביותר הן ברמה מעל כולם בשלושת השלישיות והם מטים את הכף לטובת שלישיות הלייקרס והסלטיקס כשכארים מטה את הכף לטובת הלייקרס כשלישייה הטובה יותר והטובה ביותר בכל הזמנים. שלישיית הסלטיקס היא שלישיית קו הבסיס/הקו הקדמי הגדולה מכולן.

        2. הציפור הנדירה

          30 יונ 2020 10:41:03

          ישנן עוד שלישיות לא פחות טובות יותר משל הלוחמים אם לא יותר:
          גריר-קאנינגהאם-וילט של פילי בשנות השישים;
          קוזי-הבליצ'ק-ראסל ששיחקו יחד שנה אחת בעונת הרוקי של הונדו לפני פרישת קוזי;
          סם ג'ונס-הבליצ'ק-ראסל שהיוו את השלישייה המובילה של הסלטיקס ברוב השושלת של שנות השישים;
          שלישייה של הבולס משנות התשעים עם מייקל ופיפן ואחד מבין רודמן/קוקוץ'/גראנט;
          וסט-גודריץ'-וילט בלייקרס של שנות השישים ולפני כן וסט-ביילור-וילט אף שלא הגיעו לאליפות.
          השלישיות הטובות ביותר שלא זכו באליפות אחרי וסט-ביילור-וילט הן סטוק-הורנאסק-ק' מלון של יוטה ושלישיית קו הבסיס/הקו הקדמי של פילי בחצי השני של שנות השמונים עם הד"ר-בארקלי-מ' מלון שלא מימשה את הפוטנציאל שלה כי אחרת היו יכולים לעשות צרות גדולות יותר לסלטיקס ממה שעשו.
          אלו השלישיות הטובות ביותר הזכורות לי

          1. הציפור הנדירה

            30 יונ 2020 10:52:36

            יש גם את קווין ג'ונסון, בארקלי, מארלי כאחת השלישיות הטובות ביותר שלא זכו באליפות;
            וכן השלישייה המלהיבה והלוזרית של הלוחמים ששיאה בין החצי השני של שנות השמונים לחצי הראשון של שנות התשעים, שלישיית TMC.

            1. Jonathan

              30 יונ 2020 11:43:57

              לא לקחו אליפות זה בסיסי. אפשר גם את קיד, משבורן וג'ימי ג'קסון כשלישיה הכי טובה שלא הגיעה לפלייאוף 😉
              וזה אפילו לא היה בגלל פציעות….

            2. הציפור הנדירה

              30 יונ 2020 12:19:56

              אתה בעיקרון צודק. אך רציתי להביא שלישיות מעולות בפני עצמן אף שלא זכו באליפות, והן הרבה יותר טובות מהשלידייה שהזכרת.

            3. הציפור הנדירה

              30 יונ 2020 13:34:29

              *מהשלישייה שהזכרת

  16. הציפור הנדירה

    1 יול 2020 10:00:33

    צריך לתקן: סדריק מקסוול היה סמול פורוורד ובירד שיחק הפאוור ומקהייל החליף את בירד.
    אמנם בדקות שמקסוול היה על הספסל אז ייתכן ובחלק מהזמן הזה בירד ומקהייל שיחקו יחד ובחלק אחר המחליף של מקסוול עם בירד או מקהייל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט