מעורב: הדוק סיים קריירת מאמן כדורגל 28-124! האם הוא גאון באימון? (קשור 'למשולש' הבולס)/ אפיזודות 7 ו-8/ מנחם לס

1.אפיזודה 7? "A-". אפיזודה 8? "C"

אקצר כי רבים ביקשו שלא אקלקל את השידור הערב.

יכולתי לכתוב "אז שלא יקראו ויעברו למספר "2". אבל בגילי צריך להיזהר ולא להתחיל מריבות. אז רק בקיצור נמרץ.

אפיזודה "7" עניינה אותי מאד. כי הסיפור של רצח אביו אף פעם לא הוסבר בפרטים. אולי בגלל שאין פרטים. מישהו עצר מכונית האב על גבול צפון קרולינה ודרום קרולינה, וכנראה שהיה מאבק עז כי מכונית אביו של מייקל נמצאה חבולה ביער סבוך על יד גדות נהר הסבינה, לא רחוק מהמקום עליו נסעתי עשרות פעמים לחווה של קני, בנה של גייל, או פעמיים-שלוש למשחקי ההורנטס.

שארית גופו של האבא נמצאה בנהר יותר מחודש אחרי הרצח. מייקל ניפגע קשות כי היה קשור מאד לאביו, ומי שזוכר (או יודע), היה אפילו חשד שלרצח יש קשר לחוב גדול של מייקל בהימוריו. זוהי שטות מחלטת כי מייקל תמיד הימר (ומהמר?) על קש. האפיזודה מאשרת זאת. השליש הראשון של אפיזודה 7 הוא על רצח האב.

גם החלק השני עניין אותי מאד כי רציתי לדעת יותר על נסיונו של מייקל לעשות את זה בבייסבול, וראיתי חלקי סרטונים שלא ראיתי אף פעם: בתחילת קריירת הבייסבול בקבוצת ה-AA של הווייט-סוקס למייקל היה ממוצע סביר מאד של 285. אבל זה היה כי לפיצ'רים נגדו נאמר לזרוק נגדו רק FAST BALLS. אחרי תקופת-מה הם הורשו לזרוק כאוות נפשם. אז כשהגיעו ה-SLIDERS, ה-BREAKING BALLS וה-CURVE-BALLS ממוצעו ירד מיד לסביבות ה-240-245.

לפתע חל שיפור רציני במשחקו. כשהוא הועבר – כנסיון – לקבוצת הווייט-סוקס במייג'ורס, חלה שביתת הבייסבול המפורסמת של עונת 1995. ג'רי ריינסדורף – בעל השיקגו בולס והווייט-סוקס – אומר בוודאות: "אילולא השביתה, מייקל היה עושה זאת במייג'ור-ליג".

אולי.

אותי חלק זה – עוד שליש מהאפיזודה – עניין מאד. את רובכם כנראה שלא יעניין.

החלק השלישי הוא בעיקרו על סקוטי פיפן שסרב לעלות על הפארקט במשחק הפלייאוף נגד הניקס בהארכה, בשוויון, ושניות בודדות על השעון, כשפיל ג'קסון שירטט תרגיל עבור טוני קוקוץ' (שהיה חם עד אז) ולא עבור פיפין. זו היתה העונה ללא מייקל שפרש לשחק בייסבול. היתה זו פשוט בגידה של פיפין בקבוצה. מה שעניין אותי במיוחד היתה הצהרתו של פיפין שנה אחרי: "קוץ' פיל ג'קסון העליב אותי בשרטוט התרגיל האחרון. אילו קרה הדבר שוב – הייתי מתנהג בדיוק באותה צורה!"

המשפטים המיוחדים של האפיזודה?

*פי.ג'יי ארמסטרונג עונה לשאלה אם מייקל ג'ורדן היה NICE GUY: אתה לא יכול להיות 'NICE GUY' עם המנטליות של מייקל. שני הדברים נוגדים אחד לשני".

*ביוקנר: "היינו חברי קבוצה, ועדיין פחדנו ממנו!".

*ספורטס אילוסטרייטד בעמוד השער על מייקל בבייסבול: "BAG IT MICHAEL!" (מאותו שבוע ההוצאה הזו מייקל סרב – ומסרב עד היום – להתראיין או להזכיר את SI, כאילו שאינם קיימים.

*"אני יודע שאבי היה מצווה עלי לחזור לשחק" (מייקל, על למה חזר לשחק כדורסל אחרי שאביו נרצח, והוא החליט שהוא לא יכול לשחקנ יותר).

אפיזודה 8 היתה – במילה אחת – משעממת. דברים כאילו חוזרים על עצמם. שוב 1993, ושוב 1998. המתח כאילו נחלש, וההרגשה שלי היתה "SO? WHAT ELSE IS NEW?"

אחרי שהבייסבול נעצר בגלל השביתה, מייקל מתחיל להגיע למשחקי הבולס. אח"כ מתחיל להופיע לאימונים. יום אחד ממגיע עם סניקרס ועולה לזרוק כמה סלים. פיל ג'קסון לא אומר מילה. כעבור עוד שני אימונים מייקל כבר משחק 'אחד-נגד-אחד'.

משפטי האפיזודה ה-8?

*מייקל, כשהבייסבול ניכנס לשביתה, ולא היה לו לא בייסבול ולא בסקטבול: "פתאום הרגשתי ערום ללא כדורסל"

*מיד אחרי המשחק האחרון של עונת 1995, הטריינר האישי של מייקל שואל אותו מתי הוא רוצה להתחיל להתאמן. מייקל? "מחר".

*אחרי שגארי פייטון נעמד מול מייקל, ממש עם אף נוגע באף, וגארי פייטון לא מוותר באינטש למייקל, מייקל אומר: "לי אין כל בעייה עם גארי פייטון"

*רגי מילר: "אני עדיין טוען שהיינו קבוצה יותר טובה!" (אחרי שמייקל הוביל את הבולס לנצחון בגמר המזרח נגד הפייסרס.

2. האם הדוק הוא גאון כמאמן כדורגל?


תשאלו כל אחד שמכיר אותי ו-'גאון' היא המילה האחרונה שיבחרו לתאר אותי. במה אני טוב? בלהבין מצבים, לנצל את יכולותי, ולהקטין עד כמה שאפשר את ההשפעה של חולשותי. בצעירותי הייתי גם מין בנזונה כזה המחשיב את עצמו למי יודע מה, אבל כמה מאורעות בחיי – בואו נגיד 'מקרים' – לימדו אותי שעור חשוב, ודי החזירו אותי למקומי.

כשהסכמתי לקבל את הג'וב להיות מאמן הכדורגל של אוניברסיטת אדלפי בה שימשתי כפרופסור עד סיום העונה (כאשר המאמן התפטר לפני סיומה), עשיתי זאת כמחווה טובה לאוניברסיטה, אבל גם להרוויח עוד כמה גרושים. אבל לפתע סיימנו בנצחון בלתי יאומן על אחת המכללות המובילות בכדורגל בכל ה-NCAA, והרבה תודות לשיטת הגנה מיוחדת שפיתחתי למשחק המיוחד הזה.

נהניתי לאללה מהנצחון, ותרומתי לנצחון.

אמרתי לעצמי, 'למה לא לנסות עוד עונה'?, והשאר כמו שאומרים החברים שלי ממייקון, ג'ורג'יה, היא הסטוריה.

כשנכנסתי ברצינות לאימון החלטתי לחשוב אורגינלי, כמו שאומרים. לנצל את מה שאני יודע – ביומכניקה ופיזיולוגיה של כושר גופני ואימון – ולא להעתיק מאף אחד. אמרתי לעצמי מהרגע הראשון שאני הולך להיות עצמי, ולא מנסה להעתיק שום מאמן או צורת אימון. לעשות מה שאני חושב שהוא נכון עם רמת השחקנים שהיו לי, ואם לא יצליח – אסיים את העונה וזהו.

מה שקרה הוא שהתחלנו לנצח עם קבוצה של שחקנים בינוניים ביותר – הרבה מתחת לרמה של שחקני מכללות טובים – כי אוניברסיטת אדלפי לא היתה ידועה אף פעם בכדורגל, ומי רוצה לשחק שם, במיוחד כשכל מה שהיה לי להציע היו שלוש מילגות המשלמות שכר לימוד בלבד, טוטאלית? לא 3 לכל עונה, אלא טוטאלית (את זה הפכתי לשתי מילגות לעונה כבר בעונתי השלישית, ועדיין היינו תחת הסטנדרד במכללות). שאר היריבות שלנו (במיוחד מהדיביזיה הראשונה, שהיו 80% מיריבותינו) הציעו כבר אז 6 מילגות 'שלמות' כל עונה!.

כיצד עשיתי זאת? עוד מעט תגלו. גאונות זה בטוח לא היה. גם לא ידע טקטי מי-יודע-מה בכדורגל.

אבל הרשו לי להתחיל עם זה, כי זה היה אחד היסודות (והסיבות להצלחתי):

'המשולש' בכדורסל הוא אחד הבלופים הגדולים בתולדות היקום, אם כי קיירי אירוינג יגיד לך שהבלוף היותר גדול הוא שהעולם הוא עגול. הוא לא בדיוק 'בלוף'. הוא רק בלוף בצורה שהוא מוגדר. אחזור לזה עוד כמה דקות של קריאה משעממת.

היו כמה בלופים אחרים שאנחנו חיים איתם כבר איזה 200 שנה ויותר.

למשל?

*למשל שקולומבוס גילה את אמריקה.

*או שהבייסבול שוחק לראשונה בקופרסטאון.

*או שמרדונה (או מסי) היה שחקן טוב מפלה (כאחד שראה את כולם אני יודע שהם לא מגיעים לקרסוליו).

יש שקרים שהם לא מסוכנים. אולי הם אפילו עוזרים לאנשים מסויימים:

*כמו הסיפור שמרי נשארה בתולה אחרי שילדה את יישו. (והיא לא סתם ילדה, אלא ילדה את – למעשה – ה-LORD, או 'בן אלוהים'. היי, גם שימון הוא 'בן אלוהים'. ישנן כאן יותר שאלות מתשובות: מה זה 'בן אלוהים'? או 'מה זה אלוהים', או 'האם יש דבר כזה בכלל שאנחנו מכנים 'אלוהים'? מי שלא מימין שיש אלוהים שיוכיח קודם שאין אלוהים ואז נמשיך לדבר. טוב, מוטב שאחוזר לנושא שלפנינו.

*או שהעולם שטוח לפי קיירי אירוינג. מי היה רוצה שבאוסטרליה הרגליים יהיו למעלה והראש למטה?

*או שיש דבר כזה כמו שיטת 'המשולשים' בכדורסל. (תנו לי רק לזרוק כאן משפט קצר, ביני לבין שימון, ש'אין דבר כזה בלי משולשים בכדורסל (או בכדורגל, או כל משחק קבוצתי אחר עם סלים או שערים)'. אז אם אין דבר כזה 'בלי משולשים' (אלא אם כן כל השחקנים עומדים בשורה אחת), האם זה הגיוני לומר שישנה 'שיטה' כזאת? אם שימון לא יורד לסוף דעתי, מה שאני מנסה לומר זה שאם בכדורסל אי אפשר לקדם את הכדורסל ללא הקפצה או מסירה משחקן לשחקן, האם למסור כדור בכדורסל הוא 'שיטה'?

או – פשוט – מה שחייבים לעשות בכדורסלמ כדי לקדם את הכדור.. אולי 'כיצד למסור הכי טוב' זו שיטה.

בואו נחזור למשולשים בכדורסל.

'המשולש בכדורסל מוגדר כ-

The triangle offense is an offensive strategy used in basketball. The goal of the offense is to fill those five spots, which creates good spacing between players to form a triangle, and allows each one to pass to four teammates.

אתם מבינים? כמו בדיאגרמה למטה למשל (למי שבא לספור את המשולשים, BE MY GUEST!). אמנם כאן ישנם 8 קודקודים (שחקנים) ובכדורסל רק 5, אבל כמה 'משולשים' שונים ניתן ליצור מ-5 שחקנים רק רואה חשבון כשימון יכול לחשב.

כשלימדתי קורסים ב'אספקטים של כדורסל', ומישהו היה נותן לי הגדרה כזאת כמו זאת שציטטתי לשאלה 'מה זה 'משולשים' בכדורסל, הוא היה חוטף איזה C- אם לא D+. וזה ביום שהתעוררתי על צד ימין.

מילת המפתח כאן היא 'SPACING', ולמעשה הגדרת המשולש יכולה להיות מילה אחת – SPACING – וזה כבר היה נותן לך B-. אולי אפילו B+.

למה הייתי נותן להגדרה הראשונה C- ולשנייה B+? כי תמיד לימדתי את הסטודנטים שלי שהסוד להצלחה הוא קיצור. כמה שאתה מקצר יותר אבל מצליח לבטא ולהסביר אותו רעיון בפחות מילים – עשית יותר טוב.

(בהרצאות ובמדע אני יודע זאת. בכתיבה אני חוטא שוב ושוב לעקרון וממשיך לקשקש עד שהמילים יוצאות מהאף. אני יודע זאת, וזאת בעייה שאני מנסה לתקן מאז 1961, הפוסט הראשון שלי. ממש כפי שאני עושה כאן: מתחיל לדבר על דבר אחד ואז שוכח מה הוא ומתחיל לגלוש לעניינים אחרים. זה אני, מה לעשות, וזאת בעייה שכנראה אקח איתי לקבר.)

טוב. נחזור למשולשים.

כל הסיפור במשולשים הוא יצירת SPACING. כאן הוא מתחיל וכאן הוא ניגמר. אני זוכר ששיחקנו 'משולשים' בכדורגל כבר כשהיינו בן 8.

הנה דוגמה אחת:

ההסבר הוא פשוט (תיכף אחזור לעברית):

The importance of floor spacing is critical and a key factor in the success of the Triangle Offense. Players are spaced between 15 and 20 feet at all times. This precise spacing spreads the defense in order to prevent or discourage any defensive help or double teaming, and at the same time it provides for sharp, accurate passing. This spreading of the defense also clears out the basket area allowing for one-on-one post play, drives, basket cuts and slices, and post splits.

Since sideline triangles can be quickly formed on either side of the court, the defense is forced to defend the entire court from sideline to sideline at all times. In addition, it can strike the weakside of the defense with lighting speed with a two person attack at any time.

הנה כמה דוגמאות:

*

*

אז מה הבלוף הגדול של "פיל ג'קסון שיחק את ה-TRIANGLE בשש האליפויות של שיקגו"? אלף, אם כבר אז זה בכלל היה ווינטר, ולא ג'קסון, שהטביע חותמו, יעני, על ה-TRIANGLE. ובית, כל קבוצת כדורסל בעולם מלבד ילדים בני 4-5 משחקת 'משולשים'. מה שכן, ישנם כל מיני משולשים, וכאן צריך לתת הסבר קצר לנייטיבס:

תראו כיצד אימנתי כדורגל ב-1969, שנתי הראשונה כמאמן. לא משנה שהדיאגרמות ניכנסו בשכיבה ולא עמידה (ביני לבין שימון, שכיבה תמיד עדימה על עמידה, אבל מנחם, נא לא להתחיל לגלוש כאן, כי בטוב זה לא ייגמר)

דיאגרמה I ו-II

בדיאגרמה I הכדור אצל "C". שני חברי קבוצתו "A" ו-"B", יוצרים איתו משולש. אבל מה? מאחר וזה לא משולש ' ישר' (90 מעלות מהקודקוד "C", אלא 45 מעלות בין הקודקוד C לבין הצלעות CA ו-BC, אז למגן X ישנה זווית קטנה (בסביבות 45 מעלות) לחטיפת כדור והוא יכול לחטוף מסירה ל-A או ל-B. זהו – אגב – דאבל-טים אבל הפוך – שחקן אחד (X) מפריע מסירה לשניים (A או B), במקום שני מגינים על תוקף אחד.

אז מה על B לעשות? עליו להרחיב את הזווית מ-45 מעלות ל-90 מעלות. כיצד? ע"י ריצה לפינה הפתוחה (דיאגרמה II) וליצור ל-C משולש ישר (90 מעלות) שהוא הקודקוד שלו ושני הזרועות הם CA ו-CB. עכשיו מסירה ל-B היא קלה.

דיאגרמה III

עוברים לדיאגרמה III.

עכשיו, כאמור, מחזיק הכדור (C) הוא ראש הקודקוד, ושתי זרועותיו (CA ו-CB) נמצאות כל אחת, נניח, 10 מטר ממנו.

עכשיו למגן X ישנה בעייה: הוא לא יכול לשמור על משטח 10 מ' ו-10 מטר כששתי הזרועות בזווית של 90 מעלות . עליו להחליט אם לחסל את אפשרות המסירה ל-A או ל-B ע"י שהוא COMMITS לחסל אחד מהם. כל מאמן יאמר ל-X לבטל אפשרות אחת (מסירה ל-A או ל-B), ואז הברירה היחידה של C ידועה להגנה.

אז לפי החלטתו לחסל את אפשרות המסירה או ל-CA או ל-CB, באה ריצה של שחקן שרואה פינה פתוחה לרוץ אליה מיד, כדי ליצור למוסר מסירה קלה ביותר, או אם המגן מעדיף לחסל אפשדרות אחת, אז האפשרות השנייה קלה ביותר.

וכך הלאה וכך הלאה. כל אימון עשר דקות נטו של אימון כזה.

בקיצור, כל הסיפור כאן הוא ששחקן הרואה פינה פתוחה היא הפינה שעליו לרוץ אליה. וכך הלוך וחזור כשמשולשים של 90 מעלות נוצרים כאן ושם ללא הפסק. תחלק את קבוצתך ל-4-5 ריבועים כאלה (לפי מספר שחקניך) ותתאמן כך 10 דקות בתחילת כל אימון (אחרי ה-CIRCUIT TRAINING), שחקניך יקללו את היום בו נולדת, אבל באותו זמן כ-ל שחקניך לפתע ילמדו מה זה לנוע ללא כדור לשטח פנוי. מה זה ליצור SPACING. מה שהתחיל כמרובע קבוע שאתה משתמש בו מאות ואלפי פעמים הופך לטבע שני. סוף סוף ה-CONCEPT ניתקע בראשו של השחקן המטומטם ביותר שלך (תמיד יש המטומטם הזה בכדורגל או כדורסל אבל גאון במתמטיקה!) והופך לטבע שני.

(אגב, תתפלאו כמה העניין הזה לא מובן מאליו לשחקנים טובים ביותר. אבל כשיש לך שחקן מצויין שלא 'חש' את המשולש הישר שעליו ליצור – וישנם המון כאלה – הבנת העקרון, אפילו כתוצאה מאימון החוזר על עצמו אלפי פעמים, משפרת אותו כשחקן בצורה מחלטת ביותר)

אדלפי הקטנה שאימנתי משך 10 שנים היתה המכללה ששחקניה נעו ללא כדור יותר מכל קבוצה אחרת. לכו לגוגל ותכתבו "Menahem Less Record as Soccer Coach At Adelphi:

מה תקבלו?

In 1969, Less took over as the Adelphi men’s soccer coach with five games left in the season. He continued on as head coach for nine more years, compiling a 124-28 overall record. From 1970-75, his teams won the Metropolitan Conference Championship five times and he was named Coach of the Year four times. 

היו לי 3 סטפנדיות לשנה – רק לימודים. ללא ROOM AND BOARD עד שהעליתי את הקבוצה מ-DIV II ל- DIV I ב-1976. 7 עונות מ-9 עם אותו רקורד בערך (הורידו רק תשיעית מהנצחונות ומההפסדים ותדעו את הרקורד עם רק 3 סטפנדיות שהיו ס"ה שכר לימוד.

איך? לא הייתי מאמן גדול בטקטיקה. ידעתי כדורגל תיאורטית כפי שיודע כל שחקן ששיחק נערים ונוער בקלוב כדורגל טוב, ואז בוגרים ברמה ג' ו-ב'. אבל בגלל ה-PH.D שלי בביומכניקה, ידעתי את יתרונות ה- SPACING (שנעשה ע"י תנועה מתמדת לשטחים עקרים), וכיצד יוצרים אותם (לא שצריך PH.D עבור זה, אבל הלימודים נתנו לי יותר הערכה לנושא) וכדי לבצע זאת חייבים כושר גופני יוצא מין הכלל. לימדתי SPACING בשיטת המרובעים (שלעיל) עד שלכולם זה יצא מהאף, ואימנתי 'אימון מעגלים' עד ששנאו אותי.

למה בחרתי 'מעגלים'? כי זה האימון שב-30 דקות משפר מהירות, כוח, והתמדה, ז"א הספק והתמדה, וזה בדיוק מה שכדורגלן צריך.

תאמינו לי שכשאדלפי הקטנה שיחקה, נראינו לפעמים כמו אלופי העולם. רקורד של 28-124 – ותמיד עם אחד ה-SCHEDULES הקשים מכולם כש-90% מיריבותנו היו תמיד קבוצות חזקות ביותר מ-DIV I – לא מקבלים סתם ככה, כמתנה. השחקנים הבוסריים שיכולתי להביא (מלבד כמה ישראלים) היו טובים, אבל לא מהטובים ביותר. הטובים ביותר רצו מילגות 'מלאות', ולא רק 'שכר לימוד'.

רובי יאנג, שהגיע לאדלפי מהפועל חיפה ונבחרת ישראל, ובגיל 33 המשיך כמה שנים בקוסמוס, ונמרוד דרייפוס שאחרי שנתיים באדלפי חזר להפועל ת"א והפך לקפטן הקבוצה ולאחד משחקניה הטובים, אמרו לי שוב ושוב שההרגלים שפיתחו באדלפי – תנועה ללא כדור ליצור משולשים של 90 מעלות, והכושר הגופני הדרוש לכך – הם-הם ששיפרו את רמת משחקם בגיל מבוגר, יחסית, לשחקני כדורגל, ושיחקו את הכדורגל הטוב ביותר שלהם א-ח-ר-י אדלפי. גם מפני שהבינו את חשיבות הכושר הגופני, וגם משום ש-SPACING ע"י שימוש אופטימלי במשולשים, הפך לטבע שני במשחקם שלפני כן לא היה טבוע בדמם עד כדי כך.

באחד הימים הבאים אכתוב על 'בלוף המשולשים' של שיקגו בולס וכיצד הוא קשור לכל מה שכתבתי (ביותר מדי אריכות, אני יודע!) היום.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. תודה מנחם מצויין כרגיל, ברור ששיטת המשולש היא בלוף גדול, כמו שיטת ״ההתקפה הגאונית של קר״ ששברה כל שיאי התקפה ונצחונות בליגה שראינו מה שווה ללא קרי דוראנט וקליי (תנועה ללא כדור חחחחח) … לפיל ג’קסון היה את הקבוצות הטובות בהיסטוריה עם השחקנים הטובים והדומיננטיים מכולם לאותה תקופה והתחרות הייתה חלשה (הניקס, יוטה… כולם קבוצות כל כך מוגבלות ) , שיקגו במיוחד בטרייפיט השני והלייקרס (של תקופת קובי ושאקיל) היו כל כל הרבה יותר כישרוניות מהיריבות שאפילו אם הייתי שם את הכלב של הנכדה שלי לאמן הוא היה חוזר עם כמה טבעות),ראינו את ״שיטת המשולש״ בניקס ללא ג’ורדן קובי שאקיל… (יכלה להיות גם שיטת הטרפז״).
    .
    מה שכן תזמון ומזל זה שני הדברים בין החשובים ביותר, ולפיל ג’קסון יש אותם בשפע (כמו לקר…) .

      1. זה ברור לי ולך כשמש , לא לחסידים של גולדן סטייט וסטיב קר , רק נציין שנה שעברה ההתקפה של הווריורס מקום ראשון בכל הממדדים ההתקפיים בליגה ברייטינג התקפי מדהים של 115 נקודות ,56.5 אפקטיבי. העונה בדיוק אותה שיטת התקפה רק עילויים התקפיים וכוכבי על לא שיחקו הפלא ופלא ההתקפה של הווריורס מקום אחרון עם רייטינ של 104 נקודות ומקום אחרון באפקטיבי

  2. בוקר טוב מנחם
    תודה על הכתיבה המופלאה.
    דבר אחד הפריע לי במה שכתבת ואני אביא את הציטוט –
    "וזאת בעייה שאני מנסה לתקן מאז 1961, הפוסט הראשון שלי. ממש כפי שאני עושה כאן: מתחיל לדבר על דבר אחד ואז שוכח מה הוא ומתחיל לגלוש לעניינים אחרים. זה אני, מה לעשות, וזאת בעייה שכנראה אקח איתי לקבר.)"
    אין כאן כל בעיה.
    בני אדם הם לא טייסים.
    תשוקה ורגש לא יכולות לבוא בתמציתיות ובחדות.
    הן מגיעות עי תאור אסוציאטיבי ומורחב , רק כך ניתן להגיע מנעד רגשות רחב.

    מזמין אותך להמשיך (כמו מאז 1961 😃) ולהביא את עצמך ואת אשר על ליבך באופן הכי רחב וגלוי שאתה יכול (ממש כפי שאתה עושה שוב ושוב).
    זה מה שמרגש בכתיבתך ובתאורייך האמוציונליים.
    זה מה שעושה אותך "חי"!

    תודה על מי שאתה.
    יום נהדר.

  3. מנחם קטע קטע תפס לי את העין מסי אחד גדול ו ראשונה פלה ביכולת שבעתיים , צפיתי לא מזמן שוב בשידורים של מונדיאל 86 זה זבל עופות הרמה כל כך נמוכה לעומת היום שזה בדיחה.

  4. שיטת משולש הפיצה זה החרטוט הכי גדול יותר מהזן מאסטר שקרא לעצמו ככה. אני בכלל דוגל בשיטת האוקטגון😁 תשאלו איך זה אפשרי רק עם 5 שחקנים? אגיד שזה אפשרי. גם הפנטגון שיטה לא רעה. מנחם זה הצחיק אותי שאתה כותב מה שאמרתי כל השנים על משולש הפיצה. זה כמו הבונקר הדינמי שלך 🤗

  5. דוק, פוסט מופתי, להדפיס ולתייק ולחזור אליו שוב ושוב. ותרשה לי, אל תעצור את עצמך מלסטות, להפך, זה חושף יותר מזרם המחשבה שלך והופך את הפוסט ליותר חי. ושוב, פוסט מופתי, אלף תודות.

  6. תודה מנחם.
    בדבר אחד אני חלוק עלייך בגדולה בין מסי לפלה
    לדעתי מסי גדול מפלה.
    בייחוד אם בוחנים גדולה לאורך זמן .
    ולכן הגיע הזמן להגדיר מה היא גדולה ובכל הגדרה להגדיר את הגדול מכולם .

    הנה גדולי שדה לפי קטגוריה .

    השחקן הכי גדול בגביעי העולם .
    אריסון אורנטס דה נסדימנדו…הלא הוא פלה
    היחיד לקחת 3 גביעי עולם ובכל זאת בגביע 62 לא שותף במשחקי ההכרעה אך הפרש של 12 שנה בין גביע 58 ל 70 נותן לו את התואר ובהליכה .

    השחקן הכי גדול בגביעי עולמי ספציפי
    דייגו ארמנדו מראדונה ללא תחרות על מעלליו במונדיאל 86 מי שלא ראה לא יבין ( שמעון מיועד בשבילך ).
    אבסולוטיות שכזו לא נראתה אף פעם במגרשי הכדורגל .

    שחקן הכדורגל שעשה את הקריירה הארוכה הכי גדולה.
    ליאו מסי ומייד אחריו כריסטיאנו רונאלדו.
    בשיאם הם לא היו דייגו שבשיאו .
    אבל דייגו שבשיאו היה במונדיאל 86 ואם תרצו 4 שנים בלבד בין מונדיאל 86 ועד מונדיאל 90 אז הצעיד את נאפולי הקטנה לצמד אליפויות איטליה וגביע אופ"א.
    אבל מסי בשיאו מ 2009 ועד היום ורונאלדו בשיאו גם מעל עשור .

    ונעבור לארץ .

    שחקן הנבחרת הגדול בכל הזמנים
    מוטלה שפיגלר כוכב מונדיאל 70 .

    שחקן הליגה הישראלית בכל הזמנים .
    ערן זהבי ( שהוא גם כנראה הווינר הגדול בכל הזמנים ) לפני מלמיליאן סיני נמני ואחרים .

    הליגיונר הכי טוב בסה"כ קריירה
    יוסי בניון שעשה עשור בקבוצות הבכירות באירופה.

    הליגיונר הכי טוב בעונה ספציפית באירופה אפילו חצי עונה .
    רוני רוזנטל שמה שהוא עשה בשליש האחרון בעונת 89-90 היה להביא לליברפול את האליפות האחרונה שלה.

    הליגיונר הכי טוב בקמפיין אירופאי.
    ללא ספק אלי אוחנה שהוביל את מכלן לגביע המחזיקות של 1988 .

    הליגיונר הכי דומיננטי בקבוצת ליגה בכירה.
    ללא ספק אייל ברקוביץ שאמנם עשה קריירה פחות מרשימה מבניון במובן זה ששיחק בקבוצות דרג שני ומטה לעומת בניון של ליברפול וגם צ'לסי וארסנל.
    אך בניגוד לבניון ברקוביץ היה הביג בוס .

    בתחרות הווירטואז הגדול מכולם בארצנו
    שמעתי ולא ראיתי את קלדרון ורוקבן .
    מבין מי שראיתי הגדולים ביותר
    ראובן עטר ( למשל השער במספרת מול בית"ר או מול מכבי תל אביב בעונת 93-94 ).

    שלום תקווה .

    וגם שמות כמו נמני ( למרות האיטיות ).
    ברקוביץ, מלמיליאן ורביבו .

    הווירטואזים הגדולים בעולם .
    לפני תקופתי
    פלה ( השער מול שבדיה בגמר 58 ).
    בתקופתי
    דייגו (השער מול אנגליה מונדיאל 86 ).
    רונאלדו השמן ( חפשו פעם את השער מול קומפוסטלה שהוא בברצלונה).
    מסי ( אין ספור למשל ריאל חצי גמר אלופות 11)

    וירטואיזים נוספים ברבות השנים.
    מברזיל ד"ר סוקראטס המנוח שהיה אהוב עליי .
    במיוחד .
    וכן רומאריו ( מול ריאל ב 0-5) ריבלדו ( המספרת מול ולנסיה ) רונאלדיניו ( למשל המחיאות כפיים בברנבאו) וג'ובאני ( מי שלא ראה ולא הרבה ראו לא יבין ) ,

    באיטליה היו אלו דל פיירו וכמובן רוברטו באגיו .

    בספרד צריך פרספקטיבה בשביל אנייסטה וחוץ ממנו לא היה בעיני מישהו כזה למרות שורת שחקני התקפה.

    באנגליה האחד והיחיד מת'יו לה טיסייה.

    בצרפת היו אלו זינולה, קאנטונה וכמובן הנרי .
    וגם ריברי שפחות אהוב עליי .
    ( אולי בעתיד אמבפה) .

    בגרמניה אני זוכר במעומעם את רומינגה .

    בהולנד הכי גדול היה ברקמאפ מקום של כבוד לואן באסטן .
    גם רובן בשיאו היה גדול וכן חוליט .

    עוד כמה על קצה המזלג .
    קוארסמה ( פורטוגל בהיותו בפורטו).
    בטיסטוטה (קצת פחות מהארגנטינאים שלפניו).
    אואן ( בתחילת הקריירה בייחוד מונדיאל 98 ).
    מאנה של היום .
    גיגס של 99 .
    אישית אני מתלהב כמעט כל פעם שרואה את סון מטוטנהאם.

    וכמובן שיש להאריך .

  7. תודה על המעורבב דוקטור
    מומי סיים רק עכשיו את פרקים 7 ו 8 ונרדם מצ'עמום על המשולש של סילבי.
    מילה של מומי אין על משולשים, מומי היה תוקף בשיטת המשולש עוד ב 73 שהיה בכיתה י'
    פילג'קסון היה חזק במשולש של ג'ני באס

  8. הרבה זמן שלא קראתי כתבה כזו מחכימה עמוקה ומעניינת בנושא ספורט. אשמח לדעת עוד על אסטרטגיות התקפה והגנה בכדורסל. להבין את המשחק יותר לעומק
    תודה רבה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט