מסע בזמן – בנייתן מחדש של קבוצות דגולות (2) / המורה להיסטוריה

הפעם בסדרה, המורה להיסטוריה בוחן מה המאבס הצעירים של שנות ה-80 היו יכולים לעשות אחרת עם הפוטנציאל העצום שהיה בידיהם שהתמוסס והפך לשנות 90 עגומות.

בתחילת עונת 1980/1 הצטרפה קבוצה חדשה לליגה – הדאלאס מאבריקס. הבעלים, דון קרטר, רכש את הזיכיון לקבוצת החדשה בכדי לשמח את אשתו, שחקנית כדורסל בתיכון, בסכום גבוה במונחי התקופה – 12 מיליון דולר. הליגה אמנם לא התלהבה מלאפשר קבוצה שלישית בטקסס, אך בסופו של דבר המהלך אושר. בדראפט הראשון שלה הקבוצה בחרה בפורוורד בעל יד הזהב, קיקי וואנדווי, אך הוא סירב להצטרף לקבוצה במשך שבועות ארוכים. בסופו של דבר הסכימה דאלאס להעביר אותו  לדנוור תמורת שתי בחירות דראפט ב- 1981 ו- 1985. במהלך השנים הבאות, דאלאס התקדמה בצורה יפה, הרבה בזכות שורה של בחירות דראפט מוצלחות שבניגוד לוואנדווי, הסכימו לחתום בקבוצה. מארק אגוויר הפך במהירות לאחד הסקוררים הטובים בנ.ב.א., ולקבוצה היה בק-קורט צעיר ומוכשר עם הרכז דרק הארפר והקלע רולנדו בלקמן, לצד שחקני הספסל המוכשרים דייל אליס ובראד דיוויס. בעונת 1983-4 הצליחה דאלאס להגיע לפלייאוף לראשונה, ואף העפילה לסיבוב השני שם נוצחה על ידי הלייקרס.

למרות הישגיה היפים, דאלאס בכל זאת נהנתה מהבחירה הרביעית בדראפט 1984 בזכות עסקה שנעשתה בעונה הראשונה – היא קיבלה את הבחירה הזאת מקליבלנד תמורת שחקן שישחק בהמשך בשיקגו בולס עם גופיה מספר 23… עונה אחת לפני ג'ורדן – מייק בראץ. הבחירה הזאת בדראפט עמוס בשחקנים נהדרים הייתה מתנה של ממש, ובנוסף לדאלאס הייתה גם את הבחירה ה- 15 בדראפט. במקור דאלאס בחרה את שחקן צפון קרולינה, סם פרקינס, שתחת הארשת הספק מנומנמת ספק מסוממת שלו ידע לקלוע שלשות ולשחק הגנה,  וגארד בשם טרנס סטנסבורי, ששיאי הקריירה שלו כללו זכיה כפולה במקום השלישי בתחרות ההטבעות וסיבוב נחמד בליגת העל שלנו במדי הרצליה. בשלב הזה אנו נוסעים במנהרת הזמן ובודקים 'מה היה קורה אילו'. מה היה קורה אילו דאלאס הייתה מקבלת החלטות קצת שונות בדראפט הזה ובמהלך העונות הבאות. המסע כולל את ההקפדה על הכללים שהצגתי בפעם הקודמת – גם אם נניח שהקבוצה השתפרה פלאים בזכות התערבותנו, הרי במידה ומדובר בבחירת דראפט שהגיעה לקבוצה מקבוצות אחרות אין להניח שהתחולל שינוי כלשהו במיקום שלהם; כל הטריידים צריכים להיות סבירים והגיוניים, ויש לקוות שענייני כימיה ושיתוף פעולה עבדו על הצד הטוב ביותר…

בדראפט 1984, לאחר הבחירה הצפויה באקים אולג'ואן הנהדר מאוניברסיטת יוסטון וסם בואי המוכשר מקנטקי, ואחרי גארד אתלטי וחביב בשם מייקל ג'ורדן, דאלאס בחרה בפורוורד העגלגל מאוברן, צ'ארלס בארקלי. בכך הם הצליחו להשיג את צמד הטוסיקים הגדולים ביותר בליגה – בנוסף למארק אגוויר העגלגל גם הוא. לאחר בחירתם של כמה פורוורדים אימתניים כגון מייקל קייג', קווין וויליס ואוטיס ת'ורפ, לא נותרו גבוהים מוכשרים, ודאלאס בחרה ברגע האחרון לוותר על האתלטיות המרשימה של סטנסבורי, ולבחור ברכז מחליף נחמד וצנום בשם ג'ון סטוקטון שנותר פנוי. יוטה ג'אז, בעלת הבחירה הבאה, ששקלה לבחור את הרכז האלמוני מגונזגה, נאלצה לוותר.

בעונת 1984-5 המשיכה דאלאס להתקדם, כאשר החמישיה של הארפר, בלקמן, אגוויר, בארקלי ונימפיוס, לצד הספסל של ג'יי וינסנט, דיוויס, אליס וסטוקטון מספקים התקפה מסחררת. לאחר עונה מצוינת בה הגיעה ל-50 ניצחונות לראשונה בתולדותיה, דאלאס הגיעה לדראפט כשיש ברשותה שלוש בחירות דראפט – הבחירה השמינית, הודות לעוד טרייד משונה מ- 1981 עם קליבלנד (שעיקר תרומתה לליגה בתחילת שנות השמונים הייתה לחלק בחירות דראפט לכל נזקק, באופן שגרם לתקנה שאסרה על קבוצות להעביר את זכויות הדראפט שלהן בעונות סמוכות), ולעסקה אחרת עם ניו ג'רזי שהניבה את הבחירה ה- 16. לדאלאס הייתה גם את הבחירה ה- 20 שלה עצמה. לאחר התלבטויות, במסגרתן היא חשבה ללכת על סגנון בינלאומי ולבחור בשני גרמנים ובקנדי אחד (שרמפף, בלאב, ו-וונינגטון) ברגע האחרון היא החליטה ללכת על מהלכים מעט אחרים. בבחירה השמינית בחרה דאלאס בפורוורד השרירי קארל מאלון. בבחירה ה- 16 בגארד לעיבוי הספסל בשם ג'ו דומארס, ובבחירה ה- 20 בפורוורד ביישן ושקט – אייסי גרין. 

בפתיחת עונת 85-6 דאלאס העבירה את הסנטר המוגבל שלה, נימפיוס, לקליפרס תמורת הסנטר הבריטי אדיר הממדים ג'יימס דונלדסון. לא שחקן התקפה מבריק במיוחד, אבל ריבאונדר וחוסם מצוין. לאחר התלבטויות קשות, החליטה דאלאס להעביר לסיאטל את אחד מכוכביה, האול-סטאר רולנדו בלקמן, בכדי לאפשר לדייל אליס, גארד גבוה בעל קליעה מעולה, לבוא לידי ביטוי לצד הרוקי דומארס. תמורת בלקמן קיבלה דאלאס צמד בחירות דראפט בסיבוב הראשון, ב- 1987 וב- 1990. דאלאס החלה את העונה עם החמישיה הבאה – הארפר, אליס, אגוויר, בארקלי, דונלדסון, וספסל צעיר ומוכשר עם סטוקטון, דומארס, דיוויס, מאלון וגרין. 

דאלאס כבשה את הליגה בסערה: אליס הסתבר כקלע שלשות מהטובים בליגה, ושילש את מספר הנקודות שלו כשהוא זוכה בתואר השחקן המשתפר.  במקביל להצלחה של יוסטון עם מודל מגדלי התאומים שלה, אולג'ואן וסמפסון, דאלאס שטפה את המגרש עם פורוורדים צעירים ואגרסיביים, עם בק קורט עם קליעה מצוינת, ושימוש נרחב בספסל מעולה. במהלך העונה מארק אגוויר, המתלונן הקבוע הרגיש שהצעירים, בארקלי, מאלון וגרין, נוגסים בדקות המשחק שלו. כמי שסיים את העונה הקודמת כסגן מלך הסלים של הליגה, לא התחשק לו לוותר על התהילה ועל הקליעות. הניסיון של ההנהלה לרצות אותו לא צלחו; באמצע העונה החליטה הנהלת דאלאס  להגשים לאגוויר את חלומו ולאחד אותו עם חברו הטוב, איזיה תומאס בדטרויט. בתמורה לאגוויר הגיעה הסנטר הלבן בעל הנימוסים המעודנים – ביל ליימביר ובחירת דראפט בדראפט של 1989. תומאס ואגוויר זרחו מאושר והבטיחו להביא אליפות לעיר המכוניות.

במקביל בדאלאס לכתו של אגוויר פתח את הפקק בקו הקדמי. השילוב בין דונלדסון לקליעה מרחוק וליימביר, עם הקשיחות האכזרית של שניהם (שהרבה לפני ימי הקורונה נהגו להגיד שלום לאנשים שפגשו רק באמצעות המרפק) הפכה את הצבע של דאלאס לבלתי חדיר. קארל מאלון נכנס לחמישייה הפותחת, ועד מהרה הוכיח את עצמו כסקורר וריבאונדר אדיר. השילוב בינו לבין בארקלי הוכח כקשה מאוד לעצירה, בעוד שהקליעה מרחוק של ליימביר והגארדים פותחת את הצבע עבורם. הרוקי דומארס הלך והוכיח את עצמו ועד מהרה ירש את אליס בחמישיה. דאלאס הגיעה ל- 58 ניצחונות. בפלייאוף ההתלהבות של הצעירים המוכשרים המשיכה להרשים, אך גם הובהר חוסר הניסיון שלהם כאשר הם הפסידו במשחק השביעי בגמר המערב מול הלייקרס. הלייקרס הפסידו בגמר לבוסטון, ובארקלי חזר והבטיח לכל עיתונאי שפגש: בעונה הבאה שלנו. אני מתחייב לכך. 

בדראפט של 1986 היו לדאלאס שתי בחירות בסיבוב הראשון – ושוב, תודה רבה לקליבלנד (או בשמה השני, גמ"ח שחקנים לקהילת קודש דאלאס) שהעבירה את בחירת הדראפט שלה בסיבוב הראשון תמורת סנטר חביב בשם ריצ'רד וושינגטון (שתרם לה פחות מעשר נקודות למשחק בשתי העונות ששיחק עד שפרש). הבחירה הסתברה כבחירה מספר 7 בדראפט שנחשב באותו הזמן כעמוס בכישרון. דאלאס בחרה בסנטר רוי טארפלי, ובבחירה ה- 25 ברכז מארק פרייס. למרות הצעותיה המפתות של קליבלנד לקבל את הרכז בטרייד, ולמרות חששותיו מפני התייבשות על הספסל מאחורי סטוקטון והארפר, הנהלת דאלאס החליטה לא לוותר עליו. 

לעונת 1986-7 הופיעה דאלאס עם הרכז עמוס בכישרון ובביטחון עצמי. לאחר מחנה קיץ בו הוכיח את עצמו סטוקטון שוב ושוב, הסכים דרק הארפר לרדת לספסל, והחמישה הפותחת התייצבה על סטוקטון, דומארס, בארקלי, מאלון וליימביר, כשמהספסל עולים הארפר, פרייס, אליס, דיוויס, גרין, דונלדסון וטארפלי. עונה של 63 ניצחונות הגיעה לשיא בפלייאוף כאשר בשני הסיבובים הראשונים דאלאס מנצחת בסוויפ, בדרך לגמר המערב המיוחל מול הלייקרס. הרכזים הנמוכים של דאלאס סיחררו את מג'יק, והפורווורדים של הלייקרס לא הצליחו לבלום את העוצמה של מאלון ובארקלי. קארים עבדול ג'אבר, שרק שנתיים קודם לכן היה השחקן המצטיין בגמר, נראה זקן ועייף, ודאלאס ניצחה 2-4. בגמר מול בוסטון ניכרה ההתרגשות של שחקני דאלאס מול שחקניה המנוסים של עיר השעועית, אך אחרי המשחק הראשון, העוצמה, האתלטיות והספסל של דאלאס הכריעו את הגמר. 'הבטחתי לכם – וקיימתי' צעק בארקלי בחדר ההלבשה בעודו מתנשק עם ליימביר. הגארדים הוותיקים, אליס והארפר רקדו מחובקים. הבעלים, קרטר, חבוש בכובע קאובוי רחב הסתובב עם סיגר ניצחון בפה וחיוך רחב: 'לפני 7 שנים הצטרפנו לליגה והיינו בתחתית – והנה, אנחנו אלופי העולם. אנחנו צעירים, מוכשרים ועוד נהיה כאן להרבה זמן. אנחנו האירגון הטוב בליגה, ואנחנו שנות אור לפני כולם'. 

נבואתו של קרטר אכן התגשמה. תבונת ההנהלה של דאלאס באה לידי ביטוי בעיסקאות כמו העברת טארפלי המוכשר אך הלא-משומש מספיק יחד עם דרק הארפר תמורת שתי בחירות דראפט בשני הקיצים הבאים – שהפכו לפורוורד הוראס גרנט והסנטר רוני סייקלי. בחירות הדראפט שצברה בעיסקאות קודמות איפשרו לה להמשיך ולרענן את הסגל בעונות הבאות,  בעוד שארבעת האול-סטארים הקבועים שלה – סטוקטון, דומארס, בארקלי ומאלון, לצד הספסל המצוין של פרייס, אליס, דיוויס, גרין, גרנט וסייקלי המשיכו לככב. לצד שקיעתן של הלייקרס והסלטיקס המבוגרות, דאלאס הפכה למעצמה של ממש. סדרות הגמר החוזרות ונשנות שלה מול שיקגו של ג'ורדן היו מהמותחות בתולדות הליגה. זכורה במיוחד התמונה בה, שניות בודדות אחרי סוף המשחק השישי בגמר 1995, בארקלי עומד מול ג'ורדן ההמום עם כף יד פרושה מול פניו, לציון חמש טבעות האליפות שיש לו לעומת חברו מדראפט 1984, שזכה בסך הכל בשתיים. היו מהפרשנים והכותבים שהמשיכו להגג בשאלות פילוסופיות כגון 'מה היה קורה אילו בארקלי ומאלון לא היו משתפים פעולה, האם כל אחד מהם יכול היה להוביל קבוצה לאליפות לבדו' וכיוצא בזה. אבל לנו אין כל עניין בתיאוריות ובשאלות 'מה היה קורה אילו', אלא בהתפעלות מהאופן בו נבנתה אחת השושלות הגדולות בתולדות הנ.ב.א. 

ההחמצה של דאלאס אכן צובטת בלב. באמצע שנות השמונים היו בקבוצה 2 שחקני אול-סטאר בהווה (אגוויר ובלקמן), שני שחקני אול-סטאר בעתיד הלא-רחוק שלא קיבלו צ'אנס (שרמפף ודייל אליס), יחד עם הרבה מאוד בחירות גבוהות בדראפטים מאוד איכותיים בהם נבחרו שחקני הול אוף פיים. התוצאה הייתה הפסד במשחק שביעי מול הלייקרס, והתדרדרות איטית עד להתרסקות בתחילת שנות ה- 90'. אמון בשחקנים שנמסרו הלאה תמורת כלום (אליס, שרמפף, פרייס) פלוס ניצול נבון יותר של הבחירות יכול היה ליצור שושלת – בדאלאס.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    17 אפר 2020 09:56:35

    מעולה!!!!
    .
    בארקלי ומאלון וסטוקטון ביחד, ואפילו רק סטוקטון ובארקלי ביחד זו פנטזיה מושלמת.
    .
    הדבר הראשון שאעשה עם מכונת הזמן שאמציא הוא לעזור לספרס לבחור בדראפט ונראה לכל הסופרטימז שמכונת זמן שווה הרבה יותר משוק אטרקטיבי.
    .
    ממש נפלא

  2. עידו גילרי

    17 אפר 2020 09:58:29

    זה מדהים כמה מהר הצליחו לאגור כמות כישרון עצומה במועדון הזה. מדהימה עוד יותר ההתרסקות המהירה ואיבוד כל הכישרון הזה בתחילת שנות ה90.
    אני רואה את הבחירה בטארפלי כקו פרשת המים.
    הרגשתי שהלכת רחוק מדי עם בארקלי ומלון יחד כמו גם סטוקטון ופרייס. לא רואה את זה עובד.
    מה שכן בחירה בבארקלי במקום פרקינס הייתה באמת יכולה לעשות מהם מועדון אחר לגמרי.

    1. historyteacher

      17 אפר 2020 18:00:45

      בארקלי ומאלון, עם הקליעה מבחוץ והריזות היחסית דווקא יכלו לשתף פעולה (שיתפו פעולה בדרים טים ובאול סטאר כמה פעמים. ב- 1989 קארל מאלון שיחק כסמול פורוורד ביוטה מול איוורוני). פרייס היה אמור להיות הרכז המחליף של קווין ג'ונסון בלקיבלנד.

  3. Ljos

    17 אפר 2020 12:57:24

    היום גיליתי שהיה שחקן NBA בשם נימפיוס. עכשיו איכשהו החיים שלי מעט שלמים יותר.
    ניסיון נחמד להציל מחדש קבוצה שנבלעה לתוך עצמה. אולי מעט אופטימי מדי (דרק הארפר פשוט מסכים שסטוקטון יתפוס לו את המקום?).

  4. jefffoster10

    17 אפר 2020 13:04:24

    בארקלי מאלון ליימביר ודונלדסון ביחד??? דאלאס "מפרקי הפרצופים", קביעת שיא בלתי שביר של אפים שבורים למשחק. האמת- חלום, למרות שאז לא היינו מקבלים את ליימביר ואייזיאה ביחד.

  7. מנחם לס

    17 אפר 2020 16:47:12

    וואו…אילו רק יכולנו לקרוא את העתיד.
    אבל מה, בין עידן ו-Ljos לביני, אם דאלאס היתה משחקת עם בארקלי, מלון, סטוקטון, פרייס (ואם חס וחלילה הגארדים נפצעים על הספסל מחכים דומארס ורון הארפר…) היא עדיין היתה מוצאת דרך להפסיד.

    1. historyteacher

      17 אפר 2020 18:04:27

      זה גם מה שאמרו על הסלטיקס לפני ראסל או על הניקס לפני וויליס ריד… מתישהו קבוצות משנות את אופיין (דאלאס 2011, למשל)

  9. historyteacher

    17 אפר 2020 17:55:55

    תודה על התגובות.
    קשה להעלות על הדעת קבוצה שהיו לה כל כך הרבה הזדמנויות לבנות קבוצה פנטסטית (ובעקיפין – גם קליבלנד יכולה הייתה לבנות קבוצה לא רעה…) כל כך הרבה בחירות בדראפטים כל כך איכותיים…
    לפחות בתסריט הזה הם הצליחו לבנות קבוצה…

  10. historyteacher

    17 אפר 2020 17:58:27

    בשיעורים עם תלמידי וסטודנטיי אני אוהב לעסוק לא רק במה שקרה, אלא לחשוב על מה שיכול היה להיות… זה לפעמים הרבה יותר מעניין ממה שקרה באמת

  13. Yinon Yavor

    18 אפר 2020 23:34:39

    תודה רבה.
    יצאתי קצת עם תחושה של "תפסת מרובה לא תפסת" – בגלל הכפילויות שפורטו כבר מעליי בעמדות הפורוורד והרכז.
    בכל מקרה נחמד לדמיין.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט