המצב בטטה / יומן הספרס, נובמבר 2019

המצב בטטה / יומן הספרס, נובמבר 2019

חודש וקצת לתוך עונת 2020 אפשר כבר לדבר על הספרס. לדעתי המצב על הפרקט נובע בראש ובראשונה מהחלטות ואירועים שהתרחשו בשנים האחרונות ו"הבשילו" לכדי קבוצת כדורסל בינונית להפליא, אבל בכל זאת נסקור את ההווה העגום וננסה למצוא דרכים לצאת מהבוץ.

עם רקורד של 5 נצחונות ו-11 הפסדים הספרס נמצאים במקום ה-14, והלא מכובד כלל וכלל, בקונפרנס המערבי, ובמקום ה-25 בליגה כולה. מתי בפעם האחרונה רשם המועדון תחילת עונה מפוצלחת שכזו? נכון, בשנת 1997 הזכורה כעונת הטנקינג שהולידה את עידן טים דאנקן והשושלת המפורסמת. ומתי בפעם האחרונה הפסידו הספרס שמונה משחקים רצופים? נכון, באותה עונה בדיוק. עוד נחזור לזה.

האופנסיב רייטינג נמצא במקום החמישי בליגה, עם 111 נקודות, ואל יקל הדבר בעיניכם – עם מעט מאד שחקנים שיכולים לקלוע מחוץ לקשת, ורמת קליעה ירודה באופן כללי, להצליח להתברג למקום החמישי זו הפתעה נעימה. ההפתעה נמשכת, גם אם הופכת פחות נעימה, בדיפנסיב רייטינג, שבו הקבוצה ממוקמת במקום ה-28 בליגה, עם לא פחות מ-114.2 נקודות לחובתה. לו הייתי מראה לכם את הנתונים הללו לפני שנתיים-שלוש ושואל באיזו קבוצה מדובר, קרוב לוודאי שהספרס היו זוכים למספר הקולות הנמוך ביותר בליגה, וזה ללא ספק אחד המאפיינים המרכזיים של השינוי שחווים הספרס בשנים האחרונות – מקבוצת הגנה אימתנית וקבוצת התקפה שקולה ומסודרת, לראן אנד בלגן אחד גדול שלפחות לפי שעה אינו עולה יפה.

מאפיין נוסף של הספרס היה יציבות יחסית לאורך העונה – בניגוד לקבוצות יום עסל/יום באסל, ובניגוד לקבוצות שקמו או נפלו על מצ'אפ מול קבוצה כזו או אחרת, הספרס של שנים עברו בדרך כלל שיחקו את "המשחק שלהם" באופן קונסיסטנטי, שלטו במשחק וזכו בניצחונות רבים מספור. כ-70% הצלחה בעשורים האחרונים בליגה הסדירה, ימים ספורים בלבד במאזן שלילי, ויתרון במאזן היסטורי מול כל קבוצה בליגה הם נתונים שמשקפים זאת. העונה, כאמור, המצב שונה גם בהיבט זה כפי שניתן לראות בגרף הבא:

העונה אמנם התחילה עם רצף של שלושה ניצחונות, אבל אחריהם שורת הפסדים כאשר פה ושם צץ לו איזה ניצחון בודד. גם ההפרש סובל מ-volatility כאשר לצד משחקים צמודים נראה תבוסות מהדהדות וחוזר חלילה.

אם מסתכלים על 2019 (או 2018) בהקשר הזה, התמונה דומה למדי – רצפים אדומים, ירוקים, והפרשים גדולים בתבוסה או בניצחון.

וזאת, כאמור, בשונה משנות הזוהר מלאות הרצפים הירוקים, שבהן למעט מספר תבוסות מצומצם ("פופ זרק את המשחק", כונו בעגה עממית), גם ההפרשים, בעיקר בהפסדים, קטנים יחסית.

אז כאמור, אין מדובר רק בקבוצה חלשה יחסית לעונות הקודמות, אלא גם בקבוצה פחות יציבה.

2020, עד כה, בהשוואה ל-2019

ככלל – השוואה של עונת 2020 עד כה עם קודמתה 2019, ואף עם 2018, עושה חסד מסוים עם הקבוצה של 2020, מאחר וגם שתי האחרונות היו עונות חלשות יחסית. עם זאת, את החולשה של 2019 ניתן לייחס לכך שהקבוצה עברה ניתוח לב פתוח בקיץ ולפציעתו של מורי, ואת החולשה של 2018 ניתן לייחס להעדרו של קוואי הפצוע, כך שקיימות "נסיבות מקלות". ל-2020, לעומת זאת, כבר יותר קשה לייחס נסיבות מקלות מעין אלו. זו הקבוצה. זה מה שיש.

אבל בכל זאת, כמה מספרים (הנתונים אינם כוללים את המשחק האחרון נגד פילי):

מספר הקליעות, מכל הטווחים, עלה השנה ב-0.7%. לא פער משמעותי. מספר הקליעות מחוץ לקשת ירד בלא פחות מ-9.8% (!?!), פער בהחלט משמעותי, ומנוגד למגמה בליגה. אפשר לייחס את השינוי לטרייד על ברטאנס הצלף או להזדקנותם של מילס ובלינלי, וזה אפילו נכון, אבל בכל זאת – באיזו קבוצה אחרת (חוץ מבגולדן סטייט, מסיבות מובנות – מינוס 28%), בליגה חל שינוי כזה? האמת שלא בדקתי, בגלל שאין לי ספק שאין חיה כזאת בליגה חוץ מאותו אריה זקן וצולע בסאן אנטוניו.

מספר קליעות העונשין עלה ב-13% (עם עליה של 17% בזריקות העונשין) וזה בהחלט מסתדר עם מצב הקבוצה – אין הרבה קליעה מבחוץ, צריך ללכת פנימה ואז גם מקבלים יותר עבירות. דרוזן מוביל את הקבוצה בהפרש ניכר עם 5.3 נק' בממוצע למשחק מהקו ב-80% הצלחה, ואחריו החשודים הרגילים – אולדריג', וייט, גיי ומורי עם כ-2.5 נקודות מקו בממוצע.

מספר החסימות עלה ב-19%. למרקוס כנראה תורם לכך, עם 1.9 חסימות למשחק בהשוואה ל1.3 בעונה שעברה, אבל אצל שחקנים מרכזיים אחרים אין הבדל משמעותי, כך שבהחלט יכול להיות שזו סטטיסטיקה שתתיישר מתישהו.

מספר האיבודים עלה ב-15%. זה אמנם מציב את הספרס רק במקום ה-6 בליגה, אבל ב-2019, על כל תלאותיה, הספרס היו במקום הראשון בליגה, כך שזה בהחלט מתיישב עם מראה העיניים, עם הנטייה של מורי לרוץ מהר (ולאבד הרבה), ועם כך שהקבוצה נראית לא ממש מחוברת באופן כללי.

מספר העבירות עלה ב-8%, גם כאן מקום 6 בליגה, אבל גם כאן ב-2019 הספרס היו במקום הראשון בליגה, ולכן גם כאן ניתן לראות שהקבוצה פחות מחוברת, ואת הירידה בהגנה.

מספר הריבאונדים בהתקפה עלה, כך על פי בסקטבול רפרנס, בלא פחות מ-27%, וזאת למרות גידול לא משמעותי במספר הזריקות וחוסר שינוי של ממש באחוזי הקליעה. אין לי איך להסביר את הנתון הזה – אפשרות אחת היא שפשוט מדובר בטעות באתר. אפשרות שניה היא שהשחקנים הפכו פסימיים יותר, מניחים שהכדור לא ימצא את דרכו אל הרשת, ואצים לתפוס את הריבאונד… והאפשרות השלישית, והסבירה ביותר להערכתי, היא שדניס רודמן, מחופש לגבר שהתחפש לאשה שהתחפשה לגבר שפוי, מעביר לקבוצה הדרכות בנושא. גו פיגר.

התקפה

שני השחקנים המובילים הם דרוזן, עם 21.7 נק' למשחק, ולמרקוס עם 17.9. עבור למרקוס זו ירידה מ-21.3 נק' ב-2019, ואצל דרוזן מדובר בשיפור קל מ-21.2 ב-2019. דרוזן שיפר את הeFG% מ-48 ל-52 (האח, הידד לפומיקי הקט!) ולמרקוס שומר על ה-52% שלו מהשנה שעברה. פורבס עם 14.5, מילס וגיי עם 12, דז'ונטה 11, ו-וייט עם 10 משלימים את השביעיה המובילה, ואחריהם שורה של שחקנים עם 5 נק' ומטה במשחק כמו פולטל, ליילס ואפילו בלינלי.

מה אפשר להגיד על זה? לא יותר מדי. אמנם 40 נק' לשני השחקנים המובילים לא נשמע יותר מדי, אבל הנתון הזה משתנה מקבוצה לקבוצה – ממיאמי הקבוצתית של באטלר+נאן עם 36, דרך קמבה+טייטום עם 44, ועד יאניס+מידלטון עם 48, ולברון+דייויס עם 50. ברור שלא מדובר בשני כוכבי על ויצרני נקודות נוסח לברון+דייויס מצד אחד, ושאין להם, לפחות לפי שעה, צוות מסייע נוסח מיאמי מהצד השני.

יחס האסיסטים/איבודים עומד על 1.7, מקום תשיעי בליגה. בכל הנוגע לאסיסטים דרוזן מוביל בגאון עם 4.8 למשחק, ומורי מחרה-מחזיק אחריו עם 4.5, ווייט, למרקוס, גיי ומילס עם 2-2.5. באיבודים התמונה דומה כשדרוזן מוביל בגאון עם 2.8 למשחק, ומורי מחרה-מחזיק אחריו עם 2.5, מילס ו-ווייט עם 1.3 ו-1.1 בהתאמה.

בריבאונד התקפה הספרס במקום השני בליגה עם 11.7 למשחק, נתון מכובד מאד, ואף נותן בסיס לאופטימיות, עד שמגלים שהקבוצה במקום הראשון היא הניקס עם 12.9 (מהיתרונות הבודדים של קבוצה עתירת פאואר פורוורדים), ושבמקום השלישי נמצאים הפליקנס עם 11.5….אז גם כאן כנראה לא תימצא נחמה.

הגנה

המצב בטטה, כבר אמרנו? על הדיפנסיב רייטינג כבר דיברנו? ובכל זאת מספר נתונים נוספים:

עם 35 ריבאונד הגנה במשחק הספרס ממוקמים במקום ה-17 בליגה. מוביל את הקבוצה העולה החדש טריי ליילס עם 5.5 למשחק, ואחריו, באופן שוויוני למדי, מורי עם 5.4, למרקוס וגיי עם 4.7, דרוזן עם 4.5 ופולטל עם 3.

רק 6 חטיפות למשחק משאירות את הספרס במקום ה-28 בליגה. דז'ונטה מוביל עם 1.4, אחריו מילס ודרוזן עם אחת, והשאר נשרכים מאחור, כולל דרק ווייט עם 0.5.

5.6 חסימות למשחק מציבות את הספרס במקום ה-9 בליגה. למרקוס עם 1.9, וייט עם 0.9 ודווקא דז'ונטה הארוך רק עם 0.4 למשחק (גם כתוצאה של הגבלת דקות, אני מניח, אבל אולי גם משום שטרם חזר לעצמו באופן מלא).

איזון

במרבית השנים האחרונות הספרס נהנו מתרומה רבה מהספסל, יחסית לקבוצות אחרות, תוצאה של מגוון סיבות ובהן שיטת המשחק שאיפשרה גם לשחקנים פחות טובים למצות את יכולתם, נוכחות של שחקנים מוכשרים – וותיקים וצעירים – על הספסל, ועוד. עם זאת, במהלך אותן שנים הספרס גם נהנו מחמישיה פותחת יציבה וחזקה, כך שלספסל נודעה חשיבות בעיקר במשחקים צמודים ו/או מול קבוצות חזקות אחרות, וגם בכך שאיפשר חלוקת דקות נוחה יותר ומנוחה לכוכבים.

השנה, לעומת זאת, החמישיה הפותחת של הספרס, על הרכביה המשתנים, בדרך כלל מוצאת את עצמה ביחס פלוס/מינוס שלילי יחסית ליריבות, הן החזקות שבהן והן אלה שלא. ואז מתברר, באופן לא מפתיע, שיכולתו של הספסל לקזז את החיסרון של החמישיה הפותחת הינה מוגבלת ביותר. כמובן שעולה ספק רב מאד ביכולתה של הקבוצה להתמודד עם סיטואציות בהן הרוטציה מתקצרת, נוסח משחקים מול קבוצות חזקות בעונה הסדירה וכמובן בפלייאוף. תמונות קשות.

היבט נוסף של המשחק הקבוצתי מתייחס לפערים שונים בין השחקנים השונים ברוסטר. מצד אחד יש את מחנה הצעירים – דז'ונטה, ווייט, פולטל, ליילס ופורבס, שגילם הממוצע 25, ומצד שני את מחנה הזקנים – למרקוס, גיי, קרול, בלינלי, דרוזן ומילס שגילם הממוצע 32. חלוקה נוספת היא בין מחנה ה"טייסים" שאליו משתייכים הצעירים ומילס, לבין מחנה ה"זוחלים" שאליו משתייכים הזקנים, כשגם דרק וייט מסוגל לשחק בקצב איטי באופן יעיל. וחלוקה שלישית היא בין הגארדים, שרובם צעירים ו"טייסים", לבין הפורוורדים והסנטרים שרובם, למעט פולטל, זקנים ו"זוחלים". המחנות הללו יוצרים פערים ניכרים בתוך החמישיות השונות שמבלות על הפרקט. דז'ונטה זה טוב, וגם למרקוס זה טוב, אבל לא ברור שזה הולך ביחד. דרוזן יכול לעשות נקודות במשחק עומד, דז'ונטה מעדיף משחק ריצה, וכדומה.

מסורתית, פופ ידע לקחת שחקנים שונים ומשונים ולהפיק מהם את המירב במסגרת שיטת המשחק. השנה, לפי שעה, המצב לדעתי כמעט הפוך – אפילו דרוזן ולמרקוס, הזוכים לביקורת מרובה, נראים לי פחות כמו "סוסים גמורים" ויותר כמי שיכולים להצליח יותר במקום אחר, והצעירים, כמו דז'ונטה ולוני ווקר למשל, בוודאי נראים לי כמי שאיתרע מזלם להגיע לבית האבות הזה שבו משחקים לאט וזורקים רק מהמיד ריינג'.

ומה הלאה?

לית מאן דפליג שההווה עגום, והמספרים, ברובם, מגבים את מראה העיניים ואת לוח התוצאות. השאלה המתבקשת היא מה האפסייד של כל הסיפור הזה, ומה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב.

אני מצליח לחשוב על שתי נקודות שיכולות להוות בסיס לאופטימיות (יחסית, כמובן), והן:

א. דז'ונטה – הבחור חוזר אחרי שנה שלמה בחוץ והוא עדיין בהגבלת דקות, כך שאפשר להניח שהתרומה שלו תגדל בהמשך העונה.

ב. התייצבות קבוצתית – אפשר בהחלט לטעון שהמצב הנוכחי הוא זמני, ושפופ וצוות האימון מסוגלים לייצב את המערכת בהמשך העונה שהרי גם 2019 התחילה בקול ענות חלושה, אך לפרקים הקבוצה הצליחה להפיק רצף של משחקים טובים, ובסופו של דבר הצליחה להגיע לפלייאוף. טיעונים שמחזקים את הסבירות לכך הם ניסיונו של צוות האימון, הסתגלותו של דז'ונטה לקבוצה, ושל הקבוצה אליו, שיפור אפשרי ביכולתו של למרקוס שהתחיל את העונה באופן די צולע, וכדומה.

אני לא יכול לפסול את האפשרות שאכן יחול שיפור, בין אם בהיבטים שהוזכרו לעיל, ובין אם בהיבטים אחרים, אבל אפשר בהחלט לציין טיעונים שמסבירים מדוע זה לא יקרה, וביניהם:

א. אפשר לתהות בכמה תגדל תרומתו של דז'ונטה – לא רק משום שיקח לו זמן להשתפר אלא גם מכיוון שנכון לעכשיו לא מדובר באולסטאר, כן מדובר בשחקן מאותגר מבחוץ, ולא פחות חשוב – הוא מתווסף לדרק ווייט שעשה עבודה יפה במקומו בשנה שעברה, ובמובן זה הוא לא משלים לקבוצה איזה חור ברוסטר שהיא משוועת למילויו.

ב. בנוגע להתייצבות – למרות הפסימיות שלי בנוגע לקבוצה בעידן דרוזן, הסדרה מול דנבר בשנה שעברה הצליחה לטעת בי הרגשה שיתכן שכל העסק עומד להסתדר, ועם ההמשכיות הזו, ושובו של דז'ונטה, חשבתי שנוכל להגיע לפלייאוף ואולי גם לעבור סיבוב. בינתיים זה לא נראה ככה, ומאחר והספרס נהנו מהמשכיות יחסית לקבוצות אחרות, מאחר וזו כבר העונה השנייה של דרוזן בקבוצה, ומאחר והצעירים בסגל ממעטים לקבל דקות, אפשר בהחלט לטעון שההפך הוא הנכון, ושאם הקבוצה לא נראית כמו קבוצה אחרי קיץ שלם של הכנות, הסבירות לכך שזה יקרה נמוכה.

ג. הפערים השונים ברוסטר, כפי שפורטו לעיל, גורמים לי לחשוב שיהיה קשה מאד לגשר עליהם באופן יעיל מספיק על מנת שהקבוצה תתגבש לכדי מכונת כדורסל משומנת ויעילה. הבעיה, לדעתי, היא פחות בפופ כמאמן כדורסל, ויותר בפופ/ביופורד/GM חדש כמי שהצליחו להסתבך קשות עם רוסטר שחלקיו השונים פשוט לא מסתדרים אחד עם השני.

לפיכך, לדעתי, אין מנוס מלקטוע את הקשר הגורדי הזה, להפסיק את הפיצול בתוך הרוסטר, ולגבש כיוון חדש וקוהרנטי יותר.

אפשרות אחת היא להתמקד ב"להציל את העונה" ולהגיע לפלייאוף – במסגרת זו יתכן שצריך לחזק את שלד הזקנים הקיים, להוסיף עליו כמה שחקני "כאן ועכשיו" שנקבל בטרייד עבור צעירים ובחירות, ולשחק לאט יחסית. לא בטוח בכלל שזה יספיק לפלייאוף העונה, אבל לפחות יש סיכוי שהעסק יתייצב, בדומה לספרס של 2019 ו-2018.

אפשרות שניה היא להעדיף את העתיד והתוכנית ארוכת הטווח גם במחיר של פגיעה בעונה הזו וברצף ההיסטורי. במסגרת זו יש להטריד את הזקנים, לפחות את כל אלה שנצליח להטריד, לגייס שחקנים צעירים ומהירים, לתת יותר דקות לצעירים שכבר אצלנו ברוסטר ובג'י ליג, ולנסות ללמד אותם הגנה נוסח הספרס של פעם. זה כנראה לא יספיק על מנת להגיע לפלייאוף העונה, אבל יכול להוות בסיס לשנים הבאות.

תיאורטית, הרגע האחרון העונה שבו ניתן יהיה לבחור בין שתי האפשרויות הללו הוא לקראת תום מועד הטריידים בפברואר. מעשית, אם הספרס ימשיכו להפגין רמה נמוכה, יתכן שנראה שינויים עוד לפני כן, סביב אמצע דצמבר, שאז לפחות חלק מהשחקנים שחתמו על חוזה בקיץ האחרון ניתנים להטרדה, אבל כמובן שהרבה תלוי גם בהצעות השונות בשוק. עד אז אני מניח שפופ והחבורה ימשיכו לעשות ניסיונות כאלו ואחרים על מנת למצוא איזה קונץ-פטנט שיגרום לכל העסק להתגבש.

קשה לי להיות אופטימי בעניין, אבל מתברר שאנשים כבר התמודדו עם מצבים דומים לשלנו ונמצאו פתרונות. פופ – לתשומת ליבך

ולבסוף – שאלון קצר

מקורות: בסקטבול רפרנס

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. לא רוצה להספיד אף אחד אבל נראה שלפופ נגמרו הטריקים. את הסגל של ארצות הברית שמושתת על אחת הקבוצות הכי לוהטות השנה הוא לא לקח בקיץ לשום דבר – וזה לא רק ההפסד לצרפת אלא גם היכולת הכללית, ועכשיו ס"א נראית כמו כלום ושום דבר.

    הבחירות שלו לשחק הגנתי עם הנבחרת והתקפי עם ס"א רעות מאוד לדעתי, וקשה לי מאוד להסביר את שתיהן. הליגה עוד ארוכה וס"א עוד יכולה להתאושש, אבל מבט על הסגל מראה שהכי טוב אם הם ימשכו שנה-שנתיים בבוץ ויבחרו שחקנים חדשים בדראפט. לא רואה אותם משיגים נכסים על אף אחד מלבד אולרידג'.

      1. אני לא מקבל את הטיעון של הנבחרת, אין שום קשר בין אוסף שחקנים בזמן קצר לטורניר שלמרות חודש לבין קבוצת NBA.
        מה שכן הייתי מסכים אליו הוא שזו גם הסיבה שפופ לא מתאים לאימון הנבחרת יותר מאיזה ג'ייסון קיד למשל.

        1. קודם כל זה לא אוסף שחקנים, אלא אוסף של שחקנים שעל הנייר טובים בהרבה מאוסף השחקנים של הקבוצות האחרות. שנית, הנבחרת לא כשלה כי היא נקלעה למשחק לא טוב אלא נראתה רע מההכנה ועד להדחה (לקח יותר מחודש לדעתי), כשלדעתי לפופ יש חלק גדול בזה. אני מסכים שמאמן ליגה טוב לא יהיה בהכרח מאמן נבחרת טוב ולהיפך, אבל כאן לדעתי יש קשר.

  2. יומן מעולה. מסכים איתך שהם צריכים לפרק את השילוב, כי הוא לא משתלם להם בכלל. הייתי משחק עם וויט ומארי ביחד, כי למרות הבעיות בהתקפה זה ישתלם בהגנה (כשדרוזן לא משחק). אין להם מספיק שחקני הגנה טובים כרגע וזה מורגש, כמו העדרו של שם מאוד חשוב מהיומן שלך (הופיע רק פעם אחת) – אולדריג'. זה אומר הכל. הוא הזדקן וזה מורגש כשאין לספרס מספיק שחקנים משמעותיים בלעדיו בצד ההגנתי, וכשפותחים עם דרוזן ובריין פורבס קשה לעצור יריבות.

    1. תודה רועי. אולדריג' הופיע מספר פעמים תחת כינויו למרקוס
      😉
      אבל ברצינות… נכון שהתחיל את השנה באופן פושר אבל אני חושב שיש אפשרות שישתפר בהמשך – כבר היו לו תקופות כאלה אצלנו – ועוד יותר מזה אני חושב שגם אם ישתפר זה לא יעזור, אלא אפילו יטשטש קצת את הבעיה הקבוצתית.

      1. מאנו תודה על הניתוח . מתוך ההיסטוריה של הספרס כארגון ופופ כמאמן בשני העשורים האחרונים כנראה שהאפשרות הנ"ל תתממש , הספרס פחות נוטים לשנות תוך כדי תנועה שינויים קיצוניים. פופ עושה במשחקים האחרונים שינויים וניסויים ברוטציה הפנימית מאמין שינסה למצוא דרך זה פתרונות…

  3. תודה מיקי על מילים שיוצאות מהלב של אוהד פצוע (ונכנסות ללב)
    אז ככה,
    אני רוצה להציג 2 תיאוריות הפוכות. ואשמח לשמוע ממכם מה דעתכם, מי יותר נכונה:
    תיאוריית הביג טנקינג:
    הספרס ויתרו על העונה מהר מאד. הם הבינו שהם לא רלוונטים לפליאוף. לא עם צוות השחקנים הקיים ובטח לא עם 2 הסופרסטארים המקשישים שלהם.
    1. אז ככה, ההוראה היא לא לעשות הגנה, בכל מחיר (צריך להשתדל מאד להיות כל כך גרועים בהגנה) כמו שהספרס מציגים. לא יכול להיות שזאת רמת ההגנה של מארי (אחד משחקני ההגנה הטובים בקו האחורי) ולא של ווייט (מי שהחזיק את ההגנה של הספרס בשנה שעברה. עם מאמן כמו פופ, שמשתולל אחרי 2 דקות של ביזיון הגנתי, לא יכול להיות שהוא יושב בשקט משחקים שלמים. איך אמר הנשיא "החבוב" על פופ: פייק.
    הספרס קבוצת התקפה לא רעה. רק חיזוק ברגים קטן והופה, היתה יכולת להיות לנו קבוצת פליאוף, אלא אם כן זה בכוונה.
    2. להעלות את הערך של דרוזן ולנפח לו את הסטטיסטיקה. ז"א לתת לו לזרוק בכל מצב, יד חופשית. בלי משמעת, בלי משחק קבוצתי, בלי חשבון. האם זה יעזור להשיג עליו עסקה עם פתיחת מועד הטריידים? אולי.
    3. לעבוד על עסקה של דמרקוס לאחת הקונטנדריות. הרעיון למכור אותו בתור "מארק גאסול 2". משחקן גמור בממפיס שעזר לטורנטו להשיג טבעת משמעותית, תוך שיתוקם של אמביד ויאניס. למרקוס לא גמור בספרס, אבל נטול כל יומרות הגנתיות. אבל בסיטואציות מסוימות הוא יכול לעזור לקליפרס, ליוסטון, למיאמי ואולי אפילו לבוסטון לעשות את האקסטרה -מייל לטבעת.
    הספרס בונים על בנייה מחדש: עם שלד שכולל את: מארי, וייט, קלדון, לוני, לייילס לוקה סאמניץ' ויענקלה פולטי (אולי גם פורבס אם יסכים לחוזה נוח בשנה הבאה), חסרים 2 שחקני דראפט איכותיים בעמדות 3 ו- 5 כדי להתחיל בדרך חדשה. עם בחירה גבוהה + שלל מעסקאות טריידים + המון מקום מתחת לקאפ. יש מה לדבר להיות רלוונטים כבר ב- 2021.
    כרגע הספרס נמצאים במקום ה – 14, מעל גולדן (כ"כ אירוני). עם קצת מזל 1997 יכולה לחזור על עצמה.

    תיאוריית היפיפיה הנרדמת:
    בסוף חודש מרץ, התחלפו הבעלים של הספרס באופן סופי.
    הבן Peter J. Holt קיבל את המניות של אימו ג'וליאנה שהחליפה את בעלה Peter M. Holt כבעלת המניות המרכזית (לאחר גרושיהם). הולט האב, נחשב לגדול ולמצליח ביותר מבעלי הקבוצות בכל הספורט האמריקאי המקצועי ב- 20 השנים האחרונות. מה הבן יודע או רוצה? לאף אחד אין מושג.
    ה- GM של הספרס הוא בריאן ווריאט, אתם יודעים מי זה? אני לא בטוח שהוא יודע. פופ שהוא גם הנשיא והמאמן בכלל מזהה אותו?
    זה לא שהספרס גרועים, זה פשוט כי אין קברניט על הסיפון. ביופורד פרש, פופ שיכור והספינה שטה בלי קברניט.
    פופ שקוע בלהשיג יין מבציר מסויים ובסקירת מסעדות. אולי הוא עוד המום ופגוע מאליפות העולם. בטח, שתקופת האלמנות שלו לא עוזרת.
    כמו דון נלסון בשנותיו האחרונות בליגה האחרונות. מדובר במאמן אגדי שבמקרה הטוב לא משפיע על הקבוצה ובמקרה הרע מזיק לה.
    אבל אין בעל בית במועדון. אין מי שפופ חייב לו דין וחשבון
    גם בשנים הקשות או בשנים הפחות טובות של הקבוצה, עוד לפני עידן פופ, היא תמיד התמודדה על הפליאוף. היא לא ויתרה: מהימים של גרווין, פייטון והאדמירל. היא תמיד דפקה כרטיס בפליאוף.
    כניסה לאתר הקבוצה, מספר על הפרידה מטוני. מעלה זכרונות ממאנו ומתפעל מז'קט של דאנקן. שום דבר לא רלוונטי.
    אם לפרונט אופיס היה אכפת 10% ממה שאכפת לאוהדים של הקבוצה, העונה הזאת לא היתה נראית כמו שהיא.
    המצב כל כך גרוע שאין שום עבודה בלכשיר את בקי האמון למשרת המאמן לאחר הפרישה של פופ שיכולה להיות בכל יום.
    אין שום רועה שיאפשר למארי ולוויט לבוא לידי ביטוי על המגרש בזמן שדרוזן, למרקוס וגאי מחריבים את הקבוצה.
    והכי גרוע, שאף אחד לא מתחיל לתת דקות לצעירים, כאילו העונה הזאת לא אבודה גם ככה.
    לפני שנה דיברו על פוטנציאל של לוני להיות אולסטאר, איך שזה נראה עכשיו אולי התכוונו ליורוקאפ.
    רק תבינו שקלדון הוא גארד מדהים, אקספלוסיבי, ששנים לא היה אחד כזה בקבוצה. מישהו שמע עליו?
    את לוקה סאמניץ' אפשר יהיה לפתח ולעשות ממנו אפילו חצי לוקה המקורי. אבל בספרס החליטו שקצה גבול הפוטנציאל שלו, זה השחקן ה- 10-12 ברוטציה, כמו שעשו עם דיוויס ברטאנס ואני עוד זוכר את הבזבוז המשווע של דה קולו (ועוד מדברים שהספרס טובים בלפתח שחקנים זרים).
    בשורה התחתונה, החדשות העצובות הן שזה לא דרוזן ולא אולדרידג' ואפילו לא פופ. זאת קבוצה חסרת מטרה, חסרת מוטיבציה וחסרת תקווה להרבה מאד שנים.

    עכשיו תחליטו לאיזו תיאוריה להאמין.

    1. אחלה תגובה אס"א, תודה רבה.
      .
      ביג טנקינג – הלוואי, הלוואי, הלוואי. אם פופ יצליח לעשות את התפנית הזו כולנו נרוויח.
      .
      יפהפיה נרדמת – היבט מעניין מאד ולדעתי סביר לגמרי. בשנים הטובות היו אנשים סביב פופ שידעו לאזן ולתקן אותו, מביופורד, דרך בודנהולצר, טימי, ואולי גם הבעלים, ועכשיו אולי יש פחות כאלה. אולי שובו של טימי יכול להועיל בעניין זה.

    2. עם כל הכבוד לבארטנס כאילו זה האקים אתם מדברים. מי פיתח אותו אם לא הספרס? וזה לא שהוא איזה שחקן משנה גורלות, יש אלפים כמוהו בליגה ועוד יותר קל למצוא כמוהו. גם את ניקולו מלי פופ יכול להפוך לבארטנס. סתם לבן שמעיף שלשות, לא שונה מבייליצה וכו, מה עשיתם ממנו.

      1. הספרס לא פיתחו את ברטנס. הוא הגיע מפותח. הספרס ייבשו את ברטנס.
        למרות שכל פעם שקיבל מעט קרדיט (לרוב מחוסר ברירה) נתן המון בחזרה.
        ברטנס אחד מצלפי השלשות הטובים בליגה, ממש לא אחד מאלפים.

          1. לא יודע מאיפה הגיע, אבל בנבחרת הוא כבר היה תותח ומהרגע הראשון ששיחק בספרס תמיד נתן קליעה אמינה ובוסט ענק מהספסל, ותמיד יובש שוב.
            קצת כמו מקונל בפילי, רק עם קליעה במקום אטרף וניהול משחק.

  4. תודה על אחלה פוסט
    כל שנה קוברים את הספרס- ומהר מידי
    הם נראים זוועה וחייבים להזרים דם צעיר כמו לוני וג'ונסון ובמקביל להוריד את דרוזן לספסל

  5. מאנו נפלא.
    אני מסכים עם אור שאין שום קשר לטורניר קיץ של הנבחרת. דברים שונים לחלוטין.
    גם איתך אני מסכים שלמרקוס ודרוזן לא סוסים גמורים אבל בדרך לשם אלא שהם פשוט כבר מתקשים לשחק הגנה בגלל הגיל והם מאטים את הקבוצה כי אין רגליים טריות. חייבים להטריד אותם, יש להם עדיין ערך בשוק.
    הבעיה אח"כ היא שעם כל הכבוד ליעקוב פולטל…זה לא סנטר לרמות האלו.
    גם דגונטה ו-וויט לא הראו שהם איזה סופרסטאר פוטנציאל והליגה של היום יותר מאי פעם מבוססת סופרסטארים, גם בקרב הצעירים תראה את מוראנט? לוויט ודגונטה יש פוטנציאל כמו שלו?
    נכון היו ימים שפופ חצב מנגרי על הישגים יפים אבל לא לעולם חוסן, בסוף הנגר הוא רק נגר ובליגה של היום אליפויות מביאים כוכבים, יאניסים, לברונים קאווים הארדנים ולא דגונטה מורי ודריק וויט החביבים.
    ההחלטה קלה, צריך לטנקק ולהביא כשרונות איזה שנה שנתיים ואז לרוץ.
    לדעתי הם לא יעשו ככה וימשיכו להתבוסס בבוץ. אגב אל תספידו את פופ, הוא עוד יכול לעשות פלייאוף כמו גדול והצבעתי בסקר שהם עושים פלייאוף אבל זו לא יכולה להיות המטרה של הספרס אלא לכוון לבניית קונטנדרית

  6. תודה מאנו.
    עוד לא קראתי הכל אבל אתן את רשמי.
    הספרס גם עונה שעברה סבלו מחוסר יציבות ענק.
    כשהיו טובים היו מגרסה, כשהיו גרועים היו פח אשפה.
    העונה, בינתיים, הם רק בצד האשפה אבל אני מאמין שישתפרו ויגיעו לבסוף לפלייאוף.
    יש כאן כמה בעיות עיקריות –
    1. הזדקנות השחקנים המרכזיים וירידה ברמתם – אולדריג', גיי, בלינלי.
    דרוזן ומילס עוד נותנים את שלהם וקרול לא שייף לענף, הוא ממחלקת גינות ונוי לייפות את הספסל.
    2. אי מתן קרדיט לכישרון הצעיר – דבר קבוע אצל פופ.
    3. התבססות על שני שחקנים מובילים שאין להם את זה והם הבינוניות בהתגלמותה, ומשחקים כדורסל מיושן.
    .
    בנוסף לכך כבר אמרתי, לצערי נראה שפופ גמר את הסוס ולא יכול יותר לדחוף קבוצות כמו פעם. זה ניכר גם בנבחרת.
    צריך דם חדש על הקווים והייתי נותן להאמון הזדמנות.

  7. מה שמפתיע אותי זה מי שחולם על הקרדיט של פופ, ונותנים סיכוי חיובי להגיע לפלייאוף, לקבוצה שעד עכשיו צברה 11 הפסדים (ג"ס 14, פורטלנד ניקס ואטלנטה 12, ס"א, דטרויט, הצרעות, הניצים והקאבס עם 11 הפסדים), מאזן 4-4 בבית (קבוצה שתמיד ביתה היה מבצרה) ומאזן 7-2 בחוץ (כמו קאבס…) כאשר בבית הפסידו לממפיס ופורטלנד, קבוצות חלשות מאוד כרגע, וגן בחוץ הפסידו לנמושות כמו אורלנדו ווושינגטון ומיני ואטלנטה.
    בקיצור, עד עכשיו ס"א בלוח משחקים נוח למדי, הפסידה המון. אני לא רואה אותה מסוגלת להגיע לפלייאוף בתנאים הללו.

  8. אחלה טור
    עוד משנה שעברה אני חושב שהגיע הזמן לבעוט את פופ למעלה לתפקיד רציני ולתת למישהו אחר להתרוצץ על הקווים
    🙂

  9. אפילו אם סתם תקעת כותרת ושמת את התמונות – הייתי נותן לך 7.5. עם הכיתוב – 10 חלק. אתה גדול מיקי. ממש גדול.
    עצוב לי מה שקורה שם וחבל לי על פופ. הוא עשה את שלו. שיקנה חלק מהקבוצה ויש לו את נבחרת ארה"ב לאמן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט