סיכום ערב הנעילה של האליפות ועוד

הצג את תמונת המקור

דינה אשר-סמית, מלכת המסלול של האליפות. התמונה מתוך ויקיפדיה.

אסקור בקצרה את תחרויות אמש ואתייחס אח"כ להופעה של שתי הרצות הישראליות אתמול.

אליפות אירופה ננעלה אמש עם אחת מהתחרויות הטובות ביותר של הקפיצה במוט מאז ומעולם (כאן חייב לתקן את טעותי. כתבתי אתמול בתגובות כי זו היתה התחרות היחידה שיותר מקופץ אחד עבר בה 6 מטרים. זוהי טעות. היו בעבר מקרים כאלה).
התחרות אמש אופיינה ברמה מאוד גבוהה מאוד של תוצאות לצד ביטויי ספורטיביות ופרגון שמחממים את הלב לצופים. 55 ס"מ הפרידו אתמול בין גובה כניסה לתחרות של ארמאנד דופלאנטיס, השבדי בן ה-18, לבין שיא האליפות שאיתו ניצח את התחרות, 6.05 (התוצאה השלישית בהיסטוריה, שאותה חולק עם דמיטרי מארקוב האוסטרלי, יליד ברה"מ, שקבע אותה באליפות העולם באדמונטון 2001). דופלאנטיס שיפר ב-12 ס"מ את שיאו האישי. במקום השני הגיע אתלט צעיר נוסף, טימור מורגונוב הרוסי (שהתחרה כאתלט נייטראלי), שגם הוא הצטרף ל"מועדון" היוקרתי של הקופצים שחלפו מעל ל-6 מטרים, כשקבע 6 מטרים בדיוק ושיפר את שיאו האישי בשמונה ס"מ. רנו לה-וילאני הנפלא, שכבר זכה השנה באליפות העולם באולמות, הגיע שלישי עם תוצאה של 5.95 (וילאני היה כבר "עם הגב אל הקיר", לאחר שתי פסילות בגובה 5.80. פסילה נוספת היתה כמובן מוציאה אותו מהתחרות, ללא מדליות. הוא בחר להעלות את הרף בעוד חמישה ס"מ, ובנסיון הבודד שנותר לו, חלף על פני גובה של 5.85, והצליח להישאר בתחרות. קור רוח מרשים של הצרפתי הענק). עדות לאיכות התחרות ראינו בתוצאתו של פיוטר ליסק הפולני, שקפץ ל-5.90, שיא אישי ותוצאה שהיתה מעניקה לו את הזכות לעמוד על הפודיום במרבית התחרויות הגדולות.
כאמור, היה גם מרגש גם לראות את השמחה של הקופצים בהצלחתו של דופלאנטיס, במפגן נפלא של ספורטיביות. דופלאנטיס הופך להיות האתלט השני באליפות מתחת לגיל עשרים שזוכה בזהב (אחרי הדאבל של יאקוב אינגרבריגטסן). אפשר רק להעריך ולקוות כי כל האתלטים שהשתתפו בגמר אמש, יחד עם סאם קנדריקס מארה"ב (אלוף העולם ובעל שיא אישי של 6 מטרים בדיוק) ואתלטים נוספים, ישתתפו גם בשני האירועים הגדולים בשנתיים הקרובות, אליפות העולם בדוחא והמשחקים האולימפיים בטוקיו.

לא היו הפתעות ביידויי הפטיש לנשים. אניטה וולודרצ'יק מפולין שליטה בלעדית במקצוע, שבו מצטיינים גם הגברים בני ארצה. וולודרצ'יק קבעה שיא אליפות (78.94) והקדימה את אלכסנדרה טראוונייה הצרפתייה (74.78 ושיא לאומי) ואת יוהאנה פיודורוב, בת ארצה (74.00). העובדה שארבע הטלות שונות (מתוך השש) של המנצחת היו מספיקות לה כדי לזכות בתחרות, תמחיש את רמת הדומיננטיות שלה במקצוע.

באחת התחרויות היותר חלשות (יחסית) באליפות הזו, ניצח נלסון אבורה מפורטוגל בקפיצה המשולשת לגברים בתוצאה של 17.10, הישגו הטוב ביותר העונה של הקופץ הפורטוגלי בן ה-34, אלוף משחקי בייג'ינג לפני 10 שנים. הוא הקדים את אלכסיס קופלו מאזרבייג'אן (יליד קובה), שקבע 16.93 ואת דימיטריוס ציאמיס היווני שקבע 16.78.

לורה מויר הבריטית פרצה לראש כבר משלביה הראשונים של ריצת ה-1,500 לנשים ושמרה על ההובלה, על אף שהרצות הדולקות אחריה לא ויתרו על הנסיונות להדביקה. מויר, שלראשונה זכתה בתואר בין-לאומי באמטדיון פתוח, סיימה עם 4:02.32, לפני סופיה אנאווי מפולין ולורה וייטמן הבריטית (4:03.08 ו-4:03.75, בהתאמה). 

האצניות והאצנים הבריטים הוסיפו לתאריהם במאה מטר גם את הזהב בריצת השליחים הקצרה. דינה אשר סמית היתה הרצה הרביעית של הבריטיות. היא קיבלה את המקל במקום הרביעי ובריצה נהדרת עברה את שלוש הראשונות כדי להעניק לנבחרתה את הזהב ולקבוע 41.77 (תוצאת השנה בעולם). ההולנדיות, עם דפני סחיפרס, שהיתה האצנית הרביעית, סיימו במקום השני עם 42.15 ושמונה מאיות אחריהן הגיעו הגרמניות עם ג'ינה לוקנקמפר, שזכתה בכסף במאה מטר, כאצנית המסיימת.

רביעיית הגברים הבריטים, עם ז'ארנל יוז, האלוף במאה מטר, ניצחה עם 37.80. רמיל גולייב, אלוף היבשת הטרי ב-200, שהיה האצן האחרון בנבחרת הטורקית, הצליח לעבור מספר נבחרות ולהוביל את ארצו למדליית כסף היסטורית במקצוע, תוך שיפור מרשים מאוד לשיא הלאומי, 37.98. ההולנדים זכו בארד וקבעו אף הם שיא לאומי עם 38.03.

רבות דובר ונכתב על המקרה של לונה סלפטר בגמר 5,000 המטר לנשים. לא ארחיב על כך מדי. מדובר בטעות שהתרחשה ברגע של חוסר תשומת לב בלהט הריצה (ואח"כ הגיעה גם הפסילה בגלל מעבר מוקדם מדי לשבילים הפנימיים בתחילתה של הריצה). נוכל בעיקר ללמוד על הפוטנציאל של לונה בריצה הזו מהגעתה אל הסיבוב האחרון בתוצאה 13:45.74 שניות. כלומר, אלמלא העצירה, היא היתה יורדת מ-15 דקות. כך או אחרת, היא היתה שותפה פעילה מאוד (היתה בין הרצות שפרצו קדימה ו"ניערו" את הדבוקה) בריצת 5,000 מהירה למדי ולא כל כך שגרתית באליפויות אירופה. סיפאן חסן המצוינת מהולנד, בעלת תוצאת השנה באירופה והשנייה בטיבה בעולם, אחרי הלן אובירי הקנייתית) ניצחה בריצה עם 14:46.12 והקדימה את אייליש מקלוגן הבריטית עם 14:53.05. שלישית הגיעה יאסמין קאן מטורקיה עם 14:57.63.
אגב, לפני הריצה, זכינו, כמדומני למבט חטוף מצלמי הטלוויזיה על זהבה שמואלי, רצה מצוינת למרתון (בעלת שיא אישי של 2:40:29), שייצגה את ישראל במרתון האולימפי במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984. זהבה מאמנת מספר רצות ורצים מצטיינים באגודת ספורט רמת השרון וחלק מהנהלת איגוד האתלטיקה. בנוסף, היא מארגנת את מירוץ אייל ברמה"ש, לזכרה של בנה, אייל ז"ל, שנערך מדי נובמבר ומושך אליו אלפים רבים של משתתפים, וביניהם טובי הרצים במדינה.

אדווה כהן הנהדרת המשיכה את כושרה המצוין וסיבוב אחרון מהיר מאוד הוביל אותה לשיפור נוסף לשיאה הטרי ממוקדמות התחרות. אתמול היא קבעה 9:29.74 וסיימה במקום החמישי. אדווה הגיעה לאליפות אירופה עם 9:48.48 וקיזזה כמעט 20 שניות משיאה בתחרויות בברלין. פשוט נהדרת.
גזה פיליסטאס-קראוזה הגרמניה, פרצה קדימה בסיבוב האחרון ושמרה על התואר האירופי שלה כשהקדימה, עם 9:19.80, את פביין שלומפף השווייצרית (9:22.29), שהובילה לאורך חלק ניכר מהריצה, ושלישית הגיעה קאתרין קארולין ביירקלי הנורבגית, בעלת השיא האישי הטוב ביותר מבין הרצות ורצה מאוד מגוונת למספר מרחקים, עם 9:24.46 והקדימה אך במעט את לואיזה גגה האלבנית שסיימה רביעית.

זהו, אם כך. אליפות אירופה ננעלה ("בקול תרועה רמה", אפשר להוסיף, למרות הקלישאה, בהתחשב בתחרות הקפיצה במוט לגברים) ומודה לכולם על התגובות והדיונים המעניינים. אשתדל לכתוב בימים הקרובים מעט על האתלטים המצטיינים של האליפות ואולי גם על המטרות הבאות של מספר אתלטים, לצד התייחסות לכל האתלטים הישראלים שנטלו חלק באליפות.

תודה רבה.

 

 

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. אלכס, הבאת פאן חדש לחלוטין לאתר. המשך לכתוב על דברים מעניינים שקורים בעולם הא"ק, ואמה מוזמן לנסות ידך גם בענפי ספורט אחרים המעניינים אותך!

  2. תודה אלכס. מעניין מאוד.

    עד כמה לדעתך האליפות הזו מייצגת את הטופ העולמי? הרי יש אמריקאים, ג'מייקנים, אפריקאים וכ'ו. כמה "צריך" להתלהב מהישגים כמו של לונה ואדווה?

    1. ינון, שאלת שאלות טובות ומעניינות והתשובות עליהן אינן פשוטות (בסוף דבריי אצרף קישור מאתר התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית להשוואה בין התוצאות הטובות ביותר השנה וגם של כל הזמנים).

      כמובן שהפיזור הגיאוגרפי הוא מאוד רחב באתלטיקה וישנם מקצועות, ואפילו נכון יותר לכתוב "קבוצות מקצועות", שיהיו מזוהים עם מדינות שונות. מלבד "אתלטי קצה", דוגמת מוחמד פארה הבריטי, יליד סומליה, האתלטים האירופיים למרחקים ארוכים ובינוניים (החל מ-1,500 מטר ומעלה. כולל 3,000 מכשולים) יתקשו, למשל, להתמודד עם האתלטים ממזרח אפריקה ואף עם חלק מהאתלטים מארה"ב.
      המצב די נכון גם לגבי האתלטיות במקצועות הללו (לורה מויר ב-1,500 וסיפאן חסן ב-5,000 האירופאיות שייכות גם לטופ העולמי, שברובו כולל אתלטיות מאפריקה וארה"ב). כמו שנחשון ציין לגבי לונה, כנראה שיש ביכולתה לרוץ נכון להיום כ-31 דקות (ואולי 30 גבוה) ב-10,000 ובמרחק הכפול היא כמובן מסוגלת, לאור אתמול, לרוץ מתחת ל-15 דקות. מאמין שהיא תלך ותשתפר ותהיה מסוגלת לרוץ מהר יותר בשני המרחקים אבל בלתי אפשרי להעריך את ביטויו של מידת השיפור בתוצאות.
      אדווה כהן תמשיך ללמוד בארה"ב וכולי תקווה שתלך ותשתפר גם כן. גם במקרה שלה (ובמקרה של כל אתלט, למעשה), קשה מאוד לחזות עד כמה תוצאותיה ישופרו בשנים הקרובות (אכניס כאן בתווך מספר מילים על ריצת המכשולים לנשים, שהשנה שיא העולם במקצוע שופר משמעותית כשביאטריס צ'פקואוץ' הקנייתית קבעה 8:44.32 לפני כחודש וחצי, במונאקו).

      מלבד תוצאותיהן המצוינות כשלעצמן, ההישג המשמעותי של לונה, אדווה וכמובן של חנה (כשהאחרונה עושה זאת כבר פעמים לא מעטות) היא היכולת להתעלות ולקבוע שיאים אישיים בתחרויות המטרה הגדולות של העונה (כמובן הרבה בזכות מאמניהן). זו גם תהיה המטרה, לעניות דעתי בתחרויות הבין-לאומיות הקרובות – "פשוט" לשפר את השיא האישי ו/או לרוץ בטווח שלו ולראות להיכן תוצאות אלה יקחו אותו.

      נמשיך מכאן למקצועות הספרינט, שם כמובן מרכז הכובד נמצא בעיקר בארה"ב, בג'מייקה וגם במדינות קאריביות נוספות דוגמת איי הבהמאס וטרינידאד טובגו וגם באפריקה (דרום אפריקה, חוף השנהב ובוצוואנה). האלופים הטריים באירופה ב-100 וב-200, ז'ארנל יוז ורמיל גולייב (שהוא גם אלוף העולם במקצוע) יחד עם שיאן אירופה הצרפתי, ג'ימי ויקו, הם בין נציגי "היבשת הישנה" הבודדים שמסוגלים להתמודד עם טובי הספרינטרים בעולם. הדבר אמור גם לגבי אלוף העולם ב-400 משוכות, הנורבגי קרלסטן ורהולם (בעל התוצאה השלישית בעולם השנה) וסגנו ביבשת, יאסמני קופלו הטורקי, שנולד בקובה.

      האירופאיים מצטיינים יותר במקצועות השדה וברשימות הטובים ביותר במקצועות הזריקה והקפיצה (בעיקר בקפיצות האופקיות) נמצא הרבה מאוד אירופאיים, לעומת אתלטים מיבשות אחרות. בין מקצועות הזריקה (אצל הגברים) יוצא הדופן יהיה מקצוע הדיפת כדור הברזל שהאמריקאים מצטיינים בו ולאחרונה גם הניו זילנדים (אך באופן מעניין, אתלטי ארה"ב אינם מראים עניין רב בשנים האחרונות בשלושת מקצועות הזריקה הנוספים).

      במקצועות המשולבים, כלומר בקרב רב, לאמריקאיים ולאירופאיים ישנו בסיס מאוד חזק. בשלוש המהדורות האחרונות של המשחקים האולימפיים זכו הגברים האמריקאיים זכו בזהב ואצל הנשים, חמש הזוכות האחרונות בזהב האולימפי הגיעו מאירופה.

      היתרון הגדול ביותר של האתלטיקה האירופית (לצד האתלטיקה בצפון אמריקה ובאוסטרליה, שגם מאופיינת בכך) הוא האיזון והעומק היחסי כמעט בכל המקצועות, מה שמייחד אותן לעומת מדינות אפריקה (אולי למעט דרום אפריקה) והקאריביים. ניתן ליחס זאת כמובן גם לגורמיים כלכליים (בניית מתקנים ותשתיות) וגיאו-פוליטיים שונים, אך גם למסורת ארוכת שנים של פעילות אתלטית במדינות הללו (שבאה לידי ביטוי, למשל, במועדוני אתלטיקה רבים באירופה וכמובן בתיכונים ובמכללות בארה"ב).

      https://www.iaaf.org/records/toplists/throws/discus-throw/outdoor/men/senior/2018?regionType=world&page=1&bestResultsOnly=false

      1. בתוך כל הקשקושים שלי, פספסתי את ארבעת הראשונות ב-100 ובמאתיים אצל הנשים – דינה אשר סמית, האצנית הגרמניה, סחיפרז וקאמבונדג'י (במאה) ושוב אשר סמית, סחיפרס, סמואל ההולנדית ואותה קמבונדג'י משוויץ.
        ארבעתן ברמה העולמית הגבוהה ביותר במקצועותיהן.

  3. אלכס תודה רבה היה נהדר.
    אליפות מרשימה ביותר גם בפן העולמי וכמובן בפןן הישראלי.
    למרות האכזבה הגדולה אתמול מהפסילה
    ראינו באליפות הזו
    מדליית זהב וכן פעמיים מקום 5 ומקום 7 ועוד חצי גמר במשוכות ועוד התמודדות על אלפיות על חצי גמר ב 100 .
    סוף סוף יש עתיד לאתלטיקה הישראלית.
    חבל שקרויטר לא מצליח להתעלות בתחרות גדולה (גם הוא היה במרחק פסילה מהגמר).
    אגב בהקשר זה מה עם ניקי פאלי ? הוא עדיין קיים או פרש ?

    באספקט העולמי ראינו כמה כוחות עולים שצפויים ללוות אותנו שנים רבות מאד.
    אגב מקצוע המוט הפך למגוון מאד (אני עוד זוכר את הסנסציה מברזיל בריו שלקח את הזהב מה איתו ? )

    התוצאה במשולשת הייתה חלשה מאד כמעט כמעט כמו ה 1500 האולימפי שלדעתי הייתה התוצאה החלשה ביותר בגמר כלשהו מאז שנות ה 60 לפחות (התכתבתי בזמנו עם מולי אפשטיין על כך וזו גם דעתו המלומדת בהרבה משלי ).

    נציין ששיאן ישראל רוגל נחום היה לוקח כאן עם שיאו את הזהב (17.20 )
    לא זכורה לי תוצאה כ"כ חלשה למנצח ועוד יותר לא זכור לי שפחות מ 17 מספיק לפודיום (זה לא אמור להספיק בכלל לגמרים ).
    מסקרנת מאד התופעה איך במקצוע אחד חלה כזו ירידה תלולה בטח בהשוואה למקצוע אחר (מוט ) .

    הזכרת את זהבה שמואלי אני עוד זוכר אותה מהאולימפיאדה ההיא וממרתונים בארץ (טבריה) לא ידעתי שהיא אם שכולה הצטערתי מאד לשמוע ידוע לך איך בנה נפטר ?

    1. להבנתי, ניקי פאלי פרש. אתלט מוכשר בצורה יוצאת דופן (2.30 בגיל 19), שסבל מפציעות רבות.

      לגבי גמר ה-1,500 בריו, אכן תוצאה חלשה מאוד אבל זו נגזרת של ריצה "טקטית", שנפתחה בקצב מאוד מאוד איטי ונסגרה בקצב מהיר מאוד. המנצח, מאתיו צנטרוביץ' הוא טקטיקן מבריק שיודע להתנהל מצוין בריצות מסוג זה (שיאו האישי, אגב, הוא 3:30.40, תוצאה מעולה).

      בהמשך לתגובה לשאלתו של יבור, גם האתלטים המצטיינים בקפיצה לרוחק ובקפיצה המשולשת אינם מגיעים ברובם מאירופה כי אם מארה"ב, מקובה, מדרום אפריקה, סין ועוד מדינות. האמת שאין לי הסבר למה שקרה במשולשת. בהחלט לא שכיח. אציין כאן אתלט אירופי מאוד מוכשר במקצוע המשולשת, טדי טאמגו מצרפת, אלוף העולם מלפני חמש שנים, שקפץ בשיאו מעבר ל-18 מטר, אך סובל מפציעות רבות בשנים האחרונות. כרגע, ג'ונתן אדוארדס הבא לא נראה כל כך באירופה.

      אינני בקי כל כך בפרטים לגבי אייל שמואלי ז"ל. קראתי באינטרנט שהוא היה ספורטאי מצטיין ואהב אף הוא לרוץ. הלך לעולמו מדום לב בגיל 28.

    2. תיאגו בראז דה סילבה הברזילאי, האלוף האולימפי המאוד מפתיע מריו (עם תוצאה אדירה, 6.03), לא נמצא בשנתיים האחרונות בכושר של המשחקים האולימפיים (אינני בקי בסיבות לכך. אולי פציעות). השנה קפץ ל-5.70.

  4. יש לי הרגשה שמורדגנוב ודופלנטיס עוד יתנו תחרויות יותר גדולות
    הגמר של הקפיצה במוט היה אחד המשובחים שזכורים לי
    זה היה הדובדבן של אתמול
    תודה אלכס !

  5. הפרגון ההדדי של הקופצים במוט אחד לשני היה הדבר המרגש באליפות ובספורט בכלל השנה. השיא היה שדולפלאנטיס לקח את לאבילאני איתו ליציע לפגוש את המשפחה.

  6. תודה אלכס. הסיקורים שלך והמענה לשאלות שצצו במשך התחרות היו נהדרים. יש באתלטיקה כל כך הרבה פרטים שרובנו לא מודעים אליהם, זה לא סתם לעלות ולרוץ או לקפוץ. והחברה האלה במקרים רבים הרבה יותר מקצוענים משחקני הנב״א שמרוויחים פי 100 מהם

  7. הלכתי לקרוא בווינט מה קרה עם לונה.
    אוי ואבוי….
    נו טוף, היא לא הייתה ספורטאית מקצוענית עד לא מזמן והסיפור שלה מדהים אבל זה המחיר על חוסר הנסיון. 2 טעויות של מתחילים.
    לפחות זה במירוץ אחד ואת הקודם היא עשתה בלי טעויות 🙂
    לא נורא
    בעלה מאמן מעולה ואני מאמין שהיא תצא מזה ותמשיך הלאה ולמעלה

  8. אלכס היי
    האם ידוע לך,או יש לך השערה מדוע השוודי הצעיר לא ניסה לקפוץ קפיצת ניצחון,כאשר היה ברור כבר שניצח בתחרות?יתכן שברגע רגוע ומלא אדרנלין שכזה, היה מצליח להמריא לעוד 12 סנטימטר,שנראה שהיו לו ,ולשבור את השיא העולמי.נדמה לי מהעבר שזה נהוג ,ונעשה בעבר על ידי קופצי גוובה ומוט.אז החגיגה שלו היתה עוד יותר מושלמת!

    1. יכול כמובן רק לשער. על פניו, לפי הקפיצה המנצחת, נראה אכן שיש לו עוד עתודות לקראת הגבהים הבאים. ייתכן שאביו (שהוא גם מאמנו) ייעץ לו להפסיק. אולי הרגיש כבד "מרוקן", פיזית ומנטאלית. יכול להיות שרצה להשאיר משהו גם לקראת התחרויות הבאות.
      זה לא יקרה כל הזמן, כי מדובר במקצוע שלעוסקים בו יש לעתים גם ימים פחות טובים בתחרויות, אבל חושב שנזכה לראות את דופלאנטיס מתעופף מאוד גבוה עוד זמן רב למדי.

  9. תיקון קטן – בריצת השליחות אצל הולנד סחיפרס הייתה הראשונה ולא אצנית הרביעית,היא זו שפתחה את הפער שנשמר כמעט עד הסיום

  10. תודה רבה יופי של טור
    לדעתי אדווה כהן הייתה צריכה לפתוח את כל המהדורות ולקבל כותרת ראשית בלכ מקום
    איזו אליפות פנטסטית מישראלית צברית עם שיאים יוצאים מהכלל וכבוד עצום בגמר פשוט פנטסטית

  11. ההתאוששות של לונה אחרי הטעות וזה שהיא חזרה לרוץ בצורה כל כך טובה יחסית למרות שכבר לא נשאר לה חמצן מהספרינט שהיא נתנה מראים כמה היא חזקה פיסית ומנטאלית.
    פשוט נחשף הפרצוף האמיתי שלה, והפרצוף הוא נעים מאוד!

    אדווה היא ענקית, רק בת 22 ויש לה עוד המון לאן להשתפר. ההישג שלה מפתיע בהתחשב בגובהה – היא מאוד נמוכה (ראיתי בגמר רק עוד רצה אחת נמוכה כמוה) וזה חיסרון בולט במיכשולים ובבור המים.

  12. אלכס תודה על הסיקור.

    שאלה – מפרידים בין התוצאות הנקבעות באצטדיון לאלו באולם? או שזה תלוי במקצוע? חשבתי שכן אך לדוגמה שיא העולם של לאבילני נקבע באולם ואינו "מופרד".

    1. בעבר באמת הפרידו בין התוצאות באצטדיון פתוח ובאולם. משנת 2000, ה-IAAF החליטה כי שיא העולם, בין אם נקבע בחוץ או באולם, ייחשב כשיא עולם אחיד במקצוע.

  13. תודה אלכס על התשובה המפורטת. מעניין מאוד.
    אשמח אם תתייחס לנורבגי הצעיר ומה לדעתך התיקרה שלו. האם הוא ברמת האפריקאים או קרוב לכך?

    1. קשה מאוד לחזות את התקדמותו בשנים הקרובות ואין מנוס מלכתוב כי פשוט "ימים יגידו" וכמובן שזה יוצר סקרנות מאוד גדולה אצל כל אוהבי האתלטיקה.
      אוכל לכתוב באופן כללי כי אם יימנע מפציעות, הוא יהיה בשורה הראשונה של הרצים בעולם.
      למעשה, בריצת ה-1,500 הוא כבר שם. שיאו האישי, שנקבע לפני כחודש וחצי במונאקו, הוא 3:31. תוצאה זו מדרגת אותו במקום השלישי (כשאחיו פיליפ מדורג לפניו, ובמקום הראשון והשני נמצאים שני רצים קנייתים, טימותי צ'רויט ואליג'ה מנאנגוי, אלוף העולם במקצוע). באופן טבעי, ככל שמתקדמים באיכות התוצאות, טווח השיפור הולך וקטן. מעריך כי אינגרבריגצן הצעיר יירד מ-3:30 וייתכן ואף יתחיל "לפלרטט" עם שיא העולם בן 20 השנה של הישאם אל גארוז', 3:26.00.

      לעניות דעתי, יאקוב אינגרבריגצן צפוי לשפר משמעותית את שיאו האישי בריצת 5,000 המטר, שעומד היום על 13:17.06 (תוצאתו המנצחת מאליפות אירופה). עשוי אפילו להצטרף למועדון היוקרתי של היורדים מ-13 הדקות במקצוע. גם סיכוייו להגיע לפודיום באליפויות בין-לאומיות גדולות (אליפות העולם והמשחקים האולימפיים) הם לא רעים בכלל, גם עקב יכולתו ב-1,500 מטר, שמעידה על מהירות מאוד טובה (רץ ב-54.05 את הסיבוב האחרון במקצוע באליפות אירופה וב-2:28 את אלף המטרים האחרונים). לעתים קרובות, התחרויות באירועים הגדולים מאופיינות בקצב טקטי, שהולך ומתגבר. חלק מהרצים ממזרח אפריקה מצטיינים בשינויי הקצב האלה והם בעלי מהירות גבוהה למדי (אל גארוז' עצמו ניצח במשחקים האולימפיים באתונה 2004, תוך שהוא מנצל את מהירותו הרבה כדי להקדים שני רצים גדולים בפני עצמם, בעלי שיא אישי עדיף ממנו במקצוע, קנניסה בקלה, שיאן העולם במקצוע, שהפך במרוצת השנים לאחד מרצי המסלול למרחקים הארוכים הטובים בכל הזמנים, שנודע בעצמו ביכולתו לבצע הגברות דרמטיות של קצב ריצתו ואת אליהוד קיפצ'וגה הקנייתי, שלימים הפך לאחד מרצי המרתון הגדולים בהיסטוריה).
      ייתכן ואינגבריגצן, לאור זאת, יהיה מסוגל לעמוד בשינויי הקצב התכופים ואף ליזום אותם בעצמו.

  14. ואל גארוז' כמובן לא ממזרח אפריקה אלא ממרוקו. הובא כדוגמא לרץ 1,500 גדול, שהצליח לזכות בזהב האולימפי ב-5,000, תוך ניצול מהירותו הגבוהה יחסית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט