על כימיה – חלק א': תערובת / משה (THE KING RUSSEL)

משה הוא גולש בן 22 ממודיעין עילית המוכר לכולנו בכינוי THE KING RUSSEL

איור:הנרי קיי

מבוא

אחד הנושאים האסטרטגים המסקרנים ביותר בספורט  אך באותו זמן לא תמיד מובן או ניתן למדידה הוא  "כח התלכיד".

כולם שמעו את המשפט הלעוס – כמעט מנטרה – "השלם הגדול מסך חלקיו". אבל נדמה שהפרקטיקה של הנושא מעורפלת מאד, ובשיח הכללי על הליגה כמעט ולא קיימת.

אם נבחן את ההישגים הקבוצתיים הם כמעט תמיד יוסברו ויוערכו על ידי כח היחידים בקבוצה.

ניקח כדוגמה את ההישג הקבוצתי של גולדן סטייט בעונת 2015-16 של 73 ניצחונות בעונה בודדת, הישג שייכנס לספרי ההיסטוריה. נרצה להבין איך ולמה הוא קרה.

רוב חובבי הכדורסל יסבירו את ההישג של גולדן סטייט כהישג שהוא תוצאה של עבודה וכישרון של הפרטים בקבוצה. אנחנו הרי מכירים בע"פ משפטים כגון:  "סטף פוגע בלי הכרה", או "קליי הוא מכונה שהורגת אותך בשקט" או "גרין? הוא הרי שחקן ההגנה של העונה!".

ברור שזה נכון. הפרטים בקבוצה היו בעונת שיא וסטף היה בחירת ה-MVP  הקלה ביותר בהיסטוריה של הליגה, והראשון שנבחר פה אחד. ואולם, בנוסף ליכולות האינדיבידואליות,  כח התלכיד הוא מה שאפשר ללוחמים את ההישג המדהים הזה.

כדי לנסות ולאמת את ההיפותזה הזאת חשבתי להסתכל על ההרכב הקטלני ביותר שהווריורס שמו על הפרקט באותה עונה – חמישית הסמול בול.  בדקתי את הנט רייטינג (net rating) של החמישייה הנ"ל של ג"ס באותה עונה בנפרד וביחד. זאת אומרת: מה הממוצע של כל אחד מהשחקנים ללא תלות או קשר עם מי הוא שיחק, לעומת הממוצע של החמישה כשהם היו יחד על הפרקט.

קרי 18.3 נק' ל-100 פוזשנים סה"כ 47.0 נק' ל-100 פוזשנים
תומפסון 15.7
איגודלה 14.4
בארנס 10.5
גרין 18.9

ההפרש בין הממוצע של כל אחד בנפרד לעומת הממוצע שהחמישייה הזו הוציאה כשהם שיחקו יחד מעיד על מיקסום הפוטנציאל וההתאמה (או יותר נכון ההשלמה) של השחקנים אחד לשני.

הנתונים באתר הליגה על ה net rating של חמישיות ספציפיות זמינים מאז 2007 והחמישייה הזאת היא בעלת הממוצע הגבוה ביותר (מלבד מלבד חמישייה אחת, גם היא של ג"ס באותה עונה. אבל היא שיחקה רק 76 דק' לאורך העונה כולה – סטף, שון ליונגסטון, איגודלה, גרין, ואוזילי. ממוצע הנט רייטינג שלהם עומד על 48.1)

בכל קבוצה יש חמישיות שמצליחות יותר. זה ברור וזו המטרה הבסיסית במשחק כקבוצה: להגיע להישגים ותוצאות מכוח התלכיד. פשוט מאד, אצל גולדן סטייט החיבור היה ברמה הגבוהה ביותר ומכאן ההפרש הגבוה בין הממוצע האישי לממוצע  הקבוצתי.

כשראיתי את תוצאות הבדיקה למעלה התפלאתי. חשבתי: אולי הסיבה לפער הגדול בין הממוצע האישי לקבוצתי נובע כאמור, גם מכוח התלכיד של הקבוצה אבל גם מאידך גיסא, הממוצע האישי התדרדר כלפי מטה דווקא בגלל שרוב הזמן הם לא שיחקו ביחד, אלא עם שחקנים חלשים יותר. אולי הכוח האישי של כל אחד מהם הוא יותר טוב מתוצאת הממוצע האישי.

הלכתי ובדקתי מדד נוסף. באתר espn יש מדד שנקרא real plus minus ומטרת המדד היא לנטרל את השפעת שאר השחקנים על ממוצע הרייטינג של שחקן בודד. לא משנה לעניינינו איך המדד מנטרל את השפעת שאר השחקנים. ( וכן, אני יודע שהוא לא מושלם אבל הוא כנראה הדבר הכי קרוב שקיים לדיוק אולטימטיבי) מעניינות אותנו התוצאות.

הנה הן:

  • סטף קרי– 8.51
  • תומפסון– 1.77
  • איגודלה-1.69
  • גרין– 8.97 מקום שני בליגה
  • בארנס– 1.28-

אחרי שרואים את המספרים האלו מבינים שהפער בין הכוח האישי ליכולת הקבוצתית הוא הרבה יותר גדול. ושאין הסבר לתוצאה של 47+ נט רייטינג לחמישייה הזו, מלבד מלבד השימוש הנכון בכוח הקבוצתי.

כימיה

הנושא המרכזי בתלכיד הקבוצתי הוא כמובן כימיה. הכימיה של הקבוצה. כלומר הסדר שבו מתפקד הרכב "החומרים", דהיינו השחקנים, שבקבוצה.
גם מי שלא למד בביה"ס כימיה (כמוני למשל) או שהבריז מהשיעורים, יודע את ההבדל בין תערובת לתרכובת.  תערובת, בהגדרה, היא מספר חומרים הנמצאים יחד ללא קשרים בין-מולקולריים ביניהם. לעומת זאת,  בתרכובת היסודות מקיימים קשרים בין-מולקולריים, והיא מתאפיינת בשינוי תכונות היסודות שמהם היא מורכבת.

באנלוגיה של הספורט הקבוצתי, ישנן קבוצות שקל יותר לאפיין את תפקודן כתערובת. כלומר הן לא מתאפיינות בשינוי או שיפור תכונות השחקנים. לעומת זאת יש קבוצות שקל לאפיין  אותן דווקא כתרכובות.  כלומר, ישנם קבוצות שפועלות כמערכות "מצרפות" שאינם "ממזגות", ולעומתן יש  כאלו שמתפקדות במערכות "ממזגות" שכביכול משנות את תכונות ואופי השחקנים בקבוצה. השינויים נגרמים בעיקרם ע"י ריבוי קשרים ביניהם: מסירות הכדור או תיאום קבוצתי בתנועה (שאינה סובבת בהכרח סביב שחקן בודד אלא סביב תיאום קבוצתי כללי. כמו שנפרט בהמשך).  מובן מאליו, אבל חשוב לציין, שאני לא מתכוון לאפיין אף קבוצה כקבוצה שאינה נעזרת במסירות בכדי לייצר נקודות, אלא לכמה משמעות אסטרטגית נותנים למסירות או עד כמה האפיון  הוא קבוצתי לעומת אישי.

כאן אנחנו כבר נכנסים לפרקטיקה של הדברים ברמת האסטרטגיה של הקבוצות: לאסטרטגיות ניהוליות בתכנון ובניית קבוצה.

תערובת

ישנן שתי דרכים עיקריות בבניית היררכיה קבוצתית. היום נתמקד בנפוצה שבהן.

המודל הקלאסי הרווח בליגה, כיום ולאורך ההיסטוריה, הינו בנייה סביב שחקן אחד "סופרסטאר" –"פרנצייז פלייר" – כשסביבו אוספים מספיק כישרון. הנחת העבודה היא ששאר חלקי הפאזל יתארגנו ויסתדרו סביב הכוכב, והערבוב ביניהם יספיק כדי ללכת עד הסוף.

הדרישות מהשחקן הם בעיקר ליצור, לעצמו ולאחרים. הוא נדרש לסט נרחב של כלים וליכולת (Ability) ליצור במגוון רחב של מצבים.

ראשית, נשים לב שחל שינוי בגזרת השחקנים ה"נחשקים". בעבר היו אלו הביג-מנים וכיום אלו הרכזים. מתוך העשירייה הראשונה בדראפט האחרון, רק 2 שחקנים הם בעמדות הפנים. זהו שינוי שיש לתת עליו את הדעת ושעל סיבותיו ראוי לפרט בטור נפרד, אבל כאן נמנה רק את השינוי המרכזי, לדעתי, והוא השינוי בחוקים.

חוקי הליגה שמשתנים ומתעדכנים מדי שנה הם פתח לשינוי כמה מגמות בליגה.

החוק המרכזי שיש לציין בהקשר שלנו הוא התרת ההגנה האזורית בעונת 01-02. ההגנה האזורית שהותרה בתחילה, נאסרה כבר בינואר 47, הותרה חלקית ב81-82 עם כמה וכמה הגבלות משמעותיות. בעונת 99-00 הותרה עוד יותר, בעונת 00-01 הותרה על הצד החזק (Strong side) לגמרי, עד שכאמור, בעונת 01-02 הותרה לחלוטין. רבים טוענים כי החוק נועד להצר את צעדיו של שאקיל, טיעון הגיוני בעקבות שורה של חוקים ששונו במטרה לשנות את הדומיננטיות של הגבוהים. והנה כמה דוגמאות:

ב1951 הוחלט להגביה את הסל מ10 פיט ל12. 60 ס"מ מעל גובה הסל הקיים כיום בNBA. הניסוי נערך בתגובה לזכייתה של מינאפוליס לייקרס של ג'ורג מיקאן הענק,- "מר כדורסל" , בחמש אליפויות בתוך שש שנים. הניסוי אגב, החזיק מעמד משחק אחד בלבד, משחק בין הלייקרס למילווקי. 28.6 אחוזי קליעה שכנעו את כולם שמדובר ברעיון גרוע.

זן נכחד?

בעונת 1952-3 כדורי ביניים בוצעו בין 2 שחקנים ששומרים אחד על השני במטרה לצמצם את היתרון שיש לשחקן גבוה על שחקן נמוך. בעונה שקדמה לה, החלו גם להגדיל את הצבע מ- 6 ל- 12 מטר, שינוי שמיוחס לדומינטיות של ג'ורג מיקאן. בעונת 64-65 הוגדל הצבע ל- 12 על 12 בעקבות הדומינטיות של וילט צ'מברליין.

בחזרה לענייננו. לא משנה מה הייתה מטרת התרת ההגנה האזורית. הלכה למעשה החוק הצר את צעדיהם של הביג-מנים. לא עוד שריקות לעבירות טכניות על שמירות כפולות, ולא עוד שחקנים שמבצעים שמירה כפולה במטרה למנוע הכנסת כדורים לשחקנים הגבוהים. וכך, הפוסט אפ (Post up) איבד מהערך והאטרקטיביות שלו. כי אפשר למנוע את יצירת הנק' בו בקלות יחסית. כאמור, אפשר למנוע את הפוסט-אפ ע"י שמירה כפולה לפני קבלת הכדור, ואפילו אם ההתקפה כבר הצליחה להעביר את הכדור לגבוה בצבע, עדיין ניתן לבצע עליו שמירה כפולה ולהקשות את יצירת הנק'.

חשוב בהקשר הזה לציין חוקים נוספים שנוספו במהלך השנים שהקשו גם הם את המשחק על הגבוהים ומאידך חוקים שפתחו נתיבים וחזקו את הכוח שבידיים של הרכזים.

בעונת 00-01 נאסר למנוע התקדמות של שחקן (אגב גם אם הוא ללא הכדור) בשום אמצעי. עוד מעונת 66-67 אסור לשחקן מגן לשהות בצבע יותר מ3 שניות (3 sec in the key) אם לא שהוא שומר על שחקן יריב, מה שמרווח את הצבע, ופותח אותו לחדירות. מאידך, נאסר (עונת 00-01) על שחקנים ל"לחפור" יותר מחמש שניות ( 5sec back in to basket). וכך, במהלך השנים, הלך ונהיה קשה יותר להיות גבוה, מסורבל, איטי ומצליח.

(סקירה מפורטת של התפתחות ושינויי החוקים בליגה אפשר למצוא כאן)

וכך, ככל שמעמד הגבוהים הלך ופחת, מעמד הגארדים הלך וגדל. לא במקרה השחקן הבולט בכל הקבוצות שהופיעו בפלייאוף האחרון מגיע מעמדת הרכז. (למעט אינדיאנה במזרח. אמנם אפשר להוציא מהכלל את יוטה וסאן אנטוניו במערב, אבל על שיטת המשחק שלהם נרחיב בטור הבא. וככלל, גם עליהם אפשר לציין את העובדה שהשחקן הבולט מגיע מעמדת הפווארד ולא מעמדות הפנים.)

עובדתית, מבין עשרת השחקנים המובילים בליגהבעונה האחרונה בנקודות למשחק (Point per game) וב- Usg%, רק שניים הם מעמדות הפנים, ולהם לא היה אופציות בעמדות אחרות. בוגי והגבה.

אגב, אותו "פרנצייז' פלייר" לא יהיה בהכרח, ואפילו מדויק לומר, כמעט בהכרח לא יהיה השחקן הכי יעיל בליגה, אבל הוא בהכרח כן יהיה מהשחקנים הממומשים או המשומשים (usg) בליגה.

בעונה האחרונה, אף אחד מבין עשרת השחקנים המובילים בליגה בנק' למשחק לא מופיע בין עשר השחקנים היעילים בליגה בנק' לזריקה (true shooting).

המשחק הקבוצתי

עד כאן ראינו איך כל זה משפיע על המשחק האישי של הרכזים, אבל לא ראינו איך כל הטוב הזה משפיע על השחקנים שמסביב. פשוט מאד, הסגנון הזה מאפשר לשחקנים האחרים – למרות שהם חד ממדיים – להגיע לסלים קלים, בין אם הם סנטרים לצורך העניין, ובין אם הם קלעי שלוש.

הנה רשימת עשרת השחקנים המובילים בליגה בtrue shooting בעונה שעברה:

  • רודי גובר– 68.1
  • דיאנדרה ג'ורדן– 67.3
  • מונטרזל הארל – 66.2
  • קווין דוראנט– 65.1
  • דווין דדמון– 64.5
  • ניקולה יוקיץ– 64
  • קליינט קפלה– 63.8
  • קייל קורבר– 63.5
  • ננה – 63
  • אמיר ג'ונסון– 62.8

למרות שקשה שלא להבחין ביוצא הדופן ברשימה (קווין דוראנט), ניקולה יוקיץ הוא השחקן מבניהם שהכי מעט מהזריקות שלו הגיעו אחרי אסיסט עם -59.9%. הממוצע הכולל של כולם הוא 75.8%, הרבה יותר מאשר השחקנים היוצרים בליגה. (לשם הדגמה בלבד: ראסל ווסטברוק נעזר רק ב18.8% מהזריקות שלו במסירות מהחברים)

כשמדברים על קבוצה שנבנית סביב שחקן אחד אין דוגמא טובה מקליבלנד.

קליבלנד היא קבוצה עם היררכיה מאד ברורה. לברון ג'יימס מפתח את המשחק של הקאבס. למרות שהוא מוסר רק 21.2% מהמסירות של קליבלנד (59.5 מתוך 279.6), אחוז האסיסטים שלו מכלל האסיסטים של הקבוצה הוא 38.3 (8.7 מתוך 22.7).

סגנון המשחק והיכולות (ability) שלו מאפשרות להציב סביבו גם שחקנים שמוגבלים ביכולת לייצר לעצמם ומתמחים בעשיית משהו ספציפי ברמה מאד גבוהה. ניקח למשל את קייל קורבר ש96.2% (!) מהקליעות שלו העונה (בקליבלנד (ב- 35 משחקים) באו אחרי מסירה, או את צ'אנינג פריי ש92.9% מהזריקות שקלע היו מאסיסט. אפילו שחקנים יותר מגוונים פתאום מצליחים לעשות את מה שהם הכי יעילים בו, כמו ג'יי אר סמית, שפחות הולך על החדירה ויותר על הזריקה מבחוץ.

התפלגות זריקות מ-nbasavant.com

ככלל, ג'יי אר, עוד קודם שהגיע לקליבלנד, עבר תהליך משחקן שיוצר לעצמו לשחקן שנעזר בחברים.

ב2102-13 36.1% מהזריקות שלו באו אחרי מסירה. מאז, בכל עונה הוא נעזר יותר-ויותר באחרים,. עד שבשנה האחרונה 81.3% מהזריקות שלו היו כאלו שבאו אחרי מסירה.

ראינו את התלות של קליבלנד כקבוצה בלברון דווקא במשחקים שהוא לא שותף בהם בעונה האחרונה. קליבלנד עומדת במאזן שמונה הפסדים משמונה משחקים כאלו, כשההפרש הממוצע בהם הוא 16.4 נק' (קליבלנד סופגת 108 וקולעת 92.6). למרות שצריך להעמיד דברים על דיוקם: ברוב המשחקים בהם לברון לא שותף, גם לאב (6מתוך 8) וגם קיירי (4-4) לא שותפו. ועדיין, אפשר לראות שגם בשני המשחקים בהם שניהם שיחקו, קליבלנד לא עברה את סף 93 הנקודות בהתקפה (אינדיאנה 103-93. ומול דטרויט 106-90), שזה  קרוב מאד לממוצע הכולל במשחקים בהם לברון לא משתתף. מה שמעיד על התלות הגבוהה של קליבלנד בלברון בהתקפה. (כמובן שגם בהגנה אבל בטור הזה אנחנו עוסקים בהתקפה בלבד).

בהקשר הזה אפשר לציין את 2 העונות הקודמות (עונת 14-15 ועונת 15-16) בהן לברון החסיר 19 משחקים שבהם קליבלנד צברה 4 ניצחונות בלבד (ממוצע בניצחונות +3.75) למרות שקיירי ולאב שחקו ברובם (קיירי החמיץ 4 משחקים ולאב 3 בלבד). הניקוד הממוצע בסך כל המשחקים האלו הוא 104.3-94.7. זה מעט מדי. לצורך הדגמה, דאלאס מאבריקס היא הקבוצה שקלעה הכי מעט נק' פר-משחק בעונה האחרונה. הממוצע שלה הוא 97.9 וההיא הקבוצה היחידה עם ממוצע נמוך ממאה נק' למשחק. (חשוב להדגיש: לבחינה איכותית יותר, יש צורך בהשוואת כמות הפוזשנים.)

התלות הזו של קליבלנד בלברון עשתה, עד עכשיו רק טוב למועדון. בטוח שזה מה שגרם לקליבלנד להגיע לגמר הליגה בשלושת השנים האחרונות בכמעט סוויפ מסורתי. הסיבה היא שאם  יצרת קשר–תלות בין ההצלחה של הקבוצה שלך להצלחה האישית של לברון, עשית משהו טוב, עשית משהו שיצעיד את המועדון קדימה על כל המוגבלויות שבתוכו. ולפעמים, המוגבלויות האלו אף הופכות לפלוס.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  2. מולי

    29 אוק 2017 15:36:56

    מאמר מעולה. יישר כוח.
    היכולת ליצירת כימיה קבוצתית בתכנון מראש היא אכן, לפחות נכון לעכשיו, מעבר להבנת אנוש.
    הדרך היחידה להצלחה עודנה ניסוי ותהייה/תעייה/וטעייה עד השגת המתכון הרצוי, והשמירה עליו במצב אופטימלי היא אמנות בפני עצמה.

  3. מיקי

    29 אוק 2017 16:07:23

    מאמר מעניין בנושא קריטי.
    לברון, לפחות זה של קליבלנד, הוא אכן דוגמא טובה לתערובת שאינה תרכובת, ויעיד על כך הגז האציל קיירי שנגוז לו מקליבלנד על רקע זה ממש.
    הלוחמים, בוודאי בעידן של טרום דוראנט, הם דוגמא מצוינת לתרכובת. אחרי הגעתו הגיעו למצב שבו גם במצב תערובת הם יכולים להצליח, לפחות מבחינת כדורסל נטו, אבל העובדה שלא צצו שם מלחמות אגו, מעידה כנראה על תרכובת.
    יהיה מעניין מאד לנתח את הקבוצות שהתרכובת ממש קופצת בהן לעיניים, כמו הספרס (למרות השיהוק עם למרקוס) וממפיס. גם מיאמי של שנה שעברה היא מקרה מעניין – היה שם איזה רגע של התגבשות באמצע העונה ופתאום הם התחילו לרוץ קדימה.
    ויהיה מעניין גם לשמוע על קבוצות שבהן התרכובת לא צלחה – הרעמים של דוראנט, ברוקלין בראשיתה? ומספר מודלים של הלייקרס (מאלון, נאש וכו').
    בעולם של תקרת שכר ודראפט היכולת לייצר תלכיד היא אחד הפרמטרים החשובים ביותר, אם לא ה… לבניית קבוצה מנצחת.

  4. מנחם לס

    29 אוק 2017 16:48:17

    מאמר על נושא חשוב ביותר. התלכיד הקבוצתי הוא אחד המרכיבים החשובים ביור בהצלחה, אבל הצרה היא שאחד המשתנים הקשים ביותר לנבואה מראש היא לנבא 'תלכיד' או ליצור 'תלכיד' מעולה. באנליטיקס בבייסבול זה הצליח (הונצח בסרט MONEY BALL) אבל עובדה שמאז לא היה מקרה ומה (אולי אפשטיין בקאבס של השנה שעברה?).
    אני מדבר מנסיון כמאמן כשהקבוצה שלי שניצחה את ה-NCAA בכדורגל ב-1974 היתה הרבה פחות טובה מהקבוצה של 1975 (שנוספו לה רוני שניידר מהפועל כ"ס, ישראל גולדשטיין מהפועל ת"א ושי פרויליק (מכבי ר"ג ונבחרת הנוער לשעבר), והקבוצה של 1975 הפסידה בחצי הגמר, וסיימנו מקום שלישי. הקבוצה הטובה מכולם היתה זאת של 1978 מבחינת שמות, והפסדנו כבר בעילית 8.

    דבר אחרון: רועי גילרי עבד הברה עם קינג ראסל ומגיעה לו תודה גדולה!

  5. גיא א

    29 אוק 2017 17:05:02

    מי אחראי על התלכיד הקבוצתי? האם זה המאמן שמקבל אסופת שחקנים וצריך לייצר תלכיד אן האם זו אחריותו של הג'י אם למצוא שחקנים שיוסיפו לתלכיד

  6. רועי ויינברג

    29 אוק 2017 17:07:51

    שיעור מעניין בכדורסל. מחכה להמשך. יש הרבה קבוצות שהולכות על שיטת התערובת, גם מילווקי, אבל הבעיה הגדולה שלהן לדעתי היא מה קורה בזמן שהוא לא על המגרש – הקבוצה קורסת. גם אוקלהומה של השנה שעברה הייתה ככה בגדול.

    ברוב הקבוצות שהתבססו על שחקן אחד ולקחו ככה אליפות (קליבלנד ומיאמי של לברון ושיקגו של ג'ורדן הדוגמאות הכי בולטות) תמיד היה לידו עוד מישהו שיכל לנהל את ההצגה כשהוא נח, פיפן או וויד. בקליבלנד עכשיו יש את וויד מהספסל בדקות במקום לברון וזה יכול לעבוד, אבל רק הזמן יגיד.

  7. אחד העם

    29 אוק 2017 17:25:53

    יופי של מאמר על יופי של נושא.
    כימיה עם מאמן יכולה להיות חשובה יותר מאשר כימיה עם שאר השחקנים. הכל תלוי בזהות השחקן ובזהות המאמן.
    בכך מקרה הסיכוי לייצר כימיה *אישית* בין כלל השחקנים הוא לא גבוה וכאן נכנסת הכימיה הכדורסלנית.

  8. Smiley

    29 אוק 2017 18:03:59

    בניית קבוצה סביב שחקן מסויים (בעל יכולות מצויינות בכמה אספקטים של המשחק) או להרכיב פאזל בין שחקנים שמשלימים אחד את השני זאת ורה שלמה.
    המעבר בין הציר שסביבו בנוייה הקבוצה מסנטרים לשחקני חוץ אכן קשורה לחוםקים שהשתנו, אבל גם לעובדה שהמשחק פשוט הרבה יותר מהיר מבעבר וכבר אין זמן לחכות לסנטר או לשחקן הגדול שיחפור עם הגב לסל.
    בנוסף, שחקנים גבוהים היום פשוט יודעים לעשול דברים ברמת שחקן חוץ (דוראנט, גריק פריק).
    המשחק היום מאוד מרווח תודות לקליעה ולכן חשוב תמיד שיהיה שחקן יוצר. אם פעם זה היה גבוה, בגלל המהירות של המשחק, היום מדובר בשחקן חוץ (שחייב להגיע עם קליעה).

    1. מנחם לס

      29 אוק 2017 18:28:56

      עדיין ועדיין, חייבים את הדבר שלא ניתן למדוד אותו הנקרא "כימיה קבוצתית". לניקס של שנות ה-70 -73 היתה את הכימייה הזאת. לסלטיקס וללייקרס של שנות ה-80. עכשיו לג"ס. כיצד רואים זאת? כשכל שחקן ספסל שניכנס מיד נידבק "בכימייה: ומתחיל לשחק כפי שלא שיחק מעולם לפני כן.

      1. Smiley

        29 אוק 2017 21:15:21

        אני חושב שלכל האלופות הגדולות היה את ה"כימיה הקבוצתית", שכל שחקן יודע את מקומו ומשחק טוב יותר במערכת מאשר מחוץ לה.

  9. גיא הרשע

    29 אוק 2017 19:04:16

    לטעמי, GM המחפש את אותה "כימיה" חמקמקה, כמוהו כמחפש זהב.
    הוא יודע היכן לחפש, הוא יודע באילו כלים להשתמש.
    אבל בסופו של יום,
    לאלילת המזל יש חלק לא פחות גדול מלכל הידע והכישרון.

    בנוסף, לפעמים אנחנו מבלבלים בין כישרון לבין כימיה.
    ג'ינובילי, לדוגמה.
    הוא "כימאי" ידוע. זה לא איזו נוסחת פלא, שפופ לימד אותו.
    זה פשוט חלק מהכישרון שלו.

    תודה על אחלה פוסט!
    מחכה להמשך.

  11. אפלטון

    29 אוק 2017 20:20:34

    תודה. היה open court השנה עם הג'י אמים של הקבוצות. בין השאר היו שם דריל מורי מיוסטון ומאיירס מגולדן סטייט. היתה שם שאלה לגבי הרכבת קבוצה ועל מה מסתכלים- התאמה או כישרון.
    כמובן שמורי ישר קפץ ואמר כישרון, כישרון, כישרון.
    מאיירס דווקא דיבר על התאמה אישיותית בין שחקנים וסוג של "כימיה מערכתית".
    בגדול אני מאמין שאותו גורם חמקמק של "כימיה" זה פשוט עניין של אימון. אי אפשר להצליח בלי כישרון כמובן אבל המאמן יוצר את השיטה שהכי מתאימה לשחקנים שיש לו. אצל גולדן סטייט קר בנה מערכת שתומכת בצורה מרשימה ביתרונות של השחקנים שלו, פופוביץ עושה את זה באופן קבוע, אפילו דאנתוני מצליח למקסם את הכישרון של הקבוצות שלו (כשיש לו שחקנים המתאימים לשיטה).
    אני חושב שהשנים האחרונות החזירו באיזשהו אופן את המאמן למרכז הבמה, למרות שלכאורה יש כאן תהליך שמוריד מחשיבות המאמנים עם התקבצויות הכוכבים והסופרטימס.

  12. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    29 אוק 2017 20:51:34

    מאמר מצוין, תמשיך!
    נושא הכימיה הקבוצתית הוא חמקמק ביותר. הוא חשוב כי הוא מכפיל כוח של סך הכשרון בקבוצה.
    ביחידות עילית צבאיות מעבירים את החיילים תהליך ארוך בו מסננים את הלא מתאימים ובאותו הזמן יוצרים גיבוש ומחוייבות. כך נוצרת יחידה לוחמת.
    קשה לעשות את זה כמו שצריך עם המיליונרים בנבא . . .

  13. Ish

    29 אוק 2017 20:58:40

    הסיבה שלא מדברים כל כך על כימיה קבוצתית היא שקשה מאוד לדבר על משהו שאתה לא זוכה לראות את התהליכים שקשורים ומובילים אליו, וכיוון שכל מה שאנחנו יכולים לראות מזה זה את התוצאה על המגרש שהינה קצת בינארית, אז אנחנו נותרים קצת מחוסרים בדברים אפקטיבים לומר בנושא.

  14. אסף

    29 אוק 2017 21:07:11

    מאמר נהדר,מעורר מחשבה, בדיוק עכשיו למדתי בכיתה ח שלי את ההבדלים בין תרכובת לתערובת ,נראה לי שהטור הזה יכול להביא לי דוגמאות שימושיות שידברו לתלמידים.

  16. אהרון שדה

    30 אוק 2017 00:43:47

    יפה מאד .
    מאמר ברמה גבוהה ביותר זמצריך ממני לעבןר עליו בנחת לפני שהגיב לגופו של עניין .
    כל הכבוד !.

  17. MBK

    30 אוק 2017 01:02:06

    פוסט מצויין
    אהבתי מאוד את החלק הראשון שנגע בחוקים בליגה ובהשפעתם על המשחק ולמדתי משהו חדש לגביי בסל בגובה 12 פיט
    תענוג גדול

  18. Ljos

    30 אוק 2017 02:29:52

    גדמת איתכם. 6 שנים אני מנסה לברוח מכימיה וכאן אתם תופסים אותי?
    קודם כל, נוציא את הג'אמפ סטריט מהדרך: https://www.youtube.com/watch?v=0dcr9thZVWI
    דבר שני, כימיה הוא הדבר אולי הכי חשוב בקבוצה. ושיטת התערובת… היא מאוד מוגבלת. הצגת חלק מהבעיות שלה, כששחקן שיכול לתרום בעוד אספקטים מוגבל לחד-מימדיות שדורשים ממנו. בשיטה כזו לא צריך שחקנים טובים, צריך פועלים שחורים מיומנים ליד הכוכב, ולכן אין סיבה לעזור להם להתפתח. כאן תבוא הקבלה מוצלחת לקשר כימי תואם (אם אחליט לחפש את המחברות הישנות).

  20. ינון יבור

    30 אוק 2017 07:51:16

    תודה רבה. מעניין מאוד.
    לא ברורים לי בעיקר 2 דברים:
    1. מה הקשר בין העמודות בטבלה הראשונה? הרי חיבור של העמודה הימנית לא ייתן את הסך הכל שבשמאלית. איך זה "מתנרמל"?

    2. מי זה משה ומי כתב את המאמר? עידו?

    1. עידו גילרי

      30 אוק 2017 07:59:12

      1. בטבלה יש את הנט רייטינג של חמישית הסמול בול של הווריורס ב2015/16 (משמאל) ואת הנט רייטינג של כל אחד מהשותפים עליה בנפרד.
      2. כמו שכתוב בפתיח את המאמר כתב משה הידוע בכינויו the king russel.

      1. ינון יבור

        30 אוק 2017 10:24:05

        אבל אם מחברים את כולם מקבלים באזור ה 80, וכשהם כולם ביחד זה פחות מחמישים. אז עדיף שישחקו בנפרד!?!? משהו לא מסתדר לי.

        1. עידו גילרי

          30 אוק 2017 10:35:47

          זה נט רייטינג שלהם ביחד כחמישיה.
          הסכום שלהם יחד הוא חסר משמעות. הוא רצה להראות כאן שכשהם משחקים עם אחרים (בחמישיות אחרות) הם מגיעים לתוצאות הרבה פחות טובות.

          1. ינון יבור

            30 אוק 2017 10:43:47

            אבל הוא לא מראה את זה בעזרת הנט רייטינג האישי של כל אחד שכמו שאמרת, הוא חסר משמעות לטיעון שנטען. אז למה להכניס אותו? ועוד לאותה טבלה, מה שמרמז שיש קשר בין הנתונים?

          4. נתנאל

            30 אוק 2017 18:03:41

            ינון אני גם איתך כאן הופתעתי בהתחלה שגילרי חלק מהסיפור אבל כעת זה מובן.

            מוזר שאף אחד לא התייחס לזה כי הוא מדבר כמה פסקאות על משהו שהנתונים לא מגבים / לא קשורים אליו בכלל.

            חוצמזה מאמר יפה ונושא מעניין וחשוב.

          5. THE KING RUSSELL

            30 אוק 2017 20:12:31

            אלף כל בשביל זה הבאתי את הריאל פלוס מינוס שמקזז השפעה של שחקנים אחרים בחמישייה שם הצירוף הספציפי הזה יוצר פלוס 19.66 ולא מגיע לפלוס 47
            דבר שני רציתי לבחון את את הצירוף הממוצע שלהם לעומת צירוף ספציפי שבו "כח התלכיד" ממצה את עצמו ומזה התחלתי בשבילי להראות את ההבדל בין הכח של חמישייה שלא הכי "מחוברת" לעומת חמישייה ש"מתפוצצת"

  21. Captain Beefheart

    30 אוק 2017 13:44:31

    א. מאמר נהדר – תודה רבה!
    ב. 99 אחוז מהאנשים שלא למדו כימיה בסיסית לא ידעו מה ההבדל בין "תערובת" ל"תרכובת". אתה החריג.
    ג. שאלה שמסקרנת אותי כבר הרבה זמן וכתושב מודיעין עילית ודאי שיש לך משהו להגיד על זה – מה עושים חובבי כדורסל חרדים כשהמסך מתמלא במעודדות המאוד חשופות? על פניו נראה שזה לבד מייצור איסור חמור של הרבנים לצפות במשדר כזה (שלא לדבר על ללכת למשחק עצמו).

    1. גיא

      30 אוק 2017 14:44:59

      רוב החרדים הצופים במשחקים אינם מתרגשים מהמעודדות כמו שבסרטים לא מרגשים משחקנית חשופה, אך ראיתי אי אלו אנשים שמורידים את הראש שמתחיל טיים אאוט.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט