חופשי זה לגמרי לבד: מבט אל תוך ההיסטוריה של השחקנים החופשיים (חלק ראשון) / רותם אלפר-אמפונג

רותם אלפר-אמפונג היא אוהדת שרופה של הבולס על קו שיקגו-תל אביב, שבעברה אפילו עבדה כמפיקה ביונייטד סנטר – העיקר להיות קרובה לאקשן 🙂

הפגרה מספקת זמן עדנה לאוהדים, הזמן בו מועצת חכמי הכדורסל ברחבי תבל מתכנסים לדון באחוזים, בתחזיות, בשינויים ובהתרחשויות העומדות לקרות בעונה הבאה אליו לטובה.

הדרמות שמספקת לנו הליגה בעונת הטריידים והדראפטים הן לא מעטות ובשנים האחרונות, האקשן שיצרו כוכבים שהפכו להיות שחקנים חופשיים הוא חלק בלתי נפרד מהעונה ומהציפייה לה. כפי שאנחנו מכירים את הליגה, יש אינספור גורמים המושכים בחוטי הטרייד – השחקנים והמאמנים, המנהלים והסוכנים, כל אחד והאינטרס שלו, כל אחד והחזון שלו לעצמו, לכיסו או למען המשחק וקדושתו.

קשה לתאר שפעם להיות שחקן חופשי היה חלום רחוק ובלתי מושג. על השם קורט פלאד שמעתם? קורט הוא האדם, השחקן ואיש החזון שעיצב את המציאות של שחקנים חופשיים כפי שאנחנו מכירים היום. פלאד לא היה שחקן כדורסל, אלא שחקן בייסבול בחסד שלא היה מוכן לפעול תחת חסדי המאמנים. הוא פילס דרך אמיצה, כמעט בדד, מול כוחות (משפטיים, כללים וחברתיים) קשים, מאמנים דורסניים וחוזים דרקוניים שהותירו אותו כבול נגד הכוחות האימתניים של הליגה בה שיחק, שהפכה להיות היריבה הקשה ביותר שלו.

על מנת להבין את השינוי שיצר פלאד צריך להסתכל על העולם ממנו פרץ, עולם שלא העניק לו סיכוי ממשי. נסו לדמיין לעצמכם: כללי המשחק שאנו מכירים היום לא קיימים. כללי החיים וזכויות האזרח שאנו מכירים היום לא קיימים. השנה היא 1964 וקורט פלאד, שחקן מוכשר בצורה יוצאת דופן, שבמהלך 12 השנים הבאות יזכה ב-7 כפפות זהב, ינצח בצמד אליפויות ויקבל תואר אול-סטאר אישי שלוש פעמים, אחת בעונת הרוקי, נתפס על ידי מעסיקיו כנחות יותר מחבריו לקבוצה.

כאדם שחור בימים של פוסט-עבדות ודיכוי בארה"ב פלאד זכה ליחס מזעזע בזמן שמילא את עבודתו ככוכב הקבוצה והליגה. התנהגות שפלאד תפס כבלתי נסבלת, הליגה תפסה כנורמטיבית לחלוטין. פלאד לא הורשה לנסוע עם חבריו לקבוצה באותו רכב למשחקי הקבוצה או להשתכן עם חבריו הלבנים לקבוצה במלונות. שנכנס למלון ברוב תמימותו בפעם הראשונה שיצאה הקבוצה למשחק חוץ, גורש בגסות למעונות המיועדים לשחורים, כך סיפר בראיון שנים לאחר מכן.

למרבה ההשפלה, גם לאחר נצחונות פלאד לא הורשה להתקלח או להשתמש בשירותי השחקנים הלבנים. סיפור ידוע מעולמו של פלאד סימל לדבריו את נקודת התפנית שממנה לא היה דרך חזרה. הוא סיפר על מקרה בו לאחר ניצחון במשחק, הוא פשט את בגדיו, כמו כולם, בחדר ההלבשה כדי לשים בפינת הכביסה המשותפת. אחד המאמנים שראה אותו שלף את בגדיו בהפגנתיות, צרח וקילל וסירב לנקות את בגדיו של הכוכב השחור יחד עם שאר חברי הקבוצה הלבנים. דוגמה נוספת שהעלה פלאד התרחשה לאחר שלקח חלק משמעותי במשחק אליפות של הסינסנטי רדס, איתם זכה בשלוש אליפויות. פלאד ביקש העלאה ממאמניו וסורב אך שחקן לבן, פחות טוב ממנו מבחינת ביצועים, קיבל במקומו את ההעלאה. כששאל את מאמנו, הוא שמע ממנו ש"אנשים לבנים צריכים יותר כסף מאנשים שחורים כדי לחיות טוב יותר".

למרות זאת, פלאד היה חלק בלתי נפרד מקבוצת הבייסבול של סינסנטי, הרדס, מאז 1964. הוא היה בן 18 וחתם בעצמו על החוזה ללא מנהל, סוכן או עורך דין לצידו. ב-1966, שהיה רק ילד בן 20, פלאד שיחק עונה מושלמת. כן, מושלמת. עונה מושלמת היא עונה ללא שגיאה שבה שחקן שדה חיצוני, כפלאד, מבצע טעות שמובילה לכך שהחובט היריב יכול להתקדם לבסיס אחד או יותר. בהשוואה, רוב השחקנים המקצועיים חולמים על משחק אחד מושלם לאורך כל הקריירה שלהם.

בשנת 1967 זכה פלאד באליפות ועשה זאת עם אחוזי החבטה הטובים ביותר בליגה. כל ההישגים הללו, מרשימים ככל שיהיו, לא טשטשו את חותם העלבון והסטירות שחטף בדרך, להיפך. אישיותו החזקה ודעותיו המוצקות של פלאד מעולם לא נעלמו. כאדם מבריק ואמיץ, הוא היה פעיל חברתי עם רקורד נאומים בעד זכויות אזרח ורדיפת אזרחים שחורים. כבר בכניסתו לליגה בגיל צעיר, חזר ודיבר בגנותו של החוק שמאפשר לליגה לאחוז בשחקן לאורך כל חייו.

כדי להבין את מצוקתו של פלאד חייבים להבין דבר אחד בקשר למשחק העתיק. אם מאמן רצה להתנקם בשחקן, הוא יכל גם להושיב אותו על הספסל, להתעמר בו, לשנות את תנאיו ולהחליף אותו לקבוצה אחרת בכל רגע – ללא שום שליטה של השחקן על עתידו, שלא נדבר על מצבו בקריירה. פלאד עורר הדים וגלים לאחר שענה למראיין ששאל אותו אם הוא לא מתבייש לדבר בגנות הליגה. "הרי אתה מקבל משכורת גבוהה, על מה אתה מתלונן" שאל אותו המראיין, בהשתוממות לאור קולות המחאה של פלאד כלפי הליגה. את הציטוט האלמותי של פלאד כולם כבר זוכרים: “A well paid slave is still a slave”.

הוא העז לערער על סדרי עולם ולמרות שרבים ניסו, אף אחד לא הצליח לערער אותו. למתבונן מהצד, חייו של פלאד היו טובים. הוא הרוויח פי שבע מהמשכורת של אדם ממוצע בארה"ב, בשיאו כתשעים אלף דולר לשנה, והיה במצב כלכלי ומקצועי יציב. לכאורה, שום סיבה לנער את הסירה או להניף את המחבט. לכן, ברור עוד יותר עד כמה אומץ וגאווה היו התכונות שהגדירו אותו והרצון לשינוי דחף אותו למרות הסיכון שלקח על עצמו: "גם אם אצליח לעשות שינוי עבור אדם אחד, זכיתי. אני איבדתי כסף, את הסיכוי להיות חלק מהיכל התהילה, תפקידי אימון. לפחות שאחרים אחריי ירוויחו".

למרות השינוי שביקש לייצר לחבריו לקבוצה, הוא היה בודד במלחמתו. מול מחאתו הקשה ניצבו עשרות שחקנים שהמשיכו להרוויח ולשחק לפי הכללים. הם ויתרו על תמיכה בפלאד למען טובתם האישית. שנשאלו חברי הקבוצה שנים לאחר מכן על חוסר התמיכה שלהם בפלאד, ענה "פחדנו מדי לאבד את העבודה, את הפרנסה, את התהילה. הוא היה חסר פחד וחדור אמונה, הוא היה שונה מכולם."

פלאד שהיה שחקן משכמו ומעלה וחבר קרוב של נשיא הרדס, זכה שוב ליחס מחפיר מקבוצתו בשנת 1968, לאחר הפסד בסדרה מול דטרויט במשחקי האליפות. לאחר המשחק הוא שמע כבדרך אגב על נקמתו של בוש, אותו ראה כחבר ועמית, כשפצח בניסיונות להעביר אותו לשחק אצל הפילדלפיה פיליס ללא הסכמתו וללא ידיעתו. זו היתה המכה ששברה את גב האתלט.

בערב חג המולד של 1969, שלח פלאד מכתב ישיר למנהל הליגה בבקשה להשתחרר מהחוזה ולהפוך להיות שחקן חופשי. "12 שנים אני משחק בליגה המקצועית. לא יכול להיות שאני רכוש של מישהו, מוצר של מישהו. אני אדם, בן-אנוש", קרא במכתבו לקומינשינר, בואי קואן, שסירב לבקשתו להפוך לשחקן חופשי. פלאד לא ויתר וב-1972 והגיש תביעה בסך מיליון דולר כנגד הליגה וכנגד קואן במטרה להוכיח שהם עוברים על חוק ההגבלים העסקיים ועל דיני העבודה ושהם מחזיקים בו כרכוש ולא כאדם עם זכויות. המשפט לא היה חף מלחץ חברתי ותקשורתי ופלאד סירב להיכנע. למרות שסגל השופטים קבעו 3-5 כנגד פלאד, הם קבעו תקדימים הטוענים שהיחס לשחקנים הוא אכן לא נורמלי וסללו את הדרך להחלטה שהתהפכה בשנת 1975 ונחקקה סופית ב-1976. זה קרה, שחקני בייסבול יוכלו להפוך לשחקנים חופשיים אחרי שש שנים בקבוצה אחת. פלאד לא זכה ליהנות מהנצחון אך כמו שמו, הציף את הליגה במודעות ורדיפת צדק שממנה כבר לא היתה דרך חזרה.

הוא לא עמד על כתפי ענקים, אך ענקים בהחלט עמדו מאחוריו. ג'קי רובינסון, שחקן בייסבול אגדי שעשה היסטוריה בעצמו ואדם נערץ על פלאד, היה בין הבודדים שתמכו בפלאד במאבק הציבורי. אף אחד מהשחקנים הפעילים, אלו שהיו עתידים ליהנות מההחלטה, לא הגיעו למשפט ולא העידו. את המחיר האישי ששילם פלאד הוא נשא עד סוף חייו אך נשא אותו באותו גאווה ועוז רוח, 15 שנים לאחר המשפט, שנשאל פלאד על מצבו ועל תחושותיו שנים אחרי, ענה בבדיחות הדעת: "כולם רוצים שאהיה טרגדיה יוונית. מצטער לבשר לכם, אבל אני אדם שמח וגאה".

בעולמנו, אנחנו אחרונים חביבים. אל עולם ה-NBA הגיעו החוקים רק כ-20 שנה לאחר פלאד, ב-1996. בכתבה הבאה אכנס לעומק הנושא בעולם ה-NBA ואספר על מקרים מפורסמים שעיצבו את הליגה ושחקניה החופשים כפי שהם קיימים היום.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  2. גיא הרשע

    16 אוג 2017 21:27:19

    הסבר קצר על המצב לפני הפרי אייג'נסי:
    החוזים של השחקנים בקבוצות השונות היו מוגבלים בזמן, ומחייבים –
    הן את השחקנים, והן את הקבוצות.
    בסיום החוזה לשחקן לא הייתה שליטה על גורלו –
    האופציות היו:
    א. חוזה חדש באותה קבוצה.
    ב. להימכר לקבוצה אחרת (ורק באותה קבוצה הוא יכול לחתום על חוזה חדש).
    ג. טרייד לקבוצה אחרת (ורק באותה קבוצה הוא יכול לחתום על חוזה חדש).
    ד. הקבוצה יכלה לשחרר את השחקן אם היא לא רצתה לחתום אתו חוזה חדש, והיא לא מצאה קבוצה שהסכימה לקנות אותו/לעשות טרייד עבורו.

    בכל מקרה –
    לשחקנים לא הייתה מילה בקשר לעתידם.
    הדבר היחיד שיכלו לעשות היה לבחור לא לשחק (אמצעי לחץ בשביל לשפר חוזה אחרי שהחוזה הישן נגמר).

  4. נתי

    16 אוג 2017 21:31:54

    מעולה. נותן גם פרספקטיבה על אנשים כמו רד אוארבך כפי שביל ראסל מספר עליו, על התגמול ההוגן, הגיבוי בעת שסירבו לשחק במקום לא קיבלו שירות על היותם שחורים, במינויו למאמן ועוד

  5. Georgio

    16 אוג 2017 21:37:53

    אני מודע לזה שהכותבים כותבים בהתנדבות וכו', ומעריך אותם מאוד, אבל אם אפשר לקרוא יותר מאמרים נפלאים כמו זה של רותם, ופחות שטויות של מולי בסגנון "קמתי בבוקר ולא התחשק לי קורנפלקס אז אכלתי בננה אז הנה כתבה בנושא מחשבותיי על בננות", זה יהיה נפלא!
    רותם, ישר כוח, מחכה להמשך.
    מולי – אתה אדם נהדר, רק בבקשה אל תכתוב יותר לעולם בהופס, תכתוב למגירה ותשאיר אותה סגורה.

    4. הציפור הנדירה

      17 אוג 2017 10:18:14

      מולי גם כותב נהדר! צריך להסתכל על מכחול הפוסט.
      האוב אוהבים את הפוסטים של מולי. אם זה לא מוצא חן בעיניך את יכול לדלג על מאמריו.
      בכל מקרה מי שמגיב כמוך כך לא צריך לתת לו לגלוש יותר בהופס לעולם!

    5. IDO

      17 אוג 2017 11:27:35

      חבר – רוצה להתלונן , תשלם. אני בטוח שאם תעביר לרותם 200 ש"ח בשביל להאיץ אותה לכתוב יותר היא תשמח לקחת ממך את הכסף. עד אז תקח מה שנותנים לך.

    6. Ljos

      17 אוג 2017 11:40:27

      אתה יודע, אם קראת את הפוסט ההוא של מולי וכל מה שראית בו זה מתכון לסלט, אז אני בטוח שאתה נהנה מקיומך כאדם.

    1. מיקי

      16 אוג 2017 22:48:03

      מה שעלה לי השבוע הוא האבסורד של עניין הטרייד – לא חושב שאני מכיר מקצוע נוסף שבו אתה חותם על חוזה שכולל בתוכו את האופציה שיעבירו אותך למקום עבודה אחר, בעיר אחרת, ללא זכות וטו. פתאום זה נראה לי ממש מטורף.

  10. Berch

    16 אוג 2017 22:10:43

    וואו איזה סיפור….
    איך עוד אין על זה סרט?
    הלללוווו…. דנזלללל…..

    באירופה זה לא היה ככה בכדורגל ובכדורסל?

  11. איתן

    16 אוג 2017 22:38:24

    בס"ד
    לדעתי המצב כרגע התהפך קצת ולא הגיוני.
    נכון שבדרך כלל שחקנים עוברים ממקום למקום ולעיתים כמה פעמים בעונה. זה לא נעים. צריך להגביל אולי לפעם בשנה אולי פעם בשנתיים. הם בני אדם וצריכים לחיו נורמאלי. במיוחד שחקנים של סוף רוטצייה שלא תמיד מרוויחים המון(למרות שגם מיליון דולר זה יפה).

    מצד שני הכוח של הכוכבים מוגזם
    שחקנים תחת חוזה כמו אירווינג יכולים להרוס את כל הפרנצייז' שלהם.
    הם עושים בלאגן ולא מעניין אותם מה יקרה לקבוצה. הם דורשים העברה.

    הכי גרוע זה הסעיף של נו-טרייד. לא צריך להיות חוקי.
    לברון שלא מודיע מה יעשה ולא מאפשר להזיז אותו פשוט מונע כל תוכנית עתידית מקליבלנד,
    ומה שכרמלו עושה לניקס כשהוא מקבל בוחטות של כסף בכלל סיפור לא נורמאלי.

    למעשה הכסף של השחקן תמיד מובטח אבל הקבוצה יכולה לסבול ממנו.

    1. מיקי

      16 אוג 2017 22:54:32

      נכון, אבל גם ההיפך נכון, כלומר עצם האפשרות לטרייד של שחקן, או כל עובד אחר אצל מעביד, היא אבסורדית במאה ה-21. יכול להיות שצריך לעבור למנגנון דומה לזה של שוק עבודה רגיל – חותמים חוזה, ושני הצדדים יכולים לצאת ממנו באופן חד צדדי בהתרעה כלשהי. מניח שזה לא יכול להיות חודש כמו אצל בני תמותה רגילים, אבל משהו כמו ארבעה חודשים, חצי עונה בערך, נשמע לי סביר. מצב שבו מטרידים בן אדם הוא לא סביר, ומצב שבו מכריחים ארגון להעסיק בן אדם 4 שנים הוא גם לא סביר. צריך לראות שזה מגן על שחקנים פצועים, כלומר שאי אפשר לפטר שחקן רק בגלל שהוא נפצע, אבל כל מיני אנומליות כמו מוזגוב וכרמלו לא יתקיימו יותר.

        1. מיקי

          17 אוג 2017 08:18:29

          לא ברור לי מדוע זה שונה אצלם, אבל אם נניח שאכן כך, אפשר להחריג שחקנים בחוזה מתחת לסכום מסויים, נניח פחות משני מיליון דולר לשנה. אבל המצב הקיים, בקליבלנד למשל, הוא אבסורד. אם לברון יכול היה להתפטר, היה יכול לקבל מגוון הצעות ולקבל החלטה כבר עכשיו במקום ל"העביר" עוד עונה בקאבס, קיירי היה מתפטר ומנהל בעצמו מומ מול קבוצות שמעניינות אותו, וקליבלנד יכלה לצאת לדרך חדשה מחר. נראה שזו תהיה שנה מבוזבזת לשלושת הצדדים. זה לא יעיל, לא הגיוני ובסופו של דבר פוגע בליגה.

          1. גיא הרשע

            17 אוג 2017 08:23:25

            לשחקני הצמרת אין בעיה של בטחון תעסוקתי.
            אבל לעומרי כספי של הכדורסל,
            הם יהיו כל הזמן "on edge".
            כל שחקן שמפוטר מקבוצה אחת, מידית יגרום למעמדו של שחקן בקוצה אחרת להתערער.
            שלא לדבר על שחקנים שמתפטרים.

            ארגון השחקנים מייצג את כל שחקני ה-NBA, גם את אלו שמרוויחים פחות.
            לכן הם לא יסכימו ל-CBA שכזה.
            (אלא אם תבוטל תקרת השכר – ולזה הבעלים לא יסכימו. ובצדק.)

    2. גיא הרשע

      17 אוג 2017 07:44:43

      את התלונות על הנו-טרייד של כרמלו צריך להפנות לג'קסון…

      בכלל, יש מעט מאוד נו-טרייד ב-NBA בגלל שצריך לעמוד בתנאים נוקשים בשביל להרוויח את הזכות לסעיף.

    3. נתן

      17 אוג 2017 09:16:53

      איתן, מה הבעיה עם סעיף no trade? הקבוצה לא חייבת להסכים לו. הכוח של השחקנים גדול מידי? תחתימו שחקנים אחרים, יש מספיק שחקני כדורסל בעולם. אין סיבה שכללי ההעסקה של שחקני הליגה לא יהיו בדיוק אותם כללים כמו בשוק העבודה. מנכ"לים חותמים על חוזים אישיים עם משכורות עתק ותנאי פנסיה מטורפים, ואף אחד לא אומר להם מה לעשות או לא לעשות. ההבדל היחיד הוא ששחקני כדורסל הם מפורסמים.
      כדי להסיר ספק, הכוח תמיד בידיים של בעלי הקבוצות, תמיד. היום הם פחות חזקים מבעבר, זה הכל.

      1. נתן

        17 אוג 2017 09:20:29

        תודה רבה לרותם על המאמר, נהניתי לקרוא על משהו קצת שונה, שגם כתוב יפה, מעניין וקולח.
        העק
        הערה קטנה, ממליץ להקפיד על שימוש נכון ב ש.. וכש… (כמו שמנחם עושה לדוגמא).

  15. ערן

    16 אוג 2017 23:34:09

    תודה רותם, באמת נהדר ומחכים. לא הכרתי את המקרה, אבל לא מפליא שדווקא שחקן שחור הוא שהוביל את השינוי.

    גם הכתיבה טובה מאוד ומעניינת. רק הערה קטנה — יותר תשומת לב בעתיד להבדל שבין "כש (כאשר)" ל" ש". למשל:

    "שנכנס למלון ברוב תמימותו בפעם הראשונה…" צ"ל "כשנכנס למלון ברוב תמימותו בפעם הראשונה…".

    "שנשאלו חברי הקבוצה שנים לאחר מכן על חוסר התמיכה שלהם בפלאד" צ"ל "כשנשאלו חברי הקבוצה שנים לאחר מכן על חוסר התמיכה שלהם בפלאד…"

    מצטער אם זה נשמע כמו התקטננות, אבל זו צורת כתיבה נפוצה לאחרונה בעיתונות ובבלוגים, שלי לפחות צורמת.

    1. הציפור הנדירה

      17 אוג 2017 00:08:00

      מחזק את ידיך!!!
      למילית הזיקה "ש" יש את השימוש שלה אך במקרים שציינת המילים הנכונה היא "כש" שהיא קיצור של "כאשר" ויכול לבוא במקומן "בזמן ש".

  16. הציפור הנדירה

    16 אוג 2017 23:59:44

    מה הייתה עמדתו של פלאד?
    באיזה אחוז חבטות מדובר שהיה הגבוה ביותר באותה שנת אליפות ומהו אחוזי החבטה שלו בקריירה ומהו דירוגם מבחינה היסטורית?

    1. no funny shtuff

      17 אוג 2017 01:39:49

      מבטאים את זה פלאד; בדיוק כמו המילה שיטפון באנגלית.
      דוגמא- "אהבתי את אלבום ההופעה של בוב דילן והבנד אפטר דה פלאד. נתראה במועדון לחבר לקפה ועוגה".

  18. עידו גילרי

    17 אוג 2017 01:43:10

    החשיבות של הצעדים של פלוד להשגת תנאי שחקן חופשי בבייסבול ובספורט האמריקאי בכלל הם עצומים. למעשה הייתה להם השפעה גדולה על הצעדים של ארגון השחקנים ב-NBA שחתרו להשיג את אותו מעמד עבורם. כשכתבתי את הפוסט על השגת מעמד השחקן החופשי ב-NBA שמו עלה מספר פעמים. ההבדל לרוע מזלו של פלוד היה בכך שהוא נלחם במערכה כבודד (גורל דומה היה למספר שחקני NBA שקדמו לו במאבק זהה). כששחקני ה-NBA הלכו בדרך המשפטית כארגון הם הצליחו בסופו של דבר לעשות זאת מבלי להיפגע כמו פלוד.
    כמה תיקוני בייסבול:
    1. פלוד עשה את רוב הקריירה בקרדינאלס מסט לואיס ולא ברדס (שם התחיל אבל כמעט לא שיחק). איתם גם זכה רק ב-2 אליפויות (בפעם השלישית הפסידו בוורלד סירייס).
    2. עונה ללא שגיאה עבור אאוטפילדר היא הישג מרשים מאד אבל לא עד כדי כך יוצא דופן. בטח שלא ניתן להשוות זאת למשחק בלי טעות שלכל שחקן יש הרבה כאלו בקריירה (אחרת הייתה לו קריירה מאד קצרה). פלוד היה בן 28 ב-1966.
    3. פלוד מעולם לא הוביל את הליגה באחוזי חבטה. הוא כן הוביל את הליגה בחבטות ב-1964.

    תודה, על עוד כתבה מצויינת.

  19. מנחם לס

    17 אוג 2017 02:33:10

    כתבה מצויינת רותם. רק תיקון קטן: לשחק ללא ERROR עונה שלמה זה באמת הישג מיוחד. אבל כשכתבת "בהשוואה, רוב השחקנים המקצועיים חולמים על משחק אחד מושלם לאורך כל הקריירה שלהם." הכוונה היא לפיצ'רים המשחקים "משחק מושלם" וזה נכון שרובם לא עושים זאת אפילו פעם אחת בקריירה.

  24. יניב

    17 אוג 2017 10:45:24

    מעולה,רותם,לא הכרתי את הסיפור ובאמת מפליא שדווקא שחקן שחור ועוד בתקופה הזאת הוביל את המאבק לשינוי.
    מה שכן שקראתי את הפתיח על מצבם של השחורים באותה תקופה ,עלתה בי תחושה מאוד לא נוחה שאנחנו לאט לאט חוזרים לאותם תקופות חשוכות לאור מה שקורה בארה"ב עכשיו וגם אצלנו בארץ.

  28. עגל

    17 אוג 2017 12:54:36

    מצוין! הסיפור שלו מדהים וממש מחייב סרט ספורט כמו שהאמריקאים יודעים לעשות, עם הרבה שמאלץ.
    מפתיע שדווקא שחור בודד הצליח לעשוטת את השינוי, מצד שני אולי זה לא מפתיע, אלו הם בדיוק האנשים שעושים שינוי בשביל כל האחרים ("נשכבים על הגדר").

כתיבת תגובה

סגירת תפריט