ביומיים האחרונים, התכתבתי עם מישהו שהזכיר במכתבו את השם "עודד מכנס". לצעירים יותר מבינינו אומר שעודד מכנס, אחיו התאום של גדי, היה חלוץ מכבי נתניה (1973–1984) וסגן מלך השערים של ליגת העל בכל הזמנים. אני אמנם הייתי אז אוהד של קבוצת הפועל ירושלים, אך אהבתי והערכתי תמיד כדורגל יפה. והנה מה שכתבתי בספטמבר 2014 על עודד מכנס:
"וגרוע יותר, עם בוא הטלוויזיה גם פעולות אגדיות קבלו מימדים ארציים. כולם מדברים על הגול של מאראדונה מול אנגליה, לא זה שנכבש עם היד אלא השני, זה בו הוא עבר ארבעה שחקנים וחצי מגרש לפני שכבש. הגול הזה אינו אגדי בעיני, הוא נחמד ויפה, אבל כשראיתי אותו ממש לא הבנתי ממה כל כך התלהבו כי אני, הרי, ראיתי את עודד מכנס כובש גול שאם היה נכבש במסגרת המונדיאל, היה הופך לגול המדהים ביותר בהיסטוריה! שמעו את התיאור שלי מהזיכרון: "מכנס מקבל כדור שנבעט לכיוונו ליד עיגול האמצע, עוצר אותו בחזה, מתקדם, והכדור מקפץ. ואז הוא מקפיץ את הכדור מעל המגן הראשון, ורץ קדימה, נוגח את הכדור שהוקפץ מעל המגן השני ושוב רץ קדימה, מעביר את הכדור עם ברכו מעל למגן השלישי, מגיע מול השוער על סף רחבת השש עשרה ובאמנות מקפיץ את הכדור מעל השוער ולתוך השער." הבעיה האמיתית והמהותית ביותר שלי עם ספורט היא שכל כמה שהגול הזה מדהים בצפייה בטלוויזיה – והוא אכן מדהים – הוא לעולם לא יהיה מדהים כמו בדמיון שלכם, אם קראתם עליו כאן עכשיו לראשונה, ולא ראיתם אותו בעבר."
אז זה השער היפה ביותר שראיתי אי פעם, יפה יותר ממספרת, יפה יותר מביסיקליטה, יפה יותר מ"יד האלוהים", יפה יותר מפיתרון של בעייה מתמטית שאיש לא פתר מזה מאות בשנים.
ועדיין, ועדיין השער הזה הוא לא המבצע היפה, המדהים והנהדר ביותר שראיתי אי פעם בכדורגל!
יופי בכדורגל דורש המון: דורש קושי, דורש נדירות, דורש וירטואוזיות, אבל המבצע המדהים ביותר דורש את כל אלו ויותר, הוא דורש שלמות. ואני, פעם אחת בחיי, זכיתי לראות שלמות.
עוד כמה שנים, אני אמור לקבל ממדינת ישראל תעודת קשיש, כך שהאמינו לי שעברתי וראיתי לא מעט בחיי. זכיתי לחוות שלוש שעות של בוקר מושלם והרמוני – פעם אחת בגיל תשע עשרה, אך מאחר והזיכרון בגילי אינו מה שהיה, כל שאני זוכר מאותן שלוש שעות הוא ארבע תמונות קצרות ואת תחושת ההרמוניה.
אבל, את אותה תמונה של המבצע המרהיב והמושלם ביותר שראיתי מעודי, אני עדיין זוכר בהילוך אטי, פריים-אחרי-פריים, שנייה אחרי שנייה. עם השנים, הזיכרון עושה בך תעלולים, כבר אינך זוכר נגד מי קבוצתך שיחקה, אבל את מבע הפנים אתה זוכר בכל תו ותו.
יופי בכדורגל הוא בעיקר עניין לחלוצים ולשוערים. שערים הם מהות הכדורגל, ווירטואוזיות וחן הם בהחלט עניין של שוערים. מה יותר יפה מריחוף של שוער, גופו מקביל בגובה מטר לדשא כשהוא מזנק לכדור שנבעט ל"חיבורים" ובקצות אצבעותיו מצליח למנוע ממנו מלהיכנס?
מה יותר יפה? מה יותר מרהיב?
המבצע המרהיב ביותר בכדורגל, לטעמי, לא היה של שוער, הוא גם לא היה של חלוץ. זו גם לא היתה מסירה מדהימה לבישול מצדו של קשר ובמבצע הזה לא הסתיים בגול, ממש ממש לא. אם כבר -ההפך.
הפועל ירושלים של שנות השבעים היתה קבוצה שמשפט שהכי התאים לה היה "יכולה אך לא רוצה", קבוצה של יופי וטכניקה, אבל לא של קשיחות, ואל הקבוצה הזו הגיע מהנוער, משכונת בית צפאפא, עלי עותמן.
כותבים איל ויטנברג דוד חרוץ באתר של הפועל קטמון:
"במונחים של אותם ימים, עלי עותמן לא היה שחקן מוכשר במיוחד מבחינת טכניקה. צריך לזכור שמגיני הפועל של שנות ה-70 (המוקדמות) שלטו בכדור הרבה יותר מהחלוצים של היום, ולא רק חלוצי הפועל.
אני זוכר שמרילי (איציק, לא ציון, אחיו הצעיר), אלקובי, ליאון אזולאי וכמובן מהטבי, היו משחקים בחימום שלפני משחק ב"כדור לא יורד לרצפה", והכדור באמת לא ירד.
עלי לא היה חלק מהענין הרכרוכי הזה. עלי היה לוחם אמיתי, וזה בלט במיוחד בהפועל, שלא היתה בדיוק קבוצה קשוחה, בוא נגיד בעדינות.
עלי נראה לנו אז כמו ויקינג. ערבי, אבל ויקינג. עלי היה שליח האוהדים על המגרש. אם יש דבר שאהבנו לראות, חוץ מגולים, זה תיקול בריא של עלי, גליצ' כזה עם הרבה חריף שלימד את היריב מייד מי כאן בעל הבית. ועלי אף פעם לא אכזב.
לאורך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, ככל שהפועל נחלשה, עלי הפך חשוב יותר ויותר. היו כמה עונות, שהוא פשוט השאיר אותנו בליגה במו רגליו. הפועל היתה גונבת גול, ועלי היה מגן עליו בחירוף נפש, ואני מתכוון בחירוף נפש."
"חירוף נפש", אני חושב שזה ההבדל האמיתי בין המבצע של עודד מכנס, בין הגול היפה ביותר שראיתי מעודי לבין המבצע של עלי עותמן שהוא המבצע היפה, המדהים והמופלא ביותר שהיה אי פעם בכדורגל. "חירוף הנפש" הזה הוא מה שנעל הרמטית את חותם השלמות המוחלט.
הפועל ירושלים הובילה במשחק בהפרש של שער. הזיכרון קצת משחק בי, אבל די בטוח שזו לא היתה עונה טובה, יותר סביר שזה היתה אחת מן העונות הקשות, כאלו שהיוו מאבק מתמשך להישאר בליגה העליונה מן המשחק הראשון ועד האחרון, עונות שבדיעבד, היוו את תחילת ההידרדרות שאחרי השיא של הגביע של 1972-73.
כשקבוצות שנאבקות על חייהן מצליחות להבקיע שער ולהוביל, הן לרוב מתגוננות בתקווה לשמור על היתרון, וזה אכן היה המצב. היריב תקף "גלים גלים" כפי שאהבו לומר שדרי "שירים ושערים" של התקופה וכל השחקנים מלבד אלי בן רימוז' בילו עשרות דקות ברחבה.
מגרש קטמון כבר מוגר ונמכר כדי להפוך בהמשך לשורה של בניני יוקרה, והפועל נאלצה לשחק במגרש ימק"א של בית"ר. מהיותי נער נמוך, ומאחר ותמיד היו מבוגרים שנצמדו לגדר והסתירו הכל, ומאחר ומעולם לא היה מקום ביציעים, נהגתי לזחול בין רגלי המבוגרים העומדים ולהיכנס לתעלה שבין הגדר ובין הרשת בתקווה שלא יגרשו אותי. ואותו יום גירשו אותי שלוש פעמים עד שזיהיתי חור קטן והשתחלתי, בערך בקו השש עשרה של השער שלנו במחצית השנייה.
את המחצית הראשונה, אגב, לא ראיתי. להוריי לא היה כסף לתת לי לכרטיס, ואני, יחד עם כמה מאות אנשים היינו צובאים על השערים, מסתובבים סביב המגרש ומנסים לקבל כל פיסת מידע מבפנים, עד פתיחת השערים – קצת אחרי תחילת המחצית השנייה.
והקבוצה היריבה תקפה, הו כמה שהיא תקפה. והיא בעטה, הו כמה שבעטה, אבל ההגנה שהורכבה מתשעה שחקנים עצרה את שחקני הקבוצה היריבה, וגם כאשר היא לא עמדה בפרץ, היה שם השוער הנפלא יהודה תובל ז"ל (שחקן הכדורגל היחיד שאני מכיר שנפל חלל בזמן שירות מילואים בלבנון) שכן עמד בפרץ.
ושלוש דקות לפני שריקת הסיום, שלוש דקות לפני הניצחון שהקבוצה היתה זקוקה לו כמו אוויר לנשימה (שוב, השפעת שדרי "שירים ושערים"), שלוש דקות לפני פרץ השמחה שאחרי כל דקות כסיסת הציפורניים, היה המבצע היפה, הנהדר המופלא והמדהים ביותר שהיה אי פעם בכדורגל.
היריב, פתאום יש בי זיכרון מעומעם שזה הפועל פתח תקווה כי הם שיחקו בחולצות כחולות, היריב החל התקפה במרכז המגרש אחרי עוד הרחקה סתמית של ההגנה שלנו. הכדור נמסר שמאלה לאזור הרחבה, ואחד השחקנים שלהם הצליח לעבור את הקשר הימני שלנו, עשה מסירה כפולה עם המגן השמאלי והתקדם עם הכדור למרחק של חמישה מטר מהשער, ואז הוא עבר את השוער תובל שיצא אליו, והגיע למרחק של פחות ממטר מהשער. מה זה מטר? מכסימום ששים סנטימטר, ממש צמוד לקורה הימנית, וכל שהיה עליו לעשות, הוא לגלגל את הכדור פנימה כשאין איש מולו.
אני זוכר את עצמי עם פה פעור, יודע שזהו, ששוב לא הצלחנו לנצח.
ברקע, מתגברת השאגה הזו של הקהל, חציו נושם את נשימה ה-"הוווווווווו", חלקו פותח את הפה, חלקו כלל לא נושם, ואוהדי הקבוצה השנייה עומדים לצרוח את נשמתם ב"גולללללללללללללללללללללל"…
ואז, נשבע לכם שעד היום אין לי מושג איך, נכנס למשוואה ראשו של עלי עותמן, מי שעד לפני שנייה עמד במרכז השער וכעת ביצע את הזינוק המופלא ביותר שראיתי בחיי, מאוזן לאדמה בגובה של עשרה סנטימטר, ראשו של עלי עותמן
ש נ ג ח , כן הוא פשוט נגח
את הכדור מרגלו של החלוץ לקרן.
אי אפשר לתאר את הרעש שהיה שם. את חוסר האמונה. את המבוגרים שתפשו את הראש ולא האמינו למראה עיניהם, את הילדים שלא יכלו לעמוד במקום ופשוט קפצו וקפצו וקפצו. את האושר שהיה לי בלב, ואת ההבנה שנפלה עלי פתאום, שמעולם לא ראיתי ושסביר שלעולם לא אראה משהו כזה אי פעם.
ועלי עותמן? מי ש"חירף את ראשו", מי שהראש שלו היה מרחק של חמישה סנטימטרים מרגלו האימתנית של החלוץ שעמד לכבוש, הוא פשוט קם, וחילק לשחקנים הוראות לקראת הקרן שתבוא…
אשמח אם תשלח אלי במייל (smv@walla.co.il) את המבצע המדהים והנפלא ביותר שראית אי פעם בספורט, ואני אפרסם את רשימת המבצעים שאקבל בדוא"ל.
גיא הרשע
23 יול 2017 06:47:29איזו כתיבה נהדרת!
אני בן אדם של כדורסל, לא כדורגל.
הסל הגדול הראשון שראיתי בלייב, היה בימים בהם לבן מרסר עדיין שיחק במדי הפועל תל אביב.
1987, משחק מספר 1 ביד אליהו.
שנייה לסיום, אולי 2, מכבי עולים ליתרון נקודה אחרי 2 קליעות עונשין (במשך שנים זכרתי שזה היה ברקוביץ' שקלע, אבל אחר כך התברר לי שזה היה חן ליפין) מוצלחות.
מכבי כבר התחילו לחגוג את הניצחון, ואני זוכר במפורש את מוטי ארואסטי מניף את ידיו מעלה בתנועת ניצחון,
אבל מרסר, אחד מגדולי הכדורסל הישראלי, ניצל את חוסר הריכוז של מכבי תל אביב, ומסר מסירה על מגרש שלם למייק לארגי, שקלע ליי אפ עם הבאזר, וניצח את המשחק.
איזו התרגשות, איזו תחושת התעלות, הייתי משוכנע שזהו, השנה אנחנו זוכים!
את משחק 2 באוסישקין מכבי כבר לא ינצחו!
אבל אלו הפועל.
לא למדנו את לקחי 1985, אז ניצחנו במשחק 1 ביד אליהו, ואת משחק 2 שיחקנו ביד אליהו בשביל לגרוף קופה.
הייתי משוכנע שמשחק 2 יהיה הפעם באוסישקין,
וכך היו משוכנעים כל האוהדים השרופים של הקבוצה.
אבל כמובן ששוב רעש צלצול המזומנים גבר על תחינת הקהל,
ומשחק 2 שוחק, שוב, ביד אליהו.
חטפנו תבוסה משפילה, ומשחק 3? הוא כבר לא היה באמת משחק תחרותי.
אבל הזיכרון של אותו סל של לארגי, הוא יישאר אתי לכל החיים.
תודה, מולי.
אסף
23 יול 2017 20:38:50גיא ואם כבר כדורסל ודרבים אז בתור אוהד הפועל בעצמי זה טופ 5 אצלי, מאיר טפירו מתגלה לעולם.
https://youtu.be/egJCRt4dPqU
גיא הרשע
23 יול 2017 20:52:16איזה ווינר טפירו.
אני עוד זוכר אותו זוכה באליפות התיכוניים עם אורט קריית ביאליק ב-93'.
ספלאש
23 יול 2017 22:38:23וואי התקופות של אליפות התיכונים בערוץ 1..
אני צעיר מדי בשביל טפירו, אבל ראיתי כוכבי עתיד כמו הלפרין, אפיק ניסים, ועוד שחקנים כמו ש. ברנר ו.. כיף להיזכר
אסף
23 יול 2017 23:03:14וחסר פחד או מצפון כשמדובר בזריקות מכריעות
מתן גילור
23 יול 2017 07:05:33תודה מולי.
באמת שקשה מאד לבחור ולא אתיימר לנסות, אבל כן אזכיר את כל אולם אלפי חילוצי כדור בהם פאולו מלדיני, כשירד לגליץ', לא העיף את הכדור מרגלי היריב, אלא הכניס את גופו בין היריב לבין הכדור, ואז פשוט קם עם הכדור ברגליו. זה לא היה רק יופי צרוף, אלא שמדובר על מהלך הגנתי מופלא ביעילותו.
מיקי
24 יול 2017 00:21:59+100
הציפור הנדירה
24 יול 2017 17:44:59לכן הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בכל הזמנים ואפשרות רצינית לנבחרת כל הזמנים.
Kפומה
23 יול 2017 07:35:47עלי עותמן הצדיק
תענוג מולי תודה .
את.שמעון דרעי ואריה שפירא ששיחק בהפועל ים מאוחר יותר יצא לך גם לראות ולזכור ?
אופיר נ
23 יול 2017 08:00:14מה שאני זוכר מעלי עותמן, מתחילת שנות ה-80 בימקא, היה שאחד התפקידים שלו היה להוציא את כדורי החוץ.
כל כדור חוץ שלו היה שווה ערך לבעיטה קרן למרכז הרחבה.
וכן, המלחמה שלו בהגנה על הקו.
שחקן נשמה.
תודה מולי.
נדב
23 יול 2017 08:07:31תודה מולי.
חשבתי שאני יודע לאיזה גול אתה מתייחס, אבל הסרט לא משתווה לתיאור … אולי היו למייקל (אופס, לעודד) שני גולים בסגנון הזה?
https://www.youtube.com/watch?v=ffhZSZiH4A4
מולי
23 יול 2017 08:10:04מה שנחמד הוא שכשראיתי את הסרטון חשבתי בדיוק אותו דבר כמוך.
באמת שכבר לא יודע.
השנים….
פומה
23 יול 2017 08:22:46כי היום מריצים את הסרטים מפעם בהילוך מהיר ….
אז הכל היה הרבה יותר איטי …
היו לו כמה שערים כאלו אגב .
נדב
23 יול 2017 08:10:11עודד מכנס מול אלון מזרחי זה כמו יוהאן קרויף מול גרד מילר, ובשפת הנוער כמו מסי מול (אולי) ג'יימי ורדי.
מישהו אמר לי לפני כמה ימים שמכנס לא היה פנדליסט טוב, ומזרחי לעומתו היה פנדליסט קבוע.
אמנם גול זה גול, ולא מקבלים נקודות על דרגת קושי, אבל עודד בשבילי היה החלוץ הישראלי מספר אחד בכל הזמנים.
Berch
23 יול 2017 08:20:53פוסט של נעים על הבוקר
עד שיתחילו המכות בתגובות….. 🙂
אני לא כל כך רואה כדורגל (אוהד צפרירים חולון…. סורי….) אבל תקוע לי בראש הדהירות של פיני בלילי. תמיד היה נראה לי שהמגרש קטן מדי בשבילו
ori88
23 יול 2017 08:32:01איזה מאמר נפלא ! תודה רבה
הגול של מכנס הוא היפה ביותר ולדעתי זה לא הגול שנדב העלה !
אם אינני טועה זה הסתיים בוולה פצצה ממרחק קצר (כמובן הזכרון מתעתע וייתכן שזה כן הגול)
אסף 2.0
23 יול 2017 08:53:45יש שער אגדי, מכנס-פלוס-פלוס-פלוס, של אורי מלמיליאן. אוהדי בית"ר ותיקים זוכרים אותו ומספרים עליו אגדות. הוא שודר בטלוויזיה אבל עקבותיו אבדו לנצח בינתיים, אני לפחות לא מוצא ביוטיוב.
זה היה במשחק גביע נגד בית שמש, אמנם, בימק"א. אורי קיבל כדור באיזור דגל הקרן, הקפיץ בזה אחר זה מעל כמה שחקנים, ובבעיטת וולה, מ-25 מטר, בזווית הכי אלכסונית לשער, לרשת. מלמיליאן עצמו מציין אותו תמיד, כשער הכי יפה שלו בקריירה. ולא רק שלו.
אמנון
23 יול 2017 09:24:00הגול של עודד היה במדי מכבי פ"ת ולא נגדה! לא זוכר נגד מי.
אסף 2.0
23 יול 2017 10:35:44נגדה, נגדה. במדי נתניה. האמן לי.
Carmel
23 יול 2017 09:35:23סתם נוסטלגיה, גולים שלא שוכחים:
אבי כהן ז"ל בדרבי לפני העזיבה לליברפול, וולה בגשם שוטף.
מלמליאן בגמר הגביע בעונשין.
ראובן עטר בפרק דה פרינס מול צרפת.
וכמובן הרבה זהבי
ori88
23 יול 2017 10:52:56לכל ממליצי הגולים היפים – שימו את הסרטון המתאים מ יוטיוב
נעמן
23 יול 2017 11:14:44אחלה כתבה!
המבצע שאני תמיד נזכר בו זה הגול של ראובן עטר נגד מכבי ת"א בעונת 93/94 (משחק ה 5-0). זה היה הגול השלישי. שלושה שחקנים מקיפים אותו ומנסים להוציא לו את הכדור. עטר נופל אבל לא מוותר, ובעקשנות מחלץ את הכדור ונותן פצצה לחיבור מ-16 מטר. זה היה מדהים איך הוא לא מוותר על המהלך…
https://www.youtube.com/watch?v=RjpQQXbKRgE
(מ-9:30 בערך)
אסף
23 יול 2017 11:23:33מבחינתי השער היפה אי פעם בכדורגל בעיקר כי כל כך מייצג את הכובש שלו רוני רוזנטל (הרבה כח ונחישות) וכל כך מתאים לכדורגל הישראלי שייכבש במשחק אפרורי וחסר ברק קצת כמו הליגה שלנו .
https://youtu.be/zMpQLjquJ2k
IDO
23 יול 2017 12:36:53אני זזכר הצלה של אני ראן . בעיטת פנדל שהא הימר על אחד המשקופים והכדור הלך לאמצע של השער והוא עצר עם הרגליים.
אולי זה היה ברוס גרובלר, בעצם…
מאהטמה
23 יול 2017 15:39:17ראיתם פעם כדור עם מנוע רקטי?
קבלו את הריפעטיל:
https://www.youtube.com/watch?v=OHDBE09rByc
מנחם לס
23 יול 2017 16:21:27מאמר נוסטלגי מעולה. לי ישנם זכרונות עבר שאני כבר לא יודע כמה מהם אמת וכמה פנטסיה
מנחם לס
23 יול 2017 16:21:57הקלידו את התגובה כאן…
תומש
23 יול 2017 22:04:39פוסט נהדר, תודה! הזכיר לי משהו שכתבתי על הרגעים המושלמים שלי, הקטן, בכדורסל
https://www.facebook.com/tomash.sharon/posts/958441740964016
אשך טמיר המקורי
24 יול 2017 18:20:18פוסט מופלא.
בתור ילד גדלתי על כדורגל, להלן כמה מהשערים שנכרתו במוחי:
השער של אוחנה נגד אוסטרליה, הסלאלום המפורסם שיכל להבקיע אבל בחר לעבור גם את השוער ולבעוט לשער ריק:
https://www.youtube.com/watch?v=b45hqvYHH04
הסלאלום של עופר מזרחי בגמר הגביע, מכבי חיפה נגד בית"ר 1988:
https://youtu.be/MFtFfJgOroE?t=1m34s
הסלאלום של אייל ברקוביץ' במדי מנצ'סטר סיטי נגד נוריץ':
https://www.youtube.com/watch?v=3dNI2-W2dc8
היו לו עוד שערים מדהימים באנגליה, וולה לחיבור מהגבהת קרן ושלושער פסיכי נגד יונייטד.
שער במספרת של ריבאלדו במדי ברצלונה בדקות הסיום של איזשהי עונה מאכזבת שלהם:
https://www.youtube.com/watch?v=dCwxlyN3B0E
השער אולי היפה מכולם, של אולי הלהטוטן מס' 1 בכל הזמנים – דניס ברחקמפ. שכל שער שלו הוא תענוג לצפייה. (שווה לחפש סירטונים לצעירים שביננו)
https://www.youtube.com/watch?v=eVLRMWjHa0U
עוד להטוטן שדי נזנח מההיסטוריה – כריסי וודל האנגלי, שהתוודעתי אליו בהיותי אוהד שפילד וונסדי היחיד בארץ בזמנו, אח"כ פרץ וזרח במדי מארסיי המיתולוגית, יחד עם פאפן ועבדי פלה:
https://www.youtube.com/watch?v=-Xg8wg0FFu0
וכל השערים במשחק זכור במיוחד ממונדיאל 94', ברזיל נגד הולנד.
שערים של גאונים כבבטו, רומאריו, ברחקמפ, ופצצה אחת מטורפת של איברהים בראנקו.
https://www.youtube.com/watch?v=LO4bcOnnJnA
Ish
24 יול 2017 19:00:26גרמת לי להתגעגע לאהבה שהייתה לי לכדורגל כמתבגר
חזיר יבלות צעיר
24 יול 2017 19:24:03וואו. הגול של ברגקאמפ… לאיפה נעלמת ארסנל שלי
הציפור הנדירה
24 יול 2017 22:38:42בטעות הגבתי בעניין זה במאמר "טובים השניים מן האחד".
בעל מקרה הבאתי שם גם דברים שלא קשורים למבצעים מסוימים כי העתקתי את "רגעי השיא" מהערך על בירד בויקיפדיה.
מה שקשור לעניינינו:
במשחק השביעי של גמר המזרח ב-81' נגד פילדלפיה בירד קלע סל ניצחון לא לפני שהוא מאבד את שיווי המשקל תוך כדי הניתור ועקב כך מעביר את הכדור מיד ימין לשמאל והסלטיקס ניצחו 90-91.
אחד הפעולות הגדולות והמפורסמות ביותר שלו הייתה החטיפה במשחק הייתה החטיפה מהוצאת החוץ של אייזיאה תומאס המקורי בגמר המזרח ב-87'.
בגמר המזרח 88' במשחק השביעי היה את הדו קרב האימתני בין בירד לוילקינס כשבירד קלע 20 מ-34 נקודותיו עם 10-9 מהשדה ווילקינס קלע 14 או 16 מ-47 נקודותיו עם אחוזים פחות טובים אך עדיין מצוינים (לא זוכר בדיוק אך זוכר שהיו מצוינים).
במשחק נגד פורטלנד במרץ בעונת הפרישה בירד השיג את הט"ד האחרון כשבסיום הרגיל בירד השווה בשלשה עם יד אחת. במשחק זה גם היו דו קרב אימתני בינו לבין דרקסלר כשבירד סיים עם 49, 14, 12 ודרקסלר סיים עם 41, 13, 8 ובוסטון ניצחה 148-152 לאחר שתי הארכות.
הציפור הנדירה
25 יול 2017 10:53:37זו התגובה המקורי עם העתקת הדברים הקשורים לכאן בלבד:
במשחק השביעי של גמר המזרח נגד פילדלפיה 76' ב-3 במאי 1981, בירד קלע סל לקראת סיום המשחק כשהתוצאה עמדה על שוויון 89, כשהוא נאלץ להעביר את הכדור מיד ימין ליד שמאל תוך כדי הניתור, בגלל איבוד שיווי המשקל, והמשחק הסתיים בניצחון 90–91 לסלטיקס.
במשחק החמישי בגמר המזרח נגד דטרויט פיסטונס ב-26 במאי 1987 בירד חטף מסירה של אייזיאה תומאס בהכנסת הכדור למגרש מקו החוץ, כשהפיסטונס הובילו 106–107, ומסר לדניס ג'ונסון שקלע את סל הניצחון, ובירד סיים עם 36 נקודות, 12 ריבאונדים ו-9 אסיסטים.
במשחק נגד וושינגטון בולטס ב-7 בנובמבר 1987 בירד קלע שלשה משווה בסיום הזמן הרגיל, סל משווה נוסף בסיום ההארכה הראשונה, וסל ניצחון בסיום ההארכה השנייה במשחק שהסתיים בניצחון בוסטון 139–140, כשבירד מסיים עם 47 נקודות, 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.
במשחק השביעי והמכריע בחצי גמר המזרח ב-22 במאי 1988 נגד אטלנטה הוקס, בירד קלע 20 נקודות ברבע האחרון מתוך 34 בסך הכול, והוביל את הקבוצה לניצחון 116–118.
במשחק נגד פורטלנד טרייל בלייזרס ב-15 במרץ 1992 בירד קלע שלשה משווה בשניית הסיום כשהוא עושה זאת ביד אחת במשחק שהסתיים בניצחון 148–152 לבוסטון לאחר שתי הארכות, כשבירד משיג 49 נקודות, 14 ריבאונדים, 12 אסיסטים ו-4 חטיפות.
הציפור הנדירה
25 יול 2017 00:17:47היה גם שלשת ניצחון של בירד בנפילה לאחור כדהוא מגיע כמעט עד לספסל, לא זוכר באיזה משחק ובאיזה ספסל מדובר.
הציפור הנדירה
25 יול 2017 14:27:19הייתה גם…
הציפור הנדירה
25 יול 2017 11:10:38מבצעי כדורסל מהממים של בירד –
סלי ניצחון וקלאץ': https://www.youtube.com/watch?v=s-
Hf-3XvAyk&t=8s
https://www.youtube.com/watch?v=w2h8derxnlY&t=6s
יקליעות ללא קשר דווא לקלאץ' וניצחון: https://www.youtube.com/watch?v=msEmcemLR7M
https://www.youtube.com/watch?v=ksp82aw-jqg&t=39s
יכולת המסירה (מבחר ממסירותיו הנפלאות בשמונה הסרטונים הראשונים ובסרטונים 12, 14, 16, 18, 20 בעמוד הראשון של התוצאות): https://www.youtube.com/results?search_query=bird+pass