גדול עד כדי איום – מולי

BIG DATA

תגידו, ראיתם את הדברים האלו ששחקני כדורגל  לובשים תוך כדי אימונים ומשחקים מתחת לחולצה?

אתם יודעים, המכשיר הזה עם ה-GPS שמתעד כל צעד שלהם… ואת מיליון המצלמות שמצלמות כל משחק NBA ראיתם?

אני ספק אם ראיתם, אבל אולי שמעתם על כך של- NBA, כמו בעצם לכל הליגות המקצועניות, יש כבר יחידה שאוספת סטטיסטיקה על כל רבע פיפס?

בבייסבול זה מטורף הרי, כבר מודדים אפילו את מהירות התגובה של החובטים שלא לדבר על מהירות הכדור וזווית המעוף שלו לחובטים שמאליים שנמצאים שמיניים ברשימת החובטים כשהקבוצה שלהם מפסידה 3-2 באינינג ה-עשירי…

(מכל מי שקפץ ואמר שיש רק תשעה אינינגים, אבקש לזכור שבבייסבול חייבת להיות הכרעה, ולכן באופן עקרוני יכולים להיות גם שמונה מאות ותשעה עשר אינינגים או כפול מכך…).

אז הנקודה היא שבימינו אוספים על ספורטאי כל מה שרק יכולים, באמת הכול, ומנסים בגדול באמצעות סטטיסטיקה לגלות חוזקים וחולשות של ספורטאי או קבוצה.

למה זה טוב?  התנאי הראשון בדרך לפיתרון בעייה – זו המודעות לכך שבכלל ישנה בעייה. לפעמים זה ברור לעין: שאקיל אוניל, למשל,  לא היה נפלא (נכון שאני עדין?) בקליעות עונשין. טוב. כולם ידעו את זה. אז (אני מקווה) שהמאמן שלו ניסה לשפר את הליקוי הזה, ואני בטוח שהיריבים העדיפו לעשות עליו עבירה ולקבל שתי קליעות עונשין על פני קליעה מתחת לסל, שכמו שאתם יודעים, אצל שאקיל נקלעה באחוזים יותר גבוהים מאשר קליעות העונשין.

אז אתה אוסף מידע על האנשים "שלך" כדי לשפר אותם, אבל אתה גם אוסף מידע על היריבים. אצל היריבים המטרה שלך היא לגלות את נקודות החולשה.

נכון, אף קבוצה אחרת לא תיתן לך את המידע על הדופק של שחקניה לאורך המשחק, אבל אם תצלם את המשחק מלמעלה ותסמן כל שחקן, ואז תשווה את מהירות התנועה שלו למטר מרובע אחרי דקת משחק רצופה ושלושים דקות במצטבר, ויותר מכל, אם תנתח לא רק לאיזה צד הוא מעדיף לפנות, אלא גם לאיזה צד הוא מעדיף לפנות אחרי שלושים וחמש דקות משחק, אזי תוכל לקבל מידע שיעזור לך ברגעי ההכרעה.

אז כמו שגוגל אוסף מידע בעזרת החיפוש של גוגל (לא שאלתם את עצמכם איך הוא יודע שמשהו מעניין אתכם?)  וכמו שמהסופר שולחים אליך קופונים של מוצרים שיודעים שאתה נוהג לרכוש (יחד עם קופונים שהיצרנים שילמו לסופר כדי שישלח אליך) במטרה שתגיע לסופר ומהר… כך גם אוספים מידע על הספורטאי.

ברחובות יש לנו מצלמות רחוס שמתעדות את כולנו, בדיוק כמו שיש בכל כספומט, מלון וחנות… כעת הודיעו גם שלוחית הזיהוי של כל מכונית שתיכנס לירושלים תתועד כחלק מהלוחמה בטרור, ושהחל מבעוד מספר חדשים יונפקו אך ורק דרכונים ותעודות זיהוי ביומטריות, מה שאומר שאפשר יהיה לזהות כל אחד מאיתנו מהצילומים, בדיוק כמו שמצלמים ספורטאי מתאמן או משחק או אוכל (אינטראקציה חברתית חשובה לקבוצה).

אוספים המון המון המון מידע עד שב"מחשבית"  מכנים את זה "ביג-דאטה" כלומר מידע ענק.

שתדעו שבימינו, כולם אוספים על כל אחד מאיתנו מידע "ענק", מכל דבר. ומ נ ת ח י ם  אותו ויוצרים פרופיל לגבי כל אחד.

כבר לפני שמונה עשרה שנים קיבלתי יום אחד טלפון, מחברת האשראי, טלפון ששואל אותי אם מילאתי דלק בשבוע האחרון בתחנה מסוימת בפתח תקווה. עניתי שלא ושאלתי מדוע. הסבירו שגילו גניבת מספרים ורמאות בתינה, ובדקו מי לא סביר שימלא בה דלק כי מעולם עדיין לא מילא בה – ויצרו קשר עם כל אחד כזה, אתי למשל.

אז הפעם זה היה "לטובתי". החליפו לי כרטיס אשראי מבלי שירד ממני כסף על קנייה שלא ביצעתי, אך מחושי האזהרה צרחו כבר אז בקול רם.

אגב, מתברר שצרכנים מתעבים פרסומת, אלא אם כן במקרה, הם זקוקים למה שמפורסם. פלא אם כן שמי שמשנה את הססטוס שלה בפייסבוק ל"מאורסת", פתאום מתחילה לקבל בתדירות גבוהה פרסומות הקשורות לשִמלות כלה, אולמות אירועים, צלמי חתונות, סידורי פרחים ושאר "סידורים סובבי חתונה" במקום מגוריה? הארוס שלה, אגב, אמור לקבל פרסומות למסיבות רווקים וכדומה, וילד בן 12 שחבריו חוגגים בר מצווה, יקבל (גם הוריו) פרסומת לחבילת תיור הכוללת משחק של ברצלונה… וזה הכול תוצר של פרופיליות וסטטיסטיקה…

אז נניח שאני הסטטיסטיקן של קבוצת הפועל מולי. יש אצלי בקבוצה ארבעה ספורטאים פעילים, נכנה אותם באותיות: "מ", "ו", "ל" ו- "י".

על כל אחד מהם אספתי מידע למכביר, וככה אצלי הדאטה שנצטבר הוא לא רק ביג אלא סופר ביג.

אז כעת מתחילות השאלות:

  • של מי המידע מבחינה חוקית? נכון, זה אני אספתי, אבל זה על ארבעת הספורטאים של הקבוצה שלי, על הגוף שלהם, על יכולותיהם, על התנהגותם… אם זה שלי – מה אני רשאי לעשות עם זה? האם אני יכול למכור את המידע על "ל" לכל מי שארצה?
  • יש לי גם מידע רפואי על "מ". האם אני רשאי להשתמש בו כשאני מתווכח עם "מ" על גובה התשלום בחוזה הבא שלו?
  • באותו מידע רפואי על "י", אגב, סביר שאתחשב כשאנסה למכור אותו לקבוצה אחרת. אם אני יודע על בעיה, סביר שלא אגלה אותה ואהיה מוכן לבתגמש במחיר.
  • מה יקרה אם מישהו יפרוץ למחשבים המוגנים שלנו (יעני מוגנים, בתור איש מחשבים אני אומר לכם שאין מחשב שלא ניתן לפרוץ אליו) ויפרסם את המידע שיש בהם על "ו" ברבים? האם "ו" רשאי לתבוע אותי?
  • האם אני רשאי להשתמש בפסיכולוג כדי ליצור פרופיל פסיכולוגי של כל אחד משחקניי? האם לשם כך מותר לי לעשות עליהם ניסויים חברתיים בלי שידעו מכך?
  • היכן גבול צנעת הפרט?
  • היכן גבול המידע שאני אוסף על שחקני הקבוצה שלי? על שחקני הקבוצות היריבות?
  • מהי האחריות שלי כמעביד? אפילו אם ארבעת הספורטאים שלי אישרו לי להשתמש בחומר?

ועכשיו אנשים נחמדים, קחו את עיקרון ה"ביג דאטה", חישבו על כל מה שכתבתם אי פעם באינטרנט, חישבו על כל התיקים שיש לכם בכל המוסדות הממשלתיים והעסקיים, על כל פעם שהצטרפתם למועדון, על כל פעם ששילמתם שלא במזומן, על כל פעם שננתם את שמכם, את כתובתכם, את הטלפון או המייל שלכם, שלא לדבר על תעודת זהות…

חשבו על כך שכאשר אתם מתקשרים, בצד השני יודעים מי מתקשר. חשבו מה עוד הם יודעים…

ובעיקר חשבו על כך שכולם משתפים פעולה עם כולם, ויותר מכך: כולם מרגלים אצל כולם…

 

אז גם בשביל הכייף ובעיקר לשם הזהירות, אני אני מבקש שאת התגובות, תציגו הפעם רק בלשון שאלה…

(כי האמינו לי שהתשובה תמיד תהיה: "ביג טיים – והרבה הרבה יותר ממה שחשבתם!").

 

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 73 תגובות

  1. מעניין בכמה כסף הממשלה תמכור לגורמים עסקיים את המידע שהיט תאסוף באמצעות הת.ז. הביומטריות. אין ספק שדרעי (הרב, כמובן) ירוויח מזה הרבה כסף

    1. אני חושש שב 2025 והלאה זה יהיהביג טיים – והרבה הרבה יותר ממה שחשבת.

      הסיבה היא שכעת עובדים על AI (בינה מלאכותית), וברגע שהמחשבים יוכלו לנתח תמונה ווידיאו (טכסט כבר מנותח ברמה גבוהה), ויותר מכך יוכלו ליצור בעצמם את החיפוש הבא…

      השמיים כבר לא יהיו הגבול, ביג טיים – והרבה הרבה יותר ממה שחושבים.

  2. צריך לחשוש מביג דאטה או מאנשים שיעשו בו שימוש לדעה?

    האם זה פסול לאסוף מידע שאנשים מוסרים מרצונם החופשי?

    1. אחת הסיבות שאני לא אוהב את רעיון הזיהוי הביומטרי היא שברור לי שאי אפשר להגן על מאגרי מידע בצורה הרמטית.

      קובצי מרשם האוכלוסין כבר מסתובבים חופשיים ברשת…

      הדרך היחידה למנוע דליפות של מידע היא שהוא לא יתועד.

      אז זה לא משנה אם אנשים נתנו הרשאה לאיסוף המידע,

      כי עצם קיום הביג-דאטה אומר שיהיו אנשים שיעשן בו שימוש לרעה ביג טיים – והרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר ממה שחושבים.

      1. מה שאותי מטריד בזיהוי הביומטרי זה שלא ניתן לשנות אותו.
        אם גנבו לך את הסיסמא – אפשר לשנות אותה ולמנוע נזקים עתידיים.

        אם גנבו לך את טביעות האצבע והרישתית – אתה Screwed up for life

        ודרך אגב,
        תודה רבה על האתר ולכותבים

      2. כל כך צודק. ולכן מדינות מתוקנות שמות זיהוי ביומטרי בתוך התעודה עצמה. כך שהוא לא נמצא במקום אחד מרוכז ועדיין יש הגנה מפני זיוף זהות. לעומת זאת בארץ כאן מטרת החוק היא בדיוק להשתמש בזה לרעה כחלק כללי של מגמת איבוד הדמוקרטיה כאן. כרגע מטעם הממשלה, אבל זה גם ידלוף החוצה. אני דאגתי להוציא כמה ימים לפני החוק את התעודות. בתקווה ב 10 שנים הבאות מישהו יקשיב למומחי ההצפנה ויבטל את המאגר

    2. אנשים לא מוסרים מידע מרצונם החופשי. לרוב הם לא מודעים למידע שהם מוסרים ועד כמה הוא נרחב.
      כמה אנשים.באמת מודעים לכך שהם מאפשרים לאפליקציות להקליט אותם כל הזמן, גם כשהטלפון כבוי. רק ב'הסכמה לתנאי השימוש'.
      כמה אנשים מופתעים כשהם מדברים על נושא ואז מופיעה פרסומת בפייסבוק הקשורה למה שדיברו?
      הbig data הרבה יותר רחב ממה שמולי תיאר כבר היום, לא צריך לחכות ל2025.
      דווקא יש סיכוי שעם המודעות הגוברת בשנים הקרובות יחוקקו חוקים שיעזרו לנו טיפה להחזיר את הפרטיות שלנו לחיים.

      1. אז איך אתה קורא לתגובות (כמו כאן באתר)?

        יש מקום להרבה חקיקה בנושא, אבל כמו שדברים קורים בארץ תצטרך לחכות הרבה מאוד זמן עד שתראה משהו קורה וזה כנראה יהיה חיקוי זול ולא מוצלח למשהו שחוקקו בארה"ב או מערב אירופה.

        1. דווקא בנושא של זכויות יוצרים ברשת, שמשיק לנושא הפרטיות, ישראל נמצאת בשלב חקיקה מתקדם יחסית (ולא ביג טיים אבל כן יותר ממה שחשבתם) לעומת ארצות אחרות.

          1. ברור ויש הרבה מידע שאנו מוסרים מרצוננו, אבל צריך להפריד בין כמה גורמים.
            א. מידע שאנחנו מוסרים מבלי להיות מודעים לכך (לדוגמא אישור לאפליקציות המקליטות אותנו בכל רגע נתון). גם אם לכאורה אישרנו, מרבית האנשים לא מודעים למה אישרו. לפרטים אפנה אותך לפרק בסאות'פאק- humancentiPAD.
            סתם לדוגמא, אני יכול להיכנס לחשבון הבנק שלי בטלפון באמצעות זיהוי קולי, בארה"ב ניתן לבצע כמעט כל פעולה בטלפון. אתה מבין את הסכנה בכך שגורם עוין יקבל את זיכרון הקול שלך?
            ב. מידע שאנחנו מוסרים ברשתות חברתיות (אני מחשיב את האתר כאן) כחלק משיחה לא מחייבת. אחת הסיבות שעד עתה התעקשתי לכתוב בשם בדוי, במיוחד כתבות לאתר, זה שלא רציתי שבחיפוש גוגל פשוט על השם שלי יופיעו כל מיני פרטים עלי שאני לא בהכרח מעוניין שמעסיקים עתידיים שלי יוכלו למצוא בקלות. לא כי יש לי מה להסתיר אלא כי אני עדיין אוהב תחושה של הפרדה בחיים שלי.
            ג. מידע שאנחנו מוסרים לממשלה כחלק מחובתנו כאזרחים. זה החלק הכי בעייתי. כי גם אם אנחנו מקיימים את חובנו לחברה כאזרחים למופת, כמה שאנחנו מפקירים יותר מידע וכמה שיותר אישי לממשלה, הסיכוי שגורמים אחרים, שאינם בהכרח מחפשים את טובתנו ובטחוננו ישתמשו במידע האישי הזה עלינו- גובר. המידע הזה זולג ויזלוג, אבל עד כמה הוא יכול להזיק לנו בטווח הרחוק קשה לנו להעריך כי הטכנולוגיה עדיין צעירה.

          2. אני חושב שמי שמתעניין טיפה בתחום כבר מודע לכל הדברים האלו. יש מצב שאנחנו מוותרים בקלות מדי על הפרטיות והביטחון שלנו מתוך הנחה שהמידע שאנחנו מוסרים לא עד כדי כך חשוב או מעניין או מהווה סיכון ושאין גורם שיש לו מה לעשות עם המידע הזה שממש יפגע בנו. אחד הדברים המעניינים הוא שיכול להיות שהדבר שהכי מגן עלינו הינו כמות המידע העצומה שכולנו ביחד מייצרים שיש מצב שנדרשת השקעה גדולה מדי בשביל לנצל אותו במלואו.

          3. העניין הוא שהרוב המוחלט של האנשים לא מודע, וגם אם כן, מספיק תמים לחשוב ש 'אני לא מפר שום חוק אז למה שיהיה אכפת לי'. זו גישה בעייתית ונאיבית.
            הסיפור של גניבת זהות לא חזק בארץ עדיין, אבל בארה"ב זו תעשייה שמגלגלת מיליונים. תכניס לכך ביטקוינים שיכנסו לשימוש נרחב (מטבע בלתי ניתן לאיתור), ועוד עשרות שימושים שניתן לעשות במידע האישי שלך מלבד פרסומת מותאמת ותבין כי חתימת המידע האישי שלנו בעולם הווירטואלי פרוץ בצורה מופקרת.
            לא שאני כזה ממודר כן? פייסבוק עדיין מקליטים כל מה שאני אומר, טביעת האצבע שלי מסתובבת אצל כמה ממשלות בעולם והחתימה הווירטואלית שלי נחתמה בכמה וכמה עסקאות ועדיין לא קרה אסון.
            אבל זה לא אומר שלא צריך להתריע

  3. האם מישהו מכם סומך על טוב הלב של כל כל כל האנשים?

    אני חושש שהפעם אני חייב להוסיף "לא" לתשובה הסטנדרטית שלי:

    לא סומך ביג טיים – ויותר ממה שאתם חושבים…

    1. ביג טיים – והרבה הרבה יותר מהר ממה שחשבת, אבל רק מיד אחרי שתיתן לי במתנה מיליון וחצי דולר אוסטרלי ותשלם לי כל שנה ריבית כדי שלא אחזיר לך אותם 🙂

  4. למיטב ידיעתי, כבר מתחילת חודש יוני, כל מי שרוצה לחדש/להוציא דרכון חדש – חייב בדרכון ביומטרי.
    כמו שהחליטו לגבי ת"ז וביטלו כי היה רעש תקשורתי (וכיום עדיין ניתן להנפיק תעודת זהות רגילה).
    רק שאת זה עשו בשושו, והתקשורת עדיין לא התעוררה.

    "מי שיבקש – טביעות אצבעותיו, אשר נלקחות בעת הנפקת הדרכון, ייבדקו במחשב המשטרתי, ולאחר מכן יימחקו מהמאגר".
    בטח יימחקו, בטח.

    אח"כ כשטביעות האצבעות שלי יופיעו על אקדח ששימש לרצח בתל אביב, אני לא אבין איך זה יכול להיות כי באותו ערב ישבתי לבד בבית בירושלים וקראתי ספר…

  5. המזל שלנו, וזה רלוונטי להרבה תיאוריות קונספירציה, שאין אח גדול אמיתי וחכם. זה תמיד ארגון המורכב מאנשים שלא כולם מוצלחים ויש ביניהם אינטריגות ופוליטיקה, אהבה ושנאה.
    לא יודע אם זה מזל טוב או רע אבל זה שונה מתסריטי קונספירציה שבהם יש גוף חכן, יודע כל, מיומן ומשומן.
    כל עוד יש שם אנשים, הבלגאן חוגג….. 🙂

  6. אני חושב שאני ואתה (דור ה-X) מוטרד מזה אבל דור ה-Y ןוהמילניאלס סבבה לגמרי עם זה, והאמת אני מוצא טונה יתרונות ב BIG DATA.

    לדוגמא: אני לא צריך לחכות בשדה תעופה יותר. פעם זה היה לוקח שעה היום יש סורק פנים שאומר לי ברוך הבייתה, עידו.

    העסק שלי זה אופנת ילדים, פעם הייתי מוציא מלא כסף על פרסום בפרינט ותערוכות, היום FB ו גוגל מביאים לי רק לקוחות של נשים + ילד. גם נשים בהריון מתקדם אני מוכן להשקיע בדאטא שלהם.

    אז מולי , האם זה באמת כל כך גרוע?

    1. הו, יש יתרונות, אבל זה כי היכולת הזו עדיין החיתוליה.
      תוסיף למשוואה את המטוטלת שחוזרת שוב מעובדים לעבדים,
      את ההנדסה הגנטית,
      את העובדה שהעולם חוזר לשליטים יחידים במקום שלטון ההמונים…

      ואני חושש שאמצעי השליטה העתידיים יהיו הרבה יותר מיומנים ומעמיקים…
      ביג טיים – והרבה הרבה יותר ממה שחשבתם.

  7. נושא מרתק. כרגע אני מאמין שיש כמה סוגי מידע – כאלו שנגישים לכולם (מה שבאזור הסטט' של ה-NBA), כאלו שהקבוצות שומרות לעצמן וכאלה שהן חייבות לשתף לפי חוקי הליגה, למשל מה שיש במצלמות המעקב של sports vu.

    אני מסכים שזה גדל ונדירות קבוצות ה-NBA בלי סטטיסטיקאי ראשי, ובקרוב גם בלי מדען ספורט ראשי. פרופילים פסיכולוגיים לשחקנים זה משהו נהוג לדעתי לפני שמחתימים אותם, אני מקווה שבלי ניסויים חברתיים ללא הסכמתם (מעניין כמה זה סותר את הצהרת הלינסקי). השאלה בקשר לפרטיות רלוונטית מאוד ומעניין אם איגוד השחקנים יעשה משהו בנושא. מה דעתך?

    1. הלוואי, אבל אני בספק.
      אני חושב שבכללי (לא רק בספורט) כולם מפחדים מההשלכות (אם הם מודעים בכלל) אבל כולם גם משוחדים מהיתרונות, ביג טיים – ויותר ממה שחושבים….

    1. הכללי כולל בתוכו הרבה אישי. ואסביר:

      סטטיסטיקה מהותה שאותה אוסף הרבה פרטים ובוחן אותם בראייה כללית.

      חוק המספרים הגדולים מורכב שני חוקים הנקראים "החוק החלש" ו"החוק החזק". בהסתברות, בעזרת החוק החלש מוכיחים את החוק החזק.

      כלומר, כדי שיהיה לך נתונים שאינם אישיים (כמה אנשים יש בירושלים), אתה חייב לספור נתונים אישיים: את כל אחד מהאנשים בירושלים,

      רק כך אתה מקבל מאוסף הנתונים הפרטים נתון כללי..

      ואלו שעושים על זה REVERSE ENGINERING קיימים ביג טיים – ויותר ממה שחושבים…

      1. האמת שזו הייתה בדיחה לא מוצלחת (מולי המדהים פשוט לקח אותי ברצינות ונתן תשובה אמיתית)…

        בגדול פרפראזה על שאלה דומה ששאלתי את החיילים שלי בסדיר פעם (תחליף את הסוף ב"מחסנית שהיא לא בלאי").

        יכול לומר לך מניסיון שהם היו נורא, נורא מבולבלים 🙂

      2. אפילו 4 שלילות, אין כאן, אף אחד, שאין לו, שהן לא.
        כלומר = האם יש מישהו שיש לו נתונים אישיים?
        תקן אותי אם אני טועה 😛

  8. אני דווקא חושב שזה נושא שדובר המון זמן בהמון צורות, ככה שכשיהיו בעיות, האנשים למעלה (בעזרת לחץ מלמטה אם צריך) ידעו להתמודד.

    לי אישית לא מפריע שגוגל יודע וזוכר את כל החיפושים שלי ומציע לי פרסומות לפי זה. סה"כ עוד פרופיל ממוחשב מתוך מילארדי אנשים. לאנשים שעושים דברים לא חוקיים יש ממה לחשוש, ובצדק.

    אגב לפני כשנה הייתה הודעה מגוגל וגם מווטסאפ/פייסבוק, שמבקשת ממך לאשר להם להשתמש במידע הנצבר לצורך פרסומות מותאמות, ולא חייבים לאשר להם!

  9. מולי הנושא מרתק! נגמר הגמר ועכשו מותר לחפור חופשי 🙂

    הצורך האנושי הוא דווקא בעד האח גדול (פעם זה היה אבא גדול אבל זה מבלבל כשאלו מילים נרדפות לאלוהים או למנהיג קומוניסטי) אבל זה דיון אחר…

    לגבי גוגל ופייסבוק אין פה סודות. נתחיל מבחינה צרכנית. אין שום גוף עסקי שעובד בחינם. רוב האינטרנט מושטת על הרעיון שאתם לא משלמים פר עמוד כניסה (יש גם דמי מנוי באתרים מסויים) אלא על כך שהפעולות שאתם עושים שברמת המקרו מובילים לפעילות צרכנית/פרסומית שלכם. או שאתם כלי לרכישת מוצר או שאתם כלי להפצת או פרסום של מוצר (בין אם בצורה ישירה ובין מגוף המפרסם). בכל עמוד שתגלשו בו בדפדפן יש קוד. אם תרצו לצפות בו פשוט מתוך עמוד האיטרנט תקישו control+U. יפתח לכם הקוד ברמת הדפדפן. בתוך הקוד אתם יכולים לעשות חיפוש מילים (Control+F). חפשו את המילים: GA או google או facebook או remarketing. אפילו אתר זה מחזיק קוד של גוגל אנליטיקס כדי ללמוד כמה נכנסים לאתר והאם התוכן שלו רלוונטי אלינו הקוראים (מתוך רצון לשפר). בגוגל אתה לא יכול לקנות מידע אישי על בני אדם אבל כן יכול לקבל סגמנטציה (חלוקה לקבוצות מיקוד) של המשתמשים לדוגמא. אותו כנ"ל בפייסבוק. אם יש לי סלון כלות אני יכול לשלוח את המודעה שלי לכל אישה שגרה בל אביב בין גילאים מסויימים, בעלת רקע אקדמאי, שיש לה סטטוס של ארוסה. מין הסתם ככל שאני יותר ספציפי אני משלם יותר פר חשיפה למשתמש. רק דגדגתי על הנושא אבל שווה להכיר.

    לגבי ביג דאטה וה-NBA חשוב להבין את המעמד המשפטי של ה-NBA

    בעוד שבתי המשפט מתייחסים לפעמים ל- NBA כאל מיזם משותף, ובמקרים אחרים כישות אחת עדיין זה ארגון המציית לחוק ההגבלים העסקיים הפדראליים ומתוך זה חוק ההגבלים העסקיים להגנה על הצרכנים באמצעות שימור התחרות וכמוכן כל קבוצה חייבת לצצית לחוקים המדינתיים שקשורים במיסוי והגנה על זכויות עובד. זה אינו ארגון שנסחר ציבורית ואין עליו שום חסות ציבורית אך למשל על פי חוקים פדרלים אסור לאף אחד מאנשיו להמר או לסחור במידע פנימי על מנת להגביר רווח אישי (כך שאפילו לרופא של קבוצה אסור להמר בוגאס על תוצאת המשחק כי אז עובר על חוק פדראלי (טים דונהי נשפט על ידי בית משפט פדראלי ונחקר על ידי ה-FBI). לגבי השאלות:

    של מי המידע מבחינה חוקית? תלוי בחוקים הרגולטיביים של אותה המדינה וההסכמם שהשחקנים חתומים עליהם. ישנם מקומות עבודה רבים בהם אתה מחוייב לחתום על ויתור על סודיות רפואית על מנת לעבוד שם ואתה חותם גם שמותר לארגון להעביר את המידע למחלקות שונות של הארגון לטובת קבלת החלטות. אסור להם על פי חוקי עבודה להעביר את זה לארגון אחר ללא רשות חתומה שלך או ללא צו בית משפט. מבחינת מה שמתגלה במרחב הציבורי (venue) תוך כדי משחק? זה מידע שכל אחד יכול לאסוף כצופה בטלויזיה או באולם. ה-NBA ספציפית חתום עם עובדיו על הסכם קיבוצי בין ארגון השחקנים להנהלת הליגה שהיא הגוף המאגד של בעלי הקבוצות.

    מבחינת ה-NBA בחתימה על ההסכמים שלה עם גופי התקשורת ואל מול ארגון השחקנים מותר להם לשחרר מידע רפואי המשפיע על סיבת אי השתתפות של שחקן במשחק. לגבי ה"ביג דאטה" ממכשירים:

    על פי סעיף של שלושה עמודים על wearables בהסכם הקיבוצי האחרון שנחתם, המכשירים אסורים במשחקים, ושימוש באימונים הוא מרצון השחקן ומוגבל לאחד משישה מותגים שנבדקו על ידי האיגוד ונמצאו בטוחים, תקינים ומאובטחים. כל צוות אימון המבקש להלביש באימונים ציוד על שחקן צריך להסביר, בכתב, איזה מידע הוא צריך וכיצד הצוות ישתמש במידע. ולא רק לשחקן עצמו, אלא גם לפאנל של שישה אנשים המורכב משלושה נציגים של איגוד השחקנים ושלושה נציגים מהליגה. רק אחרי שהשחקן הסכים והפאנל אישר, רשאית הקבוצה להלביש את המכשיר על השחקן.

    ההסכם גם אומר כי נתונים שנאספו ממכשירים לבישים חוקיים מותרים רק לשימוש למטרות בריאות וביצועי שחקן על ידי הצוות הרפואי והפיזיולוגי, על מנת לשפר טקטיקה ומטרות אסטרטגיות בלבד. הנתונים אינם יכולים לשבת במאגרים או להיות מעוברים למאמנים או למנהלים בשלמותם. אסור להשתמש בהם, לדון בהם או להפנותם לכל מטרה אחרת או לכל ארגון אחר בליגה, כגון במשא ומתן על חוזה שחקן עתידי או על כל חוזה אחר. אם ימצא הוכחה לכך יגזר על הארגון קנס בסך 250,000 דולר. השאלה שלי היא האם למשל שחקנים שנבחנים לקראת הדראפט הם בעלי זכויות דומות ואינם "כאילו" חותמים מרצון על איסוף מידע עליהם מתוך רצון להיבחר מוקדם ולהרוויח הרבה יותר כסף.

    הווריורס שעשו שימוש רב בנתונים אלו הם דוגמא מצויינת. כשכולם צווחו על הטלוויזיות שלהם כיצד סטיב קר מארגן את הרוטציות ולמה הוא כזה מקובע הם פחות יודעים שסטיב והצוות המקצועי של הווריורס מחזיק בידע המעובד של בדיוק כמה דקות כל שחקן יכול לשחק ובאיזה אינטנסיביות ובאיזה תדירות. הם יודעים שסדרה בפרט ויצירת צוות בריא ארוך טווח מצריך ויתורים קצרי טווח וריצה מרתונית (פלא שדוראנט שעבר פאשלות רפואיות בארגון הבינוני מ-OKC חשב עליהם כמי שיאריכו לו את הקריירה?)

    1. אחלה תגובה, מחזיר אותנו לעניין הליגה וה-Wearables הבאמת מעניין.
      גם כאן קצת נאיבי לחשוב שקבוצות לא ישתמשו במידע כלברג' במשא ומתן עתידי אבל זה כבר חלק מההווה ושחקנים לא יוכלו שלא להסכים, כי 'מה יש להם להסתיר'.
      עוד יותר מעניין הוא אם המידע הזה יגיע בדרך כלשהי לחברות הביטוח, מה שסביר להניח שיקרה בשלב כלשהו. באמריקאס קאפ לדוגמא מוניטורי הלב של השייטים מועבר בשידור ישיר לצופים, תוך כדי מירוץ. האם בעתיד הם יגבו פרמיות גבוהות יותר על שחקנים מסויימים בעזרת ה-Big data ואילו שחקנים אחרים יזכו להנחות?

      1. 1. המידע ב'בלבישים' לא מוגדר כרפואי קלאסי אלא כדרכים לשיפר הישגים פיזיולוגים. זה לא בדיוק פציעות קיימות או מצב רפואי. זה יותר כלי מניעתי. אין לחברות הביטוח שום גישה אליהם. מה שחשוב לזכור זה שאולי הקנס לא נראה מרתיע אבל לפרנצ'ייזים יש תדמית. תדמית ששווה הרבה כסף. פרנצ'ייז שיפר סודיות או זכויות של שחקניו יחשב כאבן שאין לה הופכין בקרב השחקנים. ובכלל למה שקבוצה א' תרצה לעזור לקבוצה ב'

        2. לגבי המידע הרפואי כל חברת ביטוח מכריחה אותך לחתום על טופס רפואי ולמעשה אם יש לך מצב רפואי אתה חייב להעביר להם את המידע תוך כדי ויתור על סודיות. לא רוצה? הם לא יבטחו אותך

        1. פה מגיע הקטע המעניין.
          אתה מחוייב לדווח על בעייה קיימת.
          אבל אם לדוגמא מהbig data מתגלה ששחקן משתמש ב 90% מהספק הלב שלו ולכן מוגבל בדקות או שמגלים שערכו של שחקן יורד\עולה לפי הbig data, מה שבוואי שיקרה בעתיד, איפה עובר הגבול בחובת דיווח ועד כמה אפשר להיכנס לפרטים שבין איכות משחק לבריאות/סכנה לפציעות.
          בטווח הרחב יותר תנסה לחשוב מה יקרה שיכנס המאגר הגטי האישי ואיך הוא ישפיע על החיים של כולנו והפרטיות של כולנו, בטח בענייני ביטוח.

          1. אם יש בעיית לב או נשימה זה בכל מקרה מדווח. ג'בל מקגי הוא בכל אסטמה חריפה ולכן לא יכול לשרוד כיום הרבה דקות באינטנסיביות גדולה. לגבי המכשירים הם רק נותנים מידע על ביצוע הם לא איבחונים רפואיים.

            לגבי הנקודה השנייה אין לך מה לפחד כי העתיד בדרך לשם. הכל יהיה בחוץ וכמו שפרופ' יובל נח הררי טוען בעידן העתידי לבעלי הון יהיה גם יתרון ביולוגי על העניים. ככל שנבין שזה יקרה בין עם נרצה או לא נלמד לחיות בסביבה כזאת.

            אגב טכנולוגיות עתידיות, אחד הסרטים שהכי השפיעו הוא דו"ח מיוחד של ספילברג וטום קרוז. הנה רשימה של טכנולוגיות שהם חזו שהפכו למציאות או שנמצאות בפיתוח:

            https://en.wikipedia.org/wiki/Technologies_in_Minority_Report

          2. minority report באמת סרט מיוחד בקטע הזה.
            אני זוכר שראיתי את השלטי חוצות בסרט, שפונות אישית (בשם שלו!) לכל אדם שעובר מולם, ומציעות לו משהו תואם. בהחלט הכיוון שלנו..

            אגב בסרט לא נראה שהפרסומות האלו מזיזות לאנשים יותר מסתם שלט. כנראה עניין של הרגל..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט