סן אנטוניו ניצחה את יוטה, האלופה שורדת הארכה כפולה ודנבר מנצחת במיאמי – סיקור משחקי ראשון / רועי ויינברג ואדר בר דוד


*

סן אנטוניו ספרס 109 (17-59)-יוטה ג'אז 103 (30-47) / רועי ויינברג

משחק מצויין של קוואי נתן לספרס ניצחון מול הג'אז.

סן אנטוניו הראו דומיננטיות וברחו ליתרון של 17 נקודות, 29-46, באמצע הרבע השני. יוטה, בזכות ג'ו אינגלס הגדול ובוריס דיאו, הצליחה לצאת מהקבר ולהשוות ל-52-52, כשסל של הספרס נתן להם יתרון קל במחצית אבל המומנטום היה עם האורחת. למזלה של סן אנטוניו יש לה אחד, קוואי לנארד שמו, שלא מאמין במומנטום. דקות טובות מאוד שלו ושל טוני פארקר ברבע השלישי העלו את סן אנטוניו ל-60-70, ומאוחר יותר ל-66-80.

מכאן יוטה כבר לא חזרה והספרס הובילה בנוחות במשך רוב הרבע האחרון, עד שריצת 10-0 צמצמה ל-98-102. ג'ונתון סימונס, במשחק טוב מאוד, הגדיל את הפער, וקייל אנדרסון החזיר את סן אנטוניו להפרש בטוח יותר של 8 נקודות. יוטה לא ויתרה וצמצמה שוב, הפעם ל-103-107. שתי קליעות עונשין מוצלחות של פארקר והחטאת שלשה של ג'ו ג'ונסון גמרו את המשחק, וסן אנטוניו קרובה מאוד ל-60 ניצחונות בפעם השלישית בארבעת העונות האחרונות.

בסן אנטוניו, קוואי קלע 25 (3 מ-3 מהשלוש) עם 7 אסיסטים. פארקר קלע 21 עם 5 אס' ו-4 ריב', סימונס 17, גאסול 13 עם 12 ריב' וברטנס 11. למרקוס אולדריג', דיוויד לי ופטי מילס לא שיחקו.

ביוטה, גובר (14 ריב', 7 בהתקפה ו-6 חסימות) ודיאו קלעו 19 כל אחד. היווארד קלע 16, ג'ונסון ומאק 13 כל אחד ומעל כולם היה אינגלס עם 8 נקודות (2 מ-4 מהשלוש), 4 ריב', 4 אס' ו-2 חטיפות.

לעמוד המשחק.

*

לוס אנג'לס לייקרס 108 (55-22)-ממפיס גריזליס 103 (35-42) / רועי ויינברג

הלייקרס עם ניצחון די מפתיע מול קבוצת פלייאוף.

אף קבוצה לא הצליחה לייצר פער משמעותי במחצית הראשונה שנגמרה ב-49-50 ללייקרס, כשטרוי דניאלס חם מההתחלה ועם 14 נקודות בחצי. ברבע השלישי אותה מגמה המשיכה כשסל רדף סל ואף קבוצה לא הצליחה לברוח. ברבע האחרון זה השתנה עם טיילר אניס, דיוויד נואבה ותומאס רובינסון שעלו ל-82-87, ממנו ממפיס חזרה בעזרת דניאלס החם ל-90-90, 5:44 דקות לסיום.

בשלב הזה שחקני החמישייה חזרו למשחק ודיאנג'לו ראסל העלה את הלייקרס ל-92-97, והגריזליס השוו פעם נוספת. ראסל המשיך להוביל בדקות טובות מאוד שלו והלייקרס עלו ל-97-103, 56.4 שניות לסיום. שלשות חשובות של קונלי הורידו ל-103-104, 16.2 טיקים לסיום. קליעות עונשין של רנדל ואניס סיימו את הסיפור ונתנו למארחת ניצחון מפתיע מול קבוצה עדיפה בהרבה על הנייר.

אצל הלייקרס, ראסל הוביל עם 25 נקודות (6 ריב', 5 אס') ורנדל קלע 18 עם 11 ריב'. אינגרם קלע 13, נאנס (14 ריב', 3 חט') ורובינסון (10 ריב') 12 כל אחד ואניס הוסיף 11 נקודות מהספסל.

בממפיס, דניאלס (6 מ-11 מהשלוש) וקונלי (12 אס') קלעו 20 כל אחד. רייט קלע 16, ג'יימס אניס 14 עם 8 ריב' ו-4 אס', רנדולף ואלן (9 ריב') 13 כל אחד.

לעמוד המשחק.

*

שרלוט הורנטס 113 (41-36)-אוקלהומה סיטי ת'אנדר 101 (33-43) / רועי ויינברג

טריפל דאבל 40 העונה של ראסל ווסטברוק לא מנע ניצחון שביעי בתשעת המשחקים האחרונים של ההורנטס.

אוקלהומה פתחו טוב, בעיקר ווסטברוק שלקח 7 ריב' ברבע הראשון, ועלו ל-13-6. שרלוט המשיכה משם עם הגנה חזקה שהעלתה אותם ל-22-34, אבל או.קיי.סי היו במקום הנכון כדי להוריד ל-38-39 ולפתוח את המשחק מחדש. מייקל קיד גילטריסט, מי היה מאמין, הריץ את שרלוט ל-44-57 לצד עזרה של ווקר ובמידה מסויימת גם פרנק קמינסקי, אבל ווסטברוק העלה הילוך והוריד את הקבוצות למחצית ב-54-59.

הרבע השלישי התחיל בריצת 0-13 של הצרעות, שנתנה להם יתרון של 54-72. הם פשוט פתחו את המחצית השנייה ברמה אחרת לגמרי והת'אנדר לא הצליחו להוריד להפרש חד-ספרתי בשאר המשחק, שהיה כבר גארבג' טיים מובהק (שרלוט הגיעה ליתרון של 21 נקודות ברבע האחרון). הספסל של ההורנטס קלע 42 נקודות לעומת 24 של ספסל אוקלהומה, הבדל משמעותי שבלט הערב.

בשרלוט, קמבה הוביל את הקלעים עם 29 נקודות. קמינסקי קלע 18, קיד-גילטריסט 16 עם 6 ריב', לאמב 13, זלר 11 ובאטום 9 עם 8 אס' ו-7 כדורים חוזרים.

באוקלהומה, ווסטברוק קלע 40 נקודות (7 מ-15 מהשלוש, 14 מ-31 מהשדה) עם 13 ריב' ו-10 אס' (8 איבודים). נותר לו להשיג טריפל-דאבל אחד בלבד, כשנותרו שישה משחקים, כדי להשוות את שיאו של אוסקר רוברטסון. מלבדו, אולאדיפו קלע 19 ורוברסון 12.

לעמוד המשחק.

*

מילווקי באקס 105 (36-40)-דאלאס מאבריקס 109 (44-32) / רועי ויינברג

עוד ניצחון מפתיע הערב, הפעם של דאלאס שהבטיחה אי-עלייה לפלייאוף.

המאבריקס פתחו טוב ועלו ליתרון דו ספרתי במהלך המחצית הראשונה, אבל מילווקי הייתה במקום הנכון כדי להשוות עם סיומה ל-53-53 ולפתוח את העניינים מחדש, מה שבלט ברבע השלישי בו מילווקי הייתה יותר טובה והייתה תחושה שהיא תקח מכאן את המשחק בקלות. זה לא קרה, כשברבע האחרון ריק קרלייל העלה את ג'יי ג'יי בריאה, דווין האריס, ניקולס בוריסנו, האריסון בארנס ועוד סנטר (דירק נוביצקי או סלאח מג'רי). החמישייה הזאת עשתה שינוי משמעותי וקלעה 34 נקודות באחוזים מצויינים, כשהגריק פריק לבד לא מספיק לעצור אותם. זה נגמר בניצחון של דאלאס שסיבך עוד יותר את המזרח.

בדאלאס, בארנס (9 מ-13 מהשדה, 10 מ-10 מהעונשין) קלע 31 נקודות. נוביצקי ובריאה (6 אס') קלעו 17 כל אחד ויוגי פרל הוסיף 13 עם 5 אס' ו-4 ריב'.

במילווקי, אנדטקומפו קלע 31 נקודות עם 15 ריב', 9 אס', 4 חט' ו-2 חס', דוולדובה קלע 14 עם 6 אסיסטים, מידלטון 13 עם 5 ריב' ו-4 אס', סנל 12 ומייקר 11 (5 מ-7 מהשדה).

לעמוד המשחק.

*

ניו יורק ניקס 94 (48-29)-בוסטון סלטיקס 110 (27-50) / רועי ויינברג

משחק חד צדדי בעונת ה-50 ניצחונות הראשונה של בוסטון מאז 2010/11.

הסלטיקס פתחו חזק ועלו ל-5-0. הניקס צמצמו ל-10-8, אבל לפני שהספקתם להגיד סשה וויאצ'יץ' היה 30-15 לבוסטון. הסלטיקס המשיכו לשלוט במשחק לכל אורכו ועלו ליתרון של 19 נקודות באמצע הרבע השני. משם זה היה גארבג' טיים (בוסטון הובילה ב-27 ברבע הרביעי), כשתשע שחקנים של בראד סטיבנס משחקים בין 19 ל-27 דקות.

בבוסטון, איזייאה תומאס הוביל עם 19 נקודות ו-6 אסיסטים. בראון קלע 16, הורפורד (7 ריב') וסמארט (5 אס') סיימו עם 14 לכל אחד בנפרד. רוזייר ואונלינק קלעו 12 כ"א מהספסל.

בניו יורק, ששיחקה ללא כרמלו אנטוני ודריק רוז, קורטני לי הוביל עם 16 נקודות. פורזינגיס קלע 14, הרננגומז 12 עם 3 ריב', 3 אס' ו-2 חטיפות, אוקווין (9 ריב', 7 מ-7 מהעונשין) וקוזמינקיס קלעו 11 כ"א מהספסל.

לעמוד המשחק.

אדר בר דוד

ניו אורלינס פליקנס 110 (44-33) – שיקגו בולס 117 (39-38)

נצחון סופר חשוב לבולס בעיר הג'אז בהובלת ג'ימי באטלר הנפלא, שבמחצית הראשונה תפר 25 נק והוריד את קבוצתו להפסקה ביתרון 63-47.

ברבע השלישי הפליקנס החלו לנגוס בהפרש ובסיום הרבע השלישי היתרון ירד ל-8 בלבד. שלשה של בובי פורטיס הריצה את השוורים ליתרון 100-81 אבל ניו אורלינס לא אמרה נואש, הלכה פנימה לצמד הגבוהים שלה וסל של דיוויס קבע 113-107 בלבד, 2 דקות לסוף. יותר קרוב מזה הפליקנס לא הגיעו וסל של באטלר סגר את הסיפור.

39 נק היו לגארד המצוין פלוס 6 ריב ו-5 אס. ר'גון רונדו נתן מספרי רונדו עם 10 נק', 9 אס, 9 ריב, פורטיס היה ענק עם 21 ו-11 ריב. ג'ופרי לוברן שהגיע מאוקלהומה תרם 15 נק ושיקגו סיימה עם 13/26 מחוץ לקשת, מי היה מאמין.

הגבוגי הובילו כרגיל עם 30 נק ו-11 של הגבה ו-26 נק לצד 18 ריב (וגם 7 איב) של קאזינס. ג'רו הולידיי ניסה לעזור עם 17 נק ו-6 אס שלא הספיקו.

 

טורונטו ראפטורס 113 (30-47) – פילדלפיה סיקסרס 105 (49-28)

הקנדים הובילו למן הפתיחה כשסרג' איבקה עולה חד ותופר 18 נק כבר ברבע הראשון והראפטורס הובילו לאורך כל המשחק בהפרשים קטנים. בתחילת הרבע האחרון טורונטו נתנו לחיצה קטנה על הדוושה, ברחו ליתרון דו ספרתי וסגרו עניין.

דמאר דרוזן הנהדר היה שקט בקליעה עם 17 נק אבל בהיעדרו של קייל לאורי תפס את מקומו בניהול המשחק ומסר שיא עונתי של 9 אס'. איבקה הוביל 6 קנדים בספרות כפולות עם 25 נק (וגם 6 חסימות).

טימותי לואאו קברו הוביל את הסיקסרס עם 23 כשרוקי העונה, דריו סאריץ' קולע 16.

ברוקלין נטס 90 (18-59) – אטלנטה הוקס 82 (38-39)

גם החזרה של פול מילסאפ לא הוציאה את ההוקס מהסלאמפ. רק לפני שבועיים ההוקס היו חזק במקום החמישי אבל כעת הפלייאוף נמצא בסימן שאלה גדול ושאתה קולע 30/80 מהשדה ומוסיף 19 איבודים מול ההגנה החלשה של הנטס אתה יודע שהמצב קשה.

ברוק לופז כרגיל סיפק את הנקודות עם 29 ו-5 בריב, אסיסטים וחסימות. 15 ו-6 אס של לין הספיקו מול הקבוצה מג'ורג'יה, שנראתה הלילה יותר כמו קבוצה מגאורגיה.  מילסאפ עלה חלוד מהספסל וסיים עם 14 ב-4/14 מבשדה, שרודר קלע 16 ופינק ב-8 והאוורד היה צנוע כהרגלו עם 11 בנק וכ"ח.

 

מיאמי היט 113 (40-37) – דנבר  נאגטס 116 (40-36)

הנאגטס משאירים את עצמם בתמונת הפלייאוף ועל הדרך מסבכים את ההיט בקרב שלהם על המשך לפוסט סיזון.

דנבר הובילו למן הפתיחה וירדה למחצית ביתרון 10. ההיט לא נשברו וחזרו למשחק עם דקות גדולות של דראגיץ והדקות האחרונות הלכו צמוד צמוד.

דנילו גאלינרי העלה את החברים מקולורדו ליתרון 110-104 2 דקות לסיום אבל שלשות של ריצ'רדסון וטיילר גונסון הורידו לנקודה בלבד. 2 קליעות מהקו של הרוקי המבטיח, ג'מאל מורי, הספיקו כשריצרדסון מחטיא שלשה כדי לשלוח את המשחק להארכה ודנבר תמשיך לחכות למעידה של הבלייזרס כדי להשתחל מהמקום השמיני.

גאלינרי היה אדיר עם 29 נק, יוקיץ התקרב לעוד טריפל דאבל עם 19 נק, 10 ריב ו-7 אס, מודיאיי חזר ומילא את מקומו של ג'מיר נלסון עם 17 נק ו-9 אס.

דראגיץ ניסה עם 22 נק ו-6 אס, ריצרדסון עם 17 וחסן וייטטסייד עם 16 ו-12 ריב שלא הועילו.

קליבלנד קבאלירס 135 (27-49) – אינדיאנה פייסרס 130 (40-37) אחרי 2 הארכות

אחד המשחקים הטובים השנה כשהאלופה שורדת 58 דקות ויוצאת עם נצחון חשוב במאבק עם הסלטיקס על ראשות המזרח.

הקאבס כבר הובילו ביתרון דו ספרתי אבל הפייסרס נלחמו עד הסוף ובשוויון 104 היתה להם אפשרות לגנוב את המשחק אבל מיילס טרנר החטיא ג'אמפ חופשי מחצי מרחק 3 שניות לסוף והקבוצות הלכו להארכה.

שלשה אדירה של ג'יי אר סמית מהפינה אחרי מסירה של לברון קבעה יתרון נקודה לקאבס 3 שניות לסיום אבל טריסטן תומפסון עם עבירה לא חכמה על פול גורג' נתן לאינדי הזדמנות מצוינת לנצח. גורג', שחקן של 90% עונתי מהקו, פיספס את הראשונה, קלע את השניה ושלח את הקבוצות ל-5 דקות נוספות.

לברון וג'ורג' המשיכו בקרב האקדוחנים אבל מסירה נוספת של לברון לשלשה, הפעם של קווין לאב, היתה כבר יותר מדי עבור הפייסרס והאלופה יצאה עם נצחון דחוק אבל חשוב מוראלית.

לברון התעלה עם 41 נק, 16 ריב, 10 אס ורק איבוד אחד (16/29 מהשדה), קיירי ארווינג היה בינוני עם 23 (5/20 מהשדה, 11/11 מהקו, לאב היה נהדר עם 20 נק וסמית קלע 18 נק ב-6/11 מחוץ לקשת.

ג'ורג' היה נפלא עם 43 נק ו-9 בריב ואס, 17 נק ו-11 אס לטיג, 19 נק לתד יאנג וסי גיי מיילס היה אדיר מהספסל עם 27 נק

ג"ס ווריורס 139 (14-63) – וושינגטון ויזארדס 115 (31-46)

המסע במערב שחט את הקבוצה מהבירה והיא לא עמדה הלילה בקצב של הלוחמים. ה-MVP של השנתיים האחרונות נתן את אחד המשחקים הכי טובים שלו העונה כשהוא צולף מכל מקום ומסיים ערב של 43 נק (9/14 מהשלוש, 15/22 מהשדה) לצד 8 אס. במשחק הקודם בין השתיים קווין דוראנט נפצע אחרי דקה והווריורס עברו תקופה קשה בלעדיו. הערב הושלם המעגל כשמוליכת המערב סופרת נצחון 11 ברציפות ושוב נראית נהדר.

דריימונד גרין עשה הכל עם טריפל דאבל של 11 נק, 12 ריב ו-13 אס, קליי תומפסון תפר 23 ושון ליווינגסטון הזכיר נשכחות עם 17 נק. 50/89 מהשדה, 16/36 משלוש – הווריורס נראים חדים מתמיד.

אצל הוויזרדס ביל ובוגדנוביץ חלקו 40, ג'ון וול קלע 15 ומסר 11, מוריס ופורטר עם 13 לראש.

פיניקס סאנס 116 (56-22) – יוסטון רוקטס 123 (25-52)

מייק דאנטוני שמע את תחינותיו של אפלטון ונתן להארדן ולאריזה לנוח הלילה. זה לא הפריע לקבוצה שלו לצאת עם נצחון נוח באריזונה כשדווקא פטריק בברלי ניכנס לנעליו של הזקן עם 26 נק (11/19 מהשדה, 4/9 לשלוש), 9 אס ו -8 ריב. לו וויליאמס צלף 23 מהספסל ואריק גורדון הסתפק בנקודה פחות.

גם אצל הסאנס הגארדים היו אלו שהשתוללו כשטיילר יוליס, שגיא הרשע הוא הסוכן שלו, מפליא עם 34 נק ודווין בוקר עוזר עם 27 משלו ושניהם מוסיפים 9 אס'.

 

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 98 תגובות

  1. עם כל הכבוד לראסל, מי שבאמת נתן הלילה נתוני mvp זה ג'ון וול. הרי בפעם הקודמת שמישהו עשה td ממוצע הוא לא זכה ב mvp לעומת זאת סטיב נאש זכה בתואר עם 15 נק' ו11 אס'- בדיוק כמו וול הלילה. זהו אפשר לוותר על ההצבעה

  2. בשונה משנה שעברה גולדן סטייט מסיימת חדה את העונה הסדירה וזה בלי קווין דוראנט שיהיה גיבוי מהספסל

  3. צריך להגיד משהו על גולדן סטייט
    עוד היה ספק עם הקפיצה של איגי שהתחיל לקפוץ 5 ס״מ יותר גבוה מכל השנתיים האחרונות אבל עכשיו גם ליבינגסטון וגם ווסט פשוט הפכו לאתלטים יותר טובים.
    אני לא יודע בדיוק מה הם קיבלו אבל אני אשמח להכיר את הדרך שבה הם ״שומרים״ על הגוף שלהם.
    לא ראיתי את ליווינגסטון קופץ כל כך גבוה לפחות שלוש שנים.

    קארי חוזר לכושר המטורף של העונה הסדירה הקודמת (זו שלפני ההחלקה על הפרקט של פורטלנד), אם ישמרו עליו בכושר כזה עד הגמר אני לא רואה אף אחד לוקח מהם יותר ממשחק אחד בסדרה.

    מישהו יכול להסביר למה פופוביץ לא משחק עם סימונס כל משחק? הוא אתלט מטורף ובמשחק הראשון העונה מול גולדן סטייט הוא נראה כמו מחסל.

    קיירי ממש עצבני, משהו בקליבלנד מאוד בעייתי מאחורי הקלעים, ולא הצעקות האלה בין טריסטן ללברון על ההגנה, משהו במאזן כוחות בין קיירי ללברון נראה פגום ונראה כאילו קיירי מתמרד.
    קיירי לא התראיין אחרי המשחק, פעם שנייה השבוע, וכשצופים בטיירון לו מדבר בקלישאות אחרי המשחק זה ממש לא נראה טוב.

    1. עדים יגידו שתומפסון אמר ללברון שהוא עשה טעות ולברון התעצבן והתחיל להגיד לו את כל הטעויות שלו בחזרה.

  4. קצת לגבי ראשות המזרח:

    בכל קונסטלציה של שיוויון מאזנים בין קליבלנד לבוסטון, הקאבס מדורגים ראשונים.

    אם צריך הסבר, תקבלו אותו אחרי כוס הקפה שאני הולך לשתות רגע.

  5. כ-"סוכן" של יוליס, אני מחויב לציין שלצד 34 הנקודות, ו-9 האסיסטים, היו לו גם 9 ריבאונדים.
    (175 סנטימטרים ביום טוב, יש לילד.)

    תודה על הסיקור של לילה עמוס לעייפה!

  6. אילו נחת כאן חייזר מכוכב אברק, היה אומר שזו תעודת עניות לליגה כולה, כאשר קבוצה אחת ממשיכה לדרוס את כל היתר, *בלי* השחקן מס' 2 בעולם, שהציג עונת MVP עם טרו-שוטינג היסטרי. פשוט ליגה עלובה.

    רק מה הוא מבין.

      1. לא שיניתי, כמו שאני לא משנה את עיקרי מה שאני אומר, בערך מהרגע שדוראנט וגולדן סטייט הרסו את ליגה.
        אחד בסה"כ, גג 2.

    1. אילו נחת כאן חייזר מכוכב אברק.הוא היה אומר שזו תעודת עניות למזרח כולו,כאשר שחקן אחד דורס את כל היתר.*בלי* כוכב על נוסף לידו(וייד,בוש,קיירי ולאב לא באמת נחשבים).פשוט קונפרנס עלוב.

      רק מה הוא מבין 🙂

      1. באת לקלל ויצאת מברך –
        אם כדבריך שלך המזרח עלוב, ואם המערב עלוב כי אנחנו רואים את זה כבר שלוש שנים רצופות, המערב מחוסל, ערב אחרי ערב, ורק השבוע אלה היו יוסטון וסן אנטוניו בבק2בק, "הקונטנדריות", ניגפות בלא תנאי, *בלי מס' 2 בעולם, מר קאפקייק דוראנט* –
        אז כל הליגה שמתחת לקבוצה אחת – עולב.
        או בעצם: כל הליגה שהגיעה למצב הזה – עולב.

        1. לא באתי לקלל ולא באתי לברך.סך הכל הצבת לך מראה איך בדיוק הדברים שאתה כותב על גולדן והמערב חלים על לברון והמזרח.
          הבעיה שלי עם האג'נדה שלך סומסום לא שהיא לא נכונה אלא שאתה עוד לפני שהתחילה העונה הכרזת על האג'נדה ומאז אתה לא מפסיק לכתוב אותה לפני כל עץ רענן וזה שהם עדיין לא לקחו אליפות אחת.שוב יכול להיות בהחלט שאתה צודק ובאמת נראה השתלטות של גולדן סטייט למשך שנים ארוכות אבל בחיאת קודם שזה יקרה ואז תבוא בטענות.אתה רואה יותר מדי שנים NBAבכדיל לדעת שאף שושולת לא יכולה לשלוט בליגה למשך שנים אורכות ותמיד תהיה תחלופה.
          הסיבה השניינ שהאג'נדה שלך מעצבנת היא שגם אם אתה צודק והתחזית האפוקלפיסית שלך תממש היא שכל מה שקשור למזרח אתה עיוור ומתעלם.אתה מתרגש מהמאבק המטורף בשנים האחרונות על כניסה לפליאוף במזרח ועל כך שאף אחת לא יודעת באיזה מקום היא תסיים ומתעלם לחלוטין מכך שמי שתיכנס לפליאוף שוב תעשה את זה במאזן שלילי ובכלל אתה מטיף על תחרותיות כאבן יסוד ולא מפריע לך בכלל שאותו שחקן מנצח כבר 6 שנים ברציפות תא המזרח(ובדרך ל7) וכנראה שאם הוא היה גדול כפי שאתה ותומכיו חושבים אז הוא היה כבר לוקח 7 אליפויות רצופות.

          1. הבעיה שלכם (זה לא כל כך אתה אלא הייא אשברי, עידן והממזר) היא שאתם מערבבים אצל סומסומיקו שני דברים – הראשון היא התחרותיות שהוא מטיף לה כל הזמן, והשני הוא הגדולה של לברון, שקורית במקביל למה שקורה במזרח. הוא *לא* מדבר על המזרח כדי להאדיר את לברון. זו הבעיה אצלכם שהאג'נדה היא האדרת ג"ס ובו-זמנית גימודו של לברון.

          2. עגל "קמע שלנו" – לא הבנתי מה אתה רוצה . הטענה שלי פשוטה ועקבית :
            1. המזרח נחות בהרבה מהמערב , ולכן קליבלנד מטיילת כל שנה לגמר הסופי .
            2. נובע מסעיף אחד שהתחרותיות במזרח היא פיקציה . היא אולי קיימת על המקומות מתחת לקליבלנד , אבל מה הערך לתחרותיות בין קבוצות ברמה נמוכה , שאין להן מספיק יכולת להיות קונטנדריות ?
            3. אני לא מגמד את לברון . הוא השחקן הטוב ביותר בדור שלו . אבל הוא אף פעם לא היה צריך לעבור את מסלול המכשולים במערב בדרך לגמר .
            4. ג"ס הטובה ב-NBA על הנייר . אבל היא היתה כזאת גם בשנה שעברה וזה לא הספיק . אחרי שהיא תיקח אליפות שנתיים רצופות , ייתכן שליללות של בייגלה יהיה מקום . לא עכשיו .

          3. ב-2 מילים –
            לא נכון.

            בשנה שעברה, 2 מ-3 הסיבובים שעברו גולדן סטייט, היו קלים מדרכם של הקאבס.
            ולפני שנתיים?
            כמות היריבות הפצועות, אם לא היה עצוב, אז זה היה משעשע.

            וזה רק על קליבלנד.
            בתקופתו של לברון בהיט, צמרת ההגנות בליגה שיחקו דווקא בקונפרנס המזרחי.
            שיקגו ב-2011, אינדיאנה ובוסטון ב-2012, אינדיאנה ב-2013.

          4. גיא ממתי התחלת להשתמש בתואר ״ קבוצת ההגנה״ לצורך הטיעון על הקושי של לברון? ההגנה של הרוקטס העונה ממוצעת ומטה, זה הופך אותה לקבוצה ממוצעת? ההתקפה של דנבר מצוינת, זה הופך אותה לקבוצה מצוינת?

          5. עגל "קמע שלנו" זה טוב, כמו עגל כפרה, עגל נשמה . . .
            טענותיך לא ממש נכונות:
            1+2+3: המזרח קצת פחות טוב. בממוצע. מה המשמעות של זה על הדרך לגמר? אין (כמעט) משמעות. מה שחשוב הוא המאצ'אפ. בנוסף, בפלייאוף רוב היריבות מפילות אחת את השניה. כל פינליסטית של מזרח/מערב נתקלת אך ורק בשלוש מתחרות, לא בכל השאר.

            ראה את ההסבר של גיא בקשר לדרך שלברון עבר בשנים האחרונות לגמר.

            לגבי 4 אני מסכים, ישנה אי ודאות כזו גדולה בדרך לאליפות שאי אפשר לחזות מה באמת יקרה (אם שמת לב אני כמעט לא מתנבא מי תעשה מה, מי תהיה ראשונה, מי תעלה לפלייאוף וכ"ו.). פציעה משמעותית אחת תפיל את ג"ס, גם עייפות מצטברת, פאנק קליעה יוצא דופן, קונספירציה של הליגה ח ח ח זה בשביל ISH
            עדיין צריך שכל הכוכבים בשמיים יסתדרו באופן יוצא דופן כדי לגזול מג"ס את האליפות שלה, כמו שקרה בשנה שעברה.

  7. מדהים כמה מהפכים עבר המזרח בחוש האחרון:
    מילווקי היתה לגמרי מחוץ לתמונה – פתאום מקום חמישי
    אטלנטה היתה נעולה במקום החמישי וכיוונה אפילו ליתרון ביתיות – בשיניים עדיין בשמיניה הראשונה והקבוצה בכושר הכי גרוע במזרח.
    שיקגו – היו נראים מפורקים רק לפני 10 ימים עם הפסדים מכל הבא ליד – פתאום נראים כמו יריבה מסוכנת ומתקרבים למקום החמישי.
    מיאמי – עשו ריצה דהימה וכולם דיברו עליהם כיריבה הכי קשה בסיבוב הראשון (אפילו על גמר מזרח) ומקום חמישי. על הקשקש של הפלייאוף.
    אינדיאנה – כל העונה היו בשישיה הראשונה, פתאום מקום תשיעי.
    שארלוט – רק לפני שבוע נראו גמורים עם סיכויים אפסיים, רחוקים משחק מהפלייאוף.
    אפילו דטרויט עדיין בתמונה למרות רצף משחקים מהמביכים שיש כולל תבוסות לקבוצות פח.
    המון תהפוכות, המון חוסר יציבות, המון הפסדים לא הגיוניים. אין ספק שזה מעניין אבל לא נראה שנוכל להגיד על העולות לפלייאוף שזה היה בזכות ובגלל יציבות ותקופה טובה אלא בעיקר פאשלות של המתחרות.

    אה, ועם כל ה"התקדמות" של המזרח זאת תהיה עונה נוספת עם קבוצות בפלייאוף למרות מאזן שלילי, אולי אפילו מהמקום השישי!!!
    העיקר שצחקו על השמינית במערב כל העונה – פורטלנד כבר במאזן חצוי.
    אזזז, שלא יעבדו עליכם…

    1. אולי הדבר הזה נקרא, תחרותיות ורמה דומה?
      אני מבין שהיום כו-לם אוהבים לרכב על העגלה של הקבוצה האחת הדורסת (ר' מעל). אולי בעצם לא כולם, לא נראה לי שאתה גם שם. אבל מה אתה מעדיף –

      את הטרללה שיש עכשיו במזרח, וכל משחק אש, פשוט כל משחק, אתה מקבל פלייאוף כבר עכשיו –

      או את המערב, שבו הכל סגור מזמן, ממש הכל, העניין היחידי או האם תהיה ביתיות לקליפרס או ליוטה. שמחת זקנתי בראש חוצות.

      אז מה עדיף?

      1. באופן אישי אני באמת לא מרגיש שהמערב סגור.

        ראיתי השבוע את הווריורס מנצחים את שתי הטקסניות, ראיתי גם במהלך העונה את שתיהן מנצחות באוראקל, עם דוראנט. ראיתי גם את הקאבס מנצחים את הווריורס בלי דוראנט.

        ראיתי את הווריורס נותנים עונה אגדית וראיתי בפלייאוף קבוצה אחרת שהתקשתה יותר ממה שציפינו בכל סיבוב וסיבוב, שלא לדבר על הגמר.
        כמה אנשים האמינו שהתאנדר יכולים להיות מרחק השתוללות לא הגיונית במשחק 6 של קליי תומפסון בשביל להציל ללוחמים את התחת באותה סדררה? לפלייאוף חוקים משלו ובכל ליבי אני מאמין שכל אחת בפלייאוף יכולה לעשות צרות צרורות לווריורס.

        אני באמת בעד תחרות בכל התחומים אבל התחרות הזאת במזרח יותר מביכה ממבורכת. זה בערך כמו להתלהב מהפלייאוף התחתון בליגת על בגלל המתח ולשכוח את הרמה הנמוכה. אז אני עדיין מתעניין יותר בקרב האליפות בין ב"ש לת"א למרות שבתחתית יותר צמוד.

    2. אני קורא שוב את מה שאתה כותב. זה ממש שיח-חדש:

      "המון תהפוכות, המון חוסר יציבות, המון הפסדים לא הגיוניים" – כל מה שאתה כותב מגדיר ספורט. מגדיר תחרות. מגדיר דרמה. "פאשלות של המתחרות" – אתה יודע, כל ערב בכל משחק, יש קבוצה שמפסידה. והמאמן שלה בטח צועק שזו פאשלה, וההפסד היה "ממש לא הגיוני". זה קורה ב-50 אחוז מהקבוצות, כל ערב. אז כשהפשאלות האלה מתחלקות ומתחלפות, פעם זה כועס ופעם השני – זה נהדר, כי זה אומר, לכל אחד (בגדול) יש צ'אנס. זה אומר דמוקרטיה.

      יציבות? יציבות זה דיקטטורה. כלום לא משתנה. בואו ניגש להכתרה. עוד אליפות לאותה קבוצה, לבחירה של בשאר אסד ברוב של 99.7% מהקולות, בסוויפ אחרי סוויפ. "יציבות" זה אנטי-ספורט, בהגדרה. זה לשמור על הכסף בבנק בלי שייפגע – וזה טוב מאוד אם אתה רוצה לאכול לחם כל בוקר. וזה רע מאוד אם אתה בא להתפנן על כדורסל. לא רוצה לקבל אותה פרוסת לחם יציבה כל יום. משעמם.

      אז אתה צודק. שלא יעבדו עליכם.

      1. אני רוצה שהקבוצות שעולות לפלייאוף יהיו קבוצות ראויות שיכולות לתת פייט ראוי לקבוצות במקומות הראשונים בפלייאוף. אני שמח מאוד שיש הפתעות ויותר מזה שמח שקבוצות שסיימו את העונה מנצחות קבוצות שיש להן על מה לשחק.
        אני יוצא כבר שבועות כנגד הטענה שקבוצות מפסידות בכוונה וזה מוכח בערך כל לילה – נצחונות של הלייקרס, פילי, אורלנדו, ניקס. פיניקס מפסידים אבל כמעט כל משחק נותנים פייט עד הסוף.
        הטענה שלי כל הזמן היתה שהמועדונים רוצים להפסיד – הקבוצות מנסות לנצח.
        וחבל שנתפשת למילה יציבות והפכת אותה ב-180 מעלות מהכוונה שלי. סליחה באמת שאני לא רוצה שקבוצה בכושר של אטלנטה תעשה פלייאוף ואם תמשיך כמו עכשיו תהפוך לשטיח. סליחה שהייתי מעדיף לראות את מיאמי מגיעה במומנטום לפלייאוף ולא אחרי הפסד ביתי לניקס. סליחה שאני מתבאס מזה שאינדיאנה מפסידה בלי הפסקה ותעשה פלייאוף בליל הוות יריב רציני (אם תמשיך בכושר הזה, אני עדיין מאמין בהם). סליחה שרציתי לראות את המזרח מעמיד קבוצות פלייאוף עם מאזן חיובי.

      2. אז אם נמנה אותך לצאר הספורט העולמי. בריצת מאה מטר נבחר לא את האצנים המהירים ביותר אלא את המקבץ של השמונה עם הזמנים הכי צמודים?
        כאשר נתקל באיזה אווטלייר אתלטי בתחום כלשהו נרחיק אותו מהספורט בו הוא מצטיין כי הוא פוגע בתחרותיות והורס את הספורט?

        1. עזוב אתה ממש קיצוני. תן לו מטבע חצי שקל ותשלם ל30 קבצנים מהרחוב לפתוח ליגת הטלות. הכי תחרותיי שיש. איזה מתח, איזו דרמה.

      3. עניין של טעם וריח. זה דיון על-זמני שתקף לכמה ענפי ספורט.
        המקבילה בכדורגל:
        חובבי הליגה הספרדית (2 קבוצות-על, בין 5 הטובות בעולם באופן קבוע),
        לעומת חובבי הליגה האנגלית – תחרותיות מטורפת, הרבה יותר קבוצות קרובות ברמתן הבינונית כשלעתים אחת מבליחה מעל כולן.

        1. ההבדל הוא שקבוצות האמצע בליגה האנגלית טובות יותר מהמקבילות הספרדיות ושיש יותר קבוצות גדולות באנגליה. באנביאיי גם יש יותר קבוצות עילית במערב וגם קבוצות הדרג השני טובות יותר (אפשר להשוות את יוטה, אוקלהומה ממפיס למילווקי, אטלנטה ומיאמי?)

          1. על פני טווח של 5-10 שנים (אשר הרבה יותר רלוונטי משנה בודדת), בוודאי שאפשר להשוות.
            תוציא את גולדן סטייט, ספרס במערב ואת קליבלנד ומיאמי של לברון במזרח, ותקבל השוואה בין קבוצות כמו:
            – שיקאגו, אינדיאנה, בוסטון, אטלנטה, וושינגטון
            לבין:
            – ממפיס, אוקלהומה, יוטה, קליפרס, יוסטון

          2. לאורך שנים הקבוצות האחרונות שנכנסו לפלייאוף במזרח היו חלשות מאוד כשבמערב גם 45-46 נצחונות לא תמיד הספיקו לעלייה.
            אם תסתכל על 10 השנים האחרונות מתוך 10 הקבוצות הטובות בליגה לפחות 6-7 היו מהמערב. כלומר, גם העומק ברמת קבוצות הטופ וגם בדרג השני היה יתרון משמעותי למערב.

  8. בקיצור, לקאבס ולבוסטון אותו מספר הפסדים והמאזן העונתי הוא 1:2 לטובת קליבלנד, כאשר המשחק הבא של בוסטון הוא בבית מול הקאבס.

    – אם הלברונים מנצחים את המשחק הזה אז יהיה להם יתרון במפגשי ראש-בראש ולכן שובר השיוויון שלהם.
    – אם בוסטון מנצחת, אז כדי שיסיימו עם אותו מאזן הפסדים היא צריכה להפסיד עד הסוף עוד משחק אחד יותר מהקאבס. שתי הקבוצות כבר שיחקו נגד המערב את כל משחקיהן, ולבוסטון מאזן חיובי 13:17 לעומת הקאבס עם מאזן חיובי של 14:16. זה אומר שאם הן יסיימו את העונה באותו מאזן, לבוסטון יהיה הפסד אחד יותר בתוך הקונפרנס (כי יש לה הפסד אחד פחות מול המערב). שובר השיוויון (אם הסידרה העונתית בשיוויון) הוא המאזן בתוך הקונפרנס, ובגלל שאין להן משחקים יותר נגד המערב, המאזן של קליבלנד בתוך המזרח (במקרה של שיוויון במאזן הכללי) בוודאות יהיה עדיף על זה של בוסטון.

  9. הראשונה במזרח הגיעה בשעה טובה ל-50 נצחונות – 5 משחקים לסוף העונה. במערב יש קבוצות עם 63, 59 ו-52 נצחונות.

    1. אז אתה כבר אחרי הקפה?
      בעיני אגב המיקום והמאזן של העונה הרגילה לא חשוב. יוסטון לקחה אליפות ממרתפי הפלייאוף.

      1. המיקום מאוד חשוב. עידו אולי יתקן אותי, אבל אם אני זוכר נכון, כל האלופות מלבד אותה יוסטון סיימו במקום 1-2 בקונפרנס שלהן, או לפחות תשעים ומשהו אחוז.

        1. בודאי שהמיקום מאד חשוב אבל אתה קצת מגזים. מאז האיחוד בין הליגות היו איזה 5 קבוצות שזכו גם ממקום 3. זה לא משנה את העובדה שרוב הפעמים הייתה זו קבוצה מדורגת 1 שזכתה.

        2. הפיסטונס סיימו במקום ה-3 במזרח ב-2004 ,
          ההיט סיימו במקום ה-2 במזרח ב-2006 (אבל רק עם 52 ניצחונות – שווה למקום ה-5 בליגה),
          דאלאס סיימו במקום ה-2 במערב ב-2011 (עם 55 ניצחונות, שווה למקום ה-5 בליגה),
          וצריך גם לציין את הסלטיקס של 2010, שהיו מרחק דקות מלנצח במשחק 7 של סדרת הגמר, בסיומה של עונה של 50 ניצחונות ומקום 4 במזרח,
          ואת הקאבס של 2015 שהיו 2 במזרח (53 ניצחונות), אבל רק 7 בליגה.

          1. הפיסטונס של 2004 היו קבוצה שונה אחרי ששיד עבר אליהם במהלך העונה. אם אני זוכר נכון הם היו בקצב של שישים ומשהו ניצחונות.

            ההיט של 2006 הם הבזיון השיפוטי הכי גדול שאני זוכר בגמר כלשהו. אליפות מכורה לגמרי. אין על זה שאלה.

            סלטיקס של 2010 זה בערך הסיפור של הרוקטס 95 רק בלי ההפי אנד.

            הקאבס ב2015 לא היו קרובים לאליפות.

          2. ב-2004, לפיסטונס היו 61% ניצחונות לפני שראשיד הגיע, ו-55% ניצחונות אחרי שהצטרף לקבוצה.

            ב-2015 , הקאבס כבר הובילו 2 – 1 . ומשחק 4 היה בקליבלנד.
            חצי דקה לסיום הרבע השלישי במשחק 4, גולדן סטייט הובילו רק ב-3 נק' הפרש.

          3. אתה יכול לתת איזה פרשנות שאתה רוצה אבל לפחות תדייק. אחרי ששיד עבר לקבוצה הפיסטונס היו 6-20. שזה 77% או בקצב של עונה מלאה 63 ניצחונות.

          4. פעם אחרונה שבדקתי 17 מ22 זה קצת יותר מ55 אחוז(וזה כולל הפסד במשחק הראשון בו הוא שיחק רבע, והפסד גם במשחק השני)

  10. מעקב עונת טריפל דאבל:
    לראסל חסרים (סך הכל!) 27 נקודות, 11 ריבאונדים ו-29 אסיסטים כדי לסיים עונה עם ממוצע טריפל דאבל ומעל 30 נקודות למשחק.
    יש לו 6 משחקים להגיע לזה. לדעתי הוא סוגר את נושא הנקודות והריבאונד במשחק הבא. אסיסטים – ייקח לו 2-3 משחקים.

  11. סיקור פגז ללילה מעניין.

    יוטה קבוצה חביבה ביותר אבל מתקשה מאוד נגד קבוצות בכירות. בפעם המיליון: הם חייבים שם עוד סטאר רציני.
    הפסד מפתיע לממפיס שנחלשת. נקודת האור במשחק הזה: טרוי דניאלס שמפגיז 6 שלשות פעם בכמה משחקים.
    24 נקודות לספסל של אוקלהומה מהוות תעודת עניות לקבוצה. יש המון כישרון ועומק בקבוצה. ממש חבל שכולם שם עסוקים בפסטיבל קובי בראינט #2, כלומר, המירוץ לטריפל דאבל. שה חייב להשתנות בפלייאוף ואני מעריך שזה מה שיקרה.
    מילה טובה גם לשארלוט שלא מוותרת על אף משחק ומציגה יכולת שמזכירה את תחילת העונה.
    מילוקי מצוינים אבל עדיין צעירים ונאיבים.
    שיקגו תעלומה, ניו אורלינס מחממת מנועים ועושה ניסוי כלים לקראת העונה הבאה. בוגבה דופקים 60 נקודות ו-25 ריבאונדים משותפים עם אחוזים מטורפים מהעונשין. עם חיזוקים במקומות הנכונים הולך להיות שם שמח.
    איבקה מראה את הפוטנציאל שלו ומזכיר נשכחות עם 6 בלוקים. אחד מסימני השאלה הגדולים בפלייאוף המזרח: איך ייראו טורונטו בהובלת לאורי (שיחזור מפציעה), איבקה ודרוזן.
    אטלנטה (כמו דטרויט) היא אחת הקבוצות היותר מעצבנות. הפסדים מיותרים והזויים במשחקים שחשובים להם. לא מקנא באוהדים שלהם.
    רחמנות על מיאמי אם אחרי הקאמבק המדהים שלהם הם לא יראו פלייאוף. כל אוהד ספורט צריך להיות בעדם. חבל שהלו"ז שלהם רצחני.
    כבוד לדנבר שלא מוותרת לפורטלנד בפוטופיניש. משחק ביניהם לבין פורטלנד יהיה אששש..
    משחק אדיר בין קליבלנד ליוטה שיכול להוות נקודת מפנה עבור האלופה.
    וושינגטון קבוצת חוץ גרועה וזו החולשה הגדולה ביותר שלה נכון לעכשיו. אני מאמין שבפלייאוף, עם עקומת למידה נגד יריבה קבועה בסדרה וחזרה לאותו אולם חוץ, זה ישתנה.
    רצף מרשים לגולדן סטייט. לקראת הפלייאוף שחקני הספסל צוברים קילומטראז' שערכו לא יסולא בפז.

    בגדול ערב משחקים חזק עם המון סקוררים שחרכו רשתות. מעניין לבדוק האם בעונה הזאת נשברו שיאי ההופעות עם 40 ו-50 נקודות.

    1. לגבי ההופעות האינדיבידואליות גם אותי זה מעניין. נראה שבכל קבוצה יש שחקן שיכול לתת 40 נק' בכל משחק.
      כמות כישרון אדירה בליגה.

  12. הפציעה של דוראנט עשתה רק טוב לג.ס מכמה סיבות:
    1. איגי חזר לכושר פנטסטי בגלל זה
    2. קרי התעורר מתרדמת העונה הסדירה שלו
    3. המשחק הקבוצתי שלהם שוטף יותר עם דוראנט יש הרבה בידודים
    4. הוכיחו לכולם שדוראנט זה רק צ'ופר בעונה הזאת

    1. לא מזמן אמר שדרן במשחק משהו מעניין (אם אני לא טועה, זה היה ג'ף ואן גאנדי בשידור של ESPN):

      "פציעה של סטאר בעונה הרגילה, כזאת שלא משביתה אותו להרבה מאוד זמן, יכולה דווקא לתרום לקבוצה בטווח הארוך, כיוון והשחקנים שמשחקים במקומו מקבלים זמן פרקט גדול יותר והם יכולים לצבור במהלך הזמן הזה ביטחון עצמי וחזרה לכושר. לכן, עם איך שהווריורס נראים כרגע, ייתכן שהפציעה של דוראנט היא ברכה בתחפושת"

      חייב להגיד במבט לאחור שיש טעם בדבריו.

  13. נדמה לי שאני מבטא קונצזנוס נדיר – כן, אפילו אני – בשם קוראי, לוחמי ובוגרי הופס ומשפחותיהם, אם נביע תקווה משותפת, להסתלקותה של מתמונת הפלייאוף של אטלנטה הוקס.
    די, נו.
    לא פייר אם מיאמי, או פול ג'ורג' הפנטסטי, לא יהיו שם, ובמקום זה הווארד ימשיך לשרך רגליים. והוא עוד הכי בסדר שם העונה. די אטלנטה. נקסט טיים. תודה.

    1. מבין אל ליבך סומסום.

      אני אישית אשמח לראות בקיץ לפחות את אחת מהקבוצות הללו (שיקגו, אינדיאנה, דטרויט ואטלנטה) מתחילה לבנות מחדש ושבינתיים אותה קבוצה תוחלף בפלייאוף ע"י פילדלפיה.

      הבעייה היא שאיני בטוח ששיקגו ואינדיאנה יסכימו לפרק ולבנות מחדש גם הקיץ, אם באטלר ו-PG13 יכנסו פתאום לפלייאוף ויתנו סדרה טובה.
      אטלנטה מלאה בשחקנים שרבים לא אוהבים ובראשם האוורד ושרודר. לפעמים אני חושב שאם היה שם גם מאמן ששונאים, הם היו אחת הקבוצות שכולם היו הכי אוהבים לשנוא העונה. ועם זאת, אני לא מבין את שיטת הניהול שלהם כרגע. זה ברור שהם החליטו לבצע תהליך של בנייה מחדש (עם העסקה על קורבר) וכנראה שמישהו החליט לבצע ביטול לעת עתה וכעת אם מילסאפ לא יחתום בסוף על הארכת חוזה, הגיוני שיצטרכו לעשות חישוב מסלול מחדש. אני אישית הייתי ממש שמח לראות את הקבוצה מפוצצת הכל ומתחילה מאפס, כי מעל ל-75% מהסגל הם ווטרנים שלא יתרמו לשיפור הקבוצה בעתיד הרחוק.
      בדטרויט אני חושב שכל מבנה ההנהלה בו ואן גאנדי הוא האדם החזק בחבורה היא לא בריאה ופוגעת בקבוצה, אך מעבר לכך, כרגע אני הכי מחזיק מהם מתוך הרביעייה הזאת, כי ייתכן מאוד שחסר בקבוצה הזאת רכז ראוי אחד מחזרה נוספת למאבקי הפלייאוף.
      השאלה היא מי הכי יתאים לדטרויט? אני אישית תוהה עם עצמי עד כמה יהיה חכם לדטרויט לנסות לבצע עם בוסטון עסקה על רוזייר או סמארט? שניהם יתאימו לטעמי לשיטת המשחק הלוחמנית של המועדון, אך אני מתקשה לראות את מי ניתן להעביר במקום כדי שתצא עסקה מאוזנת.

  14. תודה רבה על סיקור נהדר ותגובות נהדרות לא פחות, היום וכמובן בליל המשחקים. ממרום גילי מרוב שרציתי להגיב כבר שכחתי מה רציתי לומר. כמו שאמרו מונטי פייתון בסרט בראיין כוכב עליון, כנראה שזה לא היה חשוב.

  15. הלילה זו הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שראו סוג של דחיפות/בהילות במשחקה של קליבלנד.
    בהילות, אבל לא פניקה.
    (בלט במיוחד ברגע בו לברון ותומפסון התנגחו במהלך ההארכה השנייה.)

    יש לא מעט דברים חיוביים שהם לוקחים מהמשחק –
    קווין לאב עם משחק פוסט מצוין בהארכה השנייה,
    ג'יי אר סמית' עם שלשות גדולות, כולל אחת ענקית במאני טיים,
    ודקות טובות מאוד של דרון וויליאמס.

    ולגבי הטענה שלברון כבר over the hill?
    לילה בו הוא שיחק 52 דקות, יותר מכל שחקן אחר מ-2 הקבוצות,
    לילה בו הוא סיים משחק עם לא מעט הטבעות, ועם 5 רב' התקפה –
    אלו מלמדים אחרת.

    1. אני מתקשה להאמין שאנשים שטוענים שלברון הוא Over the hill אומרים זאת הם לא חסרי דעת או פרשני טלוויזיה שיוצרים דיון מכוון כדי להכניס כסף לערוץ התקשורת בו הם עובדים.

        1. האמת שאני אעדיף דיון מול מנחם מאשר דיון מול גיא או מולך, אבל אני עומד מאחורי דבריי.

          הנפילה אינה אצל לברון. הבעייה היא שגם לברון מבין שהצוות המסייע שמקיף אותו מאוד עמוק וכשרוני בצד אחד של המגרש. קברניטי הקבוצה היו בטוחים שבניית ההגנה סביב האתלטיות מעוררת ההתשאות של LBJ והיכולת של TT שהיא מעל המצופה בעמדת הסנטר תעזור להם להרכיב מן בסיס הגנתי מסויים, אך האמת עפה להם בפרצוף מהר וחזק משחשבו.

          כעת קשה לראות איך ניתן לגשר על בעייה זו, אך בגלל שבפלייאוף גם ככה החמישיות משחקות רוב הזמן (בעיקר כשמדובר בגרעין של קליבלנד, בראשו לברון), ייתכן שהם ירגישו את הבעייה הזאת פחות. האקס פקטור כאן הוא היכולת ל תומפסון והאם הוא מסוגל להיות רלוונטי בהגנה בפלייאוף, כי לקאבס אין שחקן שקרוב אפילו להיות מחליף ראוי בעמדה במקומו, כי פריי הוא בעקרון 4 מאוד גבוה שגם לא טוב בהגנה (אפילו מול הורפורד הוא יפסיד בסדרה).

      1. TT נועד עבור המאצ' אפ בפיינלס אפשריים מול גולדן סטייט.
        מול כל קבוצה עם סנטר קרוב לנורמלי – הוא חיסרון.

        למזלם של הקאבס, לסלטיקס אין כזה (הורפורד אחלה שחקן. סנטר מאיים – הוא לא), ולוויזרדס אין כזה (הפטיש הפולני, בדרך כלל מול הקאבס מזכיר יותר את הפטישים של יום העצמאות…).

        אם הקאבס יפגשו את הספרס בפיינלס?
        אז, לדעתי, הכל פתוח.
        (או נכון יותר – יהיה פתוח בתנאי ש-TT באמת יתעשת על עצמו.)

        1. אין מה לידאוג הספרס לא יגיעו לפיינלס.

          לברון כבר לקח אליפות עם חוטב עצים אוסטרלי בעמדת הרכז ועוד גבוה רוסי שכבר שכחתי את השם שלו.

  16. אחרי ההפסד היום לשיקגו סיימנו סופית תמאבק לפלייאוף , הייתה לי הרגשה שנפסיד , חבל שלא ניהיה בפליאוף יכל להיות מעניין מול גולדן סטייט , מקווה שיופקו מסקנות נכונות מהעונה
    החלפת מאמן וג"מ
    לא לחדש חוזה והולדי
    להביא צוות מסייע חדש לגמרי , פרייזר לא ברמה של רכז פותח , היל צריך להשתפר ובעקר צריך שחקנים שיודעים לקלוע , עם שתי הביגמנים הכי טובים בליגה צריך רק מישהו שיפגע שהוא מקבל כדור
    אנחנו וגולדן הקבוצות היחידות עם שתי שחקנים טופ 10 בסגל ,זה אומר שצריך רק צוות מסייע נכון

    1. NO הולכת בהחלט לכבוש את הליגה בשנה הבאה. הפוטנציאל בשמיים. בו-גבה בכושר שיא, ושניהם עוד לא התחילו למצות את מה שיכול לתת השילוב שלהם.

    2. להגיד שצריך רק צוות מסייע נכון הוא אחד ממשפטי האנדרסטייטמנד הגדולים שנאמרו כאן העונה.

      עם כל הכבוד לפוטנציאל העצום שיש כרגע בניו אורלינס, חשוב לזכור שהניסוי הזה גם עשוי לסיים ככישלון עצוב לפרנצ'ייז. כרגע אני מקווה שזה לא יקרה, אבל לעת עתה השילוב בין השניים לא נראה מלהיב כל כך.
      רובנו נשחפנו להייפ שהיה סביב המהלך הזה, אך בפועל זה נראה שהוא ידרוש המון עבודה כדי להתאים וליצור סוג של יתרון לקבוצה על הליגה.

      הבעייה הכי גדולה בעיניי היא שלצערינו לקבוצה יש ניהול כושל שהחלק הגרוע בו מגיע עד לקצה הצמרת בבעלים טום בנסון, שסביבו מתנהלת טלנובלה משפחתית ובבעלותו גם קבוצת הפוטבול של ניו אורלינס, הסיינטס. שלא תטעה, בנסון הינו אדם מנוסה שהרים את הונו בדרך הישנה בעסק מכירת המכוניות שלו, אך אני שההתנהלות המשפחתית סביבו והעובדה שיש לו חזקה ב-2 קבוצות ספורט מקצועיות הן עניין לא פשוט לעיכול והעובדה שהוא כבר בן 88 והאדם שאמור להחליף אותו לאחר שיעבור לעולם הבא היא אשתו, נשמע לי כמו אדם שאבד עליו הקלח והגיע הזמן שיעביר את השרביט לבעלים חדש שיכניס אווירה חדשה למועדון גם מבפנים ולא רק בסמל אחר.

      ואם נחזור שנייה אל הקבוצה עצמה – אני מאמין שה-GM דווקא צריך להיות על הכוונת יותר מאשר המאמן ג'נטרי. העונה הנוכחית לימדה אותנו שהמנג'רים לא חפים מפשע והעובדה שבכוחם להפיל את המאמן ולהשאר בעבודה, למרות שלפעמים הכישלון הוא באשמה ישירה שלהם, כבר לא יעבוד לרובם. אגב, אם יפטרו את ג'נטרי, ניו אורלינס צריכה לעבוד לא מעט כדי למצוא אדם שיסכים לאמן אותם ובנוסף לכך, יש גם יחסית מעט אופציות טובות בחוץ. הייתי בוחן את האופצייה של מסינה (העוזר של פופ) או את דרווין האם (העוזר של בודנהולצר), אבל לקבוצה כמו הפליקנס, שבכח היא כנראה רחוקה עוד שחקן אחד מגרעין שניתן לבנות סביבו קונטנדרית, לא יהיה חכם לשכור מאמן רוקי.

      ולגביי השחקנים, דווקא לא הייתי להוט להוציא את הולידיי מהמשוואה כל כך מהר. האופציות לא רבות בחוץ ואני ממליץ לאנשים להפסיק לחשוב שזה טריוויאלי לחשוב שכריס פול עשוי להשתכנע לחזור ל-"קבוצת נעוריו". אני אישית הייתי חושב על השארה שלו, כאשר אני מנסה לבצע מהלך על שחקן שעשוי להיות מתחת לרדאר בקיץ – דנילו גלינארי. ההגיון בהבאתו, היא שלא צריך לצפות ממנו להיות יותר מאופציה 3 בהתקפה. הקבוצה הריי רוצה להיות התקפית ופחות הגנתית, אז ההגנה שלו שלא תלחיץ את קברניטי הקבוצה. נוסף על כך, הוא קלעי טוב וגבוה ובכך הבאתו רק תגדיל את כל יתרון הגובה שיהיה לקבוצה על היריבות. אותו יתרון יווצר עם כמובן הולידיי נשאר כרכז. וכך נוצרת לך חמישייה מאוד גבוהה, שעם תהיה אפשרות להביא גם גארד גבוה נוסף שלא צריך שהוא יהיה מיוחד, מלבד אוריינטציה הגנתית בלבד (נגיד אופציות שעשויות להיות זולות הן ספולושה וטוני אלן) נוצר לך פה יתרון מסויים שעשוי להיות סוג של GAME CHANGER בעידן הסמול בול הנוכחי בליגה. אבל חשוב גם שנייה להרגיע את הציפיות הרבות ולאחסן את החלומות במגירה, כי כרגע יש לקבוצה 2 חוזים שתוקעים אותה ויהיה להם קשה לשחרר את עצמם מהם – היל, שמחזיק ב-10 מיליון דולר לעוד 3 עונות מהקיץ, ועומר אשיק, שמחזיק בחוזה של 8 מליון דולר לעוד שנתיים מינימום, עם אופציה שלו על השנה השלישית.

      אז אם נסכם זאת שנייה – יש לנו פה קבוצה עם בעלים סביר במקסימום, GM שצריך לעוף ואין לדעת מי הבעלים יביא במקומו (ושוב אזכיר – יכולות הבעלים "סבירות" במקסימום). המאמן עשוי להשאר ואני לא יודע את מי יביאו במידה ויפטרו אותו, אך ייתכן שכאן תהיה דווקא תשובה טובה. ולגביי הרוטציה? עם תקרה של 87 מליון בקיץ, כאשר זה בלי חוזה להולידיי ושום חוזה שניתן לפקוע, מלבד קאנינגהאם שעדיף שיישאר כרגע וגם חוזהו הוא רק 3 מליון – הקבוצה לא נראית במצב שהחימוש שלה יהיה קל.

      1. וכמובן בו לא נשכח – גם אם נניח וניו אורלינס תשתפר בעונה הבאה.

        התחרות שלה בצמרת היא מול קבוצת הסטארים שלא ראינו עד היום – הווריורס. להם אגב, יש הנהלה שיכולה להתחרות ברמתה אל מול הספרס באיכות שיש להם.

        אחריהם יש לנו את הספרס, עם שחקן שהוא טופ 5 מינימום בליגה והוא, כנראה, שחקן ה-TWO WAY השני הכי טוב בליגה אחרי LBJ. והקבוצה מנוהלת ע"י המאמן הטוב בה בפער ומעליו יש הנהלה, שכרגע היא עדיין הטובה בליגה.

        וכמובן אחריהם יש לנו את יוסטון, שגם בה יש את אחת ההנהלות הטובות בליגה ואחד השחקנים הטובים בליגה, אך מעבר לכך – היא כרגע בנוייה הרבה יותר טוב מהפליקאנס, כי היא הצליחה להקיף את הגרעין שלה (שכרגע מסתכם בהארדן בלבד) בשחקנים שיעזרו למצות אותו עד תום.

        ולצד זה יש לנו גם את מינסוטה, יוטה, פורטלנד ו-OKC. לכולן יש משהו ששניכם עדיין לא מציינים וראוי שתבצעו קצת ערעורים על עובדה זאת – כולן מחזיקות בהנהלה טובה משל הפליקאנס. גם אם הקבוצה תחזיק 3 שחקני טופ 10 בליגה, בלי הנהלה טובה שתקיף אותם בצוות נכון (הן רוטציית שחקנים והן צוות אימון), היא בסוף תמצא את עצמה על הקרשים ובמפח נפש גדול.

        אני מאמין שהכשרון של 2 הביג-מנים לבד ראוי לפלייאוף בעונה הבאה, אך זאת לא קבוצה שהגרעין שלה צריך להתחרות רק על פלייאוף ולכן אני לא יודע אם הקבוצה נראית כרגע כאחת שמסוגלת להגיע לרף המקסימאלי שהיא אמורה לשאוף אליו.

        1. העלית נקודה אחת משמעתית שתכלס קבוצות עם הנהלה טובה ממצאות את עצמן ובעצם זה יותר חשוב ממאמן או כוכב , האצבע המאשימה שלי היא קודם דאמפס ששרף 5 עונות סתם (כנראה דומרס יחליף אותו ,והוא בנה כבר קבוצה אלופה ובחר במיליציץ) , גנטרי בשנתיים לא הראה כלום ולא שיפר שום שחקן , השחקנים שהיו לו לא תואמים לשיטה שהוא מאמין , כמה היה מעורב אני לא יודע ,להחתים את אסיק ל4 שנים שברור שהוא לא מתאים זה טיפשי , הבעיה שבאמת לא קיימים מחליפים ראויים , אני רוצה להאמין שדיוויס וקוזינס ימשכו שחקנים טובים שחושבים אליפות ומאמן שרוצה להוכיח (קליפרי) יש סופר סטארים צריך רק ניהול נכון

  17. הטריפלים של ווסטבריק הם כבר חסריי תוכן כימעט כמו שיא הניצחונות של הקאפקייקס בעונה שעברה.

    בלילה שלברון שוב מראה איך מנצחים עם קלאס כדי לחפות על החברים, מבינים מי השחקן הכי טוב בליגה בלי תחרות.

      1. הלברון-הייט שלך מגוחך – יש בכלל ויכוח על זה?
        לברון ניצח במו ידיו, כמעט לבד בעצם, את "הקבוצה הטובה בהיסטוריה".
        עם שליטה בכל 5 הקטגוריות, עליונות בלתי נתפסת ממש, יותר ריבאונדים ובלוקים מבוגוט ודריימונד, יותר חטיפות ונקודות מהאחים ספלאש, יותר אסיסטים ויותר מהכל – מכולם ביחד, גם מהקבוצה שלו. במעמד הכי גדול, בתנאים הכי קשים.
        הישג שלא היה מעולם באף סדרה בליגה. ולא רק גמר. וכנראה לעולם לא ישוחז. הפיינאלז הגדולים בכל הזמנים של שחקן יחיד.
        אז להגיד שהוא לא השחקו הטוב בעולם?
        להגיד שהוא לא השחקן של הדור, כבר עשור בערך?

        אתם עושים מעצמכם בדיחה.

        1. בתור אחד שהוכיח שהוא מסוגל לחפור ציטוטים היטב כשהוא חושב שהוא צריך אותם, אולי כדאי שתחפור ותראה מה המגיב שכרגע הצבעת עליו כאחד שגורס כי לברון לא השחקו הטוב בעולם ולא השחקן של הדור, כבר עשור בערך, אומר על לברון.

        2. בייגלה – אתה סתם מבלבל במוח . אני שונא את לברון כאישיות בגלל שהוא חושב שהוא גדול מהמאמנים ומהמנהלים שלו ובגלל הבכיינות והניסיון שלו להידחף להיסטוריה כגדול מכולם . יש אימרה שמי שרודף אחרי הכבוד , הכבוד בורח ממנו .
          אבל מעולם לא טענתי שלברון לא שחקן גדול. כתבתי כבר שהוא הגדול בדור שלו , והוא בהחלט בשורה הראשונה של הגדולים מכולם . רק שנמאס לקרוא את טרול הפורום שלא יכול לכתוב 2 משפטים בלי ללקק לגדולתו של האליל שלו. נראה לי שהוא בכלל הטרול מוואלה בכינוי אחר .

          1. הליצן הכי גדול בהופס תוקף אותי 🙂🙂

            תיסתכל דחוף במראה כשאתה רושם שמישהו אחר רושם שטויות,רק אתמול רשמת שדוראנט שווה ביכולת ללברון.

          2. אם אתה תצטט , לפחות תעשה את זה נכון . כתבתי שהיום הוא קרוב ללברון בהנחה שלברון נמצא כבר בירידה מסויימת בגלל הגיל .
            יש לך איזה עניין בחיים חוץ מלפאר את אלילך ?

          3. קראתי את המילה "שווה" אבל מי אני שיבין מה הולך בראש לאחד שהחליט
            שהוא שונא את לברון ביגלל דברים שלא קשורים לכדורסל.

            אולי אם היית רואה את המישחק אתמול ואת הקאבס לאורך כל העונה היית מבין שהירידה נימצאת רק באשליות של ה-ללל.

            נ"ב, את תואר הליצנות הכוונתי ל-ISH ביגלל שהוא תמיד רושם שטויות בלי היגיון.

          4. רגע, אז אני רושם תגובה לסומסום ואורטון בתגובה שהוא רושם בכלל להייט טוען שאני תוקף אותו?

            יש כאן כמה אופציות, אף אחת לא מוציאה אותך טוב, ואחת מוציאה אותך סומסום (שזה כבר יותר גרוע עבורו מעבורך(אלא אם אתם באמת אותו אדם ואז המסכנות היא מחוץ לסקאלה של מסכנות אנושית))

            אז או שאתה שקרן עלוב ביותר, או שאתה לא מסוגל לחשוב ישר ומתבלבל עם עצמך או יכול להיות שעדיין … עדיין … עדיין זה כל כך כואב לך?

            וואוו, ברצינות, תתגבר מסכן.

    1. באותה מידה יכולת להגיד שעל פי החודש האחרון קליבלנד לא ראויה להיות בפלייאוף. לכל קבוצה יש חלקים טובים יותר ופחות בעונה. לא רק מה שקורה בסופה הוא שקובע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט