סן אנטוניו, פניקס, טורונטו ואורלנדו בשישי מלא הפתעות / רועי ויינברג

10 משחקים הלילה באנ.בי.איי, כשסן אנטוניו מנצחת את ניו אורלינס בהארכה. נוסף על כך, ראסל ווסטברוק קלע 48 נקודות עם 17 ריב' ו-9 אס' רק בשביל להפסיד לסאנס, והפתעות נוספות נרשמו ברחבי הליגה מהצד של אורלנדו (שניצחה את מיאמי), דאלאס (שניצחה את ממפיס) ומילווקי (שניצחה את הקליפרס).

*

ניו אורלינס פליקנס 98 (38-24)-סן אנטוניו ספרס 101 (13-47) (הארכה)

48 נקודות ו-32 ריבאונדים משותפים של בוגי ודיוויס לא הספיקו מול סן אנטוניו, שבדרך הבטוחה לעוד עונת 50 ניצחונות.

ברבע הראשון ניו אורלינס הייתה באופן יחסי יותר עדיפה ועלתה ליתרון של 6 נקודות. קוואי ואולדריג' הצליחו לצמצם אותו ברבע שני מצויין בו ניו אורלינס לא הצליחה למצוא את הסל ונעצרה על 18 נקודות ב-39% מהשדה ו-1 מ-7 מהשלוש. ברבע השלישי הסיפור נמשך, כשהפעם 2 הקבוצות לא מצליחות למצוא את הסל וסן אנטוניו עדיין שומרת על היתרון.

ברבע האחרון, לעומת זאת, סן אנטוניו עלתה ליתרון מבטיח של 74-67 9:27 דקות לסיום הודות לספסל. כשהחמישיות חזרו זאת של ניו אורלינס נראתה מחוייבת יותר והצליחה לעלות ל-84-87 בזכות דקות נהדרות של דיוויס, ונראה שהם יכולים לגנוב את הניצחון כשהם מובילים ב-4 נקודות בכניסה לרבע האחרון. לנארד קולע זריקה אחת מהעונשין, ואיבוד שטותי של ג'רו הולידיי נגמר בסל נוסף שלו. הולידיי מחטיא פעם נוספת, וקאזינס עושה עבירה על פאו גאסול. הספרדי קולע 1 מ-2 מהקו, והולידיי מחטיא פעם נוספת הזדמנות לנצח. המשחק הולך להארכה.

בהארכה פטי מילס קולע 2 שלשות חשובות ויחד עם אולדריג' מצליח להבטיח את הניצחון לסן אנטוניו בזמן שההתקפה של ניו אורלינס נתקעת פעם אחר פעם. לקאזינס הייתה הזדמנות להשוות על הבאזר והכדור לא נכנס, מה שהוביל להפסד רביעי שלו ב-4 משחקים בהם שיחק בשורות ניו אורלינס.

בסן אנטוניו, לנארד קלע 31 נקודות עם 7 ריב', 6 אס' ו-3 חטיפות. אולדריג' קלע 21 עם 15 ריב' ו-3 חס', מילס קלע 15 וגאסול 13 עם 8 ריבאונדים.

בניו אורלינס, דיוויס קלע 29 נקודות (14 מ-16 מהעונשין) עם 9 ריב' וקאזינס סיים עם 19 נקודות, 23 ריבאונדים שהשוו שיא מועדון ו-4 אסיסטים. הולידיי קלע 26 עם 7 ריב' ו-5 אס'. הספסל של הפליקנס קלע 16 נקודות לעומת 35 של זה בסן אנטוניו.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=6Q7bDo29sxw
*

וושינגטון וויזארדס 106 (24-36)-טורונטו ראפטורס 114 (25-37)

ניצחון חשוב לראפטורס שפותח את הקרב על המקום השלישי במזרח.

הקנדים פתחו את המשחק טוב ועצרו את וושינגטון על 35% מהשדה, אבל 10 מ-11 מהעונשין השאיר את הקבוצה הביתית בתמונה לצד דקות נהדרות של ג'ון וול. ברבע השני הספסל הנהדר של הקבוצה העלה אותה ליתרון של 19 נקודות, אבל בדקות שבהן החמישייה (דרוזן, קארול, איבאקה ו-ואלניוצ'אס) שיחקה ההפרש הזה הצטמצם משמעותית והקבוצות ירדו לחדרי ההלבשה ב-62-53 לקבוצת החוץ.

וושינגטון, ברבע שלישי טוב, הצליחה למחוק את ההפרש לחלוטין ולעלות ליתרון של נקודה. טורונטו החזירה אותו לעצמה לקראת הכניסה לרבע הרביעי, בו ג'ונאס ואלניוצ'אס ודמארה קארול סופסלו לטובת פי ג'יי טאקר ונורמן פאוול. האחרון קלע 14 נקודות ברבע, במשחק שבו הוא השווה את שיא הנקודות בקריירה (21). ההתקפה פשוט עבדה טוב באותו רבע, כשהם קולעים 35 נקודות (עם 3 אסיסטים בלבד) ב-12 דקות.

בטורונטו, דרוזן סיים עם 32 נקודות (10 מ-17 מהשדה), 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. פאוול קלע 21 נקודות עם 6 ריב', ג'וזף 15 עם 5 אס' ואיבאקה 14 עם 8 ריב' ו-2 חסימות.

בוושינגטון, וול קלע 21 נקודות עם 8 ריב' ו-7 אס'. ביל קלע 27, פורטר 18 עם 8 ריב' ומוריס 11 עם 8 כדורים חוזרים ו-5 אסיסטים.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=mvsaURCF67c
*

פניקס סאנס 118 (42-20)-אוקלהומה סיטי ת'אנדר 111 (27-35)

משחק מדהים של 48 נקודות, 17 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, 17 מ-18 מהעונשין והשחקן התשיעי בהיסטוריה עם 4 משחקים רצופים של 40+. כל זה לא הספיק בשביל שראסל ווסטברוק לנצח את פניקס.

הת'אנדר עלו ליתרון של 12 נקודות בתחילת הרבע הראשון ונראה שהם משייטים לניצחון, אבל פניקס לא ויתרה בקלות. היא צמצמה לחמש עם סוף הרבע. לאחר מכן, ברבע השני, הסאנס שילבו את החמישייה השנייה האפקטיבית שלהם – טיילר יוליס, לאונרדו ברבוסה, דריק ג'ונס, ג'ראד דאדלי ואלאן וויליאמס. הם הצליחו להמשיך את המומנטום ולהפוך את ההובלה כך שהמחצית נגמרה ביתרון קטן לפניקס.

פניקס לא מאבדת את היתרון הזה עד סיום המשחק. ברבע השלישי הם מקשים על או.קיי.סי ליצר נקודות והקבוצה מסיימת את אותו רבע עם 33% מהשדה. לאחר 36 דקות של כדורסל פניקס מובילה, 79-87. בנקודה הזאת לווסטברוק נמאס, והוא מתחיל ללכת לבד. הבחור קולע 20 נקודות ברבע האחרון. לצערו, הת'אנדר עדיין לא מצליחים לעצור את פניקס וברבוסה שקולעים 31 נקודות, נקודה אחת פחות ממה שהת'אנדר עושים בפרק הזמן הזה, ובסופו של דבר מפסידים.

בפניקס, בלדסו קלע 18 והוביל חבורה די מאוזנת. בוקר קלע 17 עם 7 ריב', וורן 15 עם כמות זהה של כדורים חוזרים, יוליס (7 אס'), וויליאמס (13 ריב') וברבוסה (11 ברבע האחרון) קלעו 14 נקודות כל אחד, שזה שיא קריירה של הראשון מביניהם. הקבוצה סיימה עם 49% מהשדה ו-28 אסיסטים.

באוקלהומה, מלבד ווסטברוק, אברינס קלע 13 נקודות. קנטר וסאבוניס קלעו 11 כל אחד.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=Bokx9tXB_M4
*

אטלנטה הוקס 130 (27-34)-קליבלנד קאבלירס 135 (18-42)

במשחק בלי הגנות קליבלנד הבטיחו מאזן חיובי.

הקאבלירס פתחו נהדר והובילו מהשנייה הראשונה של המשחק עד לאחרונה, כשאטלנטה לא מפריעה להם יותר מדי. הם הגיעו ליתרון של 17 נקודות באמצע הרבע השני ו-25 במחצית השנייה. אטלנטה צמצמה בסופו של דבר כשטיירון לו נתן מנוחה בגארבג' טיים לרוב שחקניו, משום מה מלבד לברון ששיחק במשך כל הרבע. קליבלנד קבעה שיא NBA חדש עם 25 שלשות במשחק, ועכשיו היא מחזיקה את שיאי השלשות למשחק בעונה הסדירה ובפלייאוף, כששניהם נקבעו בשנתיים האחרונות ומול אטלנטה.

בקליבלנד, אירווינג הפציץ 43 נקודות עם 9 אסיסטים (14 מ-21 מהשדה, 5 מ-8 מהשלוש) ולברון קלע 38 (14 מ-27 מהשדה, 6 מ-10 מהשלוש) עם 13 ריבאונדים ו-8 אסיסטים. השניים קלעו 81 נקודות משותפות, הכמות הגבוהה ביותר של שניהם ביחד מאז המשחק החמישי של הגמר האחרון. פריי וג'פרסון הוסיפו 11 נקודות כל אחד.

באטלנטה, הארדוואי ג'וניור קלע 36 נקודות מהספסל (65% מהשדה), רובן בגארבג' טיים של המחצית השנייה. מילסאפ סיים עם 27 נקודות ו-9 ריב', שרודר 17 עם 7 אסיסטים, הווארד 15 עם 10 כדורים חוזרים ובייזמור 14.

לעמוד המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=rl2MBZLpsPY
*

דאלאס מאבריקס 104 (36-25)-ממפיס גריזליס 100 (26-36)

במשחק הראשון של נרלנס נואל בחמישייה דאלאס ניצחה את אחת הקבוצות עם הצבע העמוק במערב.

המחצית הראשונה הייתה מאוד צמודה, כשיש 14 שינויי הובלה ואף קבוצה לא מובילה ביותר מ-4 נקודות. בסופו של דבר סת' קרי ונואל נתנו קרב הוגן לרנדולף וקונלי והצליחו להוביל בנקודה בסיום המחצית. ברבע השלישי הם מצליחים להגביל את ממפיס ל-22 נקודות ועולים ליתרון דו-ספרתי. ממפיס, למרות מחצית שנייה נהדרת של מייק קונלי, לא מצליחה להשוות או לצמצם למרחק של פחות מפוזישן אחד, מה שנותן לדאלאס ניצחון ביתי.

בדאלאס, קרי סיים עם 24 נקודות. בארנס קלע 18, פרל 17, נואל 15 עם 17 ריב' (שיא קריירה) ונוביצקי 10.

בממפיס, קונלי קלע עם 30 נקודות. רנדולף 24 עם 10 ריב', גאסול 13 וקרטר 10.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=IcuP3bIbtpM
*

מילווקי באקס 112 (33-27)-לוס אנג'לס קליפרס 101 (25-36)

משחק חד-צדדי לטובת מילווקי, שהעבירה את הגריק פריק לעמדת הפאוור פורוורד ופתחה עם ברוגדון, סנל ומידלטון.

החמישייה הזאת נתנה עבודה הגנתית נהדרת. הקליפרס זרקו 13 פעמים ברבע שלם, כשהם עם 9 איבודים ברבע. לשם השוואה, הבאקס עם 10 איבודים בכל המשחק. מילווקי ניצלה את המתפרצות הרבות בשביל לייצר יתרון של 15 נקודות, כש-18 מה-34 נקודות שלה ברבע מגיעות מהאיבודים של היריבה. ברבע השני הסיפור ממשיך, והקליפרס מסיימים את המחצית עם 16 איבודים ובפיגור של 23 נקודות.

הם לא חזרו משם. למרות רבע שלישי טוב ושיפור בקטע עם האיבודים במחצית השנייה (7 בלבד), הפער היה גדול מדי ואף שחקן בקליפרס לא לקח את המשחק על עצמו, כשמלבד פול איש לא זורק כמות דו ספרתית של פעמים. זה נגמר בהפסד רביעי ב-5 משחקים של הקבוצה מלוס אנג'לס מאז פגרת האול-סטאר, והם עוד עלולים למצוא את עצמם במקום השביעי במערב.

במילווקי, הגריק פריק (8 אס') ומונרו קלעו 24 נקודות כל אחד. מידלטון סיים עם 19 נקודות ו-4 חטיפות, דוולדובה עם 15 ו-8 אסיסטים וברוגדון עם 12.

אצל הקליפרס, גריפין (9 ריב', 8 אס') ופול (5 אס') קלעו 21 כל אחד. ג'ורדן קלע 14 עם 10 ריב' ורדיק הוסיף 10 נקודות.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=gEJkRgje83g
*

לוס אנג'לס לייקרס 95 (43-19)-בוסטון סלטיקס 115 (22-40)

תבוסה לייקרית ביריבות הגדולה ביותר בליגה, לפחות היסטורית.

הסלטיקס פשוט פתחו נהדר והובילו ב-25 נקודות במחצית. ההפרש הגיע ללמעלה מ-30 באמצע הרבע, אבל אז ג'ורדן קלארקסון התעורר ועם סדרת קליעות החזיר ללייקרס טיפה מהכבוד. בסופו של דבר המשחק עדיין נגמר בהפסד של 20 נקודות, אבל יכל להגמר בהרבה יותר.

בבוסטון, שבה 11 שחקנים שיחקו בין 10 ל-31 דקות, אייזיאה תומאס קלע 18 עם 8 אסיסטים. הורפורד קלע 17, בראון 16 עם 8 ריב', בראדלי 15, קראודר 14 וג'ונסון 13 עם 6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים.

אצל הלייקרס, קלארקסון סיים עם 20 נקודות (כל הנקודות ו-7 מ-9 ברבע השלישי, 0 מ-12 בשאר המשחק). ראסל קלע 17, רנדל 13 עם 7 ריב' ואף אחד אחר לא היה ראוי לציון.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=48ni_X7KhmM
*

אורלנדו מג'יק 110 (39-23)-מיאמי היט 99 (34-28)

הגנה נהדרת של אורלנדו נתנה להם ניצחון.

מיאמי נעצרה על פחות מ-100 נקודות ב-39% מהשדה ו-28.5% מהשלוש, כשהקו האחורי החזק שלה נעלם. דראגיץ' ו-וויטרס סיימו עם 4 מ-25 משותף מהשדה, וכשהם לא מוצאים את הסל המג'יק מצליחים לעלות ליתרון דו-ספרתי בשלב מוקדם ולשמור עליו עד לסיום, באחד המשחקים הטובים בקריירה של אלפריד פייטון (12 נקודות, 10 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-3 חטיפות).

באורלנדו, ווצ'ביץ' הוביל עם 25 נקודות ו-9 ריבאונדים. גורדון קלע 21 עם 10 כדורים חוזרים, פייטון כאמור סיים עם 12-10-8, פורנייה וגרין עם 11 כל אחד וטרנס רוס קלע 10.

במיאמי, ג'יימס ג'ונסון קלע 19 מהספסל עם 6 אסיסטים. וויטסייד (18 ריב') ודראגיץ' (9 מ-11 מהעונשין, 5 ריב' ו-5 אס') קלעו 15 כל אחד ואלינגטון הוסיף 14.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=3qCjWGb9-w0
*

יוטה ג'אז 112 (24-38)-ברוקלין נטס 97 (50-10)

המחזור הנהדר של הג'אז כלל גם ניצחון שלהם, לצד הפסדים של המתחרות על המקום הרביעי (ממפיס, אוקלהומה והקליפרס). כרגע יש להם יתרון של משחק וחצי על המקום החמישי. הניצחון הזה הושג בזכות שניים: ג'ו אינגלס, ששיחק 36 דקות וקלע 12 נקודות (4 מ-7 מהשלוש) עם 4 ריבאונדים, וג'ורג' היל הנהדר שסיים עם שיא עונתי של 34 נקודות ו-7 אסיסטים. הם חיפו על יום די חלש של גורדון היווארד (12 נקודות) והספסל (24).

ביוטה, לצד אינגלס והיל, פייבורס קלע 19 נקודות עם 12 ריבאונדים. היווארד קלע 12 עם 6 אסיסטים וגובר 11 עם 7 ריבאונדים.

בברוקלין, אייסי קלע 18 נקודות ולופז 17. קילפטריק הוסיף 10 מהספסל ובוקר לקח 11 ריבאונדים לצד 8 נקודות.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=3ZhN-Hy7JLk

*

פילדלפיה 76' 105 (38-23)-ניו יורק ניקס 102 (37-25)

בפילדלפיה, סאריץ' הוביל עם 21 נקודות, 10 ריבאונדים, 4 אסיסטים וצמד זריקות עונשין חשובות במאני טיים שהבטיחו את הניצחון. ג'סטין אנדרסון קלע 19 מהספסל, קובינגטון 16, אוקפור 12 עם 8 ריב', מקונל 11, הולמס ולואו-קברוט (9 ריב') קלעו 10 נקודות כל אחד.

בניו יורק, לאנס תומאס קלע 21 נקודות עם 7 כדורים חוזרים. פורזינגיס (7 ריב') ואנטוני קלעו 18 כל אחד, רוז קלע 20 ולי 16.

לבוקס סקור המלא.

https://www.youtube.com/watch?v=WYezH7f_UIQ

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 136 תגובות

  1. ג'רו הולידיי חייב לעבור לספסל. הוא לא יכול להיות מספר שלוש ליד שני שחקנים כל כך דומיננטיים ועדיין להשאר אפקטיבי, אבל כן יכול להיות שחקן שישי מצויין. פרייזר יתאים טוב מאוד ליד קאזינס ודיוויס ויוכל למצוא יותר טוב את הוליס תומפסון וקנינגהאם/היל מהולידיי כי הוא פשוט פליימייקר טוב יותר.

    1. יש בזה משהו , אולי באמת עדיף לחזור לפעם שהולדיי היה עולה מהספסל וסוחב שתקבוצה השניה קדימה , כל כך מבאס שאנחנו תקועים עם חור כל כך גדול בעמדות 2,3 עם שחקנים כל כך גרועים וששתים מהם החתמנו בקיץ על חוזים יחסית גדולים למה שהם באמת תורמים , כספי היה תופס למקום החמישיה בקלות אם לא היה נפצע , מקווה שנגיע לפלייאוף כדי שחקנים כן ירצו לבוא בקיץ , בכל מקרה בקיץ הייתי מעיף את כולם חוץ מבוגי דיוויס ופרייזר , יש מלא רכזים טובים וזולים מהולדי שבטח ירצה הרבה

      1. אני לא חושב שהפלייאוף ריאלי. אתם מרחק 4.5 משחקים ממקום שמיני, כשקאזינס עוד יפספס בגלל הטכניות הרבה. נשארו לכם 9 משחקים (מתוך 20) נגד קבוצות פלייאוף, וזה לא כולל 3 מול מיאמי ופורטלנד ששואפות לשם.

        מה שכן, שני משחקים מול דנבר. אם הפליקנס ינצחו את שניהם יש להם סיכוי די ממשי, אבל זה רחוק בהתחשב באיך שהסגל נראה. שנה הבאה, לעומת זאת, אני די בטוח שניו אורלינס תעשה פלייאוף. יש להם יכולת למשוך שחקנים עם שני סופר-סטארים ועיר נהדרת.

  2. למרות שזה מעניין כנראה רק אותי,
    כמה מילים על הסאנס :

    אלן וויליאמס. הוא לא בחירה מאוחרת, הוא לא נבחר בדראפט בכלל!
    14 נק', 13 רב', חטיפה, 3 חסימות, והמון אנרגיות מהספסל.
    הוא סוג של נגר, אבל מהסוג שכל קבוצה צריכה –
    שחקן שמשנה את המומנטום במשחק בזכות כל הדברים הקטנים שהוא עושה. 6 רב' התקפה נגד אחת מקבוצות הרב' הטובות בליגה זה מרשים.

    טיילר יוליס. שוב הוא מסיים משחק עם ה-(+/-) הגבוה בקבוצה, הפעם גם עם 14 נק' באחוזים טובים, 7 אס', 4 רב', 3 חטיפות. גם הוא מתפתח לשחקן שתורם המון כשהוא עולה מהספסל. והוא רכז אמתי, כזה שמחפש קודם כל את חבריו לקבוצה.
    בנוסף, ההגנה שלו – תענוג צרוף. ווסטברוק גדול עליו בכמה רמות (אבל זה נכון גם מול כל שחקן אחר בליגה), אבל מול רכז יותר "קונבנציונלי" ההגנה שלו נהדרת. הוא מנצל את מידותיו ה-"קצרות" ואת זריזותו לעבור דרך חסימות, ולשבור ניסיונות ליצור מיס מאצ' בפיק אנד רול, יותר טוב מכל שחקן אחר בליגה.

    1. מסכים בקשר לשניהם. וויליאמס זה הרול פלייר עם הפוסט-אפ שחצי ליגה מחפשת היום ובכושר נהדר בכמה משחקים האחרונים. יוליס נראה אחלה שחקן ואני שמח שהוא מקבל דקות. יחד עם כריס המשתפר ובוקר יש בסיס צעיר לא רע בכלל, ואני מקווה שגם בנדר יזכה לזמן משחק כשיחזור. קו קדמי של בנדר וכריס יכול לעבוד לא רע הגנתית.

      אבל יש משהו שטיפה מפריע לי, וזה ככה לא רק בפניקס – למה הצעירים מתחילים לקבל צ'אנס רק בשליש האחרון של העונה כשברור מנובמבר בערך שאין לכם סיכוי לפלייאוף? גם אורלנדו חטאה בזה, ובמידה פחותה גם ברוקלין.

      1. הלחץ של להראות שבחירות הדראפט הגבוהות "השתלמו".
        בסאנס הצעירים מקבלים דקות מתחילת העונה. רק בתחילת העונה אלו היו הצעירים הלא נכונים…

    2. צודק לגמרי, לא מבין מה ברנדון נייט עוד עושה בקבוצה הזאת כשהוא משחק.
      חבל שאין מי שינהל את הקבוצה הזאת כי יש להם שחקנים צעירים אדירים

  3. מאז הראשון, ללברון יש נתונים שגורמים לאלו של ווסטברוק להחוויר:

    27.1 נק', 60.5% מהשדה, 56.6% מהשלוש, 8.2 רב', 10.3 אס'.
    ואת זה הוא עושה כשהוא עדיין אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה (מוריד את אחוזי יריביו ב-5.5% בתקופה המדוברת).
    מדהים.

    1. האם היה שחקן שבעונתו ה-14 היה חזק במירוץ ל-MVP?
      עברתי על העונה ה-14 של שאר גדולי כל הזמנים ועוד כמה שחקנים.
      לפחות עד עתה, מבחינה מספרית, הוא עליון על כולם, כשמי שבולטים לטובה הם שאק וקארים. קארים נבחר לחמישייה השניה, אז אני מניח שלא. לגבי שאק אני לא זוכר אם היה עליו דיבור כזה בזמנו. גם קובי נבחר לחמישייה הראשונה, אבל אזא"מ לא היה חזק במירוץ.

      1. קארים ב-86' (עונתו ה-16!!!) סיים 4 בקולות לבחירת ה-MVP, וזכה בפיינלס MVP של אותה עונה.

        ויש כמובן את קארל מלון שזכה ב-MVP בעונתו ה-14 בליגה (1999).

    2. לברון מקום 1 במירוץ לMVP של העונה, זה לא רק הסטטיסטיקה זה איך הוא גורם לשחקנים לידו להיות טובים יותר.

      1. לברון בעוד עונה מצוינת, ואמרתי בתחילת העונה שתספיק לו עוד 'עונת לברון' כדי לקבל את ה-mvp. בעיקר בגלל הגמר של שנה שעברה וזה שלא זכה בתואר כבר כמה שנים למרות שאין ספק שהוא השחקן הטוב בעולם.
        אבל מה שהארדן ו-ווסטברוק עושים זה עונה ברמה היסטורית.
        עם כל הכבוד ללברון, ויש כבוד, יוסטון עם אותו מאזן של קליבלנד בקונפרנס הרבה יותר קשה ובבית הדרום מערבי, הכי קשה בליגה.
        ככה או ככה זה בין הארדן לווסטברוק והמאזן והדירוג של הקבוצות בסוף השנה יקבע מי מהם יזכה.

        1. הסטטיסטיקה של לברון לא נופלת מאף אחד אחר ובחודש האחרון היא פנטסטית אם הוא שומר על הסטטיסטיקה הזאת ההוא לוקח את MVP אין פה שאלה.

          1. מה זה לא נופלת מאף אחד?
            לברון עם 25.9 נק', 8.9 אס' ו- 8.1 ריב' למשחק
            הארדן עם 28.8 נק', 11.3 אס' ו-8 ריב' למשחק.
            2 הקבוצות עם אותו מאזן ולהארדן סטטיסטיקה משמעותית יותר טובה.
            מבחינת עונה, הארדן נותן עונה פשוט יותר טובה, ומביא את הקבוצה שלו להישגים יותר מרשימים ביחס לציפיות, למרות שאין ספק שלברון שחקן יותר טוב.
            ווסטברוק נותן עונה סטטיסטית פשוט פסיכית. מטורפת ממש עם 31.7 נק, 10.7 ריב' ו10.1 אס' למשחק. העונה הכי חזקה של שחקן בודד שאני זוכר מאז שהתחלתי לראות כדורסל לפני 23 שנים. הטיעון היחידי נגדו הוא שהוא לא מביא את הקבוצה להצלחה, והיא אפילו מאכזבת ביחס לציפיות בתחילת העונה.
            לברון ענק כהרגלו אבל לדעתי זה עדיין רק בין הארדן לווסטברוק.

          2. העונה של ווסטברוק אפילו לא בין 10 הטובות שאני זוכר. העונה שעברה של קרי טובה יותר משמעותית. וזה עוד לפני אני מכניס את עניין ההצלחה הקבוצתית. אין שום דבר יוצא דופן סטטיסטי בעונה של ווסטברוק ל-MVP. כלומר, יש את עניין הפיקציה של השיטה העשרונית, אבל זה ממש לא רלוונטי לעניין ההשוואה הסטטיסטית הבין עונתית. ה-PER שלו טוב אבל לא חריג לטובה (בטח שנחות מקרי או לברון או דוראנט בעונות ה-MVP שלהם) וגם בסטט' מתקדמות אחרות הוא לא בולט לטובה. היעילות שלו ביצור נקודות זוועתית וגם ההגנה לא טובה.
            אז מעבר לפיקציה של השיטה העשרונית, אני לא מוצא שום דבר היסטורי ובטח שלא פסיכי מבחינה סטטיסטית לעומת עונות MVP אחרות, אפילו בעשור האחרון בלבד.
            לדעתי להארדן מגיע עד כה (אבל אני גם חשבתי שהגיע לו לפני שנתיים).
            היתרון של לברון על השניים הוא ביעילות יצור הנקודות ובהגנה, אבל לכל אחד יש את היתרונות שלו.
            לגבי הטיעון של המאזן לפי האזור, אז אפשר פשוט לנרמל. 58 משחקם זהים לכל קבוצה (בית/חוץ מול כל יריבה) ו-24 שונים. אין שום בעיה לנרמל. אם למשל במשחקים הבין אזוריים למערב יש 52% הצלחה (לא זוכר בדיוק, אבל אאל"ט זה משהו באזור) אז על 24 משחקים זה הפרש של 2 ניצחונות/הפסדים. לא דראסטי. זה לא ש-50 ניצחונות במזרח שווים 60 במערב, אלא 52. תגיד אתה כמה 2 נצ'/הפ' משפיעים בשיקול ל-MVP.

          3. אפלטון ידידי לא מתאים לך לטעות ככה נכון ווסטברוק קולע יותר נקודות אבל הוא קולע אותם באחוזי אפקטיביות מחרידים לעומת לברון הארדן גם נופל מלברון. 8 ריבאונדים ו11 ריבאונדים לא באמת מרשימים לגארד כשהסנטר לוקח פחות פמפום על ידי הקבוצה. אני לא מדבר בכלל על נתוני ההגנה שבהם לברון נותן נוקאוט מוחץ לשניהם. לברון לא נופל משניהם בסטטיסטיקה. עם זאת לברון בניגוד אליהם פחות חושב על סטטיסטיקה אישית.
            כמעת שכחתי לדבר על כמות אסיסטים המדהימה של השניים אבל צריך לזכור שזה בגלל סגנון המשחק שמשוחק בקבוצות, שהסטטיסטיקה תעלה ככל שהיוסאג יותר גדול.

          4. רק לגבי הריבאונדים אצל הארדן, מכיוון שאני רואה כל משחק של הרוקטס כבר 3-4 שנים. אין שום פמפום. הגבוהים פשוט אחראים לעשות בוקס אאוט והגארדים לוקחים את הריבאונדים ורצים קדימה. גם בברלי עם כמעט 6 ריבאונדים למשחק, ומדובר על שחקן של 1.85 מ'.
            באוקלהומה השיטה דומה, לפחות במשחקים שראיתי, רק שם אין את בברלי שיחטוף ריבאונדים אז ווסטברוק קופץ על הכל.
            לברון ענק, אני האחרון שיזלזל בו, וגם קאווי נותן עונה שהיתה מכניסה אותו למירוץ בכל שנה אחרת, אבל השנה הנתונים של הארדן ו-ווסטברוק פשוט פנומנלים.

  4. מעולה רועי.
    כמה דברים קרו הלילה, אני לא יודע מאיפה להתחיל.
    1) ווסטברוק- מה לעזאזל הקטע שם? עונה מטורפת לווסטברוק, פשוט מדהימה. אבל קשה לי לתת לו את ה-mvp כשהקבוצה שלו נראית כל כך גרוע. וזה לא שאין שם שחקנים. 6 שחקנים שנבחרו טופ 12 בדראפט, 3 שחקנים שנבחרו טופ 3 בדראפט.
    קבוצה נוזלת כישרון וסחטיין על פרסטי שהצליח לאסוף כל כך הרבה כישרון מבלי לשבור את הבנק (ולחשוב שדוראנט היה אמור להיות שם אם היתה לו אישיות וכבוד עצמי).
    עם כמה שהוא מדהים, יהיה ממש קשה לתת לו את ה-mvp מהמקום ה-7.
    2) סאריץ'- עושה את הדרך הבטוחה לקחת מהחבר אמביד את תואר רוקי השנה. למרות שאנשי המדיה המעפנים בטח יתנו לאמביד.
    3) אטלנטה-קליבלנד- מה לעזאזל הקטע שם (2)- משחק פסיכי שלא ראיתי, נראה ששתי הקבוצות שיחקו משחק התקפי מושלם, או שלא היו הגנות? מה מהשניים?
    4) אורלנדו – סוףסוף הסגל נראה מאוזן ושכל אחד יושב במקומו. ואיך הם לא ראו שזה יקרה עוד מתחילת העונה?
    5) טורונטו- וושינגטון: הספסל של טורונטו בהנהגת פאוול רצח את ספסל המכשפים. טורונטו ניצחה בסידרה העונתית בין הקבוצות, יכול להיות קריטי למקום השלישי במזרח.

    1. קליבלנד פשוט הפסיקו לשחק בחצי השני של הרבע האחרון.
      עמדו והסתכלו על מילסאפ קולע פעם אחר פעם מתחת לסל.

      ב-3.5 הרבעים הראשונים?
      הם שיחקו כדורסל יוצא דופן. הנעת כדור ברמה הגבוהה ביותר.

    2. הכדורסל של קליבלנד היה מהמם ביופיו הנעת כדור מדהימה עד הרבע 4 שהתחילו לזלזל ויפה שאטלנטנה כמעט וניצלה את זה.

      ווסטברוק בעונה סטטיסטית מדהימה עם זאת הקבוצה יכלה להיראות הרבה יותר טוב שחקן שחושב רק על הסטטיסטיקה האישית, אני לא רואה שום שחקן פורח לידו , ווסטברוק קר מ3 לידו משחק צלף כמו מקדמורט אבל הוא מחליט להמשיך לזרוק מ3.) הקבוצה וגם הוא יכל להיות שחקן הרבה יותר טוב עם מאמן נורמלי, יש לו סגל שלא נופל מזה של יוסטון.

      פאוול היה מדהים הלילה, גם ככה הספסל של טורנטו עם זאת מה שהשאיר את המשחק צמוד זה הלחימה של וושינגטון (קלעו 16 נקודות יותר בהזדמנות שנייה) הם קלעו באחוזים נוראיים כל המשחק.

    3. מסכים איתך. לתת MVP על קבוצה שהיא בקושי מגרדת פלייאוף… פשוט לא.
      אם העונה נגמרת היום הייתי מצביע להארדן.

        1. לברון מקום 1 במירוץ לMVP של העונה, זה לא רק הסטטיסטיקה זה איך הוא גורם לשחקנים לידו להיות טובים יותר. אין לי ספק בכלל שאם לברון היה במקום ווסטברוק באוקלהומה הם היו במקום ה2, גם בהפסד לבוסטון בשנייה האחרונה יכל לזרוק אבל חיפש את השחקן הפנוי (דרון), ווסטברוק ראש בקיר.

          1. ארבעת הזריקות האחרונות במשחק היו ניסיונות ל-3, ווסטברוק מסר בשלוש הזדמנויות בכולן לשחקן פנוי עם 37% או יותר לשלוש בעונה, אחת נכנסה.
            את הזריקה הרביעית זרק (וקלע) אברינס מאסיסט של מקדרמוט.

            מקדרמוט היה עם 0-4 לשלוש ו2-8 בסה"כ בערב הדמגוגיה הזו מגוחכת.

            ולברון? כששיחק עם נוריס קול הוא היה מחליף, בלי ווסטברוק הוא יהיה הראשון. השני אגב, רוקי שנבחר 55 בהצלחה.

          2. הסגל של אוקלוהמה לא נופל ואפילו מתעלה על זה של יוסטון קאנטר ווסטברוק וגם אולדיפו יכול ליצור שחקנים טובים כמקדמורט ואדאמס פלוס שחקנים משלימים לא רעים אחוזי האפקטיביות של ווסטברוק מהשדה מגוכחים (בחירת זריקות רעה מאוד),רק תביט בשיפור באשל השחקנים ליד לברון שמתבטא בין היתר באחוזים מהשדה, איך הם פורחים איך הוא פעם אחר פעם ניסה להכניס את קורבר למערכת ולמרות שהחטיא נתן לו כדור ועוד כדור, עכשיו תביט בווסטברוק השחקן האנוכי בליגה (כמות אסיסטים לא מעידה על חוסר אנוכיות ואוגואיסטיות) שחושב רק על הסטטיסטיקה האישית, אוקלוהמה אם מאמן נורמלי (אי אפשר לקחת מדונבון את ההשגים במכללות אבל כמאמן הוא נוראי) שהיא משתלט על ווסטברוק היתתה מגיעה רחוק הרבה יותר אין פה שאלה בכלל.

          3. זה בגלל שהוא מעפן והוא מפחד לקחת את הכדור לסל בשניות האחרונות כדי לא להחטיא ושיגידו שהוא לא מייקל.
            הוא זורק מרחוק\מה3 או מוסר, כי החטאה ל3 יגידו "טוב הוא מעולם לא היה קלע 3 גדול"

          4. ברוך רובין, הניתוח שלך לקוי גם בנוגע לRW וגם על דונובן.
            עד האולסטאר אשתקד הייתי מסכים לגבי דונובן אבל לאחר קרוב לשנתיים שהוא במועדון זה נראה אחרת לגמרי.

            כל מה שהקבוצה הזאת צריכה זה לסיים את העונה הזאת עם כמה רצפים בהם כל השחקנים החשובים עשירים ובעונה הבאה אני כבר רואה אותם קונטנדרים כמעט ללא שינויים בסגל.

            לגבי כל הכישרון שנשפך מokc אם היית עושה טרייד בין הארדן לrw המיקומים היו הפוכים רק שאני בספק אם okc לא נלחמת על מקום 8.

        2. אם הדירוגים בסוף השנה יהיו כמו עכשיו אתה מרגיש בלב שלם לתת לווסטברוק את ה-MVP?
          אין לי ספק שממקום 4-5 אם ישמור את ממוצע הטריפל דאבל (כרגע הוא 10.1 אס', זה די צפוף), הוא חייב לקבל בלי לשאול שאלות.
          אבל ממקום שביעי, כשהארדן נותן כזו עונה פסיכית ויוסטון הפתעת העונה ועולה על כל הציפיות, זה חייב ללכת להארדן.
          בכל מקרה קרוב קרוב

          1. את האמת אני לא רואה את הפרס הולך לווסטברוק סטטיסטיקה אישית מדהימה (אחוזי אפקטיביות בהתקפה נמוכים מאוד), וקבוצה שלא ממצה חלק מהפוטנציאל שלה בגלל אגואיסטיות ואנוכיות, השחקנים של אוקלהומה נראים מהוססים שווסטברוק יורד וזה מובן חצי שנה הם עומדים ומסתכלים על ווסטברוק הולך ראש בקיר. הארדן בעונה אישית מצווינת אבל בגלל הנפילה בחודשיים האחרונים הוא ירד אצלי מהמקום ה1 ברשימה שלברון תפס אחוזים מדהימים מכל מקום ובעיקר איך שחקני המשנה פורחים לידו. ווסטברוק ממקום 7 לא יקבל MVP.
            עם זאת אין לי ספק בכלל שהארדן עדיף על ווסטברוק בגלל קבלת ההחלטות.

          2. ברוב זכיות הMVP גם אם המועמד לא נתן את השורה הסטטיסטית הטובה באותה עונה אם הוא נותן פרק זמן מסוים של יכולת נדירה זה מה שמטה את הכף.
            למשל הרצף של ה35+ נק' של דוראנט בעונת הMVP כשווסטברוק פיספס חצי ממנה בגלל פציעה.

            מה שווסטברוק עושה השנה בדקות הקלאצ' הוא פשוט הזוי, ההפסד אמש ושלשום היו הפסדים מספר 2 ו-3 בלבד מתוך 12 משחקים שנכנסים לקטגוריה (5 דקות אחרונות של רבע אחרון\הארכה הפרש +-5)

  5. וואו נראה כמו לילה נהדר.
    ראיתי את הדקות האחרון של הספרס – אחלה פיניש וקאווי גנב את הנצחון עם החטיפה מהולידיי לפני סוף הזמן החוקי.
    משהו באטלנטה מוציא מקליבלנד יכולת קליעה נדירה – שנה שעברה בפלייאוף הם תפרו אותם כל משחק וסיימו את הסדרה עם איזה 18 שלשות בממוצע, היום שיא ליגה עם 25. וזה בלי לאב וגיי אר. מ פ ח י ד.
    וקיירי. ביום שאטלנטה תולים את הגופיה של פיט מרביץ הוא מראה שיש בו משהו שאין לאף שחקן בליגה. יש לו מהלכים שהוא משאיר אותך עם לסת ברצפה.
    עוד הפסד חוץ לאוקלהומה ששוב מוכיחים שהפער בין משחקי בית לחוץ הוא מה שכנראה ישאיר אותם במקום השביעי ולא מעבר. אמנם בק2בק אבל כך גם פיניקס. 2 הפסדים לסאנס ולבלייזרס, לא מתאים. וראסל – מטורף פשוט. היום ההפסד על הספסל כי ווסטברוק היה 10+ בדקות שלו.

    שאפו לדרוזן שמצליח להחזיק את הרפטורס בעניינים בלי לאורי. נורמן פאוול משכיח את טרנס רוס והיום הספסל של הראפטורס נתן נוקאאוט למקבילו מהוויזרדס, בניגוד למשחק הקודם מלפני כמה ימים.

  6. תודה על סיקור נהדר ללילה עם הרבה עניין!

    סחתיין על דאלאס שהביאו את נואל. לא יודע אם יצליחו להעפיל לפלייאוף העונה, אבל יש להם בסיס נהדר לשנים הבאות.

    1. מסכים. אפילו אם העונה הם לא יגיעו לפלייאוף, הם מסיימים אותה עם הקו הקדמי שלהם לשנים הבאות, האריסון בארנס ונואל. שניהם שחקנים טובים מאוד וצעירים שיכולים להגיע רחוק בדאלאס. רי-בילד מזורז ואפקטיבי

          1. בסוף השנה הבאה (2017/8) יהיה לדאלאס מקום לשחקן חופשי על חוזה מקסימום, גם אם הם נותנים לנואל 20 מיליון (יורדים 25 מיליון של נוביצקי).

    1. לי, אישית, נמאס "מהמרדף" אחרי מקום טוב בלוטרי.
      יהיה מה שיהיה, אני שמח שהם נותנים לי סיבות טובות לצפות בהם משחקים כדורסל.
      ב-15 משחקים האחרונים של הקבוצה, "רק" ב-4 משחקים הפסדנו בדאבל פיגרס, בלי להיות בתמונת הסיכויים עמוק ברבע הרביעי.
      ב-11 משחקים מתוך ה-15 הגענו ושיחקנו כדורסל עד הסוף.
      על זה אולי אפשר לבנות משהו בעונה הבאה.

      1. כאשר העתיד המקצועי והכלכלי של הקבוצה מונח על הכף אנחנו חייבים לרדוף אחרי הלוטרי. הסאנס נועדו לבינוניות במקרה הטוב אנחנו רוצים דגל נוסף בתקרה ובמצבנו רק הלוטרי זה האפשרות.

  7. ראסל הולך עם הראש בקיר ולא מוכן להשתנות אפילו מילימטר אחד. בפלייאוף הכל יתחבר ויבואו הניצחונות. באמת כל הכבוד לפרסטי. מגנט-כשרונות.
    אם אוק לא נכנסת לחמש הראשונות – לברון MVP. התרגלנו להצגות שלו אבל חייבים מדי פעם ״לרענן״ את ההתפעלות ממנו. שני רק למייקל.

  8. תודה רבה רועי.
    הקליפרס מפסידים וממפיס ואוקלהומה לא מנצלות את זה.
    צריך להוריד כבר את הקליפרס למקום השישי כדי שדוראנט יוכל לנוח עד גמר המערב

  9. ערב מצוין ורוב התוצאות מפתיעות (המשחק של הלייקרס מחוץ לטופס. של פיניקס לא! ויופי שכך). ממה שראיתי/ השלמתי:

    הבאק-קורט של הספרז בעייתי, זה ידוע. למזלם פטי מילס הופך לקלאצ' – נדמה לי שהוא מגיע לעונה הזו בהמשך מ – תצחקו – הטורניר האולימפי האדיר, שבו הוא היה הכוכב והגו-טו-גאי של הנבחרת שלו. עצוב לראות את דני גרין. היה רגע דרמטי שהוא קיבל כדור לקליעה פנויה מהשלוש, האוטומט שהכרנו. והוא ויתר, נכנס לצבע, והחטיא מ-2, בחוסר בטחון מוחלט.

    כמו שהקאבס שיחקו 3 רבעים, כל קבוצה היתה מובסת. שני הסופרסטארים בתצוגת פיינאלס, ולברון בוחר למי לתת לקלוע מהשלוש, ולא חסרים שם אנשים. בום בום בום. לא פייר ממש. איך שהם נראו ברבע הרביעי – לא רק זלזול, אלא גם דברים שמתיישרים, וקודם כל עייפות.
    הקבוצה ביתרון 25 באמצע השלישי – ובכל זאת לברון משחק 39 דקות? האיש לא רק מועמד ראוי ל-MVP – הוא השחקן שמשחק הכי הרבה דקות העונה בכל הליגה. זה בלתי נתפס. וזה עלול לעלות ביוקר רב מאוד, סייבורג או לא.

    בקרב על המיקום במערב, תשומת לב לפער בין יוטה ואוקלהומה. הטובה מהן תהיה מדורגת בכל מקרה כמס' 4, כראש הבית שלה – בלי קשר למאזן הכולל. הפער כעת הוא 3 משחקים (מפגש אחרון בין שתיהן באוק' עוד שבוע), ונדמה שיוטה תסיים 4. כלומר, צמרת המערב הולכת ונראית ככה:
    1-2 ג"ס / סן אנטוניו
    3 – יוסטון
    4 – יוטה
    5-7 – קליפרס, ממפיס, אוקלהומה
    8 – דנבר (אולי פורטלנד)

    לו אני תסריטאי בהוליווד – ג"ס נושרת למקום 2, ראסל מתבצר במקום 7, האקסית פוגשת את הבעל הבוגד – כשהוא עדיין פצוע. יאמי.

    1. והצד השני בצמרת המערב, הספרז –
      ההבדל בין מקום 1 ל-2 הוא קודם כל האפשרות המאיימת לקבל את הנמסיס, את הקליפרס, כבר בסיבוב ראשון. PTSD. במקום דנבר.
      ואז דרבי טקסני עם יוסטון בחצי – בדרך לג"ס בגמר. טו טאף טו הנדל. הספרז, אני יותר ויותר משוכנע בזה, יילחמו בפול כוח על המקום ה-1, שגם שולח את היריבה הגדולה שלהם במערב להסתבכות כבר בסיבוב הראשון, בלי דוראנט.

      1. הלילה נקבל תשובות ראשונות האם פופ חורג ממנהגו והולך בכל הכוח על מיקום על חשבון מנוחה – בק טו בק מול מינסוטה.יכולים לנצח גם עם סגל חלקי אבל אם הם מסתערים על הווריורס הם לא יכולים להרשות לעצמם הפסד הלילה.

        1. אני חושב שהוא ינסה ללכת על זה. אפילו בסגל קצר הם יכולים לנצח את מינסוטה, למשל בלי אולדריג' (ואז פאו פותח במקומו) וטוני פארקר (ואז דיוז'נטה מורי מקבל דקות). ההבדל בין מקום 7 ו-8 במערב השנה עצום.

    2. אני לא רואה איך אוקלוהמה יכולה להתמודד עם גולדן סטייט עם או בלי דוראנט, גולדן סטייט פגועה ובתקופה רעה אבל גם בלי דוראנט ההבדלים ביניהם שמיים וארץ.

  10. 1. לברון הוא תופעת טבע. האם מתחילים לחפש חרשי אבן לסתת ראש חדש בהר ראשמור?
    2. לספארס לו"ז רצחני לשבוע. חמישה משחקים, פעמיים באק טו באק עם מפגשים מול יוסטון, מיני והווסטברוקס.
    3. למה מגיע כ"כ מעט קהל לוושינגטון? מוזר.
    4. רמת הקליעה בליגה- הטובה בהיסטוריה.
    5. מה יהיה על המקום השמיני במערב? אני מת שדנבר תהיה שם, אבל מתאים לי שגם דאלאס יהיו שם (ומי יודע, אולי ינקמו את ההדחה המוקדמת שלהם לפני שנים כשהם איישו את המקום הראשון במערב [ובליגה] ונבעטו ע"י הווריורס בסיבוב הראשון).

  11. אני חייב להגיד שבמשחקים האחרונים טורונטו הולכת יותר ויותר על סגנון גולדון סטייט – פותחת עם ואלאנציונאס, אבל בהרבה דקות עולה עם טאקר כ4 ומזיזה את איבקה ל5 סטייל דריימונד גרין, וזה עובד לה נפלא. דווין קייסי (ייתכן וטעיתי בשמו?) יוצא מהשבלוניות של לאורי את דרוזן, וזה נותן לטורונטו מימד נוסף חזק מאוד. מקווה שהם יסיימו מקום 3, כי סדרת גמר מול קליבלנד עוד יכולה להפתיע הרבה אנשים

    1. מסכים. הדקות של איבקה בסנטר בגמר המערב היו טובות (במשחקים 1-4) ונתנו לאוקלהומה יתרון 3-1. הם עושים בשכל שסוגרים משחקים עם שניהם מקדימה ולא עם ואלניוצ'אס היותר כבד.

      שילוב שהייתי רוצה לראות בטורונטו, ואני מאמין שנוכל לראות בזמן הקרוב, הוא נוגירה ליד איבקה. הם שני כלבי תקיפה עם הגנה מעולה שיכולים להתמודד עם כל צבע חזק, להגן על הטבעת או מחוצה לה אישית וגם להיות יעילים בהתקפה, עם שילוב של תנועה בלי כדור וקליעה מרחוק.

    2. חייב להגיד שכל תחרות מול הקאבס תהיה מעניינת. לכן, לא כזה משנה מי תסיים איפה בעיניי, למרות שברור אוהד הסלטיקס, ברור שארצה שהם יהיו #2. בכל מקרה, טורונטו פועלים בסגנון של גולדן סטייט, אך, לצער כולנו, לא רציונלי לחשוב שהחיקוי הזה יצליח כמו שם. הם קולעים הרבה פחות טוב מהם. אף שחקן, מלבד לאורי וקצת איבדה , לא באמת מרווח להם את הצבע. ולא מדבר בכלל על משחק המסירה….

      בעיניי הדרך שלהם להתחרות מול הקאבס הוא לנצל דווקא את העומק, הפיזיות והגובה שיש להם. זה הצליח מול בוסטון בבית ואני בטוח שזה גם יקשה על הקאבס. ומצד שני, שאר המתחרות במזרח קולעות כל כך טוב שאני לא יודע איך הרכב כזה יעבוד בהגנה. אבל זה כרגע קלף שרק הם מחזיקים בו בצמרת המזרח ושווה להם לחשוב על זה גם, במקום לחכות את השאר.

  12. היה ערב מאוד מהנה הפעם.

    כמה נקודות:

    1. מיאמי: ההפסד הלילה עלול לפגוע במרדף להגעה לפלייאוף.
    הלו"ז שלהם החודש יותר קשה משל דטרויט ולשתיהן יש משחק ראש בראש בסוף החודש שעשוי לקבוע מי תשאר בפלייאוף ומי תתמקם במקום הכי מבאס בליגה – מקום 9 (עמדה גרוע לפלייאוף. עמדה גרועה לדראפט).

    2. קליבלנד: לראות את הצורה שהם שיחקו הלילה ולהיזכר שלאב וסמית' לא שיחקו גורם לך להבין שכנראה שבארקלי צודק באמרותיו ב-TNT. לא משנה כמה כישרון יש כרגע בליגה. התחרותיות גרועה מאוד. זה לא כמו בתקופת ג'ורדן שכל פעם הייתה קבוצה נפלאה שניסתה לתת להם תיגר. מי יילחם בקאבס?
    טורונטו – הולכים All-In, אבל הפציעה של לאורי פוגעת ביכולת למקם את עצמם טוב לקראת הפלייאוף, גם מעמיסה יותר מדי על שאר השחקנים בסוף העונה, וגם פוגעת ביכולת להפוך ליחידה מסונכרנת שמראה אם יש ביכולתה לאתגר את הפייבוריטית בקונפרנס.
    וושינגטון – ההפסד הלילה לא יהיה מחזה נדיר. בוגדנוביץ' חיזוק טוב ל-"אין ספסל' שהיה לפני כן, אך הוא לא Difference maker שייתן להם יתרון כלשהו על ספסל עמוק כמו של טורונטו ובוסטון. ואם מולן לא, אין בכלל מה לציין את הקאבס. הרבה נשענים על היכולת של וושינגטון מול קליבלנד במפגש האחרון, אך רבים שוכחים שזה משחק בעונה הרגילה להסדרת משחקים של הפלייאוף, הקאבס היו נראים אחרת. שלא לדבר שעכשיו הם אחרי חיזוק.
    בוסטון – אין מה לדבר בכלל…אין עליהם לחץ. העונה הזאת היא עוד אחת מה-"תהליך" הארוך שההנהלה מבצעת ובינתיים הם נהנים מכמה שזה הולך להם, כי עד כה הם לא מרגישים שמשהו התפוצץ להם בפנים ואיך איך לערער על כך.

    3. בוסטון: ואם כבר עסקינינו….למה אף אחד לא מדבר על ההופעה המצוינת של ג'יילן בראון היום. רבים אוהבים לרדת עליו (שלא בצדק) שהוא לא בחירה טום 3 ושוכחים שהיה גם דראפט חלש וגם הוא לא "אשם" בבחירתו במקום הזה, אלא הנהלת הסלטיקס. השחקן נראה מצויין היום ואני אציין שמדובר השחקן שהוא רק בן 20, רוקי בקבוצת צמרת הפלייאוף שאין לו הרבה הזדמנויות כמו שאר ה-Peers ב-class שלו. אם הקבוצה תדע לפתח אותו לאורך הדרך, הוא יהיה מצויין ויגרום לרבים לקחת את מילות הגנאי בחזרה. הנקודה העיקרית שלי מכאן – לאנשים רבים היום אין סבלנות. הם שמים את כל מה שאמרתי בהתחלה בצד ומםנים ישראל אצבע לבעיות ונחפזים להסיק מסקנות מהירות מדי. וחבל….רואים שיש לו הרבה כישרון.

    1. התחרותיות בליגה היא החזקה אי פעם, בטח שיותר מניינטיז והאייטיז.
      היא פשוט מרוכזת בקונפרנס אחד.

      כל מה שצריך זה לבטל את הקונפרנסים.

      1. אתה יודע מה יפה בעיניי? שהטענה שלך ושלי אינן מתנגשות.

        אתה מדבר על תחרותיות כמדד לשוויון באיכות בין הקבוצות שיש בכל קונפרנס עם עצמן ובכלל.

        אני מדבר על התחרותיות שקבוצות בליגה יוצרות אל מול הפייבוריטיות. התחרות היום אינה כמו התחרות שהייתה בשנות ה-90 וה-80. חלק ממה שהפך את הבולס לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה היא העובדה שהם הביסו בכל פעם קבוצה מיוחדת אחרת. הבאד בויז בדטרויט, הרוקטס של הולאג'ואן, בהתחלה הם גם אלו שסגרו את החלון של השואוטיים בלייקרס, הם ניצחו את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה ללא טבעת – יוטה ג'אז של סטוקטון ומאלון. הייתה להם תחרות גדולה. לקבוצות הללו הייתה יכולת להלחם מול הבולס, אך היכולת של אותה קבוצה הייתה מיוחדת ולא ניתנת לחיקוי עד היום.

        בכל מקרה, מה שהצעת לגביי שינוי הפורמט של הקונפרנסים הוא דבר שגם אני טענתי שצריך לקרות רק לפני כמה ימים ולכן אני מסכים איתך לחלוטין. אבל השאלה שנשאלת היא למה אתה מתכוון בביטול הקונפרנסים? האם ביטול משמע לבצע שינוי בפורמט או שכוונתך היא לנהל את הליגה כמו בכדורגל, תחת דיביזיה אחת בלבד? כי אני מסכים עם האמרה הראשונה. הפיכת הליגה לקונפרנס אחיד רק יזיק לטעמי.

        1. תעבור על רשימת האליפויות באייטיז ובנייטיז ותראה שלא היתה שם תחרות שבכלל מתקרבת למה שהיום.

          יש לך 7 אלופות שונות בעשור האחרון, ונותרו עוד 3 שנים שנים לסיומו.

          ג'ורדן עשה טריפיט בגיל 36 ביחד עם עוד שני כוכבים בגיל הזה, כשהם מנצחים בגמר חבורה גריאטרית אחרת עם 3 כוכבים בגיל 35+, אחרי שניצחו בעצמם חבורה קשישה אחרת בגילאים האלו בגמר המערב.

          הבולשיט הזה לא יכול לעבוד היום כי הליגה הרבה, הרבה יותר תחרותית.

          בנוסף, עם כמה שאנחנו יורדים על רכות של תקרת השכר, אז בכלל לא היתה תקרה. השמיים הם הגבול. זה למה קראו לו אייר ג'ורדן..

          עם ג'ורדן לא פורש, הוא עם 7-8 טבעות בעשור אחד.

          מג'יק, עם 5 אליפויות ו9 גמרים, ואם לא היה מתקמצן על פאקט קונדומים, לך תדע איך זה היה נגמר. הוא פרש יותר צעיר ממה שלברון עכשיו…

          בגדול, כמות משחקים שווה מול הקבוצות. באזור ה50-55 משחקים.

          וסדרות של הטוב מ9 על מנת להחזיר את אובדן ההכנסות מצמצום המשחקים בליגה, של 1-16, 2-15, 3-14 וכ"ו.

          1. מסכים עם כל מילה.
            מה גם, שהיום שחקנים בני 35 נראים פאתטיים מול המעופיים בני 20 שהליגה מביאה והם גם לא יכולים לעמוד בקצב המשחק ובלו"ז המשחקים כמו ילדים בני 20 (שאגב נפצעים בזה אחרי זה אבל זה עניין אחר).

        2. רק אוסיף שג'ורדן מעולם לא ניצח את אולג'ואן בסדרה, וגם לא היה מנצח 😉
          התחרות בשנות ה-90 היתה מאוד חזקה, גם במערב וגם במזרח, אי אפשר לטעון שלא. אבל התחרות שיש היום לא פחות גדולה.
          פשוט גם אז, כמו היום היה שחקן אחד שההשפעה שלו על המשחק והשליטה שלו על בקונפרנס היתה אבסולוטית. עילויים כאלה מגיעים פעם בדור.

          1. אז לא הבנתי – אתה טוען שצריך לשנות את צורת החלוקה בליגה או פשוט לא לחלקה ולבצע עונה סדירה כמו בכדורגל?

            דבר שני, אתה שוכח דבר חשוב מאוד….לברון ג'יימס החליף קבוצה באמצע הקריירה שלו. זה יצר זעזוע בליגה. פעמיים (כי הוא גם חזר לקאבס בסוף). השחקן עצמו הגיע כבר 6 פעמים רצוף לגמר מהמזרח. בצד השני? שושלת הלייקרס, שושלת הספרס ושושלת שנבנית בגולדן סטייט. הרבה תחרות….

            ומאידך, השאלה שנשאלת היא מה בעינייך מוגדר כתחרות? אצלי אישית ההשוואה היא לליגות האחרות באמריקה. שם המצב הוא אחר מה-NBA ואני מאמין שהיא האחרונה בייצור תחרותיות במפעלה.

            אני מאוד מכבד את דעתך, אך עדיין אציין זאת – שייתכן והיו אלופות שונות ואין כבר רצפים כמו פעם, אך זה נושא שחוזר על עצמו בכל מקום בספורט ולא ספציפית ב-NBA. אני מאמין שזה נובע ממשתנים נוספים (למשל כלכליים) שלא היו אז, אבל זה לא הניתוח שאני רוצה להכנס אליו.

            מה שאני מנסה להבהיר הוא שאם הקומישינר בעצמו מודע שהתחרות עדיין לא בשיאה בליגה, כנראה שזה לא טענה חסרת בסיס.

    2. 1. יונתן אני מסיק מהצגובה שלך שלא ראית את שנות ה80 ו90 השושלות בליגה היו עמוקות בהרבה ריכוז הכוכבים בקבוצות בכירות היה גבוה מאי פעם (בשנות ה80) התחרות היום גדולה בהרבה מאז.
      להסתמך על משחק עונה רגילה נגד האין הגנה של אטלנטה כן המזרח סגור אבל קליבלנד ממש לא תראה ככה בכל משחק,זה אחד ממשחקי ההתקפה הטובים ביותר שהיו העונה.
      2. גיילן בראון ממש לא אשם שהוא נבחר בבחירה כה גבוהה האצבע המאשימה מופנית לאיינג שבחר בשחקן עם תקרה כל כך ברורה. איזה פוטנציאל אתה רואה בשחקן הזה? להסתמך על משחק אחד זה לא רציני במיוחד נגד האין הגנה של הלייקרס אהובתי. החסרונות שלו ברורים אין קליעה מ3 בעמדת SF, קבלת החלטות וכדרור לקוי מאוד, וחודר בינוני במקרה הטוב. גם בקבוצה שעושה טנקינג הוא לא היה מוכן לדקות משמעותיות הוא כל כך בוסרי בהתקפה ממש לא שווה בחירה 3.

        1. ממש אבל ממש לא אינגרם עם אתה זוכר בתחילת העונה פחדתי מאינגרם אינגרם הראה איכויות ופוטנציאל שגיילן בראון יכול רק לחלום עליו.

      1. ברוך, טול קורה מבין עינייך. לפני שתטען שאחרים לא ראו משחקים ניתחו נכון את הממצאים, אני מציע לך לראות משחקים שהם לא רק של הלייקרס, כי אני לא חושב שאתה מנתח נכון את שאר כיתת הרוקיז של העונה בכלל ובפרט את בראון והפוטנציאל שלו.

        א – לגביי התקרה שלו, יש סקאוטים שמבינים יותר טוב משנינו לגביי ניתוח יכולת ופוטנציאל של שחקנים והם כולם קבעו לבראון תקרה גבוהה מאוד (זה הרבה ממה שכן גרם לאיינג' לבחור בו, לעומת דאן, הילד ומורי שלהם קבעו תקרה נמוכה יותר).

        ב – תתפלא, אך דיווחים אמינים הכריזו השבוע שבראון נמצא כרגע בין המועמדים לרוקי העונה, גם אם הוא לא מהריאליים לזכות, כיוון והוא הראה שיפור מתמיד לאורך העונה והוא תורם בקבוצת פלייאוף. אני מניח שזה יבוא לידי ביטוי בכך שהוא צפוי לסיים בין חמישיות הרוקיז בסיומה. הקליעה שלו ל-3? הוא קלע החודש 41% מה-3. והאחוז שלו מקשת ה-3 בפינות הוא מהגבוהים בליגה בחודש וחצי האחרון. וזה באמת כך סטטיסטית ולא ע"פ מה שאני חושב.

        ג – שאר היכולות שדיברת עליהם. כדרור? לפי מה שבדקתי, לא רבים הם השחקנים בעלי יכולת כדרור גבוהה כשהם נכנסים לליגה. גם בראדלי היה כזה והוא במקום אחר לגמרי היום. קבה"ח? הוא רוקי. מה אתה מצפה ממנו? שיידע לקחת רק החלטות נכונות בקבוצת צמרת? מאיזה ניסיון בדיוק? כל רוקי באשר הוא, גם אם זה היה טאונס או לברון בזמנו, לא היו מושלמים בנושא הזה בהתחלה. ועדיין כולם השתפרו פלאים. וגם הוא משתפר גם בזה בצורה ניכרת ומפליאה. חודר בינוני? צפה שוב במשחק של הלייקרס מהלילה ותגיד מה אתה חושב על יכולת החדירה שלו. ותזכור שאתה מנתח רוקי בשנתו הראשונה כשהוא בן 20 בלבד, כך שתבצע ניתוח אמין והוגן. הוא יודע לחדור טוב. הסיומת לוקה בחסר וזה משהו שגם השתפר העונה וימשיך להשתפר בעתיד.

        שורה תחתונה, לשחקן יש המון פוטנציאל ולא נכון לשפוט אותו לפני שיש לו אפילו עונה אחת מתחת לחגורה. בנוסף לכך, אם אנליטים של הליגה טוענים שהוא בעל פוטנציאל גבוה וגם מכלילים אותו ברשימה המורחבת לרוקי העונה, כאשר יש לו מעט הזדמנויות מכולם, כנראה שיש בשחקן משהו.
        להגיד שהוא לא היה מוכן לדקות משמעותיות בקבוצת תחתית זה בוודאות מכריז שלא ראית את השחקן באופן קבוע ואתה נשען נטו על סטטיסטיקה בסיסית ותו לא. וחבל….

        ב- מסכים איתך שלא ציפיתי בליגה באותן שנים. ביצעתי מסקנה לאחר ניתוח ממצאים שראיתי עם השנים ולמען התגובה עצמה. ומאידך, אין לי בעייה להודות בכך ולהגיד שייתכן גם שהנני טועה באותו נושא, אך לטעמי, כנראה שבסופו של יום התחרויות לא באמת גדלה או השתנתה יותר מדי מאז. צורת המשחק השתנתה. התרבות והיכולות של השחקנים גם. אבל ייתכן מאוד שהתחרויות לא גדלה מספיק, כי כנראה שאם רבים גם טוענים לכך (רבים שכן צפו בליגה בזמנה בעיניהם) אז יש גם בנקודה הזאת משהו.

        1. .א. אני חי את כדורסל המכללות שנים, שום סקאוט שהוא לא אוהד וחסר אוביקטיבות ראה בבראון משהו ששווה בחירה 3 יתרה מזאת הוא היה צריך להיבחר בבחירה ה15-20. 0.5 שלושות ב33 אחוז זה יכולת שלא קיימת. בגלל ששחקנים נשארים רק שנה 1 במכללות כיום יש יותר ויותר שחקנים שמגיעים לא מוכנים לליגה עם פוטנציאל עצום (דראפט 2014 שממשיך להתפתח הוא דוגמה מצוינת) הבעיה שכאן הפוטנציאל והתקרה ברורים מאוד.
          במשחק הבא תתמקד בחסרונות שלו שהם:
          1. כדרור לקוי מאוד (הוא מסתבך עם הרגיים ועושה צעדים כאשר הוא מנסה לנצל את הצעד הראשון), כמעט ובלתי אפשרי לתקן את זה.
          2. לא קיימת קליעה מ3 אני מחכה שיהיה יציב לא להסתמך על חודש 1
          מסיים בינוני מאוד ליד הטבעת.
          3. לגבי החדירה הוא חייב לנצל את זה זה הכלי היחידי ההתקפי שהוא
          הגיע איתו לליגה ברמה בינונית אבל שוב פינישר בינוני מאוד.
          4. מכניקת הזריקה- הוא לא יציב בשחרור הזריקה יש זריקות שהוא משחרר מאוחר.
          הוא יותר מדי בוסרי בהתקפה ואפסייד מאוד בינוני.

          לגבי ניתוח רוקי אני מנתח לפי הפוטנציאל שראיתי במכללות צריך לתת לשחקן 4 שנים לפני שאפשר לקבוע לא חסר שחקנים שנתנו עונה ראשונה פנטסטית ובאו עם הייפ לא נורמלי ונפלו (או גי מאיו דוגמה טובה), ולא חסר שחקנים שצמחו מאוחר פה אני בטוח שזה לא המצב. לגבי איינג הוא מנגר מצויין בוחר גרוע שנה שעברה היו לו 8 בחירות הוא לא ניתל אף אחד לטרייד. כשהנכדה תירדם אני אעבור איתך על בחירות הדראפט של איינג ותבין כמה הוא נוראי .

          1. יש לאיינג' הרבה בחירות תמוהות בדראפט. אין לכך ספק. אבל הבחירות האחרונות שלי, לטעמי, הן טובות.

            סמארט, בראדלי ובראון הם חלק מהן. אנשים אוהבים לציין את גידנס ופאב מלו הנקודות הרעות וזה לא רק מה שמשקף. יש כאלו שהולכים רחוק יותר וטוענים שגם סאלינג'ר היה בחירה רעה ושוכחים כמה הפציעות השפיעו לגביו (וזאת מבלי לזכור שמדובר בבחירת סוף סיבוב ראשון).

            ולגביי בראון – הדירוג שלו לא היה בשום פנקס במיקום כזה נמוך. אתרים מובילים ואנליטים רבים דירגו אותו מקום 7 במקרה הכי גרוע. אתה צופה בכדורסל מכללות. מצויין. שאפו מוריד בפניך את הכובע. אתה טוען להמון דברים נכונים ללא ספק. אך חרף טענותייך, אני עדיין מאמין שבראון משפט מהר מדי ויש לו המון איכויות שיתגלו בהמשך לגביו. היו מספיק שחקנים שהיו בנק' התחלה דומה לו, מבחינת יכולת ופוטנציאל, והם הגשימו את עצמם. הדוגמא הבולטת ביותר מבחינתי הוא ג'ימי באטלר, שעוד היה בוגר מכללה, ועדיין הגיע לליגה עם יכולת קליעה נמוכה, יכולת הנעת כדור שנוייה במחלוקת ולמרות שהיה עם מגוון יכולות גדול יותר, הוא עדיין לא היה חזק באף תכונה כזאת. וזה בתור בוגר מכללה. והריי לנו היום הוא במקום אחר לגמרי. ויברטור הוא לא דוגמא אחת לכך. ישנם עוד רבים.

            ברוך, אני באמת מאמין שלבראון יש המון מגרעות, אך ביכולתו עדיין להפוך לשחקן מצויין. אל לך לשכוח שהוא גם נבחר גבוה בדראפט לא גדול בכלל, בלשון המעטה. נשפוט אותו בעתיד. כרגע אין לי ספק שהוא מראה יותר ממה שצופה ממנו. ואני אומר זאת בתור אוהד בוסטון.

        2. לגבי הליגה בארקלי בזמנו היה שחקן מצויין ואין ספק שאחד משלושת השחקנים הטובים בעולם, עם זאת בכל הקשור לרשנות ונוסטלגיה של שחקני העבר אין להם שמץ של מושג ואובייקטיבות. השחקנים היום והקבוצות טובות יותר מאי פעם הרמה ואתלטיות עלתה פלאים ואיתה גם התחרותיות, חלון ההזמנויות לשלוט הצתמצם הרבה יותר. שחקני העבר לא מוכנים לקבל שזוהי האבולציה של המשחק. הדרים טים המקורית הייתה חוטפת היום בראד אם הייתה משחקת נגד השחקנים הטובים בעולם. בשנות 80 בעיקר וגם טיפה ב90 היה את קבוצות העל החזקות ביותר (ביחס לשאר הליגה הרמה עלתה פלאים), לא רק שהיו הרבה פחות כוכבים אלא שהם היו ממוקדים ב2-3 קבוצות.

          1. שוב אני אגיד, אני לא אומר שזה לא חסר הגיון, אך אני באמת מאמין שגם פעם התחרותיות הייתה קיימת. הליגה היום מנסה לנטרל כמה שיותר מקרים בהם היא עלולה להיפגע. פעם זה פחות היה ככה. אני בטוח שניהול הליגה של פעם כמו היום היה מניב תוצאות דומות. הגיוני מאוד שהליגה גם התפתחה. אחרת היא לא הייתה מצליחה. אך אם זאת, אתה עדיין מתעקש על נקודה שאתה מציין אותה ולא מתמקד על מה שאני ציינתי. אני אמרתי שאין מספיק קושי התחרותיות אל מול הפייבוריטיות. לא דובר פה על רמת היכולת של כלל הקבוצות ואיך הכשרון מפוזר בליגה. יש אלופות שונות? שוב – הרבה מזה גם נובע מהתנודה של לברון בין קבוצות. זה משנה סדרי עולם בליגה כזאת. חשוב, מעבר לכך – זה גם ניהול הליגה שיוצר את התחרותיות ולא בהכרח הכישרון והיכולת.

    3. מסכים לגבי ג'יילןבראון. העלה מהלך בחודש האחרון, יופי של שחקן בלי קשר לאיזה מקום הוא נבחר

  13. שאלה – איך לברון מול הארדן ווסטברוק וקוואיבנתונים מתקדמים כשמשקללים נתוני הגנה והתקפה? Winshare, defensive raiting וכו?

  14. אני בדר"כ רואה את המשחקים של OKC כשאני חוזר מהעבודה בערב ולכן איני מגיב כי לרוב הדיונים נסגרו.

    דבר שחוזר על עצמו אחרי כל משחק זו ההתעסקות בווסטברוק (RW להבא מפאת אורך) כאילו אין אף אחד אחר בקבוצה. אני לא אוהב להגן על אף אחד כי זה ספורט וביקורת זה זכות של האוהדים אבל כשרושמים דברים כ"כ מגוחכים נראה לי ראוי להתייחס.

    כל מי שאומר שRW לא סופר אף אחד בקבוצה מדבר מבורות, מספיק רק לצפות בראיונות לפני\אחרי משחקים, לזהות שפת גוף במהלך משחק למשל חלוקות כיפים, להיות הראשון שמגיע להרים שחקן מהרצפה, חגיגות ועידוד מהספסל אחרי מהלכים חיוביים וגם שליליים ושאר דברים קטנים שמעידים על יחסים מצוינים אז בבקשה תפנו את הביקורת היכן שצריך או שתוכיחו אחרת.

    לגבי הסטטיסטיקה רבים מנסים בכל פעם להקטין אותה מכיוון שקשה להם לתפוס כיצד זה קורה. אני יכול לשים שתי שורות סטטיסטיות ולהפוך את השמות והתגובות יהיו הפוכות, דבר שיוכיח את טענתי בקלילות.

    למה הערב כשהוא לא איבד הרבה וקלע ב47% הטיעונים הפכו לזה שהוא לא מוסר לאף אחד?
    זה נכון שהוא זורק הרבה בדקות האחרונות אבל לרוב זה כי מדובר בזריקות לא רעות ולראיה הוא קולע אותן באחוזים טובים אבל הרבה פעמים ריבוי הזריקות נובע מריבוי מצבים פשוט כי הוא זה שרוצה את הניצחון יותר מרוב האנשים במגרש למשל 40 שניות לסוף הוא מגיע ראשון לכדור שגראנט הסיט וסיים עם דאנק קליל.

    אני אתן דוגמא נוספת לנתון חיובי שבשורה התחתונה יחשב שלילי:
    1-3 מתחת לסל נתון שעלול לשקר בbox score, clutch וגם בheat map.
    כ4 דק' לסוף בטווח של 10 שניות הוא לקח 3 זריקות הראשונה לייאפ שהחטיא, לקח ריבאונד התקפה, שוב פיספס, חטף את הכדור וקלע.

    ארבעת הזריקות האחרונות במשחק היו ניסיונות ל-3, RW מסר בשלוש הזדמנויות בכולן לשחקן פנוי עם 37% או יותר לשלוש בעונה, אחת נכנסה.
    את הזריקה הרביעית זרק (וקלע) אברינס מאסיסט של מקדרמוט.

    בחיי גם כשאני שופט אותו (כמו את יתר הסגל) בעיניי עצמי אני לא מוצא את עצמי מגן עליו כ"כ…

    1. כל התלונות לווסטוולף מתרכזות בסופו של דבר לאחת:
      בזמן ששחקנים אחרים מנסים לשפר את המשחק הקבוצתי, Russ the Fuss מתרכז בלשפר את המשחק שלו בלבד. הוא לוקח אחריות בלעדית ויחידה על המשחק ולאף אחד אחר אין הזדמנות לעזור או לגדול לצידו. האמונה שנראית מהסגנון שלו היא שהוא היחיד שמסוגל לשחק ולנצח, וככה הקבוצה נראית.
      הכי פשוט להשוות בין קרי ללילארד. שני שחקנים שאני מאמין שדומים הרבה יותר ביכולת שלהם משאנשים חושבים. אבל רק אחד מהם מוותר על הכדור לרגעים רבים כדי לחרוך את הקשת בתנועה וחסימות כדי לשחרר שחקנים אחרים שעוזרים לנהל את המשחק. בפורטלנד מר משולם נתפס כשחקן שצריך להציל את לילארד לפעמים. בגולדן סטייט קליי נתפס כאחד מצמד הספלאש בראת'רס. זו כל התורה. משטר סמכותני מול ליברלי.

        1. חייב, אבל חייב, נתון כדי להתייחס? לא ראית משחקים שלו?
          סבבה, ראסל הוא השחקן הראשון בהיסטוריה שעובר את ה-40% Usage של כל הפוזשנים של הקבוצה שלו (עובר את ה-42). צמודים מאחוריו – קובי של 2006, ג'ורדן של 1987 ושוב ראסל של 2015. ונתון ה-True Shooting שלו רק קצת יותר גבוה משל עצמו של לפני שנתיים, אבל נמוך משל קובי בשיא אגואיסטיותו ושל ג'ורדן שעדיין לא הבין שחמישה מנצחים משחק.
          הארדן? עם Usage של 33%. רחוק מאחור.

          1. שזה טיעון נהדר אם רק קובי וMJ היו רכזים, מה גם שמי שאמור לחלוק איתו את הנטל הוא סאמאג' כריסטון רוקי שנבחר 55 בדראפט 14, פירטתי לגביו בעבר.
            השבוע צורף גם נוריס קול שהוא בגדר סימן שאלה לאחר ששיחק בסין השנה.

            הUSG הוא גבוה מכפי שאני הייתי רוצה, אך הוא גם גבוה ממה שRW היה רוצה.
            הנה עוד דוגמא מההפסד לפיניקס אמש, היו כמה דק' שג'ונס(?) ג'וניור, הבחור מתחרות ההטבעות, נדבק לRW לאורך כל המשחק, הוציא דאבל טכני ושלח אותו מספר פעמים לעונשין ונתן לו לעבור אותו בקלות כי לא היה מרוכז אבל, הוא הצליח לעייף קצת את RW שלמרות שהוביל לצמצום בהפרש בדק' הנ"ל לדעתי זו צורת הגנה שהוא טרם למד לשחק נגדה היטב.
            ברגעים האלו הוא שיווע למוביל כדור ובמצב שגם ג'ונס ג'ר נדבק אליו ושחקן נוסף לדאבל טים הוא נתן לרוברסון לעבור את החצי והוא כמעט איבד לאחר הצלה של אדאמס.

            אם פרסטי היה מחתים למשל את הצלע המוצלחת יותר של הבק קורט של מיאמי 12-13 בדמות צ'אלמרס שגם הוא חופשי, באופן זה הUSG% שלו ירד משמעותית מה40+, להארדן עם ה33% יש המון מובילי כדור ולכן טענתי מוקדם יותר שאם תחליף ביניהם יוסטון עם RW תישאר באותו מיקום ואילו OKC תתמודד על ה8.
            לו וויליאמס, בברלי, גורדון, אניס ונגיד גם בובי בראון.

            לOKC יש את RW, כריסטון, עכשיו את קול ונגיד גם אולדיפו.

          2. לא בטוח שהבנת – יש לו את היוסאג' הגבוה בהיסטוריה. לכל שחקן, עמדה, מאמן שתלטן ואוהד שהיה מת להיכנס ולשחק. קובי ומייקל הם היחידים שעוד התקרבו, בעונה בודדת, למה שהוא עושה השנה (וגם בפער רציני) ומה שהוא עשה לפני שנתיים. אף רכז בכלל לא נכנס לרשימה המצומצמת הזו.
            ולא רק שאני חושב שראס לא היה רוצה שהיוסאג' שלו ירד, אני חושב שהוא בטוח שהדרך הכי טובה לנצח היא עם המספר יעלה.
            אבל נכנסנו שוב לספקולציות שאמרת שהבנתי מההודעה הקודמת שלך שאתה מתרחק מהן, ולכן לא אגיד שבדוגמא שנתת לא נראה לי שהוא משווע למוביל כדור נוסף, אלא משווע לשחק יותר חזק ויותר בעצמו כדי להצליח.
            יש שם מספיק שחקנים שיכולים לנהל התקפה, לפחות לכמה זמן. יש שם גם שחקנים שיכולים להתמסר. ראס עושה אייברסון ביום אגואיסטי במיוחד.
            אני בטוח שווסטברוק יהרוס את משחק ההתקפה של יוסטון עם כדרורי היתר שלו ושאר השחקנים שלא יקבלו כדורים, ולעומת זאת אוקלהומה תראה בדיוק כמו יוסטון של העונות האחרונות – ללא השיטה של ד'אנתוני. אבל דעתך היא דעתך.

            בכלל, אני חושב שאסור לו להיות רכז. שוטינג גארד סקורר, בדיוק כמו קובי, מייקל והתשובה. אבל בגלל שהוא מאמין שהניצחון נמצא רק בידיים שלו, לעולם לא נראה את זה.

          3. הבנתי ואני מכיר את הנתון הזה, אין לי בעיה באופן כללי עם ספקולציות אבל יש בעיה עם ביסוס טענות על ספקולציות שנתפסות כעובדות.

            לגבי הובלת הכדור אין לו את העזרה שמקבל הארדן אם זה בהגנה שבברלי שומר על הרכז היריב בOKC זהו לרוב RW ולעיתים רוברסון, אם זה לו-וויל שיכול לשים נק' בכמויות בפרקי זמן קצרים או גורדון.

            הייתי שמח לשמוע מי הם אותם שחקנים שיכולים לנהל התקפה מלבדו כיום.

      1. אם הייתי צריך לרשום למה אני אוהב אותו, כמעט ולא הייתי מציין שום דבר מהנ"ל אלא מתמקד במה שיותר חשוב לי כאוהד: שהכוכב של הקבוצה סוחט charge, לא מפחד לרדת לרצפה, לעולם לא מוותר, אחד שלא מחפש תירוצים ואחד ששם את החברים שלו במצבים טובים גם כשנדמה שהם לא מפסיקים להחטיא (שמישהו יחפש כמה פעמים חברים לקבוצה החטיאו זריקות פנויות ממסירה שלו, אני מניח שהוא בטופ 10) והכי חשוב שחקן שכל מה שמעניין אותו בזמן המשחק הוא ניצחון.

  15. תודה רבה על הסיקור. משחק מזעזע של ס"א – במהלך החצי השני הם היו באזור של 15℅ מהשלוש, ובערך פי 2 לשתיים. החמצות על גבי החמצות כולל נונקונטסטד, המון החמצות מהעונשין, ממש יום שחור בהתקפה. ההגנה, מזל וחוסר ניסיון של נ"א איפשרו נצחון, אבל זה הרגיש כמו הפסד. לא יספיק בפלייאוף.

  16. בנוגע לראס והMVP.

    קודם כל קוואי בדיבור חזק לתואר לדעתי לפני (!!) לברון ג'יימס שמשחק בסגל הכי יקר בליגה והשני הכי גבוה בהסטוריה (ותכלס הראשון כי הנטס באמת דפוקים)

    שנית, באחת הפעמים הבודדות אין טעם להתחשב במיקום של OKC. . אם יהיה הבדל בינה לבין המקום הרביעי הוא יהיה מינורי, מניח שבאזור 2-4 משחקים ואני לוקח את OKC תנצח את הסדרה שלה מול כל קבוצה שמתחת למקום השלישי!

    בנוסף, נכון שראש לוקח על עצמו הרבה מדי אבל המספרים מטורפים מדי. פשוט מטורפים! זה לא טריפל דאבל של 10-10-10 זה טריפל דאבל עם מלך הסלים!

    זאת עונה מיוחדת וצריך לבצע התאמות בראש ולא ללכת עם הראש בקיר.

    1. הלילה השתכנעתי סופית שלווסטברוק לא מגיע ה-MVP.
      מהרגע שנכנס לשחק ברבע הרביעי (9 דקות לסיום)ף במשך 5 דקות זה היה ווסטברוק נגד הסאנס. לא הת'אנדר נגד הסאנס.
      וכאשר רואים את האחוז האפקטיבי שלו מהשדה (46.8%), כמות כזו של זריקות היא לא מוצדקת, והיא פוגעת בקבוצה.
      כשלוקחים בחשבון את ההגנה הפשוט רעה שלו העונה (מאפשר ליריביו לשפר את אחוזיהם ב-3.8% , וזה כאשר השחקנים שמסביבו הם שחקני הגנה מעולים, והוא זוכה לתפקידי השמירה הקלים – להבדיל מלברון או מקאוויי), הדעה רק נהיית מוצקה יותר.

      זה משאיר את הארדן, קאוויי, ולברון.

      הארדן:
      28.8 נק' ב-52.3% אפקטיבי, 8 רב', 11.3 אס'.
      הגנה? סבירה מינוס. הארדן מאפשר ליריביו לשפר עליו את אחוזיהם מהשדה ב-2.4% (חלה אצלו נסיגה ככל שהעונה מתקדמת).

      קאוויי:
      25.9 נק' ב-54.1% אפקטיבי, 5.9 רב', 3.4 אס'.
      עדיין מגן נהדר. פחות דומיננטי מבעבר, לדעתי בגלל הנטל הגדול יותר בהתקפה. מוריד את אחוזי יריביו ב-1%

      לברון:
      25.9 נק' ב-59% אפקטיבי, 8.1 רב', 8.9 אס'.
      פתח את העונה בינוני בכל התחומים, בפברואר הקפיץ את רמתו (כמו בכל שנה…). רק שהשנה, השיפור בהגנה לא מחכה לפלייאוף, אלא הוא בתוקף כבר עכשיו: הוא מוריד את אחוזי יריביו ב-2.9%

      לדעתי, כרגע הארדן מוביל במירוץ ל-MVP.
      אבל –
      אם לברון ממשיך לשחק עד סוף העונה בכושר של פברואר (60.5% מהשדה, 56.6% מהשלוש), אני מאמין שהוא יזכה ב-MVP (ולטעמי – בצדק),
      בגלל שזה שילוב שלא נראה לפני כן –
      אול ארואנד שעושה הכל, כולל הגנה, ביעילות מדהימה.

      1. לא תמיד ריבוי זריקות של שחקן אחד מזיק לקבוצה. לפעמים זה הכוח שלה.
        זאת עונה "הוכחה" בשבילו אני מניח ששנה הבאה הוא יירגע, אחוז הזריקות וההחזקה שלו בכדור בהחלט חריגים ביותר.

        רק אומר שאני בסדר אם ראס יקח. אני לגמרי בסדר אם זה הארדן או קוואי.
        ואני ממש לא בסדר עם לברון! יש לו את הקבוצה הכי חזקה עם הקונפרנס הכי חלש. ואל תתנו לי את מאזן הקבוצה בלעדיו, כי אתם לא לוקחים בחשבון דברים כמו ירידת מתח כללית ל הקבוצה או מנוחה "אקטיבית".

        להארדן או לראס אין את הלוקסוס להוריד את הרגיל מהגז ולחזור מתי שבא לעניינים. בשבילם זה 24\7

        1. יש לי בעיה עם טיעון ה-"ש לו את הקבוצה הכי חזקה".

          א. בשנתיים האחרונות זכה (ובצדק) קרי, לצד קבוצה לא רעה בכלל.
          ב. שאלת טריוויה: מי הקבוצות שסבלו מהכי הרבה חיסורים של שחקני חמישייה העונה?

          התשובה לשאלה בסעיף ב' היא הסיקסרס, הקליפרס, והקאבס. אף קבוצה אחרת לא קרובה.
          ה-MVP לא יגיע מה-2 הראשונות,
          אבל לברון מצליח להוביל את קבוצתו לעונה נהדרת כאשר הם משחקים ללא רכז מחליף רוב העונה (מו וויליאמס היה התכנון המקורי), ללא סנטר מחליף רוב העונה (הפציעה של הבירדמן הנהדר), ללא השוטינג גארד הפותח לאורך חלק נרחב של העונה, ללא הפאוור פורוורד הפותח בחודש האחרון.
          כך שנראה לי שהטיעון "ש לו את הקבוצה הכי חזקה" – לא מחזיק מעמד.

          ובקשר לשאלת הקונפרנס?
          לקליבלנד יש את המאזן השלישי בטיבו בליגה נגד קבוצות עם 50% , למרות גל הפציעות שתקף את הקבוצה. כך שגם טיעון זה לא מחזיק.

          לוקסוס של להוריד את הרגל מהגז?
          תבדוק כמה דקות במשחק לברון משחק. התשובה ברורה.

          (למען הסר ספק –
          קאווי והארדן מעומדים טובים לא פחות מלברון, לדעתי, לתואר.)

          1. בדר"כ הMVP מגיע מהקבוצה החזקה ביותר.
            יש עונות שבהן חייבים להתחשב בחריגות סטטיסטיות.
            הארדן וראס נותנים עונות כאלה. קארי היה כך שנה שעברה בלי קשר לקבוצה. הוא וקליי היו לב הקבוצה.

            בחייאת איזה סנטר מחליף פתוע חסר לקאבס אתה לא רואה שביגמנים לא משפיעים בליגה??? איזה ביג מן יש להם או לווריוס? 2 הביגמנים הכי טובים נמצאים בפליקנס איך זה עובד להם בלי גארד בינוני? בינוני ריבונות של עולם לא אמרתי טוב חלילה…

            הקאבס עמוסים בכשרון.
            קליבלנד משחקת בבית ההבראה במזרח אז היא מגיעה רעננה לקבוצות החזקות. רק אחרי האולסטאר וושינגטון וטורונטו הראו נוכחות אבל חוץ מהם זה מופע של בינוניות.

            אף אחד לא מדבר על UPSET במזרח אבל במערב? קליפרס ו OKC יגיעו כאנדרדוג שאף אחד לא רוצה לפגוש.

            לברון יכול לשחק כמה דק שהוא רוצה זאת בעיה שלו.. הוא יכול לנוח בכיף עוד 5 דק' אבל הוא לא רוצה. הארדן וראס חייבים! כל דקה שהם יכולים על המגרש.

            לא רק זה, גם להם נפצעו שחקני רוטציה חשובים ועם לברון משחק אד בשם קיירי נכון? מי משחק עם הארדן\ראס?

            אץה חושב שקוואי היה משיג פחות עם קבוצה כמו קליבלנד?
            לא יודע אם היה לוקח אליפות אבל המאזן היה זהה לפחות באותה מידה אם לא יותר.
            אני לא בעד הטיעון של בוא נשים שחקן בקבוצה X אלא משתמש בזה כדי להמחיש שהעונה הסטטיסטית של לברון לא מגובה בהישג קבוצתי יוצא דופן.

            של הארדן דווקא כן

          2. אני חושב שקאוויי היה שחקן הרבה פחות טוב בכל קבוצה שהיא לא הספרס.
            תבדוק כמה מהזריקות שלו מגיעות ממצבים שיוצרים עבורו.
            לא שאני מזלזל בעונה הנהדרת שלו –
            הוא השחקן המוביל של הקבוצה עם המאזן השני בטיבו בליגה,
            והוא מוביל את הקבוצה, הן בהגנה, והן בהתקפה (הוא ולברון היחידים שעונים לקריטריון).

            הטיעון שקליבלנד מגיעים רעננים פשוט לא נכון. כשיש כל כך הרבה שחקנים פצועים, הדקות מצטברות.
            37.6 דקות למשחק יש ללברון העונה. וכפי שהנתונים מלמדים, הוא משחק ב-2 צדי הפרקט.
            קוואיי משחק 33.5 דקות למשחק.

            אני מסכים שהעונה של הארדן מלווה בהצלחה של קבוצתו, ואני מסכים שהוא מעומד ראוי ל-MVP.
            אני חושב שלזלזל בהצלחה של קליבלנד לאור הפציעות שהם עברו, חוטא למציאות.

          3. אני חושב שלהארדן מגיע, אבל על הטענות:
            1. לרוב הmvp מגיע מאחת מהקבוצות הטובות שלרוב הן גם היקרות, קל וחמר טרום עידן תקרת השכר. ואם לברון היה לוקח מינימום והקבוצה היתה יותר זולה אז היה יותר מגיע לו? גם שחקני השנה בעולם הכדורגל מגיעים כמעט תמיד מהקבוצות הכי יקרות (דומה לתקופה טרום עידן תקרת השכר).
            2. לא, קוואי לא היה מצליח עם קאבס באותה המידה. ולא כי הוא פחות טוב, אלא כי קליבלנד בנוי על היתרונות של לברון. על היכולת שלו לכווץ את ההגנה ולשחרר קלעים. קאבס בנויים רע מאד בשביל שחקן כמו קוואי, שאינו מנהל משחק ומוסר בינוני.

          4. דקסטר האם אתה לא סותר את עצמך? קודם מתלונן שללברון יש את הקבוצה הכי חזקה ואח"כ אומר שבד"כ ה MVP מגיע מהקבוצה הכי חזקה.
            ומה היה עם אחד אדון mj? הוא תמיד היה בקבוצה הכי חזקה.
            אין עם זה כל בעיה

  17. לגיא,
    החיים הם מעבר למספרים.. יום מנוחה פה או שם שווה יותר מ דק' משחק. כמובן עד רמה מסוימת. 37 דק' זה לא חריג בכלל!
    השאלה היא גם איך משחקים את ה 37 דק' האלה.
    אני לא אומר שלברון לא משחק חזק אלא שיש כאלה שמשחקים חזק ממנו העונה.

    1. מי?
      היחיד שנותן תרומה דומה לשלו ב-2 צדי הפרקט הוא קאוויי.
      רק שקאוויי משחק הרבה פחות דקות.

      37 דקות זה לא חריג?
      יש רק שחקן אחד בליגה שמשחק בממוצע למשחק יותר דקות מלברון.
      ואנחנו מדברים על שחקן ששיחק כבר 40,584 דקות של עונה רגילה, 8,383 דקות של פלייאוף, ועוד לא מעט דקות במדי נבחרת ארה"ב.

      1. אם כבר מדברים, הארדן שיחק הכי הרבה דקות בליגה כבר 4 שנים ברציפות. כולל השנה כשמסתכלים על סך הדקות.
        הארדן פשוט לא מפסיד משחקים. הוא בא לעבודה ערב ערב. פצוע, חולה או מצוברח.
        באמת שקשה למצוא סיבה למה לא לתת לו את ה-mvp מלבד הטיעון הנדוש מצד אחד שלברון פשוט השחקן הטוב ביותר, מה שנכון, או שווסטברוק עושה מה שלא נעשה בליגה מאז שנות ה-70, שגם זה נכון.
        עדיין סך הטיעונים לטובת הארדן עולה על סך הטיעונים לשני השחקנים הענקים האלו. וקאווי, עם כל הכבוד שבעולם, מעט מאחור.

        1. אין לי וויכוח –

          לא אם מי שטוען כמוך לגבי הארדן (אני עוד לפני תחילת העונה האמנתי שהשנה זה שלו),

          לא אם מי שטוען שקאוויי הוא ה-MVP (על אחת כמה וכמה אם הספרס יסיימו ראשונים בליגה),

          ולא אם מי שטוען לברון (טוב, ברור שאין וויכוח. אני היחיד…).

          לגבי ווסטברוק –
          אני פשוט לא מסכים.
          יש סביבו חבורת שחקנים מוכשרת, שמספקת הגנה ברמה הגבוהה ביותר, ורב' ברמה הגבוהה ביותר.
          ואז, פעם אחר פעם אני רואה אותו לוקח זריקות קשות, ובמשך דקות ארוכות פשוט גורם לשאר הקבוצה להיעלם.
          או הדקות בהן הוא נעלם בהגנה. לשחקן עם נתונים אתלטיים כמו שלו, פשוט אין תירוץ הגיוני לרמת ההגנה שהוא מציג העונה.
          לדעתי – הוא לא ה-MVP.

          1. ממש לא היחיד.
            אני אוהב לחשוב על הפרס במובן המילולי שלו. השחקן שנותן הכי הרבה ערך לקבוצה שלו. זה שאיתו הם מעולים ובלעדיו הם הרבה מאחור.
            לברון עדיין השחקן המוביל במובן הזה. הוא עדיין היחיד שיכול להפוך קבוצה של נמושות לקונטנדרית (דורנט הארדן ווסטברוק לאונרד ושות' יכולים להפוך נמושות לקבוצת פלייאוף, אבל לא לקונטנדרית בעיניי).
            מבחינתי אחרי לברון עד השנה זה היה פול מאחור ואז כל השאר.
            מכיוון שהקבוצה איתו ובלעדיו אלו שתי קבוצות בקצוות השונים של היכולת.
            השנה מבחינתי הארדן ווסטברוק נמצאים יחד עם פול שניים ללברון, כי מה שהם עושים הוא באמת מדהים.

          2. 37 דק' זה לא חריג. זה רבע שלם בחוץ.
            אם מישהו יסיים מלך הסלים עם 22 נק' זה אומר שהוא קלע גדול?
            לא – זה אומר שהשאר לא קלעו משהו.
            אותו דבר כאן. עם השנים זמן המשחק הולך ומתקצר, חלוקת העומסים משתנה.
            37 דק' זה לא חריג בטח לא לברון שהגוף שלו על סף הביוני ובוודאי שזה כרוך בעבודה קשה.

            וכן, אם קוואי היה משחק בקליבלנד ברור שהם היו משיגים אותן תוצאות, הם היו משחקים אחרת ומצליחים, אפשר לחשוב שמדובר במשואות מתמטיות, סופרסטארים חכמים יודעים לשחק אחד עם השני וקוואי יידע בוודאות!

            זה שהוא משיג כאלה תוצאות בספרס רק אומר כמה הוא טוב!! עם כל הכבוד לספרס אין רמת הכישרון שיש בקליבלנד או גולדן סטייט.
            החוזק הוא במערכת אבל קוואי הוא נציג המערכת!

            והוא יסתדר יופי עם כל שיטה כי הוא שחקן שיכול להשתלב בכל סגנון משחק.

  18. לברון רמה אחת מעל כולם כבר המון שנים. הוא תופעה שעוד לא ראינו.
    אבל מה, מדי פעם צריך קצת לחלק את הפרסים גם לאחרים אז כן, הארדן או ראסל, למה לא.

    1. זה אולי הדבר שהכי פוגע בו במירוץ הזה. את כל השאר משווים לשאר הליגה. את לברון משווים לעונות הקודמות שלו, הוא בסקלה אחרת. קצת כמו ג'ורדן, כשקארל מלון ובראקלי זכו ולא הוא.

      עדיין, אם הוא ממשיך בכושר של פברואר עד סוף העונה הוא ראוי לפרס

  19. 3 הערות על הספרס, בחירות דראפט והקאבס:

    בכושר הנוכחי שלי הספרס, התקרה שלה זה סיבוב שני, אולי אפילו תעוף בסיבוב ראשון.
    הספרס עשו פוסט דוקטורט בנצחונות בליגה הסדירה, כאשר בחלק מהמשחקים ה- W בא מהבית כי הקבוצה השנייה ב- B2B/ טאנקינג/ סתם לא מתחשק לה ביום שלישי.

    אבל כשבאה קבוצה ורוצה הספרס יורקים דם גם מול קבוצות חלשות משמעותית.
    הניסיון, פופ וקאווי גורמים לזה להיגמר טוב ברוב המקרים, אבל כשהיא תפגוש את הנמרים הרעבים והצעירים בפליאוף זה לא יספיק.

    אפשר לבכות עד מחר למה לא עשו טרייד על גרין או למה נותנים לפארקר להיות בחמישיה. הויכוחים נגמרו. עם זה הולכים למלחמה ועם זה נפסיד.
    אולי בקיץ, ההנהלה תסיק את המסקנות ותרענן את הקו האחורי בכסף הרב שיתפנה לה.

    לגבי ומילה על הדיון בנושא בחירות הדרפאט שהלך פה למעלה:
    אני תמיד שואל את עצמי האם קאווי הוא פספוס של הסקאוטים ששמו אותו 15, או שהוא היה שווה 15 והספרס ידעו להפוך אותו למועמד MVP?

    ומילה על הקאבס ועל לברון (מחבר של כבוד במועדון ה- ללל):
    לברון הוא מועמד ראוי ל- MVP, אף אחד לא יכול לקחת את המורשת שלו לגבי אחד השחקנים הגדולים בהסטוריה (מבחינתי 10-15), אבל אני רואה משהו לא הגון בכוח האש שהקאבס בנו לו.
    כולנו שמענו את הבכי והני באמצע העונה.
    תביאו לי רכז. אז הביאו לתינוק לא רק רכז אלא גם סנטר שהכריע כבר סדרת גמר.
    לגבי תקציב? פייר? פליי? זה כל כך אייטיז.
    אני רק נזכר במס' 3 אחר, ה- SF הטוב בהסטוריה שמעולם לא התבכיין, מעולם לא ביקש חיזוק. הוא חטף את המרפקים מלאמביר או או אחרים, קם. ניגב את הדם וקלע בפיידאווי על הפרצוף בהילוך הבא.

    1. זה ששיחק עם פאריש מקהייל ואיינג'? הסופרטים אולי מהחזקות בהיסטוריה של הליגה?
      לא צריך לקחת כלום מלברון, לדעתי קיבע את מעמדו מעל בירד בגמר בשנה שעברה. מה שעושה השנה רק מחזק את המורשת שלו בשמירה על רמה כזו גבוהה לאורך כל כך הרבה זמן.

    2. אהבתי מאוד את הדילמה שהעלית לגביי לאונרד. נקודה מצויינת למחשבה, אך לצערי, אני לא יודע כמה יידעו לקחת את האזכור בה צעד קדימה ולהסיק מכך את המסקנות הרצויות.

      נשים זאת בצד ונדון בנושא האחרון שציינת – אני אוהד בעצמי את הסלטיקס כבר מזה זמן רב, אך גם אני יודע שלברון עבר את בירד בצמרת רשימת הגדולים בהיסטוריה.

      צריך להבין שהעידן היום שונה מבעבר, אך זה לא שינה את הצורה בה ההיסטוריה של הליגה פועלת. בסוף, מה שהשגת הוא מה שנספר ומתי מעט מתחשבים בנסיבות שהביאו לכך.
      לדוגמא: בעבר הפיזיות במשחק הייתה גבוהה הרבה יותר מבעבר והסטארים הגדולים לא שאפו לחבור יחד ולהקים בכך דיינסטי. הם רצו לעשות זאת בעצמם. בעבר לא כולם היו חברים כמו היום. יש כל כך הרבה דברים שבעבר היו שונים מהיום ולא ניתן להיכנס לזה ולנבור בנושא מבלי לאבד את עצמינו בתוך כל ההשוואות והניסיון לנתח "מה יותר טוב ממה?". לכן, ההיסטוריה והצורה בה הדברים יחוקקו תעשה בצורה גסה וחדה. כי אין דרך טובה יותר לחשוב "מה עדיף?".

    3. הטיעון שלך לגמרי לא רלוונטי. זה שהוא בוכה להנהלה ומבקש חיזוק לא קשור ליכולת שלו.
      כפי שכתבתי מספר פעמים, ל MJ היה את הסגל הטוב בליגה ובכל זאת הוא קיבל את ה MVP. ובצדק

  20. גם אני אוהד ואוהב בירד וחושב שלא היה בכדורסל כמו שנות השמונים, חושב שהעשור הזה בדרך לעבור את העשור ההוא, וכמו שנאמר כבר, שלברון עבר את בירד. זה ממש כואב לי להגיד את זה, לא משנאת לברון אלא מאהבת לארי, אבל כן. עבר אותו. אולי אם לארי לא היה נפצע ומסיים קריירה אחר 12 עונות המצב היה אחר, אבל אין כאן אולי. לברון הSF הכי טוב בהסטוריה, ובכלל אי אפשר לנהל דיון על הטובים ביותר בכלל, בלי לדבר עליו.

    1. צביקה נוסטלגיה זה יפה מבחינת רמה אנחנו ברמה כל כך הרבה גבוהה, אני ממליץ לך לצפות שוב במשחקים משנות ה80 של בוסטון עם ההתקפה שהיום פרמיטיבית זה מילה קטה לידה (מסירה לאותיות מפתח) בירד אחד השחקנים האוהבים עליי (ואני אוהד לייקרס) אבל לברון זה דרגה אחרת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט