הכדורסל הכלול בהוצאת SI רגילה של השבוע המתחיל היום (ינואר 24) / מנחם לס

נעלמתי מעט מהאתר בימים האחרונים בגלל בעייה משפחתית (נכדה חורגת של גייל) שכללה ישיבה של שעות בבית חולים, בית מעצר ל-TEENAGERS ואחרי זה במשרדים ממשלתיים. ניצלתי את הזמן לקרוא את המגזין שהוא חלק קבוע מחיי כבר משנת 1961 מבלי להחמיץ הוצאה אחת. במקרים הגרועים ביותר קראתי את המגזין בכמה ימי אחור.

החלטתי הפעם לכתוב על כל מה ששייך להופס בשבועון רגיל כשלא קורה משהו מיוחד בכדורסל, סתם לתת לכם מושג מה כולל מגזין הספורט השבועי הנפלא הזה.

כותרת השבוע ותמונת השער לא שייכים לכדורסל. בתמונה תום בריידי, הקוורטרבק של הניו אינגלנד פטריוטס עם הכותרת

"THE BRADY CONNECTION"

ומתחת הכותרת:

HIS ARM. HIS MIND. HIS HEART

זה היה הכדורסל במגזין של השבוע:

1. עמוד 4: UNTIL THEY MEET AGAIN!

 

המשחק ביום שני היה מפגש העונה השני בין שתי הקבוצות שרוב הקהל מקווה – ומצפה – ייפגשו בגמר ה-NBA בפעם השלישית ברציפות. המשחק, המצ'אפ, הפך ליריבות החמה והמדוסקסת ביותר בכדורסל מאז הסלטיקס והלייקרס של שנות ה-80. את התשובות לכל השאלות לא נדע כנראה עד יוני.

כמה מהשאלות שחשבנו שנקבל עליהן תשובות כבר עכשיו תישארנה על אש קטנה עד המפגש האמיתי:  האם קוויו דוראנט לוקח את הזריקות הנוחות לו, או את הזריקות הנוחות לווריורס? האם התוספת של קייל קורבר עושה מהקאבס – יחד עם קיירי אירוינג והשאר – קבוצה מסוכנת של קליעות מרחוק כמו הספלאש ברת'רס? האם הבאתו של דוראנט הביאה סוף לשאלה עם מי הווריורס צריכה לשחק ברגעי האמת?

תשובות לכמה מהשאלות הללו ניתן למצוא ב-SI.COM/CROSSOVER

2. עמוד 16: TRIPLE DOUBLE BUBBLE

משנת 1990-1 ועד (וכולל) 2011-12 שחקני הליגה עשו בממוצע 34.8 טריפל דאבלים בעונה. בארבע השנים הבאות הממוצע עלה ל-52.3. אם הטריפל דאבלים ימשיכו לקרות בקצב בו הם קורים היום, מספר הטריפלים  העונה יגיע ל-140.

 

3. עמוד 19: THE CASE FOR STARTING COLLEGE EARLY

(המידו דיאלו – גם גובה, גם ניתור, וגם – הרבה! –  שכל!)

זה לא קורה לעתים קרובות כשישנה "TIPPING POINT" (נקודת מפנה) שלא ידעת ממנה ולא שמעת עליה עד שהיא קורית.

זה היה המקרה ב-18 לדצמבר כשאוסטין וויילי, 2.10 מ', 120 ק", תפס את עמדת הסנטר עבור אונ' אאובורן במשחקה נגד מרסר. וויילי התחייב לאאובורן יותר משנה לפני כן כשהיה ג'וניור בתיכון 'ספיין פרק היי' בעיר הובר, אלבאמה. אבל הוא היה תלמיד טוב עם יותר קרדיטס מתלמיד תיכון רגיל ועוזרי המאמנים של אאובורן דיסקסו עם המדריך האקדמאי שלו את האפשרות שיאיץ מעט בלימודיו, והסתבר שעם לימודי קיץ ב-"PREP SCHOOL" יש לו סיכוי טוב מאד לסיים תיכון בסיום באמצע אוגוסט, יותר משנה לפני שאר כיתתו.

וויילי בן ה-17 הגיע לאאובורן מוכן, ובשמונת המשחקים הראשונים קלע 7. עם 4.0 ריב'.

היתרונות רבים: הוא יוכל לסיים את ה-B.A או B.S שנה מוקדם מחבריו; וכל שאר היתרונות שבאים עם סיום לימודים בגיל מוקדם.

השאלה תתעורר כשיגיעו שחקנים המתאימים לדראפט של ה-NBA. השאלה הנשאלת היא אם הם יהיו ELIGIBLE ללכת לדראפט כבר אחרי שנת לימודים או שיצטרכו לחכות עד ששנת התיכון שלהם מסיימת שנת קולג' ראשונה, הווה אומר הוא יהיה חייב לשחק שנתיים באוניברסיטה לפני שיהיה מוכן (ELIGIBLE) לדראפט.

המידו דיאלו, ה-5'6 מקווינס, ניו יורק, סיים לימודיו באביב שעבר כשהיה בן 16.5. הוא החליט ללמוד בפרפ סקול (PREP SCHOOL) המפורסם פוטנאם סיינס אקדמי (האדקדמיה למדע של פוטנאם) ובגיל 17.5 התקבל לקנטקי שם זכה לחצי שנת אימונים, ואילו התאמץ קצת יותר היה יכול להתקבל לקנטקי חצי שנה מוקדם יותר, ובגלל ממדי גופו שהם "גוף NBA" היה יכול להיכנס לדראפט כבר השנה, שנה מוקדם יותר.

זאת כנראה תהיה המגמה בעתיד של שחקני כדורסל עם ראש על הכתפיים שעם לימודי קיץ או שניים, או נשיאת LOAD גדול מהרגיל, יוכלו לסיים תיכון שנה מוקדם מחבריהם, ולהתקבל לדראפט ה-NBA שנה מוקדם מחבריהם.

4. עמוד 21: כמה מילים עם ריקי רוביו

ברור שדברים לא מתנהלים כהלכה בטימברוולבס. היו ציפיות גדולות לעונה זו, ובשעת עריכת הריאיון הוולבס הם 27-14. החלטנו לשבת עם האדם שאולי יכול לתרום את ההסבר האמיתי ביותר. בשנתו הששית שם הוא קולע 7.6 עם 7.9 אסיסטים, ו-SI ישב איתו לפני המשחק נגד הויזרדס.

SI: בדצמבר אמרת לנו שהקבוצה משחקת 'ללא לב'. ועכשיו?

ריקי: אנחנו יותר טובים משהיינו בדצמבר. ביותר מדי משחקים הובלנו ב-10 או 15 ונתנו להפרש להינמס מהר מדי וקל מדי. כקבוצה צעירה ישנה מחשבה שאם מובילים מותר להירגע, וב-NBA אסור להירגע אפילו כשמובילים ב-20.

SI: ליושב מין הצד נראה כאילו הקבוצה משחקת בצורה עצורה ומתוחה מדי מבחינה אמוציונלית. אתה לא חושב שהיה עוזר לכם להתיר מעט את הרסן  ולשחק עם קצת יותר רוגע, וכיף? אתם נראים לפעמים אילו אתם משחקים תחת פיקוח מפחיד.

ריקי: כדי לשחק ב-FUN אתה צריך שדברים יילכו בסדר ותתחיל לנצח. כשזה יקרה תראה שכולם יהיו פחות מתוחים ותהיה בנו יותר שמחת חיים. בינתיים אין הרבה על מה לחייך.

SI: מה מפתיע אותך ביותר בקשר לטאונס?

ריקי: בשנה שעברה כשהוא התחיל כל כך מצויין אמרתי לעצמי שאין דרך שהוא יוכל להמשיך לשחק ככה. העובדה שהוא לא רק המשיך אלא הוא השתפר. השמיים הם הגבול עבורו.

SI: לך ולאנדרו ויגינס ישנם דברים דומים: שניכם הגעתם צעירים עם תהילה, ציפיות מטורפות. האם היו לך כמה עצות עבורו?

ריקי: אמרתי לו שאפילו ללברון ולסטפן קרי ישנם מבקרים ושונאים. אמרתי לו להתרכז במה שהוא עושה טוב; לנסות לשפר את הדברים החלשים יותר במשחקו, וכל זמן שהוא עושה הכי טוב שהוא יכול, זה כל מה שהוא יכול לעשות.

SI: כיצד אתה יכול להשתפר באמצע הקריירה שלך?

ריקי: אני מרגיש שאני מסוגל לנהל את הקבוצה בקצב טוב יותר מאשר בעבר. גם השליטה שלי במה שקורה, והשליטה בכדור השתפרה. אני מאמין שגם שיפרתי את הקליעה. עכשיו הבעייה היא מתי לנהל ולמסור, ומתי לנסות לקלוע בעצמי.

SI: כמה ידעת על מינסוטה כשהם בחרו בך?

ריקי: כל מה שידעתי הוא שישנה שם קבוצה ושקווין גארנט משחק בה.

SI: כיצד עברה השנה הראשונה?

ריקי: כולם הזהירו אותי מהקור. מתרגלים לכל. זוהי אחלה עיר. הפכה לבית השני שלי. מסעדות מעולות. לאנשים אין הרבה ידע על מיניאפוליס שלדעתי היא אחת הערים הטובות ביותר בליגה, ואין אנשים טובים כמו התושבים כאן.

SI: שיחקת עם קווין לאב. מה הם היחסים ביניכם עתה?

ריקי: אנחנו חברים. הוא שחקן מצויין. אנשים לא יודעים כמה שהוא מצחיק. הוא לא מדבר הרבה, אבל הוא מדבר פה ושם ותמיד אנשים מתפוצצים מצחוק.

SI: נראה היה שהיה מתח בין שניכם בזמן מסויים כשהוא החליט לעזוב.

ריקי:  בוודאי. הוא היה הפנים של הקבוצה. כולנו יודעים שאנחנו כולנו באותו ביזנס אבל אחרי שמתחברים, לא קל להיפרד, ותמיד ישנן רגשות.

SI: מסתר שדברים הסתדרו על הצד הטוב לכולם.

ריקי: כן. אנחנו קבלנו את ויגינס והוא זכה בטבעת עם לברון. אני שמח בשבילו.

SI: מה אתה עושה בזמן החופשי שלך?

ריקי: אני מנסה שמוחי יהיה עסוק. אני אוהב כל מיני משחקי מחשבה, ושח-מט הוא הפייבוריט שלי. אני קורא הרבה ואני עסוק ב-"FACE TIME" עם משפחתי בספרד.

SI: אתה משחק שח-מט עם בני קבוצתך?

ריקי (מנסה לעצור בחיוכו): לא. הם מעדיפים משחקי וידיאו.

SI: מהו הספר האחרון הטוב שקראת?

ריקי: "LETTING IT GO". אני אוהב ספרים שמאלצים אותך לחשוב וספרים פסיכולוגיים. אחד הפייבוריטים שקראתי לאחרונה היה "הנזיר שמכר את ה'פרארי' שלו".

SI:מה בקשר ל-OFF SEASON? מה היא חופשת החלומות שלך?

ריקי: הייתי רוצה לשכור ג'יפ עם חברים ולנסוע לאורך כל חופי אוסטרליה. אותו דבר לאורך חופי בראזיל וארצות אמריקה אחרות. גם טיול עם תרמילים בהודו היה מעניין אותי מאד.

SI: מי היה הופך לנשיא הטוב ביותר מבין בני קבוצתך?

ריקי: קול אולדריך

SI: מדוע?

ריקי: הוא פיקח והוא יודע מה הוא עושה, וגם בגלל שכל השאר בקבוצה הם ילדים בני 20.

5. עמוד  37: FEELING THE CRUNCH


עמוק אל תוך הטביעה של הרבע הרביעי במשחק ההפסד נגד הגריזליס כשההפרש הלך וקטן עד שנשארו שתי נקודות מה-24 עם שניות לסיום היה רגע בו שני ה-MVP נעמדו והסתכלו אחד על השני. באף אימון עד אז לא הועלתה השאלה אפילו פעם אחת: מי לוקח את הזריקה האחרונה במקרה כזה, קרי או דוראנט? בשפת הגוף של קרי , קווין 'הרגיש' שסטף נותן לו את הכבוד. נותרו כמה שניות. ניתן היה להכניס כדור פנימה ולנסות להשוות, אך דוראנט 'הרגיש' שהוא יכול לנצח עם שלשה רחוקה למרות השמירה הצמודה.

הוא התרומם עם שומר המנתר עם זרוע מפריעה לזריקה, והשלשה פגעה ברים ויצאה החוצה.אבל לפני שהמדיה וכל אגפי הסושיאל מדיה התחילו בהתקפה מכל הכיוונים על הזריקה של דוראנט, על שפת הגוף השלילית של קרי, והאנוכיות של קווין דוראנט בנסיון לנצח מרחוק במקום איזה פיק-אנד-רול או סתם כניסה לסל או שני פאולים, ריימונד גרין הקדים את כולם והוציא את המיץ מכל חידודי הלשון שהוא חיסל ע"י שנעמד מול קווין בטיים-אאוט וראו ללא ספק שהוא צועק על דוראנט. ואז הוא עוד אמר לעתונאים: "אני שמח שהפסדנו!".

הווריורס צריכה את הפיצוצים הקטנים האלה. הכל הולך לה קל מדי וטוב מדי מאז ההפסד לקאבס. העונה היא לא מנסה לשבור כל שיאי נצחון והנה היא – ללא מאמץ קל שבקלים – בדרך ל-70 נצחונות, ולך תדע אם השנה היא לא תשבור את ה-73 שלה.

הקבוצה היא ב-REFOCUS חדש והמטרה היא אליפות. בעונה שעברה שיא הנצחונות מילא את ה-PSYCHIC של שחקניה באם הודו בכך או לא. זה היה ברור. העונה איש לא מדבר על "שיא נצחונות". הנושא העיקרי הוא ה-"RELOADING" של הקבוצה. התוספת הלא תיאומן ממש לקבוצה הטובה בתבל כשהיא אוספת לשורותיה את השחקן ההתקפי הטוב בתבל. אז השאלה היא מה בדיוק עושים כשקופסת המרגליות שלך היא מלאה, והנה באה מרגלית חדשה, הגדולה והיפה מכולן, ועתה חייבים להתארגן מחדש כדי שגם לה יהיה מקום.

עד עתה נראה שהווריורס עושה זאת בסבלנות מעוררת הערצה. סגל המאמנים והשחקנים לא מנסה להאיץ שום דבר. הם מכניסים את קווין דוראנט לקופסה ללא זעזועים מיוחדים וללא כל הפרעה להמשכיות הכדורסל המצויין של הקבוצה.

ברור לעין שהעומס על קרי ירד, והוא עסוק יותר ויותר בגימיקים חדשים לפני המשחק, וכל הקהל כולו למד להירגע ולא לצאת מכליו כשההפרש מגיע ל-45.

אבל לא משנה כיצד תסתכלו על זה, ההתפרצות של גרין – והוא לא התנצל לדוראנט כמיטב ידיעתנו – היתה כאילו רימון עשן להזכיר לקבוצה בעייה שדבקה בה, לפחות במדיה ובדעת הקהל: "הקבוצה אינה יודעת ולא מסוגלת לסיים משחקים צמודים".

 

בעונה שעברה הווריורס היו הקבוצה הטובה ביותר בליגה בחמש הדקות האחרונות כשכמעט תמיד היא עלתה עם 'סמול בול' למקסם רווחים בהתקפה אפילו על חשבון הגנה תחת הסל. לחמישייה הנמוכה הזאת קראו   LINEUP OF DEATH והיא השכילה לתת להם רקורד של 3-40 במשחקים שההפרש בהם היה פחות מ-5 בחמש הדקות האחרונות.

אבל במשחק השביעי נגד הקאבס  הווריורס קלעה רק 13 נק' ברבע האחרון, ו-"0" נקודות ב-4:39 דק' האחרונות.

בואו של דוראנט פתר רק בחלקו את בעיית סוף המשחק של הווריורס. שש שנותיו ב-OKC – כשהיה בריא – הוא היה אחד משחקני ה-CLUTCH הטובים בליגה בחמש הדקות האחרונות. באותו זמן OKC היתה רק מס' 25 בליגה באסיסטים ב-CRUNCH TIME הדקות האחרונות, או – במילים אחרות – סופי המשחקים היו לרוב "אחד-על-אחד" כשדוראנט או ווסטברוק סיימו לבדם נגד כל שמירה שהוצבה נגדם.

סטיב קר החליט העונה לשנות את המשחק, ושיהיה "BALL MOVEMENT" ו-SPACING במשך כל המשחק ובסיומי משחקים על מנת לסיימם באחוזים גבוהים יותר. הווריורס נמצאים (נכון להיום) בראשות הליגה עם 31.4 אסיסטים למשחק, מקום שני רק לשיא האסיסטים למשחק של הלייקרס של מג'יק ב-1985. אע"פ שסטף או ת'ומפסון יכולים לירות שלשה בכל עת ובכל מצב, סטיב קר מכריח את קבוצתו שהכדור יעבור כמה ידיים במהירות כדי להשאיר את היריבה GUESSING מאין תבוא הזריקה.

היריבה צריכה לבחור בין כמה רעלים: לתת לסטף לזרוק ממרחק שנראה לא נורמלי? האם לקחת צ'אנס ולתת לדריימונד גרין לזרוק מחצי מרחק או מה-3? לעזוב את איגודלה ולאפשר דאבל טים על סטף או ת'ומפסון?

במשך העונה אף קבוצה לא שברה את הקוד, והווריורס הובילה את הליגה עם 38.6+ NET RATING ב-"CLUTCH", הטוב ביותר ב-20 שנה, מאז קבוצותיו של מייקל ג'ורדן.

העונה הווריורס היא רק 3-9 במשחקים שהיו 5 הפרש או פחות ב-5 הדקות האחרונות! לקאבס יש רקורד טוב יותר בקראנץ' טיים! חובה לזכור שבנוסף לBLOWING הפרש של 24 נגד ממפיס, הקבוצה נתנה גם להפרש של 14 להתנדף במשחק ההפסד נגד הקאבס בחג המולד.

לסטיב קר יש הסבר לכך (שעבורי הוא נשמע מוזר ביותר; וזה ממני, לא מ-SI): "יש לנו בעייה בלנצח משחקים צמודים כי אנחנו לא רגילים לזה!"

בנסיון השלשה האחרון של דוראנט זה היה המצב:  האחוזים שלו בקלאץ' היו 7 מ-25 (28%) באופן כללי, ורק 1 מ-9 (9.1%) בקלאץ' העונה. אז למה הוא לוקח את הזריקה האחרונה? כי גם תומפסון יורה רק 27% בקלאץ'. כשדוראנט לקח את הזריקה לא היה כל איום אחד על הגריזליס: ת'ומפסון ואיגודלה עמדו כמו בובות אופנה בדיפרטמנט סטור. קרי עשה את הטוב שיכול היה לא להפריע ולצאת מהדרך. גרין היה כל כך מעוצבן שהוא היה כמעט עם גבו למתרחש. "מה יש לי להסתכל כשאני יודע שזה יהיה דוראנט שיזרוק ולא משנה מה?".

לזכותו של דוראנט הוא לא נעלב מדברי גרין ולא יצר מתח מיותר. "שוחחנו אחרי מה שקרה. לא לקחתי זאת אישית. הוא כל כך נלהב ורוצה לנצח שלפעמים הוא אומר דברים שהוא חושב בקול רם. זה עדיף מלשמור דברים בלב. הוא הביע את מחשבתו, ואני מסכים איתו. היה עדיף פיק-אנד-רול או תרגיל אחר".

דוראנט אמר לספורטס אילוסטרייטד: "הלכתי נגד זאק רנדולף כי אהבתי את המצ'אפ. אם אותו מצב היה קורה הערב הייתי עושה פיק-אנד-רול עם סטף. NO HARD FEELINGS. NONE OF THIS STUFF!"

הסדר חזר על כנו בעולם הווריורס. הם אומרים שהכל הסתדר והכל ברור.

אבל האמת חייבת להיאמר: לא קל לשנות הרגלי עבר. אולי דוראנט יודע מה לעשות בפעם הבאה, אבל עדיין יהיה לו קשה לא לעשות את המצ'אפ שהוא אוהב, ולהחליפו במצ'אפ שהגולדן סטייט ווריורס אוהבת!

6. עמוד 45:  FUN AND GUN – השנה של UCLA

מאמר מצויין על UCLA הנהדרת (2-19). אבל מאמר בן 8 עמודים של איזה 8,000 מילה. מומלץ מאד לשפוטי COLLEGE BASKETBALL (למרבה הצרה UCLA הפסידה השבת).

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. עידן עופר

    23 ינו 2017 06:10:44

    מעולה מנחם תודה רבה. יפה שרוביו אומר שהוא שיפר את הקליעה בעונה הגרועה שלו בליגה. היריבות בין ג"ס לקאבס זה הדבר הכי טוב שיש לליגה להציע נכון להיום, מעניין לכמה זמן זה יחזיק.

  2. מתן גילור

    23 ינו 2017 07:18:18

    תודה מנחם.
    כשקראתי את הנזיר שמכר וגו' (וגם את כל שאר ספרי הסדרה למען האמת) חשבתי שמדובר על ספרים בינוניים עד גרועים. אבל… לאחר מכן שמעתי עדויות של אנשים שהספרים הללו גרמו להם להוריד הילוך בחיים, לקצץ בשעות העבודה ולהקדיש יותר זמן לפנאי ומשפחה, אז כנראה שההשפעה שלהם חיובית.
    כמו כן, באחד מספרי הסדרה ('מי יבכה כשתמות', אאל"ט), ישנה המלצה לקרוא את 'ימי שלישי עם מורי' (אותו קראתי כבר לפני ההמלצה). זו אכן המלצה מעולה, כיוון שמדובר על ספר פנטסטי. לפחות לפי הזכור לי, עת קראתי אותו לפני 15 שנים.

    2. מנחם לס

      23 ינו 2017 16:47:40

      את הספר "ימי שלישי עם מוריי" כתב עתונאי ספורט ידוע מדטרויט שפגשתי לעתים באול סטארים וכשדטרויט הגיעה למדיסון סקוור גארדן.

      1. עידו גילרי

        23 ינו 2017 17:33:13

        אם כבר מדברים על מיץ' אלבום אז רק רציתי להעלות נקודה שאני מנסה להדגיש בפניך כל הזמן.
        בזמנו הוא הסתבך בגלל דיווח על משהו שלא היה בגלל ששלח את הטור שלו לפני הזמן ולא בדק מה קרה בפועל. זה גרם לחקירה במערכת שלו שהעלתה שימוש תדיר בציטוטים ממקורות אחרים ללא מתן קרדיט כמו גם עיוות הדברים שנאמרו כדי לעשות אותם יותר "חיים".
        הוא ספג רק השעיה אבל זה השאיר כתם על הקריירה הדי מזהירה שלו.

  4. אפלטון

    23 ינו 2017 08:58:05

    אחלה מעורב מנחם, תרגישו טוב שם עם המשפחה.
    אהבתי את הראיון עם רוביו, אני בכלל אוהב את הבחור. יש לו ראש על הכתפיים, אבל נראה באמת שיש שם אי התאמה עם שאר השחקנים והוא לא מצליח לתת את המנהיגות הדרושה מווטרן.
    לגבי גולדן סטייט ומשחקים צמודים, אני חושב שזה די פיקציה כל ה'קלאצ' הזה וה'לוזר/ווינר' שאנחנו אוהבים להדביק.
    יש כאן הרבה אלמנטים של מזל. שנה אחת תיחשב לשחקן הקלאצ' הטוב מכולם בגלל שקלעת איזה 2 סלי ניצחון בשידור מחוף לחוף ושנה אחר כך תיחשב ללוזר כי החמצת איזה 4-5 סלים.
    בסופו של דבר גולדן סטייט כמעט ולא מגיעים למשחקים צמודים ואם הם מגיעים, עדיין הסיכוי שלהם לנצח גדול יותר מהשאר כי יש להם יותר כלים התקפיים שיכולים להרוג אותך גם בבידודים ולא רק באיזו הנעת כדור מופתית.

  6. שמייקל

    23 ינו 2017 12:25:03

    פעם היו לארי ומג'יק שעשו כל מה שהם יכולים כדי לנצח ויצא מזה טריפל דאבלים, היום יש שחקנים שעושים הכל כדי להשיג טריפל דאבלים ולפעמים יוצאים מזה נצחונות.

    2. אפלטון

      23 ינו 2017 13:14:28

      אני דווקא זוכר בסרט עליהם שבירד אמר שהם כל הזמן הסתכלו בעיתון למחרת כדי לראות כמה השני עשה ואז ניסו להתעלות על זה במשחק הבא.
      ג'ורדן התעסק באובססיביות כמה הוא קולע במשחק ואפילו מצא שיטה: לקלוע בכל רבע 8 נק' ואז יש לו 32 נק' במשחק.
      תמיד שחקנים התעסקו בסטטיסטיקה שלהם. כשהם היו מספיק טובים זה תורגם גם בניצחונות לקבוצות שלהם.

      1. avri

        23 ינו 2017 13:51:17

        אתה צודק מאוד שתמיד שחקנים הסתכלו על סטטיסטיקה אבל עדיין אני מרגיש (ואני מודה שזו רק "הרגשה" ואין לי על מה לבסס את זה) שלאחרונה זה נהיה קצת מוגזם. אם פעם זה היה רק דבר ששחקנים עושים אז עכשיו זה קצת נהיה העיקר.

  8. MBK

    23 ינו 2017 15:31:21

    גולדן סטייט צריכה להרוג משחקים מוקדם
    במשחקים צמודים אין שום הירכייה והיא נראית קצת פחות טוב
    נראה שיש חוסר תיאום וקר לא שולט ביד רמה בנעשה בעיקר ללא תרגילים בחזרה מטיים אאוט
    סטף , קליי ודוראנט יכול ליצור פלונטר של החלטות
    דוראנט חייב להיות הגו טו גאי בעיקר בגלל שהוא 2.10 ויכול ללכת עם הכדור עד הטבעת

  10. ערן

    23 ינו 2017 16:54:49

    תודה מנחם. לגבי דיאלו, אם אני לא טועה הוא עדיין יכול ללכת לדראפט כבר השנה (אין הכרח לשחק שנה בקולג', רק להיות שנה אחרי סיום התיכון ובגיל המתאים). זה תלוי בו. בינתיים הוא הכריז שהוא מתכוון לשחק בקנטאקי גם בשנה הבאה, אבל הוא עוד יכול לשנות את דעתו.

    1. ערן

      23 ינו 2017 16:56:29

      ואגב הוא אכן אתלט פנטסטי ובלי ספק מתאים ל-נבא, אבל יש לו לדעתי מה להרוויח מעוד שנה בקולג' כמו קנטאקי, שבה יעבוד על יכולות המשחק שלו ויגיע מוכן יותר לליגה.

  11. דורון האסטבן

    23 ינו 2017 18:40:54

    מנחם (שבטח בתור סבא ממש נהדר)
    מאחלים רפואה שלמה ובריאות מקסימלית לנכדה ולכל משפחה תמיד!!!
    אחלה כתבה מצוינת ומעניינת מאד.
    תודה רבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט