פרסי אמצע העונה / יואב מודעי

לפני כשלושה חודשים, ממש כמה ימים לפני שנשמעה יריית הפתיחה לעונת ה-NBA, ישבתי לעצמי בחדר וניסיתי לדמיין איך עונת 2016/17 תיראה. אחרי חלום מופרך שהניקס זוכים באליפות, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להתעורר מהחלום. אחר כך החלטתי לכתוב כתבת פתיחת עונה ולדלג דווקא לסיומה כדי לחלק את הפרסים האישיים לשחקנים המיועדים (http://www.hoops.co.il/?p=79482#comment-726034) כיום, כשאנחנו בדיוק בחצי העונה, הגיע הזמן לבדוק איפה אנחנו עומדים. ראשית, אבחר את הזוכים שלי בכל קטגוריה ל"סימסטר א" של העונה, ועל הדרך נגלה עד כמה אני מבין ואם בכלל הייתי בכיוון אז לפני שלושה חודשים.

 מאמן העונה:

ההימור לפני העונה: תום ת'יבידו. "אני מאמין שהטימברוולבס יפתיעו וינצחו קרוב ל-45 משחקים העונה, וימצאו מקום בפלייאוף לראשונה מאז עידן גארנט, מה שיזכה את ת'יבידו בתואר הנכבד." עכשיו כשאנחנו קוראים את זה, זה נשמע כמו בדיחה, אבל תאמינו או לא – לפני העונה זאת הייתה בחירה הגיונית למדי. למה? כי בעונה שעברה הזאבים סיימו עם 29 ניצחונות, אז עם תום ת'יבידו (מאמן שכבר זכה בתואר הזה) וכריס דאן, היה אפשר להניח שהם ידגדגו את המקום השמיני ואולי גם יגיעו לפלייאוף. עם זאת, מינסוטה בקצב זוועתי של 28 ניצחונות לעונה, ובהחלט אפשר להזכיר את הטימברוולבס כשדנים על הקבוצה המאכזבת של העונה. בקיצור – הייתי רחוק מלפגוע.

רמת פגיעה: ריקי רוביו זורק לשלוש. לא בכיוון.

ובמעבר חד למציאות: מייק ד'אנטוני. הקלאודיו ראניירי של ה-NBA. חוץ מזה שהשניים איטלקים בני 65, יש קו דמיון נוסף בין הקואוץ' למנג'ר. ראניירי הגיע ללסטר אחרי הכישלון המביך בנבחרת יוון(הפסד לאיי פארו) וד'אנטוני הגיע לרוקטס אחרי קדנציה כעוזר מאמן בפילדלפיה (פילדלפיה!!!). אתם תחליטו מה יותר משפיל. כשראניירי הגיע ללסטר, הייתי בטוח שהם ירדו ליגה, וכשד'אנטוני הגיע ל-H-TOWN האמנתי ש"הזקן" לא יראה אפילו פלייאוף העונה. שני המאמנים הגיעו למקום העבודה שלהם עם הרבה לחץ וסימני שאלה, אבל הם המשיכו לדבוק בפילוסופיית המשחק שלהם, וזה מה שהחייה אותם מחדש. ד'אנטוני הפך את יוסטון לפיניקס ההיא בזכות מהלך אחד גאוני, להעביר את ג'יימס הארדן לעמדת הרכז. המהלך הזה גרם לכך שההתקפות של יוסטון יהיו הרבה יותר מהירות כי הן יתחילו יותר מוקדם. במקום שבברלי יריץ את ההתקפה ויחפש את ג'יימס הארדן כדי שהאחרון יתחיל את ההתקפה, ד'אנטוני החליט פשוט לתת להארדן את הכדור מלכתחילה ולחסוך לעצמו את הכמה שניות המיותרות האלה במציאת "הזקן". הארדן מטיס את הכדור קדימה ועם ראיית משחק כמו שלו הוא גם יודע למצוא את החברים שלו שנעמדים בדרך כלל מחוץ לקשת (מוביל את הליגה באסיסטים למשחק). עם שחקנים כמו טרבור אריזה, ראיין אנדרסון ואריק גורדון (עוד נגיע אליו), הקבוצה הזאת משגרת שלשות כמו טילים, בעצם כמו רוקטס. אותם רוקטס שמוליך מייק ד'אנטוני עם כדורסל קצבי של "Run&Gun", בקצב של 60 ניצחונות לעונה. זה 20 יותר מה-41 של יוסטון אשתקד, מה שהופך את ד'אנטוני למאמן העונה עד כה ללא עוררין. אליפות זו מילה גסה? כנראה, אבל לך תהמר נגד מאמן איטלקי שמחולל מהפכה אצל קבוצת ספורט…

השחקן המשתפר:

ההימור לפני העונה: דיאנג'לו ראסל. אותי לפחות הוא די מאכזב עד עכשיו. יש שיפור קל בממוצעים, אבל הוא עדיין לא המנהיג שהלייקרס מצפה ממנו להיות. כדי להיות מנהיג קודם כל אתה צריך להיות יציב, ודיאנג'לו רחוק מלהיות כזה בשלב הנוכחי בקריירה שלו. המזל שלו ושל הלייקרס הוא שראסל בסך הכל בן 20, והוא עוד יהיה המנהיג של החבורה הזאת ב-LA, פשוט עדיין לא הגיע הזמן שלו. אני רוצה להאמין שבשנה-שנתיים הבאות הוא יאבק על התואר הזה.  

רמת פגיעה: דיאנג'לו ראסל קובר סל קלאץ' שנייה לסיום, צועק "I GOT ICE IN MY VEINS", ובהתקפה שנותרה הוא מקבל סל על הראש שמנצח ליריבה את המשחק. הרעיון טוב, אבל הקדמתי את המאוחר.

ובמעבר פריקי למציאות: יאניס אנטטקומפו. ה"גריק פריק" בעונת פריצה שאוהדי מילווקי כל כך חיכו לה. לראשונה בקריירה יאניס הולך להיות אולסטאר, והקפיצה בממוצעים שלו מהעונה שעברה מצדיקים את זה לחלוטין. 16.9 נק', 7.7 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.4 חסימות ו-1.2 חטיפות בעונה שעברה, והעונה: 23.4 נק', 8.7 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 2.1 חסימות ו-1.8 חטיפות למשחק. כל זה בגיל 22, בגובה 2.11, ועם יכולת לשחק פוינט גארד. אנטטקומפו מציג דומיננטיות בשני צדי המגרש שלא נראתה מאז הגעתו של קינג ג'יימס לליגה, והעונה הגיע הזמן שלנו להכיר בו כסופרסטאר לכל דבר ועניין. הדבר הכי מפחיד בכל הסיפור הזה של ה"גריק פריק", הוא שגם אם הוא יקטוף את תואר השחקן המשתפר, הוא הולך להיות הרבה הרבה יותר טוב בעתיד.

שחקן ההגנה:

ההימור לפני העונה: קוואי לנארד. לפחות מבחינה סטטיסטית, זאת עוד עונה ממוצעת של ה"Claw", שבחודשים האחרונים שיפר בעיקר את היעילות ההתקפית שלו. לנארד העלה את ממוצע הנקודות שלו למשחק מ-21 בעונה שעברה לכמעט 25 העונה. סן אנטוניו גם העונה היא אחת מקבוצות ההגנה הכי טובות בליגה, וזה הרבה בזכות יכולותיו של קוואי. גם העונה לנארד יהיה מועמד בכיר לזכייה בתואר הזה, ואם הוא יחטוף אותו – הוא יהיה השני בהיסטוריה מלבד דוויט הווארד שזוכה בתואר שחקן ההגנה במשך 3 עונות ברציפות.

רמת פגיעה: הסיכוי שראיון עם פופ יהיה קצר. 100%. אין סיכוי ליפול פה.

עם זאת, מי שגובר עליו במירוץ: רודי גובר. הגיע הזמן לתת קרדיט לקבוצת ההגנה הטובה בליגה – יוטה ג'אז! הג'אז סופגים הכי פחות נקודות למשחק (94.9) בפער די גדול מהספרס שבמקום השני עם 98 נק'. נכון, קווין סניידר הוא מאמן הגנה נפלא, אבל רוב הקרדיט מגיע למגדל הצרפתי – רודי גובר. היריבות של יוטה קולעות מולה ב-53.8% בלבד באיזור הצבע (LESS THAN 5 FEET), וזה האחוז הכי נמוך שסופגת קבוצה כלשהי ב-NBA מתחת לסל. למי שתהה, זה לא צירוף מקרים. גובר הוא "רים פרוטקטור" מהטובים שראתה הליגה בשנים האחרונות. לא רק שהוא מוביל את הליגה בחסימות עם 2.5 כאלה למשחק, הוא גם משנה זריקות ומקשה משמעותית על שחקן שחודרים לסל. נגד פיניקס (בין שני לשלישי) הוא חסם את מרקיז כריס בשניות הסיום של המותחן, והבטיח לג'אז את הניצחון. לפני 3 שנים צרפתי אחר בשם ג'ואקים נואה קטף את התואר הזה, כך שאל תתפלאו אם ההיסטוריה הלא רחוקה תחזור על עצמה. לדעתי גובר יאבק עם לנארד ודריימונד גרין על התואר הזה עד הסוף, אבל עד עכשיו – אני הולך עם גובר. הטענה שלי לכך היא שאם לקוואי וגרין לא היה משחק הגנה משובח, הספרס והווריירס עדיין היו שתי הקבוצות הטובות במערב, אבל יוטה בלי הדומיננטיות של גובר בצבע, לא שווה פלייאוף בחיים. הגיע הזמן שאנשים יתחילו להכיר בשחקן האדיר הזה. בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.

רוקי העונה:

ההימור לפני העונה: ג'ואל אמביד. ציטוט שלי מאז לאחר צפייה קצרה במוטציה הזאת בקדם עונה: "אמביד בן ה-22 מוכן לליגה הזאת הרבה יותר משאר הרוקיז. פשוט תסמכו על התהליך של הבחור הזה, לא סתם הוא בחר לכנות את עצמו כג'ואל "התהליך" אמביד. הוא מוכן."

רמת פגיעה: סל הניצחון של דוקטור ג'יי מהחצי ב-86' מול דאלאס. בול פגיעה.

התשובה היא אכן: ג'ואל אמביד. אין הרבה שחקנים שאפשר לומר עליהם "היה שווה לחכות שנתיים בשבילם", אבל על אמביד דווקא כן. אחרי שנתיים של כאבים, הפסדים ובעיקר כעס מצד האוהדים על בזבוז הבחירה השלישית בדראפט 2014, אמביד הגיע, והביא איתו הרבה יותר מכדורסל. מעבר ל-20 נק' וה-8 ריבאונדים למשחק (כשהוא על מגבלת דקות כן?), אמביד מביא איתו טירוף, ווינריות, הומור וחשוב מכל – תקווה. הסיקסרס עם 6 ניצחונות בשמונת המשחקים האחרונים שלה, עם 13 ניצחונות העונה ביחס ל-10 כל העונה שעברה!!! כשמדברים על תקווה, מדברים בדיוק על אמירות מהסוג שאמביד אוהב לומר. אחד מהם זה קריאות ה"Trust the process" של אוהדי פילי בוולס פרגו סנטר. כזכור אמביד ביקש שהכינוי שלו יהיה "התהליך", וכשהוא מבקש שיסמכו על אותו תהליך, הוא בעצם מבקש מהאוהדים שישארו אופטימים כי העתיד ורוד. האמירה הנוספת הגיעה בשבוע שעברה כשאמביד אמר ש"לסיקסרס יש סיכוי להגיע לפלייאוף העונה." גם אם זה נשמע לא הגיוני בעליל, זה מראה לנו שהאיש מכוון גבוה וכך גם הוא רוצה שהקהל יעשה. אמביד שינה לגמרי את האופי של המועדון הזה, וכבר בעונת הרוקי שלו הוא הפך לפנים של המועדון הזה.

השחקן השישי:

ההימור לפני העונה: אנדרה איגודלה. יודעים מה, את התואר הזה הוא לא יקח, אבל צריך להסיר את הכובע בפניו. הוא חלק בלתי נפרד מהבאת KD לסן פרנסיסקו (היו חברים טובים מלפני כן), והוא היה מוכן לקחת אפילו עוד צעד אחד אחורה מהבמה המרכזית. מה לא עושים כדי לזכות בעוד אליפות… הסטטסיטיקה שלו בצניחה חופשית מעונה לעונה, אבל הוא עדיין עושה את הדברים הקטנים על המגרש כדי לעזור לקבוצה שלו לנצח. Give this guy a medal, אבל לא את תואר השחקן השישי.

רמת פגיעה: כשאתה נחסם ע"י לברון 2 דקות לסיום משחק 7 בגמר ה-NBA. בעיקר כואב. פה נפלתי.

 חוזרים ליוסטון להענקת הפרס: אריק גורדון. קל. לראשונה בקריירה המכובדת של גורדון, הוא משפיע על קבוצת צמרת. במשך 9 עונות בליגה הטובה בעולם, הוא שיחק רק 4 משחקי פלייאוף (גם אלו היה בסוויפ נגד גולדן סטייט לפני שנתיים). גורדון עולה מהספסל של ד'אנטוני עם "אישור ירי חופשי" וכשהוא עומד במרחק מחוץ לקשת היישר מחוף גורדון הוא אחראי על לא מעט "ספלאששש". גורדון זורק 9 שלשות למשחק (שני רק לקרי) והוא קלע העונה 152 שלשות בסה"כ (שני רק לקרי). גורדון הוא ה"אקס פקטור" של יוסטון העונה כי כששחקני הספסל עולים לשחק מצד שתי הקבוצות הוא דואג לעשות את ההבדל מדי לילה.

הקליעות מחוץ לקשת של שחקני ספסל בעונה אחת(גורדון בדרך לשבור שיא NBA)

תואר ה-MVP:

ההימור לפני העונה: ראסל ווסטברוק. שלא שתגידו שלא חזיתי את מפלצת הטריפל דאבל, הנה ציטוט מאותה כתבה שנכתבה לפני העונה: "תארו לכם עונה ששחקן מסיים עם ממוצעים של טריפל דאבל! בעצם זה כבר קרה, עם אוסקר רוברטסון. אם אתם לא מכירים את " The Big O" אתם מוזמנים לחפש ביוטיוב, ואם אין לכם כוח פשוט תחכו עוד כמה ימים למפלצת שתיווצר העונה. קוראים לה ראסל ווסטברוק." בום. TOLD YOU.

רמת פגיעה: קווין דוראנט שובר את הלב של אוקלהומה. פגיעה ישירה ועוצמתית.

ולתואר השחקן המצטיין: ראסל ווסטברוק. אפתח ואומר שכבודו של ג'יימס הארדן במקומו מונח. "הזקן" באמת עושה עונה יוצאת דופן, אבל אם ווסטברוק יסיים את העונה עם ממוצעים של טריפל דאבל ויקח אתOKC  לפלייאוף אני לא חושב שאפשר לקחת ממנו את התואר הזה. ממוצעים של 30.7 נק', 10.5 ריבאונדים, ו-10.3 אסיסטים למשחק, 20(!!) טריפל דאבלים ב-43 משחקים וקצב של כמעט 50 ניצחונות לעונה. זה MVP חברים. השאלה הגדולה היא האם ראס יכול לשמור על יציבות לאורך 82 משחקים. סיבה נוספת למה הייתי בוחר את ווסטברוק לפני הארדן, היא התשובה לשאלה "איזה שחקן יותר VALUABLE  לקבוצה שלו?", כי בכל זאת מדובר ב-MOST VALUABLE PLAYER. אז ככה, בלי ווסטברוק אוקלהומה לדעתי אחת מ-3 הקבוצות הכי גרועות ב-NBA. בלי הארדן לרוקטס עדיין יש מה למכור. לאחר שדוראנט עזב, הדבר הכי קל ואולי אפילו הגיוני מבחינת ווסטברוק היה לבקש טרייד, אבל הוא בחר דווקא להאריך חוזה. הוא בחר בדרך הקשה, בדרך בה הוא משחק לא רק בשביל הכבוד שלו, אלא בשביל עיר שלמה שתלויה בו. כל הנותר עלינו הוא להתענג ולתת לו את התואר הזה.

לפוסט הזה יש 75 תגובות

  1. המשגיח

    17 ינו 2017 22:33:35

    מצוין יואב.

    מסכים איתך פחות או יותר, אבל בהגנה אני הולך עם שר ההגנה של גולדן סטייט, ועם ה-MVP אני הולך עם ה-MVP האמיתי עד עכשיו, מיסטר הארדן.

    1. יואב מודעי

      17 ינו 2017 22:38:23

      תודה.
      בכמה משחקים צמודים העונה דריימונד גרין עשה מהלכי הגנה גדולים בדקות הסיום שניצחו לגולדן את המשחק. הוא בחירה מעולה, אבל עדיין אני אלך עם גובר.
      שאלה, אם ווסטברוק מסיים עם טריפל דאבל בממוצע ומגיע עם אוקלהומה לפלייאוף, עדיין אתה נותן להארדן?

      1. עידו גילרי

        17 ינו 2017 23:15:45

        תרשה לי להידחף בעדינות לדיון ולהחזיר לך בשאלה.
        האם 30.7 נק' 10.5 ריב' ו-10.3 אס' ב-47% אפקטיבי טובים יותר מ 28.4 נק' 8.4 ריב' ו-11.7 אס' ב-52% אפקטיבי רק בגלל שאנחנו עובדים בבסיס ספירה עשרוני? איזו משמעות בכלל יש לטריפל דאבל?
        כל ל זאת במיוחד בהתחשב בהישגים של שתי הקבוצות בהן הם משחקים.

        1. יואב מודעי

          17 ינו 2017 23:23:43

          זאת באמת נקודה מעניינת ששווה להתעכב עליה.
          מבחינה של כדורסל, ברור שלא. אבל, אם ווסטברוק באמת עושה ממוצע כזה אז בעוד שנים קדימה כשנסתכל במבט לאחור נגיד "רק ווסטברוק ואוסקר רוברטסון סיימו עונה עם ממוצע של טריפל דאבל" ואז מתייחסים יותר להישגים של השחקן.
          ב-NBA אוהבים נורא את הסטטיסטיקות האלה של מספרים.. למשל מספר פעמים ששחקן היה באולסטאר או לקח את ה-MVP של האולסטאר(התואר הכי פתטי שיכול להיות), ואז כשמסתכלים על קריירה של שחקן מדברים על זה.
          עכשיו בוא נתרכז בכדורסל, להארדן יש קבוצה הרבה יותר טובה, בטח התקפית מה שעוזר לו בשורה הסטטיסטית של האסיסטים. ווסטברוק עושה הכל בשביל הקבוצה שלו, ובלעדיו הם ברמה של ברוקלין/פיניקס.. יוסטון בלי הארדן לא נופלת מקבוצות כמו אורלנדו/סקרמנטו וכו'.
          בכל מקרה זאת תהיה תחרות מרתקת בין שניהם עד הסוף.

          1. עידו גילרי

            17 ינו 2017 23:27:39

            הסיבה שהקבוצה של הארדן יותר טובה התקפית נשל ווסטברוק נובעת מההבדלים באיך ששניהם משחקים (וגם להתאמה של אילו מסביבם לסגנון המשחק שלהם).
            אני לא מבין על סמך מה אתה מבסס את הקביעות שלך לאיך יראו הקבוצות בלי הכוכבים שלהם. אני לא מסכים איתך. אולדיפו וקאנטר שניהם טובים התקפית מכל שחקן אחר ברוקטס. תיזכר באיזה קבוצות גורדון ואנדרסון שיחקו ותקבל תמונה טובה יותר איך הקבוצה הזו הייתה נראית בלי הארדן.

          2. יואב מודעי

            17 ינו 2017 23:36:15

            מבחינה התקפית לאוקלהומה יש שניים וחצי שחקנים שאפשר לקרוא להם שחקני התקפה – אולדיפו, קאנטר ומורו/אברינס בזכות הקליעה שלהם אבל שניהם לא ברמה הגבוהה של ה-NBA.
            אצל יוסטון יש שחקנים מעולים כמו אנדרסון, גורדון, אריזה, ברואר, וננה שיכולים לשחק כמעט בכל קבוצה ב-NBA.
            תראה בעצמך איך יוסטון מסתדרת בסך הכל בסדר כשהארדן נח, בניגוד ל-OKC שביותר מדי משחקים שומטים יתרון כשראס נח.

          3. עידו גילרי

            17 ינו 2017 23:45:05

            טוב שמחקת את אדאמס בשניה אחת
            זה מעיד יותר על בעיה באיך שהקבוצה בנויה/ מאומנת.
            אני חושב שבגדול אם מסתכלים קצת יותר מרחוק על מה שאתה אומר זה מסתכם בזה שליוסטון יש שחקנים שיודעים לקלוע משלוש ול-OKC אין.

          4. אפלטון

            17 ינו 2017 23:51:54

            עוד דבר יואב לגבי רמת השחקנים בקבוצות-
            תסתכל על התחזיות לעונה של יוסטון ושל אוקלהומה.
            כולם ללא יוצא מן הכלל שמו את אוקלהומה לפני יוסטון.
            הארדן (ודאנתוני) מאפשרים לשחקנים לצידם להיראות הרבה יותר טוב. זה לא רק האסיסטים, זו גם שיטת המשחק ולכן לדאנתוני מגיע את פרס המאמן. אבל הארדן באופן קבוע מאז שהגיע ליוסטון (מלבד שנה שעברה) לוקח את הקבוצה שלו מעל מה שמצפים מהם. זו הגדרה לגדולה של שחקן.

          5. מנחם לס

            18 ינו 2017 02:23:31

            מסכים אתך בקשר לווסטברוק. אם הוא מסיים עם ממוצע של טריפל דאבל הוא עושה משהו הסטורי, והוא ייבחר ל-MVP ע"י רוב הבוחרים, ולאיש לא יעניין "אפקטיבי-שמקנטיבי".

      2. מנחם לס

        18 ינו 2017 02:25:40

        ניב, אם ווסטברוק מסיים עם טריפל דאבל, הוא ייבחר ל-MVP ע"י 99% מהבוחרים כי הוא ישיכ הישג הסטורי. אף אחד לא ישים לב להגנה הממוצעת של הארדן.

  2. Rondi

    17 ינו 2017 23:00:08

    סיכום ברמה גבוהה ביותר.
    פחות התחברתי להימורים אבל מאד בתחברתי לבחירות.
    פרט לאחת…
    עם כל הכבוד למשמעות הסימלית של טריפל דאבל המספרים של הארדן לא נופלים בהרבה ובלא מעט מדדים אף עולים על של ראס.
    ומעבר למספרים, ווסטברוק הופך קבוצה סתמית לקבוצת סיבוב ראשון בפלייאופס, אבל הארדן הופך קבוצה סתמית לתופעה. MVP קל.

    1. יואב מודעי

      17 ינו 2017 23:14:11

      תודה!
      בדיעבד אני גם לא התחברתי להימורים שלי 🙂
      לדעתי לפחות להארדן יש יותר צוות מסייע מאשר לווסטברוק. אפשר אפילו לראות את ההבדלים כשכל אחד מהשחקנים יורד לנוח. OKC לא יכולה בלי ווסטברוק בכלל.

      1. אפלטון

        17 ינו 2017 23:36:35

        אז תיתן לאמביד את ה-mvp
        הקייס של להחסיר שחקן מהקבוצה ולנחש לאן היא תגיע בלעדיו (או אפילו שהוא על הספסל) מעולם לא היה שיקול בבחירת ה-mvp

        1. יואב מודעי

          17 ינו 2017 23:40:09

          אמביד יקח את התואר הזה לבד בעוד כמה שנים, הוא לא צריך שיתנו לו אותו 😉
          התרגום של MVP זה השחקן בעל הערך הגדול ביותר, ופה מסתכלים גם על ההשפעה של שחקן מסוים על הקבוצה שלו. בקרב הזה בין ראס להארדן, ווסטברוק לוקח לדעתי.

          1. אפלטון

            17 ינו 2017 23:47:23

            כמובן שזו זכותך ולווסטברוק בהחלט קייס חזק עם מספרים מדהימים אבל הטענה של 'השחקן הכי חשוב לקבוצה' מעולם לא היה שיקול. אם היה שיקול אז בכלל לא היה ספק לתת להארדן את ה-mvp לפני שנתיים.
            המשקל של ההצלחה הקבוצתית הוא משקל מכריע ב-mvp ולקחת קבוצה למקום שביעי במערב לא יכולה לתת לווסטברוק את הכבוד

          2. ינון יבור

            18 ינו 2017 17:36:42

            הארדן באמת היה צריך לקבל את זה לפני שנתיים. קארי המאמי הלאומי זכה בגלל עיניו היפות והיעדר שיער הפנים שלו.

            השנה הייתי נותן לראסל, בעקבות הנימוקים שיואב העלה.

  3. מבין קטן

    17 ינו 2017 23:02:31

    תודה.
    מסכים שהארדן וווסטברוק בעונות היסטוריות והם נכון להרגע המועמדים המובילים. אבל אם הם יתחילו להפסיד הרבה (ובזמן האחרון זה הולך לכיוון הזה) הם יהיו בבעיה. אני מעריך שאם הלוחמים יהיו בעונה היסטורית נוספת של +70 (סביר לדעתי), ויוסטון לא תגיע ל-60, וווסטברוק יהיה בסביבות ה-50 אז התואר ילך לדוראנט. בטח אם הוא ימשיך למצב את עצמו כמפלצת הגנתית.

    3. מבין קטן

      18 ינו 2017 05:56:04

      התוצאה של המשחק הלילה (ניצחון נדיר למיאמי) מול מיאמי מדגישה את הנקודה שאני רוצה להעביר.
      האם טריפל דאבל מפלצתי 40/12/10 מקדם את יוסטון כקבוצה ואת הארדן לתואר ה-mvp, או שהפסד לנמושה כמו מיאמי פוגע ביוסטון ובקייס של הארדן לתואר?
      אני מבין שהרב חושבים שהקייס שלו מתחזק בגלל הסטטיסטיקה, אני חושב הפוך.

  4. אני

    17 ינו 2017 23:26:49

    תענוג של פוסט.
    מתחבר לתגובה של גלירי והספירה העשרונית.

    9.5 מול 7.5 אס' זה כמו 14 מול 12.
    אז מה אם אלו מעל ה-10 והשניים מתחת- זו סתם נקודת ייחוס.

    בסופו של דבר הארדן באחוזים טובים יותר ומוביל קבוצה למקום גבוה יותר. ואני אפילו לא מדבר על זה שראס יכול לזרוק 0 מ-7 לשלוש בכמה משחקים רצופים– להארדן לא קרה השנה.
    הוא צריך לקחת אם העונה הייתה נגמרת היום

    1. אני

      17 ינו 2017 23:28:53

      וחלק מהאסיסטים שסופרים לראסל השנה הם פשוט מביכים…
      (וכן. גם לסטוקטון ספרו כמה אסיסטים בזמנו… אז מה)

      מזכיר תאור של הלגיונרים שלנו באירופה מלפני 10-15 שנה
      שכל מסירה מקרית בערך שבוע לפני הגול היה רושמים שהם היו מעורבים
      או התחילו את מהלך השער.

  5. IDO

    17 ינו 2017 23:31:28

    אני חושב שהסטטיסטיקה היחידה שמשנה זה כמות הנצחונות ששמים על המגש.

    אני לא רואה הבדלים בין רמת הכשרון של OKC לרמת הכשרון של יוסטון ולכן ה MVP יילך חד משמעית להארדן.
    וזאת גם אם היה מביא חצי מכמות הנקודות והריבאונדים שהוא מביא. (על אסיסטים לא הייתי מוותר)

  7. k_700

    17 ינו 2017 23:41:27

    אמרתי עוד הרבה לפני אותו דראפט(שכמו שטענתי גם בשנה שעברה כשכולם התמוגגו מהשראפט של העונה שעברה- הדראפט של לפני שלוש שנים ז הדבר האמיתי), שג׳ואל אמביד זה הסוכריה הכי טובה שהיה אפשר לבחור בדראפט כלשהוא מאז דייוויס וכל עוד הוא כשיר.
    מפלצת של ממש בהגנה ובהתקפה עוד לא ראו 40 אחוז ממה שיהיה לו להציע(זה יגיע).

    אני חושב שהוא אפילו נראה מבטיח יותר מדיוויס היות והוא נכנס לתפקיד הסנטר פשוט בטבעיות.

  8. איתן

    17 ינו 2017 23:56:10

    כתבה מצויינת, יואב.
    היית פתוח, גלוי והגון מאד וגילית מקצוענות והבנה.
    כל הכבוד!!!
    ואגב, גם אני חלמתי שהניקס יקחו אליפות השנה…

  9. שגיא נאור

    18 ינו 2017 00:05:26

    אחלה של פוסט!

    מצטרף לחסרים מעליי – נכון לנקודת הזמן הנוכחית הארדן אם וי פי.
    גורדון שישי קל, אמביד רוקי עוד יותר קל. דאנטוני גם די קל כי לרוקטס יש את המאזן הכי טוב ביחס לציפיות.
    שחקן ההגנה – גרין, קאווי וגובר כולם לגיטימיים. גרין שומר אדיר וכל כך ורסטילי אבל לתת לגובר כשר ההגנה של יוטה זה סבבה בעיניי.

  10. Smiley

    18 ינו 2017 00:45:32

    נקודה מעניינת העלת פה לגבי המספרים ברמה ההיסטורית.
    הארדן נותן עונה מצויינת אבל ווסטברוק נותן עונה היסטורית (ונעזוב רגע את מאזני הקבוצות).
    האמריקאים אוהבים מספרים והיסטוריה, בעוד כמה שנים לא ממש יזכרו את העונה של הארדן, אבל עונת טריפל דאבל בהחלט כן, זה משהו פשוט בלתי נתפס, ולכן ווסטברוק מקבל יתרון במירוץ.
    לעניות דעתי, אם okc לא עושים פלייאוף זה לחלוטין של הארדן, אבל אם כן פלייאוף וממוצע של טריפל דאבל אני חושב שזה ילך לווסטברוק

  12. חגי

    18 ינו 2017 01:00:29

    יואב אל תקשיב פה לאנשים, כל בחירה שלך מוצדקת לגמרי! גירן וקוואי שחקני הגנה אדירים, אבל בלי גובר יוטה נאבקת על הפלייאוף, ובמערב של השנה זו לא מחמאה בכלל. לחלוטין dpoy
    ואני מסכים שראסל הוא הmvp בדיוק בגלל הסיבה הזו – בלעדיו אוקלהומה הייתה קבוצה התקפית סופר מוגבלת, והייתה מסיימת על גבול הלוטרי
    יוסטון בלי הארדן זה חמישייה של בברלי גורדון אריזה אנדרסון וקפלה, שיקום הבן אדם שיגיד שהיא לא עושה פלייאוף
    לכן ראסל יותר שווה ערך מהארדן לקבוצתו

  14. גל אל-איי

    18 ינו 2017 01:41:00

    I GOT ICE IN MY VEINS… דיאנג׳לו ראסל ילד כאפות. בחדר ההלבשה הוא ילדותי ולא מפוקס. אולי לוק וולטון הוא לא המאמן שהוא זקוק לו כדי לצמוח. ההגנה שלו פושרת מינוס ובמשחקים האחרונים גם הקליעה מהשלוש נעלמה. עד עכשיו אכזבה לא קטנה (אינגראם, לארי נאנס ג׳וניור ואפילו זובאץ׳ נראים מבטיחים הרבה יותר).
    ולעניין אחר: כל הכבוד, שוב, על הכתבה של תמיר סבן. שיבצתי אותה השבוע בפרינט ושולח למידן את הפי-די-אף, כדי שיעביר אליך. עשית עבודה מעולה!

    1. john

      18 ינו 2017 08:10:30

      דיאנג'לו הוא מה שהוא. הוא לעולם לא יהיה מגן טוב. הוא איטי לפוינט גארד, מוסר מעולה של מסירות קשות (סטייל מתמחה בקליעות קשות על שם ג'מאל קרופורד). או שהוא הופך לשוטינג גארד כשהוא לא צריך לנהל את המשחק או שהלייקרס תבין ששחקן שבשיאו יקלע 22 נקודות ב42% מהשדה עם 5 אסיסטים ו3 איבודים הוא לא הפוינט גארד שיקח אותך רחוק.

      הסיכוי לשינוי התפיסה הוא אולי לתת לו לשחק בפוסט סטייל סאם קאסל ולעיתים כריס פול ואז או לקחת את השחקן הנמוך בפוסט אפ או למסור מדאבל טים או לבצע פיק אנד רול נמוך סטייל פול וגריפין בתוך איזור הצבע. לא בטוח שזה יעיל במשחק של היום אבל זה אופציה

  16. גיא

    18 ינו 2017 05:53:15

    אישית, אני חושב שהבחירה ב-MVP של אמצע העונה צריכה להיות הארדן.
    אבל אין ספק שהבחירה בווסטברוק רציונלית, כך שזה מסתכם בהעדפה.

    כנ"ל שחקן ההגנה של העונה. גובר וגרין. ה-2 מדהימים, בחירה בכל אחד מהם מוצדקת.
    אני בוחר בגרין בגלל שהדרך שהוא "ממלא" את הצבע של גולדן סטייט היא פשוט מרשימה. הוא יוצר כל כך הרבה בלגן אצל היריבות, והוא גם מצליח לעזור לקבוצה לתרגם את הבלגן לנק' בצד השני.

    רוקי, שחקו שישי – אני לא חושב שיש באמת תחרות.

    תודה על אחלה פוסט.

  18. אופיר נ.

    18 ינו 2017 08:09:32

    יואב, תודה על טור מצויין.
    דווקא בגלל שהמירוץ בין הזקן לווסטברוק כל כך צמוד,
    אני חושב שהם צריכים לקבל תואר משותף.

    מת על גרין,
    אבל דווקא יוטה מפתיעה מאוד לטובה,
    ועוברת נמוך מאוד מתחת לרדאר.
    ולכן אני הולך עם גובר.

    לגבי השחקן המשתפר – מבחינתי ג'אברי פארקר,
    שנחשב פוטנציאל גדול בעונת הרוקי שלו,
    שנה שעברה הספידו אותו,
    והשנה הוא השתפר בכל האספקטים.

    הפריק היה מסומן כפנים של הפרנצ'ייז עם עונת הפריצה בשנה שעברה, אז מבחינתי השיפור השנה מובן וטבעי.
    ולכן התואר הולך לג'אברי

    1. יניב

      18 ינו 2017 10:28:52

      חשבתי בדיוק כמוך,אבל יואב הצליח לשכנע אותי.הקפיצה שהגריק פריק עשה היא מעבר משחקן טוב בעל פוטנציאל לכוכב בפועל והקפיצה מ16.9 נקודות ל23.4 מרשימה מאוד

      1. יואב מודעי

        18 ינו 2017 10:36:08

        גם ג'בארי זה בחירה ראויה מאוד. העובדה שלבאקס יש שני שחקנים שמועמדים לתואר הזה מוכיחים עד כמה הקבוצה הזאת בכיוון הנכון. וזה בלי מידלטון כן?

          1. יואב מודעי

            18 ינו 2017 18:03:44

            מסכים לגמרי. כשהזכרתי את מידלטון התכוונתי לזה שיאניס וג'בארי מחזיקים את הקבוצה ומקרבים אותה לפלייאוף, ואת זה הם עושים בלי מידלטון..

  19. אהרון שדה

    18 ינו 2017 08:15:21

    יואב תודה רבה על הטור.
    טרם ראיתי את רוב התגובות וייתכן שאיני מחדש הרבה.
    אבל למרות הממוצעים המדהימים של ראסל ולמרות שאני הלכתי עליו כאם וי פי מתחילת העונה ( וליתר דיוק מיום עזיבת דוראנט את אוקלהומה ).
    אני הולך עד כה על הארדן (לא מת לא עליו ולא על הזקן ).
    נכון מבחינת הסקסיות לאחרון אין ממוצע טריפל דאבל.
    אבל המספרים די דומים וההבדל הוא שיוסטון קבוצת צמרת ממש בעוד אוקלהומה למרות תצוגות ראסל לא עושה משהו שונה משמעותית מהציפייה ערב העונה.

  21. ספלאש

    18 ינו 2017 09:04:15

    בוויכוח הלא מוכרע בין הארדן לווסטברוק, יש עוד שיקול.
    אם דאנטוני מקבל מאמן העונה, וגורדון שחקן שישי, קשה להאמין שהארדן יקח גם הוא פרס הביתה.
    יוסטון בסהכ באזור המקום השלישי במערב, לא קבוצה היסטורית שרויה לכל הפרסים.
    כשאני חושב על זה, זו גם סיבה לתת לגרין את שחקן ההגנה, כי לא ייתכן שהקבוצה הטובה בליגה, בפער, לא תיקח אך פרס אישי בונה הרגילה

    1. Dror2

      18 ינו 2017 10:44:29

      נקודה טובה.
      משהו לכיוון השני שכבר נאמר פה וחשוב לחזק אותו – הסגל של okc לא כזה נורא. עם רכז טוב אחר, לא היסטורי כמו ווסטברוק, אני לא בטוח שהם היו ממוקמים הרבה יותר נמוך. הוא כל כך דומיננטי שהוא גורם לשחקנים אחרים לרדת ברמה,גם בגלל היעדר גישה לכדור ובעיקר מנטלית.

        1. אפלטון

          18 ינו 2017 11:48:16

          הארדן לקח את יוסטון לפלייאוף שהכוכב הכי גדול לצידו היה ג'רמי לין. יחד עם חבורת רוקים של טרנס ג'ונס, פטריק בברלי שהגיע מאוקראינה ודי-מו.
          לאוקלהומה יש בסגל לפחות 4-5 בחירות טופ 10 בדראפט. בטח שוול היה לוקח אותם לפלייאוף.
          ווסטברוק אדיר אבל עד עכשיו הוא לא מצליח לעשות את הקבוצה שלו טובה יותר.

  22. Berch

    18 ינו 2017 10:46:47

    התחרות בין הארדן לווסטברוק מבורכת ונותנת עניין לליגה 🙂
    אישית אני חושב שווסטברוק בעל ערך יותר לקבוצה שלו, אבל לא בהרבה מעל הארדן.
    לטריפל דאבל עונתי בטח ובטח שיש משקל

    לסיכום, באווירת קירוב הלבבות שיש היום (מה?) צריך לתת את הפרס לשניהם…
    זה קרה פעם?

  25. גיא

    18 ינו 2017 12:52:22

    אני בטוח שזו לא דעה פופולרית,
    אבל עם הקליפרס מצליחים דרך נס לשמור על המקום ה-4 במערב,
    אז מגיע לריברס את תואר מאמן העונה.
    אני לא זוכר קבוצה עם כל כך הרבה מזל רע.

    עד עכשיו –
    פול החמיץ 7 משחקים (+ לפחות עוד 20 אחרי הפציעה האחרונה),
    גריפין החמיץ 17 משחקים (ועדיין לא חזר).

    קבוצה שמחסירה את 2 השחקנים המובילים שלה, שליש עונה, כל אחד –
    ומצליחה לסיים בטופ 4?
    על זה מגיע פרס.

  27. bobby

    18 ינו 2017 13:14:29

    תודה על הניתוחים והבחירות שהצגת כאן!

    גם אני בעד הארדן לmvp, אם כי גם אני אוהד יוסטון משוחד 😜
    אבל אני יכול להבין למה בסוף ווסטברוק יכול לזכות בו –
    דאנתוני בהחלט נראה כמו מועמד מוביל לתואר המאמן, וגורדון הוא בפער השחקן השישי עד כה.
    מישהו כבר רשם פה שזה יכול להיות מוגזם שיוסטון יקבלו כל כך הרבה תארים אישיים כשהקבוצה כנראה תסיים סך הכל שלישית במערב (נכון להיום, טפו טפו שלא יתדרדרו עד סוף העונה).

    אלא אם כן הליגה תפתיע ודאנטוני או גורדון לא יקחו את התארים בתחום שלהם, אז קשה לי להאמין שהארדן יזכה ב-mvp, למרות שהוא יותר מראוי (בפעם השנייה).

  29. צביקה

    18 ינו 2017 16:25:57

    יופי של כתבה. מה שמגניב בהחלט בבאקס זה ששני המתחרים על הMIP הם מאותה קבוצה. לפרקר יש קייס לא פחות חזק מליאניס.
    לגבי הMVP, אני בעד אבו-זקן. נראה מה יהיה הדירוג של הקבוצות עד סוף העונה, אבל בינתיים אחוזי ההצלחה של יוסטון מעולים, מקום 3 בליגה, 73%קצת של 60 נצחונות בעונה, לעומת 41 בעונה שעברה, 50%. אי אפשר לקחת ממנו את הMVP (ולא מד'אנטוני את הCOY).
    זה כאילו בדברים הקטנים, ההפרש בין הארדן ווסטברוק, ויש מקום לטיעון של מודעי על זה שהארדן מוקף בקלעים יותר טובים, אבל בסוף, ההבדלים באחוזי ההצלחה של הקבוצה, בזה שהארדן לוקח רק 18.9 זריקות מהשדה, וראסל 23.7, והAFG של הארדן הוא 52% לעומת 47% של ראסל, לדעתי צריך להכריע את הכף, לעומת הקטע הדי מלאכותי של הריבאונדים שמביא את ראסל לרמה של TD בממוצע, ולמשהו "הסטורי". כן תמיד אני מוכן לראות את הצ'יטה, שחקן נפלא שנותן הכל, אבל הארדן MVP של חצי העונה לדעתי חד משמעית.

  30. ינון יבור

    18 ינו 2017 17:47:02

    מסכים עם מה שספלאש העלה (לך תוכיח שחשבת על זה לבד עוד לפני…).
    אם יוסטון יקבלו את COY ואת השישי, ובקצב הזה זה אכן מה שיקרה, אז לא מאמין שהארדן ייקח גם כן.

  31. אשך טמיר המקורי

    18 ינו 2017 18:27:52

    פוסט משובח!

    ועדיין, לקרוא לווסטברוק "MVP" זה לעג לרש.
    הבנאדם מחרב את קבוצתו עבור הסטטיסטיקה האישית. יש קבוצה נפלאה סביבו והם בקושי רואים זריקות בעוד הוא מתפרע בזריקות לא לעניין באחוזים מחרידים.
    זה לא המשמעות של MVP חבר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט