הטור של לס ליום ג': מה שלא ידעתם על ליגת "D"

מה שלא ידעתם על ליגת "D"

 

טיילור גריפין – האח המבוגר של בלייק – החליט העונה "לא לקחת את הטלנט שלו לבלגיה" שם בילה את העונה שעברה, ובמקום זה להישאר כאן בארה"ב, קרוב לבית, בליגת "D" שמשם סכוייו גדולים פי כמה ליפול ברשת ה-NBA מאשר עוד שנה באירופה. הבוקר, אדם סילבר סגנו של דייויד סטרן הודיע שמיאמי היט תהיה הקבוצה ה-13 שתהיה לה קבוצה אקסלוסיבית – פורט לוטרדייל שארקס – שתצטרף ל-16 קבוצות ה-D-LEAGUE ש-11 מהן הן כבר מה שנקרא SINGLE AFFILIATION – 'קשורות' או 'שייכות' לקבוצת NBA אחת עם תקווה שעם הזמן תהיינה 30 כאלה.

 

למעשה, הקונספט הזה הופך את 11 הקבוצות הללו לדבר דומה לחלוטין ל-"FARM TEAMS" בבייסבול, כשלכל מייג'ור טים ישנה קבוצה אחת בטריפל "A"  ועוד קבוצות בדאבל  "A", וסינגל "A".  בעברית קוראים לזה "קבוצות מילואים" שאני לא יודע אם הן עדיין קיימות בישראל. 5 הקבוצות האחרות ב-D-LEAGUE שייכות לבעלים פרטיים ללא AFFILIATION לשום קבוצה, וכל שחקן שם הוא FREE GAME לכל קבוצת ליגה המעוניינת בו. הקבוצות עם SINGLE AFFILIATION קשורות לקבוצת האם, אם-כי לא בכל המקרים כל השחקנים "שייכים" לה. ישנם מקרים בהם שחקנים הם חופשיים לחלוטין, וזוכים באפשרות לשחק עבור קבוצת ה-SINGLE AFFILIATION עם התחייבויות מסויימות.

 

מה כל זה אומר? שחלפו הימים שה-CBA היתה ליגה נפרדת, מבולגנת ובלתי מאורגנת, ללא כל קשר פורמלי ישיר ל-NBA, והיתה יותר מין רכוש פרטי של משקיע אחד, קבוצת משקיעים, או אפילו הקומישיונר, כפי שהיתה 'שייכת' לאייזיה תומאס כשהיה הקומישיונר של הליגה.  בימי ה-CBA היא היתה ליגה מקרטעת בה שחקנים שיחקו רק למטרות מסויימות (נניח קבוצת NBA ביקשה משחקן מסויים "להוכיח" את השיפור בזריקון העונשין שלו), כשהליגה עצמה לא חשובה, ואיש לא מתעניין מי מנצח בה, מי מאמן בה, ובהרבה מקרים אפילו מי משחק שם. 

ליגת ה-D כפי שהיא היום היא בדרך לשנות את כל הקונספט שהיה ב-CBA.  קבוצות רבות החלו להאמין שהדרך הטובה ביותר לחיזוק היא פיתוח "שחקני בית" שישחקו עבור מאמן הקשור בחוזה לקבוצת האם, מאמן לפי הנחיות שהוא מקבל מקבוצת האם, ושחקנים המתאימים מבחינה גופנית ומנטלית  לשיטה ולגישה של הקבוצה המייג'ורית.

 

אלה הקבוצות שכבר בעלות SINGLE AFFILIATION:

 

1.  אוסטים טורוס (סן אנטוניו ספארס)

2. קנטון צ'ארג' (קאבס)

3. ארי בייהאוקס (ניקס)

4. איידהו סטמפיד (בלייזרס)

5. LA דפנדרס (לייקרס)

6. מיין רד קלאוס (סלטיקס)

7. ריו גרנדה וואלי וויפרס (רוקטס)

8. סנטה קרוז ווריורס (ווריורס)

9. ספרינגפילד ארמור (נטס)

10. טקסס לג'נטס (מבריקס)

11. טולסה 66 (ת'אנדר)

 

כל הקבוצות הללו (ו-5 האחרות ללא אפיליאציה בינתיים) משחקות באולמות מודרניים שכמה מהם הם א-לה NBA עם 18,000-20,000 מושבים, בערים שניתן לכנותן 'ערי שדה' אבל במטרופוליטן שלהן מעל מיליון תושבים, והן הופכות יותר ויותר לקבוצות "מקומיות" עם קהל צופים 'ביתי' נאמן, והרמה היא רק טיפונת מתחת רמת ה-NBA.  

קבוצות ה- CBA נמכרו בימים ההם ב-$25,000, $35,000, ולעתים ניתנו בחינם, רק שמישהו ייקח אותן. היום מעריכים את שווייה של קבוצת D-LEAGUE במיליון דולארים לפחות, אפילו שהיא באפיליאציה עם קבוצת האם, כי כחצי מקבוצות ה-AFFILIATION הן בבעלות אדם אחר, ולא בעל קבוצת האם ב-NBA.  בכמה אולמות הן ממלאות 10,000 ויותר צופים למשחק, ובניהול נכון הן יכולות אפילו להכניס כסף.

 

אדם סילבר גילה שיותר מ-30% משחקני ה-NBA בילו זמן מסויים בליגת "D", ושהליגה הפכה למקור ראשון בהשגת שחקנים ממלאי מקום ב-NBA או אפילו למקום עבודה חדש. מה הפלא?  שליש מקבוצות הליגה סומכות על 'קבוצת המילואים' שלהם יותר מכל קבוצה באירופה או דרום אמריקה, או במזראח הרחוק. הן יכולות לשלוח סקאוטים לראות כל שחקן משך משחקים רבים, והם בקשר מתמיד עם המאמן והדטה-בייס של 'קבוצת השדה' (קבוצת ליגת ה-D).

 

בגלל ה-AFFILIATION, הקבוצות מתחילות לטוס על רמה למשחקי חוץ כשנסיעות באוטובוס וברכבת כמעט נעלמו לחלוטין. שחקנים משתכרים בין $25,000 ל-$60,000 לעונה, כולל דירה, וסכום יומי להוצאות. זאת לא המשכורת של אירופה ברמות הגבוהות, אך אף שחקן לא נמצא בליגת ה-D בגלל כסף. הם כולם שם עם החלום לנחות בקבוצת NBA ולהתחיל חיים חדשים.  לידיעתכם, 41% מכל הרוקיס של שנת 2012 בילו לפחות שבוע ושיחקו לפחות משחק אחד בליגת D. כמה רוקיס נישלחים לשם לכל העונה.  העונה 44 שחקני ליגת D כבר שיחקו בלפחות משחק אחד ב-NBA.  עד סיום העונה לפחות 80 שחקני ליגת די ינוסו ב-NBA. זאת אפשרות שהיא בלתי קיימת לשחקני אירופה, החייבים להישאר שם עד סיום העונה לפני שמישהו ידבר איתם.

 

הקשר עם ה-NBA הדוק ביותר כי כמה וכמה מאמנים, וכמה וכמה מנהלים, הגיעו מה-די-ליג: דני פרי (מנכ"ל אטלנטה), דל דמפס (הורנטס), ואחרים, וכמה וכמה עוזרי מאמנים, ועוד.

 

מה שיקרה יותר ויותר, האפיליאציה עם הקבוצות תהפוך לדרך היחידה. קבוצות יתחילו לפתח שחקנים רק מה-FARM SYSTEM שלהם, ואירופה (וכמובן ישראל, ושאר הליגות המקצועניות בעולם) תיאלץ להסתפק ממה שנשאר, כי אם לכל קבוצת NBA תהיה קבוצת ליגת די, זה אומר שה-NBA לא גונבת רק את 500 השחקנים הטובים בעולם: היא וקבוצות ה-D יאכסנו קרוב לאלפיית השחקנים הטובים ביותר בעולם. וערי "השדה" המאכלסות אותן, תיהנננה מליגה מסודרת שרמתה נופלת במקצת מרמת ה-NBA אבל לא  קטגורית.

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. אם הדי-ליג אכן תהיה מיינור ליג אמיתית ל-NBA זה לא יזיק לליגות באירופה. הם עדיין יקבלו את אלו שלא מצליחים ב-NBA פשוט שנה, שנתיים יותר מאוחר ממה שעכשיו (כי הקבוצות הגדולות של אירופה תמיד יוכלו להציע להם משכורת גבוהה בהרבה ממה שהם יקבלו בדי-ליג).

    מה שכן תעשה הפיכת הד-ליג למיינור ליג זה חיסול כמעט מוחלט של ה-NCAA כפי שאנחנו מכירים אותו. אף שחקן עם קמצוץ פוטנציאל לא ישאר יותר משנה במכללה כאשר יהיו 30 קבוצות די-ליג. אם ה-NBA יבטלו את הדרישה לשנה במכללה – זה יכול לשנות לגמרי את עולם ספורט המכללות. הרוב הגדול של המכללות בדיוויז'ן 1 משתמשות בקבוצת הכדורסל כדי לממן את שאר קבוצות הספורט. יש איזה 30 או 40 מכללות ב-FBS עם קבוצת פוטבול שלפחות מכסה את ההוצאות של עצמה, ואפילו פחות מזה ב-FCS.

    אני מקווה שה-NFL יראו וילמדו, ויקימו מיינור ליג שתשחק בקיץ.

  2. יש הרבה הגיון במה שאמרת. לא חשבתי על זה! מה שאני לא מסכים זה הפוטבול. האוניברסיטאות עושות הון על פוטבול אבל שיטת ACCOUNTING מחביאה את המיליוניםפ הכנסה. (לדגוגמא, אם יש 100 שחקנים על מילגות הן מכפילות זאת ב-$25,000 עד 49,000$ 'הוצאות' על זה שהשחקנים לא משלמים שכר לימוד + מגורים ואוכל. אם האוניברסיטה נותרת לסטודנטים 10,000 כרטיסים חופשיים למשחק הם מכפילים כל אחד ב-100 דולאר לכרטיס שהן מחשבות כ-'הפסד' ועוד ועוד.

    1. הדוחות מראים רק Revenue לא profit. ויש מספר מאוד לא גדול של קבוצות עם revenue גדול מספיק כדי לספוג ירידה משמעותית בהכנסות של קבוצת הכדורסל.

  3. מנחם תודה רבה על הטור , כתיבה מצויינת
    אבל תגיד מאיפה הבסיס להנחה שברגע שלכל קבוצת "אם" בNBA תהיה קבוצת "בת" בליגת הפיתוח כל השחקנים הטובים ישארו בארה"ב?
    לפי כתבה של "הארץ" בליגה הספרדית,איטלקית,יוון,גרמניה וישראל יש רק 700 שחקנים אמריקאים
    בארץ שלנו יש מצג שווא כאילו שיש המון זרים אמריקאים בכל אירופה אבל זה רק בגלל שפה יש הנחות מס על אמריקאים (אני לא מכיר את החוק) , חוץ ממכבי שלה יש מאמן שלא ממש אוהב אירופאים שאר הקבוצות בצמרת לא ממש מפוצצות בחבר'ה של uncle SAM:
    ברצלונה: פיט מייקל, סיג'י וואלס
    צ"אסקא:סוני ווימס (ההוא מטורנטו), ארון ג'קסון
    ריאל מדריד: ג'יסי קארול
    קאחה לבורל: עומר קוק , רוצ'סטי
    סיינה:בובי בראון,מאט ג'אנינג,דיויד מוס
    פנרבאחצ'ה:בו מקאלב , מייק באטיסט
    חמקי:פול דיוויס,אוגסטין,קייסי ריברס
    לכן לפי דעתי אירופה תחזיק מעמד יופי טופי , פשוט לא נראה תופעות כמו נואל פליקס (ההוא ממכבי ואז הפועל), ג'רוויס ורנדו, דיונטה כריסמיס ושאר ירקות שרק יחפשו למלא דפי נתונים כדי שאיזה חצי סקאוט ישים לב אליהם ועל הדרך יהרסו משחקים לקבוצות.
    מי שבאמת טוב יבוא לאירופה לשחק בליגה חזקה כמו ספרד או היורוליג

    1. הטובים באמת יעדיפו לדעתי להישאר בארה"ב לא בגלל הכסף אלא כפי שהסברתי, כולם רוצים NBA.

      כתבת "רק 700 אמריקאים"? זה המון!
      ותודה על המחמאות הקבועות שלחך על הטורים שלי.

  4. אני עדיין חושב שאמריקאים טובים יגיעו לאירופה.
    בקבוצות הפאר הם מקבילים יותר ממיליון בעונה. זה הפרש עצום! השחקנים הטובים מקבלים גם הרבה יותר!
    חוץ מזה אם אתה טוב באירופה אז ייראו אותך גם בנבא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט