הטור של מנחם לס: כיצד הופכים למיליארדרים (כשאתה קודם רק מולטי-מליונר)

לפני 5 שנים קבוצות NBA היו למכירה. היום הכל נעצר!

ראשית, הבה נדבר על למה היו כל כך הרבה מכירות ב-2010-11 (ואחת ב-2012). מה הסיבה ל-SELLING BOOM של אז? בתקופה ההיא של WORLD RECESSION – מיתון, שפל כלכלי עולמי – אחזקת קבוצת NBA נראה יותר כ-LIABILITY מאשר פיקחות עסקית. בעלי הקבוצות בכו והתלוננו על הפסדי כספים בסכומים שרק מומי מבין אותם, וכולם "בכו זאב" (CRIED WOLF, כפי שאומרים החברם שלי בבואנוס איירס), במקום לעשות מבעלות קבוצה "הכרח  –  MUST HAVE – עסקי". כל בעל קבוצה התלונן כאילו אחזקתה מהווה אסון כלכלי.

הדוגמא הטובה ביותר אולי היתה המכירה של הברוקלין נטס שברוס רטנר – בעל הקבוצה – מכר לרוסי מיקאיל פרוקורוב בטענה של "חוסר ברירה". גם בוב ג'ונסון מכר את השרלוט הורנטס למייקל ג'ורדן באפס רווח, כשהוא ניכנס להיסטוריה כבעל הקבוצה היחיד בהיסטוריה שמכר קבוצת NBA ללא כל רווח ("NO PROFIT"). הוא טען אז שהוא חייב היה למכור אותה או שיפשוט רגל.

אפילו ה-NBA עצמה רכשה קבוצה בלית ברירה – את הפליקנס, מידיו של ג'ורג' שין ב-2010 כי לא היה אף קונה אחר והליגה לא יכולה היתה להרשות למוניטין של הליגה עצמה שקבוצת ליגה תפשוט את הרגל – שאיים על פשיטת רגל. גם האחים מלוף מלאס ווגאס איימו  על פשיטת רגל אם מישהו לא יקנה מידיהם את הקינגס מסקרמנטו.

היום ידוע שאף אחד מהבעלים לא עמד ממש בפני פשיטת רגל, אבל כל המוכרים איבדו אמונם שבעלות קבוצת NBA היא עסק טוב, וכולם כמובן עשו את טעות חייהם הפיננסית כשהחליטו למכור.

שתי מכירות נוספות קרו בגלל מות בעליהן: ביל דוידסון מדטרויט והיהודי אייב פולין, בעלה של הוושינגטון ויזרדס. שני הקונים – תום גור מדטרויט וטד לאוניס מוושינגטון עשו את עיסקות חייהם כשהראשון קנה את דטרויט עבור 325 מיליון, והשני את הויזרדס עבור 450 מיל. – סכום שנחשב ב-2010 כ-"שיא". שנה אחרי הפילדלפיה סיקסרס נמכרו ע"י קומקסט-ספקטטור (חברת הטיווי כבלים) עבור 350 מיליון.

היום הסכומים הללו נראים מצחיקים.

 ה-LOCKOUT של 2011 העצים את המחשבה שקניית – או בעלות – קבוצת NBA הוא עסק לא טוב. הליגה יצאה בהצהרה – שהתבססה על דו"חות מס הכנסה של בעלי הקבוצות בשנת 2011 – שחצי מהן מפסידות כסף. ההוצאות השוטפות עולות על ההכנסות. אפילו מומי סירב לקנות קבוצה בתנאים כאלה.

היום החשש שבעלי הקבוצות עבדו על איגוד השחקנים עם כמה רואי חשבון גאונים מוול סטריט כנראה התאמת. איגוד השחקנים – מחשש שהליגה תתקפל לכל העונה עם  הפסדי עתק לשחקנים – הסכימה לוותר על 300 מיליון במשכורות שחקנים "כדי לאפשר לבעלי הקבוצות אוויר לנשימה, או שהם סוגרים את העסק". ההורדה של 300 מיליון במשכורות הבטיחה שכל קבוצה "WILL AT LEAST BREAK EVEN". בעלי הקבוצות – ביניהם – לא ידעו אם להסתיר את צחוקם או לצאת במחולות בראש חוצות על איך שהם עבדו על 'השחקנים המטומטמים'.

בתחילה ההשפעה על מחירי הקבוצות לא שברה את השוק. ליגת ה-NBA עצמה מכרה את הניו אורלינס פליקנס עבור 340 מיליון, ורוברט פרה, טייקון צעיר בהיי טק מעמק הסיליקון, קנה את הממפיס ריזליס עבור 350 מיליון. הם עצמם לא ידעו אז על בטוח שהם עומדים לשלש את מחיר הקנייה. לא נראה היה אז שההורדה ב-300 מיליון ממשכורות השחקנים השפיעה במיוחד על מחירי הקבוצות.

אבל אז ה-REALITY של ההסכם הקבוצתי (ה-300 מיליון) והמחשבה שהחוזה החדש של הטיווי חייב לשבור את כל הקופות, פרץ את כל הסכרים.

ב-2013 כריס הנסן, מולטי-מיליונר שבצורה נואשת ניסה להחזיר את הכדורסל לסיאטל הציע חצי מיליארד דולארים למאלוף עבור קבוצתו, אם יוכל להעבירה לסיאטל, בקשה שהליגה דחתה. אבל אז  וויואק רנדייב ההודי עשה חשבון שהוא יכול לעשות כסף אפילו אם יקנה את הקינגס בחצי מיליארד בסקרמנטו (עם תקווה שיום אחד יעבור לסיאטל; תקווה שאבדה), אבל אפילו השיא ששילם עבור הקינגס, 535 מיליון, נראה היום ככסף קטן. מיד אחריו הרב קול  מכר את מילווקי באקס  – קבוצה שיכולת לקנות שנתיים קודם לכן בפחות מ-300 מיליון – ב-550 מיליון!!!

מי שקנה את מילווקי היו שני ביליונרים, מארק לאסרי ווס אדנס – שלא היה להם כל קשר לויסקונסין, ואחד מהם אפילו אמר שהוא ניזקק היה למפה למצוא היכן נמצאת מילווקי – שלא רק שרכשו קבוצה שכבר היום שווה הרבה יותר, אלא הם קיבלו הבטחה מעיריית מילווקי לבנות להם אולם חדש ב-100 מיליון עם הבטחה מצידם להישאר בעיר, הבטחה שניתנה.

הסכר לא סתם נסדק. הסכר התמוטט. דונלד סטרלינג – לך תדע אם הוא סובל מדמנשייה; אם הוא גזען, או הוא עובד על כל העולם יחד עם אשתו – מכר את הקליפרס לסטיב בלמר עבור 2 מיליארד דולארים!!! המכירה הזאת שברה את השוק. ריסקה את השוק לרסיסים.

השוק לא נשבר. השוק התפוצץ. התפוצץ כלפי מעלה כשמחירי קבוצות פרצו שחקים שרק לפני 5 שנים נראו דמיוניים לחלוטין.

חוזה הטלוויזיה החדש עם ESPN/ABC וטרנר, יגדיל את ההכנסה השנתית של כל קבוצה מטיווי לבד מ-28 מיליון לשנה ל-87 מיליון לעונה. משכורות השחקנים קפצו לשחקים, וכן מחירי הקבוצות.

רק להוכיח שה-2 מיליארד של הקליפרס לא היה "FLUKE", אטלנטה האוקס נימכרה ב-2015 עבור 900 מיליון ע"י קבוצת משקיעים בראשות טוני רסייר (שניסה קודם לרכוש את הקליפרס, אבל בלמר היה הזוכה). רק  4 שנים קודם לכן אלכס מרואלו, 'מלך הפיצה' של קליפורניה, עמד לקנות את הקבוצה עבור 350 מיליון, אבל חטף רגליים קרות בגלל ה-LOCKOUT. ככה העשירים מפסידים 550 מיליון על החלטה לא טובה…

מה יקרה עכשיו?

כנראה שהכל ייעצר לזמן-מה. המחירים היום גבוהים מדי ואחרי קנייה אחת ב-2015 (ואף קנייה ב-2016), כנראה העסק ייעצר לכמה שנים עד שיקפוץ לשלב הבא של 2-3 מילארד לקבוצה כמו מיאמי, ו-4-5 מיליארד לקבוצה כמו הניקס או הלייקרס.

ג'יני, ג'ים, ושאר הבאס'ים הם אולי מטומטמים בהבראת הלייקרס מבחינת כדורסל, אבל הם חכמים מספיק לשבת על התחת השמן שלהם ולהרוויח מיליארד דולארים לשנה רק בגלל שהם לא עושים שום דבר.

מה יהיה הסוף עם כל המחירים הללו?

איש לא יודע. מה יקרה אם יהיה POTENTIAL LOCKOUT ב-2017? האם ייתכן שבין לילה בעלי קבוצות יפסידו חצי מערכן, ז"א שבמקום שקבוצה תהיה "שווה" 2 מיליארד היא פתאום "שווה" רק מיליארד אחד?

ייתכן מאד.

אז כדאי למכור היום?

ייתכן מאד.

העובדה היא שהיום אין כל אקשיון. אין קונה ואין מוכר, ולאיש אין מושג מה יקרה מחר.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 12 תגובות

    1. בינתיים ערך הקבוצות תמיד בעלייה. אני מאמין שאם המגה-חברות תחלטנה יום אחד שהכסף שהן מוציאות על פרסום לא שווה את ההוצאה, הקבוצות תפסדנה מערכן, אבל לא לפני כן.

  1. שמע, לא ידעתי איך להפוך למיליארדר קודם ואני שמח שהבהרת פה את הדרך. זה בטוח יעזור לי בעתיד.

    בכללי אני די מתיאש מלעשות את המליון הראשון. זה קשה מדי.
    לפיכך החלטתי שאני אנסה לעשות קודם את המליון השני.
    הבנתי שזה יותר קל מאשר את הראשון.
    אח"כ אני אשלים אם יהיה צורך.

    🙂

    1. את הראשון עושים אחרי שעושים את השני זה כלל ידוע, נכנסים לחובות כדי לשלם שוחד ואז מקבלים פרוייקט נדל"ן בנתניה ומוכרים דירות במחיר מופקע. הנה מדריך לאיך לעשות את המיליון השני, לך על זה.

  2. ברץ' אתה גאון, נראה לי שעלית כאן על משהו 🙂
    אני באמת זוכר את הבכי והנהי של בעלי הקבוצות ב-2011, אשכרה גרמו לשחקנים לרחם עליהם ולתת להם הנחה.
    לא יודע אם לצחוק או לבכות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט