עידן הסופרגרופ/שמואל מוניץ

זה עידן הסופרגרופ. מי שעוד לא הבין את זה – באה ההחלטה השנויה במחלוקת של קווין דוראנט והבהירה לו את זה ביתר שאת. גולדן סטייט מודל 2016/17 היא סופרגרופ – בדיוק כמו בעולם המוזיקה, כאשר גאונים מוזיקליים מוכחים ומוכרים משתפים פעולה בלהקת-על משוכללת. לראש קפצו לי שמותיהם של קרוסבי סטילס נאש & יאנג, או אמרסון לייק & פאלמר. בארץ הדוגמה הראשונה שעולה בראש היא כוורת, אבל היו גם תמוז, קצת אחרת וצליל מכוון. כמעט תמיד – סכנה ממשית לקרבות אגו חמורים אבל פוטנציאל ליצירה נשגבת.

ידעו לוותר על הכסף והאגו ולשים את המחלוקות ביניהם בצד בשביל אליפות, והיו הראשונים שעשו זאת. אלן, גארנט ופירס.

הקריירה של לברון ג'יימס היא כמובן דוגמה מובהקת, ואפשר למנות גם את הקבוצה הכושלת שבנתה הלייקרס לפני ארבע שנים עם בראיינט-הווארד-נאש, אבל מי שפתחו את העידן הזה היו דווקא קווין גארנט וריי אלן בהצטרפות שלהם לפול פירס בבוסטון בקיץ 2007. כמובן שיש הבדלים בין מקרה למקרה, אבל רעיון אחד עובר כחוט השני בין הקבוצות האלה. דוראנט רק סימן באופן סופי מגמה שהשתלטה על הליגה – הנטייה של כוכבי העל להתחבר זה לזה לסופרגרופ, לעתים תוך ויתור על כסף ואגו, כדי לזכות באליפויות. בראש סדר העדיפויות – המורשת שלהם, The Legacy, הסיפור שהם יוכלו לספר לנכדים לפני השינה. אולי מהתבוננות בדור הניינטיז של "נפגעי ג'ורדן" חלחלה אל כוכבי העל של הליגה ההבנה שבלי טבעות אליפות על האצבעות הם לעולם לא ייזכרו ברשימה המצומצמת של הגדולים באמת, גם אם היו להם קריירות בלתי נשכחות כמו צ'ארלס בארקלי או קארל מלון. לא בטוח שעוד מספר אליפויות בקבוצה כמו גולדן סטייט הן מה שיסייע למורשת של דוראנט, אבל תסריט הבלהות של קריירה שלמה בלי אליפות הבהיל אותו.

אם החיבור הזה יפעל, גולדן סטייט יכולה להיות התפוצצות אדירה של כישרון על פרקט אחד, פלא שטרם נראה כמוהו בליגה. על פניו יש כאן חומר שאמור להצית את הדימיון לכל חובב כדורסל באשר הוא, אלא שרוב האוהדים הניטרליים מעדיפים להתמקד בנהי. יש לי פיתוי גדול לקרוא באופן נחרץ – די לנהי, אבל אני חייב גם להודות שיש צדק במרמור מהבחירה של דוראנט. בהיבט מרכזי אחד ההחלטה הזו היא חסרת תעוזה – האתגר. אין חולק שדוראנט יצטרך לעבוד פחות קשה בהתקפה כשלצדו שני הקלעים הטובים בעולם + דריימונד גרין + צוות מסייע איכותי; אם כי במצבו של דוראנט עכשיו, שבו כל תוצאה מלבד אליפות תהיה כישלון וכתם לקריירה, דווקא יהיה לו בכל זאת אתגר מסוים.

מדברים על אבדן התחרותיות, כפי שדוראנט צייץ בפזיזות ב-2010. היכן היו כל טהרני הספורט התחרותי כאשר לואיס סוארז וניימאר הצטרפו למסי בברצלונה החזקה? במקרה הזה חובבי הכדורגל ידעו בצדק להתמוגג מקבוצה גדולה עם התקפה חד-פעמית. האם אסור יהיה לנו ליהנות מהסגל המשובח של גולדן סטייט רק בגלל בחירה מקצועית של קווין דוראנט?

מדברים על חוסר נאמנות. צריך להיות נאיבי כדי לומר שהמהלך של דוראנט הוא "מאכזב". נכון, נאמנות היא ערך מכובד וראוי, אבל האם חדש לנו שבספורט המקצועני הוא כבר מזמן שחקן שולי? כמה שחקנים נאמנים באמת אתם מכירים? כאלה שלא יעזבו את קבוצתם גם לנוכח הצעה קוסמת במקום נוח ומתגמל יותר. נותרו בודדים כאלה. אפשר להיות רומנטיקנים עד מחר, אבל אל לנו להשלות את עצמנו. רוב השחקנים בימינו משחקים בקבוצותיהם בגלל צירוף די מקרי של נסיבות, לא בגלל זיקה רגשית.

ועוד משהו: קווין דוראנט הוא לא לגמרי פחדן. הוא לא פחדן מכיוון שצפה את עוצמת הפגיעה ואת הביקורת שתהיה על ההחלטה, ובכל זאת הלך עם הלב. והלב משך לקליפורניה.

* שמואל מוניץ הוא כתב ספורט ועורך תכנית הספורט השבועית בגלי צה"ל.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 111 תגובות

  1. רועי ויינברג

    6 יול 2016 00:42:27

    הסופרגרופ של הווריורס יותר מזכירים לי את הטרבלינג וילבוריס. שמות מפוצצים, אולי הטובים ביותר בלהקה אחת, (דילן, אורביסון, פטי, ג'ף לין והאריסון) אבל התוצר הסופי לא היה מדהים כמו שציפו.

    3. Beba

      6 יול 2016 10:54:48

      לי המקרה מזכיר יותר את ה- basement tapes שדילן הענק חבר ל- the band המצוינים ליצירת מופת חד פעמית ששומעים בכל רחש וצליל כמה כיף היה להם לנגן ולהקליט יחד.

  2. גיא

    6 יול 2016 00:53:02

    היית יכול גם להזכיר את ערן זהבי במקרה הזה. אחלה מאמר שמואל מוניץ העורך של גל"צ, איזה כבוד לנו ! (אז אתה העורך של אלי ישראלי וכל הליצנים האלה סביבו, מחבב אותם מאוד !)

    יש הבדל מהותי בין כל הדוגמאות האלה שהזכרת ואני בטוח שגם אתה יודע את זה, אך לא עמדת על זה מספיק,
    כולם בנו קבוצה, בשביל אליפות, צירפו אולסטארים ושחקנים משלימים ובנו אליפות, דוראנט מצטרף לקבוצה שלימה וחזקה, אחת הטובות בהיסטוריה. זהו הבדל משמעותי.

    שניהם כמובן לגיטימיים.

  3. מנחם לס

    6 יול 2016 01:12:43

    אני מסופק מאד אם לדוראנט היה מושג איזו שטיפה שלילית הוא יחטוף כמעט מכל כיוון.

    ההבדל הגדול בין דומאות אחרות לדומא הזאת הוא שהפעם הוא קפץ לטרמפ על קבוצה כמעט מושלמת שאולי חסרה סנטר טוב יותר. במילים אחרות, הוא לא הצטרף כדי לשפר את הווריורס, אלא כדי לתפוס טרמפ לאליפות מיוחלת.

        1. דובי

          6 יול 2016 05:39:35

          אני בטוח שאחד הדברים ששכנעו את דוראנט היה שווסט דיבר איתו על הביקורת שיחטוף, ואמר לו להתעלם ולהתרכז במה שטוב לו עצמו.
          חותם לך.

    2. שמואל מוניץ

      6 יול 2016 01:23:55

      דוראנט רמז לכך שהוא צופה את הביקורת בפסקה הזו:

      It really pains me to know that I will disappoint so many people with this choice, but I believe I am doing what I feel is the right thing at this point in my life and my playing career.

      נכון שהווריורס הם קבוצה מוכנה ובנויה היטב גם ככה, אבל זה לא משנה את העובדה שהרצון הרגשי של דוראנט דומה לרצונם של אלן וגארנט בזמנו ושל לברון ב-2010 – לזכות באליפות בכל מחיר, ורצוי בדרך הקלה ביותר להשגה. אי אפשר לדעת איך היו פועלים שחקנים אחרים אילו הייתה להם את ההתלבטות שהייתה הקיץ לדוראנט. אם הם היו בוחרים שלא לעבור לווריורס זה כנראה יותר בגלל חשש מכרסום במעמדם והפיכתם לכינור שני, ופחות מתוך תחושה שכל העסק הזה קל מדי. אתה רואה אול-סטארים לשעבר שמוכנים לקבל חוזה מינימום בשביל הסיכוי לזכות בטבעת… לא מעט שחקנים מוכנים להקריב הרבה בשביל זה

          1. אפלטון

            6 יול 2016 08:20:05

            עידו אתה ממש מעוות את המציאות כשאתה כל הזמן מזכיר את המקרה הזה. זה לא היה אותו דבר ולא אותה החלטה.
            יוסטון לא יכלה להשאיר אותו. הוא לא נטש קבוצה אלא הקבוצה אותו (בלית ברירה). היא נתנה לו את היכולת לבחור לאן הוא רוצה ללכת, בלבד שזה יהיה מהמזרח.
            צריך להבין שההחלטה של דוראנט היא באמת יחידנית, והקצנה של מגמה שכמו ששמואל ציין, היתה קיימת גם לפני.
            המגמה של סופרגרופס היתה תמיד, ותמיד תהיה.
            ב,-nba הכישרון תמיד ינצח. קבוצות תמיד שאפו להביא כמה שיותר כישרון ואין בכך רע.
            המגמה שהחלה מאז עידן לברון הוא שהכוח היום הוא של השחקנים ופחות של הקבוצות. לברון התחיל עם ה'החלטה', ואז עם החוזי שנה אחת שהחזיקו את הקבוצות בביצים. הוא אמר בריש גלי שהוא אוהב שהכוח בידיים שלו.
            זו המגמה המסוכנת כאן. אני בטוח שבעלי הקבוצות יתכנסו וישנו את החוקים כדי להוריד קצת מכוח השחקנים שהפך מעט מוגזם מדי.
            כל הסיפור הוא עניין של חוקים ופרצות בחוקים, אנשים בודדים תמיד יעשו רק מה שטוב להם, תפקיד הליגה וראשיה הוא לחשוב על התמונה הכללית. עד עכשיו ידעו לעשות זאת יפה, נרץקווה שגם כאן ימצאו פיתרון קצת זריז יותר מהפיתרון של שיטת הדראפט.

          3. עידו גילרי

            6 יול 2016 08:27:10

            אני אחדד קצת. ברור שבמקרה של מאלון שיקולים פיננסים היו לב העניין.
            אבל הוא עדיין בחר ללכת לקבוצה למעשה הכי טובה בליגה. כשהוא ה-MVP המכהן.
            אז מהבחינה הזו לדעתי זה מאד רלבנטי.

          4. אפלטון

            6 יול 2016 09:00:22

            זה לא דומה בכלל (לא אמרתי לא רלוונטי, כל מה שאתה אומר הוא רלוונטי). מלון היה שחקן חופשי מוגבל. פילדלפיה שמה עליו תג מחיר שיוסטון לא יכלה לשלם (מצחיק איזה 13 מיליון או משהו כזה), ואז כופפה אותה לטרייד. טרייד שאגב הוביל לראלף סמפסון ואז לאולג'ואן שנים בודדות אח'כ. נראה לי שאוקלהומה קונה תסריט כזה.
            יש פה מהלך בין קבוצות ולא החלטה בלעדית של שחקן לחבור לשושלת בהתהוות בשיא הקריירה.
            פשוט צריך.להודות שאין מקרה כזה בהיסטוריה של הליגה ולראות איך מתמודדים עם ההשלכות

          5. עידו גילרי

            6 יול 2016 09:14:19

            צריך להבין דבר חשוב. בתקופה ההיא לא היה דבר כזה שחקן חופשי לגמרי כמו בימינו.אם קבוצה הייתה מחתימה שחקן חופשי של קבוצה אחרת היא חייבת לתת לה פיצוי (וזה מה שהיה במקרה הזה) . בפועל זה ממש כמו טרייד ולכן זה הדבר הכי קרוב. כלומר זה למעשה לא מהלך בין קבוצות. בדיוק כמו שלברון למשל עבר למיאמי בסיין-אנד- טרייד אבל למעשה זו לגמרי הייתה בחירה שלו ולא עסקה בין קבוצות.

            עכשיו אני מתייחס לטיעון של מנחם שלא היה כדבר הזה ששחקן במעמדו של דוראנט יוותר על הכבוד שלו ויעבור לשחק בקבוצה הטובה בליגה או משהו בסגנון. עכשיו כאן זו לגמרי הבחירה של מאלון שישב עם הסיקסרס בזמן שהיה יכול לבחור גם קבוצות אחרות.

            בכל מקרה כשבאים לשקול בסופו של דבר שיקולי גדולה זה לא משפיע על מאלון (ובצדק). חוץ צמזה למה שיקולים פיננסים הם יותר לגיטמים משיקולי – אני רוצה לנצח? בסופו של דבר היה לנו כאן מצב שה-MVP בוחר לעבור לקבוצה הטובה ביותר (או השנייה בטיבה).

  4. john

    6 יול 2016 01:38:14

    2 צדדים למטבע. אם כל הסופרסטארים יחברו ל3-4 קבוצות, נקבל גמרי איזור של מלחמות עולם עם כישרון בלתי נגמר. אבל גם שם שוב כוכב לא יוצא מעצמו את כל כולו.

    מצד שני הליגה כליגה תחרותית ורחבה תחדל מלהתקיים. נכון שכשכוכבים חוברים מתוך הואקום באים חדשים אבל הפיזור שלהם ברחבי הליגה הוא מה שגרם לצמיחה של הליגה בתוך ארה"ב. היא מה שקוסמת גם לאוהד נטרלי שאוהב סתם לפתוח משחק רנדומאלי בליג פאס.

    על דוראנט בכל מקרה כבר אין לי מילה רעה. אני מאוכזב מהבחירה אבל משהו ששמעתי באחד הפוד קאסטים שינה את דעתי.

    אנחנו שוכחים שמתוך 9 חודשים ששחקן צמוד לקבוצתו אנחנו סה"כ חשופים למשהו כמו 200 שעות בשנה. בשאר הזמן הוא שם בחדר ההלבשה. הוא שם עם המאמן, עם הבעלים ועם שאר הצוותים שמקיפים אותו. לנו כאוהדים אין באמת דרך לדעת מה הוא חווה שם. לנו אין אפילו גישה לנימי נפשו כשהוא על המגרש. דוראנט אדם מופנם יחסית. לא תמיד מבינים אותו. לנו אין מושג אם הוא נהנה מכדורסל הבידודים ששיחק בokc גם כשניצח. לנו אין מושג אם הוא באמת הפך לקשוח ואגרסיבי על אמת או שהוא עטה על פניו מסכה כדי להתחבב או לחקות את ווסטברוק הדומיננטי. לנו אין מושג אם התחבר למאמן או לא. כי קווין בחור נקי ולא דלף מה"מחנה" שלו כלום. אז אולי הוא היה קרוב לאליפות אבל הוא לא גלדיאטור אלא בן אדם.

    אוקיי , יקשו עלי, אז למה לא לעזוב לבוסטון או מקום אחר? כי אולי לא בא לו להיות "אבא דוראנט" כמו "אבא לברון" אולי פשוט בא לו להיות עם חברה נחמדים וכיפים בני גילו שמשחקים כפי שחלם תמיד. הוא השאיר כסף על השולחן וידע שהוא הביא על עצמו הררי שונאים. יש לו כעת בעיקר מה להפסיד. בגלל שמחלקי הכוכביות כבר ביצעו הזמנה מאי ביי כדי למלא סטוק, וההייטרים מחקים בצד השני כדי לצעוק choke choke. אולי דווקא הפעם לראשונה בחייו הוא דווקא נאמן למי שהוא ולא למה שכולנו רצינו שהוא יהיה.

    ואולי דווקא גדולי המבקרים (כמובן לא כולם, וכן כולל אותי עצמי) מסביב לעולם צריכים להביט במראה ולשאול מה האחריות שלהם לתופעה? אלו שבמקום להתפעל מהמסע של גולדן סטייט בשנתיים האלה, מסע שהוא נס מטורף לא מפסיקים לצעוק choke job או כוכבית כוכבית. אלא שסופרים אליפויות כמדד יחידי כאילו כדורסל זה טניס. אלו ששמחה לאיד היא ספורט בפני עצמו. אלה שמשווים את דוראנט למייקל קובי ולברון בצורה לא מוצדקת כדי שאחר כך יוכלו לרמוס אותו כשלא עומד בציפיות. אולי אם נלמד לכבד את המפסידים אז הם יכבדו אותנו האוהדים בחזרה

    1. tripledouble

      6 יול 2016 02:29:42

      תגובה יפה ונקודות מעניינות, אם כי דבר אחד אי אפשר להכחיש אחרי החלטה כזאת: הוא אמנם רוצה לזכות באליפות, אבל הוא לא תחרותי. אין לו את הדרייב הזה שהיה גורם לו לרצות לקרוע לג"ס את הצורה שנה הבאה אחרי שהוא הפסיד להם 4-3 בגמר המערב, כמו שהיה למייקל ולקובי למשל בצורה מובהקת, אבל גם להרבה כוכבים אחרים לפניו. ואמרת נכון שלא צריך בכוח לנסות להשוות, אבל מה לעשות שגישה כזאת משחקן ברמה שלו היא מאכזבת למרבית האוהדים הנייטרלים.

    7. הדוס

      6 יול 2016 18:30:47

      תגובה אדירה!
      תוך כדי שאני חושב איך לנסח תגובה, אני קורא ולא מאמין,הוצאת לי את המילים מהפה!!!

      רק מוסיף ואומר שיכול להיות שבאמת הוא רק רוצה להשיג אליפות ולא אכפת לו איך אפילו בדרך הכי פחדנית. אבל איך שאני מכיר אותו (אני לא מכיר אותו בכלל התחלתי לעקוב רק לפני חצי שנה, אבל קראתי הרבה וראיתי שכולם משבחים אותו בתור אדם חברותי ונוח) אני הולך על מה שכתבת.

  5. בלעם

    6 יול 2016 02:22:08

    המעבר של דוראנט גורם לי להסתכל בדיעבד על ההחלטה של לברון בזמנו. בגדול, אני קצת מרגיש שאנחנו אשמים. אנחנו יודעים יפה מאוד להתעלם משחקנים שנשארים נאמנים תוך כדי שאנחנו קוראים ״צ׳וקר״ לכל שחקן שנדרש למאמץ על-אנושי ונכשל, ויש המון סיבות להיכשל, הרבה יותר מאשר להצליח. לברון היה עד לפני חודש צ׳וקר, דוראנט צ׳וקר, נאש וגארנט היו לוזרים, הכל בגלל התדמית שיצרנו להם, אז מה הפלא שהם מנסים לשנות את התווית הזו?

    אתם יודעים מי לא היה צ׳וקר? ג׳ורדן. זה שחיכה שהשושלות הגדולות של האייטיז יזדקנו, כי הן הכו בו פעם אחר פעם, ואז קיבל לידו את סקוטי פיפן, איזה מלך נאמן.

  6. captain beefheart

    6 יול 2016 02:38:53

    יופי של רעיון להשוואה וסחתין שכתבת מאמר באתר הספורט הכי טוב בארץ.

    דווקא כוורת היא לא הדוגמה הכי טובה כי החברים בשביעיה לא היו סטארים לפני כן (חוץ מקלפטר).

    תמוז דוגמה יפה כי חנוך וזילבר היו לגמרי לגמרי סטארים, וגם מאיר ישראל המתופף ויהודה עדר היה נגן אולפן נחשב. לדעתי האישית – התוצאה שלהם מאוד אוברייטד.

    ELP זו דוגמה עוד יותר טובה, כי שם אשכרה לקחו שני סטארים חזקים (אמרסון ולייק) וצירפו להם נגן אולפן מבוקש (המתופף פאלמר). בשנים הראשונות היתה שם סינרגיה טובה אבל מהר מאוד העסק קרס לתוך עצמו. עד היום ELP נחשבים ללהקה הפומפוזית ביותר של הרוק המתקדם ומסמלים את כל מה שרע בז'אנר (למרות מספר אלבומים יפים מאוד ובראשם כמובן TRILOGY).

    ברוק המתקדם המשיכו לנסות את שיטת הסופרגרופ וכך נולדו הרכבים שהיום כמעט לא זוכרים. למשל ASIA ו-UK. במקביל רוברט פריפ הריץ את קינג קרימזון כסופרגרופ של נגנים מתחלפים. הפרנצ'ייז פליירס העיקרים שהחתים עם השנים היו ביל ברופורד (ששיחק גם ב-YES), גרג לייק (לפני ELP), ג'ון וייטון (UK) ואדריאן בלו (פרי אייג'נט).

    הלהקה שהיתה הכי סופרגרופ בכל הזמנים היא RUSH הקנדית. פאוור טריו שהחזיק את המתופף הטוב בעולם (לפי רוב הדירוגים בזמנו) ניל פרת', הבסיסט הטוב בעולם (לפי אותם מדדים) גדי לי והגיטריסט המחונן אלכס לייפסון. אבל RUSH היתה סופרגרופ שצמח מתוך עצמו. לי ולייפסון היו חברי ילדות שהקימו את הלהקה עם מתופף חבר מהשכונה. אחרי שהחליטו להחליף אותו הגיע פירת' ופתאום, אאוט אוף דה בלו, נוצר משהו דומה לג"ס עם קרי, קליי וגרין. מפלצת תלת ראשית צעירה, רעננה ובועטת.

    בניגוד לסופרגרופים שנוצרו במשרדי האמרגנים RUSH היו אמיתיים ומחוברים והוציאו אלבומי ענק אחד אחרי השני. עד היום הם נערצים בקרב רוב מוזיקאי הרוק הפעילים.

    הסופרגרופ שאיתו אקנח את הסקירה הלילית הזו אולי יפתיע כמה מכם. לד זפלין רבותי. החבורה שנראית כה מחוברת וחברית בסרטים לא נולדה בלידה טבעית אלא במשרדי חברות התקליטים והאמרגן פיטר גרנט, מתוך רצון לנצל את כישוריו של הכישרון העולה ג'ימי פייג', שסיים את שירותו ביארד בירדס. הלהקה הזו לקחה אליפויות ברצף בין 1970 ל-1980.

    (מצטער על עודף הניימדרופינג אבל הנושא העיר אותי 😉 )

    1. IDO

      6 יול 2016 04:49:01

      צוסיקה וספורט זה עולמות נפרדים. בספורט הם משחקים נגד הסבב (ליגה) במוסיקה הם משחקים נגד הקהל (מכירות! וכרטיסים!!!)

      השמות שהעלתה לא אומרים כלום. קינג קרימזון יארד בירדס פלמר זה הכל מיינור ליג..

      מה שקורא היום (כאן ועכשיו בייבי*) זה הסופר גרופ האמיתי שגם משתלט על השוק.
      לדוגמא: סוני תיקח את הזמרת הכי טובה (טיילר סוויפט או קייטי פרי) תדביק להם את המפיק הכי מעודכן . הן תשרנה את המילים של כותבי המילים הכי יקרים ותקבלנה השמעות כל שעה בכל תחנות הרדיו של פוקס ונובה ברחבי העולם. והקליפ יהיה קליפ החודש ה V ו MTV. ככה משתלטים על העולם. לא עם גיטרה ישנה!

      הראשונה שעשו זאת: מדונה בווג. ואמריקן פיי (או איך שלא קוראים לדיסק שהוא עם כובע בוקרים על הקאבר)

          2. רביד אראל

            6 יול 2016 15:07:18

            פינק נעלמה מזמן. הויכוח הוא בין ביונסה, אדל וטיילור סוויפט.
            ואם מדברים על סופרגרופס אז לא מעט להקות היום מוקמות כסופרגרופס לדוגמא וואן דיירקשן או פיפת' הרמוני

          1. captain beefheart

            6 יול 2016 11:06:35

            עם כל הכבוד לטעם אישי ולרוח התקופה הנוכחית – קינג קרימזון היא אחת הלהקות הנחשבות והמוערכות בכל הזמנים (מה שאי אפשר לומר על ELP שהיו ענקים בזמנם ונשכחו לאחר מכן)

      3. captain beefheart

        6 יול 2016 09:25:36

        כתב היום עיתונאי המוזיקה שי להב:

        במה מדובר: סופרגרופ היא הרבה פעמים מתכון לאסון. ע"ע עגלקטיקוס של מכבי תל אביב. החיבור בין כוכבי על מבטיח הרבה אבק כוכבים, אבל מקיים בעיקר מלחמות אגו ומרחיק את הפועלים האפורים שנחוצים כמעט לכל הרכב. אבל המקרה של הטרוולינג ווילבוריז היה שונה, אולי כי חברי ההרכב היו בקשרי חברות ועבודה עוד לפני קיומו. האגדה מספרת ככה: רוי אורביסון וטום פטי נפגשו באולפן של בוב דילן, כדי להקליט בי-סייד לסינגל של ג'ורג' האריסון. ג'ף לין הפיק באותה תקופה אלבום סולו לאורביסון. כשלין, האריסון ואורביסון אכלו יחד צהרים, אורביסון הציע לתרום קולות רקע לאלבום של האריסון. האולפן הפנוי היחיד באותה שעה היה בביתו של דילן. אבל אז האריסון נזכר שהוא שכח את הגיטרה בבית של פטי. החבורה נסעה לשם, פטי התחיל לרחרח והודיע מיד על הצטרפותו להרכב, שנוצר באותו רגע ממש. החמישה הקליטו את handle with care הנהדר, ראו כי טוב והמשיכו לאלבום שלם. הם כתבו בזריזות את השירים והיו להם רק 10 ימים להקלטות, כי דילן יצא לסיבוב הופעות. הקרדיט על הכתיבה היה משותף, אבל בפועל כל שיר נכתב בעיקר בידי חבר אחד.
        התוצאה הייתה מענגת. הם קראו לעצמם משפחת ווילבוריז הנודדת, כשכל חבר בלהקה קיבל שם פרטי פיקטיבי של "אח". האריסון למשל היה נלסון ווילבורי. אוריסון היה לפטי ווילבורי. וגו'. האחווה זרמה גם לתוך המוזיקה, שהייתה מלאת חדווה, חברות ויצירתיות. העובדה שכל 5 החברים תרמו לכתיבה יצרה גיוון מוזיקלי מנצח, שנע למשל בין החספוס של דילן לפופ המצוחצח של ג'ף לין. תקליט שהיה ונשאר תענוג.

    2. נתן גולד

      6 יול 2016 06:26:51

      שכחת את הלהקות של אריק קלפטון. דרק והדומינוס עם דוויין אולמן(עוד גיטריסט טופ 5), קרים, בליינד פיית, כולם היו סופרגרופ.

      בכל מקרה זה שונה מהותית בגלל שבספורט הדבר העיקרי זה התחרותיות ואילו במוסיקה הדבר העיקרי זה יופייה של המוסיקה. ולכן סופרגרופ מוזיקליות יתקבלו תמיד בהרבה יותר הבנה מסופרגרופ ספורטיבי.

      1. IDO

        6 יול 2016 09:52:39

        אגב SUPERGROUP הנה אחת שאף אחת לא שמע

        בריאן מאי + אדי ואן הלן + סטיב וואי + טיילור (המתופף של קווין) + זמר שאני לא זוכר

        לפרויקט קראו סטאר פליט.

        1. captain beefheart

          6 יול 2016 12:23:32

          אמנם אינני מחזיק מדירוגים (בטח לא של הרולינג סטון שתמיד יעדיף אופנתיות ונסיון להיראות מקורי) אבל בקישור הזה יש דירוג אותנטי יותר, של הגולשים עצמם

          http://www.ranker.com/crowdranked-list/best-rock-bassists

          ומהזיכרון שלי בזמן אמיתי, גדי לי קטף את התואר כמה שנים ברציפות במגזין שהיה האורים ותומים בימים ההם – guitar player

  7. אבוס ראסברוק

    6 יול 2016 03:13:23

    אני גם לא מסכים עם התוכן, למשל לדוראנט היה חיבור רגשי חזק לעיר ולקבוצה והוא גם ציין זאת. אחרי הריצה בפלייאוף הוא יכל להישאר עוד שנה ולצאת ענק, לא עשה זאת ויצא פחדן.

    מעבר לכך, ברמת הלשון יכולת הכתיבה שלך טובה לעניות דעתי, בלי להתפלצן אני מורה פסיכומטרי שמרבה לבדוק חיבורים, אבל ממש מפריע לי שיש בכתבה משהו פלצני בכתיבה (שימוש בידע לשם הקבלה באופן צורם, התנקשות על מילים גבוהות גם כשאין בהן צורך וכו).
    כתיבה כזו לא זורמת לי בהופס, אני מעדיף בכל יום את מומי והילדים.

      1. אבו ראסברוק

        6 יול 2016 05:21:48

        זה תלוי מה היה קורה שנה הבאה.
        העניין הוא שעד שהם התחברו מאז 2012, הוא בורח למי שירד מולו ניצחון…עצוב.

  9. דובי

    6 יול 2016 05:42:04

    קווין דוראנט עשה מהלך שבהחלט אפשר לראות כפחדני. הוא עשה אותו כי נחליט לחשוב על עצמו קודם, אחרי ששנים שם את הקבוצה ראשונה.

  11. INTJ

    6 יול 2016 06:20:07

    אחד הדברים היותר מעניינים מחתימת דוראנט בווריורס היא שדוראנט לא היה צריך אפילו לצמצם את דרישות השכר והוא יכל לחתום על מקסימום בווריורס אם אופציה להגדיל את הסכום בשנה הבאה.
    בסה"כ מי שאשמה במצב הזה היא הליגה: מה הם ציפו שיקרה? הם מעלים את התיקרה ב25 מליון דולר ומצפים שלא יהיו נסיונות לבנות קבוצות גלאקטיקוס? נו באמת תעשו לי טובה. תארו לכם מצב היפותטי שבו בשוק השחקנים החופשיים היה גם את קאזינס, הארדן וכריס פול בנוסף לדוראנט. אתם חושבים שgm חכם כמו פט ריילי או הלייקרס (אם בתכלס יכלו למשוך שחקנים )לא היו מנסים לבנות קבוצה כזאת. בוודאי שהיו בונים ועם העלייה הענקית של תקרת השכר זה היה מסתדר להם בדיוק מבחינת חוזים.
    כל המהלך של עליית השכר שבר משהו במחזוריות של הליגה שבתהליך קבוצה מתחילה מלמטה אוספת מהלוטרי במשך שנתיים שלוש שניים או שלושה שחקני על שיסחבו את הקבוצה לצמרת ומצד שני ימלאו את רוב תיקרת השכר של הקבוצה כך שהיא יכולה להתחזק רק בשחקנים משלימים.הם גרמו לליגה לאבד את יתרון השוויוניות הכי גדול שהיה לה בתיקרת השכר תוך ניצול חוזי השכר הנמוכים מההסכמי השכר הישנים. עכשיו עם הקפיצה האסטרונומית של התיקרה אפשר יהיה להנחית עוד סופרסטאר בכל קבוצה מאחר החוזים הנוכחיים של הכוכבים לא ממלאים את התיקרה. 
    אז גולדן סטייט היו הראשונים לנצל את הפירצה זה לא אומר שבהמשך לא ניראה קבוצות על כמו הספרס שתחתום את ווסטברוק או קליבלנד או קליבלנד עם וויד. יתכן אפילו שבוסטון תנסה להנחית עוד שני סופרסטארים בעונה הבאה. כל עוד החוזה המקסימלי של שסופרסטאר יכול להיות עד איזור השלושים וזה לא מכסה אפילו שליש מתיקרת השכר של שנה הבאה אז אפשר בכלל לנצל את המקום כדי ליצור כמה קבוצות סופרגרופ בלי שאף כוכב יוותר בהרבה על הדרישות הכספיות שלו.
    אם הליגה הייתה מעלה את תיקרת השכר בצורה סבירה בעליית של 7-8 מליון למשך חמש- שש שנים בהתאם להסדרה של חוזים יותר גדולים לכוכבים שמתקרבים לאזור הארבעים מליון ואז מעבר של שחקן בסדר גודל כזה לא היה קורה, או לפחות לא היה קורה מבלי וויתורים על סכומי כסף משמעותיים.

    2. אפלטון

      6 יול 2016 08:39:37

      יש פיתרון לזה. תקרה קשיחה.
      ככה כוכבים יוכלו לקבל הרבה כסף אבל לא באותה קבוצה והפיזור של הכוכבים יהיה גדול יותר.
      לדוגמא דוראנט היה יכול לקבל 50 מליון לשנה בנגיד לייקרס, ורק 20 בג'ס,כי היו צריכים להשאיר מקום לשאר השחקנים, פתאום ההחלטה לא היתה כזו שווה בין הקבוצות. ומן הסתם מוזגוב לא היה מקבל פאקינג 64 מיליון. זו החלטה פשוטה שיכולה לתקן הרבה עיוותים

      1. john

        6 יול 2016 09:54:47

        ואז זה היה הופך לשחקן אחד שמקבל 50 ואחרים שמקבלים בוטנים. היינו חוזרים לעידן של סופר סטארים ונגרים סביבם. אני כן רוצה פערי שכר אבל לא כאלה שמשאירים פירורים ל11 שחקנים אחרים. נניח דוראנט בקבוצה מרוויח 50 מיליון לעונה ונשאר כ46 מיליון? זה משאיר כ20 מיליון לשחקן אולסטאר נוסף וכ2.5 מיליון לשאר השחקנים.

        אני גם נגד עוד הגבלות בספורט שמגביל בהרבה ביחס לחוקי חופש עיסוק. הבעיה היא תרבותית בעיני. כח כל הגבלה תביא תגובת נגד.

  12. סומסום

    6 יול 2016 07:34:27

    *** השוואה בין מוזיקה לספורט היא, סליחה, החטאה של כל העניין. בדיוק אתמול התייחסתי לזה, ואני מעתיק את התגובה כלשונה: ***

    זו אותה שורה תחתונה:
    האם אתם אוהבים ספורט תחרותי או מפגני ראווה אסתטיים?

    אני למשל אוהב מוזיקה. כשאני הולך לקונצרט – ג'אז, קלאסי, היפ-הופ או אינדי-רוק – בא לי ליהנות ממיטב הלהיטים או מביצועים נהדרים וחד פעמיים.
    זה לא הערך העליון כשאני רואה ספורט. אם אין תחרות אין דרמה, אין הזדהות, אין מתח, אין פוטנציאל להפתעה, אין התעלות על פני חזק יותר, ונשמט הבסיס ההכרחי לכל הדבר הזה שנקרא ספורט.
    אם ספורט היה מתמטיקה, שתיים תמיד גדול מאחת, הוא היה מת.

    לכן הגישה של רואי החשבון, "מה שחשוב הוא כמה אליפויות יירשמו" – היא אנטי ספורט בעיני.

    ברור שהמיטב הוא גם אסתטיקה וגם תחרות. ואנחנו אחרי סדרת הגמר, אולי הכי גדולה שאפשר לזכור בתולדות האנ.בי.איי. הכי דרמה וגם מהלכים שייחקקו לנצח.

    מזה להגיע לסופר-קבוצה שתבוא "לעשות את העבודה" ו"לרשום עוד אליפות" בגלל ש"היא הכי חזקה" ו"בגלל ששתיים תמיד גדול מאחת"? זה מוות.

  13. מתן גילור

    6 יול 2016 07:36:57

    תודה שמואל.
    בלת"ק, התייחסותי למספר נקודות:
    1. בוסטון לא היו הראשונים ואפילו לא הראשונים בעידן תקרת השכר. אבל אם נתעלם מכוכבים בשלהי הקריירה, אזי שלא ניתן להתעלם מחבירה של צ'מברליין לווסט וביילור. עם כל הכבוד לפירס, אלן וגארנט, השלישייה ההיא של הלייקרס קצת יותר גדולה. בכל מקרה, גם במקרה של בוסטון וגם במקרה של לברון היה מדובר על יצירת קבוצת על יש מ(כמעט)אין. פה מדובר על כוכב על שבשיא הקריירה מצטרף לקבוצת על. יותר דומה למקרה צ'מברליין, אך הוא, כזנכר לעיל, היא טרם עידן תקרת השכר. אני לא אומר שהמהלך הזה טוב יותר או רע יותר, אבל זה פשוט לא אותו הדבר למה שעשו בוסטון (וכמענה לזה ההיט). זה דבר אחר.
    2. לא רואה את הטרנד הזה חולש על הליגה. בעצם, אני לא חושב שיש היום (זולת ג"ס כמובן) קבוצת על רוויית כוכבים שצפוי להם להיות HOF בשיאם.
    3. ההשוואה לכדורגל אינה במקומה. בכדורגל אין הגבלות והוא (כמעט) לחלוטין שוק חופשי. כל המודל של הכדורגל (בכוונה או שלא ולצערי במידה מסוימת) מעודד יצירת קבוצות על, בעוד שמטרת המודל של הכדורסל היא (לכאורה) ליצור שוויון.

    1. john

      6 יול 2016 08:38:28

      אז לא היה פרי אייג׳נסי. צ׳מברלין הועבר ללייקרס. ביילור כבר היה קצת בירידה ודווקא הכוכב של הלייקרס לצד ווסט היה גייל גודריץ׳

      1. עידו גילרי

        6 יול 2016 09:17:13

        צ'מברליין בחר לעבור ללייקרס(איים ללכת ל-ABA אם לא).
        הוא אבל עבר מגלקטיקוס אחד לשני.
        בכל מקרה הכוכבים הגדולים תמיד ידעו איך לכפות את רצונם בסופו של דבר.

    2. נתנאל

      6 יול 2016 10:50:43

      בנוסף בכדורגל אלמנט ההפתעה והיכולת של קבוצה מאומנת היטב לנצח דרך הגנה ומתפרצות למשל הוא הרבה יותר גבוה מבכדורסל, בו אם יש עודף כשרון וכימיה נכונה כמעט לא ניתן להפתיע… ובטוח לא בסדרות פלייאוף.

  14. סומסום

    6 יול 2016 07:37:49

    נ.ב. והתחושה שלי – תחושה, לא ידיעה, אני למשל לא מתיימר לדעת "לאן הלב של דוראנט מושך" – שחלק גדול מהסניגורים של דוראנט, ובעצם של גולדן סטייט ווריורז, עדיין מונעים משנאת לברון ג'יימס, והצריבה הבוערת מהצ'וק ההיסטורי של סדרת הגמר האחרונה. אפרופו ליהנות מספורט.

    1. john

      6 יול 2016 10:00:59

      נכון. לכן כאוהד אני שונא את המהלך. מהצד הכדורסלני של העניין דוראנט בין הגדולים בכל הזמנים גם אם לא יזכה בכלום. ולכן רציתי שאו שישאר או שיחזק פרנצ׳ייז בבנייה. כאדם אני לא שופט את ההחלטה כי אין לי את הכלים להבין את הסיטואציה בכללותה.

      אני חי עם הסתירה הזו בסדר גמור.

  16. שמואל מוניץ

    6 יול 2016 08:15:21

    נכון שלייקרס 72 היא קבוצת הסופרגרופ הראשונה, אבל התכוונתי שהסלטיקס התחילו את המגמה שבמידה רבה השתלטה על הליגה בשנים האחרונות

  17. amitlahev

    6 יול 2016 08:45:12

    פוסט מצוין.
    עלינו לזכור ששחקני NBA הם בסך הכל אנשים כמונו והם לא רכוש של אף אחד (למרות שההון העצום שהם צוברים מגיע מהאוהדים, הרייטינג והסכמי החסות). אם דוראנט החליט לעשות את המעבר הדרמטי כנראה שהוא היה חייב את זה לעצמו. לא הכל אנחנו יודעים.

  18. גיא

    6 יול 2016 08:52:04

    מי שגרמו לעיוות שנוצר הם בעלי הקבוצות.
    חד משמעית.

    בדיונים שהיו לפני ה-CBA החדש (collective bargaining agreement) היו 2 נק' מרכזיות בדיון:
    א. חלוקת הרווחים
    (בין בעלי הקבוצות לבין השחקנים, ובין השווקים הגדולים, לשווקים הקטנים)
    ב. הגדלת התחרותיות.

    בעלי הקבוצות, בעיקר אלו מהשווקים הקטנים, דרשו קודם כל שהחלק של בעלי הקבוצות מסך הרווחים יגדל.
    אחר כך, שתקרת השכר תהיה גמישה, עם מס גדול יותר על חריגה מתקרת השכר.

    הסיבות ברורות –
    קבוצה משוק קטן , שמסרבת לחרוג מתקרת השכר, לא רק משלמת פחות כל שנה, היא גם אוספת רווחים ממס החריגה על תקרת השכר שהקבוצות "הגדולות" משלמות.

    בשורה התחתונה – כל ההחלטות שהתקבלו באותם דיונים, מטרתם אחת – להגדיל את הכסף שבעלי הקבוצות מרוויחים.

    מה שעצוב הוא, שהשחקנים הציעו הצעה סבירה שנועדה להגדיל את התחרותיות – חלוקת הרווחים לא תשתנה, ותהיה תקרת שכר קשיחה, ללא חוזי מקסימום.
    המשמעות היא שהטופ של השחקנים יקבלו יותר (בגלל שאין חוזה מקסימום), וגם שאר השחקנים יוצאים ברווח, בגלל שסך הכסף המחולק לשחקנים גדול יותר.
    מצב שכזה היה מונע משחקנים כמו ווייד ולברון, או קרי ודוראנט,
    לשחק ביחד – בגלל שהתקרה הקשיחה הייתה מונעת מהם את האפשרות להחתים שחקנים נוספים.

    כשהתבררו חוזי הטלוויזיה החדשים, והיה ברור שכמות הכסף גדלה בטירוף, נזכרו בעלי הקבוצות שיש דבר כזה "תחרותיות", וביקשו בשם אותה "תחרותיות" מהשחקנים לוותר על הקפיצה הגדולה בעלייה בתקרת השכר.
    השחקנים, כמובן ובצדק, סירבו.

    לכן, לפני שמאשימים את דוראנט או את קרי. את לברון או את ווייד.
    צריך לזכור – את המצב הקיים יצרו בעלי הקבוצות במו ידיהם.

    ושינוי כללי המשחק, יהיה אפשרי רק בתום ה-CBA הנוכחי.

    2. נתי

      6 יול 2016 09:15:58

      גיא,
      קודם כל תודה, כי עניין אותי באמת מה היו העמדות בדיוני ההסכם הקיים. לא הבנתי למה הצעת השחקנים טובה לשחקן הממוצע, לא זה שבטופ. האם מפני שהתקרה הקשיחה המוצעת גבוהה יותר? אם כן אז הסירוב של בעלי הקבוצות אולי בכל זאת הגיוני. אם לא, אז מה הסיבה?
      בכל מקרה, בהינתן המצב הקיים, כלומר הסכם ישן וחוזי טלוויזיה חדשים. האם לא היה נכון יותר לכולם פשוט להעלות אוטומאטית את כל החוזים הקיימים ביחס שבין חוזי הטלוויזיה/תקרות השכר? בצורה כזו כל השחקנים נהנים באותה מידה, הרווחיות נשארת ואף מחולקת בצורה הגיונית יותר, ושומרת מבחינת בעלי הקבוצות על אותה רווחיות?
      במצב הקיים, לא ברור לי למה ארגון השחקנים פשוט סירב:
      ניקח שחקן ממוצע, שאמור לחתום על חוזה לפני שנתיים או שנה: אין לו הפריבילגיה של לברון או דוראנט לחתום על חוזה קצר או לדחות extention. הרי הוא לא יודע בוודאות איך יהיה משחקו ומה יהיה ערכו העתידי. עכשיו הוא צריך להמר ולבחור בין חוזה ארוך שברור שבמונחים החדשים ייחשב לנמוך, לבין חוסר הוודאות בערכו עם שינוי תקרת השכר .
      האם זה לא היה הפיתרון הטוב והמתבקש עבור כולם?

      1. גיא

        6 יול 2016 09:31:00

        השחקנים מקבלים אחוז מסוים מסך ההכנסות של הליגה.
        בחוזה הישן השחקנים קיבלו 57% מהרווחים.
        בחוזה החדש השחקנים מקבלים קצת פחות מ-50% מהרווחים.
        הפער של 7 % הוא אדיר.
        (בגלל שיש תשלומים קבועים שמופרשים כמו ביטוח לשחקנים וכדומה, אז הפער הריאלי הוא שינוי לרעה של בערך 15%.)

        השחקנים טענו שבעלי הקבוצות למעשה לא מפסידים כסף, ושלא צריך להקטין את חלקם ברווחים. הם הציעו לשפר את התחרותיות, ובכך להגדיל את הרווחים הכוללים בטווח הרחוק.

        תקרת שכר קשיחה, בנוסף לביטול חוזי מקסימום או הגדלתם, משמעותה שכל קבוצה יכולה למעשה להחזיק רק "כוכב על" אחד. בגלל שאם אשלם ללברון 40 מיליון, ויש תקרה קשיחה של 70 מיליון, לצד חוזי מינימום – אז אין את האפשרות להחתים לצד לברון את ווייד.
        קבוצות במצב שכזה יחשבו טוב טוב, למי הן רוצות לשלם את החוזה הגדול ביותר.
        בגלל שרק מעט שחקנים יוכלו במצב כזה לקבל חוזי "סופרסטאר", לצד העובדה שסך התשלום לשחקנים היה גדל ב-15%,
        אז גם שאר השחקנים היו יוצאים ברווח.

        אני חוזר ומדגיש – מה שרצו בעלי הקבוצות, בעיקר אלו מהשווקים הקטנים, זה למקסם רווחים בטווח המידי. תחרות ממש לא עניינה אותם.

          1. גיא

            6 יול 2016 09:38:54

            לא. בסופו של יום השחקנים מקבלים 50% מהרווחים.
            בחוזה הקודם הם קיבלו 57% מהרווחים.
            החריגות שיש כיום מתקרת השכר לא מגדילות את האחוז שהשחקנים מקבלים, הם רק גורמות לליגה לקבוע תקרת שכר נמוכה יותר מלכתחילה.

          3. Ljos

            6 יול 2016 09:59:20

            אז הם כבר מחשבים את החריגות לתוך תקרת השכר? נשמע מעייף משהו. אבל כבר לא מפתיעה אותי עבודה כלכלית ותדמיתית קשה כדי להגדיל רווחים כספיים.

            ותודה! איסלנד עשתה הרבה.
            כבר מזמן הייתי צריך להחליף (הקודם היה רפרנס שקשור לניק ישן באתר אחר).

      2. גיא

        6 יול 2016 09:32:36

        אי אפשר היה להעלות לכולם את השכר באופן יחסי, בגלל שישנם לא מעט שחקנים שהחוזה שלהם הסתיים בסוף העונה (בערך שליש מהשחקנים)

        1. נתי

          6 יול 2016 09:47:23

          אבל אלו שיחתמו על חוזה חדש לבטח לא יפסידו כי הם חותמים כעת בהתאם לתנאים החדשים. כלומר שחלקם היחסי בשכר הקבוצתי לא יקטן או יגדל. כל ההבדל הוא שמי שחתום על חוזה שכרו גדל באופן "מלאכותי" ובצורה אוטומאטית, ומי שחותם כעת על חוזה חדש, שכרו יגדל באופן "טבעי" בהתאם ליחסי השוק. הוא לבטח לא יפסיד!!

    3. john

      6 יול 2016 10:25:01

      מעניין מאוד גיא. אני גם קצת מבין את בעלי הקבוצות. תקרה קשיחה היא מצויינת לשיוויוניות אך ללא תקרה לשחקנים נראה כוכבים עם משכורות אפילו יותר מטורפות ושחקני משנה שמחליפים כמו גרביים תמורת שקית גרעינים. האם אתה יודע מה המשמעות לשכר רוקיס? האם גם להם במצב שהציעו לשחקנים לא תהיה תקרה? כי אז נחזור לתקופה הארורה של שביתות רוקיס שרבו על שכר ודפקו את הקבוצה שבחרה אותם.

      1. גיא

        6 יול 2016 11:28:29

        שוויוניות בין השחקנים ותחרותיות הן 2 מטרות מנוגדות.
        אם לשחקן אין את היכולת למקסם את רווחיו מוניטרית, הוא יבחר דרכים אחרות למקסם את התועלת האישית שלו.
        (לחבור לכוכבים נוספים בשביל לזכות ביותר אליפויות, או לשחק עם חבריו הטובים, לדוגמה)
        השאלה היא מה האיזון האופטימלי.
        יכול להיות שעם תקרה קשיחה, משכורות מקסימום גבוהות יותר, ומשכורות מינימום גבוהות יותר – התוצאה הייתה טובה יותר.

        הנקודה בתגובה המקורית שלי היא שבעלי הקבוצות בכלל לא התעניינו בשאלת התחרותיות.
        הם חפשו מקסימום רווחים בטווח הקצר.

        ועכשיו משום מה, כולם תוקפים את דוראנט/לברון/השעיר לעזעזל הבא.
        (וגם זה משרת את האינטרס של בעלי הקבוצות. להם נוח בהרבה שהשחקנים הם אלו שצריכים לגלות נאמנות, בעוד שהקבוצות יכולות לשלוח שחקן בטרייד 10 פעמים בעונה, ועל כך אף אחד לא יומר מילה)

        לגבי הרוקיס – זה נושא בעייתי מאוד, בכל ענפי הספורט המקצוענים בארה"ב.
        דווקא ב-NBA המצב טוב בהרבה מאשר בפוטבול לדוגמה, שם את מה שהרוקיס עוברים אי אפשר לכנות במילה אחרת חוץ מניצול.

  19. גור גולן

    6 יול 2016 08:53:16

    תודה על פוסט מעולה!
    המרוויחים הגדולים מהחתימה הזאת הם אנחנו! זו לא סתם סופרגרופ אלא סופרגרופ ברמה היסטורית ולכן זה כל כך מסקרן וכיף יהיה לצפות. אי אפשר להאשים בדוראנט, הלך לקבוצה שבה הוא יודע שהוא יכול או לצאת עם טבעת או מושמץ כל הקריירה. שחקנים לא חייבים להישאר בקבוצתם כל החיים… הוא רוצה טבעת ואורח ומה לא יכלו לתת לו את זה.

    1. אפלטון

      6 יול 2016 09:05:58

      רק אוהדי מכבי ת'א כדורסל יכולים להגיד כאלו דברים.
      בלי תחרותיות אין ליגה. בלי ליגה אין עניין. כמו שאמרו כאן לפני- קרקסים והארלם גלובטרוטרס אפשר לראות במקומות אחרים. לא על חשבוננו. (ואני משלם על ליג פאס כל שנה כדי לראות את יוסטון אז מותר לי להגיד את זה).

      1. גיא

        6 יול 2016 09:11:49

        לא קל.
        שלוב של אינרציה, עקשנות ייקית ארורה, ו-OCD, גורמים לי להמשיך לצפות ב-82 משחקים של הסאנס בשנה. כל שנה.
        אתם לפחות מגיעים לפלייאוף.
        וגם יש לכם זיכרונות נוסטלגיים ברגעים קשים.
        לא קל.

      2. גור גולן

        6 יול 2016 15:53:40

        בתור אוהדי כדורסל זה צריך להיות מהנה… קבוצה כזאת. חוץ מזה שתהיה בטוח שזה לא יזרום מיד. יקח זמן שהכול יהיה מושלם – חוץ מזה שגם יכולה להיות נפילה, אני לא פוסל.

  20. יניב

    6 יול 2016 09:45:34

    תודה שמואל.אני בניגוד למתן שכתב למעלה כן חושב שיוקמו קבוצות של 4 ואפילו 5 אולסטארים שיתאגדו לקבוצה אחת וכן נחזור ל3-4 קבוצות שישלטו בליגה יחד עם השחקנים הטובים בעולם.
    ובכל מקרה הבנתי ששנה הבאה החוזה מסתיים וצריך לחתום על חוזה חדש אז בטח יהיה מעניין מאוד שם

    1. מתן גילור

      6 יול 2016 09:51:36

      אולי לא הבהרתי את עצמי נכון – אני לא יודע מה יקרה בעתיד ולא התיימרתי לנסות לנחש. אני טוען שכרגע זה לא הטרנד וערב המעבר של דוראנט לא היו קבוצות של הרבה HOF עתידיים בשיאם שמשחקים ביחד.

  21. ברלה

    6 יול 2016 09:51:36

    אין כאן שום עניין של מוסר ולא כל כך משנה האם עשו את זה כבר בשנות השבעים. מה שמשנה כאן זאת הפגיעה בתחרות ומי שמתלהב מהסופר-גרופ שישאל את עצמו האם הוא נהנה מהפלייאוף במזרח השנה, כי עכנראה שזה מה שהולך להיות גם במערב השנה.
    ולשמואל, "טהרני הספורט" בהחלט מתבאסים על מה שקורה בכדורגל. במשך שנים חשבתי שאובדן העניין שלי בליגת האלופות מעיד על זה שהזדקנתי, אבל בהתחשב בכך שכבר שש שנים אני מתעורר לראות משחקים באמצע הלילה אפשר להניח שזה לא בגלל סדרי עדיפויות אלא כי זה פשוט לא מעניין לראות משחקים שהתוצאות שלהם ידועות מראש.

  22. יניב

    6 יול 2016 10:00:39

    דווקא לגבי התחרותיות אני פחות מודאג וזה בגלל ששני הצדדים לדעתי יפעלו בנידון.אנ יסביר
    אם התחזית באמת תממש וגולדן יקרעו את הליגה במערב וקליבלנד ימישכו בשלהם במזרח אז הליגה תתחיל להתערב,אם בהסכם חדש ואם בחוקים ובהגבלות (קבוצה יכולה לזרוק מהשלוש רק אחרי 3 התקפות לפחות :))
    וגם בגזרת השחקנים סופרסטארים יחברו אחד לשני בכדי ליצור תחרות.
    עכשיו זה כנראה ייפגע בשיויניות של הליגה ויהיו כנראה 4 מקסימום 5 קבוצות אבל לבטח לטווח של שלוש שנים זה יהיה כמו מכבי ת"א בכדורסל

    1. ברלה

      6 יול 2016 10:14:56

      בטווח של כמה שנים סביר להניח שדברים יתאזנו, אבל בשנה שנתיים הקרובות נראה שהולך להיות די משעמם.
      עם ההתפרקות של אוקלהומה והפריכות של הקליפרס באמת שקשה לראות כרגע איום ממשי על ג"ס במערב. אולי סאן אנטוניו אבל עם כל האהבה לחבורה הגריאטרית של פופביץ קשה לי להאמין שזה מה שיעצור אותם.

  23. john

    6 יול 2016 10:18:54

    עוד לא ראינו סגל סופי של הווריירס. עוד לא היה אפילו אימון. יש להם סנטר nba אחד ודיוויד ווסט שלא הראה לי שהוא כזו מציאה בספרס.

    האם איגי המזדקן חוזר לאותו כושר שנה הבאה? הם מאבדים גם את בארנס (זה של העונה הרגילה היה שומר טוב וקלע טוב) את מו ספייטס את בוגוט וכנראה עוד כמה.

    מי יחליף את דריימונד שכבר שנתיים נותר ללא מחליף ראוי בהגנה. פציעה של גרין והווריורס נותרים ללא קו קדמי.

    יכול להיות שהם יהפכו לקרקס נודד שיעשה 79-3. או שבין סטף ודוראנט הנוטים גם לפציעות לא תווצר כימיה על המגרש. כרגע אף אחד לא יודע שום דבר פרט לניחושים. גולדן סטייט פרצה לחיינו אחרי שהיו קבוצה נחמדה במערב עם בחירות דראפט בין 7-35. אולי יש גולדן סטייט חדשה איפשהו במערב שתבצע פתאום קפיצה?

    אל תסגרו את הליגה עדיין. יש גם מספיק התאגדויות כוכבים שלא צלחה כולל בארקלי אולג׳ואן ופיפן שהתחילו באיזה 30-2 וסיימו בסיבוב שני (מזיכרון יכול להיות שאני טועה…)

    2. ברלה

      6 יול 2016 10:28:22

      ייתכן שאתה צודק. חשוב להיות אופטימי אבל במקרה כזה כל מי שמתרגש מהסופרגרופ – "פלא שלא נראה כמותו" לא יבוא על תאוותו. ומה שאני מנסה להגיד זה שאין שום דבר מרגש בקבוצה כזאת כשהיא מתחברת כי זה בא על חשבון התחרות. אחד המגיבים הסביר את זה מצוין – במוזיקה אתה רוצה הרמוניה, בספורט אתה רוצה תחרות. וכרגע יש חשש סביר לליגה הרבה פחות מעניינת

      1. Ish

        6 יול 2016 12:06:49

        דווקא אם הם ימצו את הפוטנציאל שלהם זה יהיה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לליגה בטווח הארוך.

        זה יאלץ קבוצות ושחקנים להעלות את הרמה שלהם ולשחק משחק קבוצתי חכם בשני הצדדים במקום לבנות על זה שכוכבים יסחבו קבוצות על הגב וידאגו להשיג נצחונות בהרואיות.

        עניין ההצטברות של כשרונות בקבוצה אחת יפתר מעצמו כאשר עניין התקציב יתאזן במקום להיות בעליה התלולה שיש כרגע. היכולת של הווריירס לאגד את השחקנים ביחד השנה נבעה מכמה צירופי מקרים מאוד מיוחדים ושנה קדימה או אחורה זה היה בלתי אפשרי. כבר שנה הבאה הם יאלצו שוב לקבל החלטה קשה או שתיים לגבי הרוסטר וזה לא שהם לא נאלצו לוותר על שחקנים חשובים השנה.

        1. john

          6 יול 2016 12:49:14

          זה מעניין ובדיוק מה שאמר אתמול אייזיה תומאס. שקבוצות העל מבוסטון וLA דחפו אותו להעלות את הרמה ולסמוך על חבריו לקבוצה יותר.

    3. גיא

      6 יול 2016 10:31:45

      כמעט.
      בארקלי, דרקסלר, אלאג'ואן ב-97' פתחו את העונה 22 – 2 (או 21 – 2, לא בטוח), אבל סיימו 3 במערב. הפסידו ליוטה בגמר המערב.

      הקבוצה של פיפן, בארקלי, אלאג'אן ב-99', הייתה כישלון מהרגע הראשון. הקבוצה סיימה 5 במערב והפסידה ללייקרס בסיבוב הראשון.

      1. john

        6 יול 2016 12:53:15

        מעולה. תודה על התיקון. לפני העונה תהינו אם דוראנט יוכל לחזור להיות 80% ממה שהיה לפני הפציעה. דיברו על ביל וולטון שסבל מאותה פציעה ושזו פציעה שחוזרת. קארי כבר הראה כמה הגוף שלו שביר.

  24. captain beefheart

    6 יול 2016 12:55:01

    הערכה: הרייטינג של משחק הליגה הראשון של ג"ס יהיה כמו משחק 7 בגמר. אין חובב כדורסל על הפלאנטה שיחמיץ את זה

  26. עגל

    6 יול 2016 13:02:24

    שכחתם את הסופרגרופ הכי חשובה במוסיקה – המקוננים עם בוב מארלי, פיטר טוש ובאני וויילר.
    לשלושת הטנורים לא היה מקום בלבהקה אחת ובאני וויילר וטוש עזבו לקריירות סולו מצליחות מאוד.

  28. A.f

    6 יול 2016 22:25:09

    אני חייב לעדכן את רועי שטמפל אופ דה דוג היו סופר גרופ למעט אדי ודר שמשם בעצם צמחה פרל ג׳אם.הסולן שהיה עם החברה של פרל ג׳אם מת לדעתי ממנת יתר אבדוק בויקי יותר מאוחר.
    בכל מקרה אני מתחבר לרוק של הניינטינז יותר (blind melon Alice in chainse soundgarden )אפילו בישראל זה היה תור הזהב ואני לא מזכיר אפילו את הצ׳ילי פפר בגדולתם פרל ג׳אם נירוונה ואלבומי המופת של רדיוהד. אפילו הזבל היה נשמע טוב (godsmack kidrock) בקיצור הייתי מדליק mtv ורואה גרין דיי בשיאם ואופסספרינג היום אתה מדליק ורואה בחורה בשם משהו מינאז׳ עושה פורנו לא מוזיקה.
    ומאז הוצאתי את הממיר מהבית.
    ואף מילה על מטאליקה ובלור. אחחחח אילו ימים
    רק קודי לי ולאשה ואקס בוקס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט